ביאור:דברת שלמה - מגילת אסתר
חזרה לדף המבוא בספר דברת שלמה של המגיד מלוצק
מגלת אסתר
שישה אוצרות - המגילה: הדגמת העולמות העליונים[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- ויהי בימי אחשורוש כו'
- המולך מהודו ועד כוש.
- בהראותו את עושר כבוד מלכותו
- ואת יקר תפארת גדולתו
- ימים רבים שמונים ומאת יום.
- אחז"ל שהראה להם כל יום ששה אוצרות עד שמונים ומאת יום
- כמו שמרומז בפסו' זה עוש"ר כבו"ד מלכות"ו יק"ר תפאר"ת גדולת"ו
- הם ששה תיבות.
- וצ"ל וצריך להבין: למה דווקא המספר הזה? במקור: נקודה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- אמנם דהנה ידוע מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא.
- בפרט אחשורוש שמלך על כל העולם.
- ולכן נכתבה כל זה במגילה להראות דוגמא דלעילא.
המרחק מהודו עד כוש[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- ובזה יובן מה שאמרו חז"ל על הודו וכוש
- ח"א חלקם אומרים שהיו קרובים זה לזה.
- וח"א שהיו רחוקים זה מזה מסוף העולם עד סופו.
- דהנה מלכותא דלעילא הוא ג"כ על בחי' הודו וכוש
- שהגופי' שבעולם והחומרי' הוא נק' בשם כוש - לשון שחרות כמו הכושי' אשת משה עליה דיברו מרים כנודע
- והחיות הבורא אותה תכונת חיים של הבורא ית' שבתוך החומר - הוא נקרא בשם הודו
- לשון הוד והדר. וע"ז נראית ונתגה מלכותו ית' - נקודה במקור וזהו: המולך מהודו ועד כוש.
- הנה החיות והחומר - שהם בחי' הודו וכוש, הם לכאורה סמוכים זה לזה,
- ובאמת: המה רחוקים זמ"ז זה מזה - כרחוק מזרח ממערב, - שהוא מסוף העולם ועד סופו!
- נמצ' נמצא: אלו ואלו דברי אלהים חיים! נקודה במקור
- וכן המספר הזה שמונים ומאת יום - גם הוא בודאי דוגמא דלעילא...
תתר"ף חלקי השעה[עריכה]
|
תתר"פ (1080) חלקי השעה ((תקוני זהר בראשית תקון כב): קם רבי שמעון ואמר: סבא סבא, והא שכינתא איהי יחודא דקודשא בריך הוא, איך גליפין בה דיוקנין דלתתא דלאו אינון מציאותה? אמר ליה: רבי, למלכא דאיהו יתיב בהיכליה, וכמה בני נשא עאלין למחזייה, מנהון מסתכלין בלבושוי, ומנהון בגופוי, ומנהון מסתכלין בעובדוי. ובודאי בעובדוי אשתמודע מאי ניהו מלכא! דלבושין - איהו משתני בהון לכמה שנויין, ולבושין דאיהו לביש בצפרא לא לביש ברמשא, ולבושין דלביש יומא חדא לא לביש יומא תניינא, והכי - בכל יומא וירחא ושתא ושבתא ויומין טבין אשתני בלבושין!
