ביאור:שבעה נקיים
(הופנה מהדף ביאור:ההבדל בין נידה לזיבה)
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.
בימינו מלמדים את דיני טהרת המשפחה, מבלי להבחין בין עיקר דין התורה לבין החומרות שהוסיפו החכמים. כדי לקיים את מצוות "לא תוסיפו ולא תגרעו", אנסה להסביר כאן את דין התורה. ראשית נקרא את הפסוקים:
- ויקרא טו יט : "וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ--שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ ...".
- ויקרא טו כה - כח : "וְאִשָּׁה כִּי-יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת-נִדָּתָהּ , אוֹ כִי-תָזוּב, עַל-נִדָּתָהּ: כָּל-יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ, כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה--טְמֵאָה הִוא... וְאִם-טָהֲרָה, מִזּוֹבָהּ--וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים, וְאַחַר תִּטְהָר".
התורה מבחינה בין שני סוגים של טומאה. שני הסוגים נובעים מדם שיוצא מהרחם.
ההבדל ביניהם נובע מהעיתוי - האם האישה מדממת בזמן שמתאים למחזור החודשי שלה ( בְנִדָּתָהּ ), או בזמן שאינו מתאים ( בְּלֹא עֶת-נִדָּתָהּ ).
על-פי התורה שבעל-פה, הזמן שאינו מתאים למחזור החודשי כולל את 11 הימים שבין היום ה-8 לבין היום ה-18 מקבלת הוסת; ימים אלה נקראים בְּלֹא עֶת-נִדָּתָהּ .
בהמשך נסביר בפירוט את ההבדל בין שני סוגי הטומאות.
הדברים בצד ימין של הטבלה, מועתקים מתוך הספר "ארבעה טורים", יורה דעה קפ"ג . ההסברים, בצד שמאל של הטבלה, הם שלי (אראל).
א. פירוש ויקרא טו יט: וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ--שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ...
[עריכה]|
וזה משפטה:
|
זה הדין הרגיל של אישה בריאה :
כלומר, בסך-הכל, אישה בריאה אמורה להיות לא טהורה 7 ימים בכל מחזור. |
ב. פירוש ויקרא טו כה-כח: וְאִשָּׁה כִּי-יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים, בְּלֹא עֶת-נִדָּתָהּ , אוֹ כִי-תָזוּב, עַל-נִדָּתָהּ: כָּל-יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ, כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה--טְמֵאָה הִוא... וְאִם-טָהֲרָה, מִזּוֹבָהּ--וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים, וְאַחַר תִּטְהָר :
[עריכה]
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ג. החומרות:
[עריכה]
|
|
לעיון נוסף
[עריכה]תגובה מאת יוסף (לאה? yosef @ writeme.com)
[עריכה]- אני יכול לראות איך מסלפים הדברים, נכון שכל מה שניכתב זה אמת, אבל הוא גם שקר גלוי, כי חסר הרבה חומר. וכדי להסביר הכל בקיצור מה שמתאים בדף הזה, היא כמעט בלתי אפשרי, חייב לכתוב ספר שלם כדי שהקורא יבין וידע הנכון, אנסה לסדר בצורה מסודרת.
- בתורה כתוב שמיד שקבלה המחזור, תפרוש מבעלה [והיא טמאה] לשבעה ימים, בין יש לה דם כל ה7 ימים, או רק טיפה ביום הראשון. בתחילת יום השמיני היא חייבת לבדוק שהיפסיק לה הדם ואז מיד היא טובלת במקוה ומותרת לבעלה. ואם בתוך 11 ימים הבאים ירד לה קצת דם, לערב היא בודקת שאכן ניפסק הדם ושומרת יום אחד נקי וטובלת ומותרת לבעלה. וכן אם ירד לה 2 ימים דם. אבל אם ירד לה 3 ימים דם, אז אחרי שבררה בבדיקה שאכן נפסק לה הדם, היא חייבת לספור 7 ימים נקיים ואחרי כן טובלת ומותרת לבעלה.
