ביאור:אמונה טהורה/השער השבעה־עשר: עתיד לבוא
השער השבעה־עשר:
עתיד לבוא
הקשיים בסוגיות שלעתיד לבוא
[עריכה]בשער זה נדון על סוגיות שלעתיד לבוא: עולם העתיד שהוא התכלית, חישובי קיצין, המשיח, תחיית המתים ועוד.
בסוגיות אלו ישנם קשיים מהותיים שאין ביד אדם להכריע בהם עד שיהיו.
מן המפורסמות שדברי הנביאים בעניינים אלו סתומים [1], והרי כל הנביאים [2] נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה [3], ויש שכסבורים לראות ולא ראו [4]. דנו בכך לעיל פרק צ}}, ובפרט בסוגיות אלו, יש שהנביא נצטווה לסתום את הדברים [5], ויש שהנביא עצמו לא הבינם [6]. ויש שהשמות שנקראו בפי הנביא כבר נשכחו [7], ויש שנחלקו חז"ל או המפרשים במחלוקות מהותיות בביאור דברי הנביאים [8], ויש שחז"ל ביארו נבואה מסוימת ובא אחד הראשונים ודחה את פירושם [9]. ורז"ל פירשו על משיח בן יוסף שיהרג במלחמה [סוכה נב ע"א] ותמה אני לפי פירושו איך סתמו ולא זכרו כלל"}}, ויש שסברו שהבינו את דברי הנביא ולאחר זמן התברר שטעו [10], ויש שנחלקו האם דברי הנביא כפשוטם או שאינם אלא משל [11]. השגת הראב"ד: אל יעלה על הלב שבימות המשיח כו' עד משלים. א"א והלא בתורה והשבתי חיה רעה מן הארץ"}}, ומה שנאמר בדרך משל – רק לעתיד יוודע לכל מהו הנמשל [12], ויש מנבואות אלו שיש שאמרו שאינן על העתיד לבוא אלא שכבר נתקיימו בימי בית שני [13]. וכן רבותינו ז"ל מסכימים שהנבואות נאמרו על חזקיה אלא שלא נתקיימו בו, אמרו ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיה משיח וכו'}}. וכן מה שאמר הכתוב ביחזקאל ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכולם למלך (יחזקאל ל"ז כ"ב), פירשו שזה נאמר על בית שני, וראיה לדבר מה שנאמר בפרק חלק (סנהדרין ק"י ע"ב) עשרת השבטים אינן עתידין לחזור וכו', והן דברי רבי עקיבא, ואם היתה נבואת יחזקאל עתידה איך יאמר רבי עקיבא שאין עשרת השבטים עתידין לחזור לימות המשיח, הרי דברי יחזקאל הם בהפך, אבל נראה כי ר' עקיבא היה מפרש אותן בזמן בית שני..}}. וכן פירשו קצת המפרשים שכל נבואותיו של ישעיה נתקיימו בבית שני שציווה כורש לבנות הבית... ולפי שבתחילת בית שני היו עניים ואחר כך בימי החשמונים נתעשרו עושר גדול, נתקיים תחת הנחושת אביא זהב (ישעיה ס' י"ז)..}}. ואומרים גם כן כי בבית שני נתקיים והביאו את כל אחיכם מכל הגויים מנחה לה' (ישעיה ס"ו כ'), לפי שציווה כורש מלך פרס וכל הנשאר מכל המקומות אשר הוא גר שם ינשאוהו אנשי מקומו בכסף ובזהב וגו' (עזרא א' ד'), וכן יבוא כל בשר להשתחוות לפני (ישעיה ס"ו כ"ג), לא נאמר על כלל האומות, כי אם על כלל אומת ישראל בלבד..}}. וכן גם כן כתב הר"ר חיים גאלייפפ"א באגרת קראה אגרת הגאולה, כי כל נבואותיו של דניאל היו על בית שני בלבד... ולפי דבריו צריכים אנו לומר שהד' חיות שראה דניאל אינן הד' חיות שכתבו כל המפרשים, אבל הראשונה רמז למלכות בבל, והשנית למלכות מדי, והשלישית למלכות פרס ומדי, והרביעית למלכות היוונים..."}}, ולדבריהם אפילו האמונה בביאת המשיח אינה מפורשת בנבואות אלא על פי הקבלה [14]. וכן יפרשו כל הנבואות על זה הדרך על העבר, ויאמרו כי עיקר האמונה בביאת המשיח היא על פי הקבלה..}}. אלא שהאמת הוא [זו דעת העיקרים עצמו], שיש בתורה ובדברי הנביאים כתובים מוכיחים בהכרח על צמיחת ישראל ומעלתם שלא נתקיימו לעולם לא כולם ולא מקצתם... וזה היעוד מורה בהכרח על קיום האומה בכללה בכל זמן ושתעלה בסוף למעלה גדולה... וכן נבואת גוג לא מצינו שנתקיימה בשום זמן כלל... ונבואות הרבה כאלו יש, שאי אפשר שיתפרשו על מה שעבר"}}.
ועוד, שלגבי בפרטים מסוימים בסוגיות אלו [15] כבר כתב הרמב"ם שאינם עיקר בדת, ואינם מביאים לא לידי יראה ולא לידי אהבה [16]. ולגבי פרטים אחרים בהם [17] הרי שהם נעלמים מעיני כל חי [18], והוסיף הרש"ר הירש שאי אפשר לעמוד כלל על בוריים במופת חותך, וכל הנאמר עליהם אינו אלא השערה שלכל היותר קרובה לאפשרות האמת [19].
עולם העתיד שהוא התכלית
[עריכה]בפרק זה נדון במהותו של העולם הבא במובן של העולם שלעתיד שהוא התכלית, ולא עולם הנשמות שלאחר המוות.
ונחלקו בכך הראשונים במחלוקת עצומה.
הרמב"ם כתב שהעולם הבא אין בו גוף וגווייה אלא נפשות הצדיקים בלבד, והדעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצויה עמהן, ויודעים ומשיגין מאמיתת הקדוש ברוך הוא [20]. וזה שאמרו צדיקים יושבין – דרך חידה אמרו, כלומר הצדיקים מצויין שם בלא עמל ובלא יגיעה, וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן, כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצויה עמהן, והיא העטרה שלהן כעניין שאמר שלמה בעטרה שעטרה לו אמו, והרי הוא אומר ושמחת עולם על ראשם ואין השמחה גוף כדי שתנוח על הראש כך עטרה שאמרו חכמים כאן היא הידיעה}}. ומהו זהו שאמרו נהנין מזיו שכינה? שיודעים ומשיגין מאמיתת הקדוש ברוך הוא מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל"}}.
והוא לשיטתו, שלדעתו גם לאחר תחיית המתים ימשיכו למות, ואין זה עיקר התכלית [21]. גם ימות המשיח לדבריו אינם אלא אמצעי לעסוק בתורה ובמצוות במרגוע ולהרבות בחכמה כדי לזכות לחיי העולם הבא הרוחני [22]. וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגרעון הוא חיי העולם הבא}}. אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל, וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד"}}.
ועוד, שלדעת הרמב"ם אי אפשר שהשכר הנצחי יהיה בתחיית המתים, שהרי לשיטתו השכר שאין שכר למעלה ממנו [23] הוא שיודעים ומשיגין מאמיתת הקדוש ברוך הוא מה שאינם יכולים לדעת כשהם בגוף האפל השפל [24].
וכן דעת רבי שלמה אבן גבירול [25].
אמנם הרמב"ן חלק עליהם באריכות, וסובר שהעולם הבא אינו עולם הנשמות, אלא הוא עולם השכר לאותן שהקב"ה מחיה בתחיית המתים, ויימצאו בו אנשי התחייה בגוף ובנפש [26]. הרי נתבאר שהעוה"ב אינו עולם הנשמות, אלא עולם נברא קיים שיימצאו בו אנשי התחיה בגוף ובנפש..}}. ונחזור בקצרה, כי שכר הנפשות וקיומם בעולם הנשמות נקרא לרבותינו גן עדן, ופעמים קורין אותו עלייה וישיבה של מעלה, ואחרי כן יבאו ימי המשיח והוא מכלל העולם הזה, ובסופן יהא יום הדין ותחיית המתים שהוא השכר הכולל הגוף והנפש והוא העיקר הגדול שהוא תקוות כל מקווה להקב"ה, והוא העולם הבא שבו ישוב הגוף כמו נפש, והנפש תידבק בדעת עליון כהדבקה בגן עדן עולם הנשמות, ותתעלה בהשגה גדולה ממנה ויהיה קיום הכל לעדי עד ולנצח נצחים"}}, והטעם לזה, שמידת הדין נותנת לשלם שכר ועונש גם לגוף [27], שכשם שהעבודה היתה בגוף ונפש, כך יהיה קיבול השכר [28].
וכן דעת הרס"ג [29] הראב"ד [30] והרמ"ה [31]. והרי ביארנו מפשוטן של פסוקים וכח המשניות והשמועות שהעה"ב שמשלמין בו שכר לצדיקים ונפרעין בו מן הרשעים אי אפשר בלא גוף וכן קבלה פשוטה ביד כל ישראל איש מפי איש הלכה למשה מסיני וכ"כ רבינו סעדיה ז"ל בספר האמונות וכן כתבו כל הגאונים בספריהם"}}. וכן מוכח מהזוהר [32]. וזהו כשיטתו (זוהר כרך ג (במדבר), פרשת בלק, דף ריב ע"ב) שלאחר תחיית המתים לא ימותו עוד: "ובההוא זימנא יקים קודשא בריך הוא למתייא דעמיה, ויתנשי [ותשתכח] מנהון מיתה"}}. וכן דעת המקובלים [33].
לשיטה זו, לאחר התחייה לא ימותו עוד [34].
יש להעיר שע"פ הידוע לנו היום, ע"פ חוקי הטבע, הן מערכת השמש והן היקום כולו – לא יתקיימו לנצח נצחים כמקומות שיכולים לשרוד בהם חיים. וכבר קדמם האבן עזרא [35]. ואם כן יש לעיין כיצד יהיה עולם שכר נצחי גם לגוף.
מסתבר ששורש מחלוקת זו קשור גם בשאלה ביחס להנאות הגופניות שבעולם הזה, שהרמב"ם כתב על כך שחרפה היא לנו [36], ובעל אגרת הקודש כתב שאם עושה באבריו מצווה, הרי שהם נכבדים משובחים ונשגבים [37]. כי כאשר הידיים בעת שכותבות ספר תורה הן נכבדות ומשובחות ונשגבות, ואם עושות נבלה מהנבליות הן מגונות ומכוערות, כך היו כלי המשגל לאדם ולאשתו קודם שחטאו"}}.
והעיר הרש"ר הירש, שאמיתת מהות העולם הבא ועולם התחיה נעלמות מעיני כל חי, ואי אפשר לעמוד כלל על בוריים במופת חותך, וכל הנאמר עליהם אינו אלא השערה שלכל היותר קרובה לאפשרות האמת [38].
ששת אלפים שנות העולם
[עריכה]פשט לשון התלמוד הוא שהעולם הזה יתקיים ששת אלפים שנה בלבד [39].
הרשב"א כתב על כך שזו הדעה המקובלת, שהרי אין בתלמוד חולק על דברים אלו, וכך היתה קבלה בידם [40]. ויש מפוסקי הדור האחרון שמשמע מדבריו שמי שאינו מאמין בכך, הריהו כופר בעיקר [41].
רבינו בחיי כתב שאמנם ששת אלפים שנה העולם יחרב, אך לאחר מכן יחזור ויתחדש כבתחילה, וחוזר חלילה שבע פעמים, עד היובל הגדול [42]. וזהו החורבן שיהיה העולם חרב, אבל לא יהיה תוהו ובוהו, כי עתידין הן שיחזרו כבתחילה וישפיע למטה מה שקבלו למעלה ואז יתחדש העולם, וכן יהיה העניין משבעה לשבעה עד היובל הגדול, וכשיגיע היובל הגדול יחזרו כל העשר לשרשם שהוא אין סוף"}}.
המאירי פירשו שהכוונה לאלף השישי עצמו, שיהיו בו רוב צרות ומבוכות [43].
אור השם פירש שהלשון "חרב" אין פירושה העדר, ואפשר שייפסד אל עולם אחר, וכן הוסיף שחורבן זה לא נאמר על הגרמים השמיימיים [44]. אבל אפשר שייפסד אל עולם אחר... אלא שנראה, שמה שהעידו רז״ל בזה, הוא חורבן מה שבכאן זמן מוגבל, אבל בגרמים השמיימיים לא חייבו דבר"}}.
המגיד מישרים פירש שאין הכוונה שהעולם יחרב ממש חלילה, אלא שיחרב מטבעו, שיתבטלו תאוות העולם הזה [45], או שישתנה ממנהגו התקיף [46].
ואילו הרמב"ם כתב שמאמר זה הוא דעת יחיד, והדעה המקובלת על חכמי המשנה והתלמוד היא שאין כל חדש תחת השמש [47].
יש מהאחרונים שהוסיף שקשה לפרש שלאחר ששת אלפים שנה יהיה חורבן נצחי, שאם כן נשאר זמן מועט לגאולתנו הנצחית, וכי יתכן כי כנגד אלפי שנות גלותנו יצטמצם זמן הענקת גאולתנו כל כך, ומי חשיד הקב"ה דעביד דינא בלא דינא [48]. והנה, לוא נחשוב כי היום ומחר תבוא גאולתנו הנצחית, הייתכן כי כנגד אלפי שנות גלותנו יצטמצם זמן הענקת גאולתנו אך ורק במשך שלוש מאות שנה? ועל כגון זה נאמר 'מי חשיד הקב"ה דעביד דינא בלא דינא?'"}}.
סוף דבר, כל אלו הדברים לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו [49], ויהיה מה שיהיה מחורבן העולם וקיומו כרצון הגוזר [50].
תורת השמיטות
[עריכה]יש במדרש אגדה, שהיה סדר זמנים קודם לכן, שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו [51]. וכתב הכוזרי שאם היתה סיבה להאמין בעולמות קודמים, לא היה בזה פגם באמונה [52].
כמה וכמה מספרי המקובלים ייסדו שישנן שבע שמיטות, דהיינו סבבים של שבעת אלפים שנה. אם כן אפוא כלל העולמות יערכו ארבעים ותשעה אלפי שנים [53]. רבינו בחיי במדבר י לה: "וכן העניין בששת אלפים כי חזר חלילה והתחיל לפעול באלף ראשון בבינה, ובשני בחסד, ובשלישי בגבורה, וכן כלן, עד שיכנס האלף השביעי שהוא יסוד, ולכך הוא שבת ומנוחה, ויהיה העולם חרב בהכרח לפי שפעלו כל ספירה וספירה אלף שלה... אבל לא יהיה תהו ובהו כי עתידין הן שיחזרו כבתחילה וישפיע למטה מה שקבלו למעלה ואז יתחדש העולם, וכן יהיה העניין משבעה לשבעה עד היובל הגדול, וכשיגיע היובל הגדול יחזרו כל העשר לשרשם שהוא "אין סוף". וזהו הסיבה שיהיה העולם בהכרח תהו ובהו..."}}. ספר התמונה, הקדמה לתמונה ג, ד"ה והנה וד"ה וגם: "והנה ספר בראשית כלול בשני ספרים, ובו רמוז עניין השמיטה שהיתה בראשונה בפרשה ראשונה. והנה השמיטה שאנו בה... והנה נשחת בעבור גבורות המים הבאות מצד חמי טבריה... וגם ספר ויקרא נגד שמיטת הנצח..."}}. ספר הקנה, חלק "קנה חכמה קנה בינה", מהדורת קראקא תרנ"ד דף ו ע"א: "שיתא אלפי שנין הוה עלמא וחד חרוב ז' פעמים ז' הם מ"ט (פירוש, ז' שמיטות יעברו ויחזרו ויקיפו, וכל שמיטה יהיה שיתא אלפא שנין עלמא זהו הוויותיה, ואלף השביעי יהיה שבת ומנוחה, וזהו וחד חרוב וזהו ושבתותיה. א"כ יקיפו ז' פעמים ז' אלפים שנה ל"ז שמיטות עד היובל הגדול שהוא שנת החמישים אלף שנה...)"}}.
ההולכים בדרך זו אף נחלקו באיזו שמיטה אנו נמצאים. יש שכתב שאנו בשמיטה השנייה [54], ויש שכתב שאנו ברביעית [55]. וסוד ה' ליריאיו, שנמסר להם שאנחנו כעת בהקפה הרביעית..."}}, ויש שכתב שנחלקו בזה אמוראים האם אנו בראשונה או בשביעית [56].
יש מן האחרונים שקישר זאת לממצאים וברואים שנתגלו בעובי האדמה מתקופות קדומות, והוסיף שמכאן הוכחה לאמיתות התורה, כי מה שנמצא ברור לעינינו בטבע, נמסר לאבותינו ולרבותינו והם גילוהו כבר לפני מאות שנים [57]. דהרוח המשתוקק שבאדם, החפץ לגלות כל תעלומות, חתר וחפר ויחפש כחולדה בקרבים של האדמה... ומצאו תוך עובי האדמה ארבעה סדרים וכל אחת למעלה מחבירתה כל אחת מין אדמה אחרת, ובין סדר לסדר מונחים ברואים שנתקשו ונתהוו בתוארם לאבן, אשר משום הוכיחו שהארץ נתהפכה ונחלפה פניה כבר ארבע פעמים [לשיטתו לעיל שאנו נמצאים בשמיטה הרביעית]"}}.
יש מהמקובלים הראשונים שחידש שהשנים שבתורת השמיטות הן ע"פ שנותיו של הקב"ה, שכל יום מהן הוא אלף שנים שלנו. וע"פ זה כלל העולמות יערכו למעלה מחמישה עשר מיליארד שנה [58]. דע כי יומו של הקב"ה אלף שנה, שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום. ושנתנו שס"ה ימים ורביע יום}}. אם כן השנה שלמעלה הם ג' מאות אלפי שנה וחמישה ושישים אלפים שנה ור"נ שנה שלנו. ושנתיים שלמעלה הם ז' מאות אלפי שנה וכ"ה [צ"ל: ל'] אלפי שנה ות"ק שנים שלנו}}. מעתה צא וכפול צא וכפול וצא וכפול עד מ"ט אלפי שנה [של שבע שמיטות], שכל שנה ג' מאות וס"ה יום ורביע יום, וכל יום של מעלה הוא אלף שנה שלנו, כמו שכתוב ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, מי ימלל גבורות ה', בשכמל"ו..}}. עינינו רואות שקיום העולם ארוך מאוד, להוציא מליבם של האומרים שאין קיומו בלתי מ"ט אלפי שנה שהם ז' שמיטות"}}.
ויש שהוסיף שתורת השמיטות היא מן הדברים הנמנעים שאין לנו להרהר בהן [59].
לעומתם, מהרח"ו כתב שכל תורת השמיטות היא טעות שנפלה בפי מקצת מהמקובלים, ואין להאמין בדברים האלו, והעולם יימשך שבעת אלפים שנה בלבד [60]. ומזה טעו לומר דאם כן נמצא כי גם בשבעת מלכים הראשונים הנקראים מלכי אדום היה בהם המשך שבעה אלפים שנה אחרים כמו שהיו באלו השבעה ספירות האחרות, ונמצא כי כבר אנו עתה בשמיטה שנייה, ומזה הוסיפו עוד לטעות ולומר שכיוון שיש שתי שמיטות, אם כן כך יתגלגל העולם עד תשלום שבע שמיטות. ואין הדבר כן..}}. ימשך העולם שבעה אלפים שנה ואין עוד"}}.
ויש ממקובלי הדור האחרון שכתב שבעלי הנשמות הגדולות שכוספים לאין סוף [61], נוטים לכך שזמנו של העולם אינו מוגבל כלל [62].
חישובי קיצין
[עריכה]כבר האמוראים שאלו מדוע לא בא המשיח [63].
איסור חישוב הקץ
[עריכה]אמרו חכמים : תיפח רוחם של מחשבי הקיצין [64], אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר. ובמקום אחר אמרו חכמים: הנותן את הקץ אין לו חלק לעולם הבא [65].
טעם האיסור, שהיו אומרים "כיוון שהגיע הקץ ולא בא – שוב אינו בא" [66]. אכן, כבר אירע שהיו עיניהם של קלי הדעת נשואות לשנה מסוימת, והיעוד הזה שב לחוכא ואטלולא, וח"ו הדבר הרע הזה נעשה לשגגה מעיני העדה [67]. ק"ו לצדיקים שחייבים לחוס על כבוד קונם יותר מכבודם מבלי הביט אל הריקים ואל הפוחזים המקדימים פיהם לאזנם. לה' אלוקינו הרחמים והסליחות, כי מרוב שחי וכעסי דברתי עד הנה"}}. ואף אירע שבראות הפתאים שמשיח לא בא כפי שהאמינו, המירו רבים מהם את דתם [68]. הפתאים שמשיח לא בא אז המירו ועדיין! השנה ההיא נקרא שנת התשובה וכן בשנת חמשת אלפים רצ״ד לבריאה שהי׳ שנת אלף p תס״ו לחרבן הבית"}}.
וכן כתב האבן עזרא, שכל החושבים המילות או האותיות בחשבון גימטריה – הכל הבל ורעות רוח, ואפילו דניאל לא ידע הקץ, וכל שכן הבאים אחריו [69].
והרמב"ם ייסד בשלושה עשר העיקרים, להאמין ולאמת שהמשיח יבוא, אך לא ישים לו זמן ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו [70]. עוד הוסיף, שלעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענייני סידור שלבי הגאולה ודקדוקיהם, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי אהבה ולא לידי יראה [71]. ועוד כתב, שלא יתכן לשום אדם לדעת את הקץ לעולם [72], כדברי דניאל [73] "כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ".
ויש מי שדחה מכל וכל את חישובי הקיצין, כיוון שלדעתו [74] אנו צריכים להאמין באמונה שלמה שבכל יום ויום יכול לבוא משיח צדקנו [75]. ושאלתי את רבינו האם גם דעתו כך}}. ודחה זאת רבינו מכל וכל, ואמר לי שאנו צריכים להאמין באמונה שלימה שבכל יום ויום יכול לבוא משיח צדקנו ('היום אם בקולו תשמעו'), ולא לומר שהגאולה תבוא בתאריך אחר מאוחר יותר"}}.
מחשבי קיצין
[עריכה]עם כל זה חיכו לו , ובמשך כל הדורות – חז"ל ראשונים ואחרונים – היו שחישבו קיצים שונים, על סמך קבלה או חישובים מפסוקים שונים, וכולם כבר עברו ולא היה כך .
בתלמוד הביאו קץ בשנת ד'רצ"א [76], וכן אלף ת"י לגלות אדום [77]. רש"י שם: "ותשקמו בדמעות שליש – כלומר השקה אותם הקדוש ברוך הוא בין גלות מצרים לגלות בבל שליש גלות אדום, כי קץ גלות אדום זה יהיה לסוף שלש פעמים ארבע מאות שנים, ושלש פעמים שבעים שנה כנגד גלות בבל, דהיינו לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים, כבר עברו ולא היה כך, מצאתי כתוב בשם הרב רבי שמואל בר דוד זכרונו לברכה"}}, רש"י חישב בדעת הרס"ג אלף של"ה להסרת קרבן התמיד [78], הרמב"ם חישב שהנבואה תחזור לישראל בשנת ד'תתקע"ו [79], דעת זקנים מבעלי התוספות חישבו סוף ה' אלפים [80], הרמב"ן חישב ה'קי"ח [81] וכן חישב הרלב"ג [82] ועוד ראשונים רבים [83], הפירוש המיוחס לרמב"ן [84] חישב ה'ת"ת [85], פענח רזא חישב ה'ת"ע או ה'תע"ה [86], ר' דון יוסף אבן יחייא חישב ה'ת"ש בקירוב [87], הכפתור ופרח הביא חישוב של שנת ה'קי"ח [88], וחישוב נוסף – ה'קס"ג [89], הזוהר חישב במקום אחד ה'ס"ו [90], ובמקום אחר חישב ה'ת"ח [91] וכן סברו אור החמה [92] ועמק המלך [93], האברבנאל חישב ה'רס"ג [94], וכן שנת ה'ר"צ [95], רבי שלמה מולכו חישב ה'ש [96], החסד לאברהם חישב ה'תש"ס [97], אור החיים חישב ה'ת"ק [98]. ואולי כי לזה רמז הנביא באומרו (ישעיה כא) אמר שומר אתא בוקר וגם לילה פי' הגם שאתא בוקר ראשון לא הועיל ובא גם כן הלילה אחריו כי לא נושענו בו. ואולי כי אלו ישראל היו שלמים היו נגאלים בבוקר ראשון}}. והוא מה שרמוז בדבריהם שלא נגזר על ישראל גלות אלא יום אחד דכתיב (תהלים כ) יענך ה' ביום צרה פירוש יומו של הקדוש ברוך הוא, ולא נשארים אלא תרע"ב שהם עק"ב שנשארו מאלף הד' ות"ק של אלף הה' הרי תרע"ב ובבוקרו היו נגאלים"}}, הגר"א חישב שמשנת ה'ת"ק והלאה – בכל ארבעים ואחת שנה ושמונה חודשים מתקדמים עקבות המשיח מבחינות רבות [99]. עקבות משיחא בכללות נפתחו תחילה בשעה הראשונה של בוקר יום השישי לשתיתאה, היינו שנת ת"ק לאלף הששי דנא. ומשעה לשעה מתקדמים העקבות מבחינות רבות. וכנודע כל שעה ארבעים ואחת שנה ושמונה חדשים מאז נפתחו מוסרותיהם של עקבות משיח בן יוסף שעל זה נאמר 'פיתחת למוסרי' ובסוד 'עדות ביהוסף... הסירותי מסבל שכמו כפיו מדוד תעבורנה'. ומהשעה השנייה (היינו משנת תקמ"ב) נכנסה בחינתם של כל בית ישראל, הן הכלל והן כל איש ואיש בישראל, בפקידה דמעליתא של משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף"}}. על פי חישוב זה, השעה השישית התחילה בשנת ה'תש"ח וארבע חודשים, וכפי שכתב הרב אברהם יעלין בספרו גאולת ישראל, כדלקמן}}, התולדות יעקב יוסף חישב ה'תש"א [100], בעל התניא חישב ה'תר"ג [101], רבי מאיר מאפטא חישב ה'תשכ"ב [102]. בהסכמת חתנו ר' מאיר מנדל לספר הנ"ל: "וזאת להוי ידוע שבפרשת בלק בהפירוש על פסוק כי אם יהיה לבער קין עד מה אשור תשבך, על תיבת 'תשבך' נכתב בהכתיבות י' פירוש אחר, לא כמו שנדפס כעת... הוכרתי להעלים הפירוש שפירש כבוד חותני ז"ל מטעם הכמוס"}}. שפע חיים (רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז־קלויזנבורג) שיעור חומש ורש"י ויקהל־פקודי תשכ"ח ד"ה ואכן: "זאת משום כי הרה"ק מאפטא זי"ע כתב בזה לרמז על קץ הימים בביאת משיח צדקנו שיהיה בשנת 'תשבך' (תשכ"ב), אך כדי שלא לגרום ליאוש בני הדור ההוא, הורו צדיקי אותו הדור להשמיט הדברים מן הספר"}}, רבי נחמן מברסלב אמר שכבר היה מוכן שיבוא המשיח כמה שנים לאחר שנת ה'תקס"ו [103], והוסיף שהיו שאמרו שיבוא בשנת ה'תק"ע [104], האדמו"ר השני מקומרנה הביא בשם האר"י שבשנת ה'תשל"ו תהיה תחיית המתים ובשנת ה'תש"ס יהיה יום הדין [105], המלבי"ם חישב שהגאולה תחל בשנת ה'תרע"ג והמקדש ייבנה בשנת ה'תרפ"ח [106], האדמו"ר משינאווא חישב ה'תרס"ו [107], הגאולת ישראל חישב עד שנת ה'תש"ח וארבעה חודשים [108], הרב סלמאן מוצאפי אמר שבשנת תש"ן יתרחש שינוי עצום בארץ ישראל ובעולם כולו [109], השפע חיים חישב ה'תשכ"ט [110]. שנים לאחר מכן, בשנת תשל"ה, הצטרף לדעה שהמשיח יבוא בערך בשנת תשל"ו. שפע חיים שיעור חומש ורש"י פרשת צו תשל"ה ד"ה כבר אמרתי: "כן היו צדיקים שהיו סבורים שמשיח יבוא בשנת כת"ר, ואחרים אמרו שיבוא בשנת תרל"ו וכדומה, ומן השמיים הטעו את חשבונם בכמאה שנים... ויש מהם שידעו שהקץ יהיה בעוד כמאה שנה, אלא שהם באו בכח הזרוע להקדים את הקץ בכמאה שנה (ודברים אלו אני אומרים מתוך ידיעה, ואלמלא ידעתים לא הייתי אומרם). ועל כל פנים הדבר ברור שעתה כבר הגיע הסוף והקץ, ואי אפשר שיימשך עוד. ועל כן כל אדם מישראל צריך להכין את עצמו בהכנה יתירה לקראת חג הפסח הבעל"ט"}}, והיו עוד [111]. הוא לא זכה לכך, ונפטר בי"ט באייר ה'תקע"ה}} חישובים רבים [112].
יש להעיר שאדמו"ר הריי"צ [113] כתב בשנת ה'תש"ב שזהו מועד הגאולה ע"י משיח צדקנו הבא בקרוב ממש [114]. האמת הגמור, כי על מפתן הגאולה שלמה על ידי משיח צדקנו אנו עומדים, והצרות הבאות עלינו [היה זה בשנות השואה] חבלי משיח המה, ותשובה ה׳ אלוקינו דורש מאיתנו... בכדי שגם הוא יזכה לקבל פני משיח צדקנו בקרוב ממש"}}.
כיצד חישבו קיצים נגד האיסור
[עריכה]הרמב"ם, שכתב בחריפות נגד מחשבי קיצין [115] – אף על פי שגם הוא עצמו עשה זאת [116] – הסביר שיש לדון לכף זכות את הרס"ג שחישב כך, שכל מעשיו לשם שמיים, אלא שהיה זה צורך דורו [117]. ואנו דנים את רב סעדיה לכף זכות ונאמר, שמא מה שהביאו לעניין זה, ואף על פי שהיה יודע שהתורה אסרה זה, לפי שהיו בני דורו בעלי סברות רבות נשחתות, וכמעט שתאבד תורת ה' לולי הוא עליו השלום, לפי שהוא גלה מן התורה מה שהיה נעלם וחזק ממנה מה שנדלדל והודיעו בלשונו ובכתבו וקולמוסו, וראה בכלל מה שראה בדעתו לקבץ המון העם על דרך חשבון הקצים, כדי לאמץ אותם ולהוסיף על תוחלתם, והוא התכוון בכל מעשיו לשם שמים, ואין לטעון עליו על שטעה בחשבונותיו, כי כוונתו היתה מה שאמרתי"}}.
כמו כן, כיוון שהרמב"ם עצמו הביא מסורת על קץ, והדגיש את האיסור לפרסמה [118], נראה מדבריו שגילוי הקץ ליחידים, ובפרט אם אינו בדרך חישוב אלא במסורת, אין בו איסור.
הרמב"ן כתב שהאיסור לחשב את הקץ היה בדורות הראשונים שהקץ עוד היה ארוך, ואסרו לגלות זאת להמון כדי שלא לרפותם, ועכשיו, שאנחנו באחרית הימים, בטלו טענות אלה [119]. וכן כתב בשם המלבי"ם בספר אם הבנים שמחה (הרב ישכר שלמה טייכטל, רב, אב"ד, ראש ישיבה, מחבר שו"ת משנה שכיר), פרק ב אות כ, מהדורת תשמ"ג עמוד קלז: "דוודאי בתחילת הגלות אסרו חז"ל לחשוב קיצים, דמגודל הבכיות ומגודל ההכנות של גלות היה להכיר שאין זה על יום או יומיים, הלא יעקב אבינו בראותו החורבן והגלות היה נרעש ונפחד על זה כמבואר במדרש, על כן לא היה מקום לחשוב קיצים, ואדרבה כי היו רואים אז שכל כך יהיה מאריך ומי יסבול כח לסבול כל זאת והלא רשב"י כשראה אריכות הגלות בכה ואמר וי דגלותא יתמשך מי יסבול דא' כמבואר בזוהר. אבל כעת שאנו עומדים כבר... שפיר מותר וראוי לשאול שאלות כאלו, כמה ישהה עוד הדרך..."}}. עוד הוסיף, שטעם האיסור שמא יאמרו 'כיוון שהגיע הקץ ולא בא – שוב אינו בא', ולכן אם מחשבים בדרך שמא ואפשר, ולא במאמר חלוט כדרך הנביאים, אין בזה נזק [120]. וכן משמע מרש"י מסכת סנהדרין דף צז ע"ב ד"ה ויפח לקץ: "ויפח לקץ – תיפח נפשו של מחשב הקץ, שלא היה לו לכזב ולומר כיון שהגיע וכו'"}}.
האברבנאל כתב שכל האיסור לחשב את הקץ הוא רק על המחשבים על פי מערכות השמיים, אך מותר לחקור ולהבין את הקץ מתוך דברי הנביאים ורוח הקודש [121]. גם הוא הוסיף והתנה שיש להדגיש שהחישוב הוא בדרך אפשר [122].
היו שסברו שיכולים להיות משיח
[עריכה]במשך הדורות האחרונים היו כמה וכמה רבנים שעלה בדעתם, או בדעת אחרים, שהם יכולים להיות המשיח.
ר' חיים ויטאל, גדול תלמידי האר"י, כתב שלאחר מותו של האר"י נודע למפרע שהוא היה משיח בן יוסף [123]. וכתב מהרר"ח [ר' חיים ויטאל] בספרו: ומרוב טיפשותנו לא היה בנו דעת לשאול אותו מי הוא משיח בן יוסף, ולא עמד אלא ימים מועטים ונתבקש רבינו מאור עינינו בישיבה של מעלה, ונודע לנו למפרע שהוא היה משיח בן יוסף ומרוב ענוותנותו לא רצה לגלות עצמו. ע"כ"}}.
החוזה מלובלין כתב שהריגת משיח בן יוסף נתקיימה ברבי שמשון מאוסטרופולי [124].
על רבי שלמה מקארלין אמרו צדיקי דורו שהוא היה משיח בן יוסף בדורו [125], והאדמו"ר מקוז'ניץ נקט שאמרו שהיה בו נשמת משיח בן יוסף [126].
רבי נחמן מברסלב אמר שהמשיח יהיה מיוצאי חלציו [127].
ויש מחשובי רבני ברסלב שביאר בדעת רבי נחמן [128] שסבר שהוא עצמו כלול ממשיח בן יוסף ומשיח בן דוד [129].
רבי מרדכי מנחם מוורקא אמר שאם היה רוצה, היה יכול להיות משיח [130].
הרבי מלובביץ' אמר שהריי"צ, הוא "משיח שבדורנו" [131]. יש להדגיש שהוא אמר זאת שנים רבות לאחר פטירת הריי"צ [132].
והיו עוד רבים [133]. חלקם כתבו זאת בפירוש וחלקם רק רמזו זאת [134]. אור החיים (רבי חיים בן עטר) דברים טו ז: "מאחיך האביון פירוש מסיבת אחיך האביון הידוע שיעריך אדם בדעתו שהמעשה הוא לתכלית דבר זה של משיח ה' שמו חיים"}}. נתיבות עולם (למהר"ל מפראג) נתיב הלשון פרק ט: "(וזהו לשון הכתב הנשלח [אל המהר"ל]) מלאך ה' בתוכינו. ישכון כבוד בארצנו. משיח צדקנו. בראשנו מלכנו... אדוננו רכב ישראל ופרשיו גאון עולם משוש דורו, ראהו וישמחו במלכותו אדון כל הארץ יקרא. הגאון המופלא מוהר"ר יהודה ליווא יחי אדוננו לעולם וכסאו כשמש יהלום יכין נצח"}}. שי למורה (רבי יוסף שאול נתנזון, בעל השואל ומשיב) אבן העזר סימן קכט סעיף לד: "נתן סי' על עצמו לשכנו תדרשו כלומר שלא תאמר בב'. נ"ב ובט"ג ס"ק ד' תמה דמה צריך ליתן סימן בדבר שהי' מפורסם שנקרא שכנא בכף. ואני שמעתי שנמצא בקראקא ש"ס שהגיה הגאון מ' שכנא ז"ל בפר' חלק בשמות של משיח שהגיה אני אומר שכנא שמו שנאמר לשכנו תדרשו וזהו הסימן שנתן הגאון ר' שכנא ודו"ק"}}. מקור חיים (לבעל הדברי חיים מצאנז) אות רסו (מהדורת בולגריה תרע"ב דף לז ע"א): "הגאון החסיד מ' אברהם שלמה עפשטיין שי' בן גיסי הגה"ק מאוזרוב שי' נסע לשינאווע הרבה פעמים... ועוד סיפר לי שבאם הי' מברכין אותו בעת פרידת שלום שיחי' לביאת המשיח, לא היה אומר אמן. רק השיב: ביחד עם כל ישראל. כי היה חושב שהוא יהי' משיח אם יהי' הדור ראוי לכך"}}.
ר' צדוק הכהן מלובלין כתב שבכל דור יש אחד שראוי להיות משיח, אם יהיה הדור זכאי. וע"פ זה ביאר שהיו כמה אמוראים, שכל אחד מהם היה אומר על רבו שהוא זה שראוי להיות משיח [135]. וכן כתב השדי חמד, שבכל דור ודור צריך להיות אחד מוכשר שמא יזכו, והיה משוער אצלם בכל דור מי הוא [136]. ורבי נחמן מברסלב אמר שבכל צדיק יש מידה של משיח [137].
