ביאור:אמונה טהורה/השער השישה־עשר: עולם הנשמות

השער השישה־עשר: עולם הנשמות

שכר ועונש בעולם הבא

"כי כל דרכיו משפט, א־ל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא" ^[1].
מי"ג העיקרים, שהשם יתברך נותן שכר למי שעושה מצוות התורה ויעניש למי שעובר על אזהרותיה, וכי השכר הגדול – העולם הבא, והעונש החזק – הכרת ^[2].
וסברה היא, וכי מכל צבאי צבאות שברא אלוקים בעולמו, קשה בעיניו לתת שכר לזה ועונש לזה, שהיא סברה הנטועה בליבו של כל אדם? וכי מי שציווה "ושפטו את העם משפט צדק ^[3]" לא יגמול וייתן לכל אחד ע"פ מעשיו? וכבר תמה מי שבהיותו בן שלוש שנים הכיר את בוראו ^[4], וכי השופט כל הארץ לא יעשה משפט ^[5] , שהוא דבר שלא יתכן ^[6] למי שקרע לנו את הים בהיותנו חונים עליו . ולמה לי קרא, סברה היא .
ואמרו חז"ל, נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ^[7]. ועוד אמרו בתמיה, וכי חשוד הקב"ה לעשות דין בלא דין? ^[8]. אמנם שם מדובר על דין בעולם הזה, אך היסוד שהקב"ה לא יתעלם ממעשי האדם – מפורש}}. וכבר תמה אברהם אבינו, השופט כל הארץ לא יעשה משפט ^[9]. אמנם שם מדובר על דין בעולם הזה, אך היסוד שהקב"ה לא יתעלם ממעשי האדם – מפורש}}?
השיקול שבין הזכויות לעוונות ^[10] אינו לפי מניין הזכויות והעוונות אלא לפי גודלם, ואין שוקלין אלא בדעתו של א־ל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכויות כנגד העוונות ^[11], ופרטי משפטי הדין הזה אינם נודעים כי אם לשופט האמיתי לבדו ^[12]. אמנם בסוגיות שבהלכה הגדירו חז"ל את חומרת העבירה רק ע"פ העונש הקבוע לה, כגון מיתות בית דין השונות, כרת, מלקות.

גן עדן וגיהנום

בפרק זה נדון במהותם של גן עדן וגיהנום במובן של מקום השכר והעונש לנשמות לאחר המוות, ולא לעולם התחייה .
יש לציין שרש"י כתב שהרוב הולכים לגיהנום ^[13].
הרס"ג כתב שלאחר המוות, הנפש תישמר בגוף באופן דק, וכך הרשעים חשים כאב וסבל, והוא הנקרא גיהנום, והצדיקים חשים עונג תמידי, והוא הנקרא גן עדן ^[14]. וזה המאמר מחייב שיהיו נפשותם שמורות בגופם בעניין דק חוץ מן החום המכאיב, עד שיהיה החום המכאיב עונש להם ויסבלוהו. ויישר עוד שישמור נפשות הצדיקים בעניין, עד שתהיה האורה המגעת אליהם מערבות מתמדת, חוץ מהעניין אשר בו יעמדו..}}. ונקרא הגמול גן עדן, בעבור שלא נמצא בעולם יותר נכבד מן הגן והוא אשר השכין בו האדם. ונקרא העונש גיהנום, מפני שהכתוב קראו תפתה, והוא שם מקום קרוב לבית המקדש, יאמר עוד התופת וגיא בן הינום, ונאמר לו בספר יהושע גיא הינום"}}.
בספר מגילת המגַלֶה חילק את הגמול לעולם הבא לחמישה חלקים: אלו שנשמתם אובדת, שיורדים לגיהינום לעולמי עד, שנענשים תחילה על פשעיהם ולבסוף זוכים לגן עדן, שהולכים לגן עדן מייד בלי שום עונש, שהולכים לגן עדן חיים ^[15]. החלק הראשון – מיתת אומות העולם הרשעים אשר אין להם לא חכמה ולא יראה ולא תורה ואינם מכירים את קדושת ה', ומיתת אלו היא כמיתת הבהמות והחיות אשר נשמתם אובדת באבידת גופם ואין להם לא זכות ולא חובה ועונש לעולם הבא..}}. והחלק השני – המתים היורדים לגיהנם ובאר שחת ואינם עולים משם עד עולמי עד..}}. והחלק השלישי – המתים אשר להם זכות ויש להם חובות שלא נתכפרו להם, והם ראויים לעונש ולזכות, והם נענשים תחילה על פשעיהם עד שיכופר להם, ולבסוף יהיו זוכים לגם עדן. ונקראת המיתה הזו כרת..}}. והחלק הרביעי – הוא מיתת הצדיקים ההולכים לגן עדן בלי שום עונש..}}. והחלק החמישי – הוא המעולה שבכולם, ואלו הם ההולכים לגן עדן חיים ואינם טועמים טעם מיתה... ככתוב בחנוך... ובאליהו זכור לטוב..}}. אלו הם החמישה חלקים אשר תחלק אליהם המיתה לדעת החכמים המעיינים בדבר מעיקר התורה"}}.
האבן עזרא כתב שאת דבר העולם הבא לא יבין אחד מאלף ^[16].

גן עדן וגהינום גשמיים

הרמב"ן כתב שגן עדן, שבו השכר לנפשות הצדיקים לאחר מיתתן, הוא מושג בעל משמעות כפולה ^[17]. יש גן עדן בעולם התחתון, שמצוי בעולם הזה בארץ, באזור קו המשווה, עם ארבעת הנהרות – כפשוטו ^[18]. ואנשי המידות עצמן יודו ויאמרו שגן עדן תחת קו ההשווייה [המשווה], שלא יוסיף היום ולא יחסר"}}, ואף היו רבים שראו את מקום זה מרחוק ^[19]. ובנוסף, יש השגה בעליונים של "גן" ושל "עדן", שסודם עמוק ^[20]. העונג בגן עדן הוא שהנשמה מתעלה בו בלימוד ורואה מראות אלוקים בחברת כבוד העליונים, ומשיגה כל מה שיוכל הנברא להבין בלימוד משה בסיני ^[21]. ובשנים עשר החודשים הראשונים הנשמה יורדת מעולם הנשמות אל גן עדן התחתון, וגם בו יש לה עונג, ואף על פי שאינה גוף. לאחר שנים עשר חודש הנשמה נתעלית ונשארת בעולם הנשמות ^[22]. ותיקון העניין הזה כך הוא: לפי שאמרו חכמים זיכרונם לברכה (שבת קנב ע"ב) עד שנים עשר חודש גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת, לאחר שנים עשר חודש גופו בטל ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת. ופירוש הקבלה הזו, כי כל שנים עשר חודש עדיין כח הגוף קיים, והנשמה נוטה לדעתה ולמעשיה כאשר היתה באמנה איתו בהצטיירות מחשבות גשמיות. ואף על פי שעולה לידיעת עולם הנשמות, יורדת היא לעניין שהיתה כבר. לאחר שנים עשר חודש נתעלית מדעות גשמיות ולבשה מלאכות ונתעטרה בעטרה שלעולם הבא"}}. ואין דברי חז"ל באלו העניינים דברי הבאי או משל, אלא הכל אמת ואמונה ^[23].
ובזוהר כתוב באופן שונה, שהרוח ^[24] היא זו שנכנסת לגן עדן שבארץ, ומצטיירת שם בצורת הגוף שהיה בעולם הזה, ובשבתות בראשי חודשים ובימים טובים עולה לגן עדן העליון ^[25]. נפש דא, אשתכחת גו קברא עד דגופא אתבלי בעפרא ובדא מתגלגלת בהאי עלמא לאשתכחא גו חייא ולמנדע בצערא דלהון, ובשעתא די אצטריכו בעאת רחמי עלייהו}}. רוחא דא, איהו דעאל בגנתא די בארעא [פירוש הסולם: בגן עדן הארץ] ואצטייר תמן בדיוקנא דגופא דהאי עלמא בחד מלבושא דמתלבשא תמן, ודא אתהני תמן בהנאין וכסופין בזיוא דבגנתא, ובשבתי וירחי וזמני סלקא לעילא (קלו א צט ב) ואתהני תמן ותב לאתריה, ועל דא כתיב (קהלת יב) והרוח תשוב אל אלהים אשר נתנה תשוב ודאי בהני זמנין דקאמרן}}. נשמה, איהי סלקא מיד לאתרהא לההוא אתר דנפקת מתמן"}}. ובמקום אחר בזוהר כתוב, שכל זמן שהנשמה יושבת בגן עדן תחתון, לא נפרדה עדיין מכל וכל מן הדברים שבמראה העולם הזה ^[26]. ובמקום אחר כתוב שם, שבגן עדן התחתון נמצאות גם הרוחות שכבר מתו, וגם אלו שעדיין לא באו לעולם הזה ^[27]. ואתר דא איהו מדורא לרוחין קדישין, בין אינון דאתו להאי עלמא, בין אינון דלא אתו להאי עלמא, ואינון דזמינין למיתי להאי עלמא"}}.
הר"ן אף הוסיף שברור מסברה, שכיוון שהנפש שכנה בגוף בחייו, היא הושפעה מהגשמיות עד שיחוייב שתשכון במקום גשמי, הוא גן עדן התחתון ^[28].
גם ספר האמונות שגן עדן הוא מקום השכר בארץ, והוא מקום גשמי ^[29].
בדרכם של הזוהר הרמב"ן והר"ן הלכו גם האר"י, השבט מוסר ^[30], הרמח"ל ^[31]. והגיהנום הוא מקום לנשמות הראויות ליענש, ושם מגיע להם צער ומכאובים כפי מה ששייך בהם לפי עניינם, ויש מדרגות שונות של צער כמו שיש מדרגות שונות של תענוג..."), החתם סופר ^[32] והבן איש חי – שכולם כתבו שיש גן עדן תחתון. האר"י אף חזר על כך שגן עדן התחתון נמצא באזור קו המשווה, והוסיף שהוא לדרומה של ארץ ישראל ^[33]. נמצא כמה מילי דמעליותא למידין אנחנו מדברי רבינו האר"י ז"ל הנ"ז, כי ידענו מזה דקרקע הגן אינה כחומר קרקע שלנו, אלא היא חומר זך מאוד, והיא מובדלת מקרקע שלנו, כי נוגעת ואינה נוגעת בקרקע שלנו. גם למדנו דעדן הוא באמצע הגן, גם למדנו דהרקיע אשר על ג"ע הוא בפ"ע, והוא זך מאוד מאוד ועומד תחת הרקיע של עוה"ז, ולרוב זכותו אינו נראה לעיני שום בריה העומדין חוץ לג"ע, ורק יושבי ג"ע שהם זכים ונקיים המה רואין אותו, ונהנין מן ראייתו. ועיין עוד לרבינו ז"ל בעץ חיים שער הארות זו"ן פ"ה, כתב על ג"ע הוא מדור לנשמות העליונות, והיא הנקראת ג"ע הארץ שעליה נאמר עין לא ראתה..."}}.
אכן יש ששאלו איך לא נמצא אדם שהיה שם וראה את גן עדן ^[34], והשיבו שמפני רוב התענוג שנמצא שם הכל נשארים שם, או מפני להט החרב המתהפכת שעדיין שם ^[35]. ויש שואלים מאחר שנודע שהמקום ההוא בארץ הנקרא עדן, ונותן בו סימנים שהוא בעדן מקדם, איך לא נמצא אדם שהיה שם וראה את המקום והגן ההוא}}. והתשובה, כי אין ספק שהלכו שם רבים אבל כל באיה לא ישובון מפני רוב התענוג שנמצא שם, מי הסכל שנפרד משם, אלא הכל נשארים שם. ואולי המניעה הוא מפני להט החרב המתהפכת שהוא עדיין שם ואין מי שיוכל להיכנס"}}. ואעפ"כ, הוא מהמקומות הקרובים אלינו.
גם לגבי הגיהנום כתב הרמב"ן שתיאורי חז"ל הם כפשוטם, שיש לו מקום ומידה ^[36], ויש בו אש דקה מן הדקה, שאינה כמו האש בעולם הזה כלל, אלא היא אש ששורפת את הנפשות ^[37]. והוא יתברך שמו ברא המקום שנקרא גיהנום, וברא בו אש דקה מן הדקה שאינה גוף ממש נתפש, תופשת בדברים הדקים ומכלה אותם... והפרישו רבותינו זיכרונם לברכה בין האש שבעולם הזה ובין האש ההיא לדקות אותו האש..}}. אלא שהאש ההיא שבגיהנום שנאמין בה שהיא שורפת הנפשות, אינה כמו אש העולם הזה כלל, לא האש שמשתמשין בה כגחלת ושלהבת, ולא האש היסודית אשר בגלגל האש, אף על פי שהוא גוף דק מאוד והיא מתחברת בגופי הנבראים עם השתלשלות היסודות. אלא דקה מזו היא, ואף על פי שהיא מעניינה כמו שאבאר..}}. וכללו שלדבר, מבואר הוא מדברי חכמים זיכרונם לברכה, ואחוז ביד מקבלי התורה, שגיהנום הוא מקום דין ומשפט לענוש בו החוטאים בנפשותם בייסורין וצער שאין להם דמיון בעולם הזה. לפי שייסורי העולם הזה הם בגוף שפל, גס הבריה ועב וכבד. והעונש והצער ההוא בנפש הזכה הדקה הבאה בברייתה... ואין ערך ודמיון בין אותו הצער החזק הגדול, ובין שאר בעלי החיים בגופותם בשום פנים"}}.
ואף לעניין הגהינום כתב גן ספר האמונות שהוא מקום העונש בארץ, והוא מקום גשמי ^[38].
ובדרכו הלכו גם האבקת רוכל ^[39] והשבט מוסר, שהאריכו בתיאורי גיהנום של מטה, שיש בו אש יסודי דק פנימי שיש בו יכולת לשרוף רוח הנשמות ^[40]. שהוא אש יסודי דק פנימי וחזק יותר משאר אשות. ועל דקותו ותוקף גבורתו יש בו יכולת לשרוף רוח הנשמות אף על פי שהן דקות שבדקות..}}. ומה שדעתי נוטה בעניין עונש הגוף עם הנשמה בגיהנום הוא באופן זה... מן העבירות שאדם עושה מתפעל ונברא גוף טמא מצד הקליפות ובצאת נפש הרשע מגופו מכניסין אותה באותו גוף הטמא כנזכר ונידונים שניהם יחד. וזה הגוף הטמא הוא כדמותו כצלמו כגוף המושלך בקבר. ובהיותם שניהם מתכונה אחת כדרך התאומים. כשמגיע נזק וצער לגוף הטמא מגיע ג"כ נזק וצער לגוף שבקבר כדוגמת התאומים כשחש ראשו של זה חש ג"כ ראשו של האחר... וכשדנים לגוף הטמא הנעשה מהעבירות מרגיש ג"כ הגוף שבקבר מסיבת נפש הבהמית שנשארה עמו בקבר כמ"ש חז"ל"}}, ושהיו שראו את פתחי הגיהנום מרחוק ^[41]. וכמה מן החיים ראו פתח גיהנום שבמדבר מרחוק. ואני שמעתי מפי קדוש מדבר החכם השלם כמה"ר חיים אלפיסי ז"ל שספרו לו נחותי ימא שיש מקום בשפת הים הגדול אשר שפתו מגיע למדבר חרב ושמה רואים ממרחק בקיעה בארץ יוצא מתוכה להבות אש עד לב השמים והספינה מתרחקת הרבה כדי שלא יתהתך הזפת מחמימות האש. ושהוא ז"ל הלך בספינה בים הגדול ובלילה ראו להבות אש יוצאים מתוך הים והלהב היה משבר הרים ומפרק סלעים שבתוך הים והספינות העוברות בים זה יודעין ומכירין המקום ומתרחקים הרבה משם. וספרו לו אנשי הספינה שזה המקום הוא פתח גיהנום שבים והאש הזה אינו נראה בתוך המים הנזכר כי אם בלילה כי ביום מחמת אור השמש אינו נראה}}. ואני ראיתי בספר אחד שיש מקום בעולם והוא מדבר שמם שהולכים שם שומעים קול צעקה וצווחה במקום אחד שבמדבר זה יוצאה מתוך הארץ. ובפרט אם נוטים האוזן סמוך לארץ מתחזקים הקולות כדוגמת קולות המכין אותם וצועקים מתוך צערם. ואומרים ההולכים שם ששם תחתיו גיהנום שבארץ. ומלך אחד רצה לידע סיבת הצעקה הנשמעת במקום הזה מהו וציווה לחפור חפירות עמוקות מאוד ולא מצאו דבר אך הצעקה היתה נשמעת לעולם ע"כ..."). כך הוסיף להם את התיאורים שבמסכת גיהנום ^[42]. אמנם בספר ראשית חכמה עצמו אפשר לבאר שמדובר במשלים שנועדו רק למען יחרד ויפחד הקורא בו ויהרהר תשובה בליבו. אך בספר שבט מוסר מוכח שלדעתו הוא כפשוטו בעולם התחתון, כדלעיל}}, שיש שם גחלים כהרים, ונהרות רותחים של זפת וגפרית ^[43], וכן תיאורים רבים של עונשי החוטאים שם, בני אדם שתלויים בידיהם, בלשונותיהם, ברגליהם, בעיניהם, נשים בדדיהן, בני אדם שמאכילים אותם בשרם, בני אדם שיושבים חיים ותולעים אוכלות אותם ^[46]. ומה ששאל [הרמב"ן] שאם נחפש נמצאם בקבריהם [לשון הרמב"ן בשער הגמול שם: 'והיאך יהיה זה הגוף בגיהנם וזה בטובת העולם הבא, והרי הם קבורים לפניך בקבר אחד'] – מי אמר לו שכן הוא, ומי חיפש ומצא בכל זמן"}}, לפי מה שראה במקראות, ויותר ממה שראה בדברי האגדות .

