ביאור:בבלי בבא בתרא פרק ב - מעומד
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
בבלי בבא בתרא פרק שני (לא יחפור)
|
בבא בתרא דף יז עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
בבא בתרא פרק ב משנה א[עריכה]
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- לֹא יַחְפֹּר אָדָם בּוֹר - סָמוּך לְבֹרוֹ שֶׁל חָבֵרוֹ,
- וְלֹא שִׂיחַ, וְלֹא מְעָרָה, וְלֹא אַמַּת הַמָּיִם וְלֹא נִבְרֶכֶת כּוֹבְסִין,
- אֶלָּא אִם כֵּן: (א) הִרְחִיק מִכֹּתֶל חֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, (ב) וְסָדּ בָּסִיד.
- וּמַרְחִיקִים אֶת הַגֶּפֶת, וְאֶת הַזֶּבֶל, וְאֶת הַמֶּלַח, וְאֶת הַסִּיד, וְאֵת הַסְּלָעִים -
- ...מִכָּתְלוֹ שֶל חֲבֵרוֹ: שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְסָדּ בָּסִיד גרסה אחרת (המסומנת כמחוקה בדפוס וילנא, אך מופיעה מספר פעמים כך בסוגיות הגמרא): או סד בסיד.
- מַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה וְאֶת מֵי רַגְלַיִם מִן הַכֹּתֶל: שְׁלֹשָׁה טְפָחִים,
- וּמַרְחִיקִין אֶת הָרֵחָיִם: שְׁלֹשָׁה מִן הַשֹּׁכֵב, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָרֹכֵב,
- וְאֶת הַתַּנּוּר: שְׁלֹשָׁה מִן הַכְּלַיָא, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הַשָּׂפָה.
גמרא בבלי על בבא בתרא פרק ב משנה ב[עריכה]
|
בבא בתרא דף יז עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
הבור והכותל והקשר ביניהם[עריכה]
- פתח בבור ומסיים בכותל? ליתני אלא אם כן הרחיק מבורו של חבירו ג' טפחים?!
- אמר אביי: ואיתימא - רב יהודה: מכותל בורו - שָׁנִינוּ.
- וליתני: אלא אם כן הרחיק מבורו של חבירו ג' טפחים?
- הא קמ"ל קא משמע לן, כלומר: בא להשמיע לנו. מופיע בפיסקת שאלה: מאי קמ"ל? כלומר: האם זו המשמעות?. מופיע גם בפיסקת תשובה: קמ"ל ד... כלומר: משמעותו היא ש.... ומופיע בסוף הפסקה כשהוא מסכם את הדיון ומשמעותו: אכן! זו המסקנה. דכותל בור שלשה טפחים. נפקא מינה: למקח וממכר. כדתניא:
- הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: בּוֹר וְכָתלֵיהּ אָנִי מוֹכֵר לְךָ - צָרִיך שֶיְּהֵא הַכֹּתֶל: שְׁלֹשָה טְפָחִים.
מרחק בור השתיה ממיצר - תעלה המפרידה בין שכנים, ואין בחלקה השניה בור[עריכה]
חפירת בּוֹר-שתיה סמוך לגבול, ואין בחלקת השכן בור:
| השדה: | אינו מתאים לבורות שתיה | מתאים לבורות שתיה | ||
|---|---|---|---|---|
| הדעה: | אביי | רבא | אביי | רבא |
| גרסה א: | אפשר לחפור | אין לחפור בקרבת הגבול (אף שאינו מתאים) | אין לחפור בקרבת הגבול | אין לחפור בקרבת הגבול |
| גרסה ב: | אפשר לחפור | אפשר לחפור | אפשר לחפור (אף שמתאים, כי אין בור) | אין לחפור בקרבת הגבול |
אותה הטבלה באופן אחר: חפירת בור-שתיה סמול לגבול, ואין בחלקת השכן בור:
| השדה | הדעה | גרסה א | גרסה ב |
|---|---|---|---|
| אינו מתאים לבורות שתיה | אביי | אפשר לחפור | אפשר לחפור |
| רבא | אין לחפור בקרבת הגבול (אף שאינו מתאים) | אפשר לחפור | |
| מתאים לבורות שתיה | אביי | אין לחפור | אפשר לחפור (אף שמתאים, כי אין בור) |
| רבא | אין לחפור | אין לחפור בקרבת הגבול |
ושוב אותה הטבלה באופן שלישי: חפירת בור-שתיה סמול לגבול, ואין בחלקת השכן בור:
| הדעה | השדה | גרסה א | גרסה ב |
|---|---|---|---|
| אביי | אינו מתאים לבורות שתיה | אפשר לחפור | אפשר לחפור |
| מתאים לבורות שתיה | אינו מתאים לבורות שתיה | אין לחפור | אפשר לחפור (אף שמתאים, כי אין בור) |
| רבא | אין לחפור בקרבת הגבול (אף שאינו מתאים) | אפשר לחפור | |
| מתאים לבורות שתיה | אין לחפור | אין לחפור בקרבת הגבול |
- איתמר:
- הבא לסמוך בצד המצר: אביי אמר: סומך. ורבא אמר: אינו סומך.
המשך המאמר (גרסה א)[עריכה]
אביי מתיר לחפור בור בקרבת הגבול של חלקה ללא בור, רק כשהחלקה אינה מתאימה לבורות שתיה
רבא אוסר להתקרב לגבול בכל מקרה
- בשדה העשויה לבורות: דברי הכל - אינו סומך.
- כי פליגי? בשדה שאינה עשויה לבורות:
- אביי אמר: סומך! - דהא אינה עשויה לבורות.
- רבא אמר: אינו סומך! - דאמר ליה כי היכי דאת אימלכת וחפרת? אנא נמי ממלכנא וחפרנא!
המשך המאמר (גרסה ב)[עריכה]
אביי מתיר לחפור בור בקרבת הגבול של חלקה ללא בור - בכל מקרה.
רבא אוסר לחפור בקרבת הגבול גם אם אין בחלקת השכן בור, רק במקרה שהשדה נועד לבורות
- איכא דאמרי:
- ...בשדה שאינה עשויה לבורות - דברי הכל סומך.
- כי פליגי? בשדה העשויה לבורות.
- אביי אמר: סומך! -
- אפילו לרבנן - דאמרי: מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה...
- התם הוא דבעידנא דקא נטע - איתא לבור.
- אבל הכא? בעידנא דקא חפר - ליתא לבור!
- ורבא אמר: אינו סומך!
- ואפילו לרבי יוסי דאמר: זה - חופר בתוך שלו, וזה - נוטע בתוך שלו!
- הני מילי התם, דבעידנא דקא נטע - ליתנהו לשרשיו דמזקי לה לבור.
- אבל הכא? אמר ליה: כל מרא ומרא דקא מחיית, קא מרפית לה לארעאי!!
בירור בין הגרסאות[עריכה]
|
לֹא יַחְפֹּר אָדָם בּוֹר - סָמוּך לְבֹרוֹ שֶׁל חָבֵרוֹ... אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִכֹּתֶל חֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים... מהמשנה, האוסרת חפירה סמוך לבור של השכן - ניתן להבין שאם אין בור בחלקת השכן אפשר לחפור בור סמוך לגבול. |
- תנן שנינו (במשנתנו זו עליה הדיון התלמודי)
- לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו...
- טעמא דאיכא בור. הא: ליכא בור - סומך בלי להרחיק את הבור שלושה טפחים מכותל חבירו??
- בשלמא להך לישנא הגרסה השניה דאמרת בשדה שאינה עשויה לבורות - דברי הכל סומך: מתניתין - בשדה שאינה עשויה לבורות.
- אלא להך לישנא הגרסה הראשונה דאמרת בשדה שאינה עשויה לבורות פליגי ובשדה העשויה לבורות: מסכימים שאין להתקרב: בשלמא לאביי הפוסק: סומך! - ניחא, אלא לרבא הפוסק "אינו סומך", כלומר: אפילו בשדה שאינה עשויה לבורות מים ואין בה בור מים, אין לחפור סמוך לגבול!? קשיא שהרי הבנו ממשנתנו שכשאין בור, אפשר לחפור בור סמוך לגבול!
