ביאור:ברכה וקללה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



מבוא[עריכה]

פרשתינו עוסקת בנושא הברכה והקללה. הפרשה מציגה את תפיסתה העקרונית לגבי המברכים והמקללים.

בתורה מופיעות שתי גרסאות של הברכת והקללות.

אנחנו נראה את הרעיון המרכזי של ברכות וקללות: איך חז"ל מבינים מן הכתוב את המשמעויות של הברכה והקללה.

ועוד, מה משמעות הברכה וקללה בידי האדם: נראה גם כיצד מיישם זאת האדם כאשר ניתן לו היכולת לברך או לקלל כמו בלעם.

וכן משמעות ברכה וקללה בידי האדם במובן החילוני.

הברכות והקללות מופיעות פעמיים, אחת בספר ויקרא בהר סיני ואחת בספר דברים בערבות מואב.

בספר ויקרא מסתיימת התוכחה בפסוק (ויקרא כו מו) "אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה".

בספר דברים מסתיימת התוכחה בפסוק (דברים כח סט): " אלה דברי הברית אשר צווה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב".

אנחנו רואים שהקב"ה כורת שתי בריתות עם בני ישראל: פעם בסיני המוזכרת בויקרא, ופעם נוספת בארץ מואב המוזכרת בספר דברים.

ברכות[עריכה]

הברכות בשתי הגרסאות דומות והן כוללות בעיקר ,

פוריות הארץ,

שלום,

ניצחון על אויבים מבחוץ,

פרייה ורביה עם פריחה כלכלית,

השגחתו הפרטית של האלוקים.

הקללות[עריכה]

פרשת הקללות בספר דברים ארוכה יותר מבספר ויקרא. כמעט פי שניים (48 מול 98).

בספר ויקרא הקללות מרוכזות סביב נושא הארץ: אם לא ישמעו לדרכי ה' ,יפקדו את העם אסונות, אם לא יחזרו בתשובה יוגלו מארץ, וכל זה יעשה בשלבים.

בספר דברים הקללות כלליות: אם לא ישמעו לדרכי ה' , יוגלו מארץ מיידית, כלומר העמים אחרים ישלטו בארץ ללא הזהרות נוספות. בשני המקומות הקב"ה מבטיח שישובו לארץ כאשר עם ישראל יחזור בתשובה.

-דוגמא לברכה בעקבות קיום המצוות, הפרשה בספר ויקרא מתחילה : "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אֹתם , ונתתי גשמיכם בעתם" וגו'. היינו, השכר הראשון, ומן הסתם גם הגדול ביותר, המובטח על שמירת המצוות, הוא הגשם.

הרמב"ן בפירושו לפסוק זה האריך להסביר כי ירידת הגשמים "היא הגדולה שבברכות". עצירת הגשמים היא אפוא גזֵרה קשה ביותר, ולכן מצאנו תפילות מיוחדות בצירוף תעניות (תעניות גשמים) כדי להעביר את רוע הגזרה, וחלק ניכר ממסכת תענית מוקדש לכך. גם אל צדיקי הדור פנה הציבור במצב של עצירת גשמים כדי שיבקשו רחמי שמים ויעבירו את רוע הגזרה, בבחינת "צדיק גוזר והקב"ה מקיים". מפורסם ביותר הסיפור על חוני המעגל שהוריד גשמים, והתלמוד (תענית כג, ע"א) כותב על כך: "תנו רבנן: מה שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל, 'ותגזר אֹ מר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור' (איו' כב:כח). ותגזר אמר - אתה גזרת מלמטה, והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה". במסכת תענית מובאים עוד כמה סיפורים על חכמים, שבשעת עצירת גשמים עמדו בתפילה והורידו גשמים.

- דוגמא נוספת לאחת החטאים הראשונים של בני ישראל לפי הנצי"ב, הוא חטא המרגלים. הקב"ה התכוון להכניס את עם ישראל לארץ בדרך ניסית בכדי שעמים שבסביבה יעריכו ויעריצו את הקב"ה.

אבל בני ישראל רצו לכבוש את הארץ בדרך הטבע ע"י שביקשו ממשה לחפור את הארץ.

על זה הקב"ה מעניש את בני ישראל ,בתקופה של נדודים.

הרעיון המרכזי של ברכות וקללות[עריכה]

לפי רש"י ישנה הבחנה ברורה בין הברכה לקללה .

בברכה אדם מקבל שכר עוד בטרם ביצע פעולה כלשהי או בטרם סיימה .

לעומת זאת בקללה אדם לא יתחייב בה אלא אם אכן ביצע את העבירה .

לפי הרמב"ן הברכה והקללה היא בשמיעת או אי שמיעת המצוות כמו שכתוב " אני נותן לפניכם דרך ברכה ודרך קללה".

וכן נאמר בספר שמות בפרשת בשלח "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלוקיך וישר בעינו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו וגו' ".

גם רלב"ג אומר אותה מצווה עצמה יכולה להיות דבר והיפוכו, ברכה וקללה, הכול תלוי באדם המקיים את המצווה או שאינו מקיימה.

לפי אברבנאל הברכה והקללה אין הקבלה בינהם, פירוש הדבר כדי להגיע לברכה האלוקית ישנה דרך אחת – שמיעה לדבר ה' (אין בחירה) זוהי דרך קצרה שאין לסטות ממנה.