גן עדן וגהינום רוחניים בלבד

אמנם כבר העיר המי מנוחות ^[47] שבזמננו כבר נשלחו אלפי תרים וחכמים אל תולדות כל הארצות, הנושבות והבלתי נושבות, מקריהם וכל הנמצא בהם, ולא יתכן שיש מקום טבעי שלא מצאו ^[48]. וכבר קדמו האברבנאל וכתב שאי אפשר לסבול זאת ^[49]. והנה מי שחננו ה' דעה וסברא ישרה, א"א שיסבול זה, וכמה מהספיקות והערעורים יפלו עליו כשיבוא לפרש ההגדה הזאת כפי פשוטה. גם כי המידות שנזכרו כה בלתי מסכימות זו לזו. ופושעי ישראל שזכרו במדורות גיהנום, לא ידענו למה הבדילם הש"י לרעה מכל רשעי ישראל שלא ראה אותם גם כן שמה}}. סוף דבר, ההגדה הזאת כולה צריכה עיון גדול והתבוננות רב לפרשה ולישבה על דרך המושכל הישר"}}.
אכן יש שכתבו שהשכר והעונש הם רוחניים לחלוטין.
האבן עזרא כתב שכאשר האדם חי, הנשמה מחוברת בגוף והיא נפרדת מנשמת הכל, אך במיתתו היא נאספת אל נשמת הכל ^[50] בעולמה העליון ^[51].
הרמב"ם כתב לגבי השכר בעולם הבא, שהצדיקים מצויין בעולם הבא בלא עמל ובלא יגיעה, והדעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצויה עמהן, ויודעים ומשיגין מאמיתת הקדוש ברוך הוא מה שאינם יודעים כשהם בגוף האפל השפל ^[52]. הרי נתברר לך שאין שם גוף לפי שאין שם אכילה ושתיה, וזה שאמרו צדיקים יושבין דרך חידה אמרו, כלומר הצדיקים מצויין שם בלא עמל ובלא יגיעה, וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן, כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצויה עמהן, והיא העטרה שלהן, כעניין שאמר שלמה בעטרה שעטרה לו אימו. והרי הוא אומר ושמחת עולם על ראשם, ואין השמחה גוף כדי שתנוח על הראש, כך עטרה שאמרו חכמים כאן היא הידיעה. ומהו זהו שאמרו נהנין מזיו שכינה? שיודעים ומשיגין מאמיתת הקדוש ברוך הוא מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל"}}, ונפשם משכילה ממנו ^[53]. בעולם הנפשי והוא העולם הבא שבו תשכיל נפשינו מן הבורא בדומה למה שמשכילים הגרמים העליונים או יותר, הרי אותו התענוג לא יתחלק ולא יתואר ואין למצוא משל להמשיל בו אותו התענוג אלא כמו שאמר הנביא מתפלא מעצמותו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך. וכך אמרו עליהם השלום העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא רחיצה ולא סיכה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה. והכוונה באמרו עטרותיהם בראשיהם, קיום הנפש בקיום מושכלה והיותה היא והוא דבר אחד..."}}. אכן, יש שהקשו על דעתו בעניין זה ^[54]. אם כן בהכרח למדנו מזה סתירת כל התורה, כי הכל תלוי בקניין הדעת, וכל הקונה דעת יש לו הישארות [הנפש] כשקנהו בלי שיבוש במושכלות כלל. והחסיד ששמר כל התורה כולה מא' ועד ת', רוצה לומר שלמד דיני התלמוד וכל הלכותיו, ונשרף על קידוש השם, וכל ימיו לא חטא והיה כלא היה, ואין לו שום תקווה ותחיית המתים..}}. והרשע שעבר כל עבירות שבתורה, וחירף וגידף כל ימיו, אם קנה דעת – קניינו קניין... הנה הוא כאחד השלמים בכל"}}. אמנם הרמב"ם עצמו כתב שעולם הבא תלוי גם במצוות מעשיות (כפי שהביא בספר אוצרות הרלב"ג עמוד 15). כך בהל' איסורי ביאה פי"ד ה"ג: "שבעשיית מצוות אלו יזכה לחיי העולם הבא, ושאין שום צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצוות אלו ויודען". וכן בפירוש המשנה מסכת מכות פ"ג מי"ז: "מיסודות האמונה בתורה, שאם קיים האדם מצווה משלש עשרה ושש מאות מצוות כראוי וכהוגן, ולא שיתף עימה מטרה ממטרות העולם הזה כלל, אלא עשאה לשמה מאהבה כמו שביארתי לך – הרי הוא זוכה בה לחיי העולם הבא"}}. והמהר"ל כתב שאין הדבר תלוי במה שיקנה בהשכלה, אלא בדביקותו של האדם בבוראו על ידי התורה ^[55]. עכ"פ, הרלב"ג הלך בדרכו של הרמב"ם, הוסיף שהתענוג הגדול ביותר הוא מהשגת המושכלות, הדגיש שאי אפשר להשיג לאחר המוות מושכל שלא השיגו בחייו ^[56]. כל שכן שיהיה זה הערבות יותר אחר המוות, כי אז תהיה השגתינו אלו המושכלות אשר קנינו אותם בחיינו בהתמדה, ונשיג יחד כל הדברים אשר בשכלנו, לפי שכבר סר אחר המוות המונע אשר היה לנו בזה בחיינו מצד החומר..}}. אבל ראוי שנדע שאי אפשר שיקנה אחר המוות מושכל לא השיג אותו בחייו, כי אין לו הכלים אשר יושג בהם המושכל, והם החושים ושאר הכוחות הנמשכים להם, כמו הדמיון והכח הזוכר"}}, ואף ביאר שמשום כך האנשים השלמים אינם חרדים מן המוות, שלאחר שקנו מושכלות, טוב להם שיתענגו יותר מבלי החיים הגופניים ^[57]. ספר העיקרים מאמר ד סוף פרק לב: "ועל כן המשכיל בהיותו משער בטוב המגיע לאדם אחר המוות, לא יצטער מהמוות אבל יכסוף אליה, להיותו יודע כי הגוף וכוחותיו מטרידים הנפש מהשגתה ומהיותה בנועם מתמיד, וישפוט כי הצטער האדם על המוות הוא כהצטער הולד בצאתו מרחם אימו בעבור שאינו יכול לשער הטוב המגיע אליו בלידה. ואולם מה שנמצא לצדיקים כמשה רבינו וזולתו יצטערו על המוות, הנה הוא לפי שהם יודעים ששיעור מדרגת הנפש בעולם הבא הוא כפי יתרון עבודתה בעולם הזה, והיו רוצין לקנות שלמות יותר בעולם הזה בחיים כדי שיזכו למדרגה יותר גדולה בעולם הבא, להיותם משערים גודל מדרגת השכר והתענוג ההוא, לא שיצטערו על היותם חושבים שהם נעתקים מהמציאות אל ההעדר לפי שאין מציאות לנפש בזולת הגוף, כמו שיחשבו הפתאים חלילה"}}.
לגבי העונש בעולם הבא, כתבו הרמב"ם ועוד מפרשים, שהעונש החמור ביותר הוא שלא יזכה לאותם חיים ^[58], שאם נפשו של האדם בחייו שמעה אל הגוף לחטוא – תלך לאבדון ותמות עם מות הגוף ^[59], שהגיהנום הוא הפסד ואיבוד והעדר גמור ^[60].
בספר מכתב מאליהו כתב שצער הגיהנום הוא צער רוחני לנפש בחרטתה ובהעדר הרוחניות, שכיוון שבחייו דבק בליבו בעולם הזה, הרי שבהגיעו לעולם הבא ירגיש שאין לו כלום אשר ישתייך אליו בליבו ובמחשבתו, והכל היה כחלום רע והלך לבלי שוב, ואין בעולם ייסורין שידמו לייסורי נפשו ^[61]. ומה שדימוהו חז"ל לציורים מהעולם הגשמי הוא משום שאי אפשר לאדם לתפוס במחשבתו את צער הנפש כאשר היא נפרדת מן הגוף ^[62].
ויש מי שכתב שדימויי חז"ל הגשמיים בעניין זה לא נועדו אלא להמון ^[63]. שם פרק י עמוד 137: "ויעוד גן עדן וגיהנם הם לנפש בלבד. ואם רבותינו כבר כינו עונש הנפש בדבר גופני בשריפה באש לוהט... וכן גן עדן כינוהו ז"ל לתענוג גופני מופלג ודמוהו אליו באמרם צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהם ונהנין מזיו שכינה... וסעודת לויתן... – הכוונה מהם שיובנו דבריהם לשני פנים: להמון כפשוטן למען יחזיקו ביושרם, והמשכיל יקחהו משל לתענוג הנפש והידבקותה בנפרד וההפך בהעדר זה התענוג לחוטא. ומזה הצד זה הגמול והעונש לנפש מחויב ושכלי"}}.
בספר שיעורי דעת כתב שמצד האמת אין מחלוקת בין הדעות במהות הגיהנום. ודאי שיישרפו את החוטאים באש, אבל באש של העולם העליון לפי עניינו ^[64]. אבל באמת אין כאן מחלוקת. לפי האמת ודאי הוא גיהנום של אש ששורפים בו ומייסרין בו בשאר מיני ייסורין. אבל ודאי אין האש ההיא אותה האש הנמצאת פה וכן שאר העניינים ובכל זאת קוראים להם חכמי הקבלה באותם השמות מפני שבעיקרם עניין אחד הוא, ואמת הוא שיישרפו את החוטאים באש, אבל באש של העולם העליון לפי עניינו}}. הכלל, ידיעה זו מאירה בכל המקצועות והעניינים ומיישבת הרבה מן התמיהות והפליאות העצומות"}}. אמנם כפי שראינו, יש שכתבו במפורש שמדובר לדעתם במקומות בעולם התחתון כפשוטו, ואינם דברי הבאי או משל.
סוף דבר, כבר כתבו רבים שאיננו יכולים להבין את מהותם של השכר והעונש הרוחניים, שהרי איננו מבינים אפילו את מהות הנפש ^[65]. אך פירש אותו למי שהיה מבין העניין הזה, כמ"ש ליהושע: ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. ולא יהיה זה בעוד נפשו קשורה בגופו, אבל רמז למה שיהיה אחר המוות, שתשוב הנפש בצורת המלאכים בעניין פשיטותה ודקותה ועזבה להשתמש בגופה, כשתזדכך ותזהיר, והיו מעשיה טובים בעולם הזה"}}, ולכן תיאורי גמול הנפשות לאחר המיתה לא נאמרו אלא להפחיד את ההמון, ומי הוא אשר מלאו ליבו לדבר גדולות בעניינים אלו ^[66]. ואין מטבעו [של האדם] להשיג איכות פעולת הטבע, ואין ספק כי האדם בהיותו נעתק מן החיים הגופיים ישוב אל היותו טבע אשר איכות פעולתו בלתי ידוע כי אם לא־ל לבדו. אם כן מי הוא אשר מלאו ליבו לדבר גדולות ולגזור גזרות במה שהוא נמנע בחוקו להשיג, ואיך יודיענו אמיתת גמול הנפש, והוא אינו יודע אמיתת הנפש, ומה לנו לרדוף אחרי עניינים מדומים"}}, ולא הורשנו לדעת מהו עניין גן עדן וגיהנום ^[67], שאמיתת מהות העולם הבא נעלמת מעיני כל חי, ואי אפשר לעמוד כלל על בוריה במופת חותך, וכל הנאמר עליה אינו אלא השערה שלכל היותר קרובה לאפשרות האמת ^[68].

עוצם השכר והעונש בעולם הבא ^[69]

השכר הוא טובה שאין למעלה ממנה ^[70], שאין כמותה בכל חיי העולם הזה ^[71], והעונש הוא יסורים וצער שאין להם דמיון בעולם הזה ^[72]. לפי שייסורי העולם הזה הם בגוף שפל, גס הבריה ועב וכבד. והעונש והצער ההוא בנפש הזכה הדקה הבאה בברייתה"}}.
וכן מצינו בחז"ל שכאשר ראו שנענש אדם בעולם הזה שנצטרע וטבעו שני בניו ומיאנו שתי כלותיו, אמרו על כך שטוב לו שנענש בעולם הזה מאשר אילו היה נענש לעולם הבא ^[73], שכל זה הוא תמורה קלה לעומת העונשים בעולם הבא ^[74]. ומבהיל מאוד שנתנו הודאה לד' עבור עונשים נוראים אלה. והוא לפי שכל זה הוא תמורה קלה לעומת העונשים בעלמא דאתי (ומכאן נבין עוצם החטא וקלקולו אחרי דלתמורה קלה עבורו צריך תוכחה קשה כזו וכמה נורא עצם החטא עצמו)"}}.
וכן עוררו בעלי המוסר, שמן ההלכה שמחויב אדם למסור כל אשר לו ולא לעבור בלא תעשה או אפילו איסור דרבנן, מוכח כמה חמור עונשה של עבירה אחת ^[75]. ואם במצב של ניסיון גדול כזה, העובר על איסור דרבנן עונשו כל כך גדול, לפי"ז העובר על איסוד דרבנן בלא מצב ניסיון ובלא יצרו תוקפו, בוודאי יהיה העונש אלף פעמים כיוצא בו. איום ונורא!"}}.

