ביאור:האם ה' מעניש גם את השכנים של הרשעים

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

על-פי דברי ה' לאברהם לפני השמדת סדום , נראה שה', "שופט כל הארץ", לא משמיד את הצדיקים יחד עם שכניהם הרשעים. יותר מזה: אם יש לפחות 10 צדיקים בעיר, ה' משאיר על תלה את כל העיר, גם אם היא מלאה רשעים.

אולם, מכמה מקורות אחרים נראה שה' כן משמיד את שכניהם של הרשעים:

א. בפרשת קורח (במדבר טז יט-כא): "וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד ה’ אֶל כָּל הָעֵדָה: וַיְדַבֵּר ה’ אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע". ה' אומר למשה ואהרן: אימרו לעדה כי מי שרוצה להנצל - שיזוז מהמקום שבו נמצא קורח, שלא יהיה כלל במחיצת קורח ועדתו. ברור שהקהל לא נחשב לחוטא כמו קרח, שאלמלא כן היה מת בכל מקום שבו נמצא. ובכל זאת, אם לא יזוזו, הם ייפגעו יחד עם קורח!

כאן אפשר להסביר שמדובר בערבות הדדית - " "כל ישראל ערבים זה לזה" " אבל לא כל הגויים ערבים זה לזה, ולכן בעם ישראל יש ענישה קבוצתית ואצל הגויים כל אחד נשפט באופן פרטי.

ב. במכת בכורות נצטוו בני ישראל לא לצאת מפתח הבית כל הלילה; אם היו יוצאים - המשחית היה פוגע גם בהם; וכאן אי-אפשר לומר שבני ישראל ערבים כלפי המצרים!

כאן (וגם בפרשת קורח) אפשר להסביר, שהצדיקים לא מפסידים שום דבר - הם רק צריכים לזוז כדי להתרחק מעדת קורח, או להסתגר בבתיהם למשך הלילה; אבל בפרשת סדום, אם הצדיקים יאלצו לברוח מהעיר, הם עלולים להפסיד את ביתם ואת כל רכושם; ה' לא רצה שייגרם נזק לצדיקים, לא בגופם ולא ברכושם, לכן ה' אמר שאם יש לפחות 10 צדיקים, הוא יסלח לכל העיר.

ג. בספר יונה נאמר שה' סלח לאשורים בנינוה רק בגלל שחזרו בתשובה, אבל אם לא היו חוזרים בתשובה היה הופך את העיר, למרות ש יונה ד יא "יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה"; כאן אין ערבות הדדית כי מדובר בגויים, ובכל זאת, התינוקות "אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם" היו נענשים בגופם, יחד עם הרשעים!

ד. כך לימדו חז"ל גם בענין קריעת ים סוף, כדברי רש"י על שמות טו ה " "כמו אבן - ובמקום אחר צללו כעופרת ובמקום אחר יאכלמו כקש . הרשעים - כקש הולכים ומטורפין עולין ויורדין. בינונים - כאבן. והכשרים - כעופרת שנחו מיד" ".

ייתכן שיש הבדל בין "צדיקים" לבין "חפים מפשע". צדיקים = אנשים העושים צדק ורודפים צדק בפועל ; כשיש צדיקים בתוך העיר , בעלי מעמד בעיר, הם יכולים להשפיע במעשיהם על סביבתם, ולכן יש מקום לסלוח לכל העיר ולתת לה עוד הזדמנות. אבל אנשים שרק נמנעים מעשיית רשע, לא יכולים להשפיע על סביבתם, ולכן הם לא יכולים להציל את סביבתם אלא רק את עצמם, אם יברחו:

בני ישראל בפרשת קורח כנראה לא היו צדיקים גדולים - הם רק נמנעו מלהשתתף בעדת קורח.
גם בני ישראל במצרים לא היו צדיקים גדולים (ראו יחזקאל כ).
גם בנינוה - התינוקות והבהמות "אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו" בוודאי לא היו צדיקים ולא היתה להם כל השפעה על העיר. אילו התושבים המבוגרים היו נשארים רשעים, אותם 12 רבו היו מושפעים מהרשעים ולכן לא היה מקום להציל אותם; אך לאחר שהתושבים המבוגרים חזרו בתשובה בפומבי, יש סיכוי שאותם 12 רבו יושפעו מהמהלך ויחזרו אף הם בתשובה, ולכן יש טעם לרחם על כל המקום בעבורם (ראו גם מדוע סלח ה' לאנשי נינוה? ).

גם בים סוף, בצבא שרדף אחרי בני ישראל, לא היו מצרים צדיקים, שהתנגדו באופן פעיל לרדיפה; היו רק מצרים כשרים , שפעלו מתוך חוסר-ברירה (לא רצו לסרב פקודה); ולכן הם לא יכלו להציל את עצמם או את חבריהם.

בפרשת סדום , ה', כביכול, "טורח" הרבה כדי לברר אם יש צדיקים בסדום - הוא שולח לשם מלאכים שעושים פעולות מאד מסוכנות. אמנם המלאכים עצמם לא יכולים למות, ובכל זאת הדבר מלמדנו על גודל הסיכון שצריך לקחת כדי לברר אם יש צדיקים. תוצאת הבירור היא, שאין בכלל צדיקים בתוך העיר - אפילו ללוט אין כל השפעה על העיר; כשהוא מנסה להשפיע עליהם, אומרים לו "האחד בא לגור וישפוט שפוט?!", כלומר, אתה בכלל לא אחד מאיתנו.

גם בספר יחזקאל נאמר, שאנשים מסויימים לא יכולים להציל את קרוביהם או את סביבתם, אלא רק את עצמם (יחזקאל יד יד): "והיו שלשת האנשים האלה בתוכה, נח דנאל ואיוב - המה בצדקתם ינצלו נפשם, נאם ד' ה'": נוח דנאל ואיוב היו אנשים מאד טובים בפני עצמם, אך הם לא השפיעו על סביבתם, ולכן יכלו להציל רק את עצמם.

מכיוון שללוט אין השפעה, הוא לא יכול להציל את העיר בזכותו, אלא רק לברוח משם, וה' עוזר לו לברוח.

רק לאחר שה' מגיע למסקנה, שאין כל צדיקים בעלי-השפעה שיכולים להשפיע לטובה על סדום; ורק לאחר שהוא עוזר לאדם הכשר היחיד בסדום להימלט משם; רק אז הוא משמיד את כל העיר.

וכך ראוי גם לנו, עם ה', לנהוג בכל מלחמותינו.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-08-11.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/hvdlim2/jkn