ביאור:מבנה שמואל א ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
החטאים של בני עלי[עריכה]
בשמואל א ב יב-יז מסופר על החטאים של בני עלי:
"ובני עלי, בני בלייעל: לא ידעו את ה'. ומשפט הכוהנים את העם -- כל איש זובח זבח, ובא נער הכוהן כבשל הבשר , והמזלג שלוש השיניים בידו. והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור -- כל אשר יעלה המזלג, ייקח הכהן בו ; ככה יעשו לכל ישראל הבאים שם בשילה."
"גם בטרם יקטירון את החלב, ובא נער הכוהן, ואמר לאיש הזובח: 'תנה בשר לצלות לכהן ; ולא ייקח ממך בשר מבושל, כי אם חי'. ויאמר אליו האיש: 'קטר יקטירון כיום החלב, וקח לך כאשר תאווה נפשך'; ואמר: 'לא, כי עתה תיתן; ואם לא - לקחתי בחוזקה!' ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה'; כי ניאצו האנשים את מנחת ה'."
הקטע מעלה שתי שאלות:
- אם בהתחלה כתוב שנערי-הכהנים לקחו בעצמם בשר, למה אח"כ כתוב שהם ביקשו מהבעלים שיתנו?
- אם בהתחלה הכהנים לקחו "כבשל הבשר" למה אח"כ הם אומרים "ולא ייקח ממך בשר מבושל כי אם חי"?
המלבי"ם התייחס לשאלות האלו - ע' בדבריו.
גם יהודה גרנות, בשיעורו "עלי, שלא ייגמר לעולם", התייחס לשאלות האלו.
במאמר זה נביא תשובות אחרות, תוך כדי פירוש הקטע.
" "ובני עלי בני בליעל , לא ידעו את ה’" " : בני עלי עברו שתי עבירות: נגד ישראל ונגד ה'.
- 1. בהתחלה הם עברו עבירה נגד ישראל: "ומשפט הכהנים את העם" -- משפט = מנהג קבוע; חוקם ומנהגם הקבוע של הכהנים עם העם היה כזה: "כל איש זובח זבח --" כל איש שהביא בשר למשכן -- "ובא נער הכוהן" – המשרת של הכהן -- "כבשל הבשר" – כשהבעלים בישלו את הבשר – "והמזלג שלוש השיניים בידו, והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור, כל אשר יעלה המזלג" - "יביא הנער אל הכהן וייקח הכוהן בו" (במזלג) }} בכך הם גזלו מבני ישראל, כי ע"פ התורה רק הזרוע והלחיים והקיבה שייכים לכהנים. "ככה יעשו לכל ישראל הבאים שם בשילה" – כאמור, זאת היתה עבירה נגד ישראל.
- לא ברור האם הכוונה לזבח שלמים (שהביאו למשכן כדי להקריב אותו לה'), או לבשר 'חולין' שהביאו אל הכהנים לשחיטה (כי הכהנים היו גם מומחים לדיני שחיטה).
- ע"פ ההלכה 'משפט הכהנים את העם' שנזכר בדברים יח נאמר לגבי בשר חולין, אבל בהמשך (עבירה 2) מדובר על בשר קדשים, וגם בתוכחת איש הא-להים (ב29) כתוב "למה תבעטו בזבחי ובמנחתי" - ומשם נראה שגם הזבח (שנזכר בעבירה 1) וגם המנחה (שנזכרה בעבירה 2) הם קודש לה'.
- 2. אחר כך הם עברו גם נגד ה': "גם בטרם יקטירון את החלב" של קרבנות שלמים או חטאת שהקריבו לה' "ובא נער הכהן" – המשרת של הכהן - "ואמר לאיש הזובח: 'תנה בשר לצלות לכהן!" "ולא ייקח ממך בשר מבושל כי אם חי!'" – הכהנים כבר לא חיכו עד שהזובח יבשל אותו ("כבשל הבשר") אלא דרשו ממנו שיתן בשר חי. "ויאמר אליו האיש: 'קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תאווה נפשך!'": לא אכפת לי כבר שתיקח כמה שאתה רוצה מהבשר, העיקר שתקטיר קודם את החלב, כי לפי התורה צריך קודם להקטיר את החלב לה' ורק אחר-כך מותר לאדם לאכול מהבשר. אבל נער הכהן לא הסכים, "ואמר: 'לא, כי עתה תיתן, ואם לא לקחתי בחוזקה!'" . המטרה של הכהנים בזה היתה להפגין כוח ("בחוזקה"): להראות לכל העם שהכהנים חשובים יותר מה' - הם מקבלים בשר לפני שה' מקבל את החלב. "ותהי חטאת הנערים" – החטאת שביצעו משרתי הכהנים – "גדולה מאוד את פני ה’" – כאמור, זאת היתה עבירה נגד ה', "כי ניאצו האנשים" – הכהנים -- "את מנחת ה’" – את הקרבנות המובאים לה'. הזלזול של הכהנים במנחת ה' גרם לכך שהמשרתים שלהם חטאו.
העבירה השניה היתה גדולה מהראשונה משתי סיבות:
- בהתחלה הכהנים גזלו את הבשר רק "כבשל הבשר" -- כשהם הריחו את הריח של הבשר המתבשל התעוררה בהם התאווה והם לא יכלו להתאפק ושלחו את הנערים לקחת בשר. אבל אחר-כך הכהנים התחילו לקחת בשר חי -- לא מתוך תאווה אלא מתוך רצון להפגין כוח כנ"ל.