משך העונש בגיהנום הבא ותכליתו

בתלמוד מפורש שיש הנענשים בגיהנום לזמן קצר, ויש לשנים עשר חודש, ויש לנצח ^[76]. פושעי ישראל בגופן, ופושעי אומות העולם בגופן – יורדין לגיהנום, ונידונין בה שנים עשר חודש, לאחר שנים עשר חדש גופן כלה, ונשמתן נשרפת, ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים..}}. המינין, והמסורות, והמשומדים והאפיקורסים, שכפרו בתורה, ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי ציבור, ושנתנו חיתיתם בארץ חיים, ושחטאו והחטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחביריו – יורדין לגיהנום, ונידונין בה לדורי דורות... גיהנום כלה והן אינן כלין"}}.
בעל הלשם כתב שכל העונשים שלאחר המיתה תכליתם לתקן את הנפש החוטאת, ולכן כל הנפשות החוטאות יתוקנו בגיהנום, וכולן יזכו לימות המשיח לתחיית המתים ולחיי העולם הבא ^[77]. כי גם כל העונשים אשר לאחר מיתה, הנה הם כולם תיקונים ופעולות שיזכו על ידיהם כל נפש החוטאת גם כן לכל תקוות ישראל. ומי שלא זכה לבוא בשכרו ע"י המעשים טובים דהתורה והמצוות, הנה הוא יתוקן גם כן על כל פנים על ידי העונשים דהשבעת מדורי גיהנם..."}}.
אמנם כבר כתב הרמב"ם שיש שלגודל רשעם נידונים לעולם ולעולמי עולמים ^[78], והוסיף הרמח"ל שהם מעטים, שהרי הם לא יהיו אלא אותם שגבר בהם הרע כל כך, שאי אפשר שיימצא להם שכר נצחי בשום פנים ^[79]. ונמצא, שעל ידי זה האובדים ממש יהיו מזער לא כביר, כי הנה לא יהיו אלא אותם שגבר בהם הרע שיעור כל כך גדול, שאי אפשר שיימצא להם מקום בשום פנים להיות נשארים בגמול האמיתי ובהנאה הנצחית"}}.
והרס"ג כתב שהעונש בגיהנום נצחי ^[80]. שם ד"ה אבל השתי: "ואולי יאמר אומר כי העניין הזה בגמול יותר נכון, כי היא טובה והצלחה וחסד, אבל בייסורים וההתמדה באש, רואה אני שזה עזיבת הרחמים ואכזריות, ומה שאיננו דומה למידותיו יתברך. ואומר בזה עוד דבר מגיע, כי כאשר התחייב לייחל אותם יחול שאין גדול ממנו, כן התחייב להפחידם הפחד שאין גדול ממנו. כי אם היה מפחידם בייסורי אלף שנה, היה יכול האומר לומר, אלו היה משים אותם אלפים היו מפחדים יותר, ואם היה משים אותם אלפים, היה יכול לומר, אלו היה משים אותם רבבה, היו מפחדים יותר, על כן שם הייסורין באין תכלית, שיהיה מפחיד בגדול שבהפחד, שלא תישאר עמו תואנה לשום אדם. וכאשר ייראם ביראה הגמורה ולא ישמעו, לא היה נכון להמיר מה שהפחידם ויכזיב מאמרו, אך בעבור הצדיק מאמרו ודברו, ראוי שיתמיד עליהם הייסורין, וחמסם על נפשם, כי מרו וכחשו, ולו החסד בשהגדיל עליהם בפחד הייסורין לתקנם לעבודה"}}.

הכרעת בית דין של מטה לגבי חיי העולם הבא

דבר פשוט הוא שבית דין של מטה פוסקים את ההלכה, וממילא העובר על דבריהם יענש גם בעולם הבא.
אלא שבדורות האחרונים דנו ^[81] האם בית דין של מטה יכולים להכריע לגבי חיי העולם הבא, ובפרט לגבי אלו שמתו עוד קודם להכרעה זו.
הבני יששכר, האדמו"ר ממונקאטש והרב שך כתבו שעוסקי התורה בעולם הזה מכריעים את שכר הנפשות ועונשם בעולם הבא ^[82]. דגם בעולם הזה עוסקי התורה שופטים שכרי הנפשות ועונשם בעולם הבא, והשם יתברך שומע בקולם"}}, וגם את אלו שכבר בגן עדן ^[83], ויש להם כח לפסוק אם יש לאדם חלק לעולם הבא או לאו, חוץ משיקול הזכויות והעוונות ^[84], שאותו שוקל רק א־ל דעות ^[85]. המגיד מקוז'ניץ אף הוסיף שע"פ הפסקים בעולם הזה, עוברות נשמות מגן עדן לגיהנום ולהיפך ^[86]. ואמר הרב המגיד זצ"ל: בשעה שאמר הרמב"ם הלכה זו נתהווה חושך גדול בעולם העליון מחמת שגרשו מגן עדן תילי תילים נשמות שהלכו בזו המחשבה. וכאשר ראה הראב"ד ז"ל שנתהווה חושך גדול בעולם העליון, דחה הראב"ד הלכה זו שאמר הרמב"ם, וחזרו כל הנשמות לגן עדן"}}.
אך בעל הלשם וכן מרגליות הים כתבו שאין לבית דין של מטה לפסוק לגבי חיי העולם הבא ^[87], ואין בכך מקום להכרעה ^[88].

השפעת צדיקים מהעולם הזה על העולמות העליונים

יש במדרש אגדה, שביקש דוד המלך ע"ה שהעוסק בתהילים יחשב לו כעוסק בנגעים ואהלות ^[89]. נפש החיים שער ד תחילת פרק ב: "שהרי ארז"ל במדרש שביקש דוד המע"ה מלפניו ית' שהעוסק בתהלים יחשב אצלו ית' כאילו היה עוסק בנגעים ואהלות"}}.
בדרך דומה אמרו על הבעל שם טוב שפעל שטבילה קודם התפילה תחשב כתענית ^[90].
עוד הוסיפו בספרי החסידות על השפעת הצדיקים שבעולם הזה על העולמות העליונים, וסיפרו שהצדיק היה מקריא בעולם הזה, ולמעלה תקעו ^[91], וכן שהצדיק פעל שיתקעו בשמיים בראש השנה שחל בשבת ^[92].

גמול לבעלי חיים

יש דעה בגאונים שיש גמול לבעלי חיים ^[93]. תשובות הגאונים – הרכבי סוף סימן שעה: "והכין סבירא לנא, דכולהו בעלי חיים שהתיר המקום קריצתן והריגתן יש להן שכר"}}, והרמב"ם חלק על כך בחריפות ^[94]. ויש מי שביאר ^[95] שנחלקו בזה תנאים במדרש, האם יש עונש רק לאדם, או גם לבעלי חיים, או גם לעצים, או אפילו לדוממים ^[96]. [בהמשך דברי הבית האוצר שם דן מה שייך עונש לדוממים.]).

עילוי נשמה

המנהג לידור צדקה עבור המתים הוזכר בראשונים, והביאו לזה ראיה כבר מתקופת התנאים ^[97]. והובא בבית יוסף אורח חיים סימן תרכא סעיף ו}}. יש מהאחרונים שהוסיף שיום הכיפורים מכפר גם למתים ^[98], אך יש מהראשונים שכתב שמה שנהגו להזכיר את המתים ביום הכיפורים אינו לכפר עליהם, אלא משום שהזכרת המיתה שוברת ליבו של אדם ומכניעה יצרו ^[99]. ויש מהראשונים שהוסיף וכתב בפירוש שאין ספק שלא יועיל ולא יציל מה שיעשו לאדם לאחר מותו, ובכלל זה לידור צדקה עבורו ^[100]. תשובה. אין ספק בדבר כי לא יועיל ולא יציל מה שיעשה בשביל אדם אחרי מותו, כי כל אדם נדון לפי מה שהוא בעת מותו, כי לפי מעלתו והשגתו כשתיפרד גופו מנפשו ישיג מעלה ויזכה לאור באור החיים, ואין לה תוספת מעלה ותועלת במה שיעשו אחרי כן להועילו ולהצילו מצרתו"}}.
דעת הגר"ח קנייבסקי שיסודו של לימוד לעילוי נשמת הנפטר הוא בסברה הפשוטה, שכיוון שלומד בגרמתו, הרי שהמצווה נזקפת גם לזכותו. אכן, אילו היה לומד בלעדיו – לא יועיל כלום עבור הנפטר ^[101], אלא אם כן הוא בנו, שאז בוודאי שכל לימודו הוא בגרמתו ^[103].
לגבי בן, פשוט שמעשיו הטובים מזכים את אביו ^[104], כיוון שבא מכוחו, וכן מעשיו של התלמיד שבאו מלימודו של רבו, מזכים את רבו ^[105]. זאת בניגוד למה שכתב בתחילת התשובה שם לגבי שאר בני אדם: "אין ספק בדבר כי לא יועיל ולא יציל מה שיעשה בשביל אדם אחרי מותו, כי כל אדם נדון לפי מה שהוא בעת מותו, כי לפי מעלתו והשגתו כשתיפרד גופו מנפשו ישיג מעלה ויזכה לאור באור החיים, ואין לה תוספת מעלה ותועלת במה שיעשו אחרי כן להועילו ולהצילו מצרתו"}}.
ויש מי שדייקו מהרס"ג ומהרמב"ם שאין שום דרך לשנות את מצבה של הנשמה בהיותה בעולם הבא ^[106]. פירוש המשניות לרמב"ם אבות פ"ד מכ"ב: "באותו מצב שאדם הולך [לעולם הבא] בו הוא נשאר לעולם"}}.
עוד הדגיש הגר"ח קנייבסקי, שקריאת שם על שם הנפטר אינה מועילה כלל לנפטר, אלא רק מוסיף לתינוק כאשר שמו כשם אדם גדול ^[107].

הבטחות לתת מחלקו לעולם הבא

היו, ואף מגדולי ישראל, שהבטיחו לאנשים מסוימים לתת להם מחלקם לעולם הבא ^[108]. בספר "עמק הפרשה" (לר' מיכאל זכריהו) שמות ח"ב עמודים רמג – רמה (וכן בספר "דרשה לכל דורש" ח"ג עמוד 190): "כעת נדחס ר' עזריאל־דוד [פסטג] עם אלפים מאחיו היהודים באחת מרכבות המוות בדרך מוורשה אל מחנה ההשמדה טרבלינקה... ופתאום החלו שפתיו לפזם נעימה שקטה וחרישית... הנעימה המרגשת, עם המילים הקדושות, חברו לאמונה הטהורה שבלבבות ופרצו מתוכם בשירה גדולה ואדירה. קרון שלם דחוס באנשים מושפלים מורעבים ומדוכאים העושים דרכם לטרבלינקה שר בעוז 'אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, אחכה לו בכל יום שיבוא'. שעה ארוכה נמשכה השירה המופלאה הזאת. לפתע כמתעורר מחלום רחוק פקח ר' עזריאל־דוד את עיניו והביט נכחו עיניו היו אדומות מבכי ולחייו רטובות מדמעות. הוא היה נסער מאוד. 'אחים יקרים!' פנה אל הסובבים אותו, 'הניגון הזה הוא ניגונה של הנשמה היהודית, זהו ניגון האמונה הטהורה שגם אלפי שנות גלות ורדיפות לא יכלו לה', קולו נחנק לרגע, 'רוצה אני להציע לכל מאן דבעי עסקה בלתי שגרתית: מי שיקפוץ מהרכבת, יציל את עצמו ויצליח להביא את הניגון הזה אל מורי ורבי האדמו"ר ממודז'יץ, מעניק אני לו מחצית מחלקי בעולם הבא'... כעבור רגע הורמו שתי ידיים... כעבור זמן התייצב על סף דלתו של הרבי ממודז'יץ בארצות הברית אחד מהשניים. התברר כי חברו התרסק אל מותו בקפיצה מהרכבת, ואולם הוא ניצל והצליח להימלט מהתופת. הוא נכנס אל חדרו של הרבי גולל באוזניו את הסיפור המלא ושר לפניו את ניגונו של ר' עזריאל־דוד חסידו הנאמן. כל אותה שעה ישב מולו הרבי ומירר בבכי. הרבי ממודזיץ הוא שהפיץ את ניגונו של ר' עזריאל־דוד פסטג בכל העולם כולו. 'עם הניגון הזה צעדו יהודים אל משרפות הגזים', אמר, 'ועם הניגון הזה יצעדו יהודים לקבל את פני משיח צדקנו'"}}. בספר "מה' אישה לאיש" (לר' אברהם מלמד, מחבר שו"ת מלמדך להועיל) פרק טז, עמוד 199: "היתה חתונה שנערכה ב'גוש קטיף'. שהחתן נטש באמצע החופה, והרה"ג הרב מרדכי אליהו זצ"ל שהיה מסדר הקידושין, הבטיח חצי עולם הבא שלו לחתן שיסכים להתחתן עם הכלה, בכדי שלא לבייש בת ישראל. וקפץ 'נחשון בן עמינדב' והסכים לשאת את הכלה"}}. ועוד מעשים על זו הדרך}}.
אמנם יש לעיין מה מקום יש להקנאות מעין אלו. וכבר אמרו בתלמוד שאין אפשרות לשלם ולקנות מחבירו את זכות התורה שכבר למד ^[109]. שאין בידי אדם לחלוק דבר זה, אלא שאם מסייע בידו כך שיוכל ללמוד יותר, הרי הוא סיבה לתלמודו וראוי שיחלק עמו ^[110], והדבר פשוט מסברה ששותפות יששכר וזבולון שייכת רק באופן זה ^[111].
ואין מקום לקניין דברים בעלמא, וכדבר העובר לסוחר חלילה.
אמנם אפשר שנתלו בפשטי לשון אגדת חז"ל ^[112], אלא שאין ממנה ראיה לדבר ^[113].

מכירת עבירות ומחלות

כשם שסיפרו מעשים על הקנאת חלקו שבעולם הבא, כך סיפרו על הקנאות מצוות ועבירות ^[114].
אמנם כבר כתבו הפוסקים שאין בזה ממש והבל הוא, שהרי העבירה יוצרת כתמים בנפש, ואיך תועיל מכירה ^[115]. תשובה... לא שמענו מעולם, הנהיה כדבר הזה בישראל..}}. ראיתי במכתבו ששאל את הדבר מפח הגאון הגדול מלעמבערג נ"י והשיב וז"ל: לא מועיל מכירת העבירות, כי זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן..}}. וגם דנודע דהעבירה היא פועלת כתמים בנפש, אשר על כן כתיב עוונה בה... ואין יהיה פועל מכירה, הלא נחתם עוונה בה..}}. ואוסיף, אטו בשופטני עסקינן, שבעבור עשרה כסף ימכור נשמתו וגופו לסבול עונשו באשתו ובניו וקרוביו, שיש עבירות אשר ישלמו עונשם בעולם הזה... וגם יאבד נשמתו בעולם הבא או לדראון עולם..}}. וגם להעני אשר מעל מעל בד' לילך בשרירות ליבו והיד רמה פשע ומרד בד' להיות בבור מוות ר"ל ליטול פי שניים בגיהנום על עוונותיו ועל זדונות חבירו לאמור הכוני פצעוני כפליים, אני שואל: הנשמע כזאת מפי בן אמונה? על כן שניהם צריכים כפרה להתוודות את החטאתם..."}}, והעושים כן, הן המוכר והן הקונה, צריכים כפרה ^[116] וראויים לנזיפה בגערה וצריך לעונשם בקנס ממון וכד' ^[117]. השבתי שראוי לנזיפה בגערה הן המוכר הן הקונה, ושתיים רעות עשו שניהם, וצריך לעונשם בקנס ממון וכיוצ"ב, אבל בגוף המכירה אין ממש והבל הוא"}}, ולשחוק כזה יכאב לב כל שומע ^[118]. ואולם רו"מ כתב שהיה בנ"ד מסירת מודעה שעושה רק לפנים, מצד זה יש לבטל כל המעשה. דאף דבמכר ל"מ מודעה בלא אונס, מ"מ בנ"ד שאינו חל (בתורה) [בתורת] מקח ורק מצד שקיבל עליו הערבות, שפיר י"ל דכלפי שמיא גליא שעשה רק לפנים, וכעין מה שאמרו במגלה דף ו' הם לא עשו אלא לפנים}}. ובכ"ז ראוי לעונש וקנס יען שחילל שם שמיים כאלו כופר בשכר ועונש וכמתלהלה היורה זיקים ואמר הלא משחק אני, וגם לשחוק כזה יכאב לב כל שומע. והנלע"ד כתבתי"}}.