ויש מי שכתב שכל יחידי סגולה שהיו בדורות האחרונים, כולם נחשבים ועומדים מצד משיח בן יוסף [138].
הבעל שם טוב אמר שאם לא יבוא המשיח תוך שישים שנה, יהיה מוכרח הוא עצמו לחזור לעולם הזה [139].
ספר חסידים כתב שאדם המתנבא על משיח, הרי זה משום שעסק בכשפים שדים או שם המפורש, וכיוון שהטריח את המלאכים או השדים – הטעוהו בעניין המשיח, כדי שיהיה לבושת ולחרפה לכל העולם, לו ולמאמינים בדבריו [140].
כיצד טעו בחישוביהם
[עריכה]לגבי השאלה כיצד טעו גדולי ישראל בחישוביהם, כבר נאמרו תירוצים שונים: שזהו רצון האלוקים להעלים את הקץ [141] והטעום מן השמיים [142], שלא התכוונו לומר זאת באופן החלטי אלא בדרך אפשר [143], שעשו זאת רק לצורך דורם [144]. רלב"ג דניאל יב יא: "והנה לא עמדו הקודמים על זה הקץ, עם קלות העמידה אליו, מפני שכל אחד מהם היה טורח להמציא חשבון יגיע בימיו, ולזה תמצא רז"ל שנתנו קיצים רבים וכולם כלו, כי היו משתדלים להמציא הקץ קרוב כדי שלא יתייאשו מן הגאולה המון העם"}}. יש להעיר שבדבריו של הריי"צ (שהובאו לעיל) בשנת ה'תש"ב על כך שזהו מועד הגאולה, הדגיש את התועלת שבכך (אגרות קודש לאדמו"ר הריי"צ חלק ו, סוף איגרת א'תשצ"ד, עמוד שלז): "וברור הדבר כי כל החי בישראל, גם הפחות שבפחותים שנשבה בין המתבוללים, מכיוון שידע את האמת הגמור כי על מפתן הגאולה שלמה על ידי משיח צדקנו אנו עומדים, יקבל עליו לשמור המצוות המעשיות בכדי שגם הוא יזכה לקבל פני משיח צדקנו בקרוב ממש"}}, שבאו בכח הזרוע להקדים את הקץ [145], שהיו אלו שעות רצון אך היו סיבות שעיכבו את הדבר, שהיו אלו שלבים מסוימים בגאולה.
ועל חלקם אפשר שהסתכלו באספקלריא שאינה מאירה , ונתנבאו ולא ידעו מה נתנבאו. אמנם שנת ה'ת"ח לא היתה שנת הגאולה, אך – להבדיל – היתה זו שנת פרעות עצומות באלפים רבים של יהודים [146], ואפשר שראו ברוח קודשם שאכן יהיו מאורעות עצומים לעם ישראל בשנה זו, וטעו וסברו שזוהי הגאולה [147]. איגרת תימן פרק ג: "וכבר עמד אחד מן המחודדים בספרד וחיבר ספר בעניין הקץ על דרך הכוכבים, ואמר שהמשיח יגלה בשנת פלונית. ואין אחד מחכמינו חסידינו שלא זלזל שם דבריו וזלזל עצתו, ושמוהו במעלת החסרים בשביל מה שעשה והעיר תכלית. והמציאות עשתה בו יותר רע, כלומר שחוק והיתול ממה שעשינו בו אנחנו. לפי שבזמן שאמר שיגלה המשיח, עמד הסרבן והממרה בארצות המערב". כוונתו לעליית האלמווחדים שניסו להשליט את האסלאם אף על היהודים}}.
רבי נחמן מברסלב העיד על עצמו שמתחילה ידע באיזה יום יבוא המשיח, אך לאחר שמת בנו – בוודאי כבר לא יבוא המשיח באותו הזמן [148], והוסיף "אז אמרתי כך, והיום אני כבר אומר אחרת" [149]. רביז"ל הוסיף: 'ידעתי גם באיזה שנה ובאיזה חודש ובאיזה יום שיבוא... אך עכשיו בוודאי כבר לא יבוא באותו הזמן...'}}. רביז"ל התבטא אז: 'משיח כבר לא יבוא לפחות עוד מאה שנה'"}}. שאלו ר' יוד"ל: 'הרי אמרתם לי שאקבל פני משיח עם הבגד החדש שלבשתי, כאמור, בברית מילה של התינוק הקדוש...'}}. ענה לו רביז"ל: 'אז אמרתי כך, והיום אני כבר אומר אחרת...'"}}.
ויש מגדולי החסידות שכתבו שאנו מחוייבים גם להאמין לחישובי קיצין שחישבו חכמים הגם שכבר חלפו ועברו, וגם להאמין בביאת המשיח במהרה בימינו, ואע"פ שיש סתירה [150] בין שתי האמונות הללו [151]. והקב"ה יכול להחליף את הזמנים ולהביא לזמן הזה את השנים שכבר עברו, וכן אם נגזר שהגאולה תבוא רק בעתיד, יכול להביא את העתיד כבר עכשיו [152]. ובזה יובן לנו מה שמצינו בספרים הקדושים על שנים מסויימות שהם זמן הגאולה וכבר עבר הזמן ועדיין לא נושענו, אולם יתכן שבשמיים עוד לא היתה השנה ההיא, וברצות ה' יוכל להביא את שנת ת"ח לזמן הזה וכבר תבוא הגאולה}}. וזה שאנו מבקשים שאם נגזר ח"ו שרק לשנה הבאה בירושלים הבנויה, יעזור השי"ת שהשנה הבאה תהיה כבר עכשיו"}}.
אין כמו סוגיה זו, שרבים־רבים מגדולי ישראל התעלמו מכך שרבים כבר קדמום [153] וניסו לחשב את הקץ ונכשלו . אין זאת אלא שעשו זאת לשם שמיים כיוון שראו בכך צורך דורם [154], ואולי אף חשבו והאמינו מה שנכספה וכלתה נפשם להיות [155].
על כל פנים, חישובי הקיצין הם מהסברות והחשבונות הקרובים אלינו שהוכחשו.
ואחרי ככלות כל אלה , אם יתמהמה חכה לו כי בוא יבוא לא יאחר [156], ואנו למה מחכין, לקבל שכר [157].
סימנים לביאתו
[עריכה]אמרו בשם הגאון מווילנא, שכאשר צבא רוסיה ייכנס לאיסטנבול, יש לצפות לרגלי המשיח [158]. ושם עמוד קצג הערה 27 (על הקטע הנ"ל) ציינו: "מפי ר' אריה לווין, ששמע מפי ר' חיים ברלין, ששמע מפי ר' יצחק מוולוז'ין, ששמע מפי אביו ר' חיים, מפי הגר"א"}}.
חישובי קיצין למפרע
[עריכה]בדור האחרון יש מי [159] שחישב את הקיצין, אך בניגוד לשאר המחשבים, עשה זאת למפרע. וכך הגיע לפיענוח המתאים במדויק למועדים שבספר דניאל.
בנבואות שבסוף דניאל ישנם שלושה מועדים שונים: "ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור עד מתי קץ הפלאות. ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קודש תכלינה כל אלה... ומעת הוסר התמיד ולתת שיקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים. אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלוש מאות שלושים וחמישה" [160].
וכך פיענוחם:
"מועד מועדים וחצי" – אלפיים וחמש מאות שנה בדיוק לאחר חורבן הבית ראשון [161], התחיל "קץ הפלאות" – מלחמת העולם הראשונה [162], שהייתה גורם להצהרת בלפור על הקמת בית לאומי לעם ישראל בארץ ישראל. "וככלות נפץ יד עם קודש" – לאחר סיום השואה, "תכלינה כל אלה" – קמה מדינת היהודים בארץ ישראל.
"ומעת הוסר התמיד" – מזמן שנבוכדנצר הוציא את כלי המקדש ולא היתה אפשרות להקריב את קורבן התמיד [163], "ולתת שיקוץ שומם" – עד שהוקם בהר הבית מסגד עומר [164], "ימים אלף מאתים ותשעים" – עברו אלף מאתים ותשעים שנה בדיוק.
"אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלוש מאות שלושים וחמישה" – אלף שלוש מאות שלושים וחמש שנה למניינם של אותם מוסלמים [165], תהיה אותה הצהרת בלפור שבעקבותיה קמה מדינת היהודים.
חישובי קיצין מדויקים
[עריכה]עוד נמצא בדור האחרון מי [166] שחישב את הקיצין בסגנון שונה מכל אלה שקדמוהו [167]. כמו כן הוא טוען (שם עמוד 28 ד"ה ואם): "חזונות דניאל ובפרט המלאך גבריאל אינם עוסקים בגימטריות כי אם בחשבונות מדויקים של שנים או ימים"}}, ואכן חזה מראש את מלחמת העולם השנייה, שתחל לפני [168] שנת ה'ת"ש [169] ותכלול את אנגליה ואיטליה [170], עם צוללות איטלקיות אנגליות וגרמניות [171], שבשנת ה'תש"ט [172] יארע דבר גדול [173], והעלה אפשרות ש"אחרית הזעם" תהיה בשנת ה'תשכ"ז [174].
יש בדבריו גם חישובים שטרם נתקיימו, ולא נדע האם יהיו עד שיהיו : תהיה מלחמה אטומית [175], מפלת גוג תהיה ע"י גזים וחיידקים שיגרמו לשיתוק אברים [176], גוג ומגוג היא רוסיה [177]. היו עוד שסברו כך, כפי שנביא בפרק קמב בכותרת "איזו אומה זו"}}.
אמנם אין להכחיש שיש בדבריו גם חישובים שלא אירעו [178].
אף הוא חישב גם חישובים למפרע, ופיענח [179] ש"מועד מועדים וחצי" פירושו שלוש וחצי פעמים 365 שנה, שהם 1278 שנה. 1278 שנה לאחר שישמעאל כבש את ארץ ישראל [180], נכבשה הארץ מידיו ע"י הבריטים והוכרזה הצהרת בלפור [181], וביאר שזהו "קץ הפלאות" [182].
מעניין שחישובים מדויקים אלה, חושבו דווקא ע"י מי שהעיד על עצמו שאינו רב ואינו משכיל אלא צעיר פשוט [183], ובניגוד לגדולי ישראל רבים, וביניהם שעסקו בחכמת הקבלה, שניסו לחשב ולא עלה בידיהם, כדלעיל.
כי לא יעשה ה' אלוקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים [184], וכל דברי הנביאים אמת.
איסור דחיקת הקץ
[עריכה]מפורש בתלמוד שלפנינו, שאחת השבועות שהשביע הקב"ה את ישראל היא שלא ירחקו את הקץ [185], ופירש רש"י, בעוונם. והביא גירסה אחרת – שלא ידחקו את הקץ, דהיינו שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מידי [186]. האדמו"ר ממונקאטש כתב שהגירסה "שלא ידחקו" אינה להלכה ואינה עיקר [187].
במשך הדורות היו רבים שניסו לדחוק את הקץ באופנים שונים ולא עלה בידם, מסיבות שונות.
וסיפרו מעשה ברבי יוסף דילה ריינה, שהיה אדם גדול ובקי בחכמת הקבלה המעשית, ורצה להביא את הגאולה ע"י השבעות מלאכים בשמות קדושים, ולאחר שראה שלא נעשתה עצתו יצא לתרבות רעה, ונתייאש מן העולם הבא, וכרת ברית עם לילית המרשעת ומסר עצמו בידה שתהיה לו לאישה, וסופו שהשליך עצמו לים ומת [188]. ועשו השבעה בשם מ"ב ובשם אשר אמר להם אליהו, היוצא מפסוק שרפים עומדים ממעל לו, והשביעו למלאך סנדלפון שיתגלה עתה אליהם הוא וכל סיעתו הקדושים בכח השמות הקדושים..}}. וארח זאת הגיע רבי יוסף לעיר צידון ושמניחים [?] ויצא לתרבות רעה כיוון שראה שלא נעשתה עצתו, ובפרט ששמע הבת קול הנזכר נתייאש מ העולם הבא, וכרת ברית עם לילי"ת המרשעת, ומסר עצמו בידה ותהי לו לאשה, והיה מטמא עצמו בכל טומאות עד כי בשמות הקודש ושאר שמות והשבעות אשר היה יודע, היה משתמש בהם להרע, והיה משביע רוחין ושדין בכל לילה להביא לו את אשר יחפוץ..}}. והשליך עצמו לים ומת"}}.
אכן החתם סופר ביאר שהאיסור הוא לדחוק את הקץ ע"י קבלה מעשית כמו יוסף דילה ריינה, אבל להתפלל בכל יום – חובה עלינו [189]. והרמ"ק כתב שהחשש ממעשיהם של אנשים כמו יוסף דילה ריינה וכיוצא בו, הוא הסיבה שלא רצו לגלות שמות קדושים [190].
הרבי מסאטמר כתב שזו היתה העבירה של מלכות בר כוזיבא – שדחקו את הקץ לפני הזמן [191]. וכן כתב שהשואה [192] היא עונש מר על שעברו על השבועה של דחיקת הקץ [193].
רבי שלום שרעבי [194], החיד"א ורבי חיים די לה רוזה ניסו לכבוש את המשיח ולהביאו בחוזקה ע"י שמות קדושים, ושמעו בת קול שעדיין לא באה עיתו [195]. ויזכירו שמות אלו־ה העצומים וחתומים באוצרות הסוד, אשר לא העזו עד הנה לנושאם על שמתותיהם, עד השתער ליבם בקרבם וקרסוליהם מעדו מחלחלה. פתאום נשמעה בת קול משמים הקוראת 'עת לא תחדלו מהגות רוחכם הלזו וממפעלכם המתפרץ, תמוש התבל ממוסדותיה, עדי תבלה ותאבד, כי חפצכם להחיש דבר אשר לא באה עוד עיתו כפי מועצת ש־די..}}. כמעט באין נשמת רוח באפם נפלו כולמו על פניהם לשמוע את הקול..."}}.
החוזה מלובלין תלה את נפילתו מן החלון לארץ [196] בכך שהכניס עצמו בעובי הקורה בדרכים מסוכנים בשמי מרום עבור הגאולה [197]. והנה הרבי מלובלין איננו בביתו, והחסידים שהיו על הרחוב שמעו פתאום קול גנוחי גניח מעל הארץ מתחת, והלכו לראות מה זה ועל מה זה קול אנחה יוצא בחשכת ליל. וראו כי תמונת אדם מונח על הארץ בשוק. ושאלו אותו מי הוא והשיב בקול דממה דקה 'אני יעקב יצחק בן מאטיל' וחרדו מאוד לראות שכן הוא זה רבם הקדוש נפל ומושכב על הארץ... והרבי מלובלין נאנח ואמר, מדוע העלימו ממנו שהמגיד הקדוש מקאזניץ כבר לקחו אותו ואיננו. כי אילו ידעתי זאת לא הייתי נכנס בעובי הקורה כל כך בדרכים מסוכנים בשמי מרום עבור הגאולה... כי הפיל אותו הבעל דבר לחוץ דרך החלון הנ"ל... ואחרי זה בשנה הל"ז בט' באב נפטר הגה"ק הרבי מלובלין זי"ע"}}.
הרבי מקוצק סיפר שפעם נתאספו צדיקי הדור לפני כיסא הכבוד וחפצו לקרב את הקץ, אבל בשמיים קיבלו את הדעה שלא לקרבו, שכן עם ישראל לא יוכל לעמוד בכל הצרות העומדות לבוא לפני הקץ אם יבואו בפעם אחת [198].
רבי נחמן מברסלב אמר שהוא היה יכול להביא את המשיח, אלא שלא רצה בזה [199].
הדברי חיים מצאנז אמר שאם היה באפשרותו למצוא תשעה אשר לבבם כלבבו, היו יוצאים לשדה להפציר בתפילות ובתחנונים ולא לשוב לבתיהם עד הגאולה בביאת משיח בן דוד. אלא שלא מצא אנשים כאלה [200].
הרבי מלובביץ' אמר שלהכריח כביכול את הקב"ה להביא את הגאולה, ע"י שיהודים ישמחו כבר עכשיו בשמחת הגאולה – אין בכך משום דחיקת הקץ, משום שהאיסור הוא רק על קבלה מעשית וכד' [201]. מסופר על אחד הצדיקים (ראה הקדמה לספר אוהל אברהמן פיעטרקוב תרע"א) שכאשר היה ילד ביקש תפוח מאביו, וכשאביו סירב התחכם הילד ובירך ברכת בורא פרי העץ וכך נאלץ אביו למלא את רצונו}}. ואף אנו נאמר: כאשר יהודים ישמחו כבר עכשיו בשמחת הגאולה מתוך ביטחון גמור שאנו עומדים על סף הגאולה – הרי שמחה זו עצמה תכריח כביכול את אבינו שבשמים למלא משאלות ליבם של בניו ולגאול אותם מהגלות. ופשוט שאין בכך משום דחיקת הקץ, שהרי לא מדובר בקבלה מעשית או השבעת מלאכים וכיוצא בזה, אלא מדובר בעבודת ה' מתוך שמחה יתירה"}}.
ביאת המשיח
[עריכה]מפשט דברי התלמוד משמע שהמשיח יכול לבוא בכל יום, בלא שנדע על כך מראש, ומייד לאחר שיגיע, כל האומות יהיו עבדים לישראל [202]. וכן מפורש בתלמוד שמשיח בא בהיסח הדעת [203]. גם במדרש נאמר כך [204].
וכן אמרו גדולי החסידות, שכל אחד ואחד ישב על עבודתו בהיסח הדעת, ופתאום יבוא משיח [205], ויהיה על כך קול רעש גדול [206], והכל יהא פתאום בבת אחת וללא שום הכנה מקודם [207]. גם ר' חיים מוולוז'ין אמר כך [208]. וכן יש גם מבני דורנו שכתב כך [209].
אמנם הרמב"ם מתאר שהדבר יעשה בשלבים רבים: יעמוד מלך מבית דוד ההוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, ויכוף כל ישראל לילך בה, וילחם מלחמות ה', וינצח כל האומות שסביביו, ויבנה את המקדש ויקבץ נדחי ישראל [210].
גם בירושלמי ובמדרש מפורש שגאולתן של ישראל, בתחילה קמעה קמעה, ואחר כך היא רבה והולכת [211]. שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ו (ובדומה לזה במדרש תהילים כב אות יג): "א"ל ר' חייא רבה לר' שמעון בר חלפתא: כך תהיה גאולתן של ישראל מצפצפת, דכתיב (מיכה ז') כי אשב בחושך ה' אור לי. בתחילה היא באה קימעה קימעה, ואחר כך היא מנצנצת ובאה, ואח"כ פרה ורבה, ואח"כ מרטבת והולכת"}}. עוד אמרו במדרש, שגם גואל אחרון מתגלה ולאחר מכן חוזר ומתכסה ושוב חוזר ומתגלה [212]. ולהיכן מעלה אותן? אית דאמרין למדבר יהודה ואית דאמרין למדבר סיחון ועוג. כל מי שהוא מאמינו והולך אחריו, הוא אוכל שורשי רתמים ועלי מלוחים, הה"ד (איוב ל) הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם. וכל מי שאינו הולך אחריו, הוא הולך ומשלים לאומות העולם, ובסוף אומות העולם הורגין אותו}}. א"ר יצחק בר מריון: לסוף ארבעים וחמישה ימים הקדוש ברוך הוא מוריד להם מן, הה"ד (הושע יב) עוד אושיבך באהלים כימי מועד, ואומר מועד צאתך ממצרים"}}, ומהרח"ו הוסיף שהמשיח יתגנז בגוף ונפש ואח"כ יתגלה לגמרי [213].
המנחת יהודה אף כתב שמצווה לפרסם שראשית הגאולה לא תהיה ע"י משיח בן דוד, כמו שמקווים דלת עמי הארץ, ומשיח בן דוד הוא היעוד האחרון והמופלא [214] שלאחר בניין בית המקדש [215].
האמונה בביאתו בכל יום
[עריכה]גם בעניין חיוב האמונה בביאת המשיח, יש מי שאמרו שאפשר בכל יום שיבוא [216], וצריך לצפות בכל עת אולי יבוא באותו רגע [217], והוא חיוב לחכות ולהאמין שהנה ממש היום הזה הוא בא, אבל אם מאמין בביאתו אבל מי יודע מתי – חסר לו באמונתו והוא כופר [218], ואין זה מענייננו כלל לדון אם הזמן מוכשר שיבוא [219]. יש מי שהוסיף עוד וכתב שהחיוב בכל יום ויום לצפות כעין ודאי שיבוא היום [220]. ויש לעיין האם אין זה דבר שהוא כנגד המושכלות הראשונות, שלא תכריח התורה להאמינו [221], כפי שכתבו ראשונים רבים [222].
ויש מי שדחה דעות אלו, שכן מוכח ממקומות רבים בחז"ל ובראשונים שלא תמיד האמינו שיכול לבוא בכל יום. ושורש הטעות בנוסח שבסידורי האשכנזים [223] "אחכה לו בכל יום שיבוא", שאין ידוע מי חיברו, ואינו מלשון [224] הרמב"ם [225]. גם מרבי נחמן מברסלב מוכח שסבר כך, שכן אמר לאחר פטירת בנו "משיח כבר לא יבוא לפחות מאה שנה" [226]. רביז"ל הוסיף: 'ידעתי גם באיזה שנה ובאיזה חודש ובאיזה יום שיבוא... אך עכשיו בוודאי כבר לא יבוא באותו הזמן...' רביז"ל התבטא אז: 'משיח כבר לא יבוא לפחות עוד מאה שנה'"}}.
גלגולו של משה רבינו
[עריכה]רבי נחמן מברסלב אמר שהמשיח יהיה משה בעצמו [227], וככל הנראה כוונתו לגלגול של משה.
משיחי שקר
[עריכה]ישנם תנאים לברר האם האדם בחזקת משיח, ותנאים נוספים לברר שהוא משיח בוודאי [228]. אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בוודאי"}}. ולא ראינו בשום ספר שמחייב להאמין למי שאומר על עצמו "משיח אני" קודם עשותו תנאים אלו [229]. ואף רבי עקיבא לא טעה בבן כוזיבא אלא בשביל שראה מעשיו במלחמותיו נגד אויבי ה' כוחו וגבורתו [230].
ובאמת אין ראוי להאמין למי שיבוא ויאמר שהוא הגואל, זולת אם יתברר הדבר שיהיה ברור כשמלה [231]. וישראל, נוחלי דת האמת, לא יאמינו בדבר עד שיחקרו חקירה רבה להסיר כל סיג מהדברים הנאמרים להם [232]. ואכן כך אירע בגלות הראשונה, שאמר על כך משה "והן לא יאמינו לי" [233]. יבין שמועה בתחילת דבריו שם: "ואמנם לפי מה שכתבתי לעיל, דמה שאמר משה 'והן לא יאמינו לי' אמר כן לפי הנהוג והטבע..."}}. וחכם מה הוא אומר, אל תבטחו לכם אל דברי השקר [234].
עם זאת, לא משיח שקר אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו [235]. חלקם כבר בסוף בית שני, ורבים מימי הגאונים ואילך [236]. פירוט משיחי שקר שונים באוצר ישראל חלק ו ערך משיחי שקר, וכן בספר משיחי השקר ומתנגדיהם}}. ומהם שהיו משוגעים ללא ספק [237].
ויש שבמהלך הדורות נחלקו לגבי אדם מסוים האם הוא משיח [238]. מצרף השכל (ר' אברהם אבולעפיה), ספר החיים עמוד פג: "וכך על זו הצורה המשיך כל דבריו ואמר שהשמיח עתה יבוא, שכבר נולד. והמשיך זה כולו ואמר: אני הגבר הלז"}} שקר רשע ונבל [239]. שם הגדולים (החיד"א) מערכת ספרים אות ח ס"ק עו: "חיי עולם הבא הוא ס' שחיבר ה"ר אברהם אבואלעפיא בעיגול שם ע"ב וראיתיו על קלף כ"י. ודע שהרשב"א בתשובותיו סי' תקמ"ח והרב יש"ר בספר מצרף לחכמה זלזלו בו כאחד הריקים ויותר"}}. אריכות בכל מאורעות חייו בספר משיחי השקר ומתנגדיהם עמודים 199-212}}, או שהוא מגדולי המקובלים [240]. שם הגדולים (החיד"א) בהמשך דבריו שם (מערכת ספרים אות ח ס"ק עו): "ברם קושטא קאמינא חזיתיה לרב גדול ממארי רזין ובישראל גדול שמו ואחרי דברו לא ישנו שהוא מקרב לספר הנזכר ותושע לו ימינו"}}.
ומה שהיו רבים שהאמינו בהם, הוא מקוצר רוחם [241]. חלק ממאמיניהם אף המשיכו להחזיק באמונתם זו לאחר הריגת משיחם, ואמרו "שלא נהרג" [242]. אחר חג השבועות שנת תרכ"א החל רוח השיגעון לפעם באיש העני הזה אשר היה נודע בעיר לירא ה' מאוד גם לחסר דעת קצת, והתחיל להתנבאות ולעשות זר מעשהו כמסופר למעלה, וכל דבריו בהגדת עתידות אך לא לעתים רחוקות, והראה רמזים בתנ"ך ובזוהר על ענייניו ועל שמו כדרך המהבילים, ומלאו לבו לאמר שבפסוק (ישעי' מ"ה א') כה אמר ה' למשיחו לכורש, צ"ל 'לשוּכְּר' [כשמו]. ופעמים היה אומר שהוא משיח, ופעמים היה אומר שהוא רק שליח מאליהו הנביא לבשר על הגאולה ולעורר על התשובה..}}. כמעט כל היהודים יושבי תימן האמינו בו וסיפרו ממנו דברים נפלאים מבהילים ומהבילים, כטבע עניינים כאלה אשר כל המרבה לספר גדולות וגבוהות הרי זה משובח..}}. הגיעו לצנעא שמועות גדולות מהפלאת מעשיו בכל יום על ראש ההר הרם אשר אצל העיר הזאת, שאנשי הארץ מפחדים לעלות עליו מפני השעירים אשר ירקדו שם והוא עולה בלי פחד וזובח את השעירים ומפליא לעשות ושם מתקן כל התיקונים וכו' וכו'. לא תמלא אזן משמוע פתיות והבלים. עד שבסוף כאשר היה בהר ארבו עליו הערביים ויורו עליו בקנה רובה ויהרגוהו והסירו את ראשו ושלחו לעיר הבירה צנעא להראות את גבורתם שהרגו המשיח של היהודים, כי המלך הבטיח להם מתן על זאת, ואת גווייתו לקחו היהודים שם ויקברוה בקבורתם. תהי מיתתו כפרתו}}. אבל היו מהפתאים שאמרו שלא נהרג ולא חלו בו ידים ורק לפנים הרגוהו, ומהם אמרו שנהרג אבל ישוב ויחיה ויעשה נפלאות שכן ניבא בעצמו"}} או "עתה יחיה ויעמוד מקברו" [243]. כללו של דבר, לאחר שנה נחפש וברחו ממנו כל הנלווים אליו ויאמר לו מלך אחד ממלכי הערביים אחד שתפשו: 'מה זאת עשית?' אמר לו: 'אדוני המלך אמת אני אומר, כי בדבר ה' עשיתי'. אמר לו המלך: 'מה המופת שלך?' ענה ואמר לו: 'אדוני המלך, חתוך ראשי ואחר כן אני אחיה ואקום ואחיה כבראשונה'. אמר לו המלך: 'אין לך מופת גדול מזה, ואם הוא כך אני וכל העולם נאמין בוודאי שדבריך כולם אמיתיים וטובים ונכוחים, ושקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל". מייד גזר המלך וציוום ואמר: 'קחו לי חרב', ויביאו החרב לפני המלך, וציווה וחתכו את ראשו ונהרג אותו העני, תהא מיתתו כפרה עליו ועל כל ישראל, ונענשו היהודים ברוב המקומות ממון גדול. ועד עתה יש שם חסרי דעת אומרים 'עתה יחיה ויעמוד מקברו'. כך היו הדברים"}}.
הרמב"ם כתב שהאומר על עצמו שהוא משיח, ואינו כן, הריהו חייב מיתה, שהרי המשיח יהיה נביא גדול מאוד, והאומר על עצמו שהוא נביא ונמצאת נבואתו מוכחשת – חייב מיתה [244]. וסוף דבר, שזה האיש [שטען שהוא משיח], אילו היה אומר מה הוא אומר בזדון ובקלות, היה מחויב אצלי מיתה. אבל מה שהוא קרוב לדעתי, והוא האמת, שהשתטה ונפסד ציורו ורעיונו"}}.
משיח בן יוסף
[עריכה]האריכו בתלמוד באגדה על משיח בן יוסף, שיקדום למשיח בן דוד [245]. גם הרס"ג הזכירו [246]. בזוהר הוזכר פעמים רבות.
ופירשו המפרשים שהוא יהיה איש גיבור חייל ושר צבא ה' באותה מלחמה [247], ויהרג במלחמה על מנת לכפר על כל אשמות ישראל [248].
אמנם הירושלמי לא הזכיר כלל את משיח בן יוסף [249]. ובירושלמי סוכה פ"ה ה"ב: "וספדה הארץ משפחות משפחות לבד. תרין אמורין, חד אמר: זה הספידו של משיח [ולא הזכיר 'בן יוסף'], וחורנה אמר: זה הספידו של יצר הרע"}}. וכן הרמב"ם לא הזכיר כלל את משיח בן יוסף [250], והרד"ק תמה על פירוש חז"ל בסוגיה זו [251]. ורז"ל פירשו על משיח בן יוסף שיהרג במלחמה [סוכה נב ע"א] ותמה אני לפי פירושו איך סתמו ולא זכרו כלל"}}, ונראה שהם סוברים שאלו דברי אגדה שאינם כפשטן. או שיש מחז"ל שחולקים על כך [252]. וגם הרד"ק הכי סבירא ליה, כמו שנראה מהרבה מקומות מפירושו בדברי הנביאים, וגם הוא אינו מזכיר כלום ממשיח בן יוסף..}}. ובאמת מצינו שהרבה מרבותינו חכמי התלמוד דהוי סבירא להו גם כן שלא יהיה רק משיח אחד, דהיינו משיח בן דוד..}}. והנה זהו דבר ברור שהרבה מדרשי חז"ל בעניין הזה אינם על פי פשוטם, ויש בהם כוונה פנימית, והרבה מהם על דרך הסוד, ומהאי טעמא אין לתור ולדרוש בדברים האלה"}}. הרס"ג כתב שמשיח בן יוסף יבוא רק אם לא נחזור בתשובה [253]. ואם יהיה משיח בן יוסף קודם לו, יהיה כשליח לו וכמתקן האומה וכמסקל הדרך, כמ"ש (מלאכי ג' א') הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני, וכמצרף באש לבעלי החטאים הגדולים, וכמכבס בבורית לבעלי החטאים הקלים, כמו שאמר אחריו (שם ב') ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים}}. ואם לא יבוא, ויבא בן דוד פתאום, כמ"ש (שם א') ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ויביא עמו עם עד אשר יגיע אל ירושלים"}}. וכן כתב הנצי"ב שעניין משיח בן יוסף אינו אלא קבלת חז"ל, ואפשר שיהיה באופן אחר מהמקובל אצלנו, שהדור יכול לגרום שיהיה באופן אחר מהמקובל [254].
תוספות רבינו פרץ כתב שמשיח בן יוסף יבוא ארבעים שנה קודם למשיח בן דוד [255].
יש מי שכתב שאליהו ישיב את נפשו של משיח בן יוסף, ושמשיח בן יוסף הוא משורש נשמתו של אליהו [256].
לגבי מה שאמר רבי עקיבא על בר כוזיבא "זה הוא מלך המשיח [257]", נחלקו לאיזה משיח כוונתו. הרמב"ם, שלא הזכיר כלל את משיח בן יוסף, סובר שכוונתו היתה למלך המשיח, דהיינו משיח בן דוד [258]. והאברבנאל סובר שכוונתו היתה למשיח בן יוסף, שהוא משיח לעניין [259] המלחמות ונקמת האויבים בלבד [260]. אמנם שאר חכמי ישראל לא קבלו ממנו שיהיה זה משיח בן יוסף, ולא שתהיינה מלחמותיו ונקמותיו הם היעודים להיות לזמן הגאולה. ולכן היו אומרים לו כמו שזכרתי 'עקיבא עקיבא עשבים בלחייך ועדיין אין בן דוד בא', ר"ל אתה תמות ותקבר ויצמחו העשבים עליך שנים רבות קודם שיבוא משיח בן דוד. וידוע הוא שמשיח בן יוסף יבא סמוך למשיח בן דוד ופנה דרך לפניו ואיך תחשוב שבן כוזיבא הוא משיח בן יוסף"}}.
רבי נחמן מברסלב אמר שיש צדיק אחד [261] שכלול משני המשיחים יחד, והוסיף כמה דברים [262] שלא נדפסו [263].
רבים שעסקו בסוגיה זו ביארו שהחילוק בין תפקידיהם של שני המשיחים דומה לחילוק שיצר השי"ת באדם בין הגוף לנשמה [264], שמשיח בן יוסף יעסוק בגשמיות של עם ישראל, כגון קיבוץ גלויות ומלחמה נגד הגויים, ומשיח בן דוד יעסוק ברוחניות של עם ישראל [265]. ליקוטי הגר"א, באר יצחק (מהדורת תרמ"ט) דף מ ע"ב: "ומשיח בן יוסף הוא תחילה, ועליו נאמר ופדויי ישובון כו', שעל ידו יהיה קיבוץ גלויות שהוא הגואל הראשון, וכמ"ש והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש כו', ולכן אז יתגבר הסט"א ביותר בעקבות משיחא"}}. דברי אמת (רבי יעקב יצחק הלוי הורוביץ, "החוזה מלובלין") פרשת ויצא ד"ה ויזכור (מהדורת מונקאטש תרע"ג דף יא ע"ב): "משיח בן אפרים לקבץ את ישראל לארץ ישראל... על כן אמר 'אסף' [אלוקים את חרפתי] על קיבוץ גלויות"}}. קול התור פרק א אות ב: "עפ״י רבנו הגר״א, כל עבודת קיבוץ גלויות, בניין ירושלים והרחבת ישוב ארץ ישראל להחזרת השכינה, כל עיקרי העבודה וכל פרטיה ופרטי פרטיה נאחזים ביעודו ובתפקידו של משיחא דאתחלתא משיח הראשון, משיח בן יוסף, שהוא הכח הניסי המסייע לכל פעולה הנעשית באתערותא דלתתא על דרך הטבע"}}. קול התור פרק ב ח"ב ד"ה שני: "שני משיחי הדורות הם הכוחות הנסיים המחזיקים את קיום ישראל וחיזוקם בכל ימי הגלות והמסייעים הנסיים בעקבות משיחא. משיח בן יוסף הוא הכח הנסי לקיום וחזוק הגשמי, ומשיח בן דוד הוא הכח הנסי לקיום הרוחני של ישראל, בכלל ובפרט"}}. המספד בירושלים, נדפס בתוך ספר מאמרי הראיה: "הנה מתנערים באומה כוחות לכל צד. וכמו שהכוחות המגבירות את הרוחניות, הם מכשירים למידת משיח בן דוד שהתעודה התכליתית היא עיקרו ויסודו – כי באמת מרכז החיים הוא ההתעלות הרוחנית, אלא שאי אפשר שתהיה הרוחניות מפותחת כראוי אם לא יהיו שלמים עמה כל הקניינים החומריים הנדרשים לאומה שלמה ומשוכללת – כן ההתנערות לבקש חוזק לאומי חומרי ויתר מכשירי החיים הכלליים, הם הכשרת משיח בן יוסף. וכשהם משמשים בערבוביא, מצרת הגלות ומקוצר הדעות ופיזור הכוחות, הם חבלי משיח"}}. וכן משמע מדעת חשבונות הגאולה שיובא לקמן, שכתב שהיישוב היהודי בארץ ישראל הוא בבחינת משיח בן יוסף}}. ושורש החילוק ביניהם החל כבר בחילוק בין תפקידי השבטים, שיוסף עסק בהחייאת יעקב ובניו בחיי החומר ובצדדים שבהם ישראל שווים לשאר העמים, ויהודה עסק בכוחות הייחודיים לישראל שהם התכלית העיקרית והיסודית [266]. המספד בירושלים, נדפס בתוך ספר מאמרי הראיה: "והנה מתחילה הוכנו ב' הכוחות הכלליות בשני השבטים שהוכנו למלוך בישראל, אפרים ויהודה, שהוא כלל יוסף ויהודה. וכמו בתחילה מעשי אבות סימן לבנים, יוסף היה המשביר, ששלח אותו אלוקים לפליטה גדולה להחיות עם רב, והחיה את יעקב ובניו בחיי החומר לחם לפי הטף בעת שגם כן כל הארץ באו למצרים לשבור, והיה נבלע בין האומות, וידע שבעים לשון, שהוא מורה על הצדדים שיש יחש שיווי בין ישראל לעמים כולם, ומכל מקום ידע כח קדושתו, ודווקא על ידי זה היתרון אין עשו נופל כי אם ביד בניה של רחל, כעניין מיניה ובי' אבא ניזיל ביה נרגא. ויהודה מיוחד לכח ישראל המיוחד, 'היתה יהודה לקדשו', ועל אוהל יוסף נאמר 'אוהל שיכן באדם'"}}. ע"פ זה יש מהם שחידשו שבחינה ויעוד של משיח בן יוסף התקיימו גם ביהושע עזרא ונחמיה [267], ביישוב היהודי בארץ ישראל [268]. הערה שם: "ארמילוס דומה בביטוי ל־רומל, הגנרל הנאצי שכבש את אפריקה במלחמת העולם השנייה, והיה קרוב לכבוש את אלכסנדריה ומשם לעבור לא"י. ההשגחה העליונה הצליחה בידי הבריטים להדוף אותו משם ולישוב בארץ ישראל נעשה נס גדול וניצל"}}, בחיזיון הציונות [269].