- אמר לך רבא: הא איתמר עלה: אמר אביי ואיתימא רב יהודה: מכותל בורו המשנה מדברת על הרחקה מקיר הבור, ולא מן הגבול. ממילא אין להסיק ממנה דבר על מצב שאין בור בשדה כלל - שנינו ודברי רבא שאין לסמוך בור לכל גבול שהוא אינם סותרים את המשנה!
גרסה שניה לבירור הגרסאות[עריכה]
- איכא דאמרי:
- ואיתמר עלה: אמר אביי ואיתימא רב יהודה: מכותל בורו - שנינו.
- בשלמא להך לישנא הגרסה הראשונה דאמרת בשדה העשויה לבורות - דברי הכל: אינו סומך - מתניתין - בשדה העשויה לבורות ואין סתירה, לא לדעת לרבא ולא לדעת אביי.
- אלא להך לישנא הגרסה השניה דאמרת בשדה העשויה לבורות - פליגי ובשדה שאין בה בור שתיה ושאינה עשויה לבורות, רבא ואביי מסכימים שאפשר להסמיך בור שתיה לגבול בין החלקות...
- בשלמא: לרבא האומר שבשדה העשויה לבורות אין להסמיך בור שתיה לגבול - גם אם אין בחלקת השכן בור שתיה - ניחא ודבריו הם לפי הפירוש על המשנה, האוסרת רק ההתקרבות לבור השכן, ועל פי זה מתירה את ההתקרבות לגבול החצרות, אלא לאביי שהוא אולי המקור לפירוש על המשנה, והוא סובר שבמקרה של שדה העומדת לבורות - אסור להתקרב לגבול החלקות אפילו אם אין בור שתיה בחלקת השכן? קשיא המשנה על פיה אסורה רק ההתקרבות לבור השכן, ומכאן ניתן להסיק שהמשנה מתירה חפירת בור שתיה בקרבת גבול החלקות עם השכן, בכל מקרה - (גם במקרה של שדה העומדת לבורות)!
- אמר לך אביי: מתניתין - שבאו לחפור בבת אחת ועליהם להתרחק לפי המשנה זה מבורו של זה, (ומי שמתקרב לגבול ראשון מרויח). אך כאשר רק אחד מהם חופר, אסור לו להתקרב אפילו לגבול חבירו.
בירור הדין בהרחקת בור שתיה מגבול חלקה שאין בה בור[עריכה]
סלע הבא בידיים[עריכה]
|
סלע הבא בידיים: רק כשיש בור אין לחפור סמוך לו. בשדה ללא בור מותר להתקרב לגבול |
- תא! שמע! בא ושמע הוכחה לכך שרק כשיש בור אין לחפור סמוך לו. ובשדה ללא בור, מותר להתקרב לגבול
- סלע הבא בידים - זה חופר בורו מכאן וזה חופר בורו מכאן:
- זה מרחיק את אותו הבור שלשה טפחים וסד בסיד, וזה מרחיק שלשה טפחים וסד בסיד.
- - בא בידים שאני.
- ודקארי לה? מאי קארי לה?!
- בא בידים איצטריכא ליה: סלקא דעתך? אמינא: כיון דבא בידים - ליבעי נמי רווחא טפי. קא משמע לן שלא, אין צורך ברווח יתר.
|
בבא בתרא דף יח עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- תא! שמע!
- ...מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים מכותלו של חבירו ג' טפחים,
- או סד בסיד...
- טעמא? דאיכא כותל! הא ליכא כותל - סומך?
- לא! כי ליכא כותל - נמי לא סמיך. ואלא מאי קא משמע לן?
- הא - קא משמע לן: דהני קשו לכותל.
- תא שמע?
- ...מרחיקים את הזרעים ואת המחרישה ואת מי רגלים מן הכותל: שלשה טפחים.
- טעמא? דאיכא כותל! הא ליכא כותל - סמיך?
- לא! כי ליכא כותל נמי לא סמיך. ואלא מאי קמ"ל? הא קא משמע לן דמתונתא קשה לכותל.
- תא שמע?
- ואת הריחים ג' מן השכב שהן ד' מן הרכב.
- טעמא? דאיכא כותל! הא ליכא כותל סמיך? לא! כי ליכא כותל נמי לא סמיך. ואלא מאי קא משמע לן? הא קא משמע לן: דטירייא קשה לכותל.
- תא שמע?
ואת התנור שלשה מן הכליא שהן ד' מן השפה. טעמא? דאיכא כותל, הא ליכא כותל סמיך? לא! כי ליכא כותל נמי לא סמיך. אלא מאי קא משמע לן?
- הא קא משמע לן דהבלא קשה לכותל
- תא! שמע!
- לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו,
- ולא רפת בקר
- טעמא? דאיכא אוצר. הא: ליכא אוצר - עביד?
- דירה שאני. דיקא נמי! דתני עלה:
- אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר - מותר.
- תא! שמע!
- לא יטע אדם אילן סמוך לשדה - אלא אם כן הרחיק ממנו ד' אמות
- ותני עלה:
- ד' אמות שאמרו - כדי עבודת הכרם.
- טעמא? דמשום כדי עבודת הכרם. הא לאו משום כדי עבודת הכרם: סמיך? ואע"ג דאיכא שרשין דקא מזקי?!
- הכא במאי עסקינן דמפסיק צונמא
- תא שמע בגרסאות מבוררות הוסיפו מלים אלו במקום: דייקא נמי דקתני?
- היה גדר בינתים: זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן.
- אי הכי? אימא סיפא:
- היו שרשיו יוצאין בתוך של חבירו - מעמיק להן שלשה טפחים כדי שלא יעכב המחרישה.
- ואי דמפסיק צונמא - מאי בעו התם?
- הכי קאמר: ואי לאו צונמא והיו שרשיו יוצאין לתוך של חבירו - מעמיק שלשה טפחים כדי שלא יעכב המחרישה.
- תא! שמע!
- מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה
- טעמא? - דאיכא בור. הא - ליכא בור סמיך?
- לא! כי ליכא בור - נמי לא סמיך! והא תבנית:ביאורמעומד:קמ"ל דעד כ"ה אמה - אזלי שרשים ומזקי לבור.
- אי הכי? אימא סיפא:
- ואם אילן קדם - לא יקוץ.
- ואי דלא סמיך - היכי משכחת לה?
- כדאמר רב פפא בעניין אחר: '...בלוקח? הכי נמי: בלוקח.
- תא! שמע!
- מרחיקין את המשרה מן הירק, ואת הכרישין מן הבצלין, ואת החרדל מן הדבורים
- טעמא דאיכא ירק. הא ליכא ירק - סמיך?
- לא! כי ליכא ירק נמי לא סמיך. והא קמ"ל דהני קשו אהדדי.
|
בבא בתרא דף יח עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- אי הכי? אימא סיפא:
- רבי יוסי מתיר בחרדל -
- מפני שיכול לומר לו: עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבוראי? הרחק דבורך מן חרדלאי - שבאות ואוכלות לגלוגי חרדלאי!
- ואי - דלא סמיך, היכי משכחת לה?!
- אמר רב פפא: בלוקח.
- אי בלוקח - מאי טעמא דרבנן?!
- ועוד: מאי טעמא דרבי יוסי? אפילו משרה וירקא נמי?!
- אמר רבינא: קא סברי רבנן: על המזיק להרחיק את עצמו.
- מכלל דר' יוסי סבר: על הניזק להרחיק את עצמו? אי על הניזק: אפי' משרה וירקא נמי?!
- אלא לעולם: ר' יוסי נמי על המזיק - סבירא ליה.
- והכי קאמר להו רבי יוסי לרבנן:
- תינח משרה וירקא - דהני מזקי הני, והני לא מזקי הני,
- אלא חרדל ודבורים - תרוייהו מזקי אהדדי?!
