ביאור:ברכת יוצר

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הפתיחה

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ,
אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם,
יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹֽשֶׁךְ,
עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל.

"יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹֽשֶׁךְ // עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל." בפתיחת הברכה ישנה אמירה המתנגחת עם הדעה האומרת כי שני בוראים יש לעולם: האחד טוב והשני רע כזרטוסתרא, אלא מודיע מחבר הנוסח נחרצות כי בורא אחד יש לעולם והוא בורא האור והחושך, בורא הטוב והרע גם יחד, כמאמר קהלת: "זה כנגד זה עשה האלהים". בעצם — את הכול עשה ה', וזה מה שרצה עורך הנוסח ללמדנו.

קדושת יוצר

פיוט לשבתות[וימים טובים] (הכול יודוך)

הַכֹּל יוֹדֽוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחֽוּךָ,
וְהַכֹּל יֹאמְרוּ: "אֵין קָדוֹשׁ כַּייָ!"
הַכֹּל יְרוֹמֲמֽוּךָ סֶּֽלָה יוֹצֵר הַכֹּל —
הָאֵל הַפּוֹתֵֽחַ בְּכָל-יוֹם
דַּלְתוֹת שַׁעֲרֵי מִזְרָח,
וּבוֹקֵעַ חַלּוֹנֵי רָקִיעַ.
מוֹצִיא חַמָּה מִמְּקוֹמָהּ,
וּלְבָנָה מִמְּכוֹן שִׁבְתָּהּ,
וּמֵאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּלְיוֹשְׁבָיו,
שֶׁבָּרָא בְּמִדַּת הָרַחֲמִים.

הפיוט הראשון (המאיר לארץ)

הַמֵּאִיר לָאָֽרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶֽיהָ בְּרַחֲמִים,
וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל-יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.

"מָה רַבּוּ מַעֲשֶֽׂיךָ יְיָ,
כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִֽׂיתָ,
מָלְאָה הָאָֽרֶץ קִנְיָנֶֽךָ."

הַמֶּֽלֶךְ הַמְרוֹמָם
לְבַדּוֹ מֵאָז,
הַמְשֻׁבָּח וְהַמְּפֹאָר וְהַמִּתְנַשֵּׂא
מִימוֹת עוֹלָם.
אֱלֹהֵי עוֹלָם —
בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים רַחֵם עָלֵֽינוּ!
אֲדוֹן עֻזֵּֽנוּ,
צוּר מִשְׂגַּבֵּֽנוּ,
מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ,
מִשְׂגָּב בַּעֲדֵֽנוּ.

הפיוט השני — האלפביתי — לחול (אל ברוך)

אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה,
הֵכִין וּפָעַל זָהֳרֵי חַמָּה.
טוֹב יָצַר כָּבוֹד לִשְׁמוֹ,
מְאוֹרוֹת נָתַן סְבִיבוֹת עֻזוֹ.
פִּנּוֹת צְבָאָיו קְדוֹשִׁים
רוֹמְמֵי שַׁדַּי תָּמִיד מְסַפְּרִים
כְּבוֹד אֵל וּקְדֻשָׁתוֹ.

הפיוט השני — האלפביתי — לשבת (אל אדון)

אֵל אָדוֹן עַל כָּל-הַמַּעֲשִׂים,
בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ בְּפִי כָל-הַנְּשָׁמָה.
גָּדְלוֹ וְטוּבוֹ מָלֵא עוֹלָם,
דַּֽעַת וּתְבוּנָה סוֹבֲבִים הוֹדוֹ.
הַמִּתְגָּאֶה עַל חַיּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ,
וְנֶהְדָּר בְּכָבוֹד עַל הַמֶּרְכָּבָה.
זְכוּת וּמִישׁוֹר לִפְנֵי כִסְאוֹ,
חֶֽסֶד וְרַחֲמִים לִפְנֵי כְבוֹדוֹ.
טוֹבִים מְאוֹרוֹת שֶׁבְּרָאָם אֱלֹהֵֽינוּ,
יְצָרָם בְּדַֽעַת בְּבִינָה וּבְהַשְׂכֵּל.
כֹּֽחַ וּגְבוּרָה נָתַן בָּהֶם,
לִהְיוֹת מוֹשְׁלִים בְּקֶֽרֶב תֵּבֵל.
מְלֵאִים זִיו וּמְפִיקִים נֹֽגַהּ,
נָאֶה זִיוָם בְּכָל הָעוֹלָם.
שְׂמֵחִים בְּצֵאתָם שָׂשִׂים בְּבוֹאָם,
עוֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנֵיהֶם.
פְּאֵר וְכָבוֹד נוֹתְנִים לִשְׁמוֹ,
צָהֳלָה וְרִנָּה לְזֵֽכֶר מַלְכוּתוֹ.
קָרָא לַשֶּֽׁמֶשׁ וַיִּזְרַח אוֹר,
רָאָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה.
שֶֽׁבַח נוֹתְנִים לוֹ כָּל צְבָא מָרוֹם,
תִּפְאֶֽרֶת וּגְדֻלָּה שְׂרָפִים וְחַיּוֹת
וְאוֹפְנֵי הַקֹּֽדֶשׁ.

יוצר לשבת

לָאֵל אֲשֶׁר שָׁבַת מִכָּל הַמַּעֲשִׂים,
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נִתְעַלָּה וְיָשַׁב עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ.
תִּפְאֶֽרֶת עָטָה לְיוֹם הַמְּנוּחָה,
עֹֽנֶג קָרָא לְיוֹם הַשַּׁבָּת.

זֶה שִׁיר שֶֽׁבַח שֶׁל יּוֹם הַשְּׁבִיעִי,
שֶׁבּוֹ שָֽׁבַת אֵל מִכָּל מְלַאכְתּוֹ.
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי מְשַׁבֵּֽחַ וְאוֹמֵר:
"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת".

לְפִיכָךְ יְפָאֲרוּ לָאֵל
כָּל יְצוּרָיו,
שֶֽׁבַח וִיקָר וּגְדֻלָּה יִתְּנוּ
לַמֶּֽלֶךְ יוֹצֵר כֹּל
הַמַּנְחִיל מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל
בְּיוֹם שַׁבַּת קֹֽדֶשׁ.

עצם הקדושה

[תִּתְבָּרַךְ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ]
(שִׁמְךָ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ יִתְקַדַּשׁ,
וְזִכְרְךָ יִתְפָּאַר מַלְכֵּֽנוּ)
בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל וְעַל הָאָֽרֶץ מִתָּֽחַת.
עַל-כָּל-שֶֽׁבַח מַעֲשֵׂה יָדֶֽיךָ,
וְעַל מְאוֹרֵי אוֹר שֶׁיָצַרְתָּ
הֵמָּה יְפָאֲרֽוּךָ סֶּֽלָה.

תִּתְבָּרַךְ לָצח צוּרֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ וְגוֹאֲלֵֽנוּ בּוֹרֵא קְדוֹשִׁים,
יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּֽנוּ, יוֹצֵר מְשָׁרְתִים,
וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו כֻּלָּם עוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם,
וּמַשְׁמִיעִים בְּיִרְאָה יַֽחַד בְּקוֹל
דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶֽלֶךְ עוֹלָם.
כֻּלָּם אֲהוּבִים, כֻּלָּם בְּרוּרִים,
כֻּלָּם גִּבּוֹרִים,