הריגתו ע"י ארמילוס
[עריכה]יש אומרים שארמילוס [270]. ובאוצר ישראל ח"ב ערך ארמילוס הניקוד הוא ארמילוּס. וכך ע"פ ההסבר שמקור השם במייסד רומי, רוֹמוּלוּס. כדלקמן}} הרשע [271] ימית את משיח בן יוסף [272], ויבוא משיח בן דוד ויהרוג את ארמילוס [273]. ואחריו יקום מלך אחר רשע ועז פנים ויעשה מלחמה עם ישראל שלושה חדשים, ושמו ארמילוס, ואלו הן אותותיו: יהיה קרח ועינו אחת קטנה ואחת גדולה וזרועו של ימין טפח ושל שמאל שתי אמות וחצי ויהיה לו צרעת במצחו ואזנו הימנית סתומה והשמאלית פתוחה, וכשיבוא האדם לדבר אליו טובות מטה לו אוזנו הסתומה ואם ירצה אדם לדבר אליו רעה יטה לו אוזנו הפתוחה. ויעלה לירושלים ויהרוג משיח בן יוסף, שנאמר והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד (זכריה י"ב י'), ואח"כ יבוא משיח בן דוד בענן שנאמר וארו עם ענני שמיא כבר אנש (דניאל ז') וכתיב בתריה ולה יהב שלטן ויקר ומלכו, וימית ארמילוס הרשע, שנאמר וברוח שפתיו ימית רשע (ישעיה י"א)"}}. יש שכתבו שמשיח בן דוד יהרוג את ארמילוס [274]. תרגום יונתן שם ד: "ובממליל ספוותיה יהי ממית ארמילוס רשיעא"}}. ספר זרובבל (באוצר מדרשים): "ויבוא משיח בן דוד ויפח באפיו של ארמילוס וימיתהו"}}.
על רבי שלמה מקארלין אמרו צדיקי דורו שהוא היה משיח בן יוסף בדורו, ונהרג ע"י גוי ששמו ארמילוס [275]. בספר חשבונות גאולה כתב שארמילוס, מפקד צבא גוג, הוא הגנרל הנאצי רומל, שהיה בדרכו לכבוש את ארץ ישראל, ונעשה נס גדול והיישוב בארץ ישראל ניצל [276]. הערה שם: "ארמילוס דומה בביטוי ל־רומל, הגנרל הנאצי שכבש את אפריקה במלחמת העולם השנייה, והיה קרוב לכבוש את אלכסנדריה ומשם לעבור לא"י. ההשגחה העליונה הצליחה בידי הבריטים להדוף אותו משם ולישוב בארץ ישראל נעשה נס גדול וניצל"}}. יש להעיר שלפי זה "משיח בן יוסף" הוא היישוב היהודי בארץ ישראל, כדלקמן}}.
יש אומרים שארמילוס הוא גוג, יש אומרים שהוא אחיו, ויש אומרים שאין קשר ביניהם [277].
יש מי שאמר שמקורו של השם ארמילוס הוא רוֹמוּלוּס, מייסדה של רומי. והטעם לכך, שכפי שהמשיח ייוחס לדוד, המלך הראשון ליהודה, כך אויבו ייוחס למייסד רומי, שהיא הגלות האחרונה [278].
יש מי שכתב שארמילוס יווצר מפסל בדמות אשה שנמצא ברומי, שרשעי אומות העולם בעולים אותו [279]. ויש מי שכתב שהשטן הוא שיבעל את אבן זו ויצא ממנה ארמילוס [280]. ובמהדורה אחרת של ספר זרובבל: "ארמילוס בן שטן שהוא יוצא מן צלמת האבן"}}. אגדה דומה סופרה על יצירתם של חיילי גוג ומגוג [281]. ויש מי שטען ששורשיה באגדה רומית [282].
האר"י הזהיר לכוון בתפילה שלא ימות משיח בן יוסף [283], ואפשר שלא היתה כוונתו אלא כלפי עצמו, כפי שכתב ר' חיים ויטאל, גדול תלמידיו, שלאחר מותו של האר"י נודע למפרע שהוא היה משיח בן יוסף [284]. וכתב מהרר"ח [ר' חיים ויטאל] בספרו: ומרוב טיפשותנו לא היה בנו דעת לשאול אותו מי הוא משיח בן יוסף, ולא עמד אלא ימים מועטים ונתבקש רבינו מאור עינינו בישיבה של מעלה, ונודע לנו למפרע שהוא היה משיח בן יוסף ומרוב ענוותנותו לא רצה לגלות עצמו. ע"כ"}}. עכ"פ, גם הבן איש חי [285] וקול התור [286] הזהירו להתפלל על כך, ובחלק מסידורי עדות המזרח מוזכרת תפילה זו [287]. החוזה מלובלין כתב שנראה שמשיח בן יוסף לא יהרג, כי הריגתו כבר נתקיימה ברבי שמשון מאוסטרופולי [288]. השם משמואל [289]. ומוצלים אנחנו ממלחמת גוג ומגוג ומהריגת משיח בן יוסף כנ"ל לפי קבלת רבותינו הקדושים נ"ע"}} וקול התור [290] כתבו שאכן תתבטל הגזירה של הריגת משיח בן יוסף, מסיבות שונות.
ימות המשיח
[עריכה]כבר בתנאים ובאמוראים יש דעות רבות מהו אורכם של ימות המשיח, זה אומר בכה וזה אומר בכה, וזה וזה מביאים ראיות לדבריהם מן הפסוקים [291]. תניא אידך, רבי אליעזר אומר: ימות המשיח ארבעים שנה, כתיב הכא ויענך וירעבך ויאכלך, וכתיב התם שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה. רבי דוסא אומר: ארבע מאות שנה, כתיב הכא ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה, וכתיב התם: שמחנו כימות עניתנו. רבי אומר: שלוש מאות ושישים וחמש שנה, כמניין ימות החמה, שנאמר כי יום נקם בליבי ושנת גאולי באה..}}. תני אבימי בריה דרבי אבהו: ימות המשיח לישראל שבעת אלפים שנה, שנאמר ומשוש חתן על כלה (כן) ישיש עליך (ה') אלוקייך. אמר רב יהודה אמר שמואל: ימות המשיח – כמיום שנברא העולם ועד עכשיו, שנאמר כימי השמים על הארץ. רב נחמן בר יצחק אמר: כימי נח עד עכשיו, שנאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי"}}.
הרמב"ם לא הזכיר שום דעה בעניין זה, והרי כבר כתב שכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, ולעולם לא יתעסק אדם בעניינים אלו וכיוצא בהן ולא ישימם עיקר [292]. וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הוויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה"}}.
לגבי מטרתם של ימות המשיח, כתב הרמב"ם שאינם אלא אמצעי לעסוק בתורה ובמצוות במרגוע ולהרבות בחכמה כדי לזכות לחיי העולם הבא הרוחני [293]. וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגרעון הוא חיי העולם הבא}}. אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל, וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד"}}, שהוא לדבריו התכלית [294].
בית המקדש השלישי
[עריכה]ראשונים רבים כתבו שמקדש העתיד יבוא מן השמיים בנוי ומשוכלל [295]. והביאו את דבריו גם תוס' שם סוף ד"ה אי נמי, ריטב"א שם סוף ד"ה מאי טעמא, תוס' הרא"ש שם סוף ד"ה אי נמי}}.
אמנם הרמב"ם כתב שהמלך המשיח עתיד לבנותו [296], בתקופה שהוא עדיין יהיה "בחזקת שהוא משיח" [297]. מצוות בניית המקדש אף נמנית במניין המצוות [298]. ספר החינוך פרשת תרומה מצווה צה: "לבנות בית לשם ה', כלומר שנהיה מקריבים שם קורבנותינו אליו, ושם תהיה העלייה לרגל וקיבוץ כל ישראל בכל שנה, שנאמר ועשו לי מקדש". ובסוף המצווה: "ונוהגת מצווה זו בזמן שרוב ישראל על אדמתן. וזו מן המצוות שאינן מוטלות על היחיד כי אם על הציבור כולן, כשיבנה הבית במהרה בימינו יתקיים מצוות עשה"}}.
ברש"ש כתוב חידוש עצום, שבית המקדש השלישי לא ייבנה במקומם של בתי המקדש הקודמים, אלא צפון לירושלים [299].
גוג ומגוג
[עריכה]מפורש בנבואת יחזקאל [300], שעתיד גוג, המולך על ארץ המגוג [301], לבוא מירכתי צפון להילחם על ישראל [302].
מלחמת גוג ומגוג מוזכרת פעמים רבות בחז"ל.
גם הרמב"ם הזכירה, אמנם הדגיש שלא נוכל לדעת את פרטיה, כמו פרטים רבים נוספים לעתיד לבוא [303].
המלחמה
[עריכה]יש שכתבו שגוג ייקח עימו את כל האומות להילחם על ישראל [304]. מדרש תלפיות, ענף גוג ומגוג: "ימלוך גוג ומגוג על שבעים אומות וכולם יבואו יחד על ישראל"}}.
בתלמוד הירושלמי [305] ובויקרא רבה [306] כתבו שמלחמה זו תארך שבע שנים. כך כתב גם המלבי"ם [307].
יש קבלה מתקופת הגאונים שהניצחון על גוג יהיה בתשרי [308], ויש מהראשונים שכתב שמלחמת גוג ומגוג תהיה בסוכות [309].
איזו אומה זו
[עריכה]יש שכתבו שגוג ומגוג היא רוסיה [310]. עטרת ציון (הרב בן ציון מוצאפי) חלק א דרוש ד סוף פרק א (עמוד ק): "ומור אבי זלה"ה אמר כי הנראה מכל הספרים שמלכות גוג היא מדינת רוסיה של ימינו"}}. וכן יש שפירש שמשך, שגוג הוא נשיאה [311], היא מוסקבה [312]. פני משה שם: "משך מיסיא – היא מוסקאווי"}}.
ויש שכתב שהם אומות שאינן מפותחות כלל [313].
ויש מי שכתב בשם המקובלים שחיילי גוג ומגוג יוולדו מפסל בצורת אשה שנמצא ברומי, שהערלים בועלים אותו [314]. אגדה דומה סופרה על יצירתו של ארמילוס הרשע [315], ויש מי שטען ששורשיה באגדה רומית [316].
ויש מי שכתב ששמותיהם של גוג ומגוג יישכחו, ולא ידעו מי הם, ורק כשתתקיים נבואה זו ידעו שאלו הם [317].
מיהו גוג
[עריכה]יש אומרים שגוג הוא ארמילוס הרשע [318], שיתכן שימית את משיח בן יוסף [319], יש אומרים שארמילוס יגיע לאחר מפלת גוג ומגוג [320], ויש מגדולי החסידות שכתב שגוג הוא אחיו של ארמילוס, ושם אימם גאש"א [321].
האם כבר היתה
[עריכה]יש מי שאמר שהשואה ושהמלחמות שאחריה הן מלחמת גוג ומגוג [322].
יש אומרים שיש שלוש מלחמות גוג ומגוג [325]. והרב חרל"פ הוסיף שלאחר מלחמת העולם הראשונה נצנץ אורו של משיח בדמות הצהרת בלפור והרי ישראל התחילו לתת פריים, לאחר מלחמת העולם השנייה נצנץ אורה של איילת השחר ואומות העולם הכירו בזכות של ישראל ושערי ארץ ישראל נפתחו בפני עם ישראל. ותהיה מלחמת עולם שלישית ואז יופיע ויתגלה המלך המשיח [326]. והנה ראינו שהיתה מלחמת העולם הראשונה ואחריה נצנוץ בדמות 'הצהרת בלפור', ואז התעוררו רבים מבני הגולה ועלו לארץ והתרבו הישובים והרי ישראל התחילו לתת פריים}}. ושוב התכסתה איילת השחר ופרצה מלחמת העולם השנייה... ועתה אחרי ששככה המלחמה, שוב נצנץ אורה של איילת השחר, ואמות העולם הכירו בזכות עם ישראל, ואז הופיעה איילת השחר במידה רבה יותר, ושערי ארץ ישראל נפתחו בפני עם ישראל לבוא לרשת את ארצם..}}. וגבול הצפון לא יהיה שקט עד שיתרגשו שוב אומות העולם, ותהיה מלחמת עולם שלישית בשביל ישראל ובגלל ישראל, ואז יופיע ויתגלה המלך המשיח"}}.
ויש מי שאמר שמלחמת יום הכיפורים היתה מלחמת גוג ומגוג [327].
האם נפטרנו ממלחמה זו
[עריכה]יש שכתבו שנפטרנו ממלחמת גוג ומגוג [328]. ומוצלים אנחנו ממלחמת גוג ומגוג ומהריגת משיח בן יוסף כנ"ל לפי קבלת רבותינו הקדושים נ"ע"}}, וכן רבי נחמן מברסלב לא הזכיר את מלחמה זו במגילת הסתרים שלו, העוסקת בפרטי האירועים שלעתיד לבוא [329].
תחיית המתים
[עריכה]האמונה בתחיית המתים
[עריכה]אמרו חז"ל, שהכופר בתחיית המתים, אין לו חלק לעולם הבא [330]. וטעמו של דבר, שכיוון שכפר בתחיית המתים, לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים [331]. והוסיף הרמב"ם שהטעם שתחיית המתים היא מעיקרי הדת, הוא מכיוון שהכחשת תחיית המתים מביאה להכחשת הנפלאות והמופתים, שהיא כפירה בעיקר [332].
ונחלקו המפרשים האם חובה גם להאמין שמקורה מהתורה [333]. שערי תשובה (רבינו יונה) שער ג אות קנד: "והזהירונו רבותינו זכרונם לברכה במאמר הזה להאמין כי נכתבה אמונת תחיית המתים בתורה, וכי היא אחת מעיקריה"}}. מציאות קטן (הראי"ה קוק) אות שמ: "ועל כל פנים מה שהקשו (באר שבע) אפירוש רש"י דכתב (סנהדרין צ ע"א, ד"ה האומר) שאף על פי שמאמין בה, רק אינו מאמין שהיא אמורה בתורה, הוא בכלל אין לו חלק לעולם הבא, ודאי דברי אמת המה וראויים למי שאמרן, שאם יאמין רק מצד הכרע הדעת ויכחיש שלא נתקבלה למשה ככל התורה כולה, שאחת היא לנו בכתב ובעל פה, ודאי נידח הוא מעם ד'"}}. שו"ת משנה הלכות (לרב מנשה קליין, "האדמו"ר מאונגוואר") חלק ה סימן קסה ס"ק ז: "ובגיליון שם ציין לבאר שבע שכתב דדברים אלו אינם מדברי רש"י, אולם בספר יד רמה לסנהדרין שהיה מגדולי הראשונים דור אחר רש"י כתב דברים אלו בשם רבינו שלמה ז"ל ע"ש, א"כ אין ספק שדברים אלו יצאו מפי קדשו של רבינו הקדוש רש"י ז"ל"}}, או שדי להאמין בעצם תחיית המתים [334]. וכן הגירסה באחד המקומות בירושלמי – פאה פ"א ה"א: "תמן תנינן אלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים ואין תורה מן השמים ואפיקורס"}}. גם בדברי הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק, לא מוזכר "מן התורה": "ותחיית המתים הוא יסוד מיסודי משה רבינו ע"ה, ואין דת ולא דבקות בדת יהודית למי שלא יאמין זה"}}.
את הפסוקים שמשמע מפשוטן לכאורה הכחשת תחיית המתים, יישבו באופנים שונים [335].
עם זאת, האבן עזרא לא נמנע מלהזכיר את פירושיהם של הכופרים הללו [336]. אבן עזרא דניאל יב ב: "אמר הגאון כי פירושו אלה שיקיצו יהיו לחיי עולם... ויחיו בתחיית המתים... ורבי ישועה [ישועה בן יהודה, קראי מהמאה ה־11] אמר כי 'ישני עפר' משל על ישראל שהם בגלות כמו בתים, והנה הגואל יבוא לטוב לצדיקי ישראל ולרע לרשעיהם. והמשכיל יבין הנכון משני הפירושים. ודברי חכמים עוזרים הגאון ז"ל"}}.
מפורש בתלמוד ובפוסקים שהאומר "אל תקברוני" אין שומעין לו [337]. שולחן ערוך יורה דעה סי' שמח סעיף ב: "האומר אל תקברוהו מנכסיו, אין שומעין לו, אלא מוציאין מיורשיו כל צרכי קבורתו בעל כורחו"}}. וכתב הכל בו שמטעמי קבורת המת, לחזק את אמונתנו בתחיית המתים [338]. פוסקים אחרונים רבים הוסיפו שהמבקש לשרוף את גופתו הריהו כופר בתחיית המתים [339]. שו"ת שרידי אש (רבי יחיאל יעקב וינברג) חלק ב סימן צח אות ה: "ודאי שהמצווה שישרפו גופו כופר בתחיית המתים והשארת הנפש"}}. שו"ת שבט הלוי (הרב ווזנר) חלק ח סימן רנו: "הנה בישראל המצווה שלא לקברו אלא לשרפו, פשיטא דנקרא עובר עבירה, והוא כופר בתחיית המתים"}}. והראי"ה קוק ביאר יותר, שאמנם אין מעצור לפני הקב"ה להחיות את מי שגופתו נשרפה, אלא שמעשה הקבורה מסייע לחזק את האמונה בתחיית המתים ולקרבה אל החוש [340]. ודבר גדול דבר הרמב"ם בפרק ל"א משני במו"נ, שחיזוק חומר השבת שהיא בסקילה, ואדון הנביאים הרג על זה, והיא שלישית למציאות השם והרחקת השניות, כדי שיתקיים יסוד חידוש העולם ע"י מעשה מפורסם..}}. וק"ו בעניין עיקר תחה"מ, שהציור של הקבורה הוא יותר קרוב אל החוש, כמשחז"ל ק"ו מחיטה וכיו"ב, שכל מי שבא לטשטש את הציור שמתחזק ע"י פעולת הקבורה, ולהרחיקו מן הלב ע"י השריפה, שבעיני בני אדם ההמוניים נחשב זה לכיליון מוחלט, ומטים עי"ז את לבות פשוטי בני אדם להיות כופרים או מזלזלים ומסתפקים ח"ו באמונת תחה"מ, שהיא עיקר בתורה, שזהו איסור גמור. וחלילה להשתתף בשום דרך של תפילה או של כבוד באלה המתים הנשרפים, אשר ימנעם ד' מכבוד"}}.
העיסוק באמונה זו
[עריכה]הראי"ה קוק חידש שהעיסוק בתחיית המתים נתרבה בתקופת בית שני [341], כיוון שבתקופה זו נחלש העיסוק ברעיונות כלליים וציבוריים יותר, ולכן נוצר צורך להרבות בעיסוק בדקדוקי מצוות ובדאגה לקבלת פרס של היחידים [342]. כל אותה הפרטיות, המעשית – של שמירת תורה ומצוות ודקדוקיהן הפרטיים, והעיונית – של הדעות והאמונות על־דבר 'צרור חיי־הנצח' האישיים הפרטיים ו'קבלת־הפרס' של היחידים, אשר מקדם נתגלתה ונתקיימה בחיים מתוך הופעת האידאה האלוקית, בתור נשמת־האומה הכללית, וכלולה הייתה באוצרה העליון ולא הייתה ניכרת ובולטת כלל בפני אורה הכללי הגדול של זו – האידאה האלוקית הישראלית – כנר לפני אבוקה וכשרגא בטיהרא – היא החלה עתה, בסילוקו של האור הכללי הגדול בימי הבית השני, להיקבע ולהתבלט באופייה הפרטי המיוחד... המוסר האישי הפרטי, הדאגה לחיי־הנצח האישיים הפרטיים, הדיוק הפרטי של כל מעשה בודד המקושר ברוח הכללי, התבססו יפה על־פי ההופעה האלוקית המוקטנת המיוחדת לצד הפרטיות – האידאה הדתית. מעמדם המבוצר באומה נתן לה כח רב והכין לה כלכלה רבה, שתוכל לשאת איתה גם בימי גלותה ונדודה. גם הכשיר לה את הדרך, כדי שתוכל לבוא בהדרגה, על־ידי מהלך מסובך ומסובב, אל המטרה העליונה, שהאידאה האלוקית תשוב להופיע בקרבה בעצם עז גבורתה"}}.
זמנה
[עריכה]רבינו בחיי כתב שתחיית המתים תהיה מאתיים ושש שנה לאחר ביאת המשיח [343].
יש קבלה מתקופת הגאונים שתחיית המתים תהיה בניסן [344].
כמה תחיות
[עריכה]יש מן הראשונים שחידשו שיהיו שתי תחיות. ויש בכך שתי שיטות.
לדעה אחת, התחייה הראשונה תהיה לגדולי חסידי ישראל, והיא תחייה בגן עדן בגוף ונפש. והתחייה השנייה לצדיקי ישראל לימות המשיח, והיא כבני עולם הזה לגמרי [345]. ויש תחיית המתים אחרת בימות המשיח לצדיקי ישראל שמתו בגלות שיחיו ויהיו כבני העוה"ז לגמרי, ועליהם אמר דניאל אשרי המחכה ויגיע כמו שמפורש במדרשות"}}.
ולדעה השנייה, התחייה הראשונה תהיה סמוך לביאת המשיח, כדי שיזכו לראות בטובתן של ישראל ולראות את בית המקדש. והתחייה השנייה תהיה לסוף ימות המשיח, סמוך לאלף השביעי, כדי להיכנס מייד לעולם שכולו טוב וכולו ארוך [346]. והתחייה השנית לסוף ימות המשיח, סמוך לאלף השביעי, ועליהם כתיב 'ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וגו, וכן כתב הריטב"א ז"ל בשם רבותיו [אמנם נראה שיש חילוק בין שיטותיהם, כדלעיל], וכן העלתי בתשובה אחרת. והשתא כי היכי דבתחייה השנייה אשר עתידין ליכנס מיד לעולם שכולו טוב וכולו ארוך..."}}.
ויש מהמקובלים שחידש שיהיו שלוש תחיות. הראשונה תהיה תחיית המתים של ארץ ישראל, השנייה תהיה תחיית המתים של חוץ לארץ, והשלישית תהיה תחיים המתים של שבעים האומות והיא זמן יום הדין הגדול [347].
וכתב על כך עיקרי הד"ט, שאיננו יכולים לדעת את העתידות על בוריין, ודיינו להאמין שיחיו המתים [348].
עצם שממנה יחיו המתים
[עריכה]יש במדרש אגדה [349], שישנה עצם שבשדרה ששמה לוז, שממנו הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבוא, והיא קשה וחזקה שאינה נטחנת, אינה נשרפת, אינה נמחית ואינה נבקעת [350]. אדריאנוס שחיק עצמות שאל את רבי יהושע בן חנניא א"ל מהיכן הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבא, א"ל מלוז של שדרה א"ל מנין אתה יודע א"ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך, טחנו ברחים ולא נטחן, שרפו באש ולא נשרף, נתנו במים ולא נמחה, נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום"}}.
בזוהר כתוב ששמה הוא "בתואל רמאה" [351]. יש מי שכתב שהוא האבר ששמו "נסכוי" [352], שאינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת [353].
יש אומרים שמקומה במקום קשר של תפילין [354], ויש אומרים שהיא העצם התחתונה שבשדרה [355], ויש אומרים שהיא תחת המוח וגודלה כשעורה ובה חוטי דם [356].
יש מי שהעיר שחכמי הטבע החדשים הבקיאים בניתוח האברים, לא מצאו עצם זו [357]. ויש מי שתמה על כך, שנשרפות כל עצמותיהם של מתים שרופים, והיכן היא העצם הלז, וניסה ליישב שלרוב קטנותה נאבדה, או שמדובר בכופרים בתחיית המתים, שלא יעמדו בתחיית המתים ועל כן גם עצם זו נשרפה [358]. אמנם בוודאי דברי חז"ל אמת לאמיתן, רק העצם ההוא כשמו כן הוא כלוז אגוז קטן כמ"ש רש"י במדרש שם ויחסוהו כן ע"ש קטנותו, וע' בתשו' חתם סופר חלק יו"ד סי' של"ז דעצם לוז הוא פחות מכשעורה, ע"כ לרוב קוטנו (אף שאינו נשרף) נאבד ואינו נרגש בהתנור אש והמכונה אשר הכינו לשריפת המתים, או נשאר שם בתחתיתו}}. וגם אם נאמר שמנקים התנור והמכונה ועם כל זה לא נמצא, אז ודאי הוא הדבר אשר דיברנו לעיל מעפר שריפת החטאים האלו בנפשותם כי אם אינו נעשה ברצונם בטח לא יעשו בניהם דבר זה נגד רצונם לאחר מיתתם. ומסתמא (ביודעם המנהג הרעה זה ואינם מוחים בצוואתם) שתיקה כהודאה דמיא וה"ז ככופר בתחה"מ וכופר בכל התורה כולה ואלו המתים הכופרים בודאי לא יעמדו בתחיית המתי' ע"כ נשרף ולא נשאר באמת העצם לוז ממנו להבנות עוד לע"ל ולא ימצאון מהם העצמו' האלו ונשרפי' בתנור כי לא יקומו עוד וכמ"ש בסידור האריז"ל עה"כ פני ה' בעושי רע להכרית מארץ זכרם כי אפי' אותו עצם לוז שלא נרקב בצדיקים עד תחיית המתים וברשעים גם זה יתרקב עכ"ד. והמה יאבדו ודחז"ל חיים וקיימי' לעולמי עד עלינו ועל דורותינו ונזכה במהרה לגאול' שלימה וחיים ושוכ"ט"}}. אמנם יש מי שסיפר שמצא בכתב עת מאמר על כך שיש עצם שלא נשרפת ולא נשברת בשום כח שבעולם [359]. ויש להאיר שהרי זו מציאות שניתן לבודקה [360].
אפשר ששורש הרעיון לגבי העצם שנשארת וממנה יחיו המתים, בסברה שלא יתכן לברוא דבר יש מאיין, כפי שהסבירו לגבי הדעה שהקב"ה ברא את העולם מחומר קדמון [361]. והוא על דעת אפלטון האומר כי שווא הוא שהמציא הבורא דבר מלא־דבר. כי יש חומר נמצא והוא על דרך משל כחומר ליוצר או כברזל לנפח שיצייר ממנו מה שירצה. כן הבורא יתברך צייר מן החומר שמיים וארץ ופעם יצייר ממנו זולתי זה"}}.
תחיית המתים באופן טבעי
[עריכה]בשו"ת הלכות קטנות חידש שתחיית המתים תהיה באופן טבעי [362], למי שימות בעיתו בתשובה וייקבר [363]. תשובה. כבר הוכחתי בספר צרור החיים שלי, בחלק מות ישרים [ככל הנראה לא נדפס, ולא הגיע לידינו], שיש תחייה טבעית וניסיית. אשר ימות בעיתו בתשובה ויקבר כמו שיצירתו טבעית (בגזירת הבורא), גם תחייתו טבעית (בגזירת הבורא), כי כשם שהיה מן העפר כך יציץ מריח מים וכאחז"ל (סנהדרין צ"א) מאי דלא הוה הוה, מאי דהוה לכ"ש}}. והתחייה השנית היא לאותם אשר לא ניתנו לקבורה, שצריך לעשות עמהם נס להחיותם (כדכתיב אמר ה' מבשן אשיב וכו' שדרשוהו רז"ל (גיטין נ"ז) על הנטבעים בים ושאוכלים אותם חיות השדה), אותם ודאי צריכין הם לנס יותר גדול, כמו שכתבתי בספרי הנזכר, קחנו משם כי טוב הוא"}}, ורבים הסכימו עמו [364].
גם האברבנאל הסביר את אופן תחיית המתים בדרך שקרובה יותר לאופן יצירת הוולדות בטבע [365].
והוסיף הראי"ה קוק וחידש שאין זה רחוק לומר שתחיית המתים תהיה כתוצאה ממעשי בני האדם, באופן שע"י התפתחות החכמה האנושית יחד עם קדושה מוסרית גבוהה, תימצא אפשרות להביא לחיי נצח, ואף להחיות מתים. והוסיף שיש רמז לכך גם בדברי חז"ל [366].
תחיית המלכים שהצרו לישראל
[עריכה]הזוהר חידש שעתיד הקב"ה להחיות את המלכים שהצרו לישראל והחריבו את בית המקדש, וייתן להם ממשלה, ויילחמו על ירושלים, והקב"ה ייפרע מהם בגלוי [367].
לאחר התחייה
[עריכה]מהרח"ו כתב שלעתיד לבוא לאחר התחייה יבואו נשמות מעולות יותר, שהן מעולם האצילות [368].
פרטי האירועים שלעתיד לבוא
[עריכה]הרס"ג פירט באריכות את סדרי האירועים שלעתיד לבוא: משיח בן דוד, בית המקדש, בניין הארץ, מלחמת גוג ומגוג, עונש לכופרים, תחיית המתים, חידוש המקדש, בניין כל הארץ, ריבוי הנבואה באומה [369].
המנחת יהודה כתב שהסדר הוא: גאולה מהגזירות, משיח בן יוסף, בניין בית המקדש, משיח בן דוד, תחיית המתים [370]. שם אות לה: "ואין צורך לדבר בו [במשיח בן דוד], שכבר מפורש שהוא יבוא אחר בניין הבית. וכשיבנה ביהמ"ק ב"ב וישובו האורים על לב אהרן אזי יינבאו הבנים והבנום מקטנם ועד גדולם ידעו מהות הבן דוד ומוצאיו ומובאיו. אבל על המשיח בן יוסף שקודם אליו – חייבים אנו לדבר בו, כיוון שאין הדבר תלוי אלא בנו. וכ"ש על הגאולה שקודם גם אליו"}}.
במדרש ויושע כתוב שסדר האירועים יהיה: גוג ומגוג, משיח בן יוסף, ארמילוס, משיח בן דוד, קיבוץ גלויות, ירידת ההיכל מן השמיים, אלפיים שנה שישראל אוכלים את הלוויתן, גן עדן, שמיים וארץ חדשים, חיים לנצח [371]. ואחריו יקום מלך אחר רשע ועז פנים ויעשה מלחמה עם ישראל שלושה חדשים, ושמו ארמילוס, ואלו הן אותותיו: יהיה קרח ועינו אחת קטנה ואחת גדולה וזרועו של ימין טפח ושל שמאל שתי אמות וחצי ויהיה לו צרעת במצחו ואזנו הימנית סתומה והשמאלית פתוחה, וכשיבוא האדם לדבר אליו טובות מטה לו אזנו הסתומה ואם ירצה אדם לדבר אליו רעה יטה לו אזנו הפתוחה, ויעלה לירושלם ויהרוג משיח בן יוסף, שנאמר והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד (זכריה י"ב י')}}. ואח"כ יבוא משיח בן דוד בענן שנאמר וארו עם ענני שמיא כבר אנש (דניאל ז') וכתיב בתריה ולה יהב שלטן ויקר ומלכו, וימית ארמילוס הרשע, שנאמר וברוח שפתיו ימית רשע (ישעיה י"א), ואח"כ יקבץ הקדוש ברוך הוא נדחי ישראל המפוזרים לכאן ולכאן, שנאמר אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים ורבו כמו רבו (זכריה י' ח'), ויהיו תלויים בירושלם שבעים ושתים מרגליות שהן מבהיקות מסוף העולם ועד סופו, ואומות העולם ילכו לאותה אורה, שנאמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך (ישעיה ס')}}. וההיכל יוריד הקדוש ברוך הוא מן השמים כמו שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה שנאמר תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה'}}. וישבו שם ישראל אלפים שנה ואוכלין את לוויתן, ולקץ אלפים שנה ישב הקדוש ברוך הוא על כסא דין בעמק יהושפט, ומיד השמים והארץ נחלפים וחמה ולבנה בושים שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה (ישעיה כ"ד). ומנין שביום השלישי (באלף השלישי) יהיה הדין? שנאמר ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע ו'), זה הדין. והקב"ה מביא כל אומה ולשון ויאמר להם למי עבדתם בעולם שהלך ולמי השתחוויתם? והם אומרים לאלילי כסף ולאלילי זהב, ויאמר להם הקדוש ברוך הוא עברו אתם באש הזה ואלהיכם אם יכולין להציל אתכם יצילו. מייד הם עוברים ונשרפים שם שנאמר ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלוהים (תהלים ט'). ואח"כ ישראל באים ואומר להם הקדוש ברוך הוא למי עבדתם? מייד עונים כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך (ישעיה ס"ג). מייד הקדוש ברוך הוא יצילם מדינה של גיהנם ויושבין בגן עדן ומתעדנין מפירותיה שנאמר וענווים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום (תהלים ל"ז)}}. ואח"כ מחדש להם הקדוש ברוך הוא שמים וארץ שנאמר כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה (ישעיה ס"ה). והארץ שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדשה תוציא אילנות טובות וכל מיני מגדים, והכל חיין לעולם ולעולמי עולמים}}. מי שעשה נסים ונפלאות בימים ההם הוא יעשה נסים ונפלאות עמנו בימים האלה ובזמן הזה ויקבץ אותנו מארבע כנפות הארץ ויוליכנו לירושלם, תבנה ותכונן במהרה בימינו, אמן. תם מדרש ויושע"}}.
הרמב"ם הדגיש שסדר האירועים שלעתיד הוא רק ע"פ מה שנראה מפשוטן של דברי הנביאים, וכל אלו הדברים לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, ואף אין בדברים אלו קבלה, ולפיכך יש בהם מחלוקות. ומוסיף שסדר האירועים הללו ודקדוקיהם אינם עיקר בדת, ואין לעסוק באריכות במדרשים שבעניינים אלו, שאינם מביאים לא לידי יראה ולא לידי אהבה [372]. וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הוויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה"}}.
רבינו מכיר [373] תיאר עשר אותות מלחמות מלך המשיח, ביניהם על בני אדם משונים ביותר [374]. שם, תחילת האות השביעי: "הקב"ה בעל נפלאות עושה מופת בעולם ובורא בה ברייה ויוצר בה ולד והיא מבקעת ויוצא ממנה דמות אדם ושמו ארמילו"ס השטן, זה שהאומות קורין אותו אנטיקרישט"ו [אצל הנוצרים, "אנטיכריסטוס" הוא אויבו של משיחם, ומסמל את הרוע המוחלט. באוצר ישראל ח"ב סוף ערך ארמילוס הביא דברים אלו בשם 'אותות המשיח' מבית המדרש לייליניק, וציין: 'אין ספק כי חמשת התיבות האחרונות הם הגהה ישנה ולא מגוף הספר'], אורכו שתים עשר אמות ורוחבו שתים עשרה, ובין שתי עיניו זרת, והן עמוקות אדומות ושער ראשו כצבע זהב, פעמי רגליו ירוקין, ושתי קודקודים יש לו"}}.
השבילי אמונה הביא בשם מדרש תיאור של פרטי האירועים לעתיד לבוא [375].
רבי נחמן מברסלב פירט באריכות את סדר האירועים שלעתיד לבוא ופרטיהם, במגילה שנקראה "מגילת סתרים" [376], שרובה כתובה בראשי תיבות, ורבי נחמן הסתירה אפילו מרוב תלמידיו [377]. מוזכרים בה, כנראה, הסולטן העותמאני [378] ונכדי [379] הבעל שם טוב [380]. כמו כן על פי המגילה נראה שהמשיח ימלוך כשיהיה בן שתים עשרה שנה [381]. מלחמת גוג ומגוג לא מוזכרת בה [382]. במקום אחר אמר שהמשיח יהיה מיוצאי חלציו [383].
כאן המקום להעיר שכבר אמרו בשם האר"י, שמתקופתו, שכבר נגלתה חכמת הקבלה האמיתית, בטלו השמדות ולא יהיו עוד [384]. אך בזמן האר"י ז"ל שהיה מבחינת התיקון ונגלה אליו חכמת הקבלה האמיתית, בטלו השמדות ולא יהיה עוד כו' וד"ל"}}.
לגבי יום הדין שלעתיד לבוא, דנו לעיל [385].
שינוי בהלכה
[עריכה]הרמב"ם כתב באחד מי"ג העיקרים שתורת משה לא תבוטל [386], וכן כתב שהתורה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת, וכל דברי התורה מצווין אנו לעשותן עד עולם [387]. לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצווה או לגרוע מצווה או לפרש במצווה מן המצוות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצוות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצוות לפי זמן היו – הרי זה נביא שקר, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ומיתתו בחנק על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא ציווהו. שהוא ברוך שמו ציווה למשה שהמצווה הזאת לנו ולבנינו עד עולם. ולא איש א־ל ויכזב"}}.
העיקרים חלק על הרמב"ם בעניין זה [388], שכבר ראינו שעד שבא משה היו שינויים מן האיסור אל ההיתר ומן ההיתר אל האיסור – באכילת בעלי חיים, הקמת מצבה, ומקצת העריות [389]. וכן לאחר מכן שינו את הכתב ואת מניין החודשים [390]. גם לגבי המועדות שנאמר בהן "חוקת עולם", אמרו במדרש שעתידין להיבטל [391]. ולכן אפשר שלעתיד לבוא יותרו קצת איסורים כמו חֵלב ודם ושחוטי חוץ – שנאסרו בעבר רק מטעם שהיו שטופים בעבודת השדים [392], וזאת, אם יבוא נביא ותתאמת שליחותו כמו שנתאמתה שליחותו של משה, ובתנאי שלא יבוא לבטל מעשרת הדברות [393].