כגוונא דא - שכינתא כמה לבושין אית לה, דמנהון - ברא קודשא בריך הוא כורסיין, ומלאכין וחיוון ושרפים, ושמיא וארעא, וכל מה דברא בהון. וכל בריין דברא מאלין לבושין דילה - רשים לון כלהו וגליף לון בלבושהא, בגין לאסתכלא מינה בכל בריין לרחמא עלייהו. ורזא דמלה: וראיתיה לזכור ברית עולם (פרשת נח): וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן, וּרְאִיתִיהָ - לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹקים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ., וראיתיה - באלין לבושין דאינון נהירין בכל (בריין) זמנין דישראל נהרין לון בעובדין טבין, ובגינייהו קודשא בריך הוא רחים עלייהו. ואי עבדין עובדין בישין, איהי אתלבשת לבושין אחרנין, אוכמין, דבהון רשימין כל אינון מארי דדינין דאתקריאו לילות - למידן בהו לעלמא. ובההוא זמנא: איהי אמרת 'אל תראוני שאני שחרחרת!' ובגין דא: אלין מסטרא דלבושין אינון גליפין בה, עלאין דאינון מלכין ושלטין על תתאין, ומלאכין (נ"א ומלכין) אתקריאו מסטרא דמלכות, ומסטרא דגופא אתקרי חסד - דרועא ימינא, גבורה - דרועא שמאלא, גופא - עמודא דאמצעיתא, נצח והוד - תרין שוקין, צדיק -אות ברית, והא אוקמוה: ואיהי ציורא דכלהו. ומלגאו מינה, דאיהו תקונא דגופא, נהיר קודשא בריך הוא דאיהו יקו"ק - כנשמתא בגופא, לגו מכלא ההוא דאחיד כלא וקשיר כלא, דלא אתרמיז בשום רמיזו, וכלא אתרמיז בשכינתא, דאתלבישת בלבושין דבהון מצויירין כל בריין, איהי אתקריאת בכל שמהן, ואיהי דמות ארבע חיוון בלבושהא, דבכל חד וחד רשים ארבע אתוון, "ודמות אדם להנה". דא - רשימו דעשר אתוון, דאינון יו"ד ק"א וא"ו ק"א, דסליק לחושבן אדם, דמות אדם ודאי דא שכינתא דאיהי דיוקניה (נ"א דיוקנא דאדם) ועלה אתמר "ותמונת יקו"ק יביט" - והאי מסטרא דלבושא. אבל מסטרא דגופא, איהי יחודא דעמודא דאמצעיתא, איהו (נ"א איהי) חותמא מסטרא דגופא. ובגין דאיהו חותמא, אמרת שכינתא לגבי יקו"ק דאיהו מלגאו: "שימני כחותם על לבך". דאף על גב דאנת תסתלק מני בגלותא, חותמא דילך אשתאר עמי, ולא אתעדי מני לעלם. (להשלים: ציטוט מתיקוני זהר, ומספר הפרד"ס ) |
- ובזה יש לומר טעם על שחלקו השעה לתתר"ף חלקים.
- דהנה אחז"ל אין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום:
- ר"ל שבכל שעה ושעה נמשך חיות ובהירו' הבורא - חדש, מה שלא נמשך מקודם... במקור נקודה
- כי בשעה הב' נשתנה הבהירות כנודע: שבכ"ש שבכל שעה מאיר שם הוי"ה ב"ה, אלא שנשתנה הצירוף בכ"ש בכל שעה.
- וכן אין לך יום יום דומה לחבירו, שיש שמות וצירופ' אחרים כמ"ש בזוה"ק:
- לבושין דלביש בצפרא, לא לביש בהון ברמשא כו',
וכן הוא בכל הנבראים כולם, בפרט בכל אדם מאיר שם הוי' ב"ה וג"כ ע"י שינוי הצרופים ושינוי הגוונים, כמו שנראה בחוש דרך משל: נקודה במקור אם יקחו ב' מיני משקים: אדום ולבן, וימזגו אותם זב"ז זה בזה - בודאי ישתנו למראה אחרת - משונה מב' המראות לפי ענין המזיגה -
- אם מעט ואם רב מזה ומזה: נקודה במקור לפי דרך זה ישתנה לכמה וכמה בחי' מראות שונים זה מזה! נקודה במקור
- ומכ"ש ומכל שכן אם ימזגו שבע מיני מראות ע"ד על דרך זה - אזי ישתנו לבחי' שונו' לאלפים ולרבבו' עד אין מספר!! נקודה במקור
- כן מדותיו ית' - מכווני' כלומר: המכונים בשם… בשם גוונים: כמ"ש בזה"ק ובתיקוני' ובפרד"ס. נקודה במקור
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
וז"ש ועלמות אין מספר - אל תקרי עלמות אלא עולמו'. נקודה במקור וז"ש יש מספר לגדודיו" - כי גדוד לשון המשכה, כמו: גד גדי שהיא לשון מזל והמשכה. נקודה במקור
'שעה' - קבלת חיים מהבורא[עריכה]
וזהו: אין לך אדם שאין לו שעה:
- כי חיות הבורא ב"ה נקרא שעה, נקודה במקור כמו: אל קין ואל מנחתו לא שעה.
