ביאור:ברית הקשת וברית המילה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ישנו דמיון רב בין ברית הקשת מפרשת נח, לברית המילה בפרשת לך-לך:
- "איש צדיק תמים היה בדורותיו" לנח, ו-"התהלך לפני והיה תמים" לאברהם.
- "זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" לעומת " זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ ביני ובניכם" וכן ""וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית".
- "הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם" לעומת "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ... וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ".
- "לְדֹרֹת עוֹלָם" לעומת "לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם".
- ברית המילה מוטבעת ב'בשר', והקשת היא בין הקב"ה לבין "כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר", כדי שלא יהיה מבּול, "לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר".
- העונש על הפרת ברית המילה הוא "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר", ולעומתה באה הקשת להבטיח ש"לֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד".
- ברית המילה באה להבטיח את ברית הארץ, "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם", והקשת היא "לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ".
- "פרו ורבו ומלאו את הארץ" לעומת "וארבה אותך במאד מאוד... והפריתי אותך במאד מאד".
- "ולא יהיה מבול..." לעומת "ולא יקרא שמך עוד אברם..."
- כוח ההולדה הגברי מכונה בשם 'קשת'. "וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ" – נאמר על כוחו של יוסף שלא להיגרר אחר הפיתוי של אשת פוטיפר. על המסתכל בערווה אמרו חז"ל כי "קשתו ננערת". וכשם שהורו חז"ל להימנע מלהסתכל בערוות הגוף כך הורו ביחס לקשת ש"לא להסתכל בו ביותר".
מי שפותח לפנינו את השער להבנת עניינה של ברית הקשת ודמיונה לברית המילה הוא המדרש (בראשית רבה לח, ג): "את קשתי נתתי בענן – דמוּת המוּקָש לי". הקשת היא מלשון 'הֵיקש', דהיינו: דמיון. הקשת היא דבר מוחשי, כדי שנוכל להקיש וללמוד ממנו על מה שנמצא מעבר לו. ואכן ב"מעשה מרכבה" שבנבואת יחזקאל נראה 'אור הכבוד', שבאמצעותו מתגלה הקב"ה לנביאיו, "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנוגה סביב, הוא מראה כבוד ה'" (יחזקאל א כח).
במה דומה הקשת לה'? כשם שלא ניתן להביט במישרין אל אורה של השמש, כך האור הא-להי העליון אינו נתפס אפילו בשכל האנושי, "כי לא יראני האדם וחי". אולם כאשר אור זה מתחלק לשבעת צבעי הקשת (שניתן לראותם כמקבילים ל-7 הספירות), ניתן לראותו ואף להבינו.
באותו אופן דומה גוף האדם למשהו אלוקי: "ויברא א-להים את האדם בצלמו". האדם איננו א-להים, חלילה, אלא יש בו נקודת דמיון לקב"ה, אשר הבנתה מאפשרת לנו "לדמות צורה ליוצרה". האור הא-להי יורד לעולם ומתבטא בצורה בולטת ומיוחדת באמצעות הקשת. כוח החיים הא-להי בא לעולם ומתבטא בצורה בולטת ומיוחדת באמצעות המקום שבו מתבצעת ברית המילה, אשר דרכו יוצר הקב"ה בני אדם נוספים הנבראים "בצלמו, בצלם דמות תבניתו".
מקורות
[עריכה]הרב אמנון בזק מישיבת הר עציון שבת בשבתו, לך לך, תשס"ז
הרב עזריאל אריאל באהבה ובאמונה לך לך, תשס"ז