ביאור:דניאל ב - מעומד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקור תרגום
וּבִשְׁנַת שְׁתַּיִם לְמַלְכוּת נְבֻכַדְנֶצַּר חָלַם נְבֻכַדְנֶצַּר חֲלֹמוֹת,
וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ וּשְׁנָתוֹ נִהְיְתָה עָלָיו.
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ
לִקְרֹא לַחַרְטֻמִּים וְלָאַשָּׁפִים וְלַמְכַשְּׁפִים וְלַכַּשְׂדִּים
- לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ חֲלֹמֹתָיו,
וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
וַיֹּאמֶר לָהֶם הַמֶּלֶךְ:
חֲלוֹם חָלָמְתִּי, וַתִּפָּעֶם רוּחִי לָדַעַת אֶת הַחֲלוֹם רוח נפעמת - נשימות מהירות פעם אחר פעם מהתרגשות, ואולי מקורו כמו צלילי פעימות הצעדים: פם פם

וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית:
מַלְכָּא - לְעָלְמִין חֱיִי!
אֱמַר חֶלְמָא לְעַבָדֶךָ כתיב לעבְדָך, קרֵי: לעבדיך וּפִשְׁרָא נְחַוֵּא.
המלך - לעולמים חיֶה!
אמור החלום לעבדיך והפתרון נציג
עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְכַשְׂדָּאֵיַ - מִלְּתָא מִנִּי אַזְדָּא: ענה המלך וציוה לכשדים אנשי העם השולט בבל - הדבר ממני היוצא זהו דבר הַחְלָטָתִי:
הֵן לָא תְהוֹדְעוּנַּנִי חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ?
הַדָּמִין תִּתְעַבְדוּן וּבָתֵּיכוֹן נְוָלִי יִתְּשָׂמוּן!
אם לא תודיעוני החלום ופתרונו?
אלמים הַדָּמִין - מלשון דומיה ודממה (צליל השתאות האדם בפני הדממה), ולפי שמואל פסברג: הריסות, מן השפה הפרסית תיעשו, ובתיכם חורבות יושמו.
וְהֵן חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ תְּהַחֲו‍ֹן?
מַתְּנָן וּנְבִזְבָּה וִיקָר שַׂגִּיא תְּקַבְּלוּן מִן קֳדָמָי,
לָהֵן חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ הַחֲו‍ֹנִי!
ואם החלום ופתרונו תציגו?
מתנות וסַחַר מלשון סחורה, כמו בעברית: הזבן - הסוחר וכבוד נשגב שגיא: גבוה, נישא תקבלו מלפני
לכן חלום ופתרונו הציגו אלי!

עֲנוֹ תִנְיָנוּת וְאָמְרִין:
מַלְכָּא חֶלְמָא יֵאמַר לְעַבְדוֹהִי, וּפִשְׁרָה נְהַחֲוֵה!

עונים שנית ואומרים:
המלך החלום יאמר לעבדיו, ופתרונו נציג!

עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר:

עונה המלך ואומר
מִן יַצִּיב יָדַע אֲנָה דִּי עִדָּנָא אַנְתּוּן זָבְנִין
כָּל קֳבֵל דִּי כל לפני ש, כפי ש חֲזֵיתוֹן דִּי אַזְדָּא מִנִּי מִלְּתָא.
מהנכון למען האמת יודע אני שהזמן בעברית מקראית עת ושורשו המקורי (לפי מרן שמואל פסברג נ"י) ע"נ והתיו התווספה לנקבה כמו בערבית בִּנת שהפכה לבַּת בעברית. כבמלים עונה, עידן, עת, ובארמית וּכְעַן ואולי גם בען. וצריך לעבד מחשבה זו הלאה בעניין עניה ועינוי... אתם קונים
כלפני מילולית: כל פניו אשר, ומשמעו: כפי ש ראיתם שיצא ממני הדבר
דִּי הֵן חֶלְמָא לָא תְהוֹדְעֻנַּנִי? חֲדָה הִיא דָתְכוֹן,
וּמִלָּה כִדְבָה וּשְׁחִיתָה הִזְדְּמִנְתּוּן לְמֵאמַר קָדָמַי,
עַד דִּי עִדָּנָא יִשְׁתַּנֵּא,
לָהֵן חֶלְמָא אֱמַרוּ לִי
וְאִנְדַּע דִּי פִשְׁרֵהּ תְּהַחֲוֻנַּנִי.
שאם החלום לא תודיעוני? אחד הוא דינכם אחת דתכם - דינכם נגזר והוחלט מבין כל האפשרויות,
ודבר כזב והבל התכוננתם לאמר לפני
עד שהזמן יוכפל
לכן החלום אמרו לי
ויֶדע פתרונו הציגו לי