- ורבנן?
- דבורים לחרדל - לא מזקי ליה:
- אי בבינתא בגרעינים? - לא משכחא ליה! אי בטרפא בעלים? - הדר פארי!
- וסבר ר' יוסי על המזיק להרחיק את עצמו?! והתנן:
- רבי יוסי אומר: אע"פ שהבור קודמת לאילן - לא יקוץ. שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו.
|
בבא בתרא דף יט עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- אלא: לעולם ר' יוסי על הניזק... סבירא ליה.
- ולדבריהם דרבנן - קאמר להו:
- לדידי - על הניזק להרחיק את עצמו, ואפי' משרה וירקא לא בעי רחוקי.
- אלא לדידכו, דאמריתו על המזיק?
- תינח משרה וירקא - דהני מזקי הני והני לא מזקי הני. אלא חרדל ודבורים? תרוייהו מזקי אהדדי!
- ורבנן? דבורים לחרדל לא מזקי ליה. אי בבינתא? - לא משכחת ליה! אי בטרפא? הדר פארי!
הרחקת נברכת הכובסים[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
ולא נברכת הכובסין וכו':
- אמר רב נחמן:
- אמר רבה בר אבוה: לא שנו - אלא מן המחמצן. אבל מן הנדיין - ד' אמות!
- תניא נמי הכי: נברכת הכובסין - ד' אמות.
- והא אנן תנן ג' טפחים?
- אלא לאו שמע מינה כדרב נחמן?!
- ואיכא דרמי להו מירמי:
- תנן: נברכת הכובסין - ג' טפחים.
- והתניא: ארבע אמות?
- אמר רב נחמן:
- אמר רבה בר אבוה - לא קשיא. כאן - מן המחמצן, כאן - מן הנדיין.
- רב חייא בריה דרב אויא מתני לה בהדיא:
- ...אלא אם כן הרחיק משפת מחמצן ולכותל ג' טפחים.
סיוד - תנאי נוסף או אפשרות אחרת[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- וסד בסיד:
- איבעיא להו: וסד בסיד - תנן?
- או דילמא: או סד בסיד - תנן?
- פשיטא דוסד בסיד - תנן.
- דאי סלקא דעתך דאו סד בסיד תנן? אם כן: ליערבינהו וליתנינהו?!
- דילמא או סד בסיד, וזו אפשרות נוספת במקום הרחקה - משום דלא דמי האי היזיקא להאי היזיקא? רישא - היזיקא דמתונא. סיפא - היזיקא דהבלא.
סיוד הוא תנאי נוסף כשהמחיצה היא סלע שאפשר להרימו[עריכה]
- תא שמע?
- רבי יהודה אומר: סלע הבא בידים - זה חופר בורו מכאן וזה חופר בורו מכאן.
- זה מרחיק ג' טפחים וסד בסיד, וזה מרחיק ג' טפחים וסד בסיד.
- טעמא - דבא בידים. הא לא בא בידים - לא?
- הוא הדין דאף על גב דלא בא בידים - נמי סד בסיד.
- ובא בידים איצטריכא ליה. סלקא דעתך? אמינא: כיון דבא בידים - ליבעי רווחא טפי קמ"ל קא משמע לן, כלומר: בא להשמיע לנו. מופיע בפיסקת שאלה: מאי קמ"ל? כלומר: האם זו המשמעות?. מופיע גם בפיסקת תשובה: קמ"ל ד... כלומר: משמעותו היא ש.... ומופיע בסוף הפסקה כשהוא מסכם את הדיון ומשמעותו: אכן! זו המסקנה..
ביאור הרחקת הגפת וחומרים מזיקים[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסלעים וכו':
- תנן התם בעניין איסורי שבת:
- במה טומנין ובמה אין טומנין?
- אין טומנין לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול בין לחין בין יבשין.
- מאי שנא הכא: דקתני סלעים ולא קתני חול?
- ומאי שנא התם: דקתני חול ולא קתני סלעים?
- אמר רב יוסף: לפי שאין דרכן של בני אדם להטמין בסלעים.
- אמר ליה אביי: וכי דרכן של בני אדם להטמין בגיזי צמר ולשונות של ארגמן? דתניא:
- טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר ובלשונות של ארגמן ובמוכין, ואין מטלטלין אותן.
- אלא אמר אביי: יגיד עליו ריעו על פי תשובת הקב"ה לאיוב
- תנא הכא סלעים - והוא הדין לחול.
- תנא התם חול - והוא הדין לסלעים.
- אמר ליה רבא: אי יגיד עליו ריעו? ליתנינהו לכולהו בחדא, וליתני חדא מנייהו באידך - וה"ה לאידך?
- אלא אמר רבא:
- התם - היינו טעמא דלא קתני סלעים: משום דמשתכי לה לקדרה.
- הכא - היינו טעמא דלא קתני חול: משום דמחמימי חיים חמים, ומקרירי קריר.
- והא תני רבי אושעיא: חול?
- - התם? במתונא.
- תנא דידן - נמי ליתני, ולוקמיה במתונא?!
- הא תנא ליה אמת המים.
- אטו, מי לא קתני: אמת המים, וקתני: נברכת הכובסין?
- הנהו צריכי!
- דאי תנא: אמת המים? - משום דקביעא. אבל נברכת הכובסין - דלא קביעא, אימא לא?
- ואי תנא: נברכת הכובסין? - משום דקוו וקיימי, אבל אמת המים לא?
- צריכא.
הרחקת הזרעים והמחרישה מן הקיר[עריכה]
מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה וכו':
- זרעים? תיפוק ליה משום מחרישה? - במפולת יד.
- מחרישה? ותיפוק ליה משום זרעים? - בחורש לאילנות.
- ותיפוק ליה משום מיא? תנא בארץ ישראל קאי, דכתיב {{קטן|[[ביאור:דברים יא - מעומד|סוף פרשת עקב}} למטר השמים תשתה מים
|
בבא בתרא דף יט עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- למימרא דזרעים - לצדדין קא משתרשי?
- והא תנן? המבריך את הגפן בארץ, אם אין על גבה עפר שלשה טפחים - לא יביא זרע עליה.
- ותני עלה? אבל זורע את הצדדין אילך ואילך!
- אמר רבי חגא בשם רבי יוסי: מפני שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר תיחוח.
הרחקת שתן מקיר[עריכה]
ואת מי רגלים מן הכותל ג' טפחים וכו':
- אמר רבה בר בר חנה מותר לאדם להשתין מים בצד כותלו של חבירו
דכתיב (מלכים א כא) והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל.
והא אנן תנן? ואת מי רגלים מן הכותל - שלשה טפחים!
- התם? בשופכין.
- תא שמע:
- לא ישתין אדם מים בצד כותלו של חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו ג' טפחים
- במה דברים אמורים? - בכותל לבינים.
אבל בכותל אבנים? בכדי שלא יזיק. וכמה? טפח. ושל צונמא? מותר.
- תיובתא דרבה בר בר חנה - תיובתא!
- והא רבה בר בר חנה - קרא הכתוב במקרא! קאמר?!
- התם? הכי קאמר:
- אפילו מידי דדרכיה לאישתוני בקיר, לא שביקנא ליה.
- ומאי ניהו? כלבא.
רקיק כחציצה בפני טומאה[עריכה]
משנתנו תובא בהמשך, כהוכחה לצדדים בדיון זה על טומאה
- אמר ר' טובי בר קיסנא אמר שמואל: רקיק אינו ממעט בחלון.
- מאי איריא רקיק? אפי' עבה - נמי!
- לא מיבעיא - קאמר:
- לא מיבעיא עבה - כיון דאיחזי ליה, לא מבטיל ליה.
- אבל רקיק - דממאיס אימא בטולי מבטיל ליה? קמ"ל!
- ותיפוק ליה דהוה ליה דבר שהוא מקבל טומאה, וכל דבר שהוא מקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה?
