ביאור:דברת שלמה - פרשת מקץ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
חזרה לדף המבוא בספר דברת שלמה של המגיד מלוצק
פרשת מקץ
חלום פרעה[עריכה]
|
(דרוש ציטוט מספר אור החיים והמדרש |
- ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם.
- דקדק בספר אור החיים על לשון חולם.
- ועוד י"ל יש להבין המדרש שהביא רש"י ז"ל
- בשביל שאמר יוסף בפ' לשון זכרון - נתעקב בבור עוד ב' שנים.
- ובהתחלת המדרש משמע שלא שם מבטחו על שר המשקים
- כמ"ש: אשרי הגבר וכו'.
- וא"כ - למה באמרת נתעקב ב' שנים.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- אמנם לתרץ זה.
- י"ל קודם בפסוקים ויתורץ הכל בעז"ה.
- כי י"ל - למה בשבע פרות הטובות כתיב "והנה מן היאור כו'... ותרענה באחו.
- וגם כתיב על שפת היאור.
- ובז' שבלים הטובות כתיב - עולות בקנה אחד.
- ושבע פרות הרעות לא כתיב 'ותרענה באחו'.
- וגם כתיב 'על שפת היאור.
- ובז' שבלים הרעות כתיב: 'צומחות אחריהן'.
- גם מה זה ויקץ פרעה והנה חלום.
- תיבת והנה חלום אין לו ביאור לכאורה.
- וכן כשסיפר לו החלום - ספר לו כל החלום: הן פרות הטובות והרעות ומשבלים הטובות והרעות,
- וסיים ותבלענה השבלים וכו'. את הטובות
- ואומר אל החרטומים: "ואין מגיד לי". י"ל לאיזה צורך אמר לו
- ואומר אל החרטומים "ואין מגיד לי.
- ולמה תיכף ומיד אחר סיום ותבלענה.
- גם לפי פירש"י ז"ל ע"פ ואין פותר אותם.
- פותרים הי' אותם - אבל לא לפרעה
- שא"ל: שבע בנות וכו' - שבע איפרכיות וכו', ולא נכנסו באזניו.
- ובאמת מנין שאין זה הפתרון.
- גם מה שדקדק רש"י ז"ל בתחילה אמר אשר כו' הגיד לפרעה.
- ואח"כ אמר "הראה את פרעה".
- ועוד - מה אשר האלהים עושה יעשה מבעי לי'.
- ועוד: כשפתר יוסף החלום, אמר אחר ז' שבלים הטובות ופרות הטוובות אמר "חלום אחד הוא".
- ואחר שבלים ופרות הרעות לא אמר א' הוא.
- גם הוא גופא ללא צורך.
- כי תיכף בתחלה אמר "חלום פרעה אחד הוא.
- ועוד לכאו' קשה על העצה שנתן לו "ועתה ירא פרעה..." כו' - הליועץ נתנוהו?
- כמו שהקשה הרמב"ן ז"ל:
- ועוד, מאחר שא' יוסף בפתרון "וקמו שני הרעב אחריהן, ונשכח כל השבע - וכלה הרעב וכו'.
- "...ולא יוודע..." וכו'
- משמע שכל התבואות שיהי' בשני השבע יהי' נאכל ונכלה בתחילת הרעב.
- ומה יועיל העצה לשבור בר ולהטין לשנת הרעב כשיהי' נכלה הכל בתחילת הרעב
- כמ"ש ולא יוודע כנ"ל, ואיך באמת לכן הי' - שעמד ופרנס מן התבוא' למצרים ולכל העולם.
- ולכאורה הוא שלא כפתרונו ולא יוודע כו'.
- ועוד - מה שאמר פרעה לעבדיו: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו" - ומה זה רבותא?
- הלא בכל אדם יש רוח אלהים.
- כמ"ש: ויפח באפיו נשמת רוח חיים.
- ואחז"ל: "כל הנופח - מעצמותו נופח.