עֲנוֹ כַשְׂדָּאֵיַ קֳדָם מַלְכָּא וְאָמְרִין:

עונים הכשדים לפני המלך ואומרים
לָא אִיתַי אֲנָשׁ עַל יַבֶּשְׁתָּא
דִּי מִלַּת מַלְכָּא יוּכַל לְהַחֲוָיָה,
כָּל קֳבֵל דִּי כָּל מֶלֶךְ רַב וְשַׁלִּיט -
מִלָּה כִדְנָה לָא שְׁאֵל לְכָל חַרְטֹּם וְאָשַׁף וְכַשְׂדָּי.

וּמִלְּתָא דִי מַלְכָּה שָׁאֵל - יַקִּירָה,
וְאָחֳרָן לָא אִיתַי דִּי יְחַוִּנַּהּ קֳדָם מַלְכָּא,
לָהֵן אֱלָהִין דִּי מְדָרְהוֹן עִם בִּשְׂרָא לָא אִיתוֹהִי.

לא יש ישנו, או: בא, מגיע והניקוד השתבש איש על היבשה
שדבר המלך יוכל להציג
כל פניו אשר כל אשר גדול ותקיף כלומר: מעולם, אפילו החזק שבמלכים...
דבר כזה לא שואל לכל חרטום ממצרים - רושם לחשים בכתב החרטומים ומכשף וכשדי ומפעיל האלילים העתיקים
והדבר שֶׁמולֵך שמלך בעל שלטון שואל - חשוב
ואחרים לא ישנם או: לא באים שיציגו שיָראוּ או: שיורו לכיוון, יצביעו, ובעברית החדשה חיווי היא תנועת יד או גוף כדי להורות משהו לפני המלך
לכן אלים שמגוריהם עם הבשר הגוף, כלומר אלים חיים בעלי יכולת מציאותית לא באים.
כָּל קֳבֵל דְּנָה מַלְכָּא בְּנַס וּקְצַף שַׂגִּיא,
וַאֲמַר לְהוֹבָדָה לְכֹל חַכִּימֵי בָבֶל.
וְדָתָא נֶפְקַת וְחַכִּימַיָּא מִתְקַטְּלִין,
וּבְעוֹ דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי לְהִתְקְטָלָה. {פ}
כל פני זה כל זה המלך בנס [לפי מאמרו] של ראובן ריכרד שטיינר (עליו בויקיפדיה האנגלית) על בנס: מדובר בכלל בטעות העתקה: כעס. ונשתברו קולמוסין בין מנחם בן סרוק ואדונים בן ליברט וקצף מאוד הרבה
ואמר להאביד לכל את כל חכמי בבל
והפסיקה יוצאת וחכמים נהרגים
ומבקש מלשון ומביע. נכתב בלשון יחיד כבמקרא: ודיבר משה ואהרן דניאל וחבריו להיהרג
בֵּאדַיִן דָּנִיֵּאל הֲתִיב עֵטָא
וּטְעֵם לְאַרְיוֹךְ רַב טַבָּחַיָּא דִּי מַלְכָּא,
דִּי נְפַק לְקַטָּלָה לְחַכִּימֵי בָּבֶל.
בְּאָזַי דניאל השיב העצה ולדעת חכם שמואל פסברג: עצה ללא יידוע
והטעים והוסיף הסבר לאריוך אדון הטובחים של המלכה
שהוציא להורג בארמית לקטל לחכמי את חכמי בבל
עָנֵה וְאָמַר לְאַרְיוֹךְ, שַׁלִּיטָא דִי מַלְכָּא:
עַל מָה דָתָא מְהַחְצְפָה מִן קֳדָם מַלְכָּא?