אף על הקנאת מחלות דנו, והביאו מעשים שהדבר הועיל ^[119]. פירוש ברית עולם לחיד"א על ספר חסידים שם: "רבינו ז"ל כתב מעשים ע"ז, ע"ש. וגם אני שמעתי מאדם גדול שראה בעיניו נוכרי שמכר החולי, והמוכר נתרפא והקונה תיכף נלכד בחולי ר"ל"}}. שער אפרים, הקדמת בן המחבר: "נהייתי ונחליתי מכותיה אנושה... ויהי כשומעו [רבי אפרים, אביו] הדב"ר הזה התעטף בטליתו וכפיו פרושות השמיים בתחינה ובקשה, וכך היה אומר הכהן הגדול בתפילתו: אנא השם יהי נפשי תחת נפש בני ידידי יחידי בן זקונים הוא לי השיבה נא ועשה, מי יתן מותי תחתיך בזכות יצחק אבינו הנעקד כשה... ועודינו עומד בתפילה לפני א־ל רם ונישא, והנה יד ה' נגעה בי וירא אפרי"ם [האב] את חוליו ויהוד"ה [הבן] את מזורו..."}}, ויש שהביא מי שנסתפק בעניין זה ^[120]. הנה כיון שיש סכנת נפשות בהחולי אם הי' הרפואה בדוקה ואתמחי גברא וקמיעא פשוט שאין לך דבר שעומד בפני פקו"נ, אך מסתפק מעלתו שנראה לו שאין הרפואה בדוקה כ"כ אי יש לסמוך על הספק"}}, ויש שהוסיף שהדבר מועיל אך יעשה כן רק לגוי ולא לישראל ^[121]. ומיהו דווקא לעכו"ם מותר למכור, אבל לישראל אסור למכור שחייב אדם לרפאות את ישראל החולה וכ"ש שאסור לגרום לישראל מחלה. ואפי' אם יתרצה הישראל לא ימכרנו לו"}}.
אמנם לא נוכל להתעלם מכך שכנגד כל עדויותיהם ^[122], מעידים לפנינו אלפי חולים, שהיה באפשרותם למכור מחלותיהם לגוים שאינם חוששים לזה, ואם מוכר שמח ולוקח שמח מי מעכב על ידן, ולא שמענו על דור שכל מחלותיו נמכרו.

הבטחות לסייע מעולם האמת

מפורסם בשם כמה מגדולי ישראל שהבטיחו שיסייעו מעולם האמת למי שילמדו מספריהם, ידפיסום, יתרמו למוסדות שהקימו, יעלו לקברותיהם ויקראו עליהם תהילים וכדומה.
רבי נחמן מברסלב אף הבטיח שמי שיעלה על קברו ויתן פרוטה לצדקה עבורו ויאמר את התיקון, בוודאי יושיע את אותו האדם ויוציא אותו מהגהינום. ועוד אמר לתלמידיו שאין להם לדאוג כיוון שהוא הולך לפניהם ^[123]. ובלילה שקודם הסתלקותו אמר 'מה לכם לדאוג, מאחר שאני הולך לפניכם'"}}.
אלא שכיוון שכבר ידוע ומקובל שכל המעשים הללו גורמים נחת רוח לנפטר, וכיוון שידוע שכל גדולי ישראל מקפידים לשלם טובה תחת טובה – אם כן אין בדבריהם כל חידוש, ואין חילוק בין אלו שהבטיחו זאת בפירוש לבין שאר רוב רובם של גדולי ישראל שבכל הדורות, שמה נשתנו אלו מאלו .
ומי לנו גדול מרבן יוחנן בן זכאי, שבוודאי גם הוא היה תאב שיעשו עימו חסד כזה לאחר מותו, אלא שמחמת ענוותנותו אמר "איני יודע באיזו דרך מוליכים אותי", ודאג רק לברך את תלמידיו ^[124], וכי בשביל ענוותנותו יפסיד הפסד עולמי ^[125].
ומאידך, עצם הרעיון שאפשר לסייע מעולם האמת, אינו פשוט, והרי אמרו בתלמוד "אבא לא מזכי ברא" ^[126], אמנם לגבי דוד אמרו שהתפלל בחייו והוציא את אבשלום מן הגיהנום ^[127], ודנו בכך התוספות ^[128]. וי"ל משום דאבשלום נטל את שלו בעולם הזה שנהרג במיתה משונה הועילה לו תפילת אביו דומיא דיהויקים דאמר התם שהיה כתוב על גולגלתו זאת ועוד אחרת ונפרע ממנו לאחר מיתה לא מנו אותו}}. ועוד, אבשלום לא עבד עבודת כוכבים}}. א"נ מצי למימר הא דאמר אבא לא מזכי ברא היינו משום כבוד האב אין מונעין מלמנותו עם רשעים בלא תפילה, אבל תפילה מועלת, ודוד התפלל על אבשלום"}} ומהר"ם חלאווה ^[129]. ונראה שעם היות שהאב אינו מציל את בנו, הציל דוד את אבשלום מפני שאבשלום נטרד על שמרד באביו על שרדפו וזלזל בכבודו, והנה התורה נתנה רשות לאב למחול על כבודו באומרם 'האב שמחל על כבודו כבודו מחול', ועל זה מצא דוד להצילו ולהתפלל עליו להביאו לחיי העולם הבא, עם היות שהמקלל את אביו והמכהו בחבורה נדון בנפשו, ואין כח ביד האב להצילו גם כי ימחול לו, עכ"ז דין שמים היה להקל עונשו של אבשלום במחלת האב בהתפללו עליו"}}.
בוודאי ובוודאי שיש צורך בזהירות רבה בכל מה שעלול להראות כהפיכת הרוחניות למסחר חלילה, והדבר מרחיק את הציבור מן האמונה .
סוף דבר , כל אשר יקרא בשם ה' ימלט .

בית הדין בעולם העליון

אמרו במשנה שהקב"ה דן יחידי ^[130], שהרי לא תצוייר בו הטעות לעולם ^[131], ואין לו שיתוף עם אחר חס וחלילה ^[132], ואין שוקלין אלא בדעתו של א־ל דעות, והוא היודע היאך עורכין הזכויות כנגד העוונות ^[133].
אמנם יש דעה בירושלמי שאף הקב"ה אינו דן יחידי, אלא עם צבא השמיים, אלו מטין לכף זכות ואלו מטין לכף חובה, ואינו עושה בעולמו דבר עד שנמלך בבית דין של מעלה, ואעפ"כ הקב"ה חותם יחידי ^[134]. א"ר יהודה בן פזי: אף הקדוש ברוך הוא אין דן יחידי שנאמר (מלכים א כב יט) וכל צבא השמיים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, אילו מטין לכף זכות ואילו מטין לכף חובה}}. אף על פי שאין דן יחידי חותם יחידי שנאמר (דניאל י כא) אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת}}. אמר רבי יוחנן: לעולם אין הקדוש ברוך הוא עושה בעולמו דבר עד שנמלך בבית דין שלמעלן, מה טעם? (שם א) ואמת הדבר וצבא גדול, אימתי חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת? בשעה שנמלך בבית דין שלמעלן. א"ר לעזר: כל מקום שנאמר וה' – הוא ובית דינו, ובניין אב שבכולם (מלכים־א כב כג) וה' דבר עליו רעה"}}.
בזוהר כתוב שנידונים ע"י מלאכים ודיינים שלמעלה, פרט למעטים שזוכים שהקב"ה בעצמו דנם ^[135]. ויש מהמקובלים שהוסיף שישנם שלושה בתי דינין: בית דין שהקב"ה עצמו שופט בו, ושני בתי דין של ע"א מלאכים שהם הסנהדרין של מעלה. ועכ"פ דבריו של הקב"ה וגזירתו אמת בשני בתי דינין. ודבר אלוקינו יקום לעולם ^[136]. הוא הסוד של השני בתי דינין של ע"א מלאכים המה הסנהדרין של מעלה היושבים בהיכל זכות... וראש להם מטטרון שהוא הנשיא..}}. ועל כל פנים דבריו של הקב"ה וגזירתו אמת בשני בתי דינין, והוא מדבר בגזירתו דיבור הצודק בשני בתי דינין. וחס לן לאיסתכולי במילין אילין, שנאמר ודבר אלוקינו יקום לעולם"}}.
אחד מגדולי המקובלים בדורות האחרונים שאל דיבוק לגבי אורכו ורוחבו של בית הדין העליון, ומוכח שהבין ששייך בו שיעור. כמו כן כתב שיש בו חדרים רבים ובכל אחד מהם שלושה דיינים, ואף שאל לגבי מלבושי הדיינים שם ^[137]. שאלתי לרוזה כמה אורך ורוחב חצר הבית דין. אמרה לי כי גודל שיעור החצר הוא כגודל עיר בגדאד. כולו מלא חדרים בכל ד' רוחות חדר אצל חדר וגודל החדר היא כגודל החדר שלנו. והם ג' סדרים זה על זה תחתיים שניים ושלישים. ובכל חדר וחדר יש בו ג' דיינים..}}. עוד שאלתי לרוזה האם התבוננת במתכונת מלבושי בית הדין העליון היאך הוא. אמרה לי לר איתי כדוגמתו בעולם הזה. כי בראשם לובשים מגבעות לבנים צנופים כפל למעלה מכפל עד שמכסה כל ראשם מבלי שום כובע כלל. ולפי הסימנים שנתנה לי רוזה הוא ממש כמלבושי הכוהנים הלובשים בבית המקדש בשעת העבודה"}}. ואף שלח את אחת הרוחות לשאול שאלות מבית דין של מעלה ^[138].

מקומם של הצדיקים בבית הדין

במהלך הדורות השונים דנו על מקומם של הצדיקים בדין.
הרעיון שהצדיק מלמד זכות על הדור לפני הקב"ה, נזכר כידוע במקומות רבים ^[139]. תנחומא (ורשא) פרשת שופטים סי' ד: "ושפטו את העם משפט צדק. שיהיו מטין את העם לכף צדק. אמר רבי יהודה ברבי שלום: שיהיו מטין ומלמדין עליהם זכות לפני הקדוש ברוך הוא, ממי אתה למד מגדעון בן יואש שבימיו היו ישראל בצרה והיה הקדוש ברוך הוא מבקש אדם שילמד עליהם זכות ולא היה מוצא שהיה הדור דל במצוות ובמעשים, כיוון שנמצא זכות בגדעון שלמד עליהם זכות מייד נגלה עליו המלאך שנאמר (שופטים ו) ויבוא אליו מלאך ה' ויאמר לו לך בכוחך זה – בכוח זכות שלימדת על בני, הוי ושפטו את העם משפט צדק שיהיו מלמדין זכות על הדור"}}. רמב"ן במדבר טז כא: "ומשה ואהרן לימדו עליהם זכות, שלא חטא במעשה אלא קרח, והוא הגורם והוא המפתה אותם, וראוי הוא שימות לבדו לפרסם ולהודיע עונשו לרבים. וזו דרך מבקשי רחמים שיקלו החטא מעל העם ונותנין אותו על היחיד הגורם, מפני שהוא חייב על כל פנים"}}.
והזוהר הוסיף שתפילת המתים מגינה על החיים, ואילולי תפילתם לא היו מתקיימים החיים ^[140].
במדרש תנחומא הוסיף שעתיד הקב"ה להעמיד את זקני ישראל לדון את אומות העולם ^[141].
הזוהר הוסיף עוד שאין הקב"ה עושה משפט ברשעים בעולם הבא עד שנמלך בנשמותיהן של צדיקים ^[142]. ותאנא: ערסיא"ל שרו של גיהנם עומד לפני נשמת הצדיקים שלא יתפללו על הרשעים לפני הקדוש ברוך הוא ושיתנם ברשותו להורידם לבאר שחת, הה"ד ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש. מלך סדום – זהו שרו של גיהנם העומד על הרשעים והוא מלך סדום, ומה אומר לנשמה שהוא אברם? תן לי הנפש שהיא החוטאת, כד"א הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח), כלומר תן לי אותה הנפש שהיא מתאווה בחטאות, כדי שתהא נדונית כפי רשעתה ולא תקחנה בתחנוניך. והרכוש קח לך – אותם אשר שבו בתשובה בנפשותם מדרכם הרעה קח לך והצילם מדינה של גיהנם"}}.
במקור אחר בזוהר כתוב שכאשר מתעוררים דינים קשים לרדת לעולם, נאמר סוד ה' ליריאיו ^[143]. פירוש הסולם שם: "למדנו. כשמתעוררים דינים קשים לרדת לעולם, כאן כתוב, סוד ה' ליראיו"}}. בספר עבודת ישראל הביא בשם דברי הזוהר הללו ^[144], שירידת הדינים לעולם תלויה בהסכמתם של הצדיקים ^[145]. אחריו העתיק כך גם בספר צדקת הצדיק, וכתב על כך שאין גזירה יוצאה מפי הקב"ה אלא בהסכמת צדיקי הדור ^[146]. ואיך יהיה זה, והלא הם אדרבה מתפללים בעדם! רק שהוא בעניין אחר הדומה לו, כעניין שהיה בדוד המלך ע"ה בכבשה (וירמיה היה בבני ענתות, וגלות עשרת שבטים היה ישעיה בשבנא, ואברהם אבינו בסדום הוא במה שהפריד לוט מקודם וכן הכל ואין כאן מקום להאריך)}}. ולכך צריך שמירה בזה שלא יצא לעולם דבר רע מפיו ולכך הצדיק נתפס ובהדי הוצא לקי כרבא ובוודאי הכל במשפט רק שהוא כנזכר לעיל מפני שהסכים והוא גרם לפורענותם ולכך ממנו מתחיל כדאיתא בבבא קמא (צ"ב א) כעניין מדה טובה שאמרו (שם) במתפלל על חבירו וכו' נענה תחילה. ולא היה צדיק שניצול מזה לגמרי רק משיח ואין כאן מקום להאריך עוד"}}.
בספרי החסידות סיפרו ששניים מגדולי תלמידי הבעל שם טוב, נתמנו לאחר פטירתם לדון בבית דין של מעלה, כל אחד על עניין מיוחד, וראו צדיקי הדור שכל אחד מהם מחמיר בעניינו כך שלא יהיה ח"ו קיום לעולם, ופעלו להחליף את תפקידיהם כל שלא יחמירו כל כך ^[147]. וראו צדיקי הדור שאים ישאר כך לא יהיה ח"ו קיום לעולם, על כן פעלו בשמים ממעל להחליף את משמרתם ונתמנו כל אחד ואחד על ההתמנות של השני ובזה לא היו המשפטים חמורים כ"כ כמובן"}}.
בדור האחרון היה מי שהוסיף על כך עוד וחידש שישנם שלושה בתי דין: בית דין של מלאכים, בית דין של צדיקים שנפטרו, בית דין של צדיקים שעדיין חיים. ואף הוסיף שמקובל בידינו מצדיקים, שבעל הנודע ביהודה היה מבית דין של מעלה, ונמנו עליו צדיקים והעבירוהו, ומינו צדיק אחר תחתיו ^[148]. ומידי דברי בעניין זה אזכיר מה ששמעתי, או מכ"ק אאמו"ר זי"ע או מהרה"ק מנאסויד זי"ע, שמקובל בידינו מצדיקים, שהגה"ק בעל נודע ביהודה זי"ע היה מבית דין של מעלה. הוא בהיותו קדוש מרחם אימו ומעודו לא עלה במחשבתו הרהור עבירה, היה מחמיר מאוד על מי שחטא בחטא הידוע, לא היה יכול לסובלו והיה מבקש לשורפו בהבל פיו, עד שנמנו עליו צדיקים [בשפע חיים חלק ג הניסוח: "אזי פעלו הצדיקים הקדושים מתלמידי הבעש"ט הק' שבעולם הזה"] והעבירוהו ומינו צדיק אחר תחתיו להיות באותו בית דין"}}.
יסודות נפלאים אלו לא הוזכרו בדורות הקודמים .

