ביאור:הדור קיבלוה בימי אחשורוש

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

"קִיְּמוּ וְקִבְּלו הַיְּהוּדִים… לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה" (אסתר ט, כז).

על זה אמר רבא, שבזמן מתן תורה הקב"ה "כפה עליהם הר כגיגית" ובימי אחשוורוש קיבלו "ברצון", את מה שקיבלו כבר בכפיה (שבת פח א). נשאלת השאלה מהיכן הוא למד זאת, הרי בפסוק נאמר, שקיבלו עליהם לחגוג רק שני ימים אלה ולא מדובר על התורה כולה?

אולם, למרות שבימי מתן תורה אמרו "נעשה ונשמע", עבר זמן קצר ביותר ועבדו את עגל הזהב. בימי מרדכי, הרשה להם אחשוורוש, לא רק להרוג את אויביהם, אלא גם "...וּשְׁלָלָם לָבוֹז" (ח,יא). מאחר וצווי אחשוורוש היו מלווים גם בצווים "דתיים", שביסודם היו דתות אליליות, לא רצו היהודים להנות מזה "...וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם" (ט,טו). כנראה שאף אחד לא התפתה לקחת מהשלל. כאשר הכתוב מעיד, שקיבלו עליהם ועל זרעם לחגוג את הימים האלה "ככתבם", זה כלל את כל מה שאירע בימים אלה. אם כן הם הוכיחו מרצונם החופשי שלא רצו להנות משלל, שהשילטון התיר להם. הם הוכיחו במוחש, שקיבלו עליהם את עול התורה. שלילת עבודה זרה היא מאבני יסודות התורה, כפי שהרמב"ם העיר על כך ("מורה נבוכים" ח"ג, פכ"ט). דבריו מבוססים על דברי חז"ל רבים, כמו: "כל הכופר בה (בעבודה זרה) כמודה בכל התורה כולה" (קידושין מ,א; ספרי שלח טו,יב; שם ראה יא, כח; ראה גם קידושין מ,א; מגילה יא, ש"כל הכופר בע"ז נקרא יהודי").

מקורות

ר' אברהם קורמן, "תכלת אברהם", יצא לאור בהוצאת "מקור נובע".

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mgilot/tklt_avrhm_qblt_htora