אֱדַיִן מִלְּתָא הוֹדַע אַרְיוֹךְ לְדָנִיֵּאל.
וְדָנִיֵּאל עַל וּבְעָה מִן מַלְכָּא,
דִּי זְמָן יִנְתֵּן לֵהּ וּפִשְׁרָא לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא. {פ}

עונה ואומר לאריוך, המזכיר של המלך:
על מה החוק מתלונן מלפני המלך

אזי דבר מודיע אריוך לדניאל
ודניאל בא מלשון אליו או עולה ומביע מבקש מהמלך
שזמן ינתן לו והפתרון להציג למלך

אֱדַיִן דָּנִיֵּאל לְבַיְתֵהּ אֲזַל,
וְלַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה חַבְרוֹהִי מִלְּתָא הוֹדַע.
וְרַחֲמִין לְמִבְעֵא מִן קֳדָם אֱלָהּ שְׁמַיָּא עַל רָזָה דְּנָה,
דִּי לָא יְהֹבְדוּן דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי עִם שְׁאָר חַכִּימֵי בָבֶל.
אזי דניֵיל לביתו אצל יוצא, הולך. ובערבית עצל הוא הדבש הנוזל. ולדעת חכם שמואל פסברג אזל אינו קשור לאצל
ולחנניה מישאל ועזריה חבירו דבר מודיע
וחסדים לבצע לבקש, בצע - בקשה, להביע משאלה ואולי מקורו בצליל הבעבוע של המבקש מלפני אלוה השמים על רז זה
שלא יֹאבַד בלשון יחיד כבמקרא ברוב האמור למשה ולאהרן יחדיו דניאל וחבריו עם יתר ובעברית המקראית שורש שא"ר קיים במשמעות זו במלים שארית ומשארת חכמי בבל.
אֱדַיִן לְדָנִיֵּאל בְּחֶזְוָא דִי לֵילְיָא רָזָה גֲלִי,

אֱדַיִן דָּנִיֵּאל בָּרִךְ לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא.

אזי לדנייל בחזיון של לילה רז מעמיד

אזי דנייל מברך לאלוהו השמים לאלוה השמים שלו.

עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר: עונה דניאל ואומר:
לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא,
דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא דִּי לֵהּ הִיא.
וְהוּא מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא וְזִמְנַיָּא,
מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקֵים מַלְכִין,
יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין, וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה.
הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא,
יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא, וּנְהֹירָא עִמֵּהּ שְׁרֵא.
לָךְ אֱלָהּ אֲבָהָתִי מְהוֹדֵא וּמְשַׁבַּח אֲנָה,
דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא יְהַבְתְּ לִי,
וּכְעַן הוֹדַעְתַּנִי דִּי בְעֵינָא מִנָּךְ,
דִּי מִלַּת מַלְכָּא הוֹדַעְתֶּנָא.
יהיה שמו של האלוה מבורך מהעולם ועד העולם,
שהחכמה והגבורה שלו היא לשון יחיד כבמקרא על משה ואהרן.
והוא מחליף את העתים והזמנים,
מעיד מלכים ומקים מלכים,
נותן חכמה לחכמים, והמידע ליודעי בינה.
הוא מעמיד עמוקות ומוחבאות ומהארמית: מגלה עמוקות ונסתרות,
יודע מה בחושך, והאור עמו שורה.
לך אלוה אבותי מודה ומשבח אני,
שהחכמה והגבורה נתת לי,
וכעת במקור ענת, כמו בנת והנו"ן נפלה כמו בת ובארמית התי"ו נשלה שביקשתי שהבעתי ממך,
שדבר המלך הודעתנו.
כָּל קֳבֵל דְּנָה דָּנִיֵּאל עַל
עַל אַרְיוֹךְ דִּי מַנִּי מַלְכָּא לְהוֹבָדָה לְחַכִּימֵי בָבֶל.

אֲזַל וְכֵן אֲמַר לֵהּ:
לְחַכִּימֵי בָבֶל אַל תְּהוֹבֵד!
הַעֵלְנִי קֳדָם מַלְכָּא, וּפִשְׁרָא לְמַלְכָּא אֲחַוֵּא! {ס}

כלפני זה דניאל אליו בא, או עלה
לאריוך שמינה המלך להאביד לחכמי את חכמי בבל

אצל הלך אל, ובעברית נזל... כמו: זָרַם, ואולי מצלילי החצ'ץ' המצ'לצ'ל ומז'לז'ל בדרך וראה מאמר ויקעברית על הלך והמילה walk וכך אמר לו
לחכמי בבל אל תְּאֲבֵּד
העלני הביאני הכניסני אליו לפני המלך,
והפתרון למלך אציג!

