ביאור:במות לשם שמים בימי אליהו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



תגובה ל: שאלה: ורוח ה יישאך לעומת שנכתבה ב20:48:32  04.04.2005

אליהו מתלונן על כך שבני ישראל (מלכים א יט י) "את מזבחותיך הרסו". ומפרש רש"י: " "במות יחיד הנעשות לשם שמים, שהרי מזבח בית הבחירה בירושלים היה" ". ושאל יהודה: " "הרי אסור להקריב בבמות אפילו אם נבנו לשם ה'?" ".

לדעתי רש"י ענה לשאלה זו - מזבח בית הבחירה היה בירושלים, ואזרחי ממלכת ישראל הצפונית לא היו רשאים לעלות לירושלים החל מימי ירבעם בן נבט, ולכן לא היתה להם ברירה, וכל מי שרצה לעבוד את ה' - נאלץ להקים לעצמו במת יחיד.

אמנם על-פי התורה אסור להקריב לה' בבמות, אך איסור זה נאמר בתקופה שבה היה אפשר להקריב לה' במשכן. אם תעיין בפרקים שעוסקים באיסור זה (ויקרא יז, דברים יב) תראה ששתי המצוות קשורות זו לזו - אסור להקריב מחוץ למשכן, ומצוה להקריב במשכן.

ייתכן, שהצדיקים שהיו באותה תקופה בממלכת ישראל הבינו, שהאיסור להקריב לה' בבמות תקף רק כאשר אפשר לקיים את המצוה, ולא במצב שבו אי-אפשר להגיע למשכן, ולכן התירו לעצמם להקריב בבמות.

ייתכן שמבחינה הלכתית הם טעו, אך הם עשו זאת לשם שמיים; ומי שהרס את מזבחותיהם בוודאי לא פעל לשם שמיים, אלא על-מנת לבטל ולהרוס את עבודת ה', כך שיעבדו רק את הבעל (ע' בדבריו של מוטי אהרוני - מדוע אחאב נחשב רע מכל אשר לפניו? ).

ועל כך אמרו חז"ל " "גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה" ".

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-04-06.

תגובות[עריכה]

מאת: יהודה

קשה לי לקבל שאליהו פונה לה' שהרסו מזבחות שאסור היה לעשותם( אפילו נעשו לשם שמים)

בטענה כזאת כמעט התרת את הבמות( לדוגמא כיום שאין יכולת להקריב בבית המקדש האם היה ניתן להקריב בבמות?)

מאת: אראל
כשאליהו אמר "את מזבחותיך הרסו", הוא לא התכוון להביע צער על כך שהבמות נהרסו, אלא להביע כעס על כך שבני ישראל מתרחקים מה'. לכן, אין זה משנה אם הבמות עצמן נבנו בהיתר או באיסור - הנקודה החשובה היא, שהריסת הבמות נבעה מתוך רצון להתרחק מה'.

מאת: אראל
תגובה ל: במות לשם שמים שנכתבה ב13:44:58  11.04.2005

איסור הבמות אינו עומד בפני עצמו. כפי שנאמר בויקרא יז, מטרת האיסור היא להרחיק את בני ישראל מעבודת אלילים - "ולא יזבחו עוד... לשעירים".

אילו בני ישראל היו הורסים את המזבחות והולכים לעבוד את ה', זו היתה מצוה; אך הם הרסו את המזבחות והלכו לעבוד אלילים - וכך המעשה השיג את המטרה ההפוכה, ולכן אליהו יוצא נגדו.
למעשה, גם מצוות הקרבנות אינן עומדות בפני עצמן; מטרתן היא לקרב את בני ישראל אל ה'. ולכן, כאשר בני ישראל התרחקו מה' והשתמשו בקרבנות כדי "לנקות את המצפון", הקרבנות השיגו את המטרה ההפוכה, ולכן הנביאים יצאו נגדם וקראו לבני ישראל להפסיק להקריב קרבנות (ע' ישעיהו א, ירמיהו ז).

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvir/mlkima/ma-19-10