ביאור:דניאל י א

בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס דָּבָר נִגְלָה לְדָנִיֵּאל אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמוֹ בֵּלְטְשַׁאצַּר וֶאֱמֶת הַדָּבָר וְצָבָא גָדוֹל וּבִין אֶת הַדָּבָר וּבִינָה לוֹ בַּמַּרְאֶה:

בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְכוֹרֶשׁ

עד פרק זה היו חזיונות דניאל לפי זמניהם, עד הנָה שהפרק הקודם היה אחרי הפרק הזה כעשרים שנה.

מדוע? אני חושב כי פתיח הפרק מעיד מדוע.

דָּבָר נִגְלָה לְדָנִיֵּאל אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמוֹ בֵּלְטְשַׁאצַּר וֶאֱמֶת הַדָּבָר וְצָבָא גָדוֹל וּבִין אֶת הַדָּבָר וּבִינָה לוֹ בַּמַּרְאֶה

מי כתב את המילים האלה???

בכל ספר דניאל הוא לא פונה אל הקורא, ופה פונה אליך ואומר וּבִין אֶת הַדָּבָר וּבִינָה לוֹ בַּמַּרְאֶה

גם מדוע כתוב לְדָנִיֵּאל אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמוֹ בֵּלְטְשַׁאצַּר, כאשר זה לא מוסיף מאומה?

גם מדוע מדבר על עצמו בלשון שלישית (דניאל הלך), ומיד בפסוק הבא עובר אל לשון ראשונה (אני הלכתי)?

אני חושב, שעד פרק זה דניאל כתב את ספרו, ואת הסיפור הזה האחרון הוסיף סופר אחר מתוך מכתב אחר של דניאל. אולי עזרא הסופר כי הוא בן ימיו.

מן הפסוק הבא הכל מועתק דק ממכתב דניאל, ורק הפסוק הזה הוסיף דניאל כדי לכתוב את זמן המכתב וכדי שנבין כי זה מוסף.

דברי הם על דרך פשט המקרא וסברת הלב, והשואל ילך בדרכים אחרות.