ביאור:בנות צעדה עלי שור - בניית גזוזטרה על חומת המושל

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פירוש מקורי לפסוק "בנות צעדה עלי שור" / ניצה וולפנזון

בדברי-הברכה של יעקב לבניו מוקדש קטע מיוחד ליוסף :

(בראשית מט כב): "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן;

בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר

וַיְמָרְרֻהוּ, וָרֹבּוּ;

וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים.

וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ,

וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו..."

הפרשנים לדורותיהם התקשו להסביר, במיוחד את המלים המודגשות דלעיל.

כיום, עם התקדמות המדע הארכיאולוגי וההיסטורי, ניתן להאיר ביטויים אלה בהתאם למציאות של אותם הימים.

שור

ראשית, המלה שוּר – שפירושה חומה, וכך אמנם פירשוה גם הפרשנים המסורתיים.

כך, למשל, על הביטוי (איכה ב ח): "וַיַּאֲבֶל חֵל וְחוֹמָה, יַחְדָּו אֻמְלָלוּ. טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ, אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ", נאמר בתלמוד בבלי, (פסחים פו.): "חל - שורא, וחומה - בר שורא" (היא החומה הנמוכה שלפני החומה הגבוהה, כאילו היא בן שלה, העשויה כדי להכביד על האויב את התקרבותו את החומה העיקרית).

גם בשפה הערבית מצויה המלה סור שפירושה חומה.

בכתבים היסטוריים מצריים מסופר על מלך מצרי בשם אמנמאחת הראשון, שהיה שליט מצרים בשנים 1991 עד 1962 לפני הספירה, והוא בנה את "חומות המושל" כדי לעצור את האסיאתים מלחדור למצרים. חומות אלו נקראו בשם שוּר מצרים.

עדות נוספת יש בספרו של החוקר האגיפטולוג פרופ' י.מ.גרינץ, "מבחר הספרות המצרית העתיקה" (דביר 1958). הוא מביא את הסיפור על שנהאת המצרי (תקופת אמנחתפ במצרים), שנמלט ממצרים לְרֶגֶל חילופי השלטון, והגיע לארץ רתנו (=כנען), לאחר שהצליח להתחמק משומרי החומות המצריים, והוא כותב: "נתתי לפעמי דרך צפונה, ואגע שוּרי המושל העשויים להדוף את השיתים, למחוץ נודדי החולות". והפירוש של פרופ' גרינץ: "השיתים = הנודדים בסיני וארץ ישראל... המצרים קראו לכל הארץ מצפון-מזרח למצרים שתת, היינו ארץ שת." ומכאן גם, לפי גרינץ, השם (שמות טו כב): "מדבר שוּר" בתורה.

החוקר פרופ' יוחנן אהרוני, בספרו "ארץ ישראל בתקופת המקרא", מציין כי ביצורי הגבול המצריים באזור המזרחי של הדלתא – "שוּר מצרים" שבמקרא – נועדו בראש ובראשונה להטיל פיקוח מלא על תנועותיהם של נוודי המדבר.

בנות צעדה

בקשר לצירוף המילים בנות צעדה:

בָּנות הוא שם-הפועל של השורש בנה ("לִבְנות"), צורה קדומה שמופיעה גם בספר ישעיהו: (ישעיהו כב יג): "אָכֹל בָּשָׂר, וְשָׁתוֹת יָיִן; אָכוֹל וְשָׁתוֹ, כִּי מָחָר נָמוּת".

אם נפרש בנות כִּבְנִיָּה, הרי בברכתו של יעקב הוא מזכיר לטובה את תרומתו החשובה של בנו יוסף – המשנה למלך במצרים – בבניית השיכלולים הבטחוניים לחומות הללו:

כתוספת לשוּר (=לחומות) שעל גבול המדבר, בנה יוסף צעדה (כמו (במדבר לא נ): "אצעדה" = צמיד שמקיף את היד), הוא הוסיף כעין גזוזטראות (מרפסות קטנות).

חשיבותן של גזוזטראות אלו לתצפית ולשמירה מבוארת בספרו של פרופ' יגאל ידין, "תורת המלחמה בארצות המקרא", ותמונה שלהן נתגלתה בציור בקברים בבני חסן.

ויפוזו זרועי ידיו

גם הסיפא של הקטע, ויפוזו זרועי ידיו, מתבארת בהקשר זה:

שנהאת המצרי לחם בהצלחה באויבי המלך שנתן לו מקלט, והמלך גמל על כך בהבלטת יחסו המיוחד לשנהאת: "ויתנני בראש בניו, כי ראה כי יפוזו זרועותי...", ממש כדברי יעקב על סגולתו והישגיו של יוסף – (בראשית מט כד): "ויפוזו זרועי ידיו".

הנה כי כן, הידע ההיסטורי והארכיאולוגי של ימינו מאפשר לנו להבין לאשורה את ברכת יעקב ליוסף, בהתאם לתנאים ששררו במצרים בתקופת האבות.

מקורות

נשלח בדואל על-ידי המחברת, ניצה וולפנזון