אֱדַיִן אַרְיוֹךְ בְּהִתְבְּהָלָה הַנְעֵל לְדָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא,
וְכֵן אֲמַר לֵהּ:

דִּי הַשְׁכַּחַת גְּבַר מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד,
דִּי פִשְׁרָא לְמַלְכָּא יְהוֹדַע.

אזי אריוך בבהילות הביא לדניאל לפני המלך,
וכך אמור לו

שמצאת גבר מבני הגלות של יהודה,
שפתרון למלך יודיע

עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר:
הַאִיתָיךְ כָּהֵל לְהוֹדָעֻתַנִי חֶלְמָא דִי חֲזֵית וּפִשְׁרֵהּ?
עונה המלך ואומר לדנייל ששמו בלטשאצר
הַיֶשְךָ כח להודיעני החלום שראיתי ופשרו?
עָנֵה דָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא וְאָמַר: {פ} עונה דניאל לפני המלך ואומר:
"רָזָה דִּי מַלְכָּא שָׁאֵל -
לָא חַכִּימִין אָשְׁפִין חַרְטֻמִּין גָּזְרִין
יָכְלִין לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא.
בְּרַם אִיתַי אֱלָהּ בִּשְׁמַיָּא גָּלֵא רָזִין
וְהוֹדַע לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר מָה דִּי לֶהֱוֵא בְּאַחֲרִית יוֹמַיָּא,
חֶלְמָךְ וְחֶזְוֵי רֵאשָׁךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ - דְּנָה הוּא:...
רז שהמלך ביקש -
לא חכמים מכשפים סופרי-כתב-חרטומים מחוטבים
יכולים להציג למלך.
אך בר מ... כלומר חוץ מ... יֵשְ איתי צורה קדומה ונעלמה ממנה היו"ד המסיימת. (איכא: אי(ת) כא(ן) אלוה בַּשָּׁמים המעמיד המציב (גל אבנים, או עורם סלעים) - לפי המקרא המקביל את המלים גל ומצבה סודות
ומודיע למלך נבוכדנצר מה שלהיות באחרון אחר כך, כלומר בעתיד בבוא הימים
חלומך וחזיונות ראשך על משכבך על מיטתך, כלומר החלומות שראית - זה הוא:...
אַנְתּה מַלְכָּא,
רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ
סְלִקוּ מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה,
וְגָלֵא רָזַיָּא הוֹדְעָךְ מָה דִי לֶהֱוֵא.
אתה המלך
מחשבותיך על משכבך
עלו סלק: עלה, והיפוכו: נחת (יחת - ירד). יִסַּק הלמ"ד נדמתה לקו"ף כמו לקח-יקח, ובהשפעת נתן יתן הוסבר כנו"ן ומכאן נסק, הסקה ועוד מה אשר להיות כלומר: עלו מה שיהיה אחרי זה,
וגילוי אולי מלשון גלילת הגלל מעל הקבר וחשיפת מה שתחתיו. אך שמואל פסברג דחה זאת מכל וכל הרזים הודיעך מה אשר להיות.
וַאֲנָה לָא בְחָכְמָה דִּי אִיתַי בִּי מִן כָּל חַיַּיָּא
רָזָא דְנָה גֱּלִי לִי
לָהֵן עַל דִּבְרַת דִּי פִשְׁרָא לְמַלְכָּא יְהוֹדְעוּן
וְרַעְיוֹנֵי לִבְבָךְ תִּנְדַּע.
ואני, לא בחכמה שאתי בי מכל החי
הרז זה גלוי כאמור אולי מלשון גולל החושף את שתחתיו, ואולי גל אבנים שגולגלו, הנראה מרחוק לי
לכן על דבר של הפתרון למלך יודיעו
ואמירות לבך תתוודע.
אַנְתְּה מַלְכָּא חָזֵה הֲוַיְתָ
וַאֲלוּ צְלֵם חַד שַׂגִּיא
צַלְמָא דִּכֵּן רַב וְזִיוֵהּ יַתִּיר קָאֵם לְקָבְלָךְ
וְרֵוֵהּ דְּחִיל.
אתה המלך רואה היית
והנה פסל אחד גדול
פסל שכה גדול וזיוו רב עומד לפניך
וראוי פחד ונראה מפחיד. מלשון התחלחלות - בריחת הרוק מהפה והזעה יתירה בעת פחד, היוצרים צלילי כחכוח בפה.
