ביאור:דברת שלמה - פרשת ויצא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

חזרה לדף המבוא בספר דברת שלמה של המגיד מלוצק

פרשת ויצא

כיבוי פנסים (המעט שניתן לשבח את הקב"ה)[עריכה]

ויצא יעקב מבאר שבע כו'.
איתא במדרש:
משל לאוהבו של מלך, שבא אצל המלך...
מה עשה? כיבה את הפנסין, כדי לדבר עם אוהבו
אף כאן: "כי בא השמש".


על פי חלום דניאל בשנת חדא לבלשצר
"נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי,
אֶלֶף (אלפים) אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ, וְרִבּוֹ (רבון) רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן!
דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ."


(לא מצאתי בתנא דבי אליהו) (ויקרא רבה פרשה א, רמז ח)
על הפסוק (בפתיחה לספר ויקרא) ...דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:
אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַד' - מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם.
...ד"א דבר אחר, כלומר: פירוש נוסף לשימוש במילה 'אדם' -: "בן אדם הסבר קריאת ה' ליחזקאל בשם 'בן אדם'" - למה"ד למה הדבר דומה:
- למלך בשר ודם שמרדה עליו אשתו ובניו. עמד ודחפן מביתו, והוציאן לחוץ.
לאחר מכאן שלח והביא בן אחד מאצלה.
אמר לו: בן פלוני! בֹא ואראך ביתי, ובית שכונתי שיש לי - חוץ מאמך!
כלום פיחת כבודי ושכונתי - אף על פי כלומר: האם עד כדי כך היה גרוע שאמך עומדת מבחוץ?!
כך נדמה ליחזקאל בן בוזי הכהן שנאמר (תחילת ספר יחזקאל):
"ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש"... "היה היה דבר ה'" - זו שיטה ראשונה
ובשניה הוא אומר (בהמשך שם) "...והנה רוח סערה באה מן הצפון".
- מאחר שהראהו כל המרכבה, אמר לו:
'בן אדם זהו כבודי! שהגבהתי אתכם למעלה מאומות העולם!
כלום פיחת כבודי ובית שכינתי לכם?! שנאמר (יחזקאל - נבואת הבית השלישי)
"ואם נכלמו מכל אשר עשו צורות הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו".
...שמא תאמר - אין לי מי שעובד אותי?
כבר יש לי לפני ד' מאות ותשעים וששה אלפים של מלאכי השרת -
שהם עומדים ומקדשים שמי הגדול בכל יום תמיד -
מיציאת החמה ועד שקיעתה, ואומרים: 'קדוש קדוש קדוש'
משקיעת החמה ועד יציאתה, ואומרים: 'ברוך כבוד ה' ממקומו'
ואין צ"ל ואין צריך לומר. כלומר: ובואו לא נזכיר ע' לשון שבארץ את אותם שבעים האומות. כלומר כל שאר העמים!
מפני מה אתם עושים דברים המכוערים?! דברים שאינן ראוין?!
מכעיסים אתכם גורמים לכם ביסורין הבאים עליכם?
אבל מה אעשה למרות התנהגותכם הרעה - הריני עושה למען שמי הגדול שנקרא עליכם
שנאמר (יחזקאל - תוכחה לזקנים הבאים לדרוש את ה') "ואעש למען שמי לבלתי החל וגו'"



וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי - לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם,
אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם - לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם...