- בהתחלה רק נערי הכהנים לקחו בשר, אבל אחר-כך הם ניסו להחטיא גם את בני-ישראל - שבני-ישראל בעצמם יתנו בשר לכהנים לפני שמקטירים את החלב, כדי שבני-ישראל בעצמם יודו במעשיהם שהכהנים חשובים יותר מה'.
ובניגוד אליהם -- "ושמואל משרת את פני ה’" – שמואל שירת את ה' וכיבד אותו ולא זלזל בו, למרות שגם הוא היה "נער חגור איפוד בד" (בניגוד לנערי הכהנים, שהושפעו לרעה מהכהנים – הנער שמואל לא הושפע מהם).
{ "ומעיל קטון תעשה לו אימו והעלתה לו מימים ימימה בעלותה את אישה לזבוח את זבח הימים. ובירך עלי את אלקנה ואת אשתו ואמר 'ישם ה’ לך זרע מן האישה הזאת תחת השאלה אשר שאל לה’'. והלכו למקומו. כי פקד ה’ את חנה ותהר ותלד שלושה בנים ושתי בנות. ויגדל הנער שמואל עם ה’." }
התוכחה של עלי[עריכה]
[שמואל א ב כב-כה]
"ועלי זקן מאוד." עלי לא הוכיח את בניו על הפגיעה בכבוד ה' (עבירה 2 למעלה) אלא רק על העוונות שעשו נגד ישראל. הוא הוכיח אותם על שתי עבירות ששמע שהם עשו:
- עבירה שהם באמת עשו -- "ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל" – זהו התיאור של עבירה 1 למעלה (גזילת הבשר מהבעלים).
- עבירה שהם לא באמת עשו -- "ואת אשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אוהל מועד." העבירה הזאת לא נזכרה בשום מקום אחר, ולכן נראה לי שבני עלי לא באמת עשו את זה - זו היתה רק שמועה שבני ישראל הפיצו עליהם.
בכל אופן, לעלי לא היה אכפת האם בניו חוטאים או לא – הדבר העיקרי שהפריע לו הוא שפוגעים בכבודם; הדבר היחיד שהיה חשוב לו הוא הכבוד של בניו (כמו שיאמר לו איש הא-להים בהמשך – "ותכבד את בניך" ממני... מכבדי אכבד ובוזי ייקלו}} – אתה מכבד את בניך ובוזה אותי). ולכן הוא הוכיח את בניו על שתי העבירות ששמע עליהם:
- על העבירה שהם עשו: ' "למה תעשון כדברים האלה? אשר אנוכי שומע את דבריכם רעים - מאת כל העם" אנוכי שומע דברים "אלה!" [פירשתי לפי הטעמים (ע' בתנ"ך!). יש עוד כמה דרכים לקרוא את הפסוק, ובכולן המשמעות דומה] . כולם מדברים עליכם דברים רעים – זה פוגע בכבודכם!'
- על העבירה שהיתה רק שמועה: ' "אל, בני!" אל תעשו דברים שגורמים לאנשים לשנוא אתכם, "כי לא טובה השמועה אשר אנוכי שומע," אשר "מעבירים" מפה לאוזן "עַם ה’!" בגלל ששונאים אתכם – מעבירים עליכם שמועות רעות וזה פוגע במעמדכם!'
- 'וזה פוגע לא רק בכם אלא גם בכל המעמד של הכהנים בעם ישראל, כי "אם יחטא איש לאיש -- ופיללו אלוהים" – ישפוט אותו השופט, "ואם לה’ יחטא איש - מי יתפלל לו?" }} כשיש שמועות לא טובות על הכהנים – המעמד שלהם יורד, אף אחד לא מאמין בהם, ואז אף אחד לא רוצה לבוא אליהם שיתפללו עליו (כי הם בעצמם חוטאים), ואז "ואם לה' יחטא איש – מי יתפלל לו?" ( פירוט )
מאד הפריע לעלי שמעמד הכהנים יורד; כבר בשמ"א פרק א, כשעלי ראה את חנה מתפללת, זה נראה לו מאד מוזר - הוא חשב שהיא שיכורה, כי עד אז אנשים לא היו מתפללים עבור עצמם: מי שהיתה לו בקשה היה בא אל הכהן ומבקש ממנו שיתפלל עליו. עד לרגע זה עלי לא הבין למה אנשים (ובמיוחד נשים) התחילו להתפלל בשביל עצמם. רק עכשיו, כשהוא שמע את השמועות הרעות על בניו (ובמיוחד את השמועה על שכיבת הנשים), הוא הבין את הסיבה לכך: מעמד הכהנים ירד. זה מאד הפריע לו, ועל כך הוא הוכיח את בניו.
אבל בני עלי "לא ישמעו לקול אביהם, כי חפץ ה’ להמיתם" . אם בני עלי היו סתם 'רשעים' – ה' לא היה חפץ להמיתם, כמו שכתוב (יחזקאל יח כג) "החפוץ אחפוץ מות רשע, נאום ד' ה'?! הלא בשובו מדרכיו וחיה!"; הרשע מסוגל עדיין לשוב מדרכיו ולחיות. אבל בני עלי היו "בני בליעל," שאינם מסוגלים לעלות מחטאם ולחזור בתשובה; ולכן "חפץ ה’ להמיתם". [איתן בוטרמן]
"ו"לעומתם, "הנער שמואל הולך וגדל וטוב" -- הולך ועולה -- "גם עם ה’ וגם עם אנשים" – גם בעניינים 'בין אדם למקום' וגם בעניינים 'בין אדם לחברו'.
מקורות[עריכה]
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 11 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-11-01.
תגובות[עריכה]
מאת: מירון
אנו לומדים על זה בכיתה בדיוק עכשיו וחודשו לי דברים!
קיצור דרך: tnk1/nvir/jmuela/bny_eli