- שנילש במי פירות!
העומד בפני עצמו כחציצה בפני טומאה[עריכה]
- מיתיבי:
- קופה מלאה תבן וחבית מלאה גרוגרות המונחים בחלון:
- רואין כל שאילו ינטלו ויכולין תבן וגרוגרות לעמוד בפני עצמן? - חוצצין.
- ואם לאו? - אין חוצצין.
- והא - תבן: חזי לבהמתו? בסריא!
- - חזי לטינא? דאית ביה קוצי!
- - חזי להסקה? במתונא!
- חזי להסק גדול? הסק גדול - לא שכיח.
- גרוגרות - הא חזו ליה?!
- אמר שמואל: - בשהתריפו.
- וכן תני רבה בר אבוה: ...- בשהתריפו.
דיון המשך: חבית הגרוגרות כחציצה בפני טומאה[עריכה]
|
בבא בתרא דף כ עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- האי חבית - היכי דמיא?
- אי דפומא לבר - היא גופה תיחוץ?! דהא כלי חרש אינו מטמא מגבו!
- אלא: דפומא לגאו!
- ואי בעית אימא: לעולם דפומא לבר.
- הכא במאי עסקינן? בחבית של מתכת!
עשב תלוש כחציצה בפני טומאה[עריכה]
- מיתיבי:
- עשבין שתלשן והניחן בחלון או שעלו מאליהן בחלונות
- ומטלוניות שאין בהן שלש על שלש
- והאבר והבשר המדולדלין בבהמה ובחיה ועוף ששכן בחלון
- ונכרי שישב בחלון
- ובן שמנה המונח בחלון
- והמלח וכלי חרס וספר תורה
- - כולם: ממעטין בחלון.
- אבל: השלג והברד והגליד והכפור והמים,
- - כולן: אין ממעטין בחלון!
- והא - עשבין חזו לבהמתו? באפרזתא.
- ...או שעלו מאליהן: כיון דקשו לכותל שקיל להו?!
- אמר רבה: בכותל חורבה.
- רב פפא אמר: אפילו בכותל יישוב. בבאין חוץ לשלשה לחלון.
- מטלוניות - חזו ליה לקריעה דלבושא? בסמיכתא!
- - חזו לאומנא? בריסקא!
- אי בריסקא - שאין בהן שלש על שלש? - שאין בהן ארבעה על ארבעה - מיבעי ליה?!
- כעין ריסקא!
- והאבר והבשר המדולדלין בבהמה ובחיה... ערקא ואזלא?! בקשורה!
- - שחיט לה? בטמאה!
- - מזבין לה לנכרי? בכחושה!
- פסיק, שדי לה לכלבים? כיון דאיכא צער בעלי חיים - לא עביד.
- ועוף ששכן בחלון - פרח ואזיל?! בקשור!
- - שחיט ליה? בטמא!
- - מזבין ליה לנכרי? בקלניתא!
- יהיב ליה לינוקא? במסרט!
- קלניתא?! לא מסרטא!! - כעין קלניתא.
- ונכרי שישב בחלון - קאי ואזיל?! בכפות!
- אתי חבריה שרי ליה?! במצורע!
- אתי מצורע חבריה שרי ליה?! אלא בחבושי מלכות.
- ובן שמנה המונח בחלון - אתיא אמיה, דריא ליה? בשבת!
- דתניא:
- בן שמנה הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו בשבת,
- אבל אמו שוחה עליו ומניקתו מפני הסכנה.
|
כ דף ב עמוד דלית בה שיעורא בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- מלח - חזיא ליה?! במרירתא!
- - חזיא לעורות? דאית בה קוצי.
- כיון דקשיא לכותל - שקלא?! דיתבא אחספא!
- חספא? גופא תיחוץ?! דלית בה שיעורא. כדתנן:
- חרס - כדי ליתן בין פצים לחבירו.
- כלי חרס - חזי ליה?! דמיטנף!
- חזי לאומנא - דמנקב!
- ספר תורה - חזי למקרא?! בבלוי!
- והא בעי גניזה? שם תהא גניזתה.
- (ו)אמר רב: בכל עושין מחיצה - חוץ ממלח ורבב.
- ושמואל אמר אפילו מלח.
- אמר רב פפא: ולא פליגי! הא - במלח סדומית, הא במלח איסתרוקנית.
- והשתא דאמר רבה
- עושה אדם שני צבורי מלח ומניח עליהם קורה,
- שהמלח מעמדת את הקורה והקורה מעמדת את המלח -
- אפי' מלח איסתרוקנית... ולא פליגי: הא דאיכא קורה, הא דליכא קורה.
הרחקת חלקי הריחיים זה מזה[עריכה]
:מרחיקין את הריחים ג' מן השכב שהן ארבעה מן הרכב וכו':
- מאי טעמא? משום טיריא? והא תניא?
- ושל חמור שלשה מן האיסטרוביל שהן ארבעה מן הקלת.
- התם: מאי טיריא איכא?!
אלא משום קלא!
הרחקת התנור מן הכליא[עריכה]
ואת התנור שלשה מן הכליא שהן ארבעה מן השפה:
- אמר אביי: שמע מינה כליא דתנור: טפח!
- נפקא מינה למקח וממכר...
משנה בבא בתרא פרק ב משנה ?[עריכה]
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית - אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע אמות.
- היה מעמידו בעלייה? צריך שיהא תחתיו מעזיבה - שלשה טפחים
- ובכירה - טפח.
- ואם הזיק? משלם מה שהזיק.
- ר' שמעון אומר: לא אמרו כל השיעורין האלו אלא: שאם הזיק? פטור מלשלם!
- לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו
- ולא רפת בקר באמת ביין התירו אבל לא רפת בקר:
גמרא בבלי על בבא בתרא פרק ב משנה ?[עריכה]
גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
ביאור פרטי המשנה[עריכה]
= הרחקת תנור מהגג שעליו ושתחתיו[עריכה]
- והתניא: בתנור - ארבעה, ובכירה - שלשה?!
- אמר אביי: כי תניא? ההיא בדנחתומין: דתנור דידן - כי כירה דנחתומין:
פתיחת חנות ורפת סמוך לבית[עריכה]
לא יפתח חנות וכו':
- תנא: אם היתה רפת קודמת לאוצר - מותר.
- בעי אביי:
- כיבד וריבץ לאוצר - מהו? ריבה בחלונות - מהו?
- אכסדרה תחת האוצר - מהו? בנה עלייה על גבי ביתו - מהו?
- תיקו.
בעי רב הונא בריה דרב יהושע: תמרי ורמוני - מאי? תיקו.
הרחקת אמת היין[עריכה]
באמת ביין התירו וכו':
- תנא:
- ביין התירו - מפני שמשביחו.
- ולא רפת בקר - מפני שמסריחו.
- אמר רב יוסף: האי דידן? אפילו קוטרא דשרגא - נמי קשיא ליה!
- אמר רב ששת: ואספסתא - כרפת בקר דמיא.
משנה בבא בתרא, פרק ב משנה ?[עריכה]
- חנות שבחצר: יכול למחות בידו, ולומר לו: איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין.
- אבל עושה כלים - יוצא ומוכר בתוך השוק, ואינו יכול למחות בידו ולומר לו
- איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים ולא מקול התינוקות.
גמרא בבלי על בבא בתרא פרק ב משנה ?[עריכה]
גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
|
בבא בתרא דף כא עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- מאי שנא רישא? ומאי שנא סיפא?
- אמר אביי: סיפא אתאן לחצר אחרת!
- אמר ליה רבא: אי הכי ליתני: חצר אחרת - מותר!
- אלא אמר רבא: סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן, ומתקנת יהושע בן גמלא ואילך.
- דאמר רב יהודה אמר רב:
- ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו - שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל.
- שבתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה.
- מאי דרוש? ולמדתם אותם - ולמדתם אַתֶם.
- התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים. מאי דרוש? (ישעיהו ב)
- כי מציון תצא תורה.
- ועדיין! מי שיש לו אב היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב - לא היה עולה ולמד.
- התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז.
- ומי שהיה רבו כועס עליו - מבעיט בו ויצא.
- עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר
- ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע.
- אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת: עד שית לא תקביל. מכאן ואילך? קביל, ואספי ליה כתורא.
- ואמר ליה רב לרב שמואל בר שילת: כי מחית לינוקא? לא תימחי אלא בערקתא דמסנא.
- דקארי - קארי. דלא קארי? ליהוי צוותא לחבריה.
- מיתיבי
- אחד מבני חצר שביקש לעשות רופא אומן וגרדי ומלמד תינוקות - בני חצר מעכבין עליו
- הכא במאי עסקינן בתינוקות <דעכו"ם> {דגוים}
- תא שמע: שנים שיושבין בחצר וביקש אחד מהן לעשות רופא ואומן וגרדי ומלמד תינוקות חבירו מעכב עליו
- ה"נ בתינוקות <דעכו"ם> {דגוים}
- תא שמע: מי שיש לו בית בחצר השותפין ה"ז לא ישכירנו לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופר יהודי ולא לסופר ארמאי.
- הכא במאי עסקינן בסופר מתא.
הוראות רבא בנושא חינוך והוראה[עריכה]
- אמר רבא מתקנת יהושע בן גמלא ואילך לא ממטינן ינוקא ממתא למתא, אבל מבי כנישתא לבי כנישתא - ממטינן.
- ואי מפסק נהרא - לא ממטינן. ואי איכא תיתורא - ממטינן. ואי איכא גמלא - לא ממטינן.
גודל כיתת לימוד והעוזרים[עריכה]
- ואמר רבא סך מקרי דרדקי עשרין וחמשה ינוקי
- ואי איכא חמשין - מותבינן תרי.
- ואי איכא ארבעין - מוקמינן ריש דוכנא ומסייעין ליה ממתא
השוואת מורים והחלפתם (סוגיית "גרסא דינקותא")[עריכה]
- ואמר רבא: האי מקרי ינוקי דגריס, ואיכא אחרינא דגריס טפי מיניה?
- לא מסלקינן ליה - דלמא אתי לאיתרשולי.
- רב דימי מנהרדעא אמר: כ"ש דגריס טפי! קנאת סופרים תרבה חכמה!!
דוד ויואב והבנת מילת זכר במחיית עמלק[עריכה]
|
בבא בתרא דף כא עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- ואמר רבא: הני תרי מקרי דרדקי חד גריס - ולא דייק, וחד דייק - ולא גריס:
- מותבינן ההוא דגריס ולא דייק: שבשתא - ממילא נפקא.
- רב דימי מנהרדעא אמר: מותבינן דדייק ולא גריס: שבשתא כיון דעל על - דכתיב
- (מלכים א יא) כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום
- כי אתא לקמיה דדוד אמר ליה: מאי טעמא עבדת הכי?
- אמר ליה: דכתיב (דברים כה) תמחה את זכר עמלק.
- אמר ליה: והא אנן זכר קרינן.
- א"ל: אנא? זכר - אקריון.
- אזל, שייליה לרביה. אמר ליה: היאך אקריתן? אמר ליה זכר.
- שקל ספסירא למיקטליה. אמר ליה: אמאי?! א"ל דכתיב (ירמיהו מח) ארור עושה מלאכת ה' רמיה.
- א"ל שבקיה לההוא גברא - דליקום בארור!
- א"ל כתיב (ירמיהו מח) וארור מונע חרבו מדם.
- איכא דאמרי: קטליה, ואיכא דאמרי: לא קטליה.
אין צורך בהתראה למורה[עריכה]
- ואמר רבא: מקרי ינוקא, שתלא, טבחא, ואומנא וסופר מתא: כולן כמותרין ועומדין נינהו.
- כללא דמילתא: כל פסידא דלא הדר? מותרה ועומד הוא.
העמדת ריחיים ליד ריחיים של אחר[עריכה]
- אמר רב הונא: האי בר מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה? דינא הוא: דמעכב עילויה.
- דא"ל: קא פסקת ליה לחיותי.
- לימא מסייע ליה:
- מרחיקים מצודת הדג מן הדג, כמלא ריצת הדג. וכמה? אמר רבה בר רב הונא: עד פרסה.
- שאני דגים - דיהבי סייארא.
- א"ל רבינא לרבא לימא רב הונא דאמר כרבי יהודה? דתנן:
- רבי יהודה אומר לא יחלק חנוני קליות ואגוזין לתינוקות - מפני שמרגילן אצלו.
- וחכמים מתירין.
- אפי' תימא רבנן? עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי יהודה!
- התם? אלא דאמר ליה: אנא קמפלגינא אמגוזי, את פלוג שיוסקי.
- אבל הכא? אפילו רבנן מודו דאמר ליה: קא פסקת ליה לחיותי!!
עסק ליד עסק[עריכה]
- מיתיבי:
- עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו ומרחץ בצד מרחצו של חבירו -
- ואינו יכול למחות בידו, מפני שיכול לומר לו: אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי.
- תנאי היא! דתניא:
- כופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסקי ולא מלמד תינוקות ולא אחד מבני בעלי אומניות
- ולשכנו - אינו כופיהו.
- רשב"ג אומר: אף לשכנו כופיהו.
עיכוב פתיחת עסק בידי אנשי העיר וזרים[עריכה]
- אמר רב הונא בריה דרב יהושע: פשיטא לי:
- בר מתא אבר מתא אחריתי - מצי מעכב. ואי שייך בכרגא דהכא - לא מצי מעכב?!
- בר מבואה אבר מבואה דנפשיה - לא מצי מעכב.
- בעי רב הונא בריה דרב יהושע: בר מבואה אבר מבואה אחרינא - מאי? תיקו.
|
בבא בתרא דף כב עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- אמר רב יוסף ומודי רב הונא - במקרי דרדקי: דלא מצי מעכב. דאמר מר:
<עזרא תיקן להן לישראל שיהו מושיבין סופר בצד סופר וניחוש דילמא אתי לאיתרשולי א"ל>
- קנאת סופרים תרבה חכמה!
- אמר רב נחמן בר יצחק: ומודה רב הונא בריה דרב יהושע - ברוכלין המחזירין בעיירות - דלא מצי מעכב.
- דאמר מר: עזרא תקן להן לישראל שיהו רוכלין מחזירין בעיירות כדי שיהו תכשיטין מצויין לבנות ישראל.
- והני מילי - לאהדורי, אבל לאקבועי - לא.
- ואי צורבא מרבנן הוא? אפילו לאקבועי - נמי!
- כי הא דרבא - שרא להו לר' יאשיה ולרב עובדיה לאקבועי דלא כהלכתא.
- מאי טעמא? כיון דרבנן נינהו - אתו לטרדו מגירסייהו.
סיפור מגדלי הדקל שהביאו אתם מגדלי דקל נוספים[עריכה]
- הנהו דיקולאי דאייתו דיקלאי לבבל
- אתו בני מתא קא מעכבי עלויהו
- אתו לקמיה דרבינא!
- אמר להו: מעלמא אתו ולעלמא ליזבנו.
- והני מילי ביומא דשוקא, אבל בלא יומא דשוקא - לא.
- וביומא דשוקא - נמי! לא אמרינן אלא לזבוני בשוקא, אבל לאהדורי - לא.
- הנהו עמוראי דאייתו עמרא לפום נהרא.
- אתו בני מתא קא מעכבי עלויהו.
- אתו לקמיה דרב כהנא - אמר להו: דינא הוא דמעכבי עלייכו!
- אמרו ליה אית לן אשראי!
- אמר להו זילו זבנו שיעור חיותייכו עד דעקריתו אשראי דידכו ואזליתו.
- רב דימי מנהרדעא אייתי גרוגרות בספינה
- א"ל ריש גלותא לרבא: פוק חזי! אי צורבא מרבנן הוא? נקיט ליה שוקא.
- א"ל רבא לרב אדא בר אבא: פוק תהי ליה בקנקניה. נפק. [אזל]
- בעא מיניה: פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי - מהו? לא הוה בידיה.
- א"ל מר ניהו רבא?
- טפח ליה בסנדליה, א"ל:
- בין דידי לרבא איכא טובא!
- מיהו על כרחך אנא רבך ורבא רבה דרבך!
- לא נקטו ליה שוקא. פסיד גרוגרות דידיה.
- אתא לקמיה דרב יוסף. א"ל חזי מר מאי עבדו לי!
- א"ל:
- מאן דלא שהייה לאוניתא דמלכא דאדום - לא נשהייה לאוניתיך!
- דכתיב (עמוס ב) כה אמר ה' על שלשה פשעי מואב ועל ארבעה לא אשיבנו
- על שרפו עצמות מלך אדום לסיד.
- נח נפשיה דרב אדא בר אבא.
- רב יוסף אמר: אנא ענישתיה דאנא לטייתיה.
- רב דימי מנהרדעא אמר: אנא ענישתיה - דאפסיד גרוגרות דידי.
- אביי אמר: אנא ענישתיה - דאמר להו לרבנן: אדמגרמיתו גרמי בי אביי - תו אכלו בישרא בי רבא.
- ורבא אמר אנא ענישתיה - אמר להו לטבחי: אנא שקילנא בישרא מיקמי שמעיה דרבא - דאנא עדיפנא מיניה.
- רב נחמן בר יצחק אמר: אנא ענישתיה -
- דרב נחמן בר יצחק ריש כלה הוה,
- כל יומא, מיקמי דניעול לכלה, מרהיט בהדיה רב אדא בר אבא לשמעתיה - והדר עייל לכלה.
- ההוא יומא נקטוה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לרב אדא בר אבא - משום דלא הוו בסיומא.
- אמרו ליה: אימא לן הני שמעתתא דמעשר בהמה - היכי אמרינהו רבא?
- אמר להו: הכי אמר רבא, והכי אמר רבא... אדהכי נגה ליה
- אמרו ליה רבנן לרב נחמן בר יצחק: קום! דנגה לן! למה יתיב מר?
- אמר להו יתיבנא וקא מנטרא לערסיה דרב אדא בר אבא!
- אדהכי נפק קלא דנח נפשיה דרב אדא בר אבא.
- - ומסתברא? דרב נחמן בר יצחק ענשיה!
משנה בבא בתרא פרק שני משנה ?[עריכה]
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
הרחקת קיר מקיר חברו וחלונות[עריכה]
- מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו - לא יסמוך לו כותל אחר,
- אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות.
- החלונות - בין מלמעלן בין מלמטן בין כנגדן: ארבע אמות:
גמרא בבלי על בבא בתרא פרק שני משנה ?[עריכה]
- וקמא? היכי סמיך??
|
בבא בתרא דף כב עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- אמר רב יהודה הכי קאמר:
- הבא לסמוך? - לא יסמוך אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות.
- מתקיף לה רבא: והא מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו קתני?!
- אלא אמר רבא: הכי קתני: מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו ברחוק ארבע אמות, ונפל - לא יסמוך לו כותל אחר, אלא אם כן הרחיק ממנו ד' אמות.
- מ"ט? דדוושא דהכא - מעלי להתם.
- אמר רב: לא שנו אלא כותל גינה, אבל כותל חצר - אם בא לסמוך סומך.
- רבי אושעיא אומר: אחד כותל גינה ואחד כותל חצר - אם בא לסמוך אינו סומך.
- אמר רבי יוסי בר חנינא: ולא פליגי!
- הא - בעיר ישנה, הא - בעיר חדשה.
- תנן: החלונות בין מלמעלן בין מלמטן בין מכנגדן - ארבע אמות.
- ותני עלה:
- מלמעלן - כדי שלא יציץ ויראה,
- מלמטן - שלא יעמוד ויראה, ומכנגדן -
- שלא יאפיל.
- טעמא? שלא יאפיל! אבל - משום דוושא לא?!
- הכא במאי עסקינן? בבא מן הצד. וכמה? אמר ייבא חמוה דאשיין בר נדבך משמיה דרב: כמלא רחב חלון.
- והלא מציץ?!
- א"ר זביד: במדיר את כותלו.
- והא אנן תנן ארבע אמות?!
- לא קשיא! כאן - מרוח אחת, כאן - משתי רוחות.
- ת"ש: ואת הכותל מן המזחילה - ד' אמות, כדי שיהא זוקף את הסולם.
- טעמא - משום סולם, אבל משום דוושא - לא?!
- הכא במאי עסקינן? במזחילה משופעת: דאי משום דוושא הוא - הא קא אזיל ואתי תותיה:
בבא בתרא פרק שני משנה ?[עריכה]
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- מרחיקין את הסולם מן השובך: ארבע אמות - כדי שלא תקפוץ הנמייה.
- ואת הכותל מן המזחילה: ד' אמות - כדי שיהא זוקף את הסולם:
גמרא בבלי על בבא בתרא פרק שני משנה ?[עריכה]
גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
- לימא - מתניתין דלא כר' יוסי?! דאי ר"י? הא אמר: זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו.
- אפילו תימא ר' יוסי: הא אמר רב אשי:
- כי הוינן בי רב כהנא - הוה אמר: מודי רבי יוסי בגירי דידיה.
- ה"נ: זמנין דבהדי דמנח ליה יתבא בחור, וקפצה.
- והא גרמא הוא?
- א"ר טובי בר מתנה, זאת אומרת: גרמא בניזקין - אסור!
|
בבא בתרא דף כג עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- רב יוסף:
- הוה ליה הנהו תאלי דהוו אתו אומני ויתבי תותייהו,
- ואתו עורבי אכלי דמא וסלקי אבי תאלי - ומפסדי תמרי.
- אמר להו רב יוסף: אפיקו לי קורקור מהכא!
- א"ל אביי: והא - גרמא הוא?
- א"ל: הכי אמר רב טובי בר מתנה: זאת אומרת גרמא בניזקין - אסור'!
- והא אחזיק [להו]?!
- הא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אין חזקה לנזקין.
- ולאו איתמר עלה: רב מרי אמר: בקוטרא ורב זביד אמר: בבית הכסא
- אמר ליה: הני לדידי דאנינא דעתאי - כי קוטרא ובית הכסא דמו לי.
בבא בתרא פרק שני משנה ?[עריכה]
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- מרחיקין את השובך מן העיר - חמשים אמה.
- ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו - אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח.
- רבי יהודה אומר: בית ארבעת כורין מלא שֶגֶר היונה.
- ואם לקחו אפילו בית רובע - הרי הוא בחזקתו.
גמרא בבלי על בבא בתרא פרק שני משנה ?[עריכה]
גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
- חמשים אמה - ותו לא?
- ורמינהי: אין פורסין נשבין ליונים - אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס?
- אמר אביי מישט שייטי טובא, וכרסייהו בחמשים אמתא - מליא ומישט שלשים ריס ותו לא.
- והתניא? ובישוב אפילו מאה מיל לא יפרוס.
- רב יוסף אמר: בישוב כרמים.
- רבא אמר: בישוב שובכין.
- ותיפוק ליה משום שובכין גופייהו?
- איבעית אימא - דידיה, ואיבעית אימא - דכנעני, ואיבעית אימא - דהפקר:
טענות בית המשפט בשם הלוקח והיורש[עריכה]
רבי יהודה אומר בית ארבעת כורין וכו':
- אמר רב פפא ואיתימא רב זביד: זאת אומרת: טוענין ללוקח וטוענין ליורש.
- יורש? תנינא?! הבא משום ירושה אינו צריך טענה.
- לוקח - איצטריכא ליה.
- לוקח? נמי תנינא?! לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זה בחזקתה.
- צריכא!
- דאי אשמעינן התם - גבי רשות הרבים, דאימור: כונס לתוך שלו - הוא, אי נמי: אחולי אחול בני רשות הרבים גביה.
- אבל הכא? לא!
- ואי אשמעינן הכא? - דכיון דיחיד הוא, אימא פיוסיה פייסיה, אי נמי אחולי אחיל גביה!
- אבל רבים? מאן פייס ומאן שביק - אימא?
- צריכא.
חזקה ??[עריכה]
הרי הוא בחזקתו:
- והא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אין חזקה לנזקין?
- רב מרי אמר: בקוטרא!
- רב זביד אמר: בבית הכסא!
דף כג,ב משנה ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו נמצא בין שני שובכות קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו מחצה על מחצה שניהם יחלוקו:
דף כג,ב גמרא אמר רבי חנינא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואע"ג דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא אפילו הכי רובא עדיף מתיב רבי זירא (דברים כא) והיה העיר הקרובה אל החלל ואע"ג דאיכא אחריתי דנפישא מינה בדליכא וליזיל בתר רובא דעלמא ביושבת בין ההרים תנן ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך ואף על גב דאיכא אחרינא דנפיש מיניה בדליכא אי הכי אימא סיפא חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו ואי דליכא ודאי מההוא נפל הכא במאי עסקינן במדדה דאמר רב עוקבא בר חמא כל המדדה אין מדדה יותר מנ' בעי ר' ירמיה רגלו אחת בתוך נ' אמה ורגלו אחת חוץ מחמשים אמה מהו ועל דא אפקוהו לרבי ירמיה מבי מדרשא תא שמע נמצא בין שני שובכות קרוב לזה שלו וקרוב לזה שלו ואף על גב דחד מינייהו נפיש מחבריה -->
הכא במאי עסקינן ששניהן שוין
|
בבא בתרא דף כד עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
וליזיל בתר רובא דעלמא הכא במאי עסקינן? בשביל של כרמים. דאם איתא דמעלמא אתי כיון - דמידדי לא מצי אתי דכל דמידדי והדר חזי ליה? לקיניה מידדי! ואי לא? לא מידדי!
אמר אביי אף אנן! נמי תנינא:
- דם שנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור
ואע"ג דאיכא עלייה דמקרבא
א"ל רבא רוב ומצוי קא אמרת? רוב ומצוי ליכא למאן דאמר. דתני ר' חייא: דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש, ושורפין עליו את התרומה
ואמר רבא: ש"מ מדרבי חייא תלת:
- שמע מינה רוב וקרוב - הלך אחר הרוב
- ושמע מינה רובא - דאורייתא
- וש"מ איתא לדר' זירא. דאמר רבי זירא:
- ...אע"פ שדלתות מדינה נעולות
- דהא אשה - דכי דלתות מדינה נעולות דמיא, ואפי' הכי? קא אזלינן בתר רובא!
- והא רבא הוא דקאמר רוב ומצוי ליכא למ"ד.
- הדר ביה רבא מההיא.
איתמר: חבית שצפה בנהר אמר רב נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל - מותר כנגד עיר שרובה נכרים - אסירא
ושמואל אמר: אפי' נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אסירא.
אימור מהאי דקרא אתאי! לימא בדרבי חנינא קא מיפלגי? דמר - אית ליה דרבי חנינא, ומר - לית ליה דרבי חנינא.
לא! דכולי עלמא אית להו דר' חנינא. והכא בהא קמיפלגי: דמ"ס אם איתא דמהאי דקרא אתאי? עקולי ופשורי הוה מטבעי לה. ומר סבר: חריפא דנהרא נקט ואתאי.
ההוא חצבא דחמרא, דאישתכח בפרדיסא דערלה. שריא רבינא! לימא משום דסבר לה דרבי חנינא שאני? התם דאי מיגניב מינה אצנועי בגויה לא מצנעי והני מילי חמרא, אבל עינבי מצנעי.
|
בבא בתרא דף כד עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
הנהו זיקי דחמרא דאשתכחן בי קופאי - שרנהו רבא! לימא לא סבר לה לדרבי חנינא? שאני התם, דרובא דשפוכאי - ישראל נינהו. וה"מ ברברבי אבל זוטרי - אימור מעוברי דרכים נפול! ואי איכא רברבי בהדייהו אימור באברורי הוה מנחי.
משנה בבא בתרא פרק שני משנה ?[עריכה]
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- מרחיקין את האילן מן העיר - עשרים וחמש אמה
- ובחרוב ובשקמה - חמשים אמה
- אבא שאול אומר: כל אילן סרק - חמשים אמה
- ואם העיר קדמה - קוצץ, ואינו נותן דמים.
- ואם אילן קדם - קוצץ, ונותן דמים.
- ספק: זה קדם? וספק: זה קדם? - קוצץ ואינו נותן דמים.
גמרא בבלי על משנה בבא בתרא פרק שני משנה ?[עריכה]
גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
- מאי טעמא?
- אמר עולא משום נויי העיר
ותיפוק ליה דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה? לא! צריכא לר"א דאמר: עושין שדה מגרש ומגרש שדה. - הכא משום נויי העיר לא עבדינן! ולרבנן? נמי! דאמרי: אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה? ה"מ זרעים! אבל אילנות - עבדינן... והכא משום נויי העיר לא.
ומנא תימרא דשאני בין זרעין לאילנות? דתניא:
- קרפף - יותר מבית סאתים שהוקף לדירה
נזרע רובו הרי הוא כגינה ואסור ניטע רובו הרי הוא כחצר ומותר:
ואם העיר קדמה - קוצץ ואינו נותן דמים וכו': מ"ש גבי בור דקתני קוצץ ונותן דמים ומאי שנא הכא דקתני קוצץ ואינו נותן דמים
אמר רב כהנא קידרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא!
ומאי קושיא דלמא שאני הזיקא דרבים מהזיקא דיחיד?! אלא אי איתמר דרב כהנא? - אסיפא איתמר: ...אם האילן קדם קוצץ ונותן דמים.
ולימא להו הבו לי ברישא דמי והדר איקוץ? אמר רב כהנא קידרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא:
ספק זה קדם וספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים: מאי שנא מבור דאמרת לא יקוץ? התם: דודאי לאו למיקץ קאי - ספיקו נמי לא אמרינן ליה 'קוץ' הכא: דודאי למיקץ קאי ספיקו - נמי אמרינן ליה 'קוץ'!
ואי משום דמי? אמרינן ליה אייתי ראיה ושקול.
משנה בבא בתרא פרק שני משנה ?[עריכה]
הרחקת הגורן[עריכה]
מרחיקין את גורן קבוע מן העיר חמשים אמה לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו אא"כ יש לו חמשים אמה לכל רוח ומרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו בכדי שלא יזיק:
גמרא בבלי על משנה בבא בתרא פרק שני משנה ?[עריכה]
- מ"ש רישא ומאי שנא סיפא?
- אמר אביי סיפא - אתאן לגורן שאינו קבוע.
- היכי דמי גורן שאינו קבוע?
- א"ר יוסי בר' חנינא כל שאינו זורה ברחת.
- רב אשי אמר: 'מה טעם' - קאמר. מאי טעמא מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמשים אמה? כדי שלא יזיק!
מיתיבי:
- מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמשים אמה,
- וכשם שמרחיקין מן העיר חמשים אמה? כך מרחיקין מדלועיו ומקשואיו ומנטיעותיו ומנירו של חבירו חמשים אמה - כדי שלא יזיק
בשלמא לרב אשי - ניחא! אלא לאביי - קשיא?! קשיא!
|
בבא בתרא דף כה עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- בשלמא ממקשואיו ומדלועיו דאזיל אבקא ואתי בליביה ומצוי ליה... אלא מנירו - אמאי?
א"ר אבא בר זבדא ואיתימא ר' אבא בר זוטרא: מפני שעושה אותו גלל:
משנה בבא בתרא פרק שני משנה ?[עריכה]
הרחקת דברים מאוסים מן העיר[עריכה]
- מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר - חמשים אמה
- אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר...
- רבי עקיבא אומר: לכל רוח הוא עושה, חוץ ממערבה!
- ...ומרחיק חמשים אמה
- ומרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרישין מן הבצלים, ואת החרדל מן הדבורים
- ורבי יוסי מתיר בחרדל:
גמרא בבלי על משנה בבא בתרא פרק שני משנה ?[עריכה]
- איבעיא להו: ר' עקיבא היכי קאמר לכל רוח הוא עושה וסומך חוץ ממערבה?
- - דמרחיק נ' אמה ועושה? או דלמא: לכל רוח הוא עושה, ומרחיק חמשים אמה חוץ ממערבה, דאינו עושה כלל.
- ת"ש דתניא:
- ר"ע אומר לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה חוץ ממערבה דאינו עושה כל עיקר - מפני שהיא תדירא.
- א"ל רבא לרב נחמן
- מאי תדירא. אילימא תדירא ברוחות והא אמר רב חנן בר אבא אמר רב
- ד' רוחות מנשבות בכל יום
- ורוח צפונית עם כולן, שאילמלא כן אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת.
- ורוח דרומית קשה מכולן ואילמלא בן נץ שמעמידה מחרבת את העולם, שנאמר: (איוב לט) המבינתך יאבר נץ?! יפרוש כנפיו לתימן?!
- אלא מאי תדירא - תדירא בשכינה.
- דאריב"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעו מקום תפלה
- דכתיב (נחמיה ט) וצבא השמים לך משתחוים
- מאי תדירא. אילימא תדירא ברוחות והא אמר רב חנן בר אבא אמר רב
- מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודלמא - כעבד שנוטל פרס מרבו, וחוזר לאחוריו ומשתחוה?
- קשיא.
- ורבי אושעיא? סבר: שכינה בכל מקום. דאמר רבי אושעיא:
- מאי דכתיב (נחמיה ט) אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים וגו'
- שלוחיך לא כשלוחי בשר ודם
- שלוחי בשר ודם ממקום שמשתלחים - לשם מחזירים שליחותן
- אבל שלוחיך - למקום שמשתלחין משם מחזירין שליחותן.
- שנאמר (איוב לח) התשלח ברקים וילכו? ויאמרו לך הננו?!
- יבואו ויאמרו - לא נאמר, אלא וילכו ויאמרו. מלמד שהשכינה בכל מקום.
- ואף רבי ישמעאל סבר שכינה בכל מקום. דתנא דבי רבי ישמעאל:
- מנין ששכינה בכל מקום שנאמר (זכריה ב) הנה המלאך הדובר בי יוצא ומלאך אחר יוצא לקראתו אחריו
- לא נאמר אלא לקראתו מלמד ששכינה בכל מקום.
- ואף רב ששת סבר שכינה בכל מקום.
- דא"ל רב ששת לשמעיה: לכל רוחתא אוקמן - לבר ממזרח.
- ולאו משום דלית ביה שכינה, אלא משום דמורו בה מיני.
- ורבי אבהו אמר: שכינה - במערב.
- דא"ר אבהו: מאי אוריה - אויר יה.
|
בבא בתרא דף כה עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
אמר רב יהודה
- מאי דכתיב (דברים לב) יערוף כמטר לקחי? זו רוח מערבית שבאה מערפו של עולם.
- תזל כטל אמרתי? - זו רוח צפונית שמזלת את הזהב. וכן הוא אומר (ישעיהו מו) הזלים זהב מכיס.
- כשעירים עלי דשא? זו רוח מזרחית שמסערת את כל העולם כשעיר
- וכרביבים עלי עשב? זו רוח דרומית - שהיא מעלה רביבים ומגדלת עשבים.
- תניא: ר"א אומר:
- עולם - לאכסדרה הוא דומה. ורוח צפונית אינה מסובבת.
- וכיון שהגיעה חמה אצל קרן מערבית צפונית, נכפפת ועולה למעלה מן הרקיע.
- ורבי יהושע אומר: עולם לקובה הוא דומה, ורוח צפונית מסובבת וכיון שחמה מגעת לקרן מערבית צפונית מקפת וחוזרת אחורי כיפה
- שנאמר (קוהלת א) הולך אל דרום וסובב אל צפון וגו'
- הולך אל דרום - ביום
- וסובב אל צפון - בלילה
- סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח - אלו פני מזרח ופני מערב שפעמים מסבבתן ופעמים מהלכתן
- הוא היה אומר: אתאן לר' אליעזר (איוב לז)
- מן החדר תבא סופה - זו רוח דרומית
- וממזרים קרה - זו רוח צפונית
- מנשמת אל יתן קרח - זו רוח מערבית
- ורחב מים במוצק - זו רוח מזרחית
- והאמר מר רוח דרומית מעלה רביבים ומגדלת עשבים
- לא קשיא הא דאתיא מטרא בניחותא הא בשפיכותא
- אמר רב חסדא מאי דכתיב (איוב לז) מצפון זהב יאתה זו רוח צפונית שמזלת את הזהב
- וכן הוא אומר (ישעיהו מו) הזלים זהב מכיס
- אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש לא הוגשמה רוח דרומית
- שנאמר (ישעיהו ט) ויגזור על ימין ורעב ויאכל על שמאל ולא שבעו
- וכתיב (תהילים פט) צפון וימין אתה בראתם
- ואמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש אין הגשמים יורדין מאוצר טוב
- שנאמר (דברים כח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב
- בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וישראל שרויין על אדמתם גשמים יורדין מאוצר טוב
- בזמן שאין ישראל שרויין על אדמתם אין גשמים יורדין מאוצר טוב
- אמר רבי יצחק הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין
- וסימניך שלחן בצפון ומנורה בדרום
- ורבי יהושע בן לוי אמר לעולם ידרים שמתוך שמתחכם מתעשר שנאמר (משלי ג)
- אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד
- והא רבי יהושע בן לוי אמר שכינה במערב
- דמצדד אצדודי
- אמר ליה רבי חנינא לרב אשי כגון אתון דיתביתו בצפונה דא"י אדרימו אדרומי
- ומנא לן דבבל לצפונה דארץ ישראל קיימא דכתיב (ירמיהו א) מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ:
- מרחיקין את המשרה מן הירק וכו':
- תנא רבי יוסי מתיר בחרדל שיכול לומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבוריי הרחק דבורך מן חרדליי
- שבאות ואוכלות לגלוגי חרדליי:
משנה (להשלים)[עריכה]
- מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה בין מלמעלה בין מן הצד
- אם הבור קדמה קוצץ ונותן דמים ואם אילן קדם לא יקוץ
- ספק זה קדם וספק זה קדם לא יקוץ
- ר' יוסי אומר אע"פ שהבור קודמת לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו:
גמרא להשלים[עריכה]
- תנא: בין שהבור למטה ואילן למעלה בין שהבור למעלה ואילן למטה
- בשלמא בור למטה ואילן למעלה - קא אזלין שרשין מזקי לה לבור?
- אלא בור למעלה ואילן למטה אמאי?
- אמר רבי חגא בשם רבי יוסי: מפני שמחלידין את הקרקע ומלקין קרקעיתה של בור:
- רבי יוסי אומר אע"פ שהבור קודמת לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו:
- אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי
- אמר רב אשי כי הואן בי רב כהנא הוה אמרינן מודי ר' יוסי בגירי דידיה
|
בבא בתרא דף כו עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- פאפי יונאה עני והעשיר הוה בנה אפדנא
- הוו הנך עצורי בשיבבותיה, דכי הוו דייקי שומשמי הוה ניידא אפדניה
- אתא לקמיה דרב אשי. א"ל: כי הואן בי רב כהנא הוה אמרינן מודי רבי יוסי בגירי דיליה.
- וכמה? כדנייד נכתמא אפומיה דחצבא.