- ועוד - מה זה שאמר פרעה "אחרי הודיע אלהים... וכו' ...זאת.
- תיבת זאת אין מובן, שהל"ל אחרי הודיע אותך זה.
- אמנם הנה ידוע בחלום הפרות, ראה "ותאכלנה הפרות..." כו'
- ואכילה{ב|.|נקודה בדפוס המקורי, וכנראה מקף בכתב היד}} הוא ענין כליון שנאכל ונכלה לגמרי
- והוא דרך הטבע אכילה אצל הבע"ח שהם הפרות:
- אמנם בשבלים ראה "ותבלענה".
- וענין הבליעה הוא שאינו נכלה לגמרי, רק שנבלע תוך הדבר ההוא.
- גם הוא בשבלים שלא כדרך הטבע.
- לכך הי' פרעה מתפלא ע"ז ביותר, ופתרון של החרטומים לא נכנס באזניו.
- כי בפתרון שלהם לא נרמזה הבליעה - שעדיין ישנו. וגם הוא אין דרך הטבע -
- וז"ש "ותבלענה..." וכו' - ואומר אל החרטומים "ואין מגיד לי" -
- כי על הבליעה לא פתרו לו כלום.
- והנה אכילת הפרות לא הי' בעיניו פלא גדול - כי הוא דרך הטבע, כנ"ל.
- רק שלא הי' יודע מה מגיד לו החלום בזה.
- אמנם בשבלים הי' מתפלא מאוד על ראיית הבליעה בעצמה - שראה שלא כדרך הטבע.
- ולכ"א: "את אשר וכו' הגיד לפרעה.
- וזהו ענין הפרות
- שהם מגידות ורומזות לדבר שהוא כדרך הטבע ואח"כ אמר "הראה את פרעה".
- וזהו ענין בליעת השבלים שהראו לו שלא כדרך הטבע.
- לתרז זה... גם שאר הקושיא.
- דהנה ידוע - שכל העולמות, אפי' עולם הגשמי הזה, הוא מלא מחיות הבורא.
- ובהירותו ואורו שצמצם כבודו ואורו וחיותו בכל הנבראים - בגין דישתמודעין לי'
- כמ"ש "ואתה מחיה את כולם.
- והכל נעשה ונברא בז' ימי בראשית ונק' זי"ה - כנודע לי"ח ליודעי ח"ן - חכמת הנסתר.
- והנה חיות הבורא ית' אע"פ שיש בהם ז' מדריגות כנ"ל, הם הכל באחדות גמור.
- אמנם הגופים והלבושים של העולם.
- הם מבחי' הפירוד ובחי' אחוריים כנודע.
- והכל ברא הבורא ית"ש הנמשל לאור
- כמ"ש - לכו ונלכה באור ד'.
- ונמשל ליוד - שאין בו גוון כלל.
- וזהו "מן היאור" - אותיות יו"ד אור.
- "שבע פרות טובות" מסט' דטוב מסטרא דטוב- כלומר מהצד של הטוב.
- "ותרענה באחו" - שהוא לשון דבקות - כמו "מאחין את הבגדים".
- אמנם בפרות הרעות כתיב: "עולות אחריהן" - שהוא בחי' אחוריים כנ"ל.
- וזהו "על שפת היאור" - שהוא למטה.
- ולכך לא כתיב "ותרענה באחו.
- וכן אצל השבלים הטובות כתיב "עולות בקנה אחד" - שהוא מבחי' אחדות
ובשבלים הרקות כתיב צומחות אחריהן כנ"ל.
- ולכך כשפתר יוסף, אמר אצל הפרות והשבלים הטובות: "חלום אחד הוא"
- - שהוא מבחינת האחדות כנ"ל.
- ואצל הרעות לא אמר כן.
- ולכן אמר "אשר האלהים עושה" לשון הווה
- כי הוא ית' מחדש בכל יום מ"ב.
- אמנם יש בנבראים ב' סוגים אוה"ע וישראל.
- ובתוך בנ"י - העיקר הם הצדיקים.
