ביאור:הלואה לעומת שכירות

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תגובה ל: הלוואות שנכתבה ב21:26:32  26.01.2005

אני נותן למישהו רכוש כלשהו למשך שנה, תמורת כסף. מתי זה מותר ומתי זה אסור?

התשובה הפשוטה היא, שזה תלוי בסוג הרכוש: אם זה כסף או אוכל - זה אסור כי זו הלוואה בריבית; אם זה חפץ אחר - זה מותר כי זו השכרה (כפי שהוסבר במאמר " הלוואה בריבית לעומת השכרה ") .

אך לענ"ד, התשובה הכללית יותר היא, שהדבר תלוי במידת האחריות שמקבל-החפץ נושא בה (ע"ע 4 רמות של אחריות על רכוש הזולת ):

חפץ נייד ("מטלטלין")

• 1. אם המקבל אינו נושא באחריות כלל, או שהוא נושא באחריות רק למקרי רשלנות או למקרי גניבה ואבידה של החפץ - אז זה מותר, כי רמת אחריות כזאת שווה לכל היותר לרמת אחריות של שוכר (ע' שם ) , ומותר לדרוש משוכר שישלם כסף תמורת החפץ שהוא שוכר.
• 2. אם המקבל נושא באחריות גם למקרים אלה, וגם למקרים של אבדן החפץ באונס (כגון שוד מזויין) - גם אז זה מותר, כי ע"פ ההלכה מותר לשוכר להתחייב באחריות למקרי אונס (ע' רמב"ם, הלכות שכירות ב:יא ) . אך ייתכן שאין ראוי לנהוג כך באופן קבוע, כי רמת אחריות כזאת שווה לרמת אחריות של שואל (ע' שם ) , ושואל אינו אמור לשלם .
• 3. אם המקבל נושא באחריות גם למקרים אלה, וגם לירידת ערך החפץ כתוצאה משימוש (שחיקה, בלאי) - גם אז זה מותר, מאותה סיבה. וכך כתב הרמב"ם ( הלכות מלוה ולווה ח:יד ) : " מקום שנהגו לשכור הספינה, וליטול שכרה, ואם נשברה, שמין לו מה שפחתה ומשלם יתר על השכר--הרי זה מותר.  וכן מותר להשכיר סיר של נחושת וכיוצא בו, ונוטל השכר ודמי מה שפחת ממשקלו.  וכן כל כיוצא בזה "
• 4. אך אם המקבל נושא באחריות גם לכל המקרים האלה, וגם למקרים של ירידת מחיר-השוק של החפץ (כלומר, אם מחיר השוק של החפץ יירד, המקבל יצטרך להחזיר גם את החפץ וגם את ההפרש במחיר השוק) - אז לענ"ד זה אסור, כי רמת אחריות כזאת שווה לרמת אחריות של קונה (ע' שם ) , ולמעשה ניתן לראות זאת כעסקה שבה אני מלווה לו כסף, והוא קונה לעצמו חפץ; במקרה כזה, "דמי השכירות" הם למעשה ריבית.

חפץ לא נייד ("מקרקעין")

כל הדברים האלה נכונים רק עבור חפצים מיטלטלים. עבור נדל"ן (קרקעות או דברים שמחוברים לקרקע), ההסתברות לאבדן באונס או לירידת הערך היא נמוכה ביותר, וגם דיני האחריות הם שונים (ע' רמב"ם, הלכות שכירות פרק ב ). לכן, אם הרכוש הוא נדל"ן, הרי זה כאילו המקבל קיבל אותו בתנאים של שכירות; ולכן ייתכן שבכל מקרה מותר לקחת דמי שכירות.

ע"ע הלוואה והשאלת חפצים .

השכרת כסף

ה:יז. " אסור להשכיר את הדינרין, שאין זה דומה למשכיר את הכלי:  שהכלי חוזר בעצמו; וזה מוציא אלו ומביא דינרין אחרות, ונמצא זה אבק ריבית " - למה אבק ריבית ולא ריבית ממש? ע"פ המפרשים, הסיבה היא שהמשכיר מקבל אחריות למקרי אונס; לא ברור לי לאיזה מקרים בדיוק הכוונה - הרי הדינרים ממילא לא יישארו אצל הלווה!

השכרה עם פיצוי על פחת

ידוע שמותר למשכיר להתנות עם השוכר, שיהיה חייב באונס וב"מתה מחמת מלאכה". האם מותר לו להתנות שיהיה חייב גם על הפחת? (למשל, הוא משכיר לו רכב לשנה, ומתנה שבסוף השנה השוכר יצטרך לשלם, בנוסף לדמי השכירות, גם את הירידה בערך הרכב, על-פי מחירון לוי יצחק). אם זה אסור - מה ההבדל בין זה לבין עסקת שכירות כלשהי, שבה קובעים שכר קבוע אבל גבוה הרבה יותר מהפחת הגדול ביותר האפשרי? ואם זה מותר - מה ההבדל בין זה לבין הלוואת "פירות בפירות" שאסורה? והרי כאן לכאורה מצבו של השוכר גרוע יותר - הוא צריך גם להחזיר "פירות" תמורת "פירות", וגם לשלם דמי-שכירות!

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-01-29.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tryg/ribit0/hskra