ביאור:בת כהן שזנתה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

ניסיון להגדיר את המקרה

"וּבַת אִישׁ כֹּהֵן, כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת - אֶת-אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף." (ויקרא כ"א ט'.)

יש לפחות ארבע דרכים לפרש את מעשיה של בת הכהן:

1. החלה לעסוק בזנות רגילה - יחסי מין אקראיים לכל דורש תמורת תשלום. יש משהו מושך לשכב עם בת כהן, מדובר במישהי ברמה גבוהה. הדבר בוודאי גורם לבושה גדולה לאביה.
2. הופכת להיות קדשה - יחסי מין פולחניים, תוך שהיא מנצלת את מעמדה והקשר העמוק שלה לעניני כהונה שראתה וחוותה בביתה (היא יכולה לספר סיפורים מהמקדש), ומבטיחה לשוכבים איתה גם עונג וגם בונוס רוחני של קרבה לה'. הדבר יכול להיות מכעיס ביותר, מכיוון שהוא דומה ל"מגלה פנים בתורה שלא כהלכה".
3. קיימה יחס מיני חד פעמי אסור בשל היותה נערה מאורסה, שזה סטטוס שקרוב לאשת איש.
4. קיימה יחס מיני שלא במסגרת נישואין עם אדם כל שהוא (מה שחז"ל קוראים "בעילת זנות"). סביר להניח שלא בזה המדובר, כיוון שהתורה במקרה כזה לבת ישראל כופה נישואין במסגרת דין מפתה, ולא קוצבת לנערה שום עונש.

על פי תפיסת חז"ל דינה של בת הכהן היה מיתה, לא בגלל שאביה כהן, אלא בגלל שהייתה בכלל נערה מאורסה שנאפה, ולא פנויה שעסקה בזנות. בניגוד לבת ישראל שדינה היה בסקילה לבת כהן דין מיוחד בשריפה. מובן מדוע חז"ל פירשו כך, מכיוון שאחרת לא כל כך ברורה האכזריות שבהוצאתה להורג רק כי סרחה ועברה על איסור לאו. ועוד מכיוון שהמושג "זנות" לפי פרשנותם היא בעילה לאסור לה, היא חייבת להיות ארוסה, כי להעמיד אותה במצב של נשואה, הדבר איננו סביר.

על פי פרשנותם מתעוררות כמה קושיות:

1. מדוע לא כתוב בפירוש שהנערה מאורסה. התורה מנסה לחסוך במילה אחת או שתיים תוך כדי הבאת פסוק שעלול להתפרש באופן מוטעה? היא ידעה להרחיב כאשר היה צריך בפרשת "כי תצא" למשל.
2. מדוע התורה תולה את הריגתה בכך שהיא מחללת את אביה הכהן, הרבה יותר הגיוני שהיא תאמר, היא נאפה ולכן היא מומתת.
3. מדוע כתוב שהיא תחל ומחללת מלשון חולין, מדובר במצב חמור יותר של טומאה וניאוף?
4. מדוע הדבר בא בהקשר של מצוות הקשורות לקדושתו של הכהן ולא לאיסורי עריות?
5. צריך לצמצם ולהגביל את הפסוק למצב מאוד נקודתי שבו היא ארוסה. ובכלל צריך לשאול, האם הכל היו מארסים, ואולי היו לא מעט שהיו נישאים ישר?
6. אם מדובר על פעולה חד פעמית היה צריך להיות כתוב "כי תזנה". ב"כי תחל לזנות" ישנה הבנה שהיא מתחילה פעילות ומהלך מסויים, שהוא רב פעמי.
7. אם הבעיה היא בקיום מין אסור, התורה הייתה צריכה להתייחס למקרה שהיא עוברת על גילוי עריות, ולמשל שוכבת עם אחיה. האם גם במקרה כזה דינה לפי חז"ל אמור להיות מיתה בשריפה? שהרי א"א וגילוי עריות נמצאים בסטטוס דומה של איסור. גם במקרה כזה הדבר גורם לפגם במשפחה ולחילול מעמדתו של הכהן לא פחות ממקרה של ארוסה שנאפה.