- וכן בכ"ד ודבר בכל דבר ודבר, מאיר ג"כ גם כן שֵׁם הוי"ה ב"ה רק על ידי שינוי מודגש: הדרך היחידה בה מופיע האור הוא דרך שינוי
- כמ"ש: ואתה מחיה את כולם.
- ועיין מ"ש מה שאמרנו, או: מה שפירשנו לעיל בפ' כי תשא ע"פ על פסוק וכלים מכלים שונים. נקודה במקור
'מקום': גימטריא של המילה קו"ף המייצגת את האות ק' - ומשמעותה: ההמשכה[עריכה]
- והנה שֵׁם הוי' ב"ה שם הוי"ה ברוך הוא - שמו של הקב"ה, המאיר ומחיה את הדבר -
- הוא המקום של הדבר.
- ולכן שם הוי' - ע"י הכאה כינוי לשיטת גימטריה בה כל ערך של אות מוכפל בעצמו, כלומר ריבוע ערכי האותיות, דהיינו:
- י' פ' י' יו"ד פעמים יו"ד, כלומר: 10x10 הם…: ק' 100
- ה' פ"ה ה"א פעמים ה"א, כלומר 5x5 הם…: כ"ה 25
- ו' פ' ו' וי"ו פעמים וי"ו, כלומר 6x6 הם…: ל"ו 36
- ה' פ"ה: כ"ה
- ... {{ב|גי'|בסך הכולל הינם גימטריה: מקום - כנודע. נקודה במקור
- וזהו: א"ל אין לך דבר שאין לו מקום. נקודה במקור
- והנה תיבת המילה מקום: גי' קפ"ו היא גימטריה של 186 - אותיות קוף,
- שהוא תשלום מספר א' י' ק - שהיא יחידות, עשירות, מאות האות ק' היא האחרונה ('התשלום' - מלשון השלמה בסוף) בסדרת האותיות הפותחות סדרת מספרים: א' פותחת את האחדות, י' את העשרות ואילו ק' את המאות
- לרמוז שהקב"ה מחי' עד סוף כל המדרגו'
- כי בא"ב שהרי באותיות אלף בית נבראו כל העולמו'. נקודה במקור
ולכן בהקוף נרמז שמו של הקב"ה שהוא שֵׁם הוי' ב"ה שם הוי"ה ברוך הוא - שמו של הקב"ה - כנ"ל כנאמר לעיל.
עיקר ההמשכה מסומלת בקו התחתי של האות ק' - המכונה הוא"ו שלה[עריכה]
- והנה עיקר ההמשכה היא הו' שתוך הקוף,
- שו' מורה על המשכה. נקודה במקור
- ולכן הוא באמצע - שהוא תוך הדבר…
- ומהו' ומתוך האות ו' הזו נתמלא הקוף, ותמלא הפ' של הק'. נקודה במקור
- ולכן הם משני צדדי במילה קוף, האות ק' והאות פ' הן משני צידי האות ו' הוי"ו -
- כי הק' נתמלא מהו', נקודה במקור והפ' - ג"כ גם כן נתמלא מהו'...
- והם ק' פ"ו כלומר ק' פעמים ו', שהם מאה פעמים שש. בדפוס בלז: חסר חישוב זה ופ' פ' ו' ושמונים פעמים שש, כלומר ועוד 480
- עולה הכל: תתר"ף 1080 והם חלקי השעה כנ"ל.
- ולכן, גם במלכותא דארעא הוא ג"כ כך:
- שהרא' להם שמוני' ומאת יום - בכל יום ששה אוצרו' - שהם ק"פ פעמים ו' כנ"ל.