- והנה האוה"ע והרשעים - אע"פ שיש בהם חיות הבורא ב"ה -
- הם הולכים אחר תאוות הגוף ותאוות יצה"ר,
- עד שהחיות שבתוכם כלה ונאבד מהם
- כשחז"ל "הרשעים - בחייהם קרויים..." וכו' "...והיו כלא הי'...".
- ומכ"ש לאחר מיתה.
- כמ"ש "ושרשך מארץ חיים".
- וזהו ותאכלנה הפרות הרעות ולא נודע וכו'.
- אמנם הצדיקים - אע"פ שחיות הבורא ב"ה הוא נבלע וכנוס ומצומצם תוך גופם הוא אינו נאכל ונכלה ח"ו, רק הוא כעין חי - וזהו ותבלענה כו'.
- ואדרבה - הוא מוסיף והולך.
- ולכן נקרא הצדיק "יוסף" - שע"י ניתוסף ונמשך ברכה ושפע לכל העולם.
- וב' בחינות אלו - הראו לפרעה,
- ובזה הבין יוסף שיהי' שני הרעב על מצרים
- וע"כ העולם שיאכלו שני השבע ולא יוודע כו' כפי מעשיהם ודרכיהם.
- אמנם, כשיש נבון וחכם אשר ע"י מתקיים התבואה של של שני השבע ולא יהי' נאכל ונכלה בשני הרעב.
- ואדרבה הוא יכלכל את ארץ מצרים ואת ה"ה כולו.
- כי כשיהי' איש נבון וחכם - נמצא הוא דבוק במדרגת ח"וב ונקרא צדיק
- שע"י יומשך שפעו וחיותו ית' ומצמצם כבודו ית' בזה העולם
- ויתוודע אלהותו ית' בזה העולם.
- וז"ש פרעה: "הנמצא כזה ..." כו'
- כי שאר האנשים שהם אומה"ע והרשעים -
- אף על פי שיש בהם רוח אלהים - מכלים אותו
- ומכריתים אותו משורשו "והיו - כלא היו" כנ"ל.
- אמנם בזה הוא "רוח אלקים בו": ר"ל חי וקיים.
- ואמר עוד אחר אשר הודיע אלהים אותך את כל זאת -
- כי חיות הקב"ה נקרא "כל" - כמ"ש: כי כל בשמים ובארץ.
- והעולם נקרא זאת. - כמ"ש: זאת הארץ.
- ר"ל: שע"י נתגלה שחיות הבורא ב"ה בכל הארץ.
- אין נבון כו' ואתה נק' צדיק לכן אתה תהי' על ביתי, ועל פיך ישק וכו'.
- הכלל העולה: שהצדיק צריך לידע ולהודיע את כל זאת.
- ר"ל - שהקב"ה מחי' ובורא את הכל,
- כדי שיתגלה מלכותו ואדנותו ית"ש בעולם.
- ולכן יוסף הצדיק - אעפ"י שהורידוהו למצרים - שהוא ערות הארץ כנ"ל
- אשר שם לא יתוודע מלכותו ואדנותו וחיותו ואורו ית"ש.
- אמנם הוא בצדקו ובמס"נ להבורא עולם ית' - שבר וכתת המסך מבדיל ערות הארץ של מצרים
- והמשיך בהירות אורו ומלכותו ית'
- כמש"ל בפ' וישב ע"פ: ושעשע יונק..." וכו'.
- כי ע"י הצדיק נפתח מקור בהירות אור פניו ית'
- כמשחז"ל: פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם.
- ר"ל - אפי' כשהצדיק בארץ מצרים - שהוא לשון מיצר ומצומצם.
- אעפ"כ יש בו קצת חיות,
- והצדיק מדבק עצמו בחיות זה המעט אשם שם - הנק' חודו של מחט.
- כי אע"פ שהוא קטן הכמות, אעפ"כ אפשר להתפר ולדבק אותו בשורש החיות כמו במחט
- ע"י דביקותו ומס"נ לבורא עולם ית'.