וכן אמרו במדרש שלעתיד לבוא הקב"ה מטהר את הבהמה טמאה או מתיר את הנידה [394]. ויש אומרים אינו מתירן לעתיד לבוא... ומהו מתיר אסורים? אין איסור גדול מן הנידה, שהאשה רואה דם ואסרה הקדוש ברוך הוא לבעלה, ולעתיד לבוא הוא מתירה, וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ (זכריה יג ב), ואין טומאה אלא נדה, שנאמר ואל אשה בנידת טומאתה (ויקרא יח יט)"}}. ויש שאמרו בשם המדרש שעתיד החזיר לחזור להיות מותר [395]. אמנם במדרש תנחומא שלפנינו אינו. ורבנו בחיי ויקרא יא ד עצמו פירשו על מלכות רומא: "ומדרש תנחומא: למה נמשלה מלכות זו לחזיר, שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזיר עליהן מידת הדין. ויש נוסחאות שכתוב בהן: שעתיד להחזיר העטרה ליושנה... ויש נוסחאות שכתוב: עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לנו, וההמון מבינים שהחזיר יהיה טהור לישראל, אבל ביאור העניין על הכח שלו שהוא מיצר לישראל, ולעתיד ישוב עם שאר כל הכוחות לעזור ולתמוך לישראל כי ירבה השלום בעולם, שנאמר: (ישעיה יא, ו) 'וגר זאב עם כבש' וגו', וכתיב (ישעיה יא, ט) 'לא ירעו ואל ישחיתו בכל הר קדשי'"}}. והיפה תואר (על ויקרא רבה פרשה יג סימן ג ד"ה ולא) דחה דרשה זו: "למה נקרא שמו חזיר? מפני שעתיד להחזירו לישראל... אבל לפי דעתי לא היה ולא נברא, כי לא מצאנוהו בשום מדרש, ואחשוב שאיזה מהאחרונים המציאו לדרך הלצה לפרש בו אחד מהפירושים הנזכרים. ולפי דעתי שלהיות המדרשות קשה המציאות ביד כל אדם בימים הראשונים להעדר הדפוס, היה מי שהיה רוצה להתחכם ממציא איזה מאמר שיפורש בו פירוש הלציי והיה תולה אותו מאיזה מהמדרשים הרחוקים להימצא ביד כל אדם. וכן היה עניין מאמר זה, ואחר שהיה שגור בפי הדרשנים ובאו הטוענים עלינו ונתלו בו"}}.
יש שכתב שכאשר יבוא מלך המשיח ובילע המוות לנצח, לא יהיו שייכים דיני מיתה וטומאת מת ועוד, ולכן הקב"ה ישנה את פיסוק התיבות של התורה, ויחבר אות תיבה זו בתיבה זו, וילמדנו חילוק וחיבור התיבות, כך שיובן עניין אחר [396]. כשיבוא מלך המשיח, ובילע המוות לנצח, אין שייך מיתה וטומאת מת וכל כי הני מילי, ואז הקב"ה יפסיק תיבות של ספר תורה ויחבר אות תיבה זו בתיבה זו לחבר תיבות שיובן עניין אחר, וזהו 'תורה חדשה מאיתי תצא', והלוא התורה נצחי, אלא שהספר תורה יהיה אז כעכשיו, והקב"ה ילמדנו לקרותו על סדר שיעור האותיות, שיחבר זו עם זו שיהיה תיבה אחת, וילמדנו חילוק וחיבור התיבות. עכ"פ הרב מהר"א הכהן בקיצור"}}.
הראי"ה קוק דן על שינוי ההלכה באופן אחר, בתוך גדרי כל המצוות שבתורה. והוא שבית הדין הגדול שלעתיד לא יהיה משועבד לחתימת התלמוד, ויוכל למשל לעקור דבר מן התורה בקום עשה, או לפסוק על פי טעמא דקרא, ולא יהיה מוגבל בדרכי הלימוד והסברה. שינויים אלו יוכלו לגרום לחידושים רבים בפסיקת ההלכה [397]. והרי רב חסדא ועוד כמה אמוראים סוברים, דיש כח לבית דין לעקור דבר מן התורה גם בקום ועשה, ואם יפסקו בית דין הגדול כוותייהו, ודאי רשות בידם, שאין שום דעת נוטה שיהיו משועבדים לפסקי פוסקי הלכות שבאו אחר התלמוד..}}. ודאי יהיו כל פרטי התורה מה שיהיה צורך לתקן ולחדש, מסור ביד בית דין הגדול... למשל, אם דרשינן טעמא דקרא חולקים תנאים. ואם הבית דין הגדול יקבע הלכה כמאן דדרש טעמא דקרא, ויחדש גם כן כמה הלכות על פי טעמא דקרא, ודאי תהיה הרשות בידם. וכל היוצא על פי הסכמתם זוהי תורה שלמה... דברים שבאו מדרך לימוד וסברא, עומק הדין הוא שאין לך אלא שופט שבימיך"}}, ואף לגבי משפטים שבתורה שלפי מושגי המוסר יהיה נראה שצריכים להיות מובנים באופן אחר [398]. ע"כ אי־אפשר לאמיתתה של תורה להתגלות כ"א בהיות עם ד' כולו בארצו, מבונה בכל תיקוניו הרוחניים והחומריים גם יחד, שאז תשוב תורה שבע"פ לאיתנה, לפי הכרת ב"ד הגדול, היושב במקום אשר יבחר ד', על כל דבר אשר יפלא למשפט, ואז אנו בטוחים שכל תולדה חדשה תהיה מוכתרת בכל עוז ובכל קודש, כי קודש ישראל לד'}}. ואם תיפול שאלה על איזה משפט שבתורה, שלפי מושגי המוסר יהיה נראה שצריך להיות מובן באופן אחר, אז אם באמת ע"פ ב"ד הגדול יוחלט שזה המשפט לא נאמר כ"א באותם התנאים שכבר אינם, ודאי ימצא ע"ז מקור בתורה, והסכמת המאורעות עם כח ב"ד ודרישת המקרא יחד אינם דברים שמזדמנים במקרה, כ"א הם אותיות מחכימות מאורה של תורה ואמיתת תורה שבע"פ, שאנו חייבים לשמע לשופט אשר יהיה בימים ההם, ואין כאן 'התפתחות' של גריעותא"}}. והדבר אינו סותר את העיקר שתורת משה לא תבוטל, כפי שתנאים דחו את דברי חבריהם. וכן כתב לגבי עבודת הקורבנות, שאמנם בבית המקדש השלישי הכל ישוב על מכונו [399], אך לעתיד לבוא ההקרבה תהיה רק מן הצומח [400].
מצוות בטלות לעתיד לבוא
[עריכה]בתלמוד יש דעה שמצוות בטלות לעתיד לבוא, ומשמע שיש דעה החולקת על כך [401]. יש שהוכיחו מהרמב"ם [402] הטור [403] והשולחן ערוך [404] שפסקו כדעה שבטלות [405]. ב"ח שם: "הכי אסיקנא בפרק ט' דנדה (דף ס"א ב) כרבי יוחנן דלא מיבעיא באותן תכריכים שסופדים אותן בהן ואחר ההספד פושטין אותן וקוברין בתכריכים אחרים, אלא אפילו באותן דקוברין אותן בהן שהרי הן חוזרות לעתיד לעמוד בלבושיהן נמי שרי, דמצוות בטלות לעתיד לבוא, דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חופשי מן המצוות"}}. ט"ז שם: "פי' וכל שכן בבגדים שעושין לו להספד, דבבגדים שקוברין אותו הוא עתיד לעמוד בהם, והטעם [שמותר] דכתיב במתים חופשי – כיוון שמת אדם נעשה חופשי ממצוות"}}, ויש שדחו הוכחה זו [406]. אבל הרבה ראשונים כתבו שלא יבטל שום מצווה לתחיית המתים, והא דמותר לקוברו בכלאים משום שאין עתיד לעמוד בתחיית המתים בבגד זה שנקבר, רק בבגד אחר. ובזמן שהוא מת אין שום איסור לקוברו בכלאים, שאין אנו מצווין שלא להלביש מת כלאים"}}.
תוספות פירשו שהכוונה לזמן התחייה, כשיחיה ויעמוד לעתיד לבוא [407], ויש מי שהוסיף לבאר שקודם לכן, בזמן ימות המשיח ושייבנה בית המקדש, עדיין יתקיימו המצוות [408]. ויש מי שביאר בדבריהם שיהיו בטלות רק ברגע התחייה, אבל אחר כך יחזרו לאיסורם [409].
והרשב"א כתב שהכוונה רק לזמן שבו האדם מת, לומד שאין החי מצווה על המת [410].
יש אחרונים שכתבו שאמנם חיוב המצוות יתבטל, אך יקיימום כדין אינו מצווה ועושה [411], שישיגו העולם בחינת המצווה ושורש חיות המצווה גם בלא ציווי הקב"ה [412], מתוך חפץ פנימי והכרה עצמית [413]. ויש מהם שהוסיף שכיוון שכך, אין לנו שום הבדל אם המצוות יתבטלו לעתיד לבוא או לא [414].
יש מהאחרונים שכתב שאין בזה סתירה לעיקר שהתורה לא תשתנה לעולם, משום שפירוש העיקר הוא שדיני התורה לא ישתנו מכפי שנאמרו בסיני, וגם זה נאמר בסיני שלעתיד לבוא יהיו המצוות בטלות. ועוד, שביטול המצוות לעתיד לבוא לא נאמר על אלו שימשיכו לחיות לעתיד לבוא, אלא רק על המתים שיקומו לתחייה, ודין זה נוהג גם בזמן הזה, שאם יארע נס ואדם יקום לתחייה, הרי הוא פטור מהמצוות [415]. ב) עוד י"ל דהא דמצוות בטילות לע"ל אין הכוונה דהזמן שלע"ל גורם שיתבטלו המצוות, אלא שהמתים שיחיו יהיו פטורין מהמצוות, דגזה"כ הוא 'במתים חפשי – כיון שמת אדם נעשה חופשי מן המצוות לעולם, אפילו לאחר שיחיה', והדין הזה נוהג גם בזמן הזה, דאי מיתרמי ניסא, כמתים שהחיה יחזקאל – פטורין מכל המצוות, ולא יהיה לע"ל שום התחדשות בדיני התורה, והאנשים שיהיו לע"ל שלא יחיו ע"י תה"מ – באמת יהיו חייבין בכל המצוות"}}. ).
את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור
כי זה כל האדם
שכל דבריו צדק ואמת
אשר נתן לנו תורת אמת
וכתיב בה אמת
וה' אלוקים אמת
ואין מפסיקין בין "ה' אלוקיכם" לאמת
ועל ידי זה נזכה ל"אמת ואמונה שאתה הוא ה' אלוקינו"
דהיינו אמונה שמבוססת על האמת
שהרי לית אמונה בלא אמת
כדרכם של ישראל נוחלי דת האמת
בני יעקב איש אמת
כולו זרע אמת
- ^ רמב"ם הלכות מלכים פי"ב ה"ב: "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים"
- ^ חוץ ממשה רבינו
- ^ יבמות מט ע"ב: "כדתניא: כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה"
- ^ רש"י שם ד"ה נסתכלו: "נסתכלו באספקלריא שאין מאירה – וכסבורים לראות ולא ראו [ולכן ישעיהו אמר 'ואראה את ה, ולא ראהו באמת]"
- ^ דניאל יב ד: "ואתה דניאל סתום הדברים וחתום הספר עד עת קץ"
- ^ דניאל יב ח: "ואני שמעתי ולא אבין, ואומרה, ה', מה אחרית לאלה. ויאמר, לך דניאל, כי סתומים וחתומים הדברים עד אין קץ"
- ^ מלבי"ם יחזקאל לח יז: "שם גוג ושם ומגוג כבר ישכח בימים ההם עד שלא ידעו כלל מי היא האומה שנקראת בפי הנביא מגוג ושם מלכה גוג, רק אז כשיבוא על הארץ ויתקיימו דברי הנביא אז ידעו שזה הוא המלך גוג שניבא עליו"
- ^ כדלקמן בפרקים הבאים
- ^ רד"ק זכריה יב י: "אם יראו שידקרו מהם אפי' אחד יתמהו, והביטו אלי את אשר דקרו, בעבור שדקרו וספדו עליו כאדם שאין לו אלא בן אחד וימות או כאדם שימות בכורו
- ^ בסוגיית חישובי קיצין. כדלקמן פרק קלו
- ^ רמב"ם הלכות מלכים פי"ב ה"א: "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג, וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ – משל וחידה, עניין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר, שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם, ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל, שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן, וכן כל כיוצא באלו הדברים בעניין המשיח הם משלים..
- ^ רמב"ם הלכות מלכים פי"ב ה"א: "וכן כל כיוצא באלו הדברים בעניין המשיח הם משלים, ובימות המלך המשיח יוודע לכל לאי זה דבר היה משל, ומה עניין רמזו בהן"
- ^ ספר העיקרים מאמר ד פרק מב: "לפי שהמפרשים עם שהם מודים בביאתו [של המשיח], הנה הם חולקים בנבואות המורות עליו, שהרי יש מחכמי התלמוד מי שהבין שכל הנבואות הבאות בדברי הנביאים על המשיח כולם נתקיימו בשעבר, עד שאמרו קצתם שכבר נתקיימו כלם בימי חזקיהו מלך יהודה, אמרו (סנהדרין צ"ח ע"ב) אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו מלך יהודה, ורב אשי שהשיב על הדברים הללו לא השיב אלא מדברי זכריה, שאמר הנה מלכך יבוא לך (זכריה ט' ט'), והנה לא היה זה בבית שני, אבל מדברי ישעיה לא השיב עליו, נראה כי רב אשי עצמו סובר שאין בדברי ישעיה תשובה מכרחת על זה
- ^ ספר העיקרים מאמר ד פרק מב (המשך דבריו שם): "ואלה המפרשים יאמרו כי עיקר האמונה במשיח הוא על פי הקבלה, ושאין בתורה ולא בדברי הנביאים נבואה תורה בהכרח על ביאת המשיח, כי כולם יתפרשו לפי מקומם על עניין שעבר..
- ^ סדר האירועים שלעתיד לבוא
- ^ רמב"ם הלכות מלכים פי"ב ה"ב: "ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו [סדר האירועים שלעתיד לבוא] ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה"
- ^ מהות העוה"ב ועולם התחיה וכיוצא
- ^ רמב"ם הלכות תשובה פ"ח ה"ו: "הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא אין שום דרך בעולם הזה להשיגה ולידע אותה, שאין אנו יודעים בעולם הזה אלא טובת הגוף ולה אנו מתאווין, אבל אותה הטובה גדולה עד מאוד ואין לה ערך בטובות העולם הזה אלא דרך משל, אבל בדרך האמת שנערוך טובת הנפש בעולם הבא בטובות הגוף בעולם הזה במאכל ובמשתה – אינו כן, אלא אותה הטובה גדולה עד אין חקר ואין לה ערך ודמיון"
- ^ מאמר הרש"ר הירש על אגדות חז"ל, אות א, ד"ה ואודה (נדפס ב"המעיין" טבת תשל"ו, עמוד 8): "ואודה ולא אבוש כי מעולם לא טרחתי לדרוש ולחקור על מהות עניינים אלה [כישוף וכו'], כמו שלא מצאתי את נפשי נוטה לדרוש ולשאול ולחקור על מהות העוה"ב ועולם התחיה וכיוצא. כי אמיתת דברים אלה ואלה נעלמים מעיני כל חי ואי אפשר לעמוד כלל על בוריים במופת חותך, וכל הנאמר עליו אינו אלא השערה לכל היותר קרובה לאפשרות האמת, ואין חוב כלל בתוך [החוג?] הישראלי לדעת דברים אלה וכיוצא בהם. ות"ל אינם צריכין כלל ואין שום תועלת צומחת מידיעתם למלאות תפקידם עלי האדמה בשמירת התורה והמצווה ובעשייתם, כמו שאין חיסרון למי שאינו יודע השערות האלה ואינו מתעסק בחקירתם"
- ^ רמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ב: "העולם הבא אין בו גוף וגווייה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת, הואיל ואין בו גויות אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להן בעולם הזה, ולא יארע דבר בו מן הדברים שמארעין לגופות בעולם הזה, כגון ישיבה ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהן, כך אמרו חכמים הראשונים העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה, הרי נתברר לך שאין שם גוף לפי שאין שם אכילה ושתיה
- ^ באר יהודה על הרמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ב: "ונראה דהרמב"ם לשיטתו אזיל בזה דכתב בפירוש המשנה בפרק חלק, דאפילו לאחר התחיה שיאריכו ימיהם ויחיו בטוב, מ"מ אין זה עיקר התכלית, וימותו אח"כ, והנשמה יתעדן בנועם הקדוש ברוך הוא, אלא דאז יהיה הנקל לאדם לקנות שלימות לנשמתו דמלאה הארץ דעה. מש"ה סובר דעוה"ב לא מיקרי רק עולם התכלית שיהיה לנשמות לבד"
- ^ רמב"ם הלכות תשובה פ"ט ה"ב: "ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכויות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא, לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת..
- ^ רמב"ם הלכות תשובה פ"ח ה"ג: "כל נפש האמורה בעניין זה אינה הנשמה הצריכה לגוף אלא צורת הנפש שהיא הדעה שהשיגה מהבורא כפי כוחה... וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו והטובה שאין אחריה טובה והיא שהתאוו לה כל הנביאים"
- ^ רמב"ם הלכות תשובה פ"ח ה"ב: "שיודעים ומשיגין מאמיתת הקדוש ברוך הוא מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל"
- ^ תורת האדם (לרמב"ן) שער הגמול, בסופו, ד"ה והנה: "והנה נתבררה אמונת הרב ז"ל בפירוש העולם הבא וכוונתנו אנחנו בו. ובאמת תמצא למקצת חכמי ספרד ז"ל בחיבורי חוכמותיהם ובתפילותיהם שהם מסכימים לדעת ההוא, שהעוה"ב הוא עולם הנשמות, ורבי שלמה אבן גבירול ז"ל אמר בתפילתו תחת כיסא כבודך מעמד לנפשות חסידיך ובו נועם בלי תכלית וקצבה והוא העוה"ב, וכן יתפלל ובעת מן העולם הזה תוציאני אל העוה"ב בשלום תביאני"
- ^ תורת האדם שער הגמול: "העוה"ב הוא עולם השכר לאותן שהקב"ה מחיה בתחיית המתים, ואינו עולם הנשמות שקראנו אותו גן עדן, אלא עולם התחיה הוא..
- ^ יד רמ"ה סנהדרין צ ע"א ד"ה ועניין העוה"ב: "והרי ביארנו מפשוטן של פסוקים וכח המשניות והשמועות שהעה"ב שמשלמין בו שכר לצדיקים ונפרעין בו מן הרשעים אי אפשר בלא גוף... וכן הדעת נוטה לכך שכשם שמדת הדין נותנת לשלם שכר לנפש על יושרה וליפרע הימנה על מעלה כך מדת הדין נותנת לשלם שכר לגויה על ישרה וליפרע על מעלה שהרי שניהם עשו מעשה אם טוב ואם רע ואם אין הגויות חיות איה איפה תקוותם ותקוותם מי ישורנה ומי ישיב גמול לגוף על ישרו ועל מעלו והוא עשה מי ישלם לו"
- ^ תולדות אדם – בית דוד (השל"ה) אות לא: "וחכמי האמת סוברים כהרמב"ן שהנצחיות לגוף ולנפש, כי כמו שהיתה העבודה כן יהיה קיבול השכר, העבודה היתה בגוף ונפש בעולם הזה, כן יהיה הקיבול שכר בגוף ונפש ולזה יהיה תחיית המתים הגדול שיתקיימו נצחיות בגוף ונפש, וזה נקרא עולם הבא בדברי רז"ל, עולם שכולו חיים, עולם שכולו טוב"
- ^ תורת האדם סוף שער הגמול: "ושוב מצאתי לגאון רב סעדיה ז"ל בפירוש ספר דניאל שהוא אומר כדברינו בפירוש העוה"ב, וכן בתפילותיו הוא מתפלל, יאמן ויגדל עד עולם לקבץ נדחינו ולבנות בית מקדשינו ולהחיות את מתינו, ולהוציאם בשלום מימי הישועה אל העולם הבא אשר צפנת לנו, וכל מעשה בראשית יכונו למולנו, וגם המכון החדש ישמח לנגדנו, וקבלת הראשונים הוא, תורתם אל תשכח, ומכל מקום אין בינינו רק בשינוי השמות, והכל מודים בתחיית המתים ובקיום הזמן ההוא בכלליו ופרטיו כמו שפירשנו. זולתי דעת הרב רבי משה ז"ל שנותנת קצבה לזמן התחיה ומחזיר הכל לעולם הנשמות כמו שנזכר למעלה ואנחנו מקיימים אנשי התחיה לעדי עד מימות תחיית המתים לעוה"ב שהוא עולם שכולו ארוך. ואדון הרחמים יזכנו לטוב אשר צפן ליראיו ופעל לעבדיו למען רחמיו וחסדיו אמן ואמן"
- ^ ראב"ד על הרמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ב: "העוה"ב אין בו גוף. א"א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד, וחיי ראשי לא היה דעת חז"ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי"א) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק"ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי"ד) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה, וכן אמרו (סנהדרין צ"ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגווייתם, וכן אמרו (שם צ"א) במומם עומדין ומתרפאין, וכל אלה מוכיחים כי בגווייתם הן עומדין חיים, אבל אפשר שהבורא ישים גווייתם חזקות ובריאות כגוויית המלאכים וכגוויית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל"
- ^ יד רמ"ה מסכת סנהדרין צ ע"א ד"ה ועניין העוה"ב: "והעה"ב האמור במשנתינו לפי פשטן של משניות ודברי התלמוד וגם לפי הקבלה הפשוטה בכל ישראל הוא עמידת הגוויות והנפשות לדין כאחת כאשר היו קודם מיתתן, שהרי כתבנו שאין שכרן של צדיקים ועונשן של רשעים אלא לעה"ב לפיכך אי אפשר בלא גוף..
- ^ ע"פ הזוהר (מדרש הנעלם כרך א (בראשית), פרשת תולדות, דף קלז ע"ב) בעולם הבא יישאר היצר רק לצורכי הולדה: "כיוון שמתעורר יצר הרע נמצא פריה ורביה. אמר רבי יוסי: א"כ מה הפרש בין העולם הזה לאותו הזמן?... א"ר אחא: כך הוא, דקודשא בריך הוא אתער ליה לההוא עניינא דצריך לזווגא, ולא לכל שעתא דיהא תדיר עם ב"נ כמו כען דאיהו אשתכח תדיר וחטאן ביה בני נשא, אלא לההוא זווגא בלחודוי, ואתערותא ההיא אתערותא דקודשא בריך הוא ליהוי, הדא הוא דכתיב (יחזקאל לו) והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, מהו לב בשר, אמר ר' יהודה לב להוציא בשר ולא לדבר אחר"
- ^ תולדות אדם – בית דוד (השל"ה) אות לא: "וכבר נפל מחלוקת גדול בשלימות הנצחי האחרון, אם יהיה לנפש לבדו או בגוף ונפש. הרמב"ם וסיעתו סוברים שהוא לנפש, וחכמי האמת סוברים כהרמב"ן שהנצחיות לגוף ולנפש"
- ^ באר יהודה על הרמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ב: "והראב"ד ז"ל השיג וסובר דעוה"ב היינו העולם שלאחר התחיה ויש בו גם גופים והגופים יהיו חזקים כבריאת המלאכים וכגוויית אליהו ז"ל... הראב"ד ז"ל אזיל לשיטתו דס"ל דלאחר התחיה לא ימותו עוד וכמבואר בדבריו, והוכיח כן ממאמר אליהו ז"ל המובא בגמרא, משום הכי שפיר מיקרי גם זה עוה"ב"
- ^ אבן עזרא בראשית ח כב: "עוד כל ימי הארץ – לאות כי יש לה קץ קצוב"
- ^ מורה נבוכים חלק ג פרק מט: "וכבר הודעתיך דברי אריסטו בלשונו, אמר: החוש הזה, שהוא חרפה לנו, כלומר: חוש המישוש, הגורם להחשבת המאכל והתשמיש. וקורא בספריו לבני אדם המחשיבים את התשמיש ואכילת המטעמים – 'השפלים', והאריך בביזיונם והזלזול בהם"
- ^ אגרת הקודש (יוחסה לרמב"ן, אך ערערו על ייחוס זה) תחילת פרק שני: "שאין הדבר כאשר סבר וחשב רבי משה ז"ל במורה נבוכים בהיותו משבח לאריסטו על מה שאמר כי חוש המישוש הוא חרפה לנו, חלילה אין הדבר כמו שאמר היווני, לפי שמזה ביווני יש שמץ טעות שאינו מורגש, שאילו היה מאמין שהעולם מחודש בדעה לא היה זה היווני הבליעל. אבל (לפי) כת בעלי תורה, שהשי"ת ברא הכל כפי שגזרה חוכמתו, ולא ברא דבר שיהיה בו גנאי ולא כיעור, שאם נאמר כי החיבור הוא דבר של גנאי, הנה כלי המשגל הם כלי הגנות, והרי השי"ת הוא שבראם..
- ^ מאמר הרש"ר הירש על אגדות חז"ל, אות א, ד"ה ואודה (נדפס ב"המעיין" טבת תשל"ו, עמוד 8): "ואודה ולא אבוש כי מעולם לא טרחתי לדרוש ולחקור על מהות עניינים אלה [כישוף וכו'], כמו שלא מצאתי את נפשי נוטה לדרוש ולשאול ולחקור על מהות העוה"ב ועולם התחיה וכיוצא. כי אמיתת דברים אלה ואלה נעלמים מעיני כל חי ואי אפשר לעמוד כלל על בוריים במופת חותך, וכל הנאמר עליו אינו אלא השערה לכל היותר קרובה לאפשרות האמת, ואין חוב כלל בתוך [החוג?] הישראלי לדעת דברים אלה וכיוצא בהם. ות"ל אינם צריכין כלל ואין שום תועלת צומחת מידיעתם למלאות תפקידם עלי האדמה בשמירת התורה והמצווה ובעשייתם, כמו שאין חיסרון למי שאינו יודע השערות האלה ואינו מתעסק בחקירתם"
- ^ סנהדרין צז ע"א וראש השנה לא ע"א: "אמר רב קטינא: שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב"
- ^ שו"ת הרשב"א ח"א סי' ט: "אני כבר כתבתי כי זה דעת רבותינו ז"ל והקבלה בידם על ככה. כאמרה אמר רב קטינא שיתא אלפי [שנין] הוי עלמא וחד חריב, ופרש אתה באי זה שתרצה. הנך רואה לדעת החכם הזה שהעולם על מנהגו נוהג שיתא אלפי וחד חריב, שאינו נוהג על אותו המנהג אלא במנהג גרוע ונפסד ממנו מצד ישות העולם הגופני... ואין אנו רואין בתלמוד חולק עליו. ואילו היו דברים אלו בטלים אצל החכמים למה כתבום רבינא ורב אשי בחיבורם הנכבד המקודש בלי מחלוקת"
- ^ שו"ת משנה הלכות (לרב מנשה קליין, "האדמו"ר מאונגוואר") ח"ב סוף סי' לה: "ומהם אינם מאמינים בששת ימי בראשית וגם דשיתא אלפי שנין הווה עלמא, ומאמינים להאפיקורסים דכמה מיליונים שנים הווה עלמא רח"ל מהאי דעתא, והכופר בזה הווי כופר בעיקר לדברי הכל"
- ^ רבינו בחיי במדבר י לה: "וכן העניין בששת אלפים, כי חזר חלילה והתחיל לפעול באלף ראשון בבינה, ובשני בחסד, ובשלישי בגבורה, וכן כולן, עד שיכנס האלף השביעי שהוא יסוד, ולכך הוא שבת ומנוחה, ויהיה העולם חרב בהכרח לפי שפעלו כל ספירה וספירה אלף שלה..
- ^ בית הבחירה, פתיחה למסכת אבות, ד"ה והיה זה: "והם נקראים אצל רבותינו סנהדרין צ"ז א' שני אלפים תוהו... ואמר 'אחד חרוב', ורוצה בו לפי דעתי על אחד מן השישה, רומז בו על רוב צרות ומבוכות מיועדות לאלף הששי מצד קבלתם לא שיכווין בזה עניין חידוש דת ולא עניין חורבן עולם, יהיה מה שיהיה מחורבנו וקיומו כרצון הגוזר"
- ^ אור השם (לרבי חסדאי קְרֶשְׂקַשׂ) מאמר ד סוף דרוש א: "ואולם המאמר לרז״ל שחייב לו חורבן זמן אחר כך, כשנשתכל בו יחייב התמדת העולם יותר... ואם לאומרו 'חרב', כי שם ״חורבן לא יפול על העדר..
- ^ ספר מגיד מישרים (לבית יוסף) פרשת ויקהל מהדורא קמא ד"ה שנת ש"ו: "והא מגלינא לך רזא טמירא, במאי דאמור רבנן דהמצוות בטילות לתחיית המתים וכו', היינו ברזא דשית אלפין שנין הוי עלמא וחד חרוב, דהיינו למימר דבזמן תחיית המתים דהוא בתר ימות המשיח יהא חרב עלמא מתאוות וכיסופין דהאי עלמא, והא בההוא זימנא יתבטל יצה"ר מעלמא ונמצאו מצוות לא תעשה בטילות וכן המצוות עשה דוגמת מאי דאמר מרע"ה למלאכי השרת, מאי כתיב לא תרצח ולא תנאף כלום שפיכת דמים יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם, וכן המועדות לא יצטרכו אז לעשות ככל הנעשה היום דהא איסור חמץ ואכילת מצה היא לאכפאה סיטרא מסאבא..."
- ^ מגיד מישרים (לבית יוסף) פרשת בהר ד"ה והלוא: "והיינו וחד חרוב, כלומר דלא יהון מילי עלמא תקיפין כמו דהוו, ובהכי יהא חשוב כאילו הוא חרוב, אבל לא דיהא ממש חרוב ח"ו, אלא דיהא חרוב מההוא תקיפו דהוה ביה. ולהכי רמיז שמיטת הארץ דהיא מלכות דאקרי ארץ ובעי למשמט בה, לרמוז דכד ספירה דמנהיגא עלמא מתייחדא בהאי משמטא מפעולת דע"י דמתעליא לעילא, לא מנהגא עלמא בכל כך תקיפו כמו דהוה בשיתא אלפי שנין קדמאי"
- ^ ספר מורה נבוכים ח"ב פרק כט: "שהפסד העולם הזה ושינויו מכפי שהוא, או שינוי דבר מטבעו והתמדתו כפי אותו השינוי, הוא דבר שלא נאמר לנו בו לשון נביא, וגם לא דברי חכמים. כי אומרם 'שיתא אלפי שנין הווי עלמא וחד חרוב' אינו העדר המציאות כליל, לאומרו וחד חרוב, הורה על קיום הזמן. ועוד שזה דברי יחיד, והוא באופן מסוים. ומה שתמצא לכל החכמים תמיד, והוא יסוד שלומד בו כל אחד מחכמי משנה וחכמי תלמוד, הוא אמרו 'אין כל חדש תחת השמש', ושאין שם חידוש כלל ולא בשום סיבה"
- ^ תוספת ברכה (לרב ברוך אפשטיין, בעל התורה תמימה) בראשית א א ד"ה וגם: "וגם מצד אחר קשה לפרש עניין שית אלפי שנין הוי עלמא, שאח"כ יבוא חורבן נצחי, כי הן אנו מונין היום שנות קיום העולם כמעט חמשת אלפים ושבע מאות שנה, ונשאר עוד לקץ הקיום כשלוש מאות שנה
- ^ רמב"ם הל' מלכים פי"ב ה"ב: "אמרו חכמים, אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד, יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין ליבם... וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו"
- ^ בית הבחירה שם (פתיחה למסכת אבות, ד"ה והיה זה): "יהיה מה שיהיה מחורבנו וקיומו כרצון הגוזר"
- ^ בראשית רבה (וילנא) פרשה ג סימן ז: "אר"י בר סימון: 'יהי ערב' אין כתיב כאן, אלא 'ויהי ערב', מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן. א"ר אבהו: מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו, אמר דין הניין לי, יתהון לא הניין לי. א"ר פנחס טעמיה דר' אבהו: וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד, דין הניין לי, יתהון לא הניין לי"
- ^ כוזרי מאמר ראשון אות סז: "ואם היה מצטרך בעל תורה להאמין ולהודות בהיולי [חומר גולמי] קדמון ועולמות רבים קודם העולם הזה, לא היה בזה פגם באמונתו, כי העולם הזה הוא חדש מזמן ידוע, ותחילת האדם אדם ונח"
- ^ רבינו בחיי ויקרא כה ח: "והמספר השני רמז ליובל הגדול שהוא סוף כל ימי העולם אשר הויתו ארבעים ותשעה, כי מספר מ"ט בימים ובשנים ובאלפים ובשערי הבינה שנמסרו למשה הכל ענין אחד, ירמוז לזמן עמידת העולם וקיומו, כנרמז בתחילת קהלת (א, ד) 'והארץ לעולם עומדת', והוא עולמו של יובל העולם, וזהו סוד 'חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולן נמסרו למשה חוץ מאחד, שנאמר (תהלים ח, ו) ותחסרהו מעט מאלוקים'. באור זה כי למדו בכל אלף ואלף שער בינה אחד, והודיעו כל ההויה מראש ועד סוף חוץ מן היובל קדש שהוא שער החמישים הפנימי של בינה, וזהו 'ותחסרהו מעט מאלוקים'"
- ^ ספר הקנה, חלק "קנה חכמה קנה בינה", מהדורת קראקא תרנ"ד דף ו ע"ב: "אחר שהזכיר החס"ד במילת שמ"ע, היא השמיטה שעברה כבר (פירוש, קודם הוויות בריאת עולם שאנו עתה בו. כבר חלף והלך ועבר שמיטה דהיינו שיתא אלפי שנין הוה עלמא וחד חרוב) צריך להזכיר במילת ישראל גם השמיטה שאנו עתה בה, היא פח"ד יצחק"
- ^ דרוש אור החיים (לבעל התפארת ישראל על המשניות) ד"ה ובעלי וד"ה וסוד: "ובעלי הסודות רחושי מרחשן שפתתייהו, שלשבע הקפות העולם הללו רומזים שבעת ימי בראשית..
- ^ לבנת הספיר (רבי דוד בן רבי יהודה החסיד) בראשית סוף ד"ה עוד מדאתיהיב (מהדורת ירושלים תרע"ג דף א ע"ב) "מאן דאמר שיתא אלפי שנין הוי עלמא ותרין חרוב דכתיב יחיינו מיומיים... האי דילן בתראה, ובתר שמיטה יובלא, וסדר זמנים קודם לכן... ומאן דאמר חד חרוב – שרייאן ממטה למעלה, והאי קדמאה"
- ^ דרוש אור החיים (לבעל התפארת ישראל על המשניות ד"ה ועתה וד"ה דהרוח): "ועתה אחי ידידי ראו על איזה בסיס אדני תורת הקודש מונחים, כי הסוד הזה שנמסר לאבותינו ורבותינו, והם גילוהו כמה מאות שנים, מצאנוהו שוב בהטבע ברורה לעינינו בזמנים המאוחרים כבזמנינו הבהירה ביותר
- ^ אוצר החיים (רבי יצחק בן שמואל דמן עכו, מקובל מן הראשונים), מתוך כתב יד שב"אוצר כתבי יד בקבלה", דף פג ע"א – פד ע"א: "א'ה'י'ד'ע' [אמר הרב יצחק דמן עכו], ראיתי לכתוב סוד גדול אלוקי שראוי הוא להעלימו מאוד
- ^ רבינו בחיי במדבר י לה: "והנה זה מן הדברים הנמנעים שאין לנו להרהר בהן, והוא שאמרו (משנה חגיגה פ"ב מ"א) '[כל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם] מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור', והקב"ה ימחול לנו ויזכנו להימנות עם יראיו וחושבי שמו ויתן לנו מהלכים בין העומדים לפניו"
- ^ שער מאמרי רשב"י (הוא השער השני מתוך שמונת השערים למהרח"ו) מהדורת ירושלים תשמ"ח עמודים ריב־ריג: "ובכלל הדבר הוא, להודיעך עניין טעות אחד, נפל בפי קצת המקובלים, כמו ספר קנה, וספר בעל התמונה. האומרים כי שבע שמיטות יהיו בעולם, וכל שבעה אלף שנה, הם שמיטה אחת. וכבר עברה שמיטה ראשונה, ואנחנו עתה בשמיטה הב׳, הרומזת אל ספירת הגבורה. וכיוצא בזה האריכו בדברים, אשר לא כן. ועתה אודיעך, כי אין להאמין בדברים האלו..
- ^ יש לעיין כיצד ההכרעה תלויה בסגנון הנפש של המכריעים
- ^ כוזרי המבואר (הרב דוד כהן, "הרב הנזיר") מאמר ראשון הערה סא ד"ה אמנם (עמוד סט): "אמנם כמה דפשיט דעתיה טפי עדיף, והנשמות הגדולות בעלי הכיסופין לאין סוף, נוטות לעולמות וזמנים בלתי מוגבלים, וקרובים לדעות בעלי הקוסמוגוניה החדשה"
- ^ יומא יט ע"ב: "דאמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא: אמריתו, אמאי לא אתי משיח..."