- ומה הדין אחרי 19 יום מתחילת המחזור עד שבא המחזור הבא. ישנו שני שיטות. א] שמאז שהיא קיבלה המחזור הראשונה בחייה היא סופרת מחזורים של 19 יום, ואם ירד לה הדם ב7 ימים הראשונים, מספיק לה 7 ימים ולטבול, כמו שנכתב למעלה, ואם ירד לה דם ב11 יום למשך זמן של 3 ימים, הרי היא צריכה 7 ימים נקיים כמו שנתבאר למעלה.
- ב] אחרי ה19 יום היא נמצאת במצב של המתנה. ומתי שמגיע בפעם הבא דם, מתחיל מחזור חדש של 19 יום, בתחילה 7 ימים טמאים בין יורד לה דם ובין שהיא נקיה. ואחרי כן 11 יום שבאם יורד לה דם למשך 3 ימים חייבת לספור 7 ימים נקיים.
- זה רק ראשי פרקים בלבד, החשבון בנושא הזה מסובך ביותר, מה הדין באשה [לפי הדעה ב] שביום 16, 17, 18, ירד לה דם וספרה 7 ימים נקיים שהוא מיום 19 עד יום 25, וביום 25 בא לה המחזור החדש, מה דינו, מספיק לה 7 ימים, או כיון שלא גמרה ה7 נקיים, היא צריכה להתחיל מחדש ה7 נקיים - ואכן זה ההלכה שצריכה להתחיל מחדש ה7 נקיים, ויש עד אלף סיבוכים בחשבון, ולכן נאמר במשנה אבות סוף פרק ג' פתחי נדה הם גופי הלכות כיון שהחשבון בהם מסובך ביותר.
- לכן תיקן רבינו הקדוש חשבון הרבה יותר פשוט.
- ירד לה דם יום אחד - תספור עוד 6 ימים נקיים ותטבול.
- ירד לה דם 2 ימים - תספור עוד 6 ימים נקיים, סך הכל 8 ימים, ותטבול.
- ירד לה 3 ימים דם תספור עוד 7 ימים נקיים ותטבול.
- ככה לא צריכים לעשות חשבון איפה עומדים במחזור של 19 יום, זה מתאים לכל יום שיהיה.
- לכן לדעתי כל מי שהבין מה שכתבת וישמור רק 7 ימים ויחשוב שבזה קיים המצוה מן התורה [נגד גזירת חכמים] טועה ביותר. כי הזוג הזה חייב להיות חכמים ביותר בהלכות מסובכות שרוב הרבנים היום אינם יודעים, ואם הרבנים אינם יודעים איך אתה חושב שפשוטי עם ישיגו, וגם אין ספרים בהשג ידם, לזה יכול להגיע רק מי שמעמיק מאד בתלמוד ורמב"ם. וכל מי שיתעמק בזה טוב ובאמת - בטוח אני בהם שאור התורה יחזיר אותם לאבינו שבשמים שנתן לנו התורה, ויהיה להם רצון וחשק לקיים הכל כמו שצריך גם מדברי סופרים.
- על זה בא רב זירא ואמר שנשים ראו שגם החשבון של רבינו הקדוש קשה להם ביותר ומסתבכות בהן, ולכן בנות ישראל קיבלו על עצמן שתמיד יספרו 7 ימים נקיים, בין ירד לה דם לרגע אחר ורק טיפה אחד, או שירד לה כמות בהרבה ימים, כשיפסיק לה הדם תברר על ידי בדיקה והיא מתחילה לספור 7 ימים נקיים [שבודקת את עצמה בימים האילו שהיא נקייה] ורק אחרי כן טובלת במקוה.
- עכשיו תבדוק הדברים בעומק לדעתי הנכון כתוב שבנות ישראל קיבלו על עצמן להן ולכל הדורות הבאים [הצאצאים שלהן] לשמור תמיד 7 ימים נקיים, קבלה זו היא נדר. וקיום הנדר זה דין תורה, ולכן היום האשה חייבת מדין נדר ב7 ימים נקיים מן התורה.
- ואם תשאל לי למקורות על זה? דיוק בלשון הגמרא, והלכות נדרים, ובאופן כללי הפוסקים בימינו אינם דנים באם החיוב הוא מן התורה או מדברי סופרים.
