ביאור:היתר השחרור

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


[המאמר מבוסס על ירמיהו לד, אך אינו מפרש את הפרק במדוייק ע"פ הפשט! כדי להבין את הפרק ע"פ הפשט יש לקרוא אותו עם פירושים - רצוי 'דעת מקרא'!]

יש מצווה בתורה (שמות כא ב): "כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבוד; ובשביעית ייצא לחופשי, חינם." לנו קשה להבין את משמעות המצווה הזאת, כי בימינו אין עבדים. אבל בואו ננסה לדמיין באיזה מצב היה אדם שנאלץ לשחרר את עבדו: זה בוודאי היה מאד קשה! במשך 6 שנים אדם מתרגל שיש לו משרת אישי, ופתאום הוא צריך לחיות בלעדיו! יותר מזה: אם לאדון יש שדות או עסקים אחרים - העבדים שלו עוזרים לו לתחזק אותם, ואם יום אחד הוא צריך לשחרר את כולם - זה גורם לו נזק כלכלי עצום! כאשר כלכלת המדינה מבוססת על עבדים - דבר כזה עלול לפגוע בכל כלכלת המדינה!

אבל בימי ירמיהו, הצליחו חכמי התורה באותו הדור (שחשבו על עצמם "חכמים אנחנו, ותורת ה' איתנו" - ירמיהו ח ח) למצוא פתרון גאוני לבעיה: הרי בתורה כתוב רק שצריך לשחרר את העבדים - לא כתוב מה צריך לעשות אתם אחר-כך. לכן מותר לשחרר את העבדים, ואחר-כך לקחת אותם בחזרה! כך אפשר לקיים את המצווה בלי לפגוע בכלכלה!

ואכן, הפתרון התקבל וכולם קיימו את המצווה והיו שמחים (לד 10): "וישמעו כל השרים וכל העם אשר באו בברית, לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו חופשים, לבלתי עבוד בם עוד; וישמעו, וישלחו. וישובו אחרי כן, וישיבו את העבדים ואת השפחות, אשר שילחו חופשים; ויכבשום לעבדים ולשפחות."

אבל השמחה לא נמשכה זמן רב; ה' שלח את ירמיהו, והוא ניבא להם (לד 16 - 22): "לכן, כה אמר ה': אתם לא שמעתם אליי, לקרוא דרור איש לאחיו ואיש לרעהו; הנני קורא לכם דרור, נאום ה', אל החרב אל הדבר ואל הרעב, ונתתי אתכם לזעווה לכול ממלכות הארץ!... הנני מצווה, נאום ה', והשיבותים אל העיר הזאת, ונלחמו עליה, ולכדוה, ושרפוה באש; ואת ערי יהודה אתן שממה מאין יושב!".

דבריו של ירמיהו לא ברורים: הרי בסך-הכל בני-ישראל כן שמעו בקול ה', וכן קראו דרור איש לאחיו ואיש לרעהו! אמנם אחר-כך הם עשו עוד משהו, אבל את המצווה עצמה הם קיימו - הם יצאו ידי חובה! ועוד: עונשיו של ה' הם 'מידה כנגד מידה' - אז אם בני ישראל לא קראו דרור, אז למה ה' מעניש אותם בכך שהוא כן יקרא דרור?!

לדעתי, הפשע העיקרי של ישראל בנושא זה היה דווקא העובדה שהם קראו דרור לעבדיהם ולשפחותיהם. כל עוד אדם לא מקיים מצווה כלשהי, במיוחד מצווה קשה כמו שחרור העבדים - אפשר ללמד עליו זכות: אפשר להגיד שהוא לא מסוגל להיפרד מרכושו, שהוא פוחד שיתמוטט מבחינה כלכלית, וכו'. אפשר גם לקוות שבעתיד הוא יצליח להתגבר על יצרו (יצר אהבת הממון), יבטח בה' ויקיים את המצווה כמו שצריך. אבל ברגע שאדם מקיים מצווה ברמאות - המצב הרבה יותר גרוע. גם אם מצבו הכלכלי יהיה מצויין - לא תהיה לו שום הנעה לקיים את המצווה כמו שצריך, כי לדעתו הוא כבר קיים את המצווה! לדעתו הוא כבר שחרר את עבדו ואת שפחתו, יצא ידי חובה ואין לו שום צורך להטריד את עצמו בנושא זה.

הרמאות הזאת היא חילול ה' נורא, כמו שהנביא אומר (לד 16) "ותשובו, ותחללו את שמי, ותשיבו איש את עבדו ואיש את שפחתו, אשר שילחתם חופשים לנפשם; ותכבשו אותם להיות לכם לעבדים ולשפחות."

לפי זה, כשה' אומר "אתם לא שמעתם אליי, לקרוא דרור איש לאחיו" הכוונה היא - אתם לא שמעתם אליי - דווקא בזה שקראתם דרור איש לאחיו! ולכן, מידה כנגד מידה, ה' יקרא דרור - אל החרב ואל הדבר ואל הרעב.

בתקווה שה' יאיר עינינו ויצילנו מהיתר השחרור.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בכפית ה'תשס"א חשון וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-11-01.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/yrmyhu/yr-34