הוּא צַלְמָא: רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב חֲדוֹהִי
וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַף, מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ.
הוא פסל: ראשו של זהב טוב חדש
וזרועו של כסף, בטנו ויריכיו של נחושת.
שָׁקוֹהִי דִּי פַרְזֶל
רַגְלוֹהִי - מִנְּהֵון דִּי פַרְזֶלת מִנְּהֵון דִּי חֲסַף.
שוקיו של ברזלי
רגליו - מהן של ברזלת מהן של כסף.
חָזֵה הֲוַיְתָ עַד דִּי הִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן
וּמְחָת לְצַלְמָא עַל רַגְלוֹהִי דִּי פַרְזְלָא וְחַסְפָּא
וְהַדֵּקֶת הִמּוֹן.
רואה היית עד שצווית אבן שלא בידיםי
ומחתה את הפסל על רגליו מהברזל והנחושתי
ומהדקת הם כלומר אותם. וצריך לבדוק מדוע צורת הימון.
בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה פַּרְזְלָא חַסְפָּא נְחָשָׁא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא
וַהֲווֹ כְּעוּר מִן אִדְּרֵי קַיִט
וּנְשָׂא הִמּוֹן רוּחָא
וְכָל אֲתַר לָא הִשְׁתֲּכַח לְהוֹן...
וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא
הֲוָת לְטוּר רַב, וּמְלָת כָּל אַרְעָא.
באזי הידקו כאחד הברזל החרס הנחושת הכסף והזהב
והיו כעור מאדרי הקיץ
ונשאם הרוח הימון- המה, כלומר אותם. אולי: ונושאו לכל רוח - לכל כיוון
וכל מקום לא נמצא להם...
דְּנָה חֶלְמָא. וּפִשְׁרֵהּ נֵאמַר קֳדָם מַלְכָּא: זה החלום. ופתרונו נאמר לפני המלך:
[אַנְתְּ]ה מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא
דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּתָא חִסְנָא וְתָקְפָּא
וִיקָרָא יְהַב לָךְ.
אתה המלך מלך-המלכים
שאלוה השמים המלכות החוסן בלשון המקרא: האוצר והחוזק
וכבוד יקר הוא כבוד,
וּבְכָל דִּי דָאיְרִין בְּנֵי אֲנָשָׁא,
חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא יְהַב בִּידָךְ
וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן!
אַנְתְּה הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא.
ובכל אשר דרים בני האנוש
חיית ביחיד עם פתח. רבים, בקמץ כמו חיות בעברית הבר ועוף השמים נתן בידך
והשליטך בכולם!
אתה הוא ראש של הזהב.
וּבָתְרָךְ תְּקוּם מַלְכוּ אָחֳרִי אֲרַעא מִנָּךְ
וּמַלְכוּ תְלִיתָיאָה אָחֳרִי - דִּי נְחָשָׁא, דִּי תִשְׁלַט בְּכָל אַרְעָא.
ואחריך תקום מלכות אחרת על הארץ - ממך
ומלכות שלישית אחריה - של הנחושת
שתשלוט בכל הארץ.
וְדִי חֲזַיְתָה רַגְלַיָּא וְאֶצְבְּעָתָא,
מִנְּהֵון חֲסַף דִּי פֶחָר ומִנְּהֵון פַּרְזֶל?
מַלְכוּ פְלִיגָה תֶּהֱוֵה
וּמִן נִצְבְּתָא דִי פַרְזְלָא -
לֶהֱוֵא בַהּ כָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָה: פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא.
ואשר חזית הרגלים והאצבעות,
מהם חרס של מפחמה ומהם ברזל?
מלכות חצויה תהיה
וּמִמַּצְבֵּט-הברזל -
להיות בה כל פניו אשר כל ש ראיתו
