ביאור:גזר דין מוות

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

[ע"פ נתן קלר מקרית מוצקין]

בשני מקומות בתורה מסופר על אדם שחטא ונענש בסקילה:

1. ויקרא כד יא-י :

" "וייצא בן אישה ישראלית, והוא בן איש מצרי, בתוך בני ישראל; ויינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי." "

" "וייקוב בן האישה הישראלית את השם, ויקלל..." "

2. במדבר טו לב :

" "ויהיו בני ישראל במדבר; וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת." "

ההמשך של שני הסיפורים הוא די דומה, כמו שתוכלו לראות בטבלה שלפניכם:

המקושש	"" המקלל ""
" "ויקריבו אותו (המוצאים אותו מקושש עצים) אל משה ואל אהרון ואל כל העדה." "	" "ויביאו אותו אל משה" "	1
""	" "ושם אימו שלומית בת דברי למטה דן" "	5
" "ויניחו אותו במשמר..." "	" "ויניחוהו במשמר..." "	6
" "...כי לא פורש מה ייעשה לו." "	" "...לפרוש להם על פי ה’." "	2
" "ויאמר ה’ אל משה:" "	" "וידבר ה’ אל משה לאמור:" "	3
" "מות יומת האיש, רגום אותו באבנים כל העדה מחוץ למחנה." "	" "הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה, וסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו , ורגמו אותו כל העדה." "	7
""	" "ואל בני-ישראל תדבר לאמור: ..." " (בפסוקים הבאים מופיעים כמה דינים שקשורים לאלימות מילולית ולאלימות גופנית - בין השאר כתוב שם " " "ונוקב שם ה' מות יומת, רגום ירגמו בו כל העדה כגר כאזרח, בנקבו שם יומת" " ")] ""	4
""	" "וידבר משה אל בני ישראל..." "	4
" "ויוציאו אותו כל העדה אל מחוץ למחנה..." "	" "...ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה..." "	9
" "...וירגמו אותו באבנים וימות..." "	" "...וירגמו אותו אבן..." "	8
" "...כאשר ציווה ה’ את משה." "	" "... ובני ישראל עשו כאשר ציווה ה’ את משה." "	4

רוב ההבדלים בין הסיפורים נובעים מכך, שאצל המקלל לא ידעו בכלל שדינו מוות (זה לא כתוב בשום מקום אחר בתורה), בעוד שאצל המקושש ידעו שדינו הוא מוות (כתוב כבר בשמות לא יד " " "ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם מחלליה מות יומת..." " ") אבל לא ידעו איך בדיוק להרוג אותו, עד שה' גילה להם שצריך להרוג אותו בסקילה.]

אפשר לשאול: למה ה' לא אמר את החוקים האלה קודם? אין לי תשובה טובה לשניהם; אבל בקשר למקלל אפשר להגיד, שה' כביכול "לא העלה על ליבו" שיהיה בישראל מישהו שיעשה מעשה כל-כך חמור, ולכן לא ציווה על זה. וכן אומר הנביא ירמיהו " " "ובנו במות התופת בגיא בן הנום לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש, אשר לא ציוויתי ולא עלתה על ליבי" " " (ז22, יט5) כלומר – לא אסרתי בתורה לשרוף את הבנים באש; אסרתי רק להעביר אותם באש (ע' ויקרא יח כב, כ2 ובפירוש רש"י שם), כי לא עלתה על ליבי שהם יעשו דבר כל-כך נורא.

כעת נסביר את ההבדלים לפי המספרים בטבלה למעלה:

את המקושש הביאו " " "אל משה ואל אהרן ואל כל העדה" " ", כלומר – הביאו אותו אל בית-המשפט הגדול, שבו נמצאו כל זקני-ישראל, כי ידעו כבר שהוא חייב מיתה, ואדם שחייב מיתה נשפט בבית-משפט גדול. אבל את המקלל הביאו רק " " "אל משה" " " כי עדיין לא ידעו שהוא חייב מיתה ורצו לשאול את משה אם צריך בכלל להביא אותו למשפט או לא.

על המקושש נאמר " " "כי לא פורש מה ייעשה לו" " " – ידעו שצריך לעשות לו משהו כדי שימות, רק לא ידעו מה בדיוק צריך לעשות. אבל על המקלל נאמר – " " "לפרוש להם על פי ה'" " " – לא ידעו שום דבר – לא ידעו אם בכלל צריך לעשות לו משהו.

בפרשת המקלל נאמר " " "וידבר ה' אל משה לאמור" " " – זהו הביטוי שמשמש בדרך-כלל בתורה לפתיחת נושא חדש, כי הנושא הזה של הענשת מקללים הוא נושא חדש שלא נזכר עד כה. אבל בפרשת המקושש נאמר " " "ויאמר ה' אל משה" " " – זהו ביטוי שמשמש להמשך של נושא שכבר נזכר קודם, כי הנושא של הענשת מחללי-שבת כבר נזכר (כדי להסביר הבדל זה יותר לעומק, צריך לבדוק את כל המקומות שכתוב בהם " " "ויאמר ה' אל משה" " ", " " "ויאמר ה' אל משה לאמור" " ", " " "וידבר ה' אל משה" " " ו " " "וידבר ה' אל משה לאמור" " ").]