כמובן שניתן לענות טוב על חלק מהשאלות וחז"ל עונים על חלקם בעצמם, ויש תשובות כפי שניתן לראות בדף השיחה. ועם זאת מטרתם של השאלות להראות שפרשנות חז"ל לא משתלבת באופן חלק בפשט הפסוק.

השוואה לפסוק דומה

אפשר להשוות פסוק זה לפסוק אחר דומה:

"אַל-תְּחַלֵּל אֶת-בִּתְּךָ, לְהַזְנוֹתָהּ; וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ, וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה." (ויקרא י"ט כ"ט)

בפסוק זה ישנה תקבולת הפוכה לפסוק הקודם. בעוד שבפסוק הקודם הבת מחללת את אביה בזנות, כאן האב מצווה לא לחלל את בתו בזנות. אך יש שוני, בעוד ששם מדובר במעשה שעונשו בצידו, כאן מדובר על ציווי שאין עונשו בצידו, אלא נימוק מדוע הדבר בעייתי.

בפסוק מצווה האב לא לחלל את בתו ולהזנותה. בפשטות ניתן לפרש כי לאב שיש זכות חוקית אף לפי התורה למכור את בתו לאמה ולייעד אותה לנישואין לו, עלולות להיות מחשבות להתפרנס ממכירתה לזנות או מהפיכתה לזונה כאשר הוא מסרסר אותה, כפי שהיה נהוג בתרבות הקדומה, ועד היום נהוג במזרח אסיה, ואת זה באה להגביל התורה. אתה יכול למכור אותה לאמה עבריה בכסף מלא למי שתרצה, ולקבוע לה למעשה מי יהיה בעלה, אבל עד כאן זכותך ולא יותר.

ההקשר של הפסוק שנמצא באמצע איסורי עבודה זרה, אולי בא לרמוז שאלו מנהגי עבודה זרה, אבל לא מנהגי ישראל. ואולי אף בא לרמוז שגם פולחן הקדשה שיכול להחשב כלגיטימי, אף הוא פסול ואסור לעשות כן. גם המשך הפסוק ברור "ולא תזנה הארץ" - כאשר יש זונות אנשי הארץ באים אליהם וזונים אצלן, ואז הפעילות המינית הזו שנעשת ללא כל אבחנה, ונעשת בכל הארץ תחת כל עץ רענן ובכל פינת רחוב, היא קרויה זימה. - אם ננסה כאן לפרש כמו שחז"ל מפרשים בבת כהן, שאדם גורם לבתו ארוסה לנאוף, זה לא כל כך נדבק לפשט הפסוק. כי מה ההמשך "ומלאה הארץ זימה", היה צריך להיות כתוב שדינה של בתו יהיה סקילה, וגם הוא יענש בחומרה.

בכל אופן מההקשר בפסוקים בין החולין לזנות, אפשר להבין למה התכוון הפסוק הראשון. הכהן אמור לשמור על קדושתו ואסורים עליו מעשים שונים ובהם להתחתן עם זונה או גרושה שנתפסה אף היא כמישהי במעמד ירוד. העם צריך לקדש אותו כי הוא מקריב את "לחם אלוהיו", ופתאום באה בתו ומחללת את קדושתו, בזה שהיא הופכת לזונה. במקום לשמור על קדושתה ותומתה היא הופכת לפרוצה ולחולין, ובשל זה העם מתייחס אליו בביזיון. הוא לא מסוגל להקריב קורבנות ולעסוק בקודש, כיוון שהעם מזלזל בו ולא נותן בו אמון. אם הייתה זו בת ישראל שעושה כזה מעשה, התורה הייתה מעלימה עין ושותקת, אבל לכהן שאמור להיות דוגמה לקדושה, היא לא יכולה לשתוק וגם העם לא יכול. ולכן בת כזו שהפכה להיות לזונה, ושוכבת בראש כל חוצות, היא מחללת את קדושתו של אביה הכהן, ודינה להמחק מרשימת המצאי של עם ישראל בשריפה, שכן שריפה מטהרת את הטומאה. ולאחר שהיא נשרפת הוא שיקם את כבודו שחולל ויכול לחזור לעבודתו.