- ^ סנהדרין צז ע"ב: "מאי ויפח לקץ ולא יכזב? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים 'כיוון שהגיע את הקץ ולא בא – שוב אינו בא'. אלא חכה לו, שנאמר אם יתמהמה חכה לו"
- ^ מסכת דרך ארץ (במסכתות קטנות) פרק היוצא הלכה יג: "ר' יוסי אומר: הנותן את הקץ אין לו חלק לעולם הבא"
- ^ כדלעיל בסמוך בגמרא בסנהדרין
- ^ מנחת יהודה (ר' יהודה אלקלעי) אות לד: "כי בעוה"ר כמה קלי הדעת פערו פיהם לבלי חוק, שהיו עיניהם נשואות לשנת ת"ר, ויחפאו דברים אשר לא כן על ה' ועל משיחו, והיעוד הנפלא הזה שנתאוו אליו אבותינו הקדושים והבטיחו עליו בל הנביאים שב לחוכא ואטלולא, אוי לאזנים שכך שמעו. וח"ו הדבר הרע הזה מעיני העדה נעשתה לשגגה..
- ^ שלשלת הקבלה (מהדורת ירושלים תשכ"ב) עמוד קג: "ובזמננו זה שנת חמשת אלפים ר״ס לבריאה קם יהודי בגליל אוסטריאה ושמו ר׳ אשר למלן אשכנזי, שעשה עצמו נביא והיה אומר שיצומו וישובו בתשובה כי קרובה הישועה וכן כל גלות איטליאה האמינו לדבריו, וישובו איש מדרכו הרעה בכל כוחם (דבר כלו) כמעט כתשובת נינווה. וימת האיש ולא בא משיח, וגלגל [בגרמתו] המרות [דת] גדולות, כי בראות הפתאים שמשיח לא בא, אז המירו [דתם]. ועדיין השנה ההיא נקראת 'שנת התשובה'"
- ^ אבן עזרא דניאל יא ל: "ובן היוצר חיבר ספר במועד הקץ וגם ניפצתי דבריו ככלי יוצר טרם בא מועדו, כי הוא מקווה מועד עבר, וכלל אומר דבריו בדברי קץ, גם דברי רבי שלמה בן גבירול ז"ל רצה לקשור הקץ במחברת הגדולה על שני הכוכבים העליונים, גם דברי רבי אברהם הנשיא בספר קיצים ודברי היוצר ודברי רבי יצחק בן לב, וכל החושבים המילות או האותיות בחשבון גימטריא – הכל הבל ורעות רוח. כי דניאל לא ידע הקץ, ואף כי הבאים אחריו, רק רמז המלאך דבר כאשר אפרש רק לא פירש מתי יהיה, ועתה אשוב לפרש"
- ^ הקדמת הרמב"ם לפרק חלק, היסוד השנים עשר: "היסוד השנים עשר. ימות המשיח. והוא להאמין ולאמת שיבוא, ולא יחשוב שיתאחר, אם יתמהמה חכה לו, ולא ישים לו זמן ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו. וחכמים אומרים "תיפח רוחן של מחשבי קיצין"
- ^ רמב"ם הל' מלכים פי"ב ה"ב: "יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין ליבם... ועל כל פנים אין סדור הוויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה, וכן לא יחשב הקצין, אמרו חכמים תיפח רוחם של מחשבי הקצים, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שביארנו"
- ^ איגרת תימן (לרמב"ם): "תחילת מה שיש עליך לדעת, שהקץ על דרך האמת לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם. כמו שביאר דניאל ואמר 'כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ'"
- ^ דניאל יב ט
- ^ דנו במחלוקת בזה לקמן פרק קלח בכותרת "האמונה בביאתו בכל יום"
- ^ קונטרס דרכו ההלכתית פסקיו והנהגותיו של הגה"צ הרב מרדכי אליהו זצוק"ל (נרשם ע"י הר משה הררי), סעיף יח עמוד 10: "פעם (לפני שנת תש"נ) שאלתי את רבינו לדבי מה שכתוב בספר של רב מפורסם בדורנו, זצ"ל, שהגאולה תבוא בשנת תש"נ, לפי החשבון שכל אלף שנה מהבריאה מקביל ליום אחד ממעשה בראשית, הרי ששנת תש"נ הינה מחצות היום של יום השישי. זה היה חשבונו של אותו רב זצ"ל
- ^ סנהדרין צז ע"ב: "שלח ליה רב חנן בר תחליפא לרב יוסף: מצאתי אדם אחד ובידו מגילה אחת כתובה אשורית ולשון קודש, אמרתי לו: זו מניין לך? אמר לי: לחיילות של רומי נשכרתי, ובין גינזי רומי מצאתיה, וכתוב בה: לאחר ארבעת אלפים ומאתים ותשעים ואחד שנה לבריאתו של עולם – העולם יתום. מהן מלחמות תנינים, מהן מלחמות גוג ומגוג, ושאר ימות המשיח. ואין הקדוש ברוך הוא מחדש את עולמו אלא לאחר שבעת אלפים שנה. רב אחא בריה דרבא אמר: לאחר חמשת אלפים שנה איתמר"
- ^ סנהדרין צז ע"ב: "תניא, רבי נתן אומר: מקרא זה נוקב ויורד עד תהום כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר. לא כרבותינו שהיו דורשין עד עדן עדנין ופלג עדן, ולא כרבי שמלאי שהיה דורש האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש, ולא כרבי עקיבא שהיה דורש עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ"
- ^ רש"י דניאל פרק ז פסוק כה: "ויש לנו לפותרו עוד כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול"ה שנים האמור בסוף הספר אשרי המחכה וגו' ופי' המועד עד עת שני עתים וחצי עת ואמר שהעיתים הם ד' מאות ופ' שמיום צאתם ממצרים עד שנבנה הבית, וד' מאות ועשר ימי מקדש ראשון הרי תת"ץ ועוד חצי העת הזה תמ"ה הרי אל"ף של"ה את אלה חשוב מעת הוסר התמיד עד שוב זבח התמיד אל מקומו והוא הוסר שש שנים לפני החורבן ויש קצת ראיה בספר זה"
- ^ איגרת תימן (לרמב"ם): "אבל אמיתת העת על בוריה אינה מודעת, אבל יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאת, קיבלתי אותה מאבי שקיבל מאביו ומאבי אביו, והוא קיבל הדבר, וכן הדבר עד תחילת הגלות של ירושלים... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה. ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח, שנאמר (יואל ג' א') 'וניבאו בניכם ובנותיכם'. זהו יותר אמיתי מכל חשבון שנאמר בשום קץ, וזה שאמרנו שהוא אמיתי אחר שהוזהרנו עליו ומנעונו תכלית המניעה לגלותו – שלא יהיה בעיני העם ברחוק, וכבר הודעתיך אותו, וברוך היודע"
- ^ דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית לז טו: "וימצאהו איש והנה תועה בשדה. כאן רמז לו גבריאל השלושה גליות: ת' של גלות מצרים, ע' של גלות בבל, ה' של גלות אדום לסוף ה' אלפים יכלה במהרה בימינו. מפי מורי אבי ז"ל. וכיוצא בדבר שמעתי מר' בנימין גוז"ל מפרש על ואחר עד עתה דכתיב גבי יעקב דהיינו איחור הג' גלויות שפירשתי"
- ^ רמב"ן בראשית ב ג: "והוא האלף הששי, כי בתחילתו ימשלו בו החיות הם המלכויות אשר לא ידעו את ה', ואחרי עשיריתו כשעור הנץ החמה ליום (עיין פסחים צד א) יבא הגואל שנאמר בו (תהלים פט לז) וכסאו כשמש נגדי, זהו בן דוד הנעשה בצלם אלוקים, כדכתיב (דניאל ז יג יד) וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתי הוה ועד עתיק יומיא מטא וקדמוהי הקרבוהי, וליה יהיב שלטן ויקר ומלכו, ויהיה זה קי"ח אחר חמשת אלפים לכלות דבר ה' מפי דניאל, (שם יב יא) ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף ומאתים ותשעים. ונראה משנוי הימים משרץ המים והעוף לחית הארץ, כי בתחילת האלף הששי תתחדש מלכות אומה שלטת ואימתני ותקיפא יתירא, ומתקרבת אל האמת יותר מן הראשונות"
- ^ רלב"ג דניאל יב יא: "וממנו נעמוד על זה הקץ... ולזה יהיה נשלם זה המספר כשיהיה המספר לפרט האלף השישי קי"ח שנה"
- ^ מעייני הישועה (לאברבנאל) מעיין יא תמר י ד"ה התמר: "חשב הגאון רבי סעדיה והנשיא הרב רבי אברהם חייא ורש"י ז"ל והרמב"ן והרלב"ג כי שנת קי"ח יבוא משיח לפרט אלף השישי"
- ^ הרד"ל כתב על פירוש זה כך (ביאור הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר הגדול פרק ג הערה יב, מהדורת תרי"ב דף ז ע"ב בתוך הספר (אחר המבוא)): "פירוש שיר השירים המיוחס לרמב"ן ז"ל, ואיננו לו, אלא הוא לחכם רבי עזרא [בן שלמה מגירונה, מגדולי המקובלים מקטלוניה] תלמיד ר"י בן הראב"ד"
- ^ פירוש המיוחס לרמב"ן שיר השירים ח יב: "שיהיה תחיית המתים מאתים שנה אחרי הגאולה שתהיה קודם מאתים שנים לאלף (נ"ל באלף) השישי ותיגלה הגאולה והישועה"
- ^ פענח רזא בראשית לב ה, תחילת פרשת וישלח: "ואחר עד עתה, פי' אם באולי תאמר אלי צא והלחם עמי מאחר שקיימת תרי"ג מצוות, לזה אני משיבך שא"א עתה, אראנו ולא עתה וגו', שאתאחר מלהלחם עמך עד יעבור עת"ה דהיינו ע' של גלות בבל ות' של גלות מצרים וגלות אדום שימשך עד אחר ה' אלפים ליצירה ואז אלחם עמך באלף הששי כדכתיב ועלו מושיעים וגו'. (ואולי רמז לו ששיער הוא את הקץ לפרש עת"ה דהיינו לחמשת אלפים וארבע מאות ושבעים או לשנת תע"ה לאלף הששי, וע' היטב במה שכתבנו לקמן בסדר וילך בקץ הגלות הזה מה שיסכים עם זה)"
- ^ פירוש ר' דון יוסף אבן יחייא על דניאל (ליידן שצ"ג עמוד 154, וכן נדפס בפירושו לחמש מגילות (בולוניא רפ"ח) ק"א ע"א, והובא בהערה על שו"ת מן השמים סי' ע"ב ד"ה רבינו אפרים): "בסוף חמשת אלפים ושבע מאות שנה לבריאת העולם, בקירוב, אם מעט קודם או מעט אחר כך, יבוא קיצנו בעזרת ה' למען יוכלו לשבת בני ישראל בטח על אדמתם בשלוש מאות שנה מהאלף השישי, למען יתראה לעין כל היות האמת איתם ויהנו בגוף ונפש מן העולם הזה תחת אשר נענשו בעול גלות האומות בגוף ונפש"
- ^ כפתור ופרח (לר' אשתורי הפרחי) פרק ו ד"ה דברי מחשבי קיצין: "דברי מחשבי קיצין... והוא חמשת אלפים קי"ח"
- ^ בהמשך דבריו שם: "וקצתם אומרים... יהיה המקובץ מזה ה' אלפים קס"ג"
- ^ זוהר כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קיט ע"א: "האי קרא על גלותא דישראל איתמר דכד אינון גו גלותא ההוא זמנא דיתפקדון (בית יעקב) יתפקדון ברזא דוא"ו ואיהו באלף שתיתאה (ואתחנן ע"ר א) ופקידה ברזא דוא"ו שית רגעי ופלג עידן ובזמנא דשתין שנין לעבורא דדשא באלף שתיתאה יקים אלה שמיא פקידו לברתיה דיעקב ומההוא זמנא עד דיהא לה זכירה שית שנין ופלגא ומההוא זמנא שית שנין אחרנין ואינון שבעין (ותלת) ותרין ופלגא, בשיתין ושית יתגלי מלכא משיחא בארעא (שמות ז' ב ט' ב) דגליל"
- ^ זוהר – מדרש הנעלם כרך א (בראשית), פרשת תולדות, דף קלט ע"ב: "ר"א בן ערך הוה יתיב והוה קא מצטער בנפשוי טפי, עאל לקמיה ר' יהושע א"ל חיזו נהירו דבוצינא דעלמא למה חשוכן א"ל חיזו ודחילו סגי עאל בי דהא אנא חמי מה דאתערו חברנא מארי מתניתא דשראת עלייהו רוח קדישין וההוא דאתערו דבשתיתאי יהא פורקנא שפיר אבל אנא חמי אורכ' יתרא על אינון דיירי עפרא דבאלף שתיתאי לזמן (שמות י א) ארבע מאות ותמניא שנין מניה יהיו קיימין כל דיירי עפרא בקיומיהון ובגיני כך אתערו חבירנא על פסוקא דקרא לון בני ח"ת – ח"ת דיתערון לח"ת שנה"
- ^ ספר אור החמה (והוא חלק שני מספר קריית ארבע, והוא ביאור על הזוהר, לרבי אברהם אזולאי, סבו של החיד"א) דף י ע"א: "וא״ת אותותינו לא ראינו. אל תתמה אתה אחי, כי עונותינו גרמו מה שגרמו, ובפרט חילול ה׳ אשר בינינו בשמדות העלימו קיצנו לא האריכו. אבל העלימו שיהיה אורו נסתר עד עת קץ. אמנם לא יעבור משנת ת״ח לכל הדברים שבעולם. ויקדמו העניינים תחיית א"י לתחיית ח״ל לפחות מ' שנה, ויקדם הגאולה מה שיגזור ה'"
- ^ עמק המלך (רבי נפתלי בכרך) – שנדפס באותה שנה (אמסטרדם ת"ח), שער עולם התוהו (דף לג ע"א): "אנו מצפים לאל ה' ויאר לנו יערה עלינו רוח הקודש ממרום... ויאיר עינינו בתורתו ויקח ארץ ישראל מייד ישמעאל... ובשנת ת"ח ייקח משיח המלוכה ממנו [מישמעאל]"
- ^ מעייני הישועה (לאברבנאל) מעיין יא תמר י ד"ה ואומר: "ועדן, הלוא הוא מספר הזמן אשר התמיד בית ראשון, שהם ת"י שנה, ויעלה מספרי מועד מועדים וחצי – אלף ותל"ה שנים. וכשתחברם לג' אלפים (תתק"ח) [תתכ"ח] ליצירה, שנחרב בית שני, תכלינה כל אלה האומות שנת ה' אלפים ומאתים ושישים ושלוש לבריאת העולם"
- ^ מעייני הישועה (לאברבנאל) מעיין יב תמר ה: "הרי לך שתהיה הגאולה בה' אלפים ור"צ לבריאת העולם"
- ^ אוצר ישראל חלק ו ערך מולכו שלמה: "וישם כל מעייניו בסודות הקבלה, ובייחוד בעניין המשיח והגאולה העתידה, והיה דרשן נפלא וילך מעיר לעיר לעורר את העם לתשובה ולהודיע כי בסוף האלף השישי (1540) [ה'ש] יבוא מלך המשיח, וכי הוא בעצמו הוא אליהו הנביא הבא לפנות דרך להגואל"
- ^ חסד לאברהם (למקובל רבי אברהם אזולאי מחברון, סב סבו של החיד"א) מעיין שני נהר נט: "ודע כי שיעור המקווה חמשת אלפים ושבע מאות ושישים ביצים, וסוד העניין הוא כי לסוף ה' אלפים ושבע מאות ושישים ליצירה יתקיים הפסוק 'ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ' ויתקיים מקרא דכתיב 'והשבתי חיה רעה מן הארץ' דהיינו כוחות הטומאה כנזכר בזוהר... וזה התחייה השלישית זמנה היא לסוף ה' אלפים ושבע מאוד ושישים ליצירה"
- ^ אור החיים ויקרא ו ב: "כל הלילה שהוא זמן הגלות הנמשל ללילה שומר מה מלילה (ישעי' כא) וכן בפסוק ליני הלילה דרשו ז"ל על הגלות עד הבוקר שהוא זמן שיריק עלינו כבודו ואתא בוקר, והזמן הוא אחר עבור ת"ק לאלף השישי, לפי מה שקדם לנו מדבריהם ז"ל (ב"ר יט) כי יומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה, ומהשכל יהיו ת"ק ראשונה מידת לילה ות"ק שנייה מידת יום, והודיע ה' כי עד הבוקר שכשיגמר ת"ק שנה בגלות עד הבוקר שיהיה העליה, ובוקר זה אין אני יודע אם בוקר של אלף הה' או בוקרו של אלף הו' כי באלף הד' גלה כבוד ישראל בעקב"ו, לזה גילה ה' סודו ביד עבדיו הנביאים כי הוא לבוקר ב', והוא אומרו (ישעיה לג) הי' זרועם לבקרים לב' בקרים לבוקר ב' אם לא לבוקר א'. ולזה אמר עד הבוקר הידוע שהוא ב' ולא בוקר הבא ראשון בגלות
- ^ קול התור, פרק א, תוכן הפרק, אות ד: "רבינו [הגר"א] התחיל בגילוי רמזי התורה בהיותו בן עשרים שנה בשנת ת"ק, תחילת השעה הראשונה של אור בוקר יום השישי באלף השישי, אשר אז החל רוח אלוקים, רוחא דמשיחא, לפעם ברוח קדשו, לגלות רזי התורה קימעא קימעא ביעודו של משיח הראשון, גלויי רזין דרזין סודות שבסודות בעקבות משיחא. וכל רז לא אניס ליה. וכנודע החל לנסוע לארה"ק בתחילת השעה השנייה, היינו בשנת תקמ"ב, אשר אז החלה סערת רוחו סערת אליהו לקבוץ גלויות ביתר שאת
- ^ תולדות יעקב יוסף (לר' יעקב יוסף מפולנאה, מגדולי תלמידי הבעל שם טוב), פרשת כי תישא, ד"ה וז"ש כי תישא: "וז"ש כי תשא, ר"ל כשתרצה שיהיה נשיאת ראש לבני ישראל. לפקודיהם, ר"ל בזמן הפקידה... כי רמז על ב' פקיד[ו]ת, א' לשכינה, וא' לישראל, וז"ש לפקודיהם. ואימתי יהי' נשיאת ראש בזמן הפקידה שלא יאוחר, כשיהי' מספר תש"א, שהוא נקימה על עובדי ע"ז, שיתאחדו החומר והצורה להשיב רבים מעון, ויכנע היצר הרע, ויהי' הכל טוב, לכך ונתנו איש כפר נפשו, כאמור"
- ^ ספר מאמרי אדמו"ר הזקן (לבעל התניא), על פרשיות התורה והמועדים, כרך א (בראשית־שמות) עמוד תכג: "נמצא זמן הגאולה הוא בתר"ג לאלף השישי אי"ה"
- ^ בספרו אור לשמיים, פרשת בלק, סוף ד"ה מה טובו: "ידוע להוי שכאן נכתב פירוש אחר על תיבות 'תשבך' אך נשתנה ע"פ ציווי צדיקי הדור נ"י מטעם הכמוס"
- ^ ימי מוהרנ"ת חלק א אות יא: "שנת תקס"ו לפ"ק, יום ראשון ה' מנחם (אב), שמענו מפיו הקדוש כל סדר ביאת הגואל צדק במהרה בימינו. ואמר שכבר היה מוכן שיבוא בעוד איזה שנים, וידע באיזה שנה ובאיזה חודש ובאיזה יום יבוא, אך עכשיו בוודאי לא יבוא באותו הזמן. וכפי המובן מדבריו היה שהעיכוב היה מחמת שנפטר אצלו בנו הקטן שלמה אפרים זצ"ל"
- ^ שיחות הר"ן (רבי נחמן מברסלב) תחילת אות קכו: "ליל מוצאי שבת של שבת תשובה, שנת תק"ע לפ"ק, דיברו ממשיח. כי היה מפורסם שאמרו שבשנה זו יבוא. ודעתו [של רבי נחמן מברסלב עצמו] לא הייתה נוטה לזה"
- ^ מעשה אורג על המשניות מעשר שני פ"ה מ"ב ד"ה אמר רבי אחא (דף נו ע"א): "ובשנת תשל"ו יהיה תחיית המתים בכל העולם כי הוא (כל) [קץ] הימין, ובשנת תש"ס יהיה יום הדין הגדול והנורא, יראו עינינו וישמח ליבנו. כל זה ממרן האר"י"
- ^ מלבי"ם דניאל ח יד: "ויגיע הגאולה לא יאוחר מה' אלפים תרפ"ח. וכבר בארנו שחשבון עידן ועדנים ופלג עידן מגיע לה' אלפים תרע"ג, שהוא ט"ו שנים קודם, מפני שמן הפסק ממשלת הקרן זעירא שבו דבר למעלה עד בנין המקדש והקרבת התמיד שבו דיבר כאן, יתארך ט"ו שנים, שכבר מבואר בדחז"ל שימי ביאת בן דוד יתארך שבוע א' וימי גוג ומגוג גם כן יתארכו שבוע א' כמבואר בירושלמי דשביעית, הרי י"ד שנים עד בניין המקדש"
- ^ שפע חיים (רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז־קלויזנבורג) שיעור חומש ורש"י ויקהל־פקודי תשכ"ח ד"ה גם נודע: "גם נודע מדודי זקני הרה"ק משינאווא זי"ע שהירבה לעסוק בעניינים כדי להביא את הגאולה השלימה ע"י משיח צדקנו, וחישב את הקץ לשנת תרס"ו, ובתחילת שנת תרס"ט שמח ואמר, ברוך ה' שכבר זכינו להיכנס לשבוע שבן דוד בא בו. אך בשנה זו ביום ו' בטבת תרנ"ט נתבקש לישיבה של מעלה"
- ^ גאולת ישראל (לרב אברהם יעלין) אות טו (עמוד 18), נדפס בשנת תרפ"ח: "והנה ביום שישי נברא האדם, וחז"ל בסנהדרין (דף לח) אמרו שבשעה חמישית על היום נגמר בריאתו וקם על רגליו, וזה מרמז על הקמת ישראל שנקראים אדם... וגם מרמז על המשיח... שזה יהיה ביום השישי של הקב"ה בשעה חמישית שלו, שאז תהיה הגאולה, ויום שישי של הקב"ה התחיל משנת ה' אלפים ת"ק, דעד ת"ק הוי לילה, ושעה שלו הוא מ"א שנה וח' חודשים, נמצא דשעה חמישית שלו התחילה ה' אלפים תרס"ו וח' חודשים, והיא עד שנת תש"ח וד' חודשים, שבשעה זו תהיה הגאולה, והגר"א ז"ל כתב שזהו הזמן של בעיתה"
- ^ עטרת ציון (הרב בן ציון מוצאפי) חלק א דרוש א פרק ג (עמוד כ): "ושמעתי ממור אבי ז"ל [הרב סלמאן מוצאפי]... אך בראש השנה תש"ן מוכרח להתרחש שינוי עצום בארץ ישראל ובעולם כולו... וגם אם ח"ו איני אומר שוודאי יבוא משיח, אך בוודאי יהיה עילוי לישראל"
- ^ שפע חיים (רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז־קלויזנבורג) שיעור חומש ורש"י ויקהל־פקודי (אדר) תשכ"ח ד"ה באור: "באור אלה הדברים ודברי האור לשמיים, נראה לומר כי בשנת תשכ"ב החל הזמן של שבוע שבן דוד בא בו, וזה יורמז ב'ווין' תתקטר, לפי החשבון ו' ו' י' עולה כ"ב, והאות ן' ארוכה עולה שבע מאות, ועתה בשנת תשכ"ח אנו כבר בשנה האחרונה שלפני סוף שבוע זה"
- ^ האדמו"ר רבי מנחם מנדל טורם מרימנוב אמר שבשנת ה'תקע"ה יבוא המשיח, אמנם התנה זאת אם יזכה להאריך ימים עד אחר שנה זו – דרכי חיים ושלום סעיף תנג בהערה ד"ה ושוב (מהדורת מונקאטש ת"ש עמוד קמה): "והגה"ק מרימעניוו [מרימנוב] אמר: העתירו אל ה' כי יאריך ימי עד אחר עבור שנת תקע"ה, אז תהיו בטוחים כי תזכו לשמוע שופר של משיח"
- ^ בספר שו"ת מן השמים, בהערה לסימן עב (ההערות מהרב ראובן מרגליות), ליקט חישובי קיצין רבים מאוד
- ^ האדמו"ר השישי בשושלת חב"ד לובביץ' (נפשט בשנת תש"י). יורשו וממשיכו היה רבי מנחם מנדל מלובביץ'
- ^ אגרות קודש (לאדמו"ר הריי"צ) חלק ו, סוף איגרת א'תשצ"ד, עמוד שלז: "הסכת ושמע ישראל! העת הזאת היא מועד הגאולה על ידי משיח צדקנו, והייסורים הבאים עלינו הם חבלי משיח, ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה... שובה ישראל עד ה׳ אלוקיך והכן עצמך ובני ביתך לקבל פני משיח צדקנו הבא בקרוב ממש..
- ^ כדלעיל בתחילת הפרק
- ^ כדלעיל
- ^ איגרת תימן ד"ה אבל מה שזכרת מדבר הקיצים: "וכן אמרו החכמים זכרונם לברכה: תיפח רוחם של מחשבי קיצים, לפי שהם תקלה לעם, לפיכך התפללו עליהם חכמים שתיפח דעתם ויישחת חשבונם
- ^ איגרת תימן (לרמב"ם): "אבל אמיתת העת על בוריה אינה מודעת, אבל יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאת, קיבלתי אותה מאבי שקיבל מאביו ומאבי אביו, והוא קיבל הדבר, וכן הדבר עד תחילת הגלות של ירושלים... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה. ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח, שנאמר (יואל ג' א') 'וניבאו בניכם ובנותיכם'. זהו יותר אמיתי מכל חשבון שנאמר בשום קץ, וזה שאמרנו שהוא אמיתי אחר שהוזהרנו עליו ומנעונו תכלית המניעה לגלותו – שלא יהיה בעיני העם ברחוק, וכבר הודעתיך אותו, וברוך היודע"
- ^ ספר הגאולה (לרמב"ן) שער רביעי פרק א ד"ה וטרם: "וטרם שנפתח פינו לדבר בעניין הקץ, אנחנו צריכים להתנצל ממה שאמרו חכמים ז"ל 'תיפח רוחם של מחשבי הקיצין'. ואומר, כי הכוונה בזה, ממה שאמרנו, כי מהם ז"ל שיודעים אריכות הקץ אחריהם... ואינם רוצים שיתגלה הדבר להמון, פן יהיה זה לרפיון בחלישות תקוותם. ועכשיו בטלו ממנו הטענות האלה, ממה שאנחנו באחרית הימים. ושכבר היו אחרים מאנשי תורתנו שחיברו בזה ספרים, ולכן אין מגרעת עם באומרנו גם אנחנו דעתנו בעניין הזה, בהיות דברינו מסכימים אל הדעת וקרובים אל השכל בע"ה"
- ^ ספר הגאולה בהמשך דבריו שם: "והנה בדברי חכמינו ז"ל טעם על מאמרם 'תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים כיוון שהגיע הקץ ולא בא, שוב אינו בא, אלא חכה לו, שנאמר 'אם יתמהמה חכה לו כי בוא יבוא, והכוונה בזה מפני שהם יודעים מאנשי דורותם שיחתכו בקץ לקרב אותו בזמן ההוא, וירבו בו המכשילות... והנה דברינו אנחנו איננו מזיק בהרחקתו, כאשר סיפרנו. ולא בטעם הזה, מפני שדברינו בקץ דברי שמא ואפשר, ואין אצלנו בו דבר ראוי לגזור עליו גזירה אמיתית ולאמר בו מאמר חלוט שהוא ככה, כי אין אנחנו נביאים לומר כן בסודות האלוקים יתברך"
- ^ מעייני הישועה מעיין א תחילת תמר ב: "שבאמת לא קראו חכמים ז"ל 'מחשבי קיצין' כי אם החכמים בעיניהם, שמחשבין מהלכי מערכות השמיים ומחברותיהם ויגזרו עת הגאולה על פי חוכמתן זו... אבל לא גינו חכמים בדבריהם מי שיחקור ויבין את הקץ מתוך דברי הנביאים ומדברים ברוח הקודש"
- ^ מעייני הישועה בהמשך דבריו שם: "ויצטרך גם כן בזה העיון תנאי אחר, בין שיהיה ע"פ כתבי הקודש או כפי המערכת השמיימית, והוא להודיע בתחילת הדברים שכל מה שיאמר בזה הוא כפי הסברא הפשוטה, ואפשר שלא יהיה כן. ועכ"פ נחכה לו כי בוא יבוא ולא יאחר"
- ^ שבחי האר"י (ר' שאול דיין, ארם צובה תרל"ב) דף ט ע"ב: "והאר"י ז"ל בעומדו על ציון שמעיה ואבטליון והתלמידים עימו אמר להם תדעו ששמעיה ואבטליון ציוו לי לאמר לכם שתתפללו על משיח בן יוסף שלא ימות, עכ"ל
- ^ דברי אמת (רבי יעקב יצחק הלוי הורוביץ, "החוזה מלובלין") פרשת ויצא ד"ה ויזכור (מהדורת מונקאטש תרע"ג דף יא ע"ב): "והנה מדריגת יוסף צדיק היתה להשפיע... וכן בנו יהושע הנחיל את הארץ לאבותינו, וכן משיח בן אפרים לקבץ את ישראל לארץ ישראל, כי נראה שלא יהרג, כי היה (מקיום) [מקוים] ברבי שמשון אוסטרופאלי' זה (ולא תקום פעמיים צרה)"
- ^ דברי שלום (רבי שלום מקוידינוב), הקדמת המחבר, ד"ה עוד תוספת: "גם זקני הקדוש והנורא מו"ה שלמה הלוי ז"ל מקארלין... וצדיקי דורו אמרו עליו שהיה משיח בן יוסף בדורו (ונהרג בעת המלחמה של פולין ורוסיא על ידי גוי הנקרא ארמילוס)"
- ^ בהסכמתו לספר "שמע שלמה" (מרבי שלמה מקארלין): "באמת מי מדורינו להסכים על דברי קדוש עליון מהדורות הקודמים הצדיק ר' שלמה מקארלין זצוק"ל שאמרו עליו שהיה בו נשמת משיח בן יוסף... באתי עה"ח אור ליום ה' פ' תצא י"א אלול תרפ"ז ווארשא. אלימלך בהה"ק הרז"א זצוק"ל מקאזניץ"
- ^ חיי מוהר"ן אות רעד: "אמר: מה שיהיה נעשה עימי איני יודע, אבל זה פעלתי אצל השם יתברך, שהגואל צדק יהיה מיוצאי חלצי. ואמר זאת ברבים"
- ^ חיי מוהר"ן אות ו: "ולעתיד יכבשו אותן שני משיחין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, ויש צדיק אחד שהוא כלול מתרין משיחין יחדיו. עוד אמר אז כמה דברים יותר ממה שנדפסו [דהיינו, דברים שלא הדפיסום מחמת שלא יתקבלו על ליבם של כל הקוראים], ואז נשבר השולחן מרוב העולם שדחקו עצמן עליו"
- ^ שיחות וסיפורים (רבי אברהם חזן מטולטשין, מחשובי רבני ברסלב. נדפס בסוך הספר כוכבי אור) אות לו: "ועיין בחיי מוהר"ן בשיחות השייכים להתורות שיש צדיק שהוא כלול מתרין משיחין יחדיו. וכפי הנראה ומבואר מדבריו הקדושים בעל פה, שאלה הדברים סבבו על רבינו ז"ל בעצמו"
- ^ אמונת משה (רבי יהודה משה דנציגר, האדמו"ר מאלכסנדר) במדבר, יומא דהילולא אות ח, עמוד פז: "הרבי זי"ע בעל הילולא [רבי מרדכי מנחם מנדל קאליש מוורקא] אמר פעם אחת: 'אתם סוברים שמשיח הוא דב, באם רצינו נוכל להיות משיח, מה שמו מנחם שמו'"
- ^ ספר השיחות תשנ"ב (הרבי מלובביץ'), פרשת וירא, עמוד 95: "וע"פ הודעת מו"ח [מורי־חותני] אדמו"ר נשיא דורנו, משיח שבדורנו... הרי בימינו אלו... ישנה (לא רק המציאות דמשיח, אלא) גם ההתגלות דמשיח, ועכשיו צריכים רק לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש!"
- ^ הריי"צ נפטר בשנת ה'תש"י. הרבי מלובביץ' עצמו נפטר בשנת ה'תשנ"ד, כשנתיים לאחר אותה שיחה
- ^ אלו דלקמן רבים, לוקטו בשני הקונטרסים "משיח בכל דור" (תשנ"ב) – מר' יוסף יצחק קלר ומר' ישכר דוב קלויזנר
- ^ שו"ת הריב"ש סימן תעח ד"ה ילמדנו: "ילמדנו רבינו, רוח אפינו משיח צדקינו..."
