ביאור:אנטיגונה והתנ"ך - על מצוות כבוד המת כדוגמא לסרבנות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

כך מופיע בפתיחת "אנטיגונה" לסופוקלס:

"...אך על גוית פוליניקס העלובה

צוה - כה אומרים - כי כל איש לא יעוז

מאנשי העיר לקבור אותה ולספדה,

אותו בלי קבר, בלי קינה, לעוף שמים

הצופה לפגרים, למאכל יעזובו".

אך אנטיגונה בעוז רוחה קוברת את אחיה זה כמנהג הנאות בלי שהשומרים שמים לב לכך ואחר-כך מתבקשת לתת את דינה בפני המלך קריאון הנוקשה, כשעל כך נסוב המחזה.

והיכן אנו מוצאים מקבילה לסיפור זה בתנ"ך? -

שמואל ב', כא', 10: "ותקח רצפה בת-איה את-השק ותטהו לה אל-הצור מתחלת קציר עד נתך-מים עליהם מן-השמים ולא-נתנה עוף השמים לנוח עליהם יומם ואת-חית השדה לילה. 11 ויגד לדוד את אשר-עשתה רצפה בת-איה פלגש שאול. 12 וילך דוד ויקח את-עצמות שאול ואת-עצמות יהונתן בנו מאת בעלי יביש גלעד אשר גנבו אתם מרחב בית-שן אשר תלום שם הפלשתים ביום הכות פלשתים את-שאול בגלבע. 13 ויעל משם את-עצמות שאול ואת-עצמות יהונתן בנו ויאספו את-עצמות המוקעים. 14 ויקברו את-עצמות-שאול ויהונתן-בנו בארץ בנימן בצלע בקבר קיש אביו ויעשו כל אשר-צוה המלך ויעתר אלהים לארץ אחרי-כן".

כפי שאפשר לשים לב, אף עניין עוף השמים חוזר פה, או ליתר דיוק - חוזר שם, והשוני - כאן המעשה של רצפה זוכה לתגמול טוב ולא לעונש.

מלבד זאת, כל המחזה עוסק בשאלה למה צריך לציית - לצו המלך או לצו אלוהים? אומנם הרוב רוצים להיות מוסריים, אך האם הם יהיו כאלה בכל מחיר? ומה אומרים על כך במקורות היהדות?

נעיין, למשל, קוהלת פרק ח, פסוק ב:

אֲנִי, פִּי-מֶלֶךְ שְׁמֹר, וְעַל, דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים.

רש"י:

"אני פי מלך שמור - לפיכך אני צריך ונכון לשמור פי מלכו של עולם שהיא הטובה שבכולן

ועל דברת שבועת אלהים - שנשבענו לו בחורב לשמור מצותיו, ד"א אני נכון לשמור פי מלכי האומות המושלים בנו בגולגליות וארנוניות, ועל דברת שבועת אלהים, ובלבד שלא יעבירונו את השבועה שנשבענו למקום, ועל דברת, ואצל דברת שבועת אלהי אשמור פי המלכים, כן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שאמרו לנבוכדנצר (דנייאל ג) לך אמרין מלכא נבוכדנצר לא חשחין אנחנא על הדא פתגם להתבותך אם מלכא למה נבוכדנצר ואם נבוכדנצר למה מלכא אלא כך אמרו לו לך אנו אומרים דאת מלכא לנו לעבודה ולמסים ולגולגליות אך על דנא שאת אומר עלנא לעבוד עבודה זרה נכוכדנצר את ולא מלך ואת וכלבא שוין".

כלומר - יש להישמע למלך רק כל עוד הוא לא סותר את דברי התורה, או שמא רק את המצוות החמורות, שהן - עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. ואכן יהודים קדושים רבים מסרו את נפשם על כך, בהם 'עשרת הרוגי מלכות'.

לשאלה זו יש, כמובן, רלוונטיות לימינו, בשאלת הסרבנות לעקור ישובים כחלק מהשירות הצבאי, ונסיון להתמודד עם הדבר מהזוית של המקורות ניתן למצוא בקישור הבא:

http://tora.us.fm/tnk1/sofrim/mali/seruv.html


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה בhoffer1 @ netvision.net.il וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-01-13.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t08b21_2