ביאור:דברי הימים א ב ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פסוק ו: וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וָדָרַע כֻּלָּם חֲמִשָּׁה.

במלכים א ה יא לגבי שלמה המלך כתוב "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב".

רש"י מסביר שהמוזכרים כאן והמוזכרים במלכים הם אותם אנשים. ולדבריו פירוש הפסוק כך: וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי הבן של זרח היה זמרי, וצאצאי זרח שחיו בזמן שלמה היו אֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וָדָרַע.

והמלבי"ם מסביר: שהפסוק בימי שלמה מדבר באנשים אחרים עם אותם שמות.

להסבר רש"י קשה כמה שאלות:

  • שאלה א: מדוע הפסוק מזכיר את צאצאי זרח אֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וָדָרַע שהיו בזמן שלמה, כשמדברים על תקופה אחרת בזמן זרח בן יהודה.
  • שאלה ב: איך הפסוק מסיים כֻּלָּם חֲמִשָּׁה שמשמע שהיו לזרח חמישה בנים, והרי היה לו רק אחד, את זמרי.

ונראה ליישב:

לרש"י היה קשה איך יתכן שאותם ארבעה שמות מופיעים פעמים בדיוק אותו דבר, משמע שמדובר באותם אנשים. לכן רש"י מסביר שמדובר באותם אנשים.
ועל השאלות ששאלנו רש"י מיישב ע"פ מה שכתב הגר"א בפסוק ד. בפסוקים שם כתוב: ג. בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה שְׁלוֹשָׁה נוֹלַד לוֹ מִבַּת שׁוּעַ הַכְּנַעֲנִית וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיְמִיתֵהוּ. ד. וְתָמָר כַּלָּתוֹ יָלְדָה לּוֹ אֶת פֶּרֶץ וְאֶת זָרַח כָּל בְּנֵי יְהוּדָה חֲמִשָּׁה. ה. בְּנֵי פֶרֶץ חֶצְרוֹן וְחָמוּל.

כותב הגר"א: לומר לך אף כי מתו ער ואונן אפ"ה בני יהודה חמישה, כי ער ואונן באו בחצרון וחמול (בגלגול). וזה שכתוב בראשית מו יב וימת ער ואונן בארץ כנען, ויהיו בני פרץ חצרון וחמול.

ולפי"ז מיושב רש"י שאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וָדָרַע היו בני זרח וחזרו עוד הפעם, ולכן קראו להם באותם שמות. ולכן כתוב כֻּלָּם חֲמִשָּׁה שלמעשה הם היו בני זרח. ומה שרש"י לא כותב את זה כיון שרש"י פשטן ולא נכנס לתורת הסוד.