דין ושתי בידי בית הדין
הסבר רבי משה אלשיך: נס מניעת אחשוורוש מחרטה[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- ויאמר' המלך לחכמי' יודעי העיתים כי כן דבר המלך כו. נקודה במקור
- שמעתי שהקשה הרבני המופלג המנוח מוה' אליעזר ז"ל מק"ק קאוולי: נקודה במקור
- למה נכתב סיפור זה במגילה?
- כי בודאי לא נכתב בהמגילה כל הדברי' שנדברו! רק מה שהוצרך להודיע הנס? נקודה במקור
- ותי' ותירץ: ע"פ מ"ש על פי מה שכתב האלשיך ע"פ על פסוק וינחם ד' על כו' ...אשר דבר לעשות לעמו:
כי כשאדם נתמלא חימה על אחד, אם הוא אומר ומגיד: 'אעשה לך כך וכך!' - נשתכך חמתו ע"י הדיבור, שמגזם ואומר, ונתקררה חמתו עי"ז. וז"ש: וינחם ד' על הרעה אשר דבר כו': נקודה במקור ר"ל: בשביל שדבר - נשתכך חמתו ונתקרר. נקודה במקור
וזה היה הנס בכאן! שאם הי' המלך בעצמו גוזר ואומר לעשות דין בְּוַשְׁתִי, אפשר היה להתקרר דעתו בדיבורו לבד, ולא היה נעשה בה דין: נקודה במקור
ולכן סיפר הכ' הכתוב: ויאמר המלך לחכמי' כו'... שיפסקו הם הדין, ולא נתקרר' דעתו, עד שנעש' בה דין עכ"ד עד כאן דבריו. נקודה במקור
ולפ"ז - אין זה תירץ נכון?! כי תשובתו בצידו: הלא אצל מפלת המן - המלך בעצמו גזר אומר: 'תלהו עליו!' ונגמר הדין.
עם ישראל כאשה והמשפט בבית הדין[עריכה]
|
תפלה לדוד שמע ה' תפילתי... תְּפִלָּה לְדָוִד:
שִׁמְעָה ד' צֶדֶק! הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי, הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה!
מִלְּפָנֶיךָ - מִשְׁפָּטִי יֵצֵא, עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים!
בָּחַנְתָּ לִבִּי?, פָּקַדְתָּ? - לַּיְלָה, צְרַפְתַּנִי? - בַל תִּמְצָא, זַמֹּתִי? - בַּל יַעֲבָר פִּי.
לִפְעֻלּוֹת אָדָם הרי כל פעולות האדם הן בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ, אֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִיץ הלכתי רק בדרכים ראשיות פרוצות מראש. |
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- אך לדעתי נראה לתרץ דהנה כתיב מלפניך משפטי יצא כו'. נקודה במקור
- והעניין הוא דהנה אחז"ל: אשתו של אדם כגופו. נקודה במקור
- והנה אנחנו עם ד' ונחלתו נק' אשתו וב"ז של הקב"ה
- כמ"ש כי בועליך עושיך - ד' צבאות שמו
- גם כתיב: אשת נעורים כו'. נקודה במקור
- נמצא לפ"ז נכון הדבר שלא יביא משפטינו לפני שום בעל משפט ולא לפני שום מקטרד וב"ד
- רק לפני בורא עולם ב"ה בעצמו! נקודה במקור
- כי בודאי אין האדם בעצמו מביא א"ע לדין ומשפט…
- כי אדם - קרוב אצל עצמו, ואין אדם רואה חוב לעצמו
- רק שמבקש ומחפש כל טצדקאו' וזכות ויפוי כח ובודק כל הנסתרות והמחשבו' שחשב לטובה בדבר הזה
עד שיהיה זכאי בעיניו
- ולכן אינו מוסר עצמו לדין ומשפט כל כל אדם זכאי בעיניו. נקודה במקור
- וז"ש דוד: מלפניך משפטי יצא - נקודה במקור ר"ל: מאחר שאני מלך ישראל וכל כנסי' של ישראל מדובק ומקושר בי ואנחנו נק' בת זוג שלך ואשתך כנ"ל ואשתו כגופו.