1. דברים לב ד
2. הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה של פרק חלק: "היסוד האחד עשר כי הוא, השם יתברך, נותן שכר למי שעושה מצוות התורה ויעניש למי שעובר על אזהרותיה, וכי השכר הגדול – העולם הבא, והעונש החזק – הכרת. וכבר אמרנו בזה העניין מה שיספיק. והמקרא המורה על היסוד הזה מה שנאמר (שמות לב) 'ועתה אם תישא חטאתם, ואם אין – מחני נא'. והשיב לו השם יתברך 'מי אשר חטא לי אמחנו מספרי'. ראיה שיודע העובר והחוטא, לתת שכר לזה ועונש לזה"
3. דברים טז יח
4. נדרים לב ע"א: "וא"ר אמי בר אבא: בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו"
5. בראשית יח כה: "חלילה לך, השפט כל הארץ לא יעשה משפט?"
6. אבן עזרא בראשית יח כה: "חלילה – דבר שלא יתכן, וי"א שהמילה כטעם חלול שאין בו כלום"
7. משנה אבות פ"ב מט"ז: "הוא [רבי טרפון] היה אומר... ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. ודע, מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא"
8. ברכות ה ע"ב: "מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא?"
9. בראשית יח כה
10. דנו כל המפרשים על הרמב"ם שם (הל' תשובה פ"ג ה"ב) האם מדובר על דין בעולם הזה או בעולם הבא, ואם בעולם הזה – האם מדובר על דין שימות בו מייד או דין אחר
11. רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ב: "ושיקול זה אינו לפי מנין הזכויות והעוונות אלא לפי גודלם, יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות שנאמר יען נמצא בו דבר טוב, ויש עוון שהוא כנגד כמה זכויות שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, ואין שוקלין אלא בדעתו של א־ל דעות, והוא היודע היאך עורכין הזכויות כנגד העוונות"
12. דרך ה' (לרמח"ל) חלק ב פרק ב אות ד: "אכן משפטי הדין הזה בפרטיו אינם נודעים כי אם לשופט האמיתי לבדו, כי הוא היודע אמיתת מציאות המעשים ותולדותיהם בכל בחינותיהם ופרטיהם, ויודע מה מהם ראוי שיוגמל בזמן אחד ובדרך אחד ומה בזמן אחר ובדרך אחר. ומה שידענו אנחנו, הוא רק כלל דרכי ההנהגה הזאת על מה היא מיוסדת ואל מה היא סובבת..."
13. רש"י שבת קד ע"א ד"ה לים כל: "גיהנם קרוי ים כל, לפי שהרוב הולכים שם"
14. ספר האמונות והדעות מאמר ט ד"ה ואחל: "ואחל בתחילה הודעת מהות הגמול והענש, וכבר זכרתי לפנים מהם קצת, אך אוסיף בהם הנה באור, ואומר שהגמול והעונש שני עניינים דקים, יבראם אלוקינו בעת השלום, ויגיע מהם אל כל אדם כפי הראוי לו, והם שניהם מעצם אחד, דומה לכח האש שורפת מאירה, היא מאירה לצדיקים ולא לרשעים, ושורפת הרשעים ולא הצדיקים. ובזה אמר הכתוב (מלאכי ג' י"ט־כ') כי הנה היום בא בוער כתנור, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. ומה טוב דמותו אותם בשני מעשי השמש, אשר בה יהיה חום היום, ובה יהיה האור הבהיר...
15. מגילת המגַלֶה (רבי אברהם ברבי חייא הנשיא), שער רביעי, (ברלין 1924) עמודים 109-110: "מיתות בני האדם מתחלקות לחמישה חלקים..
16. אבן עזרא דברים לב לט: "שהתורה ניתנה לכל, לא לאחד לבדו. ודבר העולם הבא לא יבינו אחד מני אלף, כי עמוק הוא"
17. תורת האדם (לרמב"ן), שער הגמול, שכר וגן עדן: "אבל סוד העניין הזה, שהדברים כפולים: כי גן עדן וארבע נהרות, ועץ החיים ועץ הדעת אשר נטע שם האלוקים, וכן הכרובים ולהט החרב המתהפכת, גם עלה התאנה והחגורות וכתנות העור – כולם כפשוטם וכמשמעם, אמת הדבר ויציב העניין. ולסוד מופלא הוא, כי הם כיוצרי דבר להבין סוד עמוק משל"
18. שער הגמול שם: "ומה שכר ועונש יש לנפשות הצדיקים בגן עדן? הנה דבר זה עיקרו בתורה ופירושו בדברי סופרים, שגן עדן מצוי הוא בעולם הזה בארץ, ושארבע נהרות יוצאין משם ואחד מהם פרת הסובב ארץ ישראל, וכל מה שבא בכתוב מפשוטי סוד בראשית הכל אמת, אין מקרא יוצא מידי פשוטו
19. שער הגמול שם: "ובספרי הרפואות ליוונים הקדמונים, וכן בספר אסף היהודי יספר כי אספקלינוס, חכם מקדוני, וארבעים איש מן החרטומים מלומדי הספרים, הלכו הלוך בארץ ויעברו מעבר להודו קדמת עדן, למצוא קצת עצי הרפואות ועץ החיים, למען תגדל תפארתם על כל חכמי הארץ. ובבואם אל המקום ההוא, ויברק עליהם להט החרב המתהפכת, ויתלהטו כולם בשביבי אש הברק, ולא נמלט מהם איש... וכל אלה דברי אמת, ידועים ומפורסמים גם היום, כי רבים מבאי הארץ הלזו ארצה בני קדם יראו מרחוק הלהט המתהפכת"
20. שער הגמול שם: "כבר פרשתי שהעניין כפול, וזה הגן והעדן התחתונים הן ציורים לסודות העליונים, והדברים ההם העליונים הרמוזים באלה, גם כן נקראים "גן ועדן", שאלו התחתונים מהן תופסין השם הזה. כיצד? יש בעליונים השגה שנקראת בדברי רבותינו זיכרונם לברכה "גן", והשגה למעלה הימנה שהיא הנקראת "עדן", והוא נקרא "צרור החיים", וסודם עמוק ותפוס ביד מקבלי האמונה"
21. שער הגמול שם: "על כן שוכני גן עדן שהוא במבחר למבין בציורי הדברים כל סודות העליונים, ונפשם מתעלית בלימוד ההוא, ורואה מראות אלוקים בחברת כבוד העליונים מן המקום ההוא, ומשיגים כל מה שיוכל לדעת ולהבין בלימוד משה בסיני"
22. שער הגמול שם: "אבל עוד יאמינו רבותינו זיכרונם לברכה לפי דבריהם בהגדות, שאמרו הגן עדן התחתון שהזכרנוהו, יש לשכר הנשמות בו חלק בשכר ועונג ואף על פי שאינן גוף, וכבר שמו להם מקום עם העליונים
23. שער הגמול שם: "ואי אפשר לפרש יותר מזה בגן ועדן העליונים הנזכרים למעלה, אבל כוונתנו שיתבאר מדברינו לתלמידים, שאין דברי תורה בגן עדן ועניינו משל שאינו אמת, ואין דברי רבותינו זיכרונם לברכה וקבלת האבות נוחי הנפש באלו העניינים דברי הבאי או משל בטל המליצה, אלא הכל אמת ואמונה"
24. לגבי החלוקה בין נפש רוח נשמה וכו', דנו לעיל ‎פרק קיד
25. זוהר חלק ב פרשת תרומה דף קמא ע"ב: "תלת שמהן אקרי נשמתא דבר נש: נפש רוחא ונשמתא, וכלהו כלילן דא בדא ובתלת דוכתי אשתכח חילייהו
26. זוהר חלק ב פרשת ויקהל דף ריא ע"ב: "לבתר דיתבא בגנתא דעדן דלתתא, כל ההוא זמנא דיתבא ועד כען לא אתפרשת מאינון מלין דחיזו דהאי עלמא מכל וכל, וכד סלקין לה לעילא אצטריך לאתפרשא מכל חיזו ומכל מלין דלתתא, ואעברו לה בההוא נהר די נור כדין נשמתא אתלבנת ביה מכל וכל"
27. זוהר חלק ב פרשת תרומה דף קנ ע"א: "גן עדן איהו בארעא נטיע באינון נטיען דנטע ליה קודשא בריך הוא כמה דאת אמר (בראשית ב) ויטע ה' אלוקים גן בעדן מקדם איהו נטע ליה בשמא שלים כגוונא עלאה לעילא, וכל דיוקנין עלאין כלהו מרקמן ומתציירן בהאי גן עדן דלתתא ותמן אינון כרובים לאו אינון גליפין בגליפוי דבני נשא מדהבא או ממלה אחרא אלא כלהו נהורין דלעילא גליפין ומתציירין בציורא מרקמא עובדי ידי אומנא דשמא שלים דקודשא בריך הוא וכלהו מחקקן תמן, וכל דיוקנין וציורין דהאי עלמא כלהו מתציירין תמן וגליפן ומתחקקן תמן כלהו כגוונא דהאי עלמא
28. דרשות הר"ן דרוש ז ד"ה דבר ברור: "דבר ברור ומוסכם, שאף על פי שהנפש אינה גוף ולא כח בגוף, אף על פי כן מצד ששכנה בגוף הצטיירה מדעות גשמיות עד שיחוייב מזה שתשכון אחרי היפרדה במקום גשמיי. ונתברר שגן עדן הוא בעולם התחתון, לפי שהעתק הקצוות יקשה כי אם בהדרגה. ובהיות בראשונה שכונתה במקום גשמי לבד, תיעתק למקום ממוצע בין הגשמיות ובין הבלתי בעלי גשם. והוא יתרון גן עדן לשאר המקומות, ועל היתרון שהיה לארץ ישראל על זולתה"
29. ספר האמונות (לרבי שם טוב אבן שם טוב הראשון) שער י פרק א: "ודין גן עדן וגהינם היותם מקומות העונש והשכר בארץ, ר"ל מקומות גשמיים"
30. שבט מוסר (לרבי אליהו ב"ר אברהם שלמה הכהן האתמרי): "וכשם שיש גיהנום למטה כך יש ג"ע למטה כאן בארץ במקום מוצנע בעולם ובו כל מיני אילנות טובות אשר עין לא ראתה והן מוציאין פרח ויצץ ציץ וכל מיני מגדים מופלאים בריחם ובצביונם"
31. מאמר העיקרים (לרמח"ל), פרק "בגן עדן וגיהנום": "והנה הוכנו מקומות לנשמות בצאתן מן הגוף... מקום המנוחה נקרא גן עדן, ויש בו מדרגות שונות, ויש גן עדן תחתון וגן עדן עליון, בתחתון יושבות הנשמות בדמות הגופים שהיו בם, ונהנות שם במיני הנאות רוחניות, והמקום מוכן למיני ההנאות ההם שהוחקו לימצא שם. ובעליון יושבות הנשמות בבחינת נשמות ממש ונהנות במיני הנאות רוחניות גדולות ונשגבות מההנאות שבתחתון..
32. שו"ת חתם סופר חלק ו ליקוטים סימן צח ד"ה אבל: "אבל האמת יורה דרכו, כי מעולם לא עלה אליהו בגופו למעלה מיו"ד טפחים, אך נפרדה נשמתו מגופו שם והנשמה עולה ומשמש למעלה בין מלאכי שרת, וגופו נתדקדק ושורה בגן עדן התחתון בעולם הזה"
33. שו"ת רב פעלים חלק ב, אורח חיים סי' א ד"ה ועתה אשוב וד"ה נמצא: "מפורש בדברי רבינו האר"י זלה"ה בעץ חיים שער ציור העולמות פ"ג וז"ל, ביאור ג"ע הארץ כבר נתבאר שהוא נקודת האמצעי של קו שווה היום של כל העולם והוא לדרום א"י... ואמנם קרקע הגן שהוא הארץ שלו שהוא בינה דמלכות נוגעת ואינה נוגעת בזאת הארץ שלנו, והיא יותר זכה מאוד מאוד..., עכ"ד הצריך לעניין שלנו
34. אמנם נראה מדבריו ששאלתו לגבי גן עדן שבבראשית ולא לגבי גן עדן של מקום השכר. אך הרמב"ן סובר שחד הם, כדלעיל
35. תשבי (ר' אליהו בחור) ערך גן עדן: "גן עדן קראו חכמים מקום תענוג הצדיקים וקיבול שכרם גן עדן, לפי שהגן אשר נטע השם בעדן והניח בו אדם הראשון הוא המקום היותר נבחר שבכל העולם בלי ספק, לכן כינו התענוג ההוא גן עדן
36. תורת האדם (לרמב"ן), שער הגמול, "העונש והגיהנום": "ואלו קצת המקומות שסיפרו בהן עניין גיהנום וצערו וענשו בגמרא ובמדרשים, ומדדו את תכנית. ודברים הללו וכיוצא בהן, אין לתלות אותם במשל, שהרי הזכירו מקומו ומדתו ארכו ורחבו, ודנו עליו לעניין איסור והיתר [שבת לט ע"א לגבי חמי טבריא: "דחלפי אפיתחא דגיהנום"], והוא מוזכר להם בעניין הדינים ושאר כמה מקומות שלא הזכרנו"
37. שער הגמול שם: "אלא כך היא קבלת רבותינו, שהקדוש ברוך הוא ברא נפשות שלצדיקים, והן בלא ספק רוח זכה ודקה ביותר: אינה גוף, ולא נגבלת, ולא נגדרת במקום, ולא נתפשת כשאר הרוחות שתופסין אותן בנודות. אלא מכת המלאכים, ונעלית ביותר, אין כאן מקום לפרש כל המושג ממנה..
38. ספר האמונות (לרבי שם טוב אבן שם טוב הראשון) שער י פרק א: "ודין גן עדן וגהינם היותם מקומות העונש והשכר בארץ, ר"ל מקומות גשמיים"
39. לרבי מכיר, תלמיד רבינו יהודה בן הרא"ש
40. שבט מוסר פרק כו: "כתוב בספר אבקת רוכל [ספר שני חלק שני], וזה לשונו: יש לך לדעת כי גיהנום של מטה בארץ כדוגמת גיהנום של מעלה. וכמו שנתעוררו שיש ג"ע למטה בארץ כדוגמת ג"ע של מעלה, כמו כן יש גיהנום למטה בארץ הנקרא גיא בן הינום ועל זה נקרא גיהנום לפי הסוד הנכון למשכילים יודעי חן. והיא אש דולקת. והעניין הזה סוד גדול למוצאי דעת. כי האש הגדולה הזאת מוכנת לנפשותם של רשעים להענישם שם..
41. שבט מוסר פרק כו שם בהמשך דבריו: "ובעניין מהו גיהנום של מטה הוא מקום גדול מחזיק רבבות. וכל מה שמתרבים הרשעים גם כן מתרחב יותר. ויש שם כמה מיני מדורות זו קשה מזו לדון שם לכל אחד ואחד כפי העונש הראוי לו והוא למטה בארץ. ויש בו ג' פתחים. אחד בים ואחד במדבר ואחד בישוב וכל אחד נכנס בפתח הראוי לעונש כפי מעשיו. משום דיש הפרש וצער לנכנס בפתח זו מפתח זו..
42. שהובאה בספר ראשית חכמה, כדלקמן
43. ראשית חכמה שער היראה לאחר פרק יב, מסכת גיהנום פרק א: "רבי יוחנן פתח... יש בה גחלים כהרים ויש בה גחלים כגבעות ויש בה גחלים כים המלח יש בה גחלים כאבנים גדולות יש בה נהרות של זפת ושל גפרית מושכין ורותחים רתמים רתמים"