- ^ פרי צדיק (ר' צדוק הכהן מלובלין) פרשת דברים אות יג ד"ה וכן: "שבכל דור יש נפש אחד שראוי להיות משיח אם יהיה הדור זכאי. וכמו שמצינו שנחלקו בגמרא (סנהדרין צ"ח ב) דבי רבי שילא אמרו שילה שמו וכו' והיינו שכל אחד אמרו על רבם שהוא הנפש שראוי להיות משיח אם יהיה הדור זכאי וראוי לכך"
- ^ שדי חמד חלק א, מערכת א, כללים, פאת השדה, אות ע (מהדורת תשכ"ב עמוד 193): "ובדרך הזה היה משוער אצלם בכל דור מי הוא... וכן הוא בכל דור ודור צריך להיות אחד מוכשר שמא יזכו (וע"פ זה כתבו גם כן תלמידי האר"י ז"ל שבימיו היה האר"י ז"ל)"
- ^ ליקוטי מוהר"ן עט־א: "ובכל צדיק וצדיק, מי שהוא צדיק באמת, יש בו התגלות משיח, ואף־על־פי שאין בו התגלות משיח, יש בו מידה של משיח"
- ^ כוכבי אור (רבי אברהם חזן מטולטשין, מחשובי רבני ברסלב), סיפורים נפלאים אות טז (מהדורת תשל"ב עמוד קט): "כל יחידי סגולה שהיו בגורות הסמוכים, כמו האריז"ל והבעש"ט ז"ל ומוהר"ן ז"ל – כולם נחשבים ועומדים מצד משיח בן יוסף"
- ^ שבחי הבעש"ט (מהדורת תרפ"ב עמוד קיט): "אילו לא יבוא הגואל צדק במשך שישים שנה, מוכרח אני לבוא בזה העולם"
- ^ ספר חסידים סי' רו: "אם תראה שמתנבא אדם על משיח, דע כי היו עסקיו במעשה כשפים או במעשה שדים או במעשה שם המפורש, ובשביל שהם מטריחים את המלאכים אומרים לו על משיח כדי שיתגלה לעולם (על שהטריחו את המלאכים), ולבסוף יהיה לבושת ולחרפה לכל העולם על שהטריחו המלאכים, או השדים באים ולומדים לו חשבונות וסודות לבושתו ולבושת המאמינים בדבריו"
- ^ ספר הגאולה לרמב"ן שער רביעי פרק א: "ואמנם אני חושב כי טעותם [של מחשבים שונים] היתה מצד רצון אלוקים בהעלמת הקץ"
- ^ שפע חיים (רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז־קלויזנבורג) שיעור חומש ורש"י פרשת צו תשל"ה ד"ה כבר אמרתי: "כבר אמרתי כמה פעמים שהדבר ברור שמן השמיים הטעו את זקני הקדוש בעל ישמח משה זי"ע בשיעור טעות של כמאה שנה, ועל כן חישב את הקץ שהגאולה תבוא בימיו, וכל המאורעות שהחלו משנת תש"א היה הישמח משה סבור שיארעו מאה שנה קודם, בשנים תקצ"ט ת"ר ותר"א. כן היו צדיקים שהיו סבורים שמשיח יבוא בשנת כת"ר, ואחרים אמרו שיבוא בשנת תרל"ו וכדומה, ומן השמיים הטעו את חשבונם בכמאה שנים"
- ^ ספר הגאולה בהמשך דבריו שם: "מפני שדברינו בקץ דברי שמא ואפשר, ואין אצלנו בו דבר ראוי לגזור עליו גזירה אמיתית ולאמר בו מאמר חלוט שהוא ככה, כי אין אנחנו נביאים לומר כן בסודות האלוקים יתברך"
- ^ איגרת תימן ד"ה אבל מה שזכרת מדבר הקיצים: "ואנו דנים את רב סעדיה לכף זכות ונאמר, שמא מה שהביאו לעניין זה, ואף על פי שהיה יודע שהתורה אסרה זה, לפי שהיו בני דורו בעלי סברות רבות נשחתות, וכמעט שתאבד תורת ה' לולי הוא עליו השלום, לפי שהוא גלה מן התורה מה שהיה נעלם וחזק ממנה מה שנדלדל והודיעו בלשונו ובכתבו וקולמוסו, וראה בכלל מה שראה בדעתו לקבץ המון העם על דרך חשבון הקיצים, כדי לאמץ אותם ולהוסיף על תוחלתם, והוא התכוון בכל מעשיו לשם שמים, ואין לטעון עליו על שטעה בחשבונותיו, כי כוונתו היתה מה שאמרתי"
- ^ שפע חיים בהמשך דבריו שם: "ויש מהם שידעו שהקץ יהיה בעוד כמאה שנה, אלא שהם באו בכח הזרוע להקדים את הקץ בכמאה שנה (ודברים אלו אני אומרים מתוך ידיעה, ואלמלא ידעתים לא הייתי אומרם). ועל כל פנים הדבר ברור שעתה כבר הגיע הסוף והקץ, ואי אפשר שיימשך עוד. ועל כן כל אדם מישראל צריך להכין את עצמו בהכנה יתירה לקראת חג הפסח הבעל"ט"
- ^ כפי המתואר באריכות בספר "יוון מצולה" (לרבי נתן נטע הנובר)
- ^ גם הרמב"ם הזכיר מעשה דומה שאירע בתקופתו, אך שם מדובר בחשבון על פי דרך הכוכבים, שהרמב"ם שללה מכל וכל
- ^ ימי מוהרנ"ת חלק א אות יא: "שנת תקס"ו לפ"ק, יום ראשון ה' מנחם (אב), שמענו מפיו הקדוש כל סדר ביאת הגואל צדק במהרה בימינו. ואמר שכבר היה מוכן שיבוא בעוד איזה שנים, וידע באיזה שנה ובאיזה חודש ובאיזה יום יבוא, אך עכשיו בוודאי לא יבוא באותו הזמן. וכפי המובן מדבריו היה שהעיכוב היה מחמת שנפטר אצלו בנו הקטן שלמה אפרים זצ"ל"
- ^ סיפור השתלשלות הגילויים של ספר סיפורי מעשיות אות כח עמודים 25-26: "רביז"ל גם אמר אז [לאחר פטירת בנו שלמה אפרים]: 'משיח כבר היה מוכן שיבוא בעוד איזה שנים'
- ^ לגבי השאלה האם יש מקום להאמין בשני דברים הסותרים זה את זה, ודעות הראשונים שדחו בהחלט את רעיון זה, הארכנו לעיל בפרק לח
- ^ בני יששכר מאמרי חודש סיון מאמר ה (מעלת התורה) אות יט ד"ה ובאמונה: "וגם כמה וכמה קיצים מבוארים בזוהר הקדוש ובספרים קדמונים בעלי רוח הקודש האמיתיים וכבר עברו, הנה יתבהל הרעיון בראותו כל זאת, אמנם כי כן מחיוב האמונה עפ"י התורה והנבואה להאמין בהש"י שהוא כל יכול אפילו בב' הופכיים שאין השכל יכול לחייב, על כן מחוייבים אנחנו להאמין בביאת משיחנו במהרה בימינו, גם מחוייבים אנחנו להאמין בדברי הנביאים והחכמים אשר כתבו קיצים ברוח קודשם הגם שכבר עברו, ואיך יצדקו ב' אמונות הללו, אלא על כורחך ישנו באפשרי בחיקו הש"י לקיים הבטחתו במהרה בימינו ובוודאי יבוא משיח, וגם דברי חכמים יתקיימו אשר רוח י"י דבר בם, כגון מה שמבואר במדרש הנעלם שהגאולה ותחיית המתים בשנת ת"ח (זוה"ק ח"א קל"ט ע"ב) מחוייבים אנחנו להאמין שיקוים כן הגם שכבר חלף ועבר הזמן, הנה רחוק הדבר משכלינו איך יכול דבר זה להתקיים, זא"ת נשים אל לבנו כשתהיה הגאולה במהרה בימינו יתגלה לנו האיך יקויים הכל, וכן בכל שאר הקיצים, הבן הדבר"
- ^ שפע חיים (רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז־קלויזנבורג) תורה ומועדים חלק יב, הגדה של פסח ד"ה לשנה הבאה בירושלים הבנויה, עמוד יא: "וידוע מספרי אמת שהזמן הוא ג"כ נברא, והקב"ה שאצלו היה הווה ויהיה הכל אחד, משנה עיתים ומחליף את הזמנים כרצונו
- ^ ובפרט השפע חיים, שבשנת תשכ"ח סבר שיגיע בתשכ"ט, ולאחר מכן, בשנת תשל"ה, סבר שיגיע בערך בתשל"ו. כפי שהובא דלעיל
- ^ כדברי הרמב"ם דלעיל על הרס"ג
- ^ ישועות משיחו (לאברבנאל) ח"ב עיון א פרק ד ד"ה במלכות: "ועם היות ר"ע יודע זה מפי ספרים ומפי סופרים [שבזמן בר כוזיבא עדיין לא הגיע זמן הגאולה], קרה לו כמו שיקרה פעמים רבות לכל חכם לב שיחשוב ויאמין מה שנכספה וכלתה נפשו להיות"
- ^ חבקוק ב ג
- ^ סנהדרין צז ע"ב: "וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה, מי מעכב? מידת הדין מעכבת. וכי מאחר שמידת הדין מעכבת, אנו למה מחכין? לקבל שכר, שנאמר אשרי כל חוכי לו"
- ^ ספר הגאון החסיד מווילנא, עמוד קפט: "לפי מסורת אחת הצהיר [הגאון מווילנא] כי 'בשעה שתגיע אליו השמועה על כניסת צבא רוסי בשערי איסטנבול, ימהר ללבוש בגדי שבת ויצפה לרגלי המשיח'"
- ^ חוברת קצרה בשם "פענוח קץ אחרית הימים שבדניאל", לר' יוסף איזיקמן, שנת תשכ"ה
- ^ דניאל יב ו,ז,יא,יב
- ^ תשעה באב, שנת 586 לפני ספירתם, ע"פ שיטת ההיסטוריונים שמתחשבת ב"שנים החסרות"
- ^ תשעה באב, שנת 1914 לספירתם (ביום זה הצטרפה גרמניה למלחמה. תחילת המלחמה בין האימפריה האוסטרו־הונגרית לבין סרביה היתה בה' באב)
- ^ גלות יהויכין, שנת 597 לפני ספירתם
- ^ שנת 693 לספירתם [יש טוענים שמסגד אל אקצא הוקם בשנת 693, ויש טוענים שהקמתו החלה בשנת 691 וארכה שנים רבות]
- ^ שנת 1917 לספירתם
- ^ ספר חזון החיים (אלול תרצ"ה), וספר חשבונות הגאולה (תשכ"ד), שניהם מר' חיים שבילי
- ^ הוא טוען (בספר חשבונות הגאולה עמוד 12): "טעות גדולה נפלה בתאריך העברי. התאריך שאנו מונים עתה לבריאה חסר ומפגר קרוב למאתיים שנה [186 שנה]. שנת ה'תשכ"ד צריכה להיות למעשה שנת ה'תתק"י"
- ^ מלחמת העולם השנייה החלה באלול ה'תרצ"ט
- ^ חזון החיים עמוד 79 ד"ה אמנם: "שהמלחמה העולמית השנייה תערך לפני גמר המאה השביעית, לפני שנת ת"ש 1940"
- ^ חזון החיים עמוד 77 ד"ה אבל: "שאחר גמר המלחמה העולמית הבאה, שתכלול גם מלחמת איטליא אנגליא..."
- ^ חזון החיים עמודים 81–82: "קצת מפסוקי התנ"ך המדברים על המלחמה העולמית הבאה... את מלחמת האוניות והצוללות של איטליא גרמניא ואנגליא מתאר הנביא בדברים הבאים: היום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לוויתן נחש בריח ועל לוויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים... לוויתן בריח היא איטליא, שארץ איטליא דומה לבריח הנכנס בתוך ים התיכון מקצה אחד קרוב לקצה השני לדרום ים התיכון. נחש עקלתון היא גרמניא הנאצית שדגלה דגל צלב הקרס דומה לשני נחשים עקלקולים דבוקים זה בזה, והתנין – ידוע..."
- ^ בשנת ה'תש"ט הסתיימה מלחמת השחרור והוקמה הממשלה הראשונה
- ^ חזון החיים עמוד 84 ד"ה את: "את שנת תש"ט כשנה היסטורית של בניין המקדש או דבר גדול אחר, רמז גם הגר"א"
- ^ חשבונות הגאולה עמוד 28 ד"ה ואם: "אם בכל זאת אני טועה, והחשבון הזה [של הפסוק 'הנני מודיעך את אשר יהיה באחרית הזעם'] מכוון לאחרית הימים, אז בהכרח שהוא מתחיל מזמן הופעת החיה השלישית שהיא מלכות יוון, ומאחר שאלכסנדר מוקדון הופיע בארבע מאות ושלוש שנים לפני חורבן הבית, אז יסתיימו השנים הללו בשנת תשכ"ז 1967, בעוד שלוש שנים בערך"
- ^ חשבונות הגאולה עמוד 71: "קצת פסוקים מהתנ"ך המדברים על המלחמה האטומית הבאה"
- ^ חשבונות הגאולה עמודים 57–58: "אופן מפלתו של גוג. המפלה שתונחת לגוג... אנשי המדע באמריקה המציאו כבר אבקה מרעילה ומסממת חריפה מאוד עד כדי כך שאם יפזרו רק כמות קטנה ממנה בשמי העיר המותקפת עלול להביא שיתוק אברים כללי לכל תושביה... שיתוק האברים ידיים ורגליים של האויב... ממש מלחמת חיידקים"
- ^ חשבונות הגאולה עמוד 47 ד"ה הנה: "אנו אין לנו אלא הפשט היוצא מן הפסוקים ולפי זה נכוון דברינו ונביע את דעתנו כי גוג ומגוג היא רוסיה"
- ^ חשבונות הגאולה עמוד 39 סוף ד"ה כבר: "ואם השערתי בפרקים הבאים, שהמלחמה האטומית עלולה לפרוץ בשנים תשכ"ו־תש"ל היא נכונה..."
- ^ חשבונות הגאולה עמודים 36–37 ד"ה החשבון
- ^ בשנת 638 לספירה
- ^ בשנת 1917 לספירה
- ^ חזון החיים עמוד 70 ד"ה רבים וד"ה על, וכן העתיק בספרו חשבונות הגאולה עמוד 37: "רבים ישאלו בוודאי, האפשר הדבר שקץ הפלאות מכוון על הצהרת בלפור? והלוא כמה צרות ופרעות סבלנו מאז, הייתכן? על זה אענה להם: הביטו נא וראו שהנביאים ישעה וירמיה הבטיחו שה' יפקוד אותם ויגאלם לסוף שבעים שנה של גלות בבל. ומה ראינו שמה? האם היה טוב מצב אבותינו אז אחר הצהרת כורש ממצבנו אנו? קראו היטב את ספרי נחמיה ועזרא וחגי וזכריה ותראו כי מצבנו אחר הצהרת בלפור טוב ויפה ממצב אבותינו אז... ביטלו בניין בית המקדש... הציקו לישראל מכל צד... וכמעט שגוועו מרעב מרוב הארנונות והמיסים..."
- ^ חזון החיים עמוד 75 ד"ה אמר המחבר הצעיר: "אמר המחבר הצעיר: אף שאין אני מונה את עצמי בין המשכילים, ואינני לא רב ולא דוקטור ולא מוסמך למדעי הרוח והחומר אלא צעיר פשוט בלי כל תארים, בכל זאת אחשוב לאמת שהגעתי לכוונת הדברים שבספר דניאל ופתרתי החשבונות באופן נכון, ולא בזכותי תליא מילתא, אלא בזכות הקץ ובזכות הטורח והעמל שהשקעתי במשך שנה שלמה להבנת הספר הזה – היא שעמדה לי, והופעת ספרי זה הוא סימן נוסף שעת הקץ הגיע כדברי המלאך. ואבקש מהקוראים הנכבדים לא לראות בדברי אלו שום התפארות כי אם אמת לאמיתה. ונחוץ לעבור על הספר הזה פעמיים ושלוש בכדי להתרגל אל הפסוקים והרעיונות, ואז יתבאר ויתברר כי שאלת ספר דניאל כבר נפתרה"
- ^ עמוס ג ז
- ^ כתובות קיא ע"א: "שש שבועות הללו למה? תלתא – הני דאמרן, אינך – שלא יגלו את הקץ, ושלא ירחקו את הקץ..."
- ^ רש"י שם: "ושלא ירחקו את הקץ – בעוונם. ל"א: שלא ידחקו גרסינן, לשון דוחק, שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מדאי"
- ^ שער יששכר (ר' חיים אלעזר שפירא, בעל המנחת אלעזר, האדמו"ר ממונקאטש), מאמרי חודשי תמוז־אב, מאמר ימי המיצרים, אות לב (מהדורת ברוקלין תשנ"ב עמוד קסג): "וגם על הגאולה שלימה ב"ב, שצריכין להשתפך נפשו כל ימיו במסירות נפש בתפילתו (ומה שכתב ברש"י בכתובות קיא. ליד גירסה לא לדחו"ק את הקץ בתפילתו יותר מדאי – אינו להלכה ולא עיקר כלל. ורק העיקר כמ"ש שם רש"י עפ"י גירסתנו שלא להרחיק את הקץ בעוונותינו)"
- ^ ספר "מעשה נורא מר' יוסף דילה ריינה": "מעשה גדול ונורא מן יוסף דילה ריינה שהיה אדם גדול וחכם ובקי בחכמת הקבלה מעשיות והיה יושב בארץ הגליל היא צפת תוב"ב, ויהי היום ויתן אל ליבו לפצור ולהביא הגאולה ולהעביר ממשלת זדון מן הארץ, והנה היו לו חמישה תלמידים אשר היו עימו יומם ולילה לכל בקשתו וגם היו בקיאים בחכמה ההיא כמו שלמדו ממנו..
- ^ שו"ת חתם סופר חלק ו, ליקוטים סימן פו ד"ה עמוד כד: "ומ"ש רש"י שלהי כתובות בפי' שלא לדחוק את הקץ שלא להרבות בתפילה – שלא להרבו"ת דייקא, כגון יוסף דילי"ריינא וכדומה, אבל להתפלל בכל יום חובה עלינו"
- ^ פרדס רימונים (לרמ"ק) שער כא פרק א: "הם בעצמם לא רצו לגלותם [את השמות הקדושים] לפי שראו אנשי חסד נאספים ונתמעטו אנשי מעשה וחששו שמא ישתמש בהם אדם שאינו הגון כמו שראינו כמה שהיו אחריהם הרבה קרובים אלינו, כמו יוסף דיליה ריינא וכיוצא בו, המחריבים בית אלוקינו ומרבים את פריצותינו. ולטעם זה לא נחקור אחר שימושי השמות..."
- ^ ויואל משה, מאמר שלוש השבועות אות עז: "גם מלכות בן כוזיבא היתה מלכות של תורה בשלימות... גם בני דורו היו גולם צדיקים גמורים... ונענשו כ"כ מרה ר"ל בשביל שהיה בזה דחיקת הקץ לפני הזמן"
- ^ לגבי הדיון על השואה עיין לעיל פרק מד בכותרת "החורבנות, הגזירות, השואה"
- ^ ויואל משה, מאמר שלוש השבועות אות קי, במהדורת תש"כ עמוד קפב, במהדורת תשכ"א עמודים קכב־קכג: "ואין איש שם על לב כי ע"י הכתות האלה שמשכו לב העם ועברו על השבועה של דחיקת הקץ ליקח מלוכה וחירות קודם הזמן, נהרגו ר"ל שישה מיליונים מישראל, כי מלבד שזהו עונש המר המבואר על זה בגמרא 'אני מתיר את בשרכם', ובשבועה נפרעין ממנו ומכל העולם כולו, ואין פורענות בא לעולם אלא בשביל הרשעים ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים, אבל הם עשו גם פעולות נוראות לדבר... הרבו במלשינות נוראות על ישראל אצל האומות... כמה פעולות אכזריות שעשו בזה שדין גרמא בנזיקין של כל האסון הנורא"
- ^ המכונה: הרש"ש
- ^ מיסטיקה ומשיחיות (אריה מורגנשטרן) עמודי 104-106: "נסיונם הנואש של הרש"ש, החיד"א ור' חיים די לה רוזה לקרב את הגאולה בראשית שנת תקי"ג ('השחר')... בליל שבת קודש נועצו יחד וגזרו אומר לכבוש בעוצמת רוחם ובחפץ ליבם האמיץ את המשיח ולהביאו בחוזקה..
- ^ נפילתו אירעה בשמחת תורה ה'תקע"ה, וכתוצאה ממנה נפטר בתשעה באב באותה שנה. בהסברים הטבעיים לנפילה זו עסקו רבים והעלו אפשרויות שונות
- ^ דרכי חיים ושלום סעיף תנג בהערה ד"ה ושוב (מהדורת מונקאטש ת"ש עמודים קמד־קמו): "והיתה אז מלחמה הגדולה, מלחמת נאפוליון מלכות צרפת עם מלכות רוסיא, ואז ראו רבותינו שלושה אבות העולם, ה"ה הגה"ק המגיד מקאזניץ, והגה"ק החוזה מלובלין, והגה"ק הרבי רמ"מ מרימנוב, שהמלחמה הזאת הוא שעת הכושר לגאולה שלימה, וביקשו והתפללו לה' שיהיה נאפוליון גוג ומגוג ושיצליח במלחמתו נגד רוסיא. והגה"ק הר' שניאור זלמן זי"ע בעל שו"ע התניא היה מתפלל לשלום רוסיא שיצליח הקיסר אלכסנדר..
- ^ על הצדיקים ועל החסידים ברחבי פולין עמודים פו־פז: "הרבי מקאצק אמר לחסידיו: אספר לכם סיפור וממנו תדעו באם הוא [רבי יהושע מססנוביץ] רבי קטן. פעם בראש השנה נתאספו צדיקי הדור לפני כיסא הכבוד וחפצו לקרב את הקץ כי כשל כוח הסבל. לפתע נשמע קול: הרבי הצדיק ר' יהושע מססנוביץ הגיע. פינו לו מקום והוא אמר כי אינו מסכים לקרב את הקץ, שכן אם יבואו על עם ישראל כל הצרות העומדות לבוא עליהם לפני הקץ בפעם אחת – לא יוכלו אנשים רבים להחזיק מעמד בצרות אלו... קיבלו בשמיים את דעתו ולא קירבו את הקץ"
- ^ חיי מוהר"ן אות רנז: "שמעתי שאמר, יש לי השגה כזו להשם יתברך שהייתי יכול להביא על ידה את משיח, אבל סילקתי הכל ולקחתי עצמי אצלכם להחזיר אתכם למוטב, כי זה גדול מן הכל"
- ^ בית שלמה (שבחי תולדות רבי שלמה שפירא ממונקאטש, האדמו"ר הראשון ממונקאטש), מאמר אור החיים, אות סז: "פעם אחת קרוב לסוף ימיו של מרן הבעל דברי חיים הגיד תחת אחד השיחים לאדם חשוב אחד הנודע בזה הלשון: אם היה לי באיפשרי למצוא ולצרף איתי תשעה אוהבים ידידים נאמנים אשר לבבם כלבבי, היינו לוקחים עמנו לחם משנה באמתחותינו והיינו הולכים לשוח בשדה ולהפציר בתפילות ובתחנונים, ולא נשוב אל בתינו עד אשר ישראל נושע בד' תשועת עולמים בגאולת עולם בביאת משיח בן דוד. אבל מה אעשה בחסרון אשר לא יוכל להמנות, ולא אוכל למצוא איתי אנשים כאלה, ואחד יש לי, המחותן (מסטריזוב, אדוננו מהר"ש), אבל איה איפוא השמונה הנותרים? ביקשתי ולא מצאתי. עד כאן תורף דברי קדשו של מרן האלקי מצאנז זי"ע"
- ^ ליקוטי שיחות (הרבי מלובביץ') כרך כ עמוד 384 אותיות ז ח, תורגם בספר הגיע זמן גאולתכם (תשנ"א) עמודים 35-36: "לא דחיקת הקץ
- ^ עירובין מג ע"א – ע"ב: "הריני נזיר ביום שבן דוד בא – מותר לשתות יין בשבתות ובימים טובים, ואסור לשתות יין כל ימות החול. אי אמרת בשלמא יש תחומין – היינו דבשבתות ובימים טובים מותר. אלא אי אמרת אין תחומין, בשבתות ובימים טובים אמאי מותר? שאני התם, דאמר קרא הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא וגו', והא לא אתא אליהו מאתמול. אי הכי, בחול כל יומא ויומא נמי לישתרי, דהא לא אתא אליהו מאתמול! אלא אמרינן: לבית דין הגדול אתא. הכא נמי – לימא: לבית דין הגדול אתא! כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח. קא סלקא דעתך: מדאליהו לא אתא – משיח נמי לא אתי, במעלי שבתא לישתרי! אליהו לא אתי, משיח אתי. דכיוון דאתי משיחא – הכל עבדים הן לישראל"
- ^ סנהדרין צז ע"א: "דתנינא, שלושה באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח מציאה ועקרב"
- ^ בתי מדרשות חלק א פרקי היכלות פרק לו אות ה: "שישראל (אומרים שבאותו הדור) [שבאותו הדור אומרים], אפשר עולם כמנהגו נוהג ויש גאולה בשנה זו? והם אינם יודעים שפתאום יבוא"
- ^ בעל שם טוב על התורה, ויחי, אות א: "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. בשם הבעל שם טוב, אשר יקרא, דרך מקרה, שכל אחד ואחד ישב על עבודתו, בהיסח הדעת, ופתאום יבוא משיח"
- ^ חיי מוהר"ן אות תקצז: "שמעתי בשמו שאמר שמשיח יבוא פתאום ויהיה נעשה קול רעש גדול שבא משיח וכל אחד ישליך המשא ומתן שהוא עוסק בו, השולחני ישליך השולחן שלו, וזה ישליך השעווה, וכמו שכתוב בישעיה והשליכו איש אלילי כספו ואלילי זהבו. ולא כמו שסוברין קצת שכשיבוא משיח יהיה עולם אחר משל עכשיו רק הוא כנ"ל. וכל אחד יתבייש משטות מעשיו כל אחד לפי מעשיו. וצריכין חקירה ושאלה עדיין, מי שמע שיחה זאת מפיו הקדוש"
- ^ שפע חיים (רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז־קלויזנבורג) שיעור חומש ורש"י תשד"מ פרשת מסעי: "שמעתי מכ"ק אאמו"ר ששמע מזקה"ק מצאנז זי"ע בשם הרה"ק מראפשיץ זי"ע... ולפתע יבואו הנערים במרוצה ויאמרו 'למה תשבו במקומכם, הלא משיח בא'... עכדה"ק. פתאום יבוא האדון (מלאכי ג א), הכל יהא פתאום, בבת אחת וללא שום הכנה מקודם, רק לפתע יראו שבא הגואל"
- ^ סלו סלו המסילה (ר' נתן פרידלנד) עמוד 77: "והיה שם עצור אביר הרועים מלמד אחד חריף ושנון ומחוכם הולך לרוח היום לדעת לילך עם כל רוח איש, ובבחרותו למד בישיבה בוולאזין, ואמר בתורת עדות כי כך שמע מהגאון ר' חיים זצ"ל מוואלאזין זי"ע, שכן יהיה ביאת המשיח, היינו כמו שהוא יושב בחדרו יחידי ולומד, תיכנס הרבנית פתאום ותאמר 'אי חיים אתה יושב פה ולומד? הלא משיח בא!', אזי יתבהל וירוק ג' פעמים, ואמר לה: 'מי הגיד לך?', ותאמר לו: 'צא החוצה וראה שלא נשארו אף הטף בערס בעיר, כי כולם יצאו לקראת משיח'"
- ^ אוצרות אחרית הימים פרק טו, בירורים ג: "לא תהיה שום ידיעה מוקדמת מביאת המשיח אלא יבוא הוא בפתאומיות. כן כתוב בנביאים, שנוי במדרשים ומשולש בדברי רבותינו"
- ^ רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ד: "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה' – הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי"
- ^ ירושלמי ברכות פ"א ה"א (ובדומה לזה ביומא פ"ג ה"ב): "אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בי רבי: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימאה קימאה [קמעה קמעה], כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת"
- ^ במדבר רבה (וילנא) פרשה יא סימן ב (פרשת נשא): "דומה דודי לצבי. מה הצבי הזה נגלה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נגלה ונכסה. ר' ברכיה בשם רבי לוי אמר: כגואל הראשון כך גואל האחרון. הגואל הראשון זה משה, נגלה להם וחזר ונכסה מהם, כמה נכסה מהם? רבי תנחומא אמר שלשה חדשים הה"ד (שמות ה) ויפגעו את משה ואת אהרן וגו'. אף גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם. כמה יהא נכסה מהם? אמר רבי תנחומא בשם ר' חמא ב"ר הושעיא: ארבעים וחמישה ימים... שהוא נכסה מהן וחוזר ונגלה להם
- ^ שער הגלגולים (למהרח"ו) פרק יג (מהדורת תרל"ה דף לא ע"א־ע"ב): "משיח, אחר שיזכה לאותה הנשמה ויכיר בעצמו שהוא המשיח, וז"ש המשיח יתגלה, אך לא יכירוהו שאר אנשים עדיין, ואח"כ יתגנז המשיח בגוף ונפש בההוא עמודא, ע"ד ויבוא משה בתוך הענן שנה אחת, ואז יסתלקון ליה עד לרקיע ואח"כ יתגלה המשיח לגמרי, ואז יכירוהו ויתקבצו אליו כל בני ישראל"
- ^ את פרטי האירועים שלעתיד לבוא ביארנו בפרק קמד
- ^ מנחת יהודה (ר' יהודה אלקלעי) אות לד: "וביאת משיחנו [בן דוד] הוא היעוד האחרון והמופלא שבכולם קודם תחיית המתים... כי הגאולה היא כמו השחר עלה... ומלכות בית דוד יהיה מאוחר אליה כצאת השמש בגבורתו. והאומר שראשית הגאולה תהיה ע"י משיח בן דוד כמו שמקווים דלת עמי הארץ, הוא כמי שאומר שקודם אור הבוקר יזרח השמש, שהם דברים בטלים ומבוטלים. והרעה הגדולה הנמשכת מן הדעה הנפסדת הזאת הוא דבר מורגש, והניסיון יוכיח. והדבר הזה מצווה לאומרו בפני עמי הארץ. וברוך המקדש שמו ברבים. ולפי דעתי, המסתיר את הדבר הזה הוא מחלל שם שמיים בסתר"
- ^ בית אלוקים למבי"ט שער היסודות פרק נ: "האמונה בעיקר הזה אינה כאמונה בשאר העיקרים המצויין בכל זמן שיש ראיה עליהם מדברים ההווים בעולם וכפי מה שנתבאר בכל אחד מהם, אבל הוא בדבר העתיד ואין עליו ראיה כי אם באמונת התורה לבד, ולכן הזהיר עליו הרב ז"ל להאמין ולאמת שיבוא ולא יחשוב שיתאחר אם יתמהמה חכה לו, כמאמר הנביא ע"ה, כי מה שלא הוגבל זמנו יכול להיות בכל זמן בין קרוב או רחוק, והבלתי מאמין לזמן קרוב ג"כ לא יאמין לזמן רחוק, וגם אם יגביל לו זמן בעבור הזמן אשר גבל תמעט אמונתו לעתיד, וכן אם יגביל לו זמן לא יאמין ביאתו קודם הזמן ההוא ואם בזמן שהגביל לו כפי דעתו לא בא לא יאמין ביאתו לזמן שאינו מוגבל לו כפי דעתו, ולכן האמונה היא שלא יחשוב שיתאחר כי אין לו זמן מוגבל ואפשר בכל יום ביאתו, כמו שאמר הכתוב היום אם בקולו תשמעו"
- ^ היכל הברכה (לרבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין, האדמו"ר השני מקומרנה) בראשית לז ע"א ד"ה והיסוד עיקר שנים עשר: "שכל האדם צריך לקיים ציפית לישועה של מעלה, ולשון ציפית – צופה נתתיך, כמו שצופה ומביט ורואה בכל עת ורגע שלא יבוא אויב ושונא, כן צריך איש ישראל לצפות בעיניו ובשכיות לבבו בכל זמן ועת אולי יבוא באותו רגע מלך המשיח, ובכל עת יהיה ליבו הומה עליו וצופה לישועת ה', כי ישועת ה' כהרף עין, אולי הוא אותו רגע הרף עין של ישועת ישראל"
- ^ ליקוטי הגרי"ז ח"ב דף פא: "חיוב האמונה בביאת המשיח הוא לא רק שיבוא אי פעם, אלא החיוב הוא גם לחכות לביאתו, והיינו להאמין שהנה ממש היום הזה הוא בא. אבל אם מאמין בביאתו אבל מי יודע מתי – חסר לו באמונתו והוא כופר"
- ^ משמר הלוויים (הרב שמואל הלוי שולזינגר, הרב משה מרדכי הלוי שולזינגר, הרב אלעזר הלוי שולזינגר) ברכות סימן כב אות ב ד"ה והנה: "והנה שפתי הרמב"ם ברור מיללו שבכלל היסוד של אמונת המשיח הוא החיוב לחכות לביאתו, דזהו עניין האמונה, שמאמין במשיח שיבוא, ומאמין שיכול לבוא בכל רגע ממש, ואין זה מענייננו כלל לדון אם הזמן מוכשר שיבוא... כל אלו העניינים וכיו"ב אינם נוגעים כלל וכלל לחיוב האמונה להאמין שיבוא, שיכול לבוא בכל רגע ורגע ממש"
- ^ שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן ח: "ביאור החיוב לצפות לביאת המשיח בכל יום... מצד אמונתנו הטהורה יכול לבוא בכל רגע ורגע... דהחיוב בכל יום ויום לצפות כעין וודאי שיבוא היום"
- ^ ספר העיקרים מאמר א פרק ב: "לא תכריח התורה להאמין דבר שהוא כנגד המושכלות הראשונות"
- ^ הארכנו ביסוד זה לעיל פרק לז
- ^ בסידורי עדות המזרח הנוסח: "ושיבוא מלך המשיח"
- ^ לשון פירוש המשנה לרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק: "והיסוד השנים עשר. ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבוא, ואין לומר שנתאחר, אם יתמהמה חכה לו"
- ^ שו"ת בני בנים ח"ג חלק המאמרים מאמר ג (עמ' קפא והלאה) באריכות: "שלחכות למשיח אין פירושו להאמין שהוא עומד לבוא כל רגע, שהרי חז"ל הירבו לדרוש שאליהו הנביא ומשיח בן דוד לא יבואו בערב שבת וערב יום טוב ושישראל יגאלו דווקא בניסן ובשביעית וכהנה רבות, וממילא ישנם ימים וזמנים ומצבים רבים שאין לצפות בהם לביאת המשיח. אלא לחכות לביאתו פירושו לא להשלים עם היעדרו אלא לעולם להצטער על שהמשיח עדיין לא בא..."
- ^ סיפור השתלשלות הגילויים של ספר סיפורי מעשיות אות כח עמודים 25-26: "רביז"ל גם אמר אז [לאחר פטירת בנו שלמה אפרים]: 'משיח כבר היה מוכן שיבוא בעוד איזה שנים'
- ^ ליקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות שילוח הקן, ד יח: "שמשה זכה להמתיק כל תוקף הדינים יותר מכולם ומסר נפשו והציל את ישראל. ועיקר שלמות בחינה זאת יהיה נגמר על־ידי משיח שהוא משה בעצמו שהוא מוסר נפשו עדיין בשביל ישראל וסביל מרעין בעדם כל ימי הגלות עד שיגמור את שלו שימתיק כל הדינים מישראל ויבטל כוח היצר הרע ויביא את הגאולה במהירה בימינו וישיב כל ישראל לה' יתברך באמת, כי זה עיקר עבודת משה משיח להמתיק שורש הדין העליון למעלה למעלה עד שיתבטלו ממילא כל הדינין שלמטה וכל היצרין רעים שיונקים מהם, ועל־ידי־זה ישובו ישראל לה' יתברך ותבוא הגאולה במהרה בימינו"
- ^ רמב"ם הלכות מלכים פי"א ה"ד: "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח
- ^ ציצת נובל צבי (ר' יעקב ששפורטש) עמוד 66 (בדפוס ראשון, במהדורת תשי"ד עמוד 102): "האם ראיתם בשום ספר שמחייב להאמין למשיח מי שאומר על עצמו 'משיחא אנא' או אומרים עליו שזה מלך הכבוד, קודם עשותו מעשה משיח כדברי הרמב"ם בהלכות מלכים. ואע"פ שיתן כמה אותות ומופתים אחרים, האם כדאים הם להחזיקו למשיח?... במעשיו הדבר תלוי, ללחום מלחמת ה' ולבנות מקדש ולקבץ גלויות, שאם לא כן כל הרוצה ליטול שם משיח יבוא ויטול"
- ^ ציצת נובל צבי, בהמשך דבריו שם: "ואף רבי עקיבא לא טעה בבן כוזיבא אלא בשביל שראה מעשיו במלחמותיו נגד אויבי ה' כוחו וגבורתו וריבוי אוכלוסיו, ומזה טעה לומר דא הוא מלכא משיחא"
- ^ יבין שמועה (רבי אלעזר לוו) פרשת שמות, תחילת סי' קנב: "כי באמת אינו ראוי להאמין למי שיבוא ויאמר שהוא הגואל, זולת אם יתברר הדבר שיהיה ברור כשמלה. וכאשר ידענו את אשר קרה לנו בגלות הזה, בחטאים אשר קלקלו להאמית בש"צ ימח שמו וזכרו"
- ^ שו"ת הרשב"א חלק א סוף סימן תקמח: "וישראל נוחלי דת האמת, בני יעקב איש אמת, כולו זרע אמת, נוח להם לסבול עול גלות ומה שיגיעם מהאמין בדבר עד שיחקרו חקירה רבה חקירה אחר חקירה להסיר כל סיג מהדברים הנאמרים להם. ואפילו במה שיראה להם שהוא אות ומופת והעד הנאמן באהבת עם אלוקי אברהם דרך האמת ולהרחיקם"
- ^ שו"ת הרשב"א בהמשך דבריו שם: "אף המסופק ענין משה עם ישראל שהיו פרוכי עבודה קשה ונצטווה משה לבשרם. ועם כל זה אמר הן לא יאמינו לי והוצרך לכמה אותו'. וזה אות אמת על עמנו עם ה' שלא להתפתות בדבר עד עמדם על האמת בחקירה רבה חקירה גמורה"
- ^ הגדה לתשעה באב, נוסח א ("סדר ותיקון ליל המוכן לפורענות הוא ליל תשעה באב הקבוע בכיה לדורות על אשר נולד בה מחמד קאפיגי באשי הנקרא מקדם שבתי צבי ימח שמו"), ד"ה חכם, נדפס בתוך ספר קבץ על יד ספר יג חוברת ב: "חכם מהו אומר, אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה', השמחים ללא דבר, האומרים הלא בחזקתנו לקחנו לנו קרנים"
- ^ הגדה לתשעה באב, שם, ד"ה והיא שעמדה: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא משיח שקר א' בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו כמה מבלבלים לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם"
- ^ ישחק בן יעקוב אל אספהאני, איש סורי שריגי, דוד אלרואי, ר' אשר לעמלין, דוד הראובני, שבתי צבי (הנודע ביותר בין משיחי השקר), יעקב צבי בן שבתי צבי, מרדכי מוכיח (מתלמידי שבתי צבי), יעקב פראנק (ממשיכי שבתי צבי)
- ^ אגרת תימן (לרמב"ם): "אבל מה שזכרת מעסק האיש שהוא אומר שהוא משיח בערי תימן, דע שלא תמהתי ממנו ולא מן המאמינים בו, לפי שהוא משוגע בלי ספק, ואין על החולה אשמה ופשע, אם לא יסובב הוא חוליו"
- ^ אוצר ישראל חלק א ערך אבולעפיא אברהם (עמוד 23): "הלך לאורבינא שבאיטליא ושם הודיע בפני קהל ועדה כי הוא המשיח אשר בא לגדור פרצות היהדות... לא חדל אברהם מלהפיץ חקירותיו ודעותיו ולכנות את עצמו משיח"
- ^ שו"ת הרשב"א חלק א סימן תקמח: "אותו הנבל שם רשעים ירקב אותו אברהם [אבולעפיה] ששם שמו נביא ומשיח בשסיליאה ופתה בכזביו כמה מבני ישראל"
- ^ שערי קדושה (ר' חיים ויטאל) תחילת שער שלישי: "מה שכתב הרב אברהם אבולעפייא בספר הנקרא חיי העולם הבא עיין שם"
- ^ אגרת תימן (לרמב"ם): "אבל מה שזכרת מעסק האיש שהוא אומר שהוא משיח בערי תימן... וכן איני תמה מן המאמינים בו מקוצר רוחם, ושאינם יודעים מקום המשיח ומעלתו הגדולה שעלה בדעתם זה"
- ^ מסע תימן (ר' יעקב ספיר) פרק לז: "בעיר הגדולה צנעא, קם איש אחד לבשר על הגאולה ועל תמורת הזמן. האיש הזה נקרא בשמו יהודה בר שלום, ובערבי: מארי שֻכְּר אל־כּחַיל, והוא אחד מחכמי העיר הזאת, בעל מקרא ואגדה, זוהר וקבלה מעשית בצרופים וגימטריאות..
