ביאור:ברכת המזון - נוסח ספרד - מעומד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

פרק תהלים הנאמר לפני ברכת המזון

בימים רגילים

ביום שאומרים בו תחנון:

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל! שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.

עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ.

כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ - שִׂמְחָה:

שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן?

אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהוָה עַל אַדְמַת נֵכָר?!

אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָ‍ִם - תִּשְׁכַּח יְמִינִי!

תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי - אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי...

אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.

זְכֹר יְהוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָ‍ִם!

הָאֹמְרִים: עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ!

בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה!

אַשְׁרֵי - שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ.

אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז - וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע. (תהלים קלז (מהדורה מעומדת))

בימים חגיגיים

ביום שאין אומרים בו תחנון:

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת:

בְּשׁוּב יְהוָה אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן - הָיִינוּ כְּחֹלְמִים!

אָז - יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ! וּלְשׁוֹנֵנוּ - רִנָּה!

אָז - יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה!

הִגְדִּיל אכן, אז... באמת יהיה מצב של: הגדיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ! הָיִינוּ סוף סוף נוכל להיות שְׂמֵחִים!

[[

שיטפון בנחל גלד, בנגב

שׁוּבָה יְהוָה אֶת שבותנו [שְׁבִיתֵנוּ] כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב!

הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה - בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ!

הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה - נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע...

בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה - נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו. (תהלים (קכ"ו), בשוב ה' שיבת ציון (מהדורה מעומדת))

זימון

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד חֲיָבִין לְזֵמֵן וְהַמְזַמֵן פּוֹתֵחַ:

בחצרות החסידיות מודפסת קריאה זו ביידיש: רבותי! - 'מיר ועלען בענטשען' - ברצוננו לברך. בקיבוצים דתיים שינו זאת ל: חברים, נברך! ולאחרונה, בארוחות בהן יושבות גם נשים: גבירותי ורבותי, נברך!

רַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ!

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

הַמְסֻבִּים עוֹנִים: יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

הַמְזַמֵן אוֹמֵר:

בִּרְשׁוּת מְרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי:

נְבָרֵךְ (בעשרה אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ.

הַמְסֻבִּים עוֹנִים:

בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.

הַמְזַמֵן חוֹזֵר וְאוֹמֵר:

בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.

ברכה ראשונה - הזן

בָּרוּךְ אַתָּה - יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, מֶלֶךְ הָעוֹלָם,

הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ - בְּטוּבוֹ, - בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים ,

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

הוּא נֹתֵן לֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל - תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ, - וְאַל יֶחְסַר לָנוּ - מָזוֹן (תָּמִיד) לְעוֹלָם וָעֶד

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל,

כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל

וּמֵטִיב לַכֹּל,

וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל-בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא.

כָּאָמוּר: פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ - הַזָּן אֶת הַכֹּל.

ברכה שניה - ברכה על הארץ

נוֹדֶה לְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ,

עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה

וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם - וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים,

וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ,

וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ - וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ,

וְעַל חַיִּים, חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ,

וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן - שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד,

בְּכָל יוֹם, וּבְכָל ואפילו עֵת תקופה ביום, מה שאנו מכנים כיום שעה וּבְכָל שָׁעָה רגע, כלומר בכל שניה ושניה. ('שעה' בלשון התנאית, שונה מזו שכיום משמשת בעברית המדוברת).

על הניסים - התוספת לחנוכה ולפורים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בחנוכה ובפורים אומרים כאן על הניסים[הראה]

סיום הברכה השניה

וְעַל הַכֹּל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ:

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, כַּכָּתוּב:

"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבַעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ מן ההדגשה על מלרע, למדים חז"ל שמדובר בציווי, ולא רק בברכה שתגיע לנו: לאכול ולשבוע, והברכה השלישית: לדעת גם להגיד תודה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶּׁר נָתַן לָךְ".

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן.

ברכה שלישית - על ירושלים

רַחֶם נָא יְיָ אֱלֹהֵינוּ

• עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ,
• וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ,
• וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ,
• וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ,
• וְעַל הַבַּיִת הַגָדוֹל וְהַקָדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו.