בפרשת המקלל ה' מלמד את ישראל עוד כמה דינים שקשורים לאלימות מילולית וגופנית, כי זה נושא חדש שעדיין לא למדו אותו. ומשה מלמד את בנ"י את הדינים האלה לפני שהם מוציאים להורג את המקלל. לכן כתוב לפני הסקילה " " "וידבר משה אל בני ישראל" " ", ואחריה " " "ובני ישראל עשו כאשר ציווה ה' את משה" " ", כלומר – לא רק שקיימו את הציווי לרגום את המקלל, אלא גם המשיכו לשמור את החוקים החדשים שלמדו.

לעומת זאת, בפרשת המקושש כתוב רק שבנ"י רגמו את המקושש " " "כאשר ציווה ה' את משה" " ", כי הם לא למדו שום חוקים חדשים שהיו צריכים לשמור.

חוץ מזה יש עוד כמה הבדלים שקשורים לאופי המעשה של המקלל. המקלל הזה היה בן-תערובת, בן לאב מצרי ולאם יהודיה, וכנראה שאחד מבני-ישראל ה"מיוחסים" העליב אותו בגלל הייחוס הנחות שלו, ולכן הוא קילל אותו. לכן:

אצל המקלל נזכר שם אמו,] כי כל הפרשה קשורה לייחוס. וחז"ל אמרו עוד, שהשם שלה - " " "שלומית בת דברי" " " - מבטא את האופי שלה – היא היתה דברנית והיתה אומרת שלום לכל גבר, ולכן חטאה ונישאה לאיש מצרי, ולכן גם הבן שלה היה דברן... (ע' עוד ברש"י). ע"פ הפשט ייתכן שהאם גם-כן היתה ממשפחה פחות מיוחסת – היא היתה מ" " "מטה דן" " " שנחשב לא-כל-כך מיוחס. גזר דין מוות

על המקלל נאמר " " "ויניחוהו במשמר" " " ועל המקושש נאמר " " "ויניחו אותו במשמר" " " – נראה לי, שהמילה "אותו" באה להדגיש שהניחו אותו בשלמותו ושלא פגעו בו (נדמה לי שזה אחד הכללים של מלבי"ם בהקדמתו לפירוש ספר ויקרא - צריך עוד לבדוק). כנראה שאת המקלל לא הניחו בשלמותו כי בני ישראל מאד כעסו עליו (הוא לא רק חטא לה' אלא גם פגע בכבודם של בנ"י המיוחסים), ולכן (כנראה) פגעו בו ופצעו אותו לפני שהביאו אותו למשמר (ואולי זה גם מסביר למה בהמשך הפרשה מופיעים דינים שקשורים לפציעות גופניות).]

[ע"פ בני דה לה פואנטה מרעננה] על המקלל נאמר " " "וסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו" " "; סמיכה היא פעולה שנזכרת בהקשר של קרבן: אדם סומך את ידיו על ראש קרבנו ואז שוחט את הקרבן, וזה מבטא את הרעיון שבעצם הוא היה ראוי להישחט במקום הקרבן (בגלל חטאיו), אבל ה' ריחם עליו ונתן לו לשחוט את הקרבן כתחליף (כך, נדמה לי, פירש רמב"ן את משמעות הקרבנות)] . לפי זה, ייתכן שגם המקלל כאן שימש מעין קרבן. כשאדם עובר עבירה כל-כך חמורה – זה מראה שיש גם משהו פגום בחברה (ע' ב ציור של אלחנן לוטוק ). גם הסיפור מדגיש שהמקלל " "יצא... בתוך בני ישראל" " . בעצם כל החברה היתה ראויה להיענש על החטא הזה, אבל ה' ריחם עליהם ואפשר להם לכפר על החטא בהריגת המקלל לבדו. על-פי זה אפשר גם להסביר מדוע המצוות שבפרק הבא - ויקרא כה - נאמרו בהר סיני ( פירוט ).

פירוש אחר: כל האנשים ששמעו את הקללה כאילו "נדבקו" קצת מהקללה הזאת – משהו מהקללה חדר לנשמתם. וכדי להיטהר מזה הם חייבים לסמוך את ידיהם על ראש המקלל ו"להעביר" אליו בחזרה את הטומאה הזאת.

על המקושש נאמר " " "וירגמו אותו באבנים וימות" " " ועל המקלל נאמר " " "וירגמו אותו אבן" " ": המקושש היה אדם יותר חזק (הוא יצא למדבר לקושש עצים בשבת – זה לא דבר קל) ולכן הוא החזיק מעמד יותר זמן – הוא לא נהרג מהאבן הראשונה אלא רק ממטר-האבנים שבא אחר-כך. אבל המקלל היה אדם יותר חלש והוא מת כבר מהאבן הראשונה (לא הבנתי למה לא אצל המקושש כתוב " " "וימות" " " ואצל המקלל לא כתוב בפירוש שהוא מת).

על המקושש נאמר " " "ויוציאו אותו כל העדה אל מחוץ למחנה" " " ועל המקלל לא נאמר שכל העדה הוציאו אותו (אלא רק " " "ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה" " "). ולא הבנתי למה.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 7 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-07-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/hvdlim2/mwt