- ולכן אין ראוי שתמסו' משפטי ודיני לשום א' מבעלי המשפט רק שתשפטנו אתה לבדך ותראה כל טצדקאו' וזכות להצדיקני, כי אדם קרוב אצל עצמו וכו' כנ"ל.
- וז"ש: מלפניך משפטי וכו' - ובודאי עינך תחזינה מישרי', כי בודאי תבדוק כל המחשבו' הטובה לטובתי כנ"ל. נקודה במקור
- וזה בחנת לי פקדת לילה... ר"ל: אתה תבדוק כל הזכיות ונסתרות שמכוסי' ואינם ידועי' כלילה - ואתה תפקדם לזכני, כנ"ל. נקודה במקור
- וזהו: צרפתני - בל תמצא… ר"ל: כשתצרוף ותבחון כל המחשבו' בודאי לא תמצא שום חוב, רק זכות, כי בודאי כל איש מישראל רוצה בלבו ואומר בפיו שרצונו לעבוד הבורא כל, ולא למרות עיני כבודו ח"ו רק שיצרו תוקפו לעשות עביר ח"ו, ולבו ופיו בל עמו.
- וז"ש זמותי בל יעבר פי - כי זמות הוא לשון מחשבה. נקודה במקור - ר"ל: חשבתי שלא יעברו אברי על פי ולבי ובודאי תזכני ותוציא לאור משפטי.
- ולפ"ז לכאורה יפלא איך מסר אחשורוש המשפט של אשתו לפני בעהמ"ש. נקודה במקור
אמנם, מה שאחז"ל אשתו כגופו - בישראל הק' הקדושים אמור, שהזיווגים שלהם נעשית ע"י מצות הבורא ב"ה שצוינו לקיים, וע"י חופה וקידושין כמ"ש כדת משה וישראל. נקודה במקור
- והנה עי"ז אע"פ שהם ב' גופים - נתאחדו ביחוד גמור ע"י אחדות הבורא ב"ה שביני' המיחד אותם ביחוד גמור. נקודה במקור ולכן לא הותר הזיוג אל פני' בפנים. נקודה במקור כי ע"י הפנים של שניהם שהוא הפנימיות שלהם נתייחדו ונתאחדו. נקודה במקור
- משא"כ מה שאין כן העכו"ם הם גופים מחולקים, נקודה במקור ובמה יתייחדו? נקודה במקור ולכן הם בועלים שלא כדרכם כמשאחז"ל כמו שאר בעלי חיים, כמ"ש חז"ל ע"פ והשגל יושבת אצלו - מהו שגל כו'. נקודה במקור
- לכן מסר אחשורוש משפטה של ושתי: אעפ"י שהיתה אשתו, נקודה במקור אעפ"כ מסר דינה לבעלי המשפט כנ"ל, כי אצלם לא שייך אשתו כגופו כנ"ל. נקודה במקור
- אמנם אסתר היתה יהודית וכמ"ש האריז"ל שהוא בחי' שכינה המסתתרת כו' ע"ש. נקודה במקור
- ובחי' חבורה עם אחשורוש הי' להניצוץ הקדוש שבו כמשחז"ל כמו שכתב במגילה במסכת מגילה: המלך סתם - זה הקב"ה, כי הוא אמרהּ...
- וחיברה א"ע את עצמה להניצוץ הקדוש של הקב"ה שבו. נקודה במקור
ולכן שייך אצלו שפיר: אשתו כגופו. נקודה במקור ולכן ג"כ לא מסר משפטה שהיה לה עם המן לבעלי המשפט: כי בודאי צדקה והיתה זכאה בדיני' בעיניו. נקודה במקור
- ולכ"א ולכן אמר המלך בעצמו: תלוהו עליו! והוציא לאור משפטה. נקודה במקור
- וז"ש: הגם לכבוש עמ"י כו' - כי אשתו כגופו כנ"ל.