אֱלֹהֵינוּ, אָבִינוּ:

רְעֵנוּ! זוּנֵנוּ! - פַרְנְסֵנוּ, וְכַלְכְּלֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ!

וְהַרְוַח לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ.

וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ:

לֹא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם

וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם, -

כִּי אִם לְיָדְךָ, הַמְּלֵאָה הַפְּתוּחָה הַקְּדוֹשָׁה יש הטוענים שהנוסח הוא 'הגדושה', אך אין מקור לכך וְהָרְחָבָה,

- שֶׁלֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד.

רצה והחליצנו - תוספת הברכה בשבת

בְּשַׁבָּת מוֹסִיפִים:

רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ

וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְׁבִיעִי - הַשַׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָדוֹשׂ הַזֶּה,

כִּי יוֹם זֶה גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא לְפָנֶיךָ

(בבלי: ברכות, פר' שלשה שאכלו) יתיב ישב רבי זירא - אחורי דרב גידל, ויתיב רב גידל - קמיה לפני דרב הונא, ויתיב וקאמר: "טעה ולא הזכיר של שבת - אומר: ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית. ברוך... מקדש השבת." אמר ליה רב הונא לרב גידל: "מאן אמרה?" - ענה לו רב גידל: רב רבי אבא המכונה 'רב', האמורא בן הדור הראשון, תלמיד רבי יהודה הנשיא, שהנהיג את יהודי בבל יחד עם 'שמואל'.!

לִשְׁבָּת בּוֹ וְלָנוּחַ בּוֹ - בְּאַהֲבָה תוספת בשבתות בחלקי תפילה רבים. ר' הערה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ.

וּבִרְצוֹנְךָ הָנִיחַ לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ - שֶׁלֹּא תְהֵא צָרָה, וְיָגוֹן וַאֲנָחָה בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ.

וְהַרְאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּנֶחָמַת צִיוֹן עִירֶךָ, וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ,

כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַיְשׁוּעוֹת וּבַעַל הַנֶּחָמוֹת.

יעלה ויבא - תוספת הברכה במועדים וראשי חודשים

בראש חודש ובמועדים מוסיפים:

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ:

יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ

וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע

וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר - זִכְרוֹנֵנוּ, וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ,

וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ,

וְזִכְרוֹן כָּל-עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל - לְפָנֶיךָ,

לִפְלֵטָה, לְטוֹבָה, לְחֵן, לְחֶסֶד, וּלְרַחֲמִים,

לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם

בראש חודש: רֹאשׁ חֹדֶשׁ בפסח: חַג הַמַּצּוֹת בשבועות: חַג הַשָּׁבוּעוֹת בסוכות: חַג הַסֻּכּוֹת בשמיני עצרת: שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הַחַג בראש השנה: הַזִּכָּרוֹן הַזֶה,

זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ - לְטוֹבָה!

וּפָּקְדֵנוּ בוֹ - לִבְרָכָה!

וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ - לְחַיִּים (בנוסחים רבים: טובים), בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים;

חוּס - וְחָנֵּנוּ! וְרַחֵם עָלֵינוּ! וְהוֹשִׁיעֵנוּ!

- כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ!

כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.

סיום הברכה השלישית

וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם - עִיר הַקֹּדֶשׁ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלַיִם. אָמֵן. עונה בעצמו אמן אחרי ברכתו, מכיוון שבציבור הוא מורה לקהל להגיד אמן

ברכה רביעית - הטוב והמטיב

בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, מֶלֶךְ הָעוֹלָם:

הָאֵל,

אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ,

אַדִירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, גֹּאֲלֵנוּ,

יוֹצְרֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב,

רוֹעֵנוּ - רוֹעֵה יִשְׂרָאַל,

הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב לַכֹּל,

שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם -

הוּא הֵיטִיב, הוּא מֵיטִיב, הוּא יֵיטִיב לָנוּ,

הוּא גְמָלָנוּ, הוּא גוֹמְלֵנוּ, הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד:

לְחֵן, וּלְחֶסֶד, וּלְרַחֲמִים, וּלְרֶוַח,

הַצָּלָה וְהַצְלָחָה, בְּרָכָה וִישׁוּעָה,

נֶחָמָה, פַּרְנָסָה, וְכַלְכָּלָה,

וְרַחֲמִים, וְחַיִּים, וְשָׁלוֹם, וְכָל טוֹב;

וּמִכָּל טוּב - לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ.