44. שער הגמול לרמב"ן: "[ואם תאמר] שהעונש מגיע לגופו שלאדם במיתתו. והלא גופו שלאדם כשמת – אבן דומם הוא, אם תשרוף עצמותיו לסיד או תמשח אותם באפרסמון ומיני [הבשמים] המקיימין אותו, אין הפרש לאבן הזו בכך, ומקרה אחד לצדיק ולרשע בגופן לאחר המוות. והיאך יהיה זה הגוף בגיהנם וזה בטובת העולם הבא, והרי הם קבורים לפניך בקבר אחד, או גנוזים בביתך בתוך ארון אחד. הרי שאין עונש אלא לנפש"
45. ספרו של ר' יוסף אשכנזי ("התנא מצפת", מתחילת תקופת האחרונים) (הודפס בתרביץ כח חוברת ב ליקוטים מספרו של ר' יוסף אשכנזי) פרק נב: "ועוד כתב בשער הגמול וז"ל... הרי שהעונש אינו אלא לנפש וכו'
46. שם פרק ב: "אמר רבי יהושע בן לוי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאני אליהו הנביא זכור לטוב, אמר לי: רצונך שאעמידך על שער גיהנום? אמרתי לו: הן. הראני בני אדם שתלויים בידיהם ובני אדם שתלויים בחוטמיהם ובני אדם שתלויים בידיהם ובני אדם שתלויים בלשונותם ובני אדם שתלויים ברגליהם והראני נשים שתלויות בדדיהן והראני בני אדם שתלויים בעיניהם והראני בני אדם שמאכילים אותם בשרם ובני אדם שמאכילים אותם גחלי רתמים ובני אדם יושבים חיים ותולעים אוכלים אותם... והראני בני אדם שמאכילים אותם חול דק והיו מאכילים אותם על כורחם ושיניהם נשברות... והראני בני אדם שמשליכין אותם מן האש לשלג ומן השלג לאש... ").
    דבר פשוט הוא שהעונש הוא רק לנפש ולא לגוף ^[44]. ויש מראשוני האחרונים שהוסיף שיש עונש גם לגוף ^[45]. והנה מה מאוד דבריו תמוהים... והרי כבר כתוב מפורש 'אך בשרו עליו יכאב', ואמרו חכמים 'קשה רימה למת כמחט בבשר החי'... ותו, דהיאך אפשר לומר שאין עונש לגוף, והלא אמרו חז"ל 'יכולים גוף ונשמה ליפטר וכו... 'לאחר י"ב חודש גופן כלה'... מכל אלה לא משמע שאין הגוף נידון... וכן טיטוס הרשע דמבדרי ליה אשב ימי כמאי דפסק אנפשיה – אינו משמע אלא שדנין את גופו
47. בעניין אחר – מציאות השדים
48. מי מנוחות (לרבי אליעזר ליפמן נויזץ) מאמר "חונה מלאך ד' סביב ליראיו" ד"ה והמפרשים (דף מד ע"א): "ועוד קשה, אם עניינים אלו [השדים] נמצאים בטבע במדבריות, למה לא סיפרום לנו אלפים תרים וחכמים נשלחים ממלכי ארץ התרים בזמננו תולדות כל הארצות הנושבות והבלתי נושבות ומקריהם וכל הנמצא בהם, תרו וחקרו ודרשו לכל חלקי יצורים וטבעיים הנמצאים שם. ואם יהיה מקום טבעיי למציאותם, הייתכן שאלפים תרים וחוקרים לא ימצאום?"
49. ישועות משיחו, חלק שני, העיון השלישי, פרק יב, סוף ד"ה בביאור: "אך אמנם ההגדה הזאת [בעניין הגיהנום] בכל חלקיה צריכה אל פירוש וענייניה מוכיחים [זאת]. ואפלא מהרב הנחמני שכתב באותו המקום [שער הגמול שהבאנו לעיל] שראוי להאמינה כפשוטה ושאין לתלות אותה במשל ובחידה, שהרי הזכירו המקומות ומדדו אורכן ורוחבן
50. אבן עזרא תהילים כב כב: "וטעם 'יחידתי', בעבור היות כל נשמת אדם יחידה מתבודדת עם גופה מנשמת הכל, ובהיפרדה מגווייתה אז תאסף אל הכל"
51. אבן עזרא תהילים א ג: "הנשמה החכמה שתהיה מלאה תורת אלוקים להכיר בוראה ומעשיו העומדים לנצח, ותדבק בעולמה העליון בהיפרדה מעל גווייתה כמו הפרי המבושל באילן וייפרד ממנו, ואין צורך לו, כי בעבור הפרי היה העץ"
52. רמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ב: "העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת. הואיל ואין בו גויות, אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להן בעולם הזה, ולא יארע דבר בו מן הדברים שמארעין לגופות בעולם הזה, כגון ישיבה ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהן. כך אמרו חכמים הראשונים העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה
53. הקדמת הרמב"ם לפרק חלק: "לפי שאנו בעולם הגופני ולא נוכל להשיג אלא תענוגיו, אבל התענוגות הנפשיים הם תמידיים בלתי נפסקים, אין בינם ובין אלו התענוגות שום יחס בשום אופן כלל... וכן אנחנו אם נזדכך ממנו מי שנזדכך והגיע לאותה המעלה אחר המוות, לא ישיג את התענוגות הגופניים ולא ירצם אלא כמו שירצה המלך האדיר במלכות שיעקר ממלכותו ויחזור לשחק בכדור ברחובות..
54. ספר האמונות (לרבי שם טוב אבן שם טוב הראשון) שער א פרק א: "והרב הגדול [הרמב"ם] כשבא להקדים הקדמה למסכת אבות... הנה למדנו שדעת הרב [הרמב"ם]..
55. חידושי אגדות למהר"ל סוטה כא ע"א: "כי שיבוש הוא דברי הפילוסופים שהכל תולה כאשר יקנה מדריגת המושכלת, כי הכל תולה בדביקתו של אדם בבוראו ע"י התורה, ולפיכך הגורם לתורה [שבזכותו יכול חבירו ללמוד] הוא כמו התורה עצמה"
56. מלחמות השם (לרלב"ג) מאמר א פרק יג: "וכבר נשער זה הערבות במה שנשיגהו בחיינו מאלו המושכלות, זהו השעור המעטיי אשר תיכנע נפש הבהמית ויתבודד השכל בפעולתו, שנמצא בו מן הערבות מה שלא נעריכהו אל שאר הערבויות ואין לו אליהם יחס כלל
57. רלב"ג במדבר לב לט ד"ה התועלת השני: "שהשלמים אינם חרדים מהמוות, כי אינם בוחרים מאוד באלו החיים הגופיים, כי היותר טוב להם אחר שקנו מן המושכלות שימותו, כדי שיתענגו תמיד בהשגת כל המושכלות אשר קנו אותן יחד, כי אז לא ימנע החומר זאת ההשגה"
58. רמב"ם הלכות תשובה פ"ח ה"ה: "הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה שתיכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים, שנאמר היכרת תיכרת הנפש ההיא עוונה בה, וזה האבדון הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל באר שחת ואבדון ותפתה ועלוקה וכל לשון כלייה והשחתה קוראין לו לפי שהיא הכלייה שאין אחריה תקומה וההפסד שאינו חוזר לעולם"
59. רבי יוסף הכהן (מן הראשונים), הובאו דבריו במקור חיים לרבי שמואל אבן צרצה פרשת כי תצא ד"ה ונגשה יבימתו: "וה"ר יוסף הכהן ז"ל כתב כי רוח הנפש מן השמיים היא, וכל הבשר מן הארץ הוא, כי הנפש תחיה בלא גווייה, והגווייה לא תחיה בלא רוח... והנפש, אם תאבה לשמוע אל הבשר לחטוא – תלך הנפש לאבדון ותמות במות הגוף. ואם לא תאבה הנפש לשמוע אל הבשר לחטוא – תלך הנפש לחיים והבשר תמות"
60. תפארת ישראל (למהר"ל מפראג) פרק יח ד"ה ואמר וד"ה ומפני: "וזהו ענין הגיהנום, שהוא הפסד ואיבוד לנמצאים... והגיהנום העדר גמור"
61. מכתב מאליהו ח"א עמוד 303: "מי שהתעניין ודבר בליבו בעולם הזה, הרי אין בעולם ייסורי שידמו לייסורי נפשו, בהרגישו שאין לו כלום אשר ישתייך אליו בליבו ובמחשבתו. הכל היה חלום רע, והלך לבלי שוב... כך ראוי להבין את הגיהנום הנורא הזה"
62. מכתב מאליהו ח"א עמוד 296: "מצינו בדברי חז"ל כמה הסברים וציורים שונים לגיהנום. וזה משום שאי אפשר לאדם, בהיותו מורכב מגוף ונפש, לתפוס במחשבה את צער הנפש כשהיא בפירוד מהגוף. ועל כן הסבירו לנו בדמיון, והיינו שבגיהנום כואב ממש לנפש, פי כמה מאשר יכאב לה שריפת הגוף. ומצטערת הנפש צער רב מאוד בחרטתה, ונורא ואיום הוא צער העדר הרוחניות"
63. מעשה ניסים (ר' ניסים ממרסיי) פרק ח עמוד 106: "והראשונה טובה להמון הפתאים דרך נשים להם, להשקיט תשוקתם ולא יתרשלו בעשיית המצוות, הבטיחו לזה רבותינו בפשט דבריהם, והיא טובה להם לחולשת שכלם, ואיננה פינה מפינות התורה, רק מי שירצה להאמין גן עדן מקום רענן ודשן ותענוג גשמי יאמין ופתורא דדהבא ונהרא דאפרסמא, וזה טוב לנשים ולפחותים מבני אדם לא ישערו תענוג זולת תענוג גשמי ולא גמול זולתו, ובעבורו יתחזקו לעשות הטוב והישר. ואפשר בקצת מהם שאם נוציאם מזה יקרם כפירה ונטייה מן הדת, וכן גיהנם להפחיד החוטא בעונש גשמי באש לוהט ודומה לו"
64. שיעורי דעת (לרב בלוך) ח"א עמוד 59 ד"ה כמו כן: "אודות המוסכם בעולם שיש מחלוקת בין חכמי הסוד ובין חכמי המחקר בדבר הגיהנום, שלדעת הראשונים [חכמי הסוד] הגיהנום הוא של אש ושאר מיני ייסורין, ולדעת חכמי המחקר הוא גיהנום־רוחני
65. ספר חובות הלבבות שער ד (שער הביטחון) פרק ד ד"ה אבל: "אבל גמול העוה"ב ועונשו לא פירש מהם הנביא מאומה בספרו, בעבור כמה פנים: מהם, כי צורת הנפש בלעדי הגוף אינה ידועה אצלנו, כ"ש מה שתתענג בו או תצטער בעניין ההוא מגמול ועונש
66. הובא במקור חיים לרבי שמואל אבן צרצה פרשת כי תצא ד"ה ונגשה יבימתו: "וה"ר דוד ן' בילא [רבי דוד אבן ביליה, מן הראשונים] כתב כי מדעתו שעניין הגלגול ושאר העניינים אשר נאמרו בגמול הנפשות, לא נאמרו אלא על דרך הפחדה וגיזום בדרכים מדומים כפי מה שיצטרך אל ההמון. אבל אמיתת איכות העניין על פי מה שהוא – עין לא ראתה אלוקים זולתך..
67. מקור חיים לרבי שמואל אבן צרצה פרשת כי תצא ד"ה ונגשה יבימתו: "הנה מעתה אין לך להיכשל ולבוא להתבונן במה שלא הורשת לדעת מהו עניין גן עדן וגיהנום ועניין הגלגול, ותניח ידיעת כל זה אל מי שהוא למעלה מהכל, שלא ייבצר ממנו מזימה. ותדע ותשכיל כי זאת הנפש ממקום שבאת, למקום ההוא תשוב אם תזכה"
68. מאמר הרש"ר הירש על אגדות חז"ל, אות א, ד"ה ואודה (נדפס ב"המעיין" טבת תשל"ו, עמוד 8): "ואודה ולא אבוש כי מעולם לא טרחתי לדרוש ולחקור על מהות עניינים אלה [כישוף וכו'], כמו שלא מצאתי את נפשי נוטה לדרוש ולשאול ולחקור על מהות העוה"ב ועולם התחיה וכיוצא. כי אמיתת דברים אלה ואלה נעלמים מעיני כל חי ואי אפשר לעמוד כלל על בוריים במופת חותך, וכל הנאמר עליו אינו אלא השערה לכל היותר קרובה לאפשרות האמת, ואין חוב כלל בתוך [החוג?] הישראלי לדעת דברים אלה וכיוצא בהם. ות"ל אינם צריכין כלל ואין שום תועלת צומחת מידיעתם למלאות תפקידם עלי האדמה בשמירת התורה והמצווה ובעשייתם, כמו שאין חיסרון למי שאינו יודע השערות האלה ואינו מתעסק בחקירתם"
69. לגבי עוצם העונש בעולם הזה הארכתי לעיל ‎פרק מד
70. רמב"ם הלכות תשובה פ"ח ה"ג: "וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו, והטובה שאין אחריה טובה, והיא שהתאוו לה כל הנביאים"
71. משנה אבות פרק ד משנה יז: "ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה"
72. שער הגמול (לרמב"ן): "וכללו שלדבר, מבואר הוא מדברי חכמים זיכרונם לברכה, ואחוז ביד מקבלי התורה, שגיהנם הוא מקום דין ומשפט לענוש בו החוטאים בנפשותם בייסורין וצער שאין להם דמיון בעולם הזה
73. יבמות קה ע"ב: "באותה שעה נצטרע אבדן [רש"י: "עונשו של לשון הרע נגעים"], וטבעו שני בניו ומאנו שתי כלותיו. אמר רב נחמן בר יצחק: בריך רחמנא דכספיה לאבדן בהאי עלמא"
74. משנת רבי אהרן (רבי אהרן קוטלר), נביאים וכתובים, עמוד קח ד"ה וביבמות: "וביבמות ק"ה ב' במעשה דאבדן עם ר' ישמעאל בר' יוסי, שנענש אבדן עונש קשה מאוד שטבעו שני בניו ומיאנו שתי כלותיו, אמר ע"ז ר' נחמן בר יצחק 'בריך רחמנא דכספיה לאבדן בהאי עלמא ולא כספיה לעלמא דאתי' [בגמרא שלפנינו לא כתוב 'ולא כספיה לעלמא דאתי']
75. שיחות חו"מ, מהגר"ד קראנגלאס, נדפסו בסוף תשובת ישראל (לר' ישראל סלנטר) אות ז: "ועתה נתבונן נא מעט, מי שנפלה דליקה בביתו ויש לו שם רכוש גדול אלף אלפים דינרי זהב, וכל מה שיש לו עומד להישרף, כל רכושו, כל עמלו ויגיעו שעמל בכל ימי חייו, ועומד הוא להישאר בעירום ובחוסר כל ויצטרך לסבב על הפתחים לחיות מנהמא דכיסופא הוא ובני ביתו. הנוכל לצייר גודל הניסיון שלו? הנוכל לשער הצער והיסורין שלו באיבוד כל ממונו? גם בזה נשאל, מה יהי משפט האיש הזה אם לא יעשה כדין, ויאמר לנכרי לכבות ויעבור על שבות או שבות דשבות דשבת? על כרתנו צריכים אנו לאמר שהעונש יהיה הרבה יותר גדול מאיבוד כל ממונו ומהצער והיסורים שלו
76. ראש השנה טז ע"ב – יז ע"א: "בינוניים – יורדין לגיהנום ומצפצפין ועולין [רש"י: צועקים ובוכים מתוך יסורין שעה אחת ועולין]..
77. הקדמות ושערים (רבי שלמה אלישיב, בעל הלשם) שער ו פרק ט (הובא גם בספר ליקוטי נגלות לשם שבו ואחלמה עמוד רכא): "שלא יעכב שום חטא ועוון לא לימות המשיח ולא לתחיית המתים ולא לחיי עולם הבא..
78. רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ו: "ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים: המינים והאפיקורוסין והכופרים בתורה והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל המורדים ומחטיאי הרבים והפורשין מדרכי צבור והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים והמוסרים ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים ושופכי דמים ובעלי לשון הרע והמושך ערלתו"
79. דרך ה' חלק ב פרק ב אות ד: "ואמנם גזר עוד חסדו, יתברך, להרבות ההצלחה לבני האדם, שיימצא עוד מין צירוף אחר למי שייתכן בו הצירוף, דהיינו למי שגבר בו הרע תגבורת גדולה, אך לא כל כך שיהיה משפטו להאבידו לגמרי, והוא כלל עונשים, שהיותר רשום בהם הוא הדין בגיהנם, והכוונה בו הוא להעניש החוטא כפי חטאיו, באופן שאחרי היענשו לא יהיה עוד חוב עליו על המעשה הרע שעשה, ויוכל אחרי כן לקבל הגמול האמיתי כפי שאר מעשיו הטובים
80. אמונות ודעות מאמר ט ד"ה אחל: "אבל איך יחיה הבורא הענוש [הנענש] תמיד העומד נצח באש? לא מצאנו במה שקדם מי שאירע לו כזה שנמשיל בו, וכאשר לא נמצא, זכרו הכתוב בפירוש ואמר (ישעי' ס"ו כ"ד) כי תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה... הלא תראה שהמלכים כשהם רוצים לענוש האדם זמן ארוך נותנים לו לאכול ולשתות קודם שישלם בו חפצם מן העונש, כי הם עושים זה מתחת הטבע. אבל הבורא עושה ממעל לטבע, יעמיד וישמור בלא מאכל"
81. לגבי מה שדנו בגמרא על חלקם לעולם הבא של שלמה המלך (סנהדרין קד ע"ב) ושל רבי מאיר (חגיגה טו ע"ב)
82. מעיין גנים (לרבי צבי אלימלך שפירא, בעל הבני יששכר) על אורח חיים פרק שני אות יא (עמודים לב־לג): "וכאשר נפסק בבית דין שלמטה דלא יענש רבי מאיר כי תוכו אכל וכו', נפטר רבי מאיר מאותו העונש, כי כל הנהגה של עולם העליון היא ע"י התורה ולומדיה..
83. דברי תורה (ר' חיים אלעזר שפירא, בעל המנחת אלעזר, האדמו"ר ממונקאטש), מהדורא חמישאה, אות כ ד"ה אך: "אלא ודאי דאיכפת להו ונפקא מינה גדולה שם בשמים כאשר יפסקו בבית דין של מטה (גם על אותן שהם כבר שם בגן עדן)"
84. ספר הגיליונות, גיליוני הרמב"ם (לרב שך) על הרמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ב: "שוודאי על מה שאינו תלוי בשיקול הזכויות נגד העוונות – יש להם [לבית דין של מטה] כח לפסוק אם יש לו חלק לעולם הבא אם לאו"
85. רמב"ם הלכות תשובה פ"ג ה"ב: "אדם שעוונותיו מרובין על זכויותיו מיד הוא מת ברשעו שנאמר על רוב עוונך... ושיקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם, יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות שנאמר יען נמצא בו דבר טוב, ויש עוון שהוא כנגד כמה זכויות שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. ואין שוקלין אלא בדעתו של א־ל דעות, והוא היודע היאך עורכין הזכויות כנגד העוונות"
86. נפלאות חדשות (ר' יחיאל משה גרינוולד), ליקוטים (מהדורת תרנ"ז) מט ע"ב: "שמעתי בשם המגיד הקדוש מקאזניץ זצ"ל שאמר על הרמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ז 'חמישה נקראים מינים האומר שיש ריבון אחד אבל שהוא בעל תמונה כו, ואמר הראב"ד זצ"ל 'למה קרא לזה מין, וכמה גדולים וטובים ממנו הולכים בזה המחשבה לפי שראו במקראות כו
87. הקדמות ושערים (רבי שלמה אלישיב, בעל הלשם) שער ו פרק ט (הובא גם בספר ליקוטי נגלות לשם שבו ואחלמה עמוד רכב): "כי כל פסק ודין הנוגע לחיי העולם הבא הוא תלוי בכבשי דרחמנא, ואין לבית דין של מטה לעשות בזה פסקים ודינים כלל"
88. מרגליות הים (ר' ראובן מרגליות) סנהדרין קד ע"ב אות טו: "שבעניינים שמיים [אולי צ"ל: שבענייני שמיים, או: שבעניינים שמימיים] אין מקום להכרעה"
89. מדרש תהלים (שוחר טוב) א א: "ואני אומר עשרים ושתים כנגד עשרים ושתים אותיות, ועליהם הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך (תהלים יט טו), שיעשו לדורות, ויוחקו לדורות, ואל יהו קורין בהם כקורין בספרי מירס [ספרי הומירוס, של משורר יווני], אלא יהיו קורין בהם והוגין בהם, ונוטלין עליהן שכר כנגעים ואהלות"
90. אור קדוש פרק ה עמוד קפו: "פעלנו בשמיים [הבעל שם טוב] שכאשר יהודי ילך למים ויטבול קודם התפילה, יהא נחשב לו כאילו התענה כל אותו היום"
91. נר ישראל (ר' חיים דב שטרן) פרק ה אות ט (והובא בעוד ספרים): "סיפר כ"ק אדה"ז מסא"ג זי"ע, שכשאביו זי"ע ישב במאסר... רבינו זי"ע לא היה יכול לתקוע, ובכן לקח השופר ביד אחת והסידור בידו השנית, וכיוון הכוונות והקריא תקיעה שברים תרועה וכו'. וסיים מרן אדה"ז זי"ע, בדיבורו ובכוונתיו פעל שלמעלה בשמיים יתקעו, ואבי זי"ע היה המקריא ולמעלה תקעו"
92. ברכת משה (ר' משה יהודה לייב מפאשקאן) ראש השנה, מהדורת תשמ"ו עמ' עב: "כבוד קדושת האדמו"ר מפשקאן סיפר בשם דודו זקנו מרן אדמו"ר מסדיגורא זי"ע דדרכו בקודש [של ר' ישראל מרוז'ין]... ואמר שרוצה לתקוע אף ששבת היום, כי הרי בית דין מוסמך רשאי לתקוע, וגם הרי"ף ז"ל תקע בשבת... וחששו החסידים פן יעשה הלכה למעשה ויתקע. אך לבסוף לא תקע, ואמר: בדברינו פעלנו שלמעלה בשמיים תקעו"
93. אמונות ודעות (לרס"ג) מאמר ג: "כי הבורא גזר על כל בעלי חיים במוות, ושם לכל אדם ימי חייו, ושם מידת חיי הבהמות לעת שחיטתה, ושם השחיטה במקום המוות. ואם יש בשחיטה צער יותר על צער המוות, הוא היודע זה, וראוי אז לתת להם שיעור תמורת הצער ההוא"
94. מורה נבוכים חלק ג פרק יז: "ולא דיברה תורתנו בשום אופן כי אם במצבי אישי האדם. אבל עניין הגמול הזה לבעלי החיים, לא נשמע כלל באומתנו מלפנים בשום אופן, ולא הזכירו כלל אחד מן החכמים, אלא שאחד האחרונים מן הגאונים [בהערות הרב קאפח דן לאיזה מן הגאונים דלעיל כוונתו] כאשר שמע אותו מן ה'מעתזלה' ישר בעיניו וקיבל דעה זו"
95. בית האוצר (רבי יוסף ענגיל) מערכת א־י כלל נה האריך בעניין זה והביא ראיות לכאן ולכאן. ושם בד"ה והנה מצאתי כתב: "והנה מצאתי עוד דדבר זה, אם שייך עונש בבעלי חחים, הוא מחלוקת חחכמים בבראשית רבה פרשה כו וז"ל...""
96. בראשית רבה (וילנא) פרשה כו סימן ו: "ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם... דאמר רבי אלעזר: אין לך שהוא מתחייב באדם הזה אלא אדם כיוצא בו, רבי נתן אומר: אפילו זאב וכלב, רבי הונא בר גוריון אמר: אפילו מקל אפילו רצועה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ט) כי את עול סבלו ואת מטה שכמו שבט הנוגש בו החתות כיום מדין, כיום הדין, אמר רבי אחא אף אילני סרק עתידין ליתן דין וחשבון, רבנן אמרי מהכא (דברים כ) כי האדם עץ השדה מה האדם נותן דין וחשבון אף עצים נותנין דין וחשבון"
97. מרדכי יומא פרק א רמז תשכז: "ומה שהורגלו לידור צדקה ביוה"כ בעבור המתים יש להביא ראיה מן ספרי דתניא פרשת עגלה ערופה כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים מלמד שהמתים צריכים כפרה"
98. דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תרכא אות ח: "וכתב מהר"י ווייל (שו"ת סי' קצא) דלכך נקרא יום הכיפורים בלשון רבים לחיים ולמתים"
99. כלבו סי' ע ד"ה וכתב (והובא בדרכי משה שם): "וזה שנהגו להזכיר המתים, לפי שהזכרת המיתה שובר ליבו של אדם ומכניע יצרו"
100. שו"ת מהר"ם חלאווה תחילת סימן יז: "שאלת מהו לידור צדקה בשביל מתים שכבר מתו, דיועיל להן מה שיעשה בשבילן אחר מיתתן
101. והדבר אף יכול להראות כחוכא ואיטלולא, שנראה שהוא סבור שהשכר על המצוות בעולם הבא הוא כעין חשבון בנק שאפשר להפקיד לו זכויות
102. שם עמוד רצ: "באמת בשביל המת אין צריך לומר או לחשוב לעילוי נשמתו, שהרי הזכות שלו היא במה שבגרמתו עושה הבן, ואם כן הוא הדין חי"
103. דרך שיחה (תשובות הגר"ח קנייבסקי) עמוד תפד: "תשובה: ולימוד תורה לעילוי נשמה מה מועיל? וכי אפשר ליתן לשני את שכר התורה? אלא כיוון שלומד בגרמתו – זה העילוי נשמה בשבילו, ואמנם אילו היה לומד בלעדיו – לא יועיל כלום עבור הנפטר... תשובה: אם היה לומד בלעדיו, אין בזה כלום לנפטר, וכל זכותו הוא רק במה שהוא הגורם שילמד, מלבד בנים שאף אם היו לומדים בלעדיו יש לאב זכות...").
     כיוון שהתועלת לנפטר נובעת מסברה זו, גם אין צורך לומר או לחשוב שהמעשה נעשה לעילוי נשמתו. ואף אין חילוק בין הלומד בגרמת הנפטר, לבין הלומד בגרמתו של כל אדם חי, שהלימוד נזקף גם לזכותו ^[102]. ספר אות היא לעולם (לרבי יהושע רפאל פנחס די שיגורה) ח"ב מערכת ת' אות קמג ד"ה והנה: "כך אמרו בסנהדרין דף קד ע"א ברא מזכי אבא... אך מאי דאיכא לאסתפוקי הוא אם מהני לאביו גם בעודנו חי על פני האדמה, או הוי דווקא לאחר מותו" והביא ראיות רבות שמזכהו גם בחייו, וחתם תשובתו (בד"ה ברם): "לפי"ז נראה לע"ד דאין לחלק בין היותו חי על פני האדמה להיכא שנלב"ע, דכולם שווין לטובה, ועל כולם הוא אומר ברא מזכי אבא". והובא בשדי חמד ח"א כללים מערכת ב אות קיב עמוד 352
104. סנהדרין קד ע"א: "ברא מזכי אבא, אבא לא מזכי ברא, דכתיב ואין מידי מציל, אין אברהם מציל את ישמעאל, אין יצחק מציל את עשו"
105. שו"ת מהר"ם חלאווה סוף סימן יז: "ומה שבא בחגיגה על ר' יוחנן שאמר על אחר אי נקטא ליה ביד מאן מרמי ליה מינאי וכשמת פסק עשן מקברו, הטעם לפי שאחר הרבה לעסוק בתורה והוסיף והגדיל עוד למד דעת לחכמים ומתורתו למדו היה מן הדין להצילו, כאשר הוא ראוי לבן שיציל את האב"
106. אמונות ודעות (לרס"ג) מאמר ו פרק ד: "וכאשר יצאה [הנפש] ממנו [מן הגוף] אי אפשר לה להתנקות ממה שכבר יש בה, ואף אין לקוות לה מאומה מזה"
107. דרך שיחה (תשובות הגר"ח קנייבסקי בעריכת ר' צבי יברוב) עמודים ל־לא: "זה טעות. לנפטר אין כלום מזה, רק לתינוק זה מוסיף כאשר שמו כשם אדם גדול... טעות גמורה היא שחושבים שקריאת שם מועיל משהו לנפטר. אין זה מועיל לו כלום. לא כתוב בשום מקום שזה מועיל לו. והוא רק מזכרת השם של הצדיק מוסיף רק לתינוק"
108. בספר ישמח ישראל (לר' יוסף ליטווין), הוספות פרק א, "עמלק מקור הטומאה", עמ' 248: "ומספרים על קדוש אחד הי"ד, אחיו של האדמו"ר מגור ז"ל, שקודם שהרגו אותו הגרמנים הארורים ימ"ש הבטיח חצי עולם הבא שלו בעד מעט מים לרחוץ את ידיו ולומר וידוי"
109. סוטה כא ע"א: "הלל ושבנא אחי הוו, הלל עסק בתורה, שבנא עבד עיסקא. לסוף א"ל: תא נערוב וליפלוג [אשלם לך ואזכה בזכות התורה שכבר למדת], יצתה בת קול ואמרה: אם יתן איש את כל הון ביתו וגו'"
110. חידושי אגדות למהר"ל סוטה כא ע"א ד"ה תא: "תא נערוב ונפלוג וכו'. ולא יקשה וכי דבר זה בידי אדם לחלוק? שכן אמר, שלא יבטל מלחמודו ויהיה מתפרנס על ידי אחיו ולא יעשה מלאכה, ומעתה ילמוד יותר. וכיוון שהוא סיבה לתלמודו ראוי שיחלק עמו, שהרי התורה נעשה על ידי שניהם"
111. הערות הגרי"ש אלישיב סוטה כא ע"א ד"ה לא כשמעון: "נראה פשוט מסברא, דכללא דשותפות דיששכר וזבולון הוא רק במסייעו במידה שבלא סיועו לא היה לומד, אלא היה יוצא לעסק. אבל אם היה לומד גם בלא סיועו ורק עכשיו הוא לומד ויש לו יותר הרחבה בדמים – אין זה שותפות דישכר וזבולון, אלא יש לזה דין של תמכין דאורייתא גרידא"
112. עבודה זרה יח ע"א: "מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וס"ת מונח לו בחיקו. הביאוהו וכרכוהו בס"ת, והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור, והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על ליבו, כדי שלא תצא נשמתו מהרה... אמר לו קלצטונירי [רש"י: ממונה עליו]: רבי, אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך, אתה מביאני לחיי העולם הבא? אמר לו: הן. השבע לי! נשבע לו. מייד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל ליבו, יצאה נשמתו במהרה. אף הוא קפץ ונפל לתוך האור. יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא"