- 4 ימים חייבים מדין תורה לחכות מיום שהיה זיוג בין הזוג עד שמתחילים ה7 ימי נקיים. וחכמים הוסיפו יום 5 כדי שלא יבא לטעות ביום באם היה בזמן שמתחלף היום. וגם תיקנו שחשבון ימים אילו יתחילו מיום שהיתחיל לרדת דם ולא מיום שהיה זיוג בינהם.
- ולכן הלכה סופית בימינו.
- 5 ימים מלוכלכים.
- ואחרי כן
- 7 ימים נקיים.
- וטבילה במקוה בתחילת יום ה8.
- ואי אפשר בלי 7 ימי נקיים
- מי שקשה לו או לה להמתין 12 או 13 יום
- חייבים לדעת, שמי שנתן לנו התורה, זה הבורא שהוא הביא אותנו להחיות בעולם הזה השפל. והוא שם בליבנו היצר הזה למין, והוא מכיר אותנו טוב, ולכן אם הוא ציוה לנו לשמור מרחק ל12 יום. זה ההוכחה הגדולה ביותר שיש לנו הכח לבצע את זה.
- היה מיקרה בבחור צעיר שהתחתן, והוא כל יום אחרי המקוה שלה בקש יחסים פעם או אפילו פעמיים, וזה היה לו מאד קשה לחכות לה עד שחוזרת מהמקוה [לה זה היה 14 יום] ביום לפני המקוה הוא היה כבר עם כאבים באשכים מרוב תאוה, [הוא נזהר מזרע לבטלה]. אחרי שילדה אשתו התינוק הראשון הסתבכה וירד לה דם ל3 חדשים, אחרי חדש הראשון הוא אומר הוא לא יודע איך יהיה בעתיד אבל בינתיים מחזיק מעמד, עד שלבסוף אמר שיותר קל לו ה3 חדשים האילו מאשר כל חדש אחרי 12 יום, וברור כשהבורא עשה את זה לאשתו, גם נתן לו הכח להתגבר על היצר.
- בעינין ביוץ לפני המקוה:
- מאד חשוב קשר טוב עם רב מומחה ביותר בעניין זה, כי יש פתרונות רבים, ברוב המקרים זה בגלל חוסר ידיעה של הזוג ומפסידים ימים שמותרים אפילו מדברי סופרים, אלא שאינם יודעים, ולכן חשוב לשאול לרב, אני יכול להמליץ על הרבנים של מכון פועה, שעשו הרבה מאד בעזרתן להרבה זוגות בישראל בענין זה.
- (01.07.2004) .
תגובות נוספות
[עריכה]- לוי: ידוע שסייג שקבעו חכמים הוא מחייב את כולם ולכן מי שאינו יכול לעמוד ב"החמרה" נמצא במלחמה עם יצרו ועליו להתחזק וללחום באומץ נכון שמדין תורה יש לשמור 7 ימים אך מרגע שנקבע הסייג את חייבת לשמור.
- אם יש לך בעיה עם הסייג אני באותה דעה אך מסיבה הרבה יותר חשובה שישנם נשים ש"מספסות" את מועד הביוץ עקב ההחמרה ולכן צריך להשאיר את דברי התורה ככתבם וכלשונם (21.08.2003) .
- אלמוני: הרמב"ם כותב בספרו " משנה תורה" שהמים השאובים פסולים לטבילה -מדברי סופרים -לכן כל עניין המקווה שהמים בו יהיו מי גשמים, הרי זה מדברי סופרים ואינו דין תורה. האישה חייבת לטבול בין הערביים לפני שקיעת השמש ורק אחרי השקיעה היא טהורה, שאם טובלת בלילה הרי היא עוברת על כרת בין אם עברו שמונה ימים או מאה ימים. מדין תורה להטהר מטומאה לפנות ערב. עוד עיננן חשוב בכל התורה לא מצויין שאישה נידה חייבת לטבול , בעניין טומאת זרע או נבלה וכו' חייבים לטבול אך טומאת נידה לא מפורש בתורה הכל עניין של הקש קל וחומר. חשוב לומר שדברי סופרים וחכמים הם כדין תורה אך חשוב תמיד להבדיל בין דברי חכמים לדברי התורה (29.10.2003) .