בהפטרה של פרשתנו (ויצא), בתוכחת 'משא מלאכי':
בֵּן יְכַבֵּד אָב, וְעֶבֶד אֲדֹנָיו. וְאִם אָב אָנִי - אַיֵּה כְבוֹדִי? וְאִם אֲדוֹנִים אָנִי - אַיֵּה מוֹרָאִי? ...
... כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם!
וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי, וּמִנְחָה טְהוֹרָה!
כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם - אָמַר ד' צב'! וראה "תפילת אלפי מלאכים" לעדת ביתא-ישראל
וכן פיוט 'אופן' לך א' אלפי אלפים

(זוהר פרשת וירא ור' בהקדמת הספר)
"ואברהם ושרה זקנים באים בימים..." - מאי באים בימים?
... רבי יהודה פתח, ('אשת חיל' (סוף ספר משלי))
"..."נודע בשערים בעלה - בשבתו עם זקני ארץ":
תא חזי קב"ה אסתלק ביקריה - דאיהו גניז וסתים בעלויא סגיא!
לאו איתי בעלמא, ולא הוה מן יומא דאתברי עלמא -
דיכיל לקיימא על חכמתא דיליה, ולא יכיל לקיימא ביה!
בגין - דאיהו גניז וסתים. ואסתלק לעילא לעילא.
וכלהו עלאי ותתאי - לא יכלין לאתדבקא!
עד דכלהו אמרין (יחזקאל - חזון הקדושה) "ברוך כבוד ד' ממקומו!"

תתאי - אמרי דאיהו לעילא! דכתיב (הלל) "...על השמים כבודו".
עלאי - אמרי דאיהו לתתא! דכתיב (תהלים נז) "על כל הארץ כבודך".
עד דכלהו עלאי ותתאי אמרי: "ברוך כבוד ד' ממקומו!" -
בגין דלא אתיידע, ולא הוה מאן דיכיל לקיימא ביה, ואת אמרת 'נודע בשערים בעלה'?

אלא ודאי נודע בשערים בעלה - דא קב"ה,
דאיהו אתידע ואתדבק לפום מה דמשער בלביה - כל חד כמה דיכיל לאדבקא ברוחא דחכמתא,
ולפום מה דמשער בלביה - הכי אתידע בלביה,
ובגין כך 'נודע בשערים' - באינון שערים!
אבל דאתידע כדקא יאות - לא הוה מאן דיכיל לאדבקא ולמנדע ליה.



(ישעיהו - 'שרפים עומדים ממעל לו' (הפטרת יתרו)) בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ - וָאֶרְאֶה אֶת אד' יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא - וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל. שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ: שֵׁשׁ כְּנָפַיִם / שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד - בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו, וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה, וְאָמַר: "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ד צב' מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ!"
וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא, וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן.
וָאֹמַר: אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי! ...



(יחזקאל - 'תל אביב') ...וַיֹּאמֶר אֵלָי: בֶּן אָדָם! אֶת כָּל דְּבָרַי אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ - קַח בִּלְבָבְךָ, וּבְאָזְנֶיךָ שְׁמָע! וְלֵךְ בֹּא אֶל הַגּוֹלָה אֶל בְּנֵי עַמֶּךָ, וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם. וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: "כֹּה אָמַר אד' ד'..." - אִם יִשְׁמְעוּ וְאִם יֶחְדָּלוּ. וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ, וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל: "בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהוָה מִמְּקוֹמוֹ!" - וְקוֹל כַּנְפֵי הַחַיּוֹת מַשִּׁיקוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ, וְקוֹל הָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם! - וְקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל! ...וְרוּחַ נְשָׂאַתְנִי, וַתִּקָּחֵנִי וָאֵלֵךְ - מַר בַּחֲמַת רוּחִי, וְיַד ד' עָלַי חָזָקָה. וָאָבוֹא אֶל הַגּוֹלָה - תֵּל אָבִיב, הַיֹּשְׁבִים אֶל נְהַר כְּבָר ואשר [וָאֵשֵׁב] הֵמָּה יוֹשְׁבִים שָׁם, וָאֵשֵׁב שָׁם שִׁבְעַת יָמִים - מַשְׁמִים בְּתוֹכָם.
וַיְהִי מִקְצֵה שִׁבְעַת יָמִים, וַיְהִי דְבַר ד' אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן אָדָם! צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל, וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר וְהִזְהַרְתָּ אוֹתָם מִמֶּנִּי...