- ^ סוף איגרת הרמב"ם אל חכמי מוֹנטפֶשלֵיר על גזירת הכוכבים: "ועל עסקי המשיח אשר זכרתם שהגיעו לכם דברים משמי, לא היה כך המעשה כמו ששמעתם, ולא במזרח היה אלא בארץ תימן. עמד איש אחד יש לדבר זה כ"ב שנה ואמר שהוא שלוחו של משיח מישר דרך לפני ביאתה, ואמר להם כי המלך המשיח הוא יתגלה בארץ תימן ונתקבצו אנשים רבים יהודים וערביים עימו והיה מסבב בהרים והיה מטעה אותם ואומר להם תמיד בואו עמי ונצא לקראת המשיח כי הוא שלחני אליכם לישר דרך לפניו..
- ^ איגרת תימן (הרמב"ם): "אבל אני תמה ממך, שאתה מבני תורה, ועמדת על ספרי החכמים, האינך יודע אחי שהמשיח נביא גדול מאוד, וגדול מכל הנביאים מלבד משה רבנו ע"ה? ועוד, האינך יודע שמי שאומר על עצמו שהוא נביא, שאם נמצאת נבואתו מוכחשת הוא חייב מיתה, לפי שסמך לעצמו המעלה הגדולה הזאת, כמו שיומת המתנבא בשם עבודה זרה?..
- ^ סוכה נב ע"א: "הא הספידא מאי עבידתיה? פליגי בה רבי דוסא ורבנן. חד אמר: על משיח בן יוסף שנהרג... משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקדוש ברוך הוא: שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. וכיוון שראה משיח בן יוסף שנהרג, אומר לפניו: ריבונו של עולם, איני מבקש ממך אלא חיים"
- ^ אמונות ודעות מאמר ח
- ^ אברבנאל זכריה יב ח: "ויותר נכון לפרשו על משיח בן יוסף כמו שפירשו רז"ל במסכת סוכה (נב, א), לפי שהוא יהיה איש גיבור חיל משבט יוסף ויהיה שר צבא ה' באותה מלחמה בראשונה והוא ימות באותה מלחמה"
- ^ אלשיך זכריה יב י: "הוא משיח בן יוסף, שאז"ל שיקבל על עצמו כל אשמות ישראל, ויהרג אז במלחמה לכפר בעד"
- ^ וכן בסוגיית "וספדה הארץ", בבבלי סוכה נב ע"א: "וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד... הא הספידא מאי עבידתיה? פליגי בה רבי דוסא ורבנן. חד אמר: על משיח בן יוסף שנהרג, וחד אמר: על יצר הרע שנהרג"
- ^ רמב"ם הל' מלכים פי"ב
- ^ רד"ק זכריה יב י: "אם יראו שידקרו מהם אפי' אחד יתמהו, והביטו אלי את אשר דקרו, בעבור שדקרו וספדו עליו כאדם שאין לו אלא בן אחד וימות או כאדם שימות בכורו
- ^ עבודה תמה שער ח (ר' חיים נתנזון) מהדורת תרל"ב דפים פב ע"ב – פג ע"א (נדפס בספר הליקוטים על הרמב"ם בהוצאת פרנקל הלכות מלכים פרק יא הלכה א): "אין הדבר מוסכם מכל חכמי ישראל, ויש מחז"ל דס"ל שלא יהיה משיח בן יוסף כלל, רק דמייד יבוא משיח בן דוד..
- ^ ספר האמונות והדעות מאמר ח: "ואומר אחרי זה, כי על שני העניינים יחד, ר"ל אם לא נחזור בתשובה ויהיו המאורעים של בן יוסף, ואם נחזור בתשובה ולא יהיו, יראה לנו משיח בן דוד פתאום
- ^ מרומי שדה (לנצי"ב מוולוז'ין) עירובין מג ע"ב על תוס' ד"ה ואסור: "לא דמי עניין משיח בן יוסף שאינו אלא קבלת חז"ל, לביאת אליהו שהנביא אמר בפירוש. ומשו"ה לפירש"י דחוששין שמא באמת בא, שפיר מקשה הש"ס דמהיכי תיתי נחוש שלא כקבלת חז"ל, דנהי דאפשר שיהיה באופן אחר מהמקובל אצלנו. כמו שכתב הרמב"ם בסוף הל' מלכים [פי"ב ה"ב], שאין מוכרח להיות באיזה אופן שתהיה ביאת המשיח עפ"י מאמרו חז"ל. מכ"מ אין לנו לחוש לזה. אבל ראוי ודאי מיקרי. דיוכל היות שהדור גורם להיות באופן אחר מהמקובל"
- ^ קובץ שיטות קמאי עירובין מג ע"ב: "דבן יוסף יבוא זמן מרובה קודם ביאת משיח בן דוד ארבעים שנה (תוספות רבינו פרץ)"
- ^ קול התור פרק ב חלק א אות עא: "אחד מתפקידיו של אליהו שהוא משיב את נפשו של משיח בן יוסף. וכן נרמז בזה 'לב אבות על בנים' בגימטריה 'עדות ביהוסף', וכנודע משיח בן יוסף הוא משורש נשמתו של אליהו"
- ^ ירושלמי תענית פ"ד ה"ה: "ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר 'דין הוא מלכא משיחא'. א"ל ר' יוחנן בן תורתא: עקיבה, יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבוא"
- ^ רמב"ם הלכות מלכים פרק יא הלכה ג: "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח..."
- ^ לגבי תפקידיו של משיח בן יוסף נדון לקמן
- ^ ספר ישועות משיחו (לאברבנאל) חלק שני, העיון הראשון, פרק ד ד"ה והנה שלוחי וד"ה אמנם: "ולפי שהיה מקובל באומה שקודם משיח בן דוד יבוא משיח בן יוסף, לא לעשות משפט וצדקה כ"א בלבד ללחום מלחמות ה' ונקם ישיב לצריו... לכן כשראה ר' עקיבא הניסים והגבורות אשר עשה בן כוזיבא בכל ארצות הרומיים חשב בליבו שהוא היה שליח ההשגחה משיח אלוקי יעקב לעניין המלחמות ונקמת האויבים בלבד..
- ^ ובספר שיחות וסיפורים (רבי אברהם חזן מטולטשין, מחשובי רבני ברסלב. נדפס בסוך הספר כוכבי אור) אות לו כתב על כך: "ועיין בחיי מוהר"ן בשיחות השייכים להתורות שיש צדיק שהוא כלול מתרין משיחין יחדיו. וכפי הנראה ומבואר מדבריו הקדושים בעל פה, שאלה הדברים סבבו על רבינו ז"ל בעצמו"
- ^ דהיינו, דברים שלא הדפיסום מחמת שלא יתקבלו על ליבם של כל הקוראים
- ^ חיי מוהר"ן אות ו: "ולעתיד יכבשו אותן שני משיחין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, ויש צדיק אחד שהוא כלול מתרין משיחין יחדיו. עוד אמר אז כמה דברים יותר ממה שנדפסו, ואז נשבר השולחן מרוב העולם שדחקו עצמן עליו"
- ^ המספד בירושלים, נדפס בתוך ספר מאמרי הראיה: "וצריך להבין בכלל למה אנו צריכים לשני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, והרי התכלית המכוון הוא שנשיא אחד יהיה לכולם, ודוד עבדי נשיא להם לעולם. אמנם כשם שיצר השם יתברך באדם הגוף והנשמה, ולעומתם הכוחות הנוטים להחזיק קיום הגוף על מכונו לשכללו ולפתחו וכן הכוחות המחזיקים כוח הנשמה הרוחנית ומעדנים ומשכללים אותה – ותכלית השלמות הוא שיהיה הגוף חזק ואמיץ ומפותח כראוי והנשמה בריאה וחזקה ומשוכללת, מושכת אחריה בכוחה האדיר את כל כוחות הגוף האמיצים והחזקים לתכלית השכל הטוב והטהור, חפץ העליון ברוך הוא בעולמו – כן הכין בישראל ביחוד שני אלה הכוחות"
- ^ ספר ישועות משיחו (לאברבנאל) חלק שני, העיון הראשון, פרק ד ד"ה והנה שלוחי וד"ה והנה סיפור: "ולפי שהיה מקובל באומה שקודם משיח בן דוד יבוא משיח בן יוסף, לא לעשות משפט וצדקה כ"א בלבד ללחום מלחמות ה' ונקם ישיב לצריו... לכן כשראה ר' עקיבא הניסים והגבורות אשר עשה בן כוזיבא בכל ארצות הרומיים חשב בליבו שהוא היה שליח ההשגחה משיח אלוקי יעקב לעניין המלחמות ונקמת האויבים בלבד... ולכן היה ר"ע 'נושא כליו' ר"ל כלי מלחמתו, לפי שלא שיער עניינו בדבר המשפט ולימוד התורה כמו שעתיד להיות משיח בן דוד, אבל לעניין המלחמות והנקמות בלבד עשאו משיח אלוקים"
- ^ דברי אמת (רבי יעקב יצחק הלוי הורוביץ, "החוזה מלובלין") פרשת ויצא ד"ה ויזכור (מהדורת מונקאטש תרע"ג דף יא ע"ב): "והנה מדריגת יוסף צדיק היתה להשפיע, כמו שכתוב ויוסף כו' הוא המשביר כו', וכן בנו יהושע הנחיל את הארץ לאבותינו, וכן משיח בן אפרים לקבץ את ישראל לארץ ישראל... על כן אמר 'אסף' [אלוקים את חרפתי] על קיבוץ גלויות"
- ^ קול התור פרק ב חלק א אות קטז: "עזרא נחמיה בחינת יהושע, וכן בחושבנא ברמזי רבינו [הגר"א]. יהושע הוא משיח בן יוסף, וגם עזרא ונחמיה הם ביעודו של משיח בן יוסף. וכבר ביארנו שכל האתחלתא דגאולה האחרונה, כל הפרטים ופרטי הפרטים של כל העבודה בעקבות משיחא הם ביעודו של עזרא ונחמיה, כמו שהיה בימי כורש בימי בית שני"
- ^ חשבונות הגאולה (ר' חיים שבילי), ירושלים תשכ"ד־תשכ"ח, עמוד 63: "אבותינו ידעו על התפקיד הקשה המוטל על משיח בן יוסף בעריכת שתי מלחמות קשות, אחת נגד עבר הירדן הבריטית ואחת נגד ארמילוס הרשע, מפקד צבא גוג, נגד ארץ ישראל ועם ישראל. בכל דור ודור התפללו עליו שלא יהרג במלחמה"
- ^ המספד בירושלים, נדפס בתוך ספר מאמרי הראיה: "והנה, בתור עיקבא דמשיח בן יוסף, נתגלה חזיון הציונות בדורנו, הנוטה לצד הכללי ביותר, ומצד חסרון הכשרתו אין הכוחות מתאחדים, להשכיל מעבר מזה איך שההכשר הכללי לישראל אינו כ"א בסיס ליסודו המיוחד, וע"כ צריך שתהיה ההנהגה מכוונת לתכלית ההתעלות המיוחדת, ולהיות מושפעת הרבה מהסגולה של יחידי הדור צדיקים וחכמי תורה, ולעומת זה ההכרה שהחפץ לחזקם של ישראל והתנערותם בתור אומה חיה, עם כל צרכיה החומריים, שהוא דבר נכון כשמצטרף לכל התכונה הראויה, גרמה עד כה שלא הצליחה במעשיה, עד שחסרון ההצלחה גרם לסכסוכי דעות וריב אחים, שהלכו בדרך מסוכנה כזאת עד שהמנהיג הראשי נפל חלל מעוצר רעה ויגון..."
- ^ בתרגום יונתן דלקמן (ישעיהו יא ד) הניקוד ארמילוֹס. וכן בספר "מתורגמן" (ר' אליהו בחור), בכתב היד משנת הש"א, ערך ארמילוס. ומעין זה בתרגום יונתן דברים לד ג: "ארמלגוֹס"
- ^ יש להעיר שארמילוס לא הוזכר בש"ס
- ^ אמונות ודעות (לרס"ג) מאמר ח ד"ה וכיוון: "ואחר כן יעלה עליהם מלך ששמו ארמילוס, וילחם בה וילכוד העיר ויהרוג וישבה ויענה, ויהיה האיש אשר משבט יוסף, בכלל ההרוגים"
- ^ מדרש ויושע (באוצר מדרשים) ד"ה ה' ימלוך: "וכשיגיעו ימות המשיח יעלה גוג ומגוג על ארץ ישראל..
- ^ ישעיהו יא א־ד: "ויצא חוטר מגזע ישי... וברוח שפתיו ימית רשע"
- ^ דברי שלום (רבי שלום מקוידינוב), הקדמת המחבר, ד"ה עוד תוספת: "גם זקני הקדוש והנורא מו"ה שלמה הלוי ז"ל מקארלין... וצדיקי דורו אמרו עליו שהיה משיח בן יוסף בדורו (ונהרג בעת המלחמה של פולין ורוסיא על ידי גוי הנקרא ארמילוס)"
- ^ חשבונות הגאולה (ר' חיים שבילי), ירושלים תשכ"ד־תשכ"ח, עמוד 63: "אבותינו ידעו על התפקיד הקשה המוטל על משיח בן יוסף בעריכת שתי מלחמות קשות, אחת נגד עבר הירדן הבריטית ואחת נגד ארמילוס הרשע, מפקד צבא גוג, נגד ארץ ישראל ועם ישראל. בכל דור ודור התפללו עליו שלא יהרג במלחמה"
- ^ כפי שיובא לקמן פרק קמב בכותרת "מיהו גוג"
- ^ אוצר ישראל ח"ב, ערך ארמילוס: "ושם המלך הזה קראו ברבות הימים ארמילוס, והוא רמולוס בהוספת 'א' על שם מייסדה של העיר הרשעה רומי אשר תיפול ולא תוסיף קום בימי המשיח. ואת זה לנגד זה קראו בשמות: הגאול האחרון, דוד, יהי שמו כשם המלך הראשון ליהודה, והמלך האחרון למלכות הרשעה יהיה שמו גם כן כשם המלך הראשון שלהם והוא ארמילוס או רמולוס"
- ^ אוצר מדרשים (אייזנשטיין, וכן בספר אבקת רוכל בית המדרש ח"ב), אגדת משיח, האות השביעי: "אמרו שיש ברומי אבן של שיש ועליה דמות נערה יפת תואר, והיא אינה עשויה בידי אדם אלא הקדוש ברוך הוא בראה כן בגבורתו, ובאין רשעי או"ה בני בליעל ומחממין אותה ושוכבים אצלה, והקב"ה משמר טיפתן בתוך האבן ובורא בה בריה ויוצר בה ולד, והיא מתבקעת ויוצא ממנה דמות אדם ושמו ארמילוס השטן"
- ^ ספר זרובבל (באוצר המדרשים): "ויראני אבן בדמות אישה, ויאמר אלי: אבן זאת ישכב שטן עמה ויצאו ממנה ארמילוס... ובשעה שידעה אותו הבליעל ותהר ותלד את ארמילוס, והיא תהיה ראש לכל עבודה זרה"
- ^ דבר בעתו (הרב ששון שנדוך) עמוד 281 (והובא בעטרת ציון (הרב בן ציון מוצאפי) דרוש ד פרק א עמוד צט): "שאמרו המקובלים שברומי יש אבן אחת חלקה בצורת אישה יפה, וכל הערלים בועלים אותה, ומאותם השכיבות, בעת הגאולה יולדת חיילות חיילות של טומאת הקליפות, והם עצמם גוג ומגוג"
- ^ אוצר ישראל ח"ב סוף ערך ארמילוס: "יסודי ההגדה הזאת באו לבני ישראל מהגוים אשר בארצם גרו. וכבר יסופר בהגדה ישנה כי וויגיל [ורגיליוס], המשורר הרומי, הקים מצבת אבן שהיתה יפהפיה כל כך עד שהרומיים זנו עימה"
- ^ פרי עץ החיים (לר' חיים ויטאל) שער העמידה פרק יט ברכת על הצדיקים ד"ה תשכון: "הזהיר לנו מורי זלה"ה (האר"י) מאוד... שנזכיר בכל תפילה ותפילה לכוון במילת 'דוד עבדך' שיחיה משיח בן יוסף ולא ימות ע"י ארמילוס הרשע"
- ^ שבחי האר"י (ר' שאול דיין, ארם צובה תרל"ב) דף ט ע"ב: "והאר"י ז"ל בעומדו על ציון שמעיה ואבטליון והתלמידים עימו אמר להם תדעו ששמעיה ואבטליון ציוו לי לאמר לכם שתתפללו על משיח בן יוסף שלא ימות, עכ"ל
- ^ בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת בשלח, סעיף כ: "וכשאומר בברכת תשכון וכו' וכיסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין, יכווין להתפלל בזה על משיח בן יוסף שלא יהרג ע"י ארמילוס הרשע, דעל משיח בן יוסף אנחנו אומרים כיסא דוד עבדך וכו' וכנז' בספר הכוונות"
- ^ קול התור פרק א אות כד: "צדיק באמונתו יחיה. יחד עם כל פעולתנו ביעודו דמשיח בן יוסף, מצווה וחובה רבה עלינו להתפלל הרבה בעד חייו והצלחתו של משיח בן יוסף"
- ^ לאחר המילים "וכיסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין" ישנה הערה: "יכווין להתפלל על משיח בן יוסף שיחיה ולא ימות ע"י ארמילוס רשיעא"
- ^ דברי אמת (רבי יעקב יצחק הלוי הורוביץ, "החוזה מלובלין") פרשת ויצא ד"ה ויזכור (מהדורת מונקאטש תרע"ג דף יא ע"ב): "והנה מדריגת יוסף צדיק היתה להשפיע... וכן בנו יהושע הנחיל את הארץ לאבותינו, וכן משיח בן אפרים לקבץ את ישראל לארץ ישראל, כי נראה שלא יהרג, כי היה (מקיום) [מקוים] ברבי שמשון אוסטרופאלי' זה (ולא תקום פעמיים צרה)"
- ^ שם משמואל בראשית, ויגש, שנה תרעז, ד"ה ונראה עוד לומר דהנה: "ובזה מובן מה שקבלה בידינו מרבותינו הקדושים, שמעתה נפטרנו ממלחמות גוג ומגוג ואחר קיבוץ גלויות ישבו ישראל במנוחה על אדמתם לעולם, שכמו שבמצרים קישוי השעבוד השלים לד' מאות שנה, כן בגלות זה להיפוך, שאריכות הזמן השלימה לקישוי השעבוד, ורעות רבות וצרות שהיו מעותדות לבוא על שונאי ישראל, וע"כ באשר אריכות הזמן השלימה ושוב לא יהי' חבלי הלידה כ"כ קשים, עד בלתי אפשר לסבול, שוב יותר נכון שיגמר המירוק לגמרי בעודנו בגלות, וכשיתקבצו הגליות לא נצטרך עוד לשום מירוק. ואל תתמה שישתנה ממה שכתוב מפורש בכתוב, שהרי במצרים מפורש בכתוב ארבע מאות שנה, ואעפי"כ קושי השעבוד השלים ונחסר מהם ק"ץ שנה, כן הוא העניין במלחמות גוג ומגוג..
- ^ קול התור פרק א אות ו: "ואלה הן שבעת עיקרי היסודות בשיטת עקבות משיחא, 'על אבן אחת שבעה עיניים', עפ"י רבנו הגר"א: א. עוד יוסף חי. השיטה היסודית של רבינו היה עוד יוסף חי, היינו שמשיח בן יוסף חי ויחיה ותתבטל הגזירה להיהרג ע"י ארמילוס הרשע, כי כאמור בו תלויה כל האתחלתא דגאולה מכל הבחינות. הגזירה מתבטלת ע"י אריכות הגלות וע"י יסוריו שסובל ונושא חלינו. וע"י המעשים הנעשים במסירות נפש לקבוץ גלויות שזה הוא תפקידו, וע"י חבלי משיח וייסורי ארץ ישראל, וע"י תפילותינו בכל יום תמיד בעד חייו והצלחתו של משיח בן יוסף בתפילות הקבועות כמבואר להלן"
- ^ סנהדרין צט ע"א: "תניא, רבי אליעזר אומר: ימות המשיח ארבעים שנה, שנאמר ארבעים שנה אקוט בדור. רבי אלעזר בן עזריה אומר: שבעים שנה, שנאמר והיה ביום ההוא ונשכחת צר שבעים שנה כימי מלך אחד. איזהו מלך מיוחד – הוי אומר זה משיח, רבי אומר: שלושה דורות, שנאמר ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים..
- ^ רמב"ם הלכות מלכים פי"ב ה"ב: "יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין ליבם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו'... ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבוא אליהו
- ^ רמב"ם הלכות תשובה פ"ט ה"ב: "ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכויות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא, לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת..
- ^ לגבי המחלוקת מהו עולם העתיד שהוא התכלית, דנו לעיל בפרק קלד
- ^ רש"י סוכה סוף מא ע"א ד"ה אי נמי: "מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבוא משמיים, שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך"
- ^ רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"א: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל"
- ^ רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ד: "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה' – הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי"
- ^ ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה כ: "והמצווה העשרים היא שציוונו לבנות בית עבודה. בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד ואליו יהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה כמו שיתבאר. והוא אמרו יתעלה: ועשו לי מקדש. ולשון ספרי: שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך, ולבנות להם בית הבחירה, ולהכרית זרעו שלעמלק. הנה התבאר שבניין בית הבחירה מצווה בפני עצמה"
- ^ רש"ש בבא בתרא קכב ע"א: "עמדתי על פרש"י שם (מ"ח ח') שראה ליישב אשר ירושלים תהיה במקומה הראשון. ולא העיר דלפי המבואר שם יהיה המקדש רחוק מהעיר מ"ה מיל לצד צפון דו"ק שם. ואולי לזה כוונו ישעיה ומיכה באמרם באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וגו' דר"ל שיהיה אז על הר אחר אשר הוא ראש ההרים בגובה דלא כפי' המפרשים"
- ^ פרקים לח לט
- ^ רד"ק יחזקאל לח ב: "נשיא ראש משך ותובל – גוג הוא מלך מגוג ומלך שתי האומות האלה משך ותובל"
- ^ יחזקאל לח טו־טז: "ובאת ממקומך מירכתי צפון... ועלית על עמי ישראל"
- ^ רמב"ם הל' מלכים פי"ב ה"ב: "יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו'... ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבוא אליהו. וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו"
- ^ סוף מדרש ויושע (באוצר מדרשים): "וכשיגיעו ימות המשיח יעלה גוג ומגוג על ארץ ישראל לפי שישמע שישראל הם בלא מלך ויושבין לבטח. מייד יקח עמו שבעים ואחד אומה ויעלה לירושלם"
- ^ ירושלמי שביעית פ"ד ה"ח: "א"ר יונה בשם ר' חמא בר חנינא: המת בשבע שני גוג אין לו חלק לעתיד לבוא"
- ^ ויקרא רבה (מרגליות) פרשת שמיני פרשה יא אות ב: "חצבה עמודיה שבעה, אילו שבע שנים שלגוג [של גוג]. דאמ' ר' יונה בשם ר' אבא בר כהנא: כל אותן שבע שנים מסיקין ידותיהן שלחרבות וידותיהן שלרמחים [של רמחים] וידותיהן שלסכינין [של סכינין]. הה"ד ויצאו ישבי ערי ישראל ובערו והסיקו בנשק ומגן וצינה בקשת ובחיצים ובמקל יד וברומח (יחזקאל לט, ט)"
- ^ מלבי"ם דניאל ח יד: "שכבר מבואר בדחז"ל שימי ביאת בן דוד יתארך שבוע א' וימי גוג ומגוג גם כן יתארכו שבוע א' כמבואר בירושלמי דשביעית, הרי י"ד שנים עד בניין המקדש"
- ^ נימוקי יוסף מגילה ל ע"ב: "אפטורי בניסן העצמות היבשות, בתשרי ביום בא גוג. וכתב רבינו האיי גאון ז"ל, כך שמענו מפי חכמים כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן ונציחת גוג בתשרי, ולפיכך מפטירין הכי"
- ^ רד"ק ישעיהו סו כג: "וטעם בחג הסוכות, כי מלחמת גוג ומגוג תהיה באותה הזמן"
- ^ חשבונות הגאולה (ר' חיים שבילי) עמוד 47 ד"ה הנה: "אנו אין לנו אלא הפשט היוצא מן הפסוקים ולפי זה נכוון דברינו ונביע את דעתנו כי גוג ומגוג היא רוסיה"
- ^ יחזקאל לח ב: "בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג נשיא ראש משך ותובל"
- ^ ירושלמי מגילה פ"א ה"ט: "בני יפת גומר ומגוג ומדי ויוון ותובל ומשך ותירס. גומר – גרממיה, מגוג – גיתייא, מדי – כשמועה, ויוון – אייסוס, תובל – ויתנייה, משך – מיסייא..."
- ^ מדרש תלפיות, ענף גוג ומגוג: "גוג ומגוג שוכנים אחרי דלתות הברזל, והם שתי אומות, צורותיהם אנושיות ומידותיהם כבהמות. לא ידעו הנהגה ולא מקח וממכר, לא סחורה ולא אומנות, לא חרישה ולא זריעה"
- ^ דבר בעתו (הרב ששון שנדוך) עמוד 281 (והובא בעטרת ציון (הרב בן ציון מוצאפי) דרוש ד פרק א עמוד צט): "שאמרו המקובלים שברומי יש אבן אחת חלקה בצורת אישה יפה, וכל הערלים בועלים אותה, ומאותם השכיבות, בעת הגאולה יולדת חיילות חיילות של טומאת הקליפות, והם עצמם גוג ומגוג"
- ^ אוצר מדרשים (אייזנשטיין, וכן בספר אבקת רוכל בית המדרש ח"ב), אגדת משיח, האות השביעי: "אמרו שיש ברומי אבן של שיש ועליה דמות נערה יפת תואר, והיא אינה עשויה בידי אדם אלא הקדוש ברוך הוא בראה כן בגבורתו, ובאין רשעי או"ה בני בליעל ומחממין אותה ושוכבים אצלה, והקב"ה משמר טיפתן בתוך האבן ובורא בה בריה ויוצר בה ולד, והיא מתבקעת ויוצא ממנה דמות אדם ושמו ארמילוס השטן"
- ^ אוצר ישראל ח"ב סוף ערך ארמילוס: "יסודי ההגדה הזאת באו לבני ישראל מהגוים אשר בארצם גרו. וכבר יסופר בהגדה ישנה כי וויגיל [ורגיליוס], המשורר הרומי, הקים מצבת אבן שהיתה יפהפיה כל כך עד שהרומיים זנו עימה"
- ^ מלבי"ם יחזקאל לח יז: "שם גוג ושם ומגוג כבר ישכח בימים ההם עד שלא ידעו כלל מי היא האומה שנקראת בפי הנביא מגוג ושם מלכה גוג, רק אז כשיבוא על הארץ ויתקיימו דברי הנביא אז ידעו שזה הוא המלך גוג שניבא עליו"
- ^ ספר "מתורגמן" (ר' אליהו בחור) ערך ארמילוס: "ארמילוס ימית רשע. ארמילוס רשיעא. יש אומרים שהוא גוג מארץ המגוג"
- ^ כפי שהובא לעיל בפרק קלט, בכותרת "הריגתו ע"י ארמילוס"
- ^ מדרש ויושע (באוצר מדרשים) ד"ה ה' ימלוך: "וכשיגיעו ימות המשיח יעלה גוג ומגוג על ארץ ישראל... ואחריו יקום מלך אחר רשע ועז פנים ויעשה מלחמה עם ישראל שלושה חדשים, ושמו ארמילוס"
- ^ רגל ישרה (רבי צבי אלימלך שפירא, בעל הבני יששכר) מערכת א אות קנו: "ארמילוס הרשע שיהיה לעתיד... הוא אחי גוג ומגוג, ושם אימם גאש"א"
- ^ קובץ שיחות (הרב ניסים פרץ) פרשת וישב עמודים סז־סח: "אמרתי לו... מה אתה מביא לעצמך מלחמת גוג ומגוג? לא מספיק מה שעברנו בגרמניה?! זה לא גוג ומגוג?! גרמניה, זה בדיוק התרגום של גוג ומגוג... מלחמת השחרור, מלחמת סיני, ששת הימים, מלחמת כיפור, מלחמת שלום הגליל... זה לא גוג ומגוג?"
- ^ מלבי"ם זכריה יב ו: "כן יביאו את הגויים שהם חיל גוג אל א"י... שבפעם הזאת לא יגיעו עד ירושלים לצור עליה, שלירושלים עצמה לא יגיעו עד הפעם השלישית שאמר בסי' י"ג ונלכדה העיר, וכן בארתי ביחזקאל סי' ל"ט שלא יגיעו לירושלים עד הפעם האחרון"
- ^ לב אליהו (ר' אליהו לופיאן) פרשת יתרו, עמודים קצז־קצח: "אני שמעתי בלונדון מפי הקדוש ר' אלחנן וסרמן זצ"ל, שאמר בשם החפץ חיים זצוק"ל, שחז"ל אומרים שמלחמת גוג ומגוג יהיה שלוש פעמים. ואז היה אחרי המלחמה העולמית הראשונה, ואמר החפץ חיים שהמלחמה הזאת היתה מלחמת גוג ומגוג הראשונה, ובעוד עשרים וחמש שנה בערך תהיה עוד מלחמה עולמית שנייה... ואח"כ תהיה מלחמת גוג ומגוג שלישית"
- ^ מלבי"ם יחזקאל לח ב: "וחז"ל קיבלו שג' פעמים יבוא גוג על ירושלים, ופה ביאר שני פעמים, והפעם הג' התבאר בזכריה (סי' י"ד)",), ורק בפעם השלישית יגיעו אל ירושלים וילכדוה [323]. ובשם החפץ חיים אמרו שהראשונה והשנייה הן מלחמות העולם שכבר אירעו, ותהיה עוד מלחמה שלישית [324]. המסר במאורעות תשע"ו (הרב יואל שוורץ) עמוד 36: "גרמניה תקפה את רוסיה, ושם היא נחלה את אחת המפלות הגדולות של המלחמה, שהיתה מלחמת גוג ומגוג השנייה (לפי החפץ חיים)"
- ^ מי חכם וישמור אלה (הרב חרל"פ), שער שמיני, עמודים קיז־קיח (שיחתו מיום העצמאות תש"ט): "אנו אומרים בהושענא רבה 'הושענא שלוש שעות', מה הן השלוש שעות? ידוע לנו ע"פ הקבלה שמלחמת גוג ומגוג יהיה בשלושה שלבים, והם שלוש מלחמות שכל האומות ילחמו זה בזה, ואחרי כל מלחמה שכזו ינצנץ אורו של משיח
- ^ ספר "מלחמת יום הכיפורים" (הרב כשר) פרק ג ד"ה ולפ"ז, עמוד כח: "ולפי"ז אם באנו לדון על המלחמה זו מה משמעותה ומה מקומה בשלבי האתחלתא דגאולה, לפי שיטת הגר"א, מסתבר לומר שהוא מלחמת גוג ומגוג, כמו שיתבאר להלן בפרטות שיש בה במלחמה זו הרבה סימנים של מלחמת גומ"ג המבוארים בכתובים"
- ^ שם משמואל בראשית, ויגש, שנה תרעז, ד"ה ונראה עוד לומר דהנה: "ובזה מובן מה שקבלה בידינו מרבותינו הקדושים, שמעתה נפטרנו ממלחמות גוג ומגוג ואחר קיבוץ גלויות ישבו ישראל במנוחה על אדמתם לעולם, שכמו שבמצרים קישוי השעבוד השלים לד' מאות שנה, כן בגלות זה להיפוך, שאריכות הזמן השלימה לקישוי השעבוד, ורעות רבות וצרות שהיו מעותדות לבוא על שונאי ישראל, וע"כ באשר אריכות הזמן השלימה ושוב לא יהי' חבלי הלידה כ"כ קשים, עד בלתי אפשר לסבול, שוב יותר נכון שיגמר המירוק לגמרי בעודנו בגלות, וכשיתקבצו הגליות לא נצטרך עוד לשום מירוק. ואל תתמה שישתנה ממה שכתוב מפורש בכתוב, שהרי במצרים מפורש בכתוב ארבע מאות שנה, ואעפי"כ קושי השעבוד השלים ונחסר מהם ק"ץ שנה, כן הוא העניין במלחמות גוג ומגוג..
- ^ אבני"ה ברזל (ר' אברהם חזן) סעיף סב: "מוהרנ"ת היה אומר, מלחמת גוג ומגוג אינו נזכר במגילת סתרים. משמע שיהיה אפיקורסות בעולם, וזה יהיה הניסיון שלנו ושל משיח"
- ^ משנה סנהדרין פ"י מ"א: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא... ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה..."
- ^ סנהדרין צ ע"א: "וכל כך למה? תנא, הוא כפר בתחיית המתים – לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, שכל מידותיו של הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה"
- ^ איגרת תחיית המתים (לרמב"ם): "ואמנם אשר נכחיש אותו ואנחנו מתנקים ממנו אל השם יתעלה, הוא המאמר בשלא תשוב הנפש אל הגוף לעולם ושלא יתכן היותו, שזאת ההכחשה מביאה להכחשת הנפלאות, והכחשת המופת כפירה בעיקר ויציאה מן הדת. ולזה נחשוב תחיית המתים מפינות התורה"
- ^ רש"י סנהדרין צ ע"א ד"ה הכי גרסינן: "הכי גרסינן האומר אין תחיית המתים מן התורה – שכופר במדרשים דדרשינן בגמרא לקמן מניין לתחיית המתים מן התורה, ואפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים אלא דלא רמיזא באורייתא – כופר הוא, הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה – מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא. הלכך כופר גמור הוא"
- ^ באר שבע סנהדרין צ ע"א ד"ה האומר: לפי דעתי לא יצאו דברים אלו מפה קדוש רש"י, אלא איזה תלמיד טועה פירש כן בגיליון ונכתב בפנים... אלא על כרחך לאו דווקא מן התורה... ותדע שהרי הרב בעל ספר עיקרים במאמר רביעי פרק ל"ה כתב דלא רמיזא באורייתא תחיית המתים, רק על צד הקבלה בלבד אנו מחוייבין להאמין בתחיית המתים"
- ^ איגרת תחיית המתים (לרמב"ם): "לבאר עניין אלו הפסוקים הרבים מאוד הנמצאים במקרא, המורים הוראה ברורה שלא תסבול פירוש בהרחקת תחיית המתים, שאמרו (איוב יד יד) 'אם ימות גבר היחיה?' ואמרו (איוב ז ט) 'כלה ענן וילך, כן יורד שאול לא יעלה' (איוב י כא) 'בטרם אלך ולא אשוב', וזה באיוב הרבה... (תהילים פח יא) 'הלמתים תעשה פלא אם רפאים יקומו'"
- ^ אבן עזרא תהילים קד ל: "תשלח – אנשי המחקר אומרים כי כל חי אחר מותו יקום, וחכמי התושיה [רד"ק שם הביא זאת בשם "גדולי הפילוסופים"] אומרים כי הכללים שמורים והפרטים אובדים, וטעם 'יבראון' – אחרים. והמבין בו יבין דרך האמת"
- ^ כתובות מח ע"א: "האומר אם מת הוא לא תקברוהו מנכסיו, אין שומעין לו, לאו כל הימנו שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הציבור"
- ^ ספר כלבו סימן קיד ד"ה כתב הבעל: "שחיבוב קבורת המת הוא לשני טעמים: האחד על דרך מידה טובה והוא שישא אדם פנים למי שנהנה ממנו, כמו שבא בתורה ללמד מדה טובה לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו (דברים כג, ח), וכן ראוי שלא יתועב הגוף אחר שהנפש גרה בו... והטעם השני, והוא החזק והצריך לאמונתנו בתחיית המתים כי אלו היו משליכין גוף האדם המת כאחת הנבלות היו בני אדם אומרים נמשל כבהמות נדמו ולא היו מקבלין אמונת התחיה כמו שהן מקבלין עם קבורתו בראותם כי יבנו לו בית וילבשינו וכ"ש בראותם כי יקברוהו אצל אבותיו ובני משפחתו להיות עתידים לעמוד יחד בני המשפחה ולקיים זאת האמונה ההכרחית נכתב בתורה מה שבא בקבורת האבות ובקפדותם במקום קבורתם ושכבתי עם אבותי, ורבותי ז"ל אמרו על זה למה האבות תובעין ומחבבין קבורת ארץ ישראל אמר רבי פלוני דברים בגו אתהלך לפני ה' בארצות החיים (תהלים קטז, ט), נמצא שהכוונה היא לאמונת התחיה לחזק האמונה הזאת אמרו עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ולא על כל אדם אמרו רק על הצדיקים, ועל הדרך הזה היא ההקפדה ברוב כבוד גופות המתים"
- ^ שו"ת מנחת אלעזר (האדמו"ר ממונקאטש) חלק ב סימן לד ד"ה ובדבר: "ופשוט לכל בר בי רב שהוי הכופרים האלו (שציוו או שנתרצו לשרוף עצמותם כי בלתי ידיעתם בחייהם בוודאי לא ישרפו בניהם את עצמות אבותיהם) פורשים מדרכי הצבור ודרכי התורה ודרכי אבותינו מעולם וכופרים בתחיית המתים בעצם לוז שממנה נבנה הגוף לעתיד במהרה בימינו"
- ^ שו"ת דעת כהן סימן קצז ד"ה וע"כ: "שדבר פשוט הוא שהקבורה היא מחזקת בלב כל ישראל את האמונה בתחיית המתים, שהיא עיקר בתורה, וכדכתיב בדניאל ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו. ואף על פי שאין מעצור לפני הקדוש ברוך הוא כל יכול לקבץ כל החלקים הפזורים גם ע"י שריפה, וכל הקדושים שנשרפו באש ודאי יזכו לתחייה, וכמו שהאריך בזה הרמב"ן בשער הגמול, מ"מ כל מה שמצאנו ע"פ התורה, ואפילו ע"פ מנהגי ישראל קדושים, לחזק את האמונה, אפילו כדי לקרב את הציור אל הלב באופן יותר מורגש, ג"כ אסור לשנות ממנו
- ^ עכ"פ, ברור שלא היה מתקבל רעיון יסודי כזה (כמו גם גילוי התורה שבכתב, או עולם הבא) לולי שהיה ידוע קודם לכן
- ^ אורות (הראי"ה קוק), למהלך האידאות בישראל פרק ה: "מפני שלא הוכשרה עדיין הנשמה הפרטית של היחידים לקבל את כל תוקפו וזהרו של אור האידיאה האלוקית עצמה, ולהתאים על ידו את חייהם עם ערך הכלל ושלמותו, לכן הוכרח להישבר אותו המצב הנשגב של האומה שהחל לעלות ולהתרומם בימי הבית הראשון. הבית השני לא הוכן להשבת אותה האיתנות של האומה, במלא המובן. לא כח ציבורי ישראלי הופיע עליו, כי אם כח של יחידים..