- -- אראל: אישה לא חייבת לטבול בין ערביים! לגבי טומאת-זרע של גבר, כתוב בתורה " והיה לפנות ערב ירחץ במים, וכבוא השמש יבוא אל תוך המחנה ". אבל, גם שם אין הכוונה שהוא *חייב* לטבול לפנות ערב, אלא שהוא יכול לטבול כל היום - עד לפנות ערב. הכתוב בא להקל עליו - הוא לא חייב לטבול מייד לאחר שנטמא, אלא הוא יכול לחכות עד לפנות ערב. בכל מקרה, הוא יהיה טהור רק בלילה שאחרי הטבילה. בכל אופן, לגבי טומאת אישה נידה הדין שונה: אחרי שעברו שבעה ימים מתחילת המחזור, היא יכולה לטבול בלילה (אחרי היום השביעי) ולהיות טהורה מייד, או לטבול באחד הימים הבאים .
- ---- שי בוארון: לדעת מהרי"ץ ז"ל מותר לאישה לטבול בין ערביים. ויוצא מכאן שאין להקל בדין הפסק טהרה אחרי שקיעה. ומי שהורה להקל בצירוף ס"ס טעה בהוראה במחכ"ת. ואין לסמוך להקל בדין הפס"ט אחר השקיעה כלל והפסידה יום וכמ"ש רבנו הרמב"ם ומרן הב"י ז"ל, וכן נהגו מדורי-דורות ואין לשנות המנהג ולהקל באיסור כרת רחמנא ליצלן. בברכה הצ' שי בוארון יו"ר מטה המאבק לצדק חברתי (17.07.2005) .
- שי בוארון: יש מצוה לשמוע לדברי חכמים, ולכן ע"פ התורה אשה מותרת לטבול אחרי שבעת ימי המחזור .
- אבל חכמים עשו סייג וקבעו עוד שבעה נקיים, והלכה זה התקבלה בעם ישראל לדורות. נכון שזו תקנת חכמים אבל כך נפסקה ההלכה. בברכת התורה הצ' שי בוארון (09.02.2005) .
-
- אני: המוטיבציה שמאחורי הוספת השבעה נקיים ברורה - זה מביא את האישה היישר לימי הביוץ, והופה, בלי להתאמץ - הריון. הרעיון של חזרה לחוק המקראי נראית לי מאד חיובית. אם נשים היו אלה שהחמירו על עצמן שאם רואות טיפת דם כחרדל, ישבו עליו שבעה נקיים, נשים הן אלה שיכולות להתיר לעצמן את החומרה הזו.כן כן, ידוע שזה כבר חלק מההלכה הפסוקה, ובכל זאת (02.12.2003) .
- -- אראל: לא אמרנו שצריך לחזור לחוק המקראי! רק אמרנו שצריך להגיד את האמת - להגיד לכולם מהו החוק המקראי ומהי ההחמרה.
- -- דניאל: חס וחלילה להתיר איסור שבעה נקיים לאף אחד אין שום היתר לזה זה לא החמרה זה איסור גמור . ראו יורה דעה סימן קצו סעיף ד (21.03.2004) .
- גד: לכל אלו שממעטים בדברי חכמים! לחכמים יש הכח מן התורה לעקור דברי תורה ו/או לעשותם כתורה (14.04.2004) .
- שרית דבורקין: לדעתי, דימום הכבד מהרגיל גם נחשב לזבה, "או כי תיזוב על נידתה". זה כמובן תלוי בשיפוט האישי של כל אשה, כמעט ואין לכל המומחים מה להגיד על הענין. ייתכן בגלל זה, חז"ל נידות כזבות שוינהו, אבל זה שהם לא ידעו, לא אומר שאני לא יודעת. גם אין שום סיבה לחשוש שאשה עם מחזור סדיר לא תדע מהו הזמן הנכון ומה לא. מחזור שמאחר, לדעתי עדיין נחשב למחזור רגיל, הפיזולוגיה אותו דבר, ואשה בריאה, רק לקח לביצית כמה ימים נוספים להוולד, זה הכל. אבל ייתכן שכדאי לשמור 7 ימי זבה לאחר מחזור שמתאחר משום חשש של הפלה (מוביל לשאלה מהו דין הפלה לפי דין תורה- כזבה או כיולדת?). נקודה שניה - כתמים לא נחשבים כנדה או זבה לפי דין תורה, גם מתוך קריאה פשוטה של הפסוקים, גם לפי הבנת חז"ל (23.01.2005) .
