ביאור:גזלני מצוות
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
מה משותף לאנשים הבאים?
- איש שגילה לא מזמן את מצוות התפילין, ועכשיו הוא בא לבית-הכנסת עם תפילין גם בחול-המועד, וסופג גערה: "היום אסור!";
- בחורה שיצרה מתגבר עליה (או שיצרו של החבר מתגבר עליה...), והיא הולכת לטבול במקווה כדי שלפחות לא יעברו על איסור נידה, ונאלצת להתעמת עם הבלנית;
- אדם שיש לו בעיות רוחניות רבות, ובזמן התפילה - כשמגיעים ל"נפילת אפיים" - הוא שם את ראשו על ידיו ושופך את ליבו לפני ה' במשך זמן רב, עד שהוא מרגיש מרפק שננעץ בו ואומר "קום, אסור לישון בבית הכנסת, זה לא מכובד!";
כל אותם אנשים הם עניים - לא בחומר אלא בתורה ובמצוות; הם לא יודעים הרבה תורה ואין להם הרבה מצוות, ולכן הם דבקים במעט המצוות שיש להם.
חז"ל כבר הכירו ב"עוני" מסוג זה, למשל:
- על הפסוק (שמות כג ו) "לא תטה משפט אביונך בריבו" פירשו " "אביון הוא במצות" " (מכילתא שם; ו מלבי"ם הסביר מדוע פירשו חז"ל כך ) ,
- " "מאי עניות? - עניות דתורה" " ( תלמוד בבלי קידושין מט. )
- וכן בפירושם על הפסוק לועג לרש חירף עושהו .
לפי זה אפשר לדרוש פסוק במשלי:
(משלי כב כב): "אל תגזל דל כי דל הוא, ואל תדכא עני בשער. כי ה' יריב ריבם, וקבע את קבעיהם נפש".
פשוטו של מקרא מדבר על עוני חומרי . אך על-דרך הדרש, ייתכן שהפסוק מדבר גם על עוני רוחני, ומוחה נגד "דתיים ותיקים" המתנשאים על-פני "הדתיים החדשים", ומנסים לגזול מהם את מעט המצוות שיש בידם. בדרך-כלל הדבר נעשה מתוך כוונה טובה:
- מתוך קנאה לכבודו של המועד או לאחידות המנהגים - מנסים למנוע ממתפללים חדשים להניח תפילין בחול המועד;
- מתוך הקפדה על צניעות וקדושה - מנסים למנוע מנשים פנויות לטבול במקווה;
- מתוך שמירה על כבוד בית הכנסת - מעירים כל אדם שחושדים בו שאולי הוא ישן;
אולם, גם כוונות טובות אלו יש לממש בדרכים טובות - לא בכפיה או בצעקות, ולא ע"י גזל של מצוות.
כשפוגשים אדם שהוא עני בתורה ובמצוות - צריך לעשות אותו עשיר, ולעזור לו לקיים מצוות נוספות, ולא לגזול ממנו את מעט המצוות שהוא כבר מקיים!
רמז נוסף לקשר שבין פסוק זה לבין מצוות והחמרות ניתן ללמוד מדברי חז"ל (תלמוד בבלי, הוריות ג: , עבודה זרה לו:; פירוש רש"י בסוגריים) : " "סמכו רבותינו על דברי רבן שמעון בן גמליאל, ועל דברי רבי אליעזר ברבי צדוק, שהיו אומרים: אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה; ואמר רב אדא בר אבא: מאי קרא? - (מלאכי ג ט) "" "במארה אתם נארים, ואותי אתם קובעים הגוי כולו" "" (כגון שהגוי כולו, דיכולין לקבלה) - והא הכא דכתיב 'הגוי כולו', ורובא ככולא דמי (הכי משמע: אי איכא 'גוי כולו', וקא עבר עליה האי גברא – 'אותי אתם קובעים'...)!" "; השורש הייחודי קבע מופיע רק בשני מקומות בתנ"ך, והמקום השני שבו הוא מופיע, הוא הפסוק שמוכיח שאסור לגזור גזירות מוגזמות על הציבור.
אם כל הציבור שותף לגזירה, ולאחר מכן אינו מקיים אותה - אז הם כביכול קובעים וגוזלים את ה'; אבל אם לא כל הציבור שותף לגזירה, ובכל זאת חלק מהציבור מנסה לכפות את הגזירה על חלק אחר - אז אותם אנשים שמנסים לכפות את הגזירה הם הקובעים והגזלנים - הם גוזלים את האנשים האחרים, החלשים והדלים יותר במצוות, ומרחיקים אותם מהתורה.
מקורות[עריכה]
על-פי מאמר של אראל (הגהה: יעל) שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-27.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/mj-22-22