- וזה אני אפתח לכם כפתחו ש"א שהוא ארבעים אמה
- כמשחז"ל - "בן ארבעים לבינה".
- ר"ל כי הצדיק נק נבון וחכם - כנ"ל
- שידבק עצמו בחו"ב בחכמה ובינה ונפתחו לו שערי בינה
- שהוא מ"ם סתומה הנ"ל
- כי הוא נק' עלמא דחירות - לא של עבדות, כידוע.
- וזהו "על חו"ר פת"ן" -
- כי מעט החיות ההוא נמשך מהבינה שנק' נו"ן ע"ש נ' ש"ב שערי בינה כנודע
- וזהו פ"ת נ' - כי ל' לשון חלק, כמו: "פתות פתות אותו פתים - הכתוב בקרבן המנחה..." וכו'
- "ועל מאורות צפעוני..." - כי חיות הבורא בעוה"ז מלובש ומכוסה בסט"א הנק' עו"ן.
- וזהו צ"ף עו"ן - הוא לשון צפוי ולבוש,
- והצדיק ממשיך מבחי' אור פניו ית'
- כמש"ל כמו שכתבתי לעיל. נקודה במקור המודפס. וכנראה מקף בכתב היד ע"פ על פסוק "ושעשע..." וכו' כנ"ל מפני שדבוק חו"ב חכמה ובינה ונפתח לו מ"ם סתומה של מרבה המשרה ואז יוצא מעבדות לחירות וממשיך חיות הבורא ב"ה עד אין קץ.
- וזהו ולשלום אין קץ - כי הקב"ה נקרא שלום כנ"ל.
- משא"כ הסט"א נקרא קץ
- כי יש לה קץ וגבול ומסיר הלסבושין דס"א.
- והנה ע"י יוסף הצדיק הי' צריך שיתגלו ב' מדריגות האלו במצרים
- שהם המשכות חיות הבורא בעולם ומלכותו ואדנותו ית"ש
- שהי' עד הנה נעלם ומכוסה בגלות
- והי' זה ע"י שר המשקים
- הרומז לבחינת המשכת החיות כנ"ל.
- וע"י פרעה שהוא בחי' מלכות.
- והנה ידוע כי ענין החלום הוא עליות החיות וחיזוקו
- כמש"כ ותחלמני ותחייני.
- והנה ע"י צדקתו נתגלו כל המדריגות הנ"ל שנק' ימים
- כי יום הוא לשון בהירות.
- אמנם אצל הסט"א נשתנו הימים וזהו שנתיים ימים.
- ולכך הי' צריך להתעכב עוד ב' שנים לזכך ב' המדריגות הנ"ל.
- והנה תחילה נזדכך בחי' א' ע"י שר המשקים ולכן חלם חלום.
- ר"ל שנתעלה החיות כנ"ל.
- ואחר כך ע"י צדקתו נזדכך ג"כ המדרגה הב'.
- וזהו ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם שנזדכך ונתעלה החיות שלו ונתגלה בהירות אור פניו ית'.
- וזהו ויריצוהו מן הבור כמ"ש בזוה"ק מלשון רוצה ד' וכו' שהוא בחי' אור פניו ית' כמ"ש באור פניך כי רציתם.
- ועי"ז הסיר הלבושין דסט"א כנ"ל.
- וזה ויגלח ויחלף שמלותיו.
- ואז יצא לחירות
- וזהו ויהי מקץ שנתיים ימים.
- ר"ל למעלה מן השינויים שהיא בחינת הסט"א
- כי המ"ם של מקץ מורה על ממנו ולמעלה - להשורש הנמשך ממנו ית' לכל השיוניים.
- וזהו שאחז"ל בראש השנה יצא יוסף.
- ר"ל ברא"ש כל השינויים.
- ונפתח לו
ויזכור יוסף את החלומות וכו'[עריכה]
בפסוק ויזכור יוסף את החלומות
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.