- כהמשך להודעתי הקודמת: הפסוק מבוסס על ההנחה שיש לאשה מחזור סדיר, ולא מתיחס לאפשרויות אחרות. אז מה תעשה אשה עם מחזור לא סדיר? להתיחס לזה כנדה או זבה? (כאן אני לא מתיחסת למחזור עם הבדל של כמה ימים מחדש לחדש - למשל בין 27-31 יום - לדעתי זה נקרא עדיין מחזור סדיר). אני חושבת שכדאי להחמיר משום ספק. אבל אם היא יודעת לזהות את הביוץ שלה, ואכן הצליחה לזהות את זה בזמן הנכון שלפני הדימום, ייתכן שיש להקל. מה תעשה אשה שלוקחת גלולות למניעת הריון, שה"מחזור" שלה סדיר, אבל לא טבעי? אני לא בטוחה (23.01.2005) .
- -- אראל: "או כי תזוב על נידתה" - על-פי חז"ל, "על" = סמוך, והכוונה לזיבה הסמוכה לימי הנידה, כלומר לדימום שנמשך יותר מ-7 ימים.
- סמי אלקיים: טוב לי היה לקרוא את מר הראל, בנושא הקושי לטהרת האשה על כל ההשלכות שטמון בכך, אכן טהרת במילכוד כפי שהצביע הראל, בנוסף לכך שיש הדרכה לא נכונה לטהרת האשה, או לכלה? וגם בנידה שעל הגבר לקחת מרחק, מר הראל העמיד את חיי האמת של המילכוד שנמצאת האשה, המרחק שמתבקש הגבר על פי הראל אינו נחשב מרחק, ובכך הקל על אשמת האשה? שברוב הטענות היא טמאה מחוסר טהרה נכונה, הראל מחמיר יתר על המידה עם הגבר או האשה, ומאפשר מרחב לקיום הטהרה בין בני הזוג, לעניות דעתי, הראל, לא היה חסר הרבה בין השטין בכתיבתו וכח תבונתו, להוציא את הגבר מהבית עד גמר הנידה, ולשלוח אותו לבית מדרש למשך תקופת הנידה, ולטהר את האשה את הבית על כל השלכותיו. אני שמח לקרוא שבא בהגינות ובאומץ לקראת האשה, והבין את המילכוד שלה ושל בן הזוג, אשריך על דרך הקלילות שבא מתבקשים הדברים להתבצע נכונה, בכבוד רב סמי אלקיים (04.05.2008) .
שאלה
[עריכה]- שאלה: איפה כתוב שאשה ב-7 ימי נידתה היא טמאה? אני אמנם לא מבין גדול, אך ממה שקראתי בפסוקים שבויקרא, לא מופיעה המילה טמאה בהקשר של האשה, אלא רק בהקשר של הגבר אם ישכב עימה, ייגע בה או בחפציה (אלמוני, 20.04.2008) .
- תשובה: בכמה פסוקים נזכר שאישה בימי נידתה היא טמאה, למשל:
- (ויקרא יב ב): "דבר אל בני ישראל לאמר: אשה כי תזריע וילדה זכר' וטמאה שבעת ימים, כימי נדת דותה תטמא"- אישה שיולדת זכר טמאה 7 ימים, כמו ימי נידתה - מכאן שאישה בימי נידתה היא טמאה.
- (ויקרא טו כה): "ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה הוא"- אישה שדמה זב ימים רבים, תהיה טמאה כל ימי זובה כמו בימי נידתה - מכאן שאישה בימי נדתה היא טמאה.
- (ויקרא טו לג): "והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה, ולאיש אשר ישכב עם טמאה"- הפסוק מסכם את הדינים בפרק זה ומדבר בין השאר על "איש אשר ישכב עם טמאה", אבל הדין שנזכר בפרשה הוא של איש ששוכב עם נידה, ומכאן שאישה נידה היא טמאה.
- (ויקרא יח יט): "ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה"- הביטוי "נידת טומאתה" מלמד שאישה נידה היא טמאה.
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-01-29.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tryg/mamr/thra7