ביאור:אמונה טהורה/השער הרביעי: עיקרי האמונה
השער הרביעי:
עיקרי האמונה
י"ג העיקרים שסידר הרמב"ם
[עריכה]ראשונים רבים העמיקו והרחיבו בשאלה מהם עיקרי האמונה, ואף הביאו שיטות שונות. הדעה שנתקבלה בעם ישראל היא של הרמב"ם שמנה שלושה עשר עיקרים [1].
נפרטם בקצרה:
א. להאמין מציאות הבורא יתברך [2].
ב. ייחוד השם יתברך [3].
ג. שלילת הגשמות ממנו [4].
ד. הקדמות [5].
ה. שהוא יתברך הוא הראוי לעבדו ולגדלו ולהודיעו גדולתו ולעשות מצוותיו [6].
ו. הנבואה [7].
ז. נבואת משה רבינו ע"ה [8].
ח. היות התורה מן השמים [9].
ט. ההעתק, והוא כי התורה הזאת מועתקת מאת הבורא השם יתברך לא מזולתו [10].
י. כי הוא, השם יתברך, יודע מעשיהם של בני אדם ואינו מעלים עינו מהם [11].
יא. כי הוא, השם יתברך, נותן שכר למי שעושה מצוות התורה. ויעניש למי שעובר על אזהרותיה [12].
יב. ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבוא [13].
יג. תחיית המתים [14].
"וכאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם, ונתברר בה אמונתו בה', הוא נכנס בכלל ישראל, ומצווה לאהבו ולרחם עליו, ולנהוג עמו בכל מה שציווה השם יתברך איש לחבירו מן האהבה והאחווה. ואפילו עשה מה שיכול מן העבירות מחמת התאווה והתגברות הטבע הגרוע, הוא נענש כפי חטאיו, אבל יש לו חלק לעולם הבא, והוא מפושעי ישראל.
וכשנתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות, הרי יצא מן הכלל וכפר בעיקר, ונקרא צדוקי ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, ומצווה לשונאו, ועליו נאמר 'הלא משנאך ה' אשנא'".
מקורותיהם
[עריכה]יש מהאחרונים שכתב שאת כל יסודות האמונה [15] קיבלו חז"ל במסורת מסיני [16].
גם לגבי י"ג העיקרים שסידר הרמב"ם, יש מהאחרונים שכתב שכל דבריו מפורשים בכתובים ובדברי חז"ל, ולא הוסיף ולא גרע מאומה [17], ויש מי שכתב שהרמב"ם לא קיבל את י"ג העיקרים איש מפי איש עד משה רבינו, אלא הוציאם בעוצם שכלו ודעתו היפה [