לעומת זאת ,כדי להגיע לקללה ישנן דרכים רבות: בכל פנייה מדרך הישר ניתן להשיגה (פניה שמאלה או ימינה).

משמעות הברכה וקללה בידי האדם[עריכה]

אנחנו מכירים את פרשת בלעם המנסה לקלל את בני ישראל לפי בקשת בלק.

בלק מבקש מבלעם (במדבר כב ו) "ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה ... כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר".

בלק תולה את הקללה ואת הברכה בבלעם, מבחינתו יכולתו היא הקובעת. הקב"ה, הנותן לבלעם את הכוח, כלל לא מוזכר.

בלק ובלעם לא מבינים את משמעות הברכה והקללה, לפי ההמשך.

בלעם מבקש משרי בלק ללון אצלו על מנת שיקבל את הרשות מהקב"ה ללכת.

אנחנו יודעים שהקב"ה לא נתן את אישור לבלעם לקלל את העם באומרו "כי ברוך הוא" .

כלומר יכולתו של הנביא לביצוע משימה תלויה בכך שעליו לקבל תחילה מידע נכון על העומד בפניו.

כאשר הקב"ה חפץ בקללתו של אדם או עם, הוא אומר זאת לנביא ואז הנביא מקללו, אך אין זה קללת הנביא, כי אם קללת ה' הבאה בפיו של הנביא.

בהמשך הסיפור של בלעם, אנחנו יודעים שלמרות שהקב"ה אמר "לא תקלל את העם", בלעם משיב לשרי בלק שאין לו רשות ללכת עמהם.

כאילו נשמע מדבריו שאילו הייתה ניתנת לו רשות הוא כבר היה מצליח לקלל, שבעצם הבעיה היא טכנית בלבד, שמי שמסדר לו את סדר יומו לא מאפשר לו ללכת.

כאן אנו רואים שבלעם לא מבין את מהות העניין של הברכה והקללה, משום שהקב"ה הוא המברך והמקלל ולכן גם אם ילך עימהם לא יוכל לקלל, כיוון שהוא בעצם שופרו של הקב"ה.

בלעם בתפיסתו רואה שהוא האיש המקצועי אשר יודע לתקן ולקלקל, והקב"ה הוא הבוס שצריך לתת לו אישור ביצוע.

משמעות הברכה וקללה בידי האדם במובן החילוני[עריכה]

ברכה היא תהליך העברת אנרגיה .

כאשר אנו מברכים, אנו מעבירים מעט אנרגיה מעצמנו לזה שמקבל את הברכה.

האפקט שנוצר כתוצאה מהברכה יכול להתבטא בכמה דרכים אצל האדם המקבל אותה:

פתיחות,

הרגשה טובה,

מצב רוח מרומם,

קשר יותר הדוק לאמונה,

ריפוי מואץ, ועוד.

נסיים בדברי יהודה בין תימא אומר : הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמיים.

עז כנמר – היא תכונה העזות הבאה לסלק את הבושה ,

קל כנשר – היא התעוררות לקראת עשיית המצווה .

רץ כצבי – כנגד הליכה ,

וגיבור כארי – עשיית המצווה בשלמות ובכוונה .

עשיית המצווה בשלמותה כלומר מוציא מן הכוח אל הפועל זה בעצם "לעשות רצון אביך שבשמיים" אם תעשה זאת . אזי אתה תמיד תמצא בקטגוריית המבורכים.

סיכום[עריכה]

העולם לא נברא לכתחילה עמק הבכא שרק בגלל מצוות ומעשים טובים יוכל האדם ליגאל ממנו.

להפך העולם יציר כפיו של הקב"ה ,יצירה המעידה על חכמתו של הבורא ,כנאמר בתהילים "מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית". אם יש עוני או צער אלא הן תוצאות של הרע שנעשה בידי האדם.

ישנה אמרה ידועה "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". אין לראות היום את הברכה והקללה או מי חי טוב ומי בצרה כסוף פסוק, כיוון שהיום הוא זמן קצר וחולף. עלינו לראות מעבר ליום, להביט אל העתיד, אל הנצח, כיצד המצב משתנה ומתהפך, ואז בעולם השכר האמיתי צדיק וטוב לו רשע ורע לו.

אוריה חתן הבר מצווה[עריכה]

לפי אופן הליכותיך, ענוונתך והתנהגותך תמיד אתה תמצא בצד עושי המצוות והמעשים הטובים שטוב להם גם היום וגם בעתיד .

חז"ל אמרו ישנו דבר שקודם לכל המצוות והתורות וזה "דרך ארץ" שנאמר דרך ארץ קדמה לתורה .

וכן המהר"ל מפראג, הגדיר את התנאים ללימוד ולהפנמת התורה על פי דברי הגמרא במסכת תענית: "למה נמשלו דברי תורה למים, דכתיב הוי כל צמא לכו למים - לומר לך: מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה" (תלמוד בבלי מסכת תענית ז', עמוד א'). מכאן, חשיבותה של הענווה.

אתה אוריה ניחן גם בזה, אני מאחל לך שתעלה בסולם התורה והמצוות ובכל אשר תפנה עלה והצלח.

כתב וערך

אברהם מדי

בית הכנסת משכן אחווה

קריית מוצקין

שבת שלום

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אברהם מדי שפורסם לראשונה במשכן אחוה, ליל שבת פרשת בחוקותי התשסו וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-02-10.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/sofrim/abramm/brka