113. כפי שלשון המשנה (בבא מציעא פ"ב מי"א) "ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא", אין משמעותה אלא שבזכות זו זוכה לעולם הבא
114. אילת השחר (הרב שטיינמן) בראשית מג לז ד"ה ומסופר: "ומסופר שבזמן המהרש״א אחד חטא בעוון חמור ונצטער מאוד, וא״ל חבירו אל תדאג אני אקנה ממך את העבירה, ושילם לו הרבה כסף בעבור שיקנה ממנו את העבירה. ואח״כ כשמתו ובאו לב״ד של מעלה, האחד טען שמכר את העוון, והשני אמר שלא חשב לקנות ומה שאמר שקונה הי׳ רק בכדי להוריד את עצבות חבירו (וקבלת הכסף לא מוכיח שבאמת רצה לקנות), ושלחו אותם לדין תורה אצל המהרש״א (דכפי שפוסקים בב״ד של מטה כך נפסק בב״ד של מעלה) ופסק שהמוכר צודק"
115. שו"ת מחנה חיים חו"מ סי' כ: "שאלה... תכלית הדבר היה שעשיר נתן לו עשרה זהובים ומכר לו כל העבירות שעבר מעודו עד היום ההוא... והעני הרכין בראשו 'הן' שהוא קונה אותם וקיבל העשרה זהובים מידו..
116. ויש לעיין אם בדעתם למכור גם את חילול השם היוצא ממעשה זה
117. שו"ת באר משה (ר' משה שטרן) חלק ד סימן פז: "נשאלתי מאחד האם יפה עשה ואם יש ממש בדבר שעשה, שמכר כל עבירותיו לאיש אחד ואותו האיש מכר לו כל מצוותיו, בעד סכום מסוים
118. שו"ת מהרש"ם חלק ג סימן קנא (תחילת וסוף התשובה): "בדבר מה שאירע בקהילתכם ביום ט"ו לאדר שמכר א' לחבירו העבירות שלו ונתן המוכר לקונה שלושים ר"כ ועשה תק"כ ורו"מ..
119. ספר חסידים תמה: "מעשה בנוכרי אחד שהיה יושב ועצב. א"ל חבירו: למה פניך זועפים? א"ל שראה בחלום שהיה רוכב על סוס אדום והסוס אצל בהמה טמאה. א"ל חבירו: זהו שימות מהרה [וירכיבוהו] במיטה. אמר הפותר אם יתן לו לשתות ויקנה חלומו ממנו. א"ל: על מנת כן אתן לך, שיהא חלומי מכור לך. וקיבל עליו ונתן לו לשתות, ומת פותר החלום ביום השני. אחד היה חולה עד מוות, והיה אחד מתלוצץ, א"ל: תקנה לי החולי שלך, תן לי כך וכך. א"ל: אתן לך. מייד עמד החולה וזה חלה ומת"
120. שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן שלט: "ע"ד כהן שיש לו חולי נכפה ר"ל מסוכן מאוד, לפעמים נופל באחת הפחתים ובא באש ובמים, ונמצא בספר שיתן ידו ליד ערל מת ויאמר לחש קח ממני החולי שאינו מזיק לך ולי אתה מטיבו. וכבר ניסה א' רפואה זו ונתרפא ועתה נפשו בשאלתו אם הכהן מותר לסמוך לטמא עצמו במגע על מת ערל
121. שו"ת משנה הלכות חלק יב סימן כה: אי יש מציאות למכור מחלתו לאחד... ואשר שאל אי יש סמך למעשה שמספרים שאפשר למכור מחלה לאחר, או יש בזה משום דרכי אמורי או כי הוא סתם ענין של שטות. לפענ"ד דבר זה מבואר בש"ס וראשונים הנה בספר חסידים סי' תמ"ה... מאחד שקנה המחלה מחולה מסוכן מיד עמד החולה וזה חלה ומת ועיין ברית עולם ומקור חיים שם מה שציינו..
122. שאפשר שיש להם גם הסברים טבעיים נפשיים
123. חיי מוהר"ן אות רכה: "כבר הבטיח רבינו זכרונו לברכה בחייו, וייחד שני עדים כשרים על זה, שכשיסתלק כשיבואו על קברו ויתנו פרוטה לצדקה (אמר המעתיק: שמעתי מהרב רבי נפתלי זכרונו לברכה שהוא היה אחד משני העדים שייחד רבנו זכרונו לברכה על ענין זה, הינו הרב מורנו רבי אהרן זכרונו לברכה והרב רבי נפתלי כנ"ל. ואמר אז רבנו זכרונו לברכה בזו הלשון כשיבואו על קברי ויתנו פרוטה לצדקה בעבורי (רצונו לומר בעבור הזכרת נשמתו הקדושה כנהוג, ובלשון אשכנז: 'אין וועט געבין אפרוטה צדקה פון מייניט וועגין וכו) ויאמרו אלו העשרה קפיטל תהלים הנרשמים אצלנו בשביל תיקון למקרה לילה רחמנא ליצלן, אז יניח רבינו עצמו לאורך ולרוחב, ובוודאי יושיע לזה האדם. ואמר שבהפאות יוציא אותו מהגיהנם אפילו אם יהיה אותו האדם איך שיהיה, אפילו אם עבר מה שעבר. רק מעתה יקבל על עצמו שלא ישוב לאיוולתו חס ושלום
124. ברכות כח ע"ב: "וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם התחיל לבכות... ולא עוד, אלא שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי, ולא אבכה? אמרו לו: רבינו, ברכנו! אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו: עד כאן? אמר להם: ולוואי, תדעו, כשאדם עובר עבירה אומר: שלא יראני אדם"
125. כמו כן יש ליזהר בעניינים אלו, שלא יראה בבחינת "שמור לי ואשמור לך", שזה מסייעו מכאן על מנת שזה יסייעו משם
126. סנהדרין קד ע"א: "ברא מזכי אבא, אבא לא מזכי ברא, דכתיב ואין מידי מציל, אין אברהם מציל את ישמעאל, אין יצחק מציל את עשו"
127. סוטה י ע"ב: "וירגז המלך ויעל על עליית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני [אבשלום] מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני... והמלך לאט את פניו ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום אבשלום בני בני. הני תמניא בני למה? שבעה, דאסקיה משבעה מדורי גיהנם, ואידך, איכא דאמרי: דקריב רישיה לגבי גופיה, ואיכא דאמרי: דאייתיה לעלמא דאתי"
128. תוספות סוטה י ע"ב ד"ה דאייתיה: "ואי קשיא הא אמרו בחלק (סנהדרין דף קד ע"א) ברא מזכי אבא אבא לא מזכי ברא כדכתיב ואין מידי מציל אין אברהם מציל את ישמעאל ולא יצחק את עשו אבל הבן מציל את האב כגון יאשיהו שלא מנו את אמון
129. שו"ת מהר"ם חלאווה סוף סימן יז: "והצריך לבאר הוא מה שבא בפרק המקנא 'והמלך לאט את פניו ויצעק המלך בקול גדול, הני תמנא זמנין מאי נינהו? שבעה אסקוה משבעה מדורי דגהינם וחד לאתויי לעלמא דאתי', הנה שהאב זכה את הבן ימצא מקום להצילו בתפילתו
130. אבות פ"ד מ"ח: "אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד"
131. פרקי משה על המשנה שם: "ולא יצוייר בו הטעות בשום צד"
132. דרך חיים על המשנה שם: "וזה שאמר שאין דן יחידי אלא אחד, כי מה שהוא יתברך אחד הוא עצמו גורם שהוא דן יחידי, מפני שהוא אחד נבדל מכל הנמצאים ואין לו שיתוף עם אחר, שהרי הוא אחד. ואם היה לו שיתוף לא היה חס וחלילה אחד"
133. רמב"ם הלכות תשובה פ"ג ה"ב: "ואין שוקלין אלא בדעתו של א־ל דעות, והוא היודע היאך עורכין הזכויות כנגד העוונות"
134. ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א: "רבי בא בשם רבי אבהו: בשאמרו לו הרי את מקובל עלינו כשלושה על מנת שתדיננו דין תורה, וטעה ודנן משיקול הדעת, מה שעשה עשוי מפני שטעה ודנן משיקול הדעת, ישלם מביתו שהגיס דעתו לדון יחידי דין תורה, דתנינן אל תהי דן יחידי שאין דן יחיד אלא אחד
135. זוהר, תוספת כרך ג (ויקרא, במדבר, דברים) דף שט ע"א: "ת"ר. כשחלה רשב"י עאלו לקמיה ר' פנחס ור' חייא ור' אבא א"ל מאן (דהוא) קיימא דעלמא שכיב. אמר לון: לא בי דינא דלעילא מעיינין בדינאי, דהא אנא חזי דלית אנא מתייהב למלאכא ולדיינא דלעילא, דאנא לאו כשאר בני נשא, אלא האי דינא דילי – קב"ה דייניה ולאו בדיניה והיינו דאמר דוד בבעותיה קמיה (תהלים מג) שפטני אלוקים וריבה ריבי, וכן שלמה אמר (מ"א ח) לעשות משפט עבדו – הוא בלחודוי ולא אחרא. דהא תנן: כשאדם שכיב, בי דינא דלעילא מסתכלין בדינוי, אית מנהון נוטין לכף זכות דאחזיין זכותיה דבר נש, ואית מנהון דנוטין לכף חובה דאחזיין חוביה דב"נ, ולא נפיק איניש מדינא כמה דהוה בעי. אבל מאן דדאין מלכא עלאה דשליט על כולא – הוא טב. ולא יכיל איניש למהוי בההוא דינא בר טב, מ"ט? דהא תנן מכילוי דמלכא עלאה נטו לזכותא תדיר, והוא כוליה צד דמהימנותא ובידוי לשבקא חטאין וחובין, הה"ד (תהלים קל) כי עמך הסליחה למען תורא – עמך הסליחה ולא עם אחר"
136. עמק המלך (לרבי נפתלי הרץ בכרך), שער תיקוני התשובה פרק ב: "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. הפסוק הזה רומז על שלושה בתי דינין שנידונין בהם הצדיקים והרשעים... הבית דין הראשון הוא להצדיקים המעבירים על מידותיהם... והקב"ה בעצמו שופטו, והוא הנקרא ורב חסד מטה כפי חסד... כמו שאומר רשב"י בזוהר [שהבאנו לעיל]..
137. הנשמות מספרות (הנקרא גם: הרוחות מספרות) למקובל רבי יהודה פתייה (מהדורת תשיד ותשכח) עמודים כג, כו: "וציוויתי לרוזה שלא תלך לבין הדין עליון כי אם בשעה י"א מהלילה וכן עשתה..
138. שם עמוד לב: "אמרתי לרוח... בוא ואשלחך לבית דין הגדול שברקיע לשאול מבית דין דברים שאני מסתפק בהם..."
139. אברהם אבינו שלימד זכות על סדום (בראשית יח כג־לג), משה שלימד זכות על עם ישראל לאחר מעשה העגל (שמות לב יא־יד)
140. זוהר חלק ב פרשת שמות דף טז ע"ב: "אי לאו בעותא דילן על חיי לא יתקיימון פלגות יומא... אמר רבי אבא האי דאמרו דצלותהון דמתייא מגינן על חיי"
141. מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמות סי' כט: "רבי אבין אמר: עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד את זקני ישראל כגורן והוא יושב בראש כולם כאב ב"ד, ודנין את אוה"ע, שנאמר ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו (ישעיהו ג), על זקני עמו ושריו אין כתיב כאן, אלא עם זקני עמו ושריו – יושב עמהן ודנין אומות העולם"
142. זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת לך לך דף מב ע"א־ע"ב: "אמר רב חסדא: אין הקדוש ברוך הוא עושה משפט ברשעים בעולם הבא עד שנמלך בנשמתן של צדיקים שנאמר מנשמת א־לוה יאבדו (איוב ד). וכשהן אובדין אין אובדין אלא מאותו הדין שהנשמה דנה לרשעים
143. זוהר, האידרא רבא כרך ג (במדבר) פרשת נשא דף קמב ע"ב: "תאנא. כד מתערין דינין קשיין לאחתא בעלמא, הכא כתיב (תהלים כה) סוד ה' ליריאיו"
144. אע"פ שמה שכתוב בהם בפירוש הוא שהקב"ה מודיע את הדבר לצדיקים, ולא שמתנה את הדבר בהסכמתם
145. עבודת ישראל (למגיד מקוז'ניץ) פרשת נח ד"ה אכן: "ואיתא באידרא רבה (ח"ג קמא ב): סוד ה' ליראיו (תהלים כה, יד) ועד לא אסכימו לא נחתין דינין לעלמא עיין שם"
146. צדקת הצדיק (לר' צדוק הכהן מלובלין) אות פז: "אין גזירה יוצאה מפי הקדוש ברוך הוא אלא בהסכמת צדיקי הדור (שהם בית דינו) כמו שמובא (אידרא רבא קמ"ב ב) סוד ה' ליראיו ועד דלא אסכימו לא נחתין דינין לעלמא
147. יג"ל יעקב על התורה (ר' חיים מרדכי יעקב גוטליב, מחבר שו"ת יג"ל יעקב) חלק ג עמוד קטז ד"ה לראש השנה (והובא בספרים נוספים): "שמעתי בשם הצדיקים בעלי רוח הקודש, אשר אחר פטירת הקדושים רבי ר' מיכלי מזלאטשוב זללה"ה ורבי פנחס מקאריטץ זללה"ה, נתמנו שניהם בין המנוים בבית דין של מעלה, כל אחד היה מיוחד לדון על עניין ומידה מיוחדת המתייחס אליו, דהיינו הרבי ר' מיכלי ז"ל נתמנה לדון העולם על פגם הברית ר"ל, כידוע שהוא היה פרוש וקדוש נורא מאוד בעניין זה על כל באי עולם, והרה"ק רבי ר' פנחס ז"ל מקאריץ נתמנה לדון על עבירות שקר, כנודע שהיה מחמיר מאוד בעניין זה
148. שפע חיים (הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז) שיעור חומש ורש"י פרשת שופטים תשי"א (ובשפע חיים חלק ג פרשיות שמות – יתרו בניסוח שונה במקצת): "דהנה נודע מפי סופרים ומפי ספרים (עיין עמק המלך, תיקוני תשובה, פרק ב), שלמעלה ישנם שלושה בתי דינים: האחד, בית דין של מלאכים קדושים. השני, בית דין של צדיקים שחיו בעולם הזה ונסתלקו ממנו, שיש להם פמליא של מעלה בפני עצמה ויושבים לדון את כל הבא לפניהם. השלישי, בית דין של צדיקים אשר הם עדיין חיים בעלמא הדין... ועל פיהם ישק כל דבר... צדיקי הדור הללו שהם עדיין בחיים חיותם, המה יודעים ומכירים בתגבורת היצר הרע, והם מלמדים זכות על בני א־ל ומוציאים את דינם לאורה