- ^ רבינו בחיי דברים ל טו ד"ה ויתכן: "ויתכן לפרש, ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, כי סמך הכתוב פרשה זו לפרשה של מעלה שהיא מדברת בהבטחת הגאולה, ולפי שזמן תחיית המתים עתיד להיותו סמוך לזמן הגאולה מנין רא"ה, ולכך סמך לפרשה הגאולה: ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ומזה אמר שלמה (שיר השירים ח, יב) 'האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו', 'ומאתים' שש שנים על מאתים, וגילה לך כי זמן תחיית המתים מאתים ושש אחר ביאת שלמה, כלומר ביאת המשיח שהוא מזרע שלמה, והנה סמיכות מילת 'ראה' רומז אל הזמן הסמוך"
- ^ נימוקי יוסף מגילה ל ע"ב: "אפטורי בניסן העצמות היבשות, בתשרי ביום בא גוג. וכתב רבינו האיי גאון ז"ל, כך שמענו מפי חכמים כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן ונציחת גוג בתשרי, ולפיכך מפטירין הכי"
- ^ ריטב"א ראש השנה טז ע"ב ד"ה שנאמר: "שנאמר ורבים מישיני אדמת עפר וכו'. ומה שאמר הכתוב ורבים מישיני ולא אמר וישיני אדמת עפר אף על פי שכולם ודאי יקיצו הן לחיים והן לעונש, לפי שיש האבות והנביאים וגדולי חסידי ישראל שזכו קודם לכן לתחיית המתים בגן עדן בגוף ובנפש ונעשו בני אלוקים ולא יבואו לדין אלא הם שושבינים להקב"ה
- ^ שו"ת רדב"ז חלק ב סי' תתלט אמצע ד"ה תשובה: "אני קיבלתי מהחכמים הראשונים נ"נ, דתרי תחיות נינהו. חדא סמוך לביאת המשיח, לצדיקים אשר מתו בגלות וסבלו הצרות ולא ראו בטובתן של ישראל, כדי שיראו בטובה ההיא, ויזכו לראות בית המקדש בתיקונו ומקריבין עליו עולות
- ^ חסד לאברהם (למקובל רבי אברהם אזולאי מחברון, סב סבו של החיד"א) מעיין שני נהר נט: "כי תחיית המתים עתיד להיות ג' פעמים בג' זמנים. הראשונה הוא תחיית המתים דארץ ישראל, והב' היא תחיית המתים דח"ל, והג' הוא תחיית המתים ע' אומות ולכל העולם, והוא זמן יום הדין הגדול, וזה התחייה הג' זמנה היא לסוף ה' אלפים ושבע מאות ושישים ליצירה"
- ^ עיקרי הד"ט (רבי דניאל טירני) יורה דעה סימן לו אות סה: "והאמת לע"ד הוא שאי אפשר לדעת האנושי לידע העתידות על בוריין, ובפרט חלוקיהן ופרטיהן, ודיינו להודות ולהאמין באמונה שלימה שיקיצו וירננו שוכני עפר"
- ^ אריכות בכל זה במאמר "ביאור עניין 'עצם התחיה' ששמו לוז", מהרב אברהם מייזלעס, הודפס באור ישראל (מאנסי) תשס"ב, עמודים ריב־רכו
- ^ בראשית רבה (וילנא) פרשה כח סימן ג: "רבי יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק אמר: אפילו לוז של שדרה, שממנו הקדוש ברוך הוא מציץ את האדם לעתיד לבוא נמחה [במבול]
- ^ זוהר, מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת תולדות דף קלז ע"א: "רב הונא אמר: לא כך הוא, ואנא הווית בכרכי הים ושמענא דהוו קראן לההוא גרמא דשדרה ההוא דאשתאר בקברא מכל גופא 'בתואל רמאה'. שאלית עליה, אמרו דהוא כרישא (דמיא) דחויא דאיהו רמאה וההוא גרמא הוא רמאה מכל שאר גרמי, דתאנא אר"ש ההוא גרמא למה אשתאר בקיומא יתיר מכל שאר גרמי משום דאיהו רמאה ולית סביל טעמא דמזונא דבני נשא כשאר גרמי ובגיני כך הוא תקיף מכל גרמי והוא ליהווי עקרא דגופא אתבני מניה הדא הוא דכתיב בת בתואל הארמי"
- ^ מטה משה עמוד העבודה שבת, ראש חודש, ברכת הלבנה סימן תקיג, אות כא: "ובסידורים מפרש אבר אחד יש באדם ונסכוי שמו ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת ע"כ. ונראה לי טעמא דמילתא, כי ידוע שאותו עצם לוז שמיה והוא עצומו ועיקרו ושרשו וממנו נתהוה האדם בעצם הטפה, וכאשר ימות האדם העצם ההוא אינו נימוח ולא נפחת, ואילו יכניסו אותו באש אינו נשרף, ברחיים אינו נטחן, בפטיש אינו מתפוצץ. והוא העצם שיש בו קיום נצחי, וממנו יחיה האדם לעת התחייה, והוא המקבל עונג ועונש אחר מיתת אדם, ועצם הזה שרשו ועקרו מעצם השמים"
- ^ בית יוסף אורח חיים סי' ש: "ובסדורים מפרש אבר יש באדם ונסכוי שמו ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת עכ"ל"
- ^ ר' צדוק הכהן מלובלין – ליקוטי מאמרים עמוד קסב: "וזה סוד לוז שבשדרה במקום קשר של תפילין שממנו בנין הגוף בתחיית המתים"
- ^ מטה משה עמוד העבודה שבת, ראש חודש, ברכת הלבנה סימן תקיג: "כי ידוע שאותו עצם לוז שמיה והוא עצומו ועיקרו ושרשו וממנו נתהווה האדם בעצם הטפה... יש אומרים שהוא עצם התחתון שבשדרה וקראוהו רז"ל (אהלות פ"ג מ"ב) מלא תרווד רקב"
- ^ חסד לאברהם מעיין רביעי נהר נב (דף מה ע"ב): "שהעצם הזה הוא עצם הקטן שהוא תחת המוח בו פנימיות הגולגולת ואינו דבק אלא עצם אחד והוא קטן כשעורה אמנם אינו כמציאות השעורה אלא הוא עגול וקרוב אל המרובע ובו חוטי דם בדמות עכביש מסובכין אלו באלו ובאותן ורידין מיוסדים חמישה חושים, וכמעט כל הגוף כולו וחיותו בעניין החמישה חושיים בנויים על זה... ובכל מקום שיימצא עצם זה אין לו ביטול (עולמות) [עולמית]... עד שקשר זה יחזיר הדבר אל קדמותו שהוא סוד התחייה"
- ^ אוצר ישראל חלק ו סוף ערך לוז: "אך חכמי הטבע החדשים הבקיאים בניתוח האברים לשווא עמלו למצוא את הלוז של שדרה"
- ^ שו"ת מנחת אלעזר (האדמו"ר ממונקאטש) חלק ב סוף סימן לד: "והרי תתמה לכאורה כי מהמתים השרופים האלו נשרפו כל עצמותם ולא נשאר בהם עד אחד, והיכן הוא העצם הלז
- ^ שפר שאל בחיר ה' (הרב שאול בראך, אב בית דין דקהילת יראים קאשוי קראלי ומאגנדארף), עמוד קצח בהערה: "בהזדמנות אחת, והיה זה בשנת תרצ״ג בדרשה בש״ק לפרקי אבות, והדיבור נסב על סעודת מלווה מלכה, סיפר רבינו, כי מצא בכתב עת הנקרא 'מארגענצייטונג' שהופיע בעיר מעהריעש אוסטרא במדינת צ׳כיא, מאמר מאת מנהל קרעמאטאריום (משרפה בה שורפים את הגויות. כך הי׳ מנהג בהרבה משפחות גויים לשרוף את מתיהם), שמצא פעם בתוך אפר גויה נשרפת עצם קטן שלא נשרף. הוא התחיל לחקור אודות עצם זה ומסקנתו היתה כי עצם זה לא ניתן להישרף ואף לא נשבר בשום כח שבעולם. לאחר מחזה זה בדק שוב את האפר ומצא שוב עצם שכזה. ומאז התחיל לאסוף עצמות אלו, וכבר יש לו בגנזיו קופסה מלאה מעצמות אלו"
- ^ ירושלמי פסחים פ"ב ה"ד: "רבי יוחנן בן נורי אמר קרמית חייבת בחלה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרי אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה!"
- ^ פירוש רבי עזרא בן שלמה מגירונה (מגדולי המקובלים מקטלוניה, תלמידו של רבי יצחק סגי נהור), שיוחס לרמב"ן, שיר השירים ג ט: "אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. ר"ל משפע החכמה ומזיוה הבהיק האור ההוא ונאצל ממנו. וזהו שאמר בבראשית רבה מהיכן נבראת האורה... וכן דעת רבי אליעזר הגדול שאמר שמים מהיכן נבראו מאור לבושו לקח... הארץ מאיזה מקום נבראת משלג שתחת כיסא כבודו..
- ^ לגבי השיטה להסביר ניסים באופן טבעי הארכנו לעיל בפרק צו
- ^ שו"ת הלכות קטנות חלק א סימן קלח: "שאלה. אם תחיית המתים הוא מעשה ניסים או ממידה ששם הבורא ית' מתחילת הבריאה בטבע
- ^ למשל נפש החיים (לרבי חיים פאלאג'י) מערכת ת אות ח: "תחיית המתים, אי הווי כדרך הטבע או דרך נס, עיין להלקט [הלכות קטנות] חלק א' סימן לק"ח, דלמתים שניתנו לקבורה הוי דרך טבע, ולמתים שלא ניתנו לקבורה הווי דרך נס, יע"ש, ויתכן לפי זה..."
- ^ נחלת אבות (פירוש האברבנאל למסכת אבות) סוף פרק ד השורש השלישי ד"ה ואחשוב (עמוד 256): "שיוריד הקב״ה טל על הארץ יתערב בעפר, ובהתרכבותם והמזגם יתהוו הגופות לתחייה, כאילו יהיה כוח הטל ההוא ככוח טיפת זרע הזכר לתת הצורה, והעפר ישים בו הקב״ה הכנה וטבע חדש, שיהיה כזרע הנקבה להיות חומר לאותו גוף. ויהיה אם כן התהוות האנשים בזמן התחייה באותו אופן שנתהווה ונברא אדם הראשון בתחילת הבריאה"
- ^ לנבוכי הדור (הראי"ה קוק) פרק ו: "אין רחוק מלצייר שתבוא התפתחות כזאת, שעל ידי ההשוואה של השתלמות החכמה האנושית ביחד עם הקדושה המוסרית היותר רוממה, שתמצא עצה גם כן לנצחיות החיים. ובהיותה, תעבור עוד גם כן להיות משא נפש לשוב ולהחיות גם כן מתי עולם. וכן נראה מדברי חז"ל, שיעוד תחיית המתים יבוא על ידי שלמי בני אדם, אלא, שאין לצייר בזמן היותר מאושר שלימות של חכמה בלא שאיפה מוסרית היותר נשגבה, וחכם גדול וצדיק תמים הוא יכשר להיות עולה במעלה של תחיית המתים. ואמרו: עתידים צדיקים שיחיו את המתים"
- ^ זוהר חלק ב פרשת בשלח דף נח ע"ב ד"ה וברוב גאונך: "רבי אבא אמר משמיה דרב ייסא סבא והכי אר"ש: זמין [עתיד] קודשא בריך הוא לאחייא לכל אינון מלכין דעקו לישראל ולירושלם, לאנדריאנוס ללופינוס ונבוכדנצר ולסנחריב ולכל שאר מלכי עמין דחריבו ביתיה, ולשלטאה לון כקדמיתא [ולתת להם שלטון כמתחילה], ויתכנשון עמהון שאר עמין וזמין קודשא בריך הוא לאתפרעא מנייהו באתגלייא סחרני [סביב] ירושלם"
- ^ שער הגלגולים (מהרח"ו) הקדמה ו ד"ה אך (מהדורת תשמח עמודים כה־כו): "אך דע, כי אין בנו כח בכל הזמן הזה, רק להמשיך אלו הנשמות החדשות, אותם שהם מן הבי"ע [בריאה יצירה עשייה], שהם סוד נשמה רוח נפש כנודע. אבל לעתיד לבוא אחר התחייה, יבואו נשמות חדשות יותר מעולות, שהם מעולם האצילות, והם מבחינת הנשמה דאצילות שהיה לאדם הראשון"
- ^ אמונות ודעות מאמר ח: "יתגלה לנו משיח בן דוד... ומוליך עמו אנשים עד שיגיע לבית המקדש... ויבנו את הארץ וישכנוה... ואז ישמע גוג ומגוג... ויחולו על הכופרים באותו היום שלושה סוגי נגעים... תהיה אז תחיית המתים... ואז יחדש ה' יתרומם ויתהדר את מקדשו... ויבנה כל הארץ... אז תרבה הנבואה באומתנו"
- ^ מנחת יהודה (ר' יהודה אלקלעי) אות לד: "וביאת משיחנו [בן דוד] הוא היעוד האחרון והמופלא שבכולם קודם תחיית המתים כנ"ל, שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד... מקובלים אנו ומורגל בפי כל ישראל, שמשיח בן יוסף קודם למשיח בן דוד, והגאולה קודמת גם אליו, שהיא ההצלה מהגזירות והרעות המתרגשות לבוא"
- ^ סוף מדרש ויושע (באוצר מדרשים): "וכשיגיעו ימות המשיח יעלה גוג ומגוג על ארץ ישראל לפי שישמע שישראל הם בלא מלך ויושבין לבטח. מייד יקח עמו שבעים ואחד אומה ויעלה לירושלם, ויאמר... אעלה ואלחם עם אלוקיהם תחילה ואח"כ אהרוג אותם שנאמר יתייצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, ויאמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע! עמי אתה מבקש לעשות מלחמה? בחייך אני אעשה עמך [כלה], מייד יוריד עליו אבני אלגביש שהם גנוזות ברקיע ויגוף אותם מגיפה גדולה, שנאמר וזאת המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלם המק בשרו והוא עומד על רגליו ועיניו תימקנה בחוריהן ולשונו תימק בפיהם (זכריה י"ד י"ב)
- ^ רמב"ם הלכות מלכים פי"ב ה"ב: "יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו'... ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבוא אליהו
- ^ תלמיד רבינו יהודה בן הרא"ש
- ^ אבקת רוכל, ספר ראשון, חלק ראשון, סוף האות הראשון: "ויוצאים בני אדם מסוף העולם שהם מכוערים ביותר, וכל מי שרואה אותם מת מפחדם, ואינם צריכים לעשות מלחמה, אלא מפחדם ממיתים הכל, וכל אחד יש לו שני קודקודים ושבעה עיניים והם דולקים כאש וקלים בהליכתם כצבאים"
- ^ שבילי אמונה, נתיב עשירי, תחילת פרק ראשון: "כתיב במדרש. כי יתנבו הרבה מישראל תופסי תורה וחסידים ואנשי מעשה לבוא לדור בארץ ישראל ולהתיישב בירושלים... וארבע שנים קודם זמן הגאולה יבוא משיח בן יוסף, ושמו נחמיה בן חושיאל מזרע אפרים בן יוסף... ויתקבצו אליו בירושלים מגיבוי ישראל... ויכה מנציבי ארם וישמעאל שבירושלים... יקבץ [משיח בן יוסף] כל הנמצאים איתו וארבעים אלף מגיבורי אפרים יבואו אליו דרך המדבר לעזרה ויפיל מלך אדום בידו ולא יוסיף קום לעולם... ויכבוש כל ארץ ישראל מן אומות העולם, ויכבוש שכניה אדום ומואב ועמון... ויבוא להילחם על רומי ויחריבנה... ואח"כ יכרית כל זרע עשיו... וכאשר ילחם מלך המשיח עם רומי ידונו בעשר מכות כאשר נדונו המצריים במצרים... ואז יתיישבו כל ישראל בארץ ישראל, ויהיו שם חמש שנים, בשנה השישית לנחמיה יעלו שרי מלך פרס על נחמיה בן חושיאל, כי לפרס תהיה המלוכה, וידקור את נחמיה בשערי ירושלים ותהיה נבלתו מושלכם שם ארבעים יום... ותהיה צרה גדולה לישראל וינוסו דרך המדבר... ויהיו שם ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל... ויעמדו במדבר ארבעים וחמישה ימים... וחכמי ישראל יתקבצו בגליל העליון ואז תצא חפצי בה אם מנחם ומטה אשר נתן לה הבורא יתברך, ויפלו לפניה האומות פגרים... וברומי יש צלם מאבן שייש, ואז יצא ממנו ארמילוס בן השטן... ויגלה ישראל פעם שנית למדברות... ותהיה שם מלחמה בחודש אב, ובניסן יבוא משיח בן דוד ושמו מנחם בן עמיאל... ויבואו עימו ז' רועים ושמונה נסיכי אדם, שבעה רועים הם אברהם יצחק ויעקב...ואלה הט"ו הטהורים והקדושים יחיו קודם כל המתים... והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם"
- ^ בשנת תשס"ו מגילה זו הודפסה, כולל פיענוח משוער שלה, ע"י צבי מרק
- ^ ימי מוהרנ"ת חלק א אות יא: "ישבנו על העגלה שלו [של רבי נחמן מברסלב], ואז בדרך הנסיעה גילה לנו סוד הנכתב כאן, דברים אשר לא נשמעו בעולם וכו' (היינו כל סדר ביאת הגואל צדק הנ"ל, ונכתב שם העניין ברמיזה בעלמא ובדרך נוטריקון וראשי תיבות, ומזהיר מאוד שלא להעתיק זה הקונטרס הנקרא 'מגילת סתרים' ומכל שכן שלא להדפיסו, אע"פ שנכתב ברמז, גם זה חלילה לגלות וכו'). וסיים: והרבה נשכח מייד ולא נכתב כלל, כי סיפור עניין זה שהה בערך שני שעות, וציווה שלא לדבר מזה, ולכתוב ברמז, ותיכף נשכח הרוב, כי לא נכתב מייד"
- ^ בתחילתה: "ואחכ' יחליף [תמורת קרקעות ארץ ישראל] עם התו'[גר]". התוגר הוא הסולטן העותמאני
- ^ ר' נחמן מברסלב עצמו היה נינו של הבעל שם טוב
- ^ בסופה: "קודם שיבוא מ[שיח] יהי' נכ[די] הבעש[ט] אצל כהמ' [כל המלכים]"
- ^ "בן יבש' [י"ב שנה] ויוא' [ויום אחד]. באותו היום, היינו יום א' הנל', אז יהי' נעשה קי'[סר]על כהע' [כל העולם] ובאותו היום יכנ'[ס] לחו'[פה]"
- ^ אבני"ה ברזל (ר' אברהם חזן) סעיף סב: "מוהרנ"ת היה אומר, מלחמת גוג ומגוג אינו נזכר במגילת סתרים. משמע שיהיה אפיקורסות בעולם, וזה יהיה הניסיון שלנו ושל משיח"
- ^ חיי מוהר"ן אות רעד: "אמר: מה שיהיה נעשה עימי איני יודע, אבל זה פעלתי אצל השם יתברך, שהגואל צדק יהיה מיוצאי חלצי. ואמר זאת ברבים"
- ^ שערי תשובה (לרבי דוב בער, "האדמו"ר האמצעי" מחב"ד), שער התשובה, דף ה ע"א: "עד שבא זמנו של האר"י ז"ל בשל"ג שנפטר, אמר בפי' שבזמנו דווקא בטלו השמדות שהיה בכל משך הזמן הזה ערך ת"ק שנה..
- ^ פרק מג
- ^ הקדמת הרמב"ם לפרק חלק, היסוד התשיעי: "שזו תורת משה לא תבוטל, ולא תבוא תורה מאת ה' זולתה"
- ^ רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ט ה"א: "דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצווה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת, שנאמר את כל הדבר אשר אנכי מצווה אתכם אותו תשמרון לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו, ונאמר והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם, וכן הוא אומר חוקת עולם לדורותיכם, ונאמר לא בשמים היא, הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה
- ^ ספר העיקרים מאמר ג פרק יד: "ודעת הרמב"ם ז"ל שלא תשתנה לעולם לא כולה ולא מקצתה, על כן שם אחד מן העקרים שלא תנוסח התורה ולא תשתנה... ודבריו בזה צריכין עיון גדול, מהיכן יצא לו לרבינו ז"ל השורש הזה, כי אף על פי שהשורש הזה יקר הערך מאוד, אם קבלה היא נקבל אותה בסבר פנים יפות, ואם לדין יש תשובה..."
- ^ ספר העיקרים מאמר ג פרק יד: "ולנח התיר אכילת הבעלי חיים שהיה אסור לאדם הראשון... וגדולה מזו אמרו בספרי על ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' אלוקיך (דברים ט"ז כ"ב), אף על פי שהיתה אהובה בימי האבות, כלומר ואפילו בימי משה שבשעת מתן תורה בנה מזבח תחת ההר והקים שתים עשרה מצבות לשנים עשר שבטי ישראל, ונאסר זה בערבות מואב בשנת הארבעים... והרי קצת העריות שהותרו לבני נח נמצא הכתוב בפירוש יאסור אותם, וכל זה ממה שיורה שהדת האלוקית היתה משתנה מן האיסור אל ההיתר ומן ההיתר אל האיסור כפי השתנות הזמנים, וכן היה נוהג זה העניין באדם ונח ואברהם עד שבא משה, ומשבא משה עד הנה לא נשתנית"
- ^ ספר העיקרים מאמר ג פרק טז: "ומכל מקום יתבאר ממה שכתבנו ששינו כל הכתב או קצתו זכר לגאולה השנית. וכן עשו דבר אחר זכר לגאולה השנית, והוא שהניחו מלמנות מנין החדשים מניסן כמו שהיו רגילין למנות זכר ליציאת מצרים, וחזרו למנות מניין אחר לחדשים... ונראה מזה כי הם הבינו שצווי מנין החדשים היה זמניי, רוצה לומר כל עוד שתתמיד הגאולה ההיא, אבל אחר שגלו שנית ונגאלו משם... ראו להניח המניין הראשון שהיה זכר ליציאת מצרים וחזרו למנות מניין אחר מתשרי לשנות העולם... כי הבינו שצווי מנין החדשים מניסן היה זמניי ולא צווי נצחי, אף על פי שלא נזכר בו זמן"
- ^ ספר העיקרים מאמר ג פרק טז: "והרי פסח וסוכות שנאמר בכל אחד מהם חוקת עולם, ואף על פי כן אמרו רבותינו ז"ל בויקרא רבה שכל המועדות עתידין ליבטל חוץ מפורים ויום הכפורים, נראה שכונתם בזה היא כי פירוש חקת עולם הוא שלא נבטל אותם מעצמנו אבל על פי השם כבר אפשר שיבטלו"
- ^ ספר העיקרים מאמר ג פרק טז: "ואף אנו נאמר כי מה המונע שלא נאמר שתבוא דת אלוקית מתרת קצת איסורים, כמו חֵלב ודם ושחוטי חוץ, שנאסרו מתחלה כשיצאו ממצרים לפי שהיו שטופים בעבודת השדים והיו אוכלין על הדם ואוכלין החלב והדם, כמו שאמר הכתוב בשחוטי חוץ ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם (ויקרא י"ז א'), ואחר שנשתכח עניין אותה עבודה מן העולם ושבו כולם לעבוד את השם יתברך ובטל טעם האסור, אפשר לומר שיחזור ויתירנו, וכן דעת קצת מרבותינו ז"ל שאמרו בילמדנו 'ה' מתיר אסורים – מתיר איסורין'"
- ^ ספר העיקרים מאמר ג פרק יט: "ואולם אם יבוא נביא אחר או מתפאר בנבואה ויאמר שהוא שליח השם להינתן דת על ידו ולבטל דברי משה שלא בהוראת שעה, הנה זה בלתי ראוי שיאמן בעשרת הדברות אחר ששמעום ישראל מפי השם, ובשאר המצוות זולת עשרת הדברות גם כן אי אפשר אם לא שתתאמת שליחותו כמו שנתאמת שליחות משה, שכל ישראל שמעו את הקול אומר למשה לך אמור להם שובו לכם לאוהליכם ואתה פה עמוד עימדי ואדברה אליך את כל המצווה והחוקים והמשפטים אשר תלמדם (דברים ה' כ"ח)"
- ^ מדרש תהלים (שוחר טוב) מזמור קמו: "ה' מתיר אסורים. מהו מתיר אסורים? יש אומרים כל הבהמה שנטמאת בעולם הזה מטהר אותה הקדוש ברוך הוא לעתיד לבוא..
- ^ אור החיים ויקרא יא ג: "כל מפרסת וגו' מעלת גרה, פירוש בידוע שהיא מעלת גרה, ומיעט אחר כך החזיר שיצא מהכלל. ואולי ממה שלא הוציא מן הכלל סמוך להודעת הכלל רמז שאפילו החזיר בכלל, על דרך אומרם ז"ל (רבינו בחיי בשם תנחומא) למה נקרא שמו חזיר שעתיד לחזור להיות מותר, ומעתה כלל כל מפרסת וגו' היא מעלת וגו' לא יצא מכללו דבר, ועל זמן מהזמנים אמר החזיר שהוא מפריס וכו' לא יגר"
- ^ לדוד אמת (החיד"א), בסופו, "תורת השלמים" סימן כב אות יג (בסוף הספר): "וכתב הוא ז"ל [מהר"א הכהן] די"ל טעם אחר, דרומז על התורה דהיתה לפני הקב"ה קודם נתינתה לתחתונים, שהיו מספר אותיותיה לפניו, ואינה עשויה תיבות כמו עתה, והטעם לסדרה כפי מה שיתנהג העולם, ולפי חטא אדם הראשון סידר האותיות שלפניו בתיבות מספרות ענין מיתה ויבום וכיוצא, ואם לא היה חוטא, שלא היה מיתה, היה מסדר האותיות בתיבות מספרות עניין אחר..
- ^ לנבוכי הדור (הראי"ה קוק) פרק יג: "בית דין הגדול שבלשכת הגזית... שלא יהיו משועבדים לחתימת התלמוד... אין לנו שום דבר שיגביל כח הבית דין הגדול, לעשות ולתקן לשם שמיים ככל צרכי הדור, בכל דברים פרטיים שבמצוות..
- ^ אגרות הראי"ה ח"א איגרת צ אות ו: "אמרת שלפי דבריי התורה הולכת ומתפתחת, וח"ו לא אמרתי מעולם דבר זר כזה. מושג ההתפתחות, שרגיל העם ליחש, הוא מאורע של פנים חדשות, המביא קלות ראש. ומה שאנכי אומר, שהידיעה העליונה, הסוקרת כל המעשים מראש ועד סוף, היא סובבת את כל התורה כולה, היא אמיתת קבלת עול מלכות שמיים, שהוכנו מראש כל הסיבות שיסבבו ההבנות וההרגשות לבא לידי החלטות בכל דור ודור כראוי וכנכון
- ^ אגרות הראיה ח"ד איגרת תתקצד: "ובעניין הקורבנות, ג"כ יותר נכון להאמין שהכל ישוב על מכונו, ונקיים בע"ה כשתבוא הישועה, ונבואה ורוה"ק ישובו לישראל, כל האמור ביעודה כמאמרה. ולא נתפעל ביותר מהרעיונות של התרבות האירופית, כי דבר ד' אשר עמנו, הוא עתיד לרומם את יסודי התרבות כולם למדרגה יותר עליונה ממה שיוכל כל שיקול דעת אנושי לעשות. ואין ראוי לנו לחשוב שבקורבנות מונח הוא רק הרעיון הגס של העבודה המגושמה, אלא שיש בהם טבעיות קדושה פנימית, שאי אפשר שתתגלה ביפעתה כ"א בהגלות אור ד' על עמו, ותחיה מקודשת תשוב לישראל, ואותה יכירו ג"כ כל העמים כולם. אבל מסכים אני עם כת"ר, שא"א לנו לגשת למעשה הקורבנות בלא הופעה של רוה"ק גלויה בישראל. אמנם ציפייה זו ג"כ לא נפלאת היא ולא רחוקה, ויוכל להיות שפתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אנו מבקשים ומלאך הברית אשר אנו חפצים, ואז יבנה בהמ"ק ב"ב"
- ^ עולת ראיה ח"א עמוד רצב: "וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות. בעלי החיים, הקרבים למזבח, חל בהם עצמם התיקון ע"י התעלותם להיות זבח לד', שכיון שאין בהם דעת אינם מגיעים להתעלות זו כי אם במעשה הנעשה בהם בהעלות לד' דמם וחלבם, שהם עיקר מכון הנפש. משא"כ האדם, אשר בליבו המבין ישכיל את מעשה הקורבן ויתקרב אל ד' כדעתו. אבל לעתיד לבוא שפע הדעת יתפשט ויחדר אפילו בבעלי החיים, 'לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ד, וההקרבה שתהיה אז של מנחה, מהצומח, תערב לד' כימי עולם וכשנים קדמוניות"
- ^ נידה סא ע"ב: "ת"ר: בגד שאבד בו כלאים – הרי זה לא ימכרנו לעובד כוכבים, ולא יעשנו מרדעת לחמור, אבל עושה ממנו תכריכין למת. אמר רב יוסף: זאת אומרת מצוות בטלות לעתיד לבוא. א"ל אביי ואי תימא רב דימי: והא א"ר מני א"ר ינאי, לא שנו אלא לסופדו, אבל לקוברו אסור! א"ל: לאו איתמר עלה, א"ר יוחנן אפילו לקוברו? ור' יוחנן לטעמיה, דא"ר יוחנן: מאי דכתיב במתים חופשי, כיון שמת אדם – נעשה חופשי מן המצוות"
- ^ רמב"ם הל' כלאים פ"י הכ"ה: "מותר לעשות מן הכלאים תכריכין למת, שאין על המתים מצווה"
- ^ טור יורה דעה סימן שא: "תכריכי המת מותר לעשותן מכלאים, אפילו אותן שקוברין אותו בהן"
- ^ שולחן ערוך יורה דעה סימן שא סעיף ז: "תכריכי המת מותר לעשותן מכלאים, אפילו לקברו בהם"
- ^ בית מועד על הרמב"ם שם: "פסק רבינו כרב יוסף דאפי' לקוברו מותר דהרי נעשה חפשי מן המצוות, וס"ל לרב יוסף דמצוות בטלות לעתיד לבוא, שהרי עתידין לעמוד בלבושיהם וכמו שכתבו התוס' שם בנדה דף ס"א יעו"ש"
- ^ דרך אמונה (רבי חיים קנייבסקי) על הרמב"ם שם: "תכריכין למת. ואפי' לקברו בהן, ואף על גב שנמצא שיקום בתחיית המתים עם בגד כלאים מותר, דקי"ל מצוות בטלות לעתיד לבא
- ^ תוספות נידה סא ע"ב ד"ה אמר: "הך דקתני דלכתחילה עושה לו תכריכין מכלאים אף על פי שכשיעמוד לעתיד יעמוד במלבושיו שנקבר בהן, שמע מינה שמצוות בטילות לעתיד לבוא"
- ^ יעב"ץ (נדפס בסוף המסכת) ראש השנה ל ע"א ד"ה ויאמרו: "שמע מינה אין מצוות בטילות לעתיד (עיין נידה סא ב), ויש לומר תחיית המתים היא אחר ימות המשיח, כמו שכתוב שלהי סוטה, אבל בימי המשיח שיבנה בית המקדש – אין בינם לעולם הזה אלא שעבוד מלכויות, וכן לעניין קיום המצוות אין חילוק"
- ^ מהר"ץ חיות (נדפס בסוף המסכת) נידה סא ע"ב סוף ד"ה זאת: "ואף לשיטת התוס' כאן ד"ה ואמר רב יוסף, משמע דקאי על עולם התחייה – היינו רק ברגע התחייה, אבל אחר כך פשיטא דיחזור לאיסורו"
- ^ רשב"א נידה סא ע"ב ד"ה זאת: "וקשה לי, דמתים שהחיה יחזקאל יוכיחו דאמר בפרק חלק (צ"ב ב') 'אבא מהן ואלו תפילין שהניח לי אבא מהם היו'. ונ"ל 'לעתיד לבוא' – משעת שמת קאמר, ולומר שאין החי מצווה על המת, כדרך שאמרו (יבמות קי"ד א') בקטנים לא תאכלום קרי ביה לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים. וטעמא משום דכתיב במתים חופשי – כיוון שמת אדם נעשה חופשי מן המצוות בשעת מיתתו, ויש 'לעתיד לבוא' בזמנו ובזמן מועט"
- ^ יערות דבש ח"ב אמצע דרוש ט ד"ה ואמרו: "ואמרו בגמרא דנדה (דף סא ב) מצוות בטלות לעתיד לבוא, ופירש התוספות בעת תחיית המתים יקיימו המצוות, רק כאינו מצווה ועושה"
- ^ דגל מחנה אפרים (רבי משה חיים אפריים, נכדו של הבעל שם טוב) ויקרא פרשת צו ד"ה וזהו: "וזהו רמז בש"ס (נדה ס"א ב) מצוות בטילות לעתיד לבוא, היינו תיבת 'מצווה' יהיה בטל, רק יקרא שם הוי"ה ברוך הוא, כי יתגלה אור המוחין המכוסה במצה דמצווה, ומאא"ז זללה"ה שמעתי, או בשמו או בשם הרמב"ן ז"ל, כי ישיגו העולם בחינת המצווה ושורש חיות המצווה האיך שהוא ממש חיות נפשו וחיות כל העולמות, כמו שכתוב (ירמיה ל"ג, כ"ה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, ובריתי היינו התורה, וכמו שהשיג אברהם אבינו ע"ה מצד עצמו כל התורה כנ"ל, ולא ששמר התורה בציווי הקדוש ברוך הוא מחמת שהיה מצווה לו, כי עדיין לא היה תורה, רק שהשיג מצד השכל שורש חיות של כל מצווה ומצווה איך שהוא חיות נפשו וצריך לעשותה לחיות נפשו כדי לדבק לחי החיים, ואז לעתיד לבוא ומלאה הארץ דעה וגו' כמים לים מכסים (ישעיה י"א, ט')..."
- ^ לנבוכי הדור (לראי"ה קוק) פרק ח: "מובן הדבר, שחובת הדת מצד קבלתה המיוחדת וההסמך שיש בה על הנבואה המסורה מפי משה רבינו ע"ה, לא תוכל להיות עוד בדרך הכרח, כי אם בדרך חפץ פנימי והכרה עצמית באהבה"
- ^ אורות הקודש (לראי"ה קוק) ח"ד אות ו: "קודם שיבוא העולם החדש, שיהיה לו מגע באותו האור העליון, שיהיה שייך לומר בו פנים של מצוות בטלות לעתיד לבוא, יתגלו המצוות בהוד סגולתם, בכל הודם ונועמם הפנימי... ונתתי תורתי בליבם ועל לוח ליבם אכתבנה. ואז כשתוקף הקודש ימלא, וכל חזיון יגלה, אין לנו שום הבדל באיזה צורה יהיה המעמד המרומם, אם בצורה שהמעשיות תובעת בו את תפקידה, ומניחה מקום לרישומה, כמ"ד אין מצוות בטלות לע"ל, או בצורה שהמעשה כולו בכל סגולתו בלוע יהיה בהדרת יפעת תשוקת הרגשת הנועם האלוקי העליון בשפעת קדשו, ותמימות חמדתו, וזהו כמ"ד מצוות בטלות לע"ל"
- ^ קובץ שיעורים (לרב אלחנן וסרמן) ח"ב סי' כט: "א) בעניין מצוות בטילות לעתיד לבוא, והיינו לאחר תחיית המתים, דאילו לימות המשיח ודאי ינהגו כל המצוות, לכאורה קשה, דהא אחד מעיקרי הדת הוא שזאת התורה לא תשתנה לעולם. וי"ל דהכוונה בעיקר הזה שדיני התורה לא ישתנו מכפי שנאמרו בסיני ע"י מרע"ה, וגם זה נאמר בסיני שלעתיד לבוא יהיו המצוות בטילות ולא יתחדש לעתיד שום דין מה שלא ניתן למרע"ה. והא דמצוות בטילות לע"ל גם זה הוא אחד מדיני התורה המצויה אצלנו היום