סביר מאוד להניח שהדין המקראי היה עונש מוות על פרוצה בת כהן רווקה, וחז"ל ביקשו להמתיק ולהתאים את העונש שנראה כאכזרי ולא מתאים, ולכן פירשו כפי שפירשו, בכדי לגרום לכך שרק במקרה של ארוסה שקיימה יחסים עם זר היא תענש בעונש מוות. סיבה נוספת הייתה חוסר רלבנטיות של הכהונה, שכן בית המקדש כבר לא היה קיים יותר, ולכן היה צריך להפיק ממנו דין שימשיך להיות רלבנטי, ושישתלב בתפיסה החז"לית הכללית.

פרשיות דומות ורצח על כבוד המשפחה

האם הדבר נראה רחוק מהמציאות? אפשר לבדוק את פרשת תמר ויהודה ולראות ששם מדובר בדבר דומה. תמר הכלה הרה לזנות "והנה היא הרה לזנונים". בפירוש הפסוק מדבר שהיא הייתה זונה "ויחשביה לזונה". ועד כמה שידוע הייתה אלמנה ולא אשת איש כפי שמורה לה יהודה "שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית-אָבִיךְ" על פי הדין המקראי שמציין הפסוק "וּבַת-כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה, וְזֶרַע אֵין לָהּ--וְשָׁבָה אֶל-בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ" (ויקרא כב יג). (אמנם בגלל שלא היו לה ילדים הייתה שומרת יבם, אך כלל לא ברור אם שומרת יבם צריכה להענש). יתרה על זאת, אם האיסור היה של ניאוף, במה מועילה הסליחה של יהודה? ולא זטאת בלבד, אלא הוא גם היה צריך להיות מוענש (גם כי שכב עם כלתו). אבל כיוון שיש זיקה אליו ובמעשיה פגעה בכבודו, הוא פוסק "הוציאוה ותשרף", ואחרי שהוא מגלה כי הדבר בא ממנו, הוא מוחל לה על "כבודו שהתחלל" ולכן עונשה ממותק.

למעשה אפשר לראות בפסוקים אלו את השורשים של מה שקרוי היום "רצח על כבוד המשפחה". ולא רק בתמר ובבת הכהן אלא גם במעשה של דינה ושכם, אפשר לראות את הדבר. שכם אנס את דינה, ולכן האחים מוציאים אותו להורג, כי התייחס אליה כזונה, וביזה את כבודו של יעקב. "הכזונה יעשה את אחותינו?". יתכן מאוד שאם דינה הייתה עושה זאת בהסכמה, דינה גם היה כשל תמר.

זאת ועוד, לכהן למעשה יש איסור כפול: אסור לו לשאת זונה, ואסור לו שבתו תהיה זונה. לפי פרשנות חז"ל, אי אפשר לפרש את אותה משמעות לשתיהן, והם מפרשים לכל אחת מהן פרשנות אחרת. מכיוון שאי אפשר לפרש את איסור נשיאת זונה כמישהי שנאפה, שהרי אם הייתה נשואה, הרי היא בכל מקרה אסורה לכהן גדול אפילו כאלמנה. ולכן צריך ליצור מצב נוסף שהיא נבעלה למישהו שאסור עליה אף שלא נישאה. האם לא הרבה יותר פשוט, להעמיד את שתי האיסורים באותו עניין. אסור לכהן להתחתן עם זונה ואסור שבתו תהיה זונה. זונה זה סטטוס ברור ומובהק שלא מחייב אותו להפוך להיות בלש ולהסתובב עם מכונת אמת, כאשר הוא רוצה להתחתן. האיסור של קידושי זונה גם מאוד מובן, שהרי היא הפך הקדושה בחייה, ולא יכולה להתחבר אל כהן. לעומת זאת אישה מעולה שבמקרה נבעלה לאסור לה למשל באונס, האם מוצדק לאסור על כהן להתחתן איתה?

ברקע הדברים צריך לזכור את הזיקה החזקה שיש במקרא לנערה אל אביה, עד כי כמעט נחשבה לרכושו. האב יכל למכור את בתו לאמה עבריה, ולקבל בעבורה כסף. במקרה שמישהו אנס אותה או פיתה אותה הכסף היה הולך לאביה ששהפסיד מוהר, כיוון שבתו איבדה את בתוליה. ולכן במקרה שבת כהן מחליטה להיות זונה, היא גם קוראת תיגר על המבנה ההיררכי והופכת להיות "בת סוררת ומורה". האב שהיה אמור להיות מחליט עליה ולקבוע לה למי להתחתן, פתאום מאבד את כוחו. מילא אם מדובר באדם מן השורה, אבל כהן הסמכות הדתית שלו מעורערת גם מהפן הזה.

