ביאור:ברא - ילד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



בראשית א א: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ"

'ברא' יתכן לפרש מלשון ילד, הביא לעולם, הביא לידי קיום, שהרי בר הוא ילד, ככתוב - משלי לא ב: "מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי". הד פירוש זה ניתן למצוא בהגות היהודית בספר מורה נבוכים:

הרמב"ם במורה נבוכים, א', עד', מביא שבע דרכים של הכלאם להוכחת חידוש העולם=בריאתו יש מאין:

הדרך הראשונה

אחד מהם טען שממחודש אחד ניתן להביא ראיה שהעולם מחודש. כגון שתאמר שפרט אחד, ראובן, אשר היה טיפת-זרע ועבר ממצב למצב עד שהגיע לשלמותו - אי-אפשר שהוא אשר שינה את עצמו והעביר את עצמו ממצב למצב, אלא יש לו מְשַנֶה מחוץ לו. הרי שהתבררה הזדקקותו ליוצר אשר שכלל את מבנהו והעביר אותו ממצב למצב. דומה הדבר באשר לדקל זה וזולתו. וכן דומה הדבר, לדבריו, לגבי העולם בכללותו. אתה רואה אפוא שזה מאמין שכּל דין המצוי לגוף כלשהו, חייבים לדון בו כל גוף.

כלומר – יש כאן משל מענייני זרע ולידה להוכחת החידוש.

כמו כן, הרמב"ם עצמו מביא משל מעניין זה לשלילת דעת אריסטו על הקדמות בחלק ב', יז':

הנח, על-פי המשל שהמשלנו, שנולד אדם שלם מאוד בטבעו-שמלידה. אמו מתה אחרי שהיניקה אותו במשך מספר חודשים; וגברים בלבד השלימו את חינוכו של נולד זה באי בודד עד שהגיע לבגרות, השׂכיל ורכש דעת, מבלי שראה מימיו אשה או נקבה מנקבות שאר בעלי-החיים. והנה הוא שאל איש מבין אלה שהיו עִמו: "כיצד הגענו לידי מציאות ובאיזה אופן נוצרנו?" הנשאל ענה לו: "כל פרט מבינינו התהווה בבטן פרט ממיננו, נקבה, בצורה כזאת. כל פרט מבינינו היה קטן בגופו בתוך הבטן, נע, ניזון, צומח קמעה קמעה, בהיותו חי, עד שהוא מגיע בגודלו לגבול מסוים. אז נפתח לו פתח בתחתית הגוף, ממנו הוא מגיח ויוצא. והוא ממשיך לצמוח אחרי-כן עד שהוא נעשה כפי שאתה רואה אותנו". אותו נולד יתום ישאל בהכרח ויאמר: "ואותו אחד מבינינו - האם בשעה שהיה קטן בבטן, נע וצומח, היה אוכל, שותה, נושם בפיו ובאפו ומוציא רעי?" ואז יאמרו לו: "לא". אזי ימהר, בלי ספק, לחשוב זאת לשקר ויבנה הוכחה שכּל הדברים האמיתיים האלה נמנעים, מתוך שהוא מקיש מן הנמצא השלם הקבוע, ויאמר: "כאשר מונעים מכל פרט מבינינו לנשום חלק של שעה - הוא מת ותנועותיו פוסקות. כיצד ניתן, אפוא, להעלות על הדעת שפרט מבינינו יהיה בתוך מיכל אטום המקיף אותו, בתוך חללו של גוף, במשך חודשים והוא חי ומתנועע? בעוד שאילו אחד מבינינו היה בולע ציפור היא היתה מתה מייד עם הגיעה לקיבה, כל שכן לבטן התחתונה. כל אחד מבינינו, אם לא יאכל מזון בפיו ולא ישתה מים, ימות, בלי ספק, כעבור ימים ספורים. כיצד, אפוא, יישאר אותו פרט חי במשך חודשים בלי אכילה ושתייה? כל אדם האוכל ואינו מפריש רעי ימות כעבור ימים ספורים תוך כאבים חזקים ביותר. כיצד, אפוא, שהה זה במשך חודשים מבלי להפריש רעי? לו נקבו את בטנו של אחד מאתנו היה מת כעבור כמה ימים. כיצד, אפוא, טוענים שטבורו של אותו עֻבָּר היה פתוח? וכיצד אינו פותח את עיניו ואינו פורשׂ את כפיו ופושט את רגליו, בה בשעה שכּל איבריו שלמים ואין בהם מום, כפי שטענתם". כך ימשיך את ההיקש כולו שאי-אפשר כלל שהאדם ייווצר באופן זה.

התבונן אפוא במשל הזה ולמד ממנו לקח, אתה המעיין, ותמצא שמצבנו ביחס לאריסטו שווה לזה. כי אנו, קהל ההולכים בעקבות משה רבנו ואברהם אבינו עליהם השלום, מאמינים שהעולם הֻוָּה בצורת כך וכך, והיה כך מכך, ונברא כך אחרי כך. והנה מתחיל אריסטו לחלוק על דברינו, ולהביא נגדנו ראיות מטבע המציאות הקבועה השלמה הקיימת בפֹעַל, אשר אנו מודים לו שאחרי שנתייצבה והגיעה לשלמות אינה דומה אף במשהו למה שהיתה בשעת ההתהוות, ושהיא הובאה לידי מציאות לאחר הֶעְדֵּר גמור.

איזו טענה קיימת נגדנו מכל מה שהוא אומר? הטענות האלה מחייבות רק את מי שטוען שטבעה הקבוע של המציאות הנוכחית מורה שמציאות זאת מחודשת. והרי כבר הודעתיך שאת זאת אינני טוען.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-04-11.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0101_27