להבין זה:
דהנה איתא בתנא דב"א:
תצ"ו אלפים רבבות מלאכים שעומדים מזריחת החמה עד שקיעתה
ואומרים קדוש כו'.
ד' צבאות כו'.
ותצ"ו אלפים רבבות מלאכים עומדים משקיעת החמה עד זריחתה
ואומרים ברוך כבוד ד' כו'.
ולהבין זה -
למה דוקא מזריחת החמה אומרים קדוש.
ומשקיעתה אומרים ברוך.
גם - היאך שייך למעלה 'זריחת החמה ושקיעתה'.
כמו שהקשו זה חז"ל.
ממזרח שמש עד מבואו - (תהלים - תחילת ההלל)
הַלְלוּ י-ה!
הַלְלוּ עַבְדֵי ד' - הַלְלוּ אֶת שֵׁם ד'!
יְהִי שֵׁם ד' - מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם!
מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ - מְהֻלָּל שֵׁם ד'.
רָם עַל כָּל גּוֹיִם ד'! עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ!
מִי כַּד' אלקינו - הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת?
- הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ? ...
אמנם: הנה כתיב בהפטרה של פרשתנו:
ממזרח שמש עד מבואו, מהולל שם ה'.
וקשה - וכי דוקא ממזרח שמש עד מבואו. נקודה במקור - להדגשה, או כקו מפריד
הלא למעלה מן השמש יש עולמות ומלאכים ושרפים,
וכולם מהללים שמו הגדול?


אמנם הפי' הוא דהנה כתיב "נודע בשערים בעלה".
ופי' בזוה"ק בשיעורין דילי'.
ר"ל שכ"א שכל אחד משבח ומהלל לפי שיעור השגתו והבנתו בבורא ית"ש יתברך שמו
והנה - ידיעתו והבנתו הוא שכלו המאיר לו כזריחת השמש בעולם
כן מאיר לכ"א לכל אחד שכלו והבנתו בבורא ית"ש יתברך שמו - שיוכל להללו ולשבחו.


כגרגיר החרדל: ביאור דברת שלמה - לא מצאתי מקור לזה בחז"ל.

אבל בעץ חיים-שער מג-הקדמה להדרוש רשום: עד שנמצא שעל הכל מקיף אור הא"ס וכל העולמות בתוכו כגרגיר חרדל בים אוקיינוס.

הביטוי כלשונו מופיע בפירוש אור החיים הק' על הפסוק בפר' בראשית ארדה נא ואראה:
...ועוד - למה יצטרך ה' לרדת?
והלא כל העולם כגרגיר של חרדל לפניו!
ובספר יסוד ושורש העבודה חזר על הדברים.
ואע"פ שכל הילולים והשבחים הם כגרגיר חרדיל לפני ית"ש יתברך שמו
כמ"ש חז"ל כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: "משל למרגניתא דלית לה טימא..." כו'
אמנם - מה יכול לעשות כשאין השגתו מאור שכלו המאיר לו כמו השמש בזריחתו
רק כלומר: מחוסר ברירה, כאשר אין לו השגה, הוא נאלץ על דרך ההלל והשבח הזה כלומר ההלל המועט כגרגיר החרדל.
ולמעלה אינו יכול להשיג עוד -
והוא אצלו חושך גמור, שאינו מזריח לו עוד.
האר"י ז"ל על אור וחושך
(פרי עץ חיים, שער הקריאת שמע - פרק א) ...גם דע כי אין עליה וירידה רק במעלות המדרגות. וזה מבואר: (נבואת ישעיהו לכורש) 'יוצר אור ובורא חושך' - כי הבריאה להיותה סתומה נקראת חושך, והיא גרועה מן היצירה המגולה הנקראת אור. וז"ס וזה סוד: (פר' השותפין דברי יוסף בן רבי יהושע) 'תחתונים למעלה ועליונים למטה' - כי אדרבה מקום הגילוי נקרא אור, ומקום הסתום נקרא חושך. כי מניעת אור גורם לירידה, ובפרט כשמסתלקין ומתעלים בגרון, שאז הוא חסרון האור לגמרי, ע"כ.
ודומה לאישון לילה לפניו, כמ"ש האר"י ז"ל על "יוצר אור ובורא חושך"
על שהבריאה גבוהה ונעלמת יותר מיצירה - נקרא חושך
וזהו "ממזרח השמש עד מבואו מהולל".
כן הוא בכל הנבראים ןהאופנים וחיות ושרפים
הכל לפי שכלם מהללים
ולמעלה מזה לא יכול להשיג
לכך - מזריחת השמש עד שקיעתה מהללים
קדוש ד' צבאות מלא כל הארץ כבודו.
ר"ל שכבודו נשיג ע"י 'מלא כל הארץ' - שהם הנבראים
שהיא אצלם כמו יום שמשיגים ע"י.