ברזל מעורב בחרס-טין.
וְאֶצְבְּעָת רַגְלַיָּא -
מִנְּהֵון פַּרְזֶל ו
מִנְּהֵון חֲסַף?
מִן קְצָת מַלְכוּתָא תֶּהֱוֵה תַקִּיפָה, וּמִנַּהּ תֶּהֱוֵה תְבִירָה שבורה. בינוני (הווה/על זמני) סביל קל, שורש שב"ר.
ואצבעות הרגליים -
מהם ברזל ומהם חרס?
ממעט המלוכה תהיה שלימה תקף - עומדת או קיימת וממנה תהיה שבורה.
וְדִי חֲזַיְתָ פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא?
מִתְעָרְבִין לֶהֱו‍ֹן בִּזְרַע אֲנָשָׁא
וְלָא לֶהֱו‍ֹן דָּבְקִין דְּנָה עִם דְּנָה,
הֵא כְדִי פַרְזְלָא לָא מִתְעָרַב עִם חַסְפָּא?
ושראית ברזל מעורב בחרס טין?
מתערבים להם בזרע האיש
ולא להיות דבקים זה עם זה,
הוא כמו ברזל לא מתערב עם חרס?
וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן
יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל
וּמַלְכוּתָה לְעַם אָחֳרָן לָא תִשְׁתְּבִק
תַּדִּק וְתָסֵיף כָּל אִלֵּין מַלְכְוָתָא
וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא.
ובימיהם של מלכים אלו
יעמיד אלוה השמים מלכות שלעולם לא תחרב
ומלכותה לעם אחר לא תיעזב
תהדק ותחתוך מלשון איבחת סַיִּף כל אלו המלכויות
והיא תעמוד לעולמים.
כָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָ
דִּי מִטּוּרָא אִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן
דִּי לָא בִידַיִן
וְהַדֶּקֶת פַּרְזְלָא נְחָשָׁא חַסְפָּא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא
אֱלָהּ רַב הוֹדַע לְמַלְכָּא מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה
וְיַצִּיב חֶלְמָא וּמְהֵימַן פִּשְׁרֵהּ.
כל פניו אשר ראית כלומר: לפני שראית, לפתע, או: מולך
אשר מֵהַר נגזרת אבן
אשר לא בידיים
ומהדקת הברזל הנחושת החרס הכסף והזהב
אלוה גדול מודיע למלך מה אשר להיות אחרי זה.
ועומד החלום ונאמן פתרונו.
בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל אַנְפּוֹהִי
וּלְדָנִיֵּאל סְגִד
וּמִנְחָה וְנִיחֹחִין אֲמַר לְנַסָּכָה לֵהּ.
באזי המלך נבוכדנצר בבלית: נבו אל העתידות, אכד/אחד-הבכור, נצר - נצור ושמור נופל על פניו
ולדניאל סוגד אולי משתחווה
ומנחה וריחות יין ריחני אומר לנסוך לו.
עָנֵה מַלְכָּא לְדָנִיֵּאל וְאָמַר
מִן קְשֹׁט דִּי אֱלָהֲכוֹן
הוּא אֱלָהּ אֱלָהִין וּמָרֵא מַלְכִין
וְגָלֵה רָזִין דִּי יְכֵלְתָּ לְמִגְלֵא רָזָה דְנָה.
תרגום
אֱדַיִן מַלְכָּא לְדָנִיֵּאל רַבִּי
וּמַתְּנָן רַבְרְבָן שַׂגִּיאָן יְהַב לֵהּ
וְהַשְׁלְטֵהּ עַל כָּל מְדִינַת בָּבֶל
וְרַב סִגְנִין עַל כָּל חַכִּימֵי בָבֶל.
אזי המלך לדניאל מגדיל
ומתנות רבות גדולות נותן לו
ומשליטה על כל העיר בבל
וגדול סגן על כל חכמי בבל.
וְדָנִיֵּאל בְּעָא מִן מַלְכָּא
וּמַנִּי עַל עֲבִידְתָּא דִּי מְדִינַת בָּבֶל
לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ
וַעֲבֵד נְגוֹ וְדָנִיֵּאל בִּתְרַע מַלְכָּא.
ודניאל ביקש הביע בקשתו מהמלך ומונה על העבודה של העיר בבל
לשלוחך למישך
ועבד-נגו ודניאל בשער המלך.