ביאור:הסוס אסור והחמור אסור

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זהו מאמר דמיוני; אין לקחת אותו ברצינות!


רקע : ארבעת המצורעים מגלים (במל"ב ז) שהארמים נטשו את אהליהם, ואומרים לשוער העיר:

" "באנו אל מחנה ארם והנה אין שם איש וקול אדם, כי אם הסוס אסור והחמור אסור ואוהלים כאשר המה""

שמעתי מהרב מנשה וינר: עד עכשיו היה רעב כבד בשומרון, ומשום פיקוח-נפש היה מותר לאכול גם מאכלים לא כשרים – אפילו סוסים וחמורים. אבל עכשיו נגמר הרעב – ולכן "הסוס אסור והחמור אסור" ...

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של ע"פ הרב וינר שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 5 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-05-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvir/mlkimb/mb-07-10