ומשקיעה עד זריחה - שהוא כמו לילה אצלם: אומרים "ברוך כבוד ד' ממקומו"
ר"ל שאינם יודעים אי' מקום כבודו - ומברכים ממקום שהוא.
כן הוא הצדיק:
כשרוצה תמיד לקרב את כו' כו' בא - צריך להיות: כל בני אדם. לפי פירוש קרן ישעי לר' יעקב יצחק ווייס, נדפס ה'תשע"א
בא לעבודתו ית"ש ולגדלו ולרוממו בפי כל הברואים כפי השגתו.
וכפי זריחת שכלו הוא מאיר להם
ולכן כתיב
ו"יצא י"עקב מ"באר כו'.
הוא ר"ת ראשי תיבות יום - שהצדיק מאיר להברואים ומזריח להם כיום.


אמנם - כשעומד בתפילה לפני בורא עולם - לדבר לפניו
עומד ביראה ופחד לפניו.
ואינו יכול כמעט לדבר - מחמת גודל היראה.
משל המרגניתא דלית בה טימי
(ירושלמי ברכות (ט) 'הרואה מקום') אמר רבי אבון:
"מי ימלל גבורות ה'" -
תרגם יעקב כפר נבורייא בצור:
(מזמור 'לך דומיה תהילה') "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה - אֱלֹקִים בְּצִיּוֹן!...":
סמא דכולא - משתוקא למרגלית דלית לה טימי!
כל שמשבח פה אולי צריך להיות - בה - פגמה.
בבבלי ברכות (על המשנה הראשונה) בתוספות ד"ה "אמת ויציב" הביאו בלשון זו - והועתק משם באופן נרחב:
...ואיתא בירושלמי: "האי מרגניתא דלית ביה טימא -" (פירוש: שאין לה {{ב|שומא|שומה - שמאי עדיין לא העריך את ערכה)
...כל מה שמשבח - מתגני לה!
כדאמר לקמן (בהמשך)
בחד דפתח ואמר "הק'ל הגדול הגבור והנורא..." והיה מאריך הרבה.
וא"ל ואמר ליה (כלומר - ואמר לו) ר' חנינא: "סיימת לשבחי דמרך?!" - כי כל פה לא יוכל לספר שבחו!
ומחמת שיודע זה משל למרגניתא כו'
כל מה דאת משבח לי' כו'
וכמעט נעשה בטל ממציאות - הוא ודיבוריו
מחמת שגודל בהירת הבורא ית' היא כמו חושך ולילה לפניו - שאינו יכול להשיגו
וזהו "ויפגע במקום..."
ואמרו חז"ל: "אין פגיעה אלא תפלה".
ולכן "וילן שם כי בא".
וזו דברי המדרש "כיבה את הפנסין לדבר עם אוהבו":

המדרש הבא[עריכה]

עוד במדרש...

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.