מיניות מופקרת ועבודת ה'

ברגע שנפרש את איסורי הכהן על זנות (רגילה או פולחנית) הם גם יתחברו אל הפסוק הבא ויסגרו מעגל:

"לֹא-תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב, בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ--לְכָל-נֶדֶר:" (דברים כ"ג י"ט)

הקב"ה מתעב את הזנות והפריצות המינית שמתלווה אליה, ולכן הוא לא רוצה שיהיה כל קשר בין זנות לבין עבודתו, לא שכספי האתנן ישמשו אותו בתרומות, ולא שהכהן שמשרת לפניו ינשא לזונה, ואף לא מצב שבתו של הכהן תעסוק בזנות. יש פה הרחקה מכל הכיוונים האפשריים, בין הזנות לבין עבודת ה'.

יתר על כן. מלבד הלגיטימציה שעלולה להיות במעשה הזנות של בת הכהן, שהבריות יאמרו שאם בת הכהן עושה כך, אז גם אחרות יכולות, ואולי הדבר לא כל כך נורא. עלולים לבוא ולטעות ולומר שזהו חלק מפולחן הקדשות. האנשים עלולים לטעות ולחשוב, כי בקיום יחסי מין עם בת הכהן - דבקים בכהן ובפולחנו של הקב"ה, ולכן התורה צריכה לפעול באופן חריף ביותר, בשביל להרחיק מתפיסה זו, ולהראות שהיא שוללת אותה מכל וכל. ולכן אולי יש פה לא רק התייחסות לזנות רגילה, אלא אף לזנות פולחנית. לבת ישראל אסור להיות קדשה, אבל בת כהן שבוחרת בדבר או נראת כמי שעוסקת בדבר, יש לו משמעות גורלית ביותר. וצריך להבהיר לכל שאין רצונו של האל בכזה סוג של עבודה, אפילו במחיר חייה של בת כהן סוררת.

מעבר לכך, אם אכן מדובר בעבודת אלילים, הריגתה של בת הכהן נעשה בשל העובדה שהיא עוסקת בעבודת אלילים, ולא בגלל יחסי המין המופקרים.

סיכום

ברובם ככולם של הפסוקים בתורת משה, זנות מובנה זניחה של דרך הישר והמשכות אחרי גורם שלילי שמסית. בין אם מדובר באליל ("וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם", שמות לד), בליבו ועיניו של האדם ("וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם.", במדבר טו לט), או כוח המיניות שמושך לקיים יחסים לא נאותים, ("וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב", במדבר כה). פשט השורש היה בשימוש במובן של קיום יחסי מין בתשלום כפי שמתואר בפרשת דינה, פרשת יהודה ותמר ואיסור קדשה. לפרש את זנה בצורה של ניאוף, לא נראה פשוטו של מקרא ולא פשוטה של מילה, ויש רק מקום אחד שבו אפשר להבין זאת, "לזנות בית אביה" וגם שם בספק, שכן אפשר לפרשו 'לסטות ממנהגי בית אביה הטובים'. יתר על כן, במקומות שבהם התורה מדברת על בגידה בבעל היא משתמשת במילים "סטיה" ("כי תשטה אישתו"), "ניאוף" ("לא תנאף", "מות יומתו הנואף והנואפת") ו"מעל" ("ומעלה בו מעל"), אך בשום פנים ואופן לא במילה זנות. גם בתקופת התנ"ך כאשר היו מדברים על זונה, הרבה יותר קרוב לפרש זאת כזונה ממש ולא כנואפת (ומה יהיה המקביל של "נואף" זונֵה?). כך שסביר לפרש את שתי הפסוקים של זנות בת הכהן, והזניית הבת בזנות ממש ולא בניאוף.

--אפי ב.

13:45, 6 באוגוסט 2007 (UTC)