הרחמן - סדרת ברכות האורח

הָרַחֲמָן הוּא יִמְלוֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד.

הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים,

וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים,

וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.

הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד.

הרב חיים דוד הלוי, רבה של תל אביב פסק (גם ליהודים הנוהגים לברך על נוסח ספרד) שמן הראוי להגיד כיום: קוממיות בארצנו

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּוֹר עֻלֵּנוּ מֵעַל צַּוָּארֵנוּ,

וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיוּת לְאַרְצֵנוּ.

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת הַזֶּה,

וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו (שֻׁלְחָנוֹת אֵלּוּ שֶׁאָכַלְנוּ עֲלֵיהֶם).

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב,

וִיבַשֵּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת.

ברכת האורח

• בבית אביו אומר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת אָבִי מוֹרִי בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה, וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה.
• נשוי אומר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי, (אם אביו ואמו בחיים: וְאֶת אָבִי מוֹרִי, וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי,) וְאֶת אִשְׁתִּי, וְאֶת זַרְעִי, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי.
• אשה נשואה אומרת: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי, (אם אביה ואמה בחיים: וְאֶת אָבִי מוֹרִי, וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי,) וְאֶת בַּעֲלִי, וְאֶת זַרְעִי, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי.
• אורח אומר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶת בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה, אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם.

יש המוספים על פי נוסח הגמרא, וכיום עדות המזרח: יְהִי רָצוֹן, שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ בַּעַל הַבַּיִת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא, וְיִצְלַח מְאֹד בְּכָל נְכָסָיו, וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר, וְאַל יִשְׁלֹט שָׂטָן לֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו וְלֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדֵינוּ, וְאַל יִזְדַקֵּק (נוסח הגמרא: יִזְדַקֵּר) לֹא לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְבַר הַרְהוֹר חֵטְא וַעֲבֵרָה וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

• בסעודה משותפת אומר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת כָּל הַמְּסֻבִּין כַּאן.

אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם,

אוֹתָנוּ, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ -

{ביאור:ציטוט}}

כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב "בַּכֹּל"-"מִכֹּל"-"כֹּל" –

כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ, כֻּלָּנוּ, יַחַד! - בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה.

וְנֹאמַר: "אָמֵן".

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

בַּמָרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת - שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם.

וְנִשָׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ,

וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.

הרחמן - לימים מיוחדים

• בשבת: הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.
• ביום טוב: הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ טוֹב.
• בראש חודש: הַרָחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הָחֹדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה.
• בראש השנה: הַרָחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה.
• בסוכות: הַרָחֲמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת.

סיום הברכה

הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

מחבר הפירוש למשניות "תפארת ישראל" טען שאולי מדובר בטעות הבנה לגבי ראשי תיבות כך ש-'בש"ב' כוונתו בשמואל ב' אך הובן על ידי המדפיסים "בשבת". אך החלוקה מופיעה כבר בדברי האברבנאל, ובתקופתו ספר שמואל נחשב אחד, ועדיין החלוקה הנוצרית לשניים לא נהגה בימיו.

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

מַגְדִּיל (ביום שמתפללים בו מוסף ובסעודת מלווה מלכה: מִגְדּוֹל) יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם.

עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאַל. וְאִמְרוּ: "אָמֵן".

הודו לה' כי טוב - אסופת פסוקים לסיום

לפי התלמוד הבבלי, הפסוק "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", הוא החשוב ביותר בברכת המזון.

יְראוּ אֶת יְיָ קְדֹשָׁיו, כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו.

כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ, וְדֹרְשֵׁי יְיָ אך לעומת זאת, דורשי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב.

הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב! - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ!

...פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן.

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיְיָ, וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ.

נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי,

וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב - וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם.

יְיָ, עֹז - לְעַמּוֹ יִתֵּן,

יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם!

מנהגים נוספים

יש מוסיפים:

הַשְׁלֵךְ עַל יְהוָה יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ.

לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק.