ביאור:אריסטו והתנ"ך: התגברות על היצר
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בראשית ד ז: "הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו".
הנה, לפי התורה אפשר לשלוט ביצר.
אריסטו גם חושב כך והוא אומר שהשליטה ביצר באה באמצעות התבונה, לא לפני שהוא מעמיד זאת לשאלה:
אריסטו, אתיקה (י-ם ות"א: שוקן, 1973), ספר ז', א' (עמ' 159):
"והנה גם כיבוש היצר וגם ההבלגה נמנים, לפי הסברה הרווחת, עם הדברים הנאותים והמשובחים, ואילו הכניעה ליצר וההתפנקות – עם הגרועים והמגונים; ואותו איש עצמו חזקה עליו שהוא כובש יצרו ועשוי לקיים את שיקול דעתו, או נכנע ליצריו ואינו נוטה לקיים שיקולו. ומי שנכנע ליצרו עושה את אשר הוא עושה מעוצמת היפעלותו, אף על פי שהוא יודע את רוע המעשה; ואילו הכובש יצרו, באשר הוא מכיר לדעת שתאוותיו גרועות, הריהו עושה כן מכוח הגיון מחשבתו. המיושב בדעתו נחשב להיות איש הכובש את יצרו ומבליג על תאוותיו, ואילו הכובש יצרו יש הסוברים עליו שהוא מכל הבחינות גם מיושב בדעתו, ויש שאינם סוברים כך; ויש אשר בלא כל הבחנה קוראים למי שנכנע ליצרו פרוץ, ולפרוץ – נכנע ליצרו; ויש המבדילים בין זה לזה; ולעתים נשמעת הדעת שאי אפשר שהאיש הנבון יהא נכנע ליצרו, ולעתים – שאמנם מצויים גם אנשים נבונים ובעלי כושר פעולה הנכנעים ליצרם. וגם מבחינת רגזנותם, שאיפתם לכבוד ותאותם לבצע נקראים אנשים 'נכנעים ליצרם'".
ובהמשך, פרק ז', י' (עמ' 178):
"כמו כן לא ייתכן שאותו איש עצמו יהא בעת ובעונה אחת גם נבון וגם נכנע ליצרו".
ואילו בברית החדשה אין האדם יכול לחטא אלא בחסד האל, וכך אומר פאולוס:
אל הרומים 7: 14כִּי יֹדְעִים אֲנַחְנוּ שֶׁהַתּוֹרָה רוּחָנִית וַאֲנִי בָשָׂר וְנִמְכָּר בְּיַד־הַחֵטְא׃ 15 כִּי אֶת־אֲשֶׁר אֲנִי פֹעֵל לֹא יָדַעְתִּי כִּי אֵינֶנִּי עֹשֶׂה אֵת אֲשֶׁר־אֲנִי רֹצֶה בּוֹ כִּי אִם־אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי אֹתוֹ אֲנִי עֹשֶׂה׃
ועוד - אפסים 2 8:כי-בחסד נושעתם על-ידי האמונה ולא מידכם היתה זאת כי-מתת אלהים היא
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-05-18.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0104_8