ביאור:במדבר ג מט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




(במדבר ג מט): "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֵת כֶּסֶף הַפִּדְיוֹם, מֵאֵת הָעֹדְפִים עַל פְּדוּיֵי הַלְוִיִּם"

  • מקובל בעולם שסעודת פדיון הבן נחשב כמו פ"ד תעניות. כותב השדה חמד שאין לזה מקור.
  • בספר אילנא דחיי, פרשת במדבר, וז"ל: ויקח משה את כסף הפדיום, אמר דודי הק' זצ"ל ר יצחק מנעשכיז (בעסה"ק תולדות יצחק) שהעולם טועים במה שיאמרו, שמה שאומרים שסעודת פדיון הבן נחשבת כפ"ד תעניתים נמצא באיזה ילקוט או מדרש, שאין נמצא כזה בשום מקום, רק הוא נובע מאמרי פיו של אביו, הוא אא"ז אדוני אבי זקני הקוה"ט הקדוש והטהור מוהר' מרדכי זצ"ל מנעשכיז זי"ע[1], שאמר, שבכל התורה כתיב פדיון[2] ורק כאן כתיב כסף הפדיום, שהוא אותיות פ"ד יום לרמז ע"ז. וכו' עיי"ש.
גם בפרי צדיק מר' צדוק הכהן מלובלין זצ"ל סוף פרשת בא מביא את אותו דבר בשם ר"מ מנעשכיז זי"ע.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ הרה"ק רבי מרדכי מנעסכיז (בהרה"ק דובער) - היה תלמיד של הרה"ק רבי ר' יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע. הוא היה בעל מופת גדול. חיבר את ספר רשפי אש. נפטר בח' ניסן שנת תק"ס (1800).
  2. ^ עיין (שמות כא ל): "ונתן פדיון נפשו" ו(תהלים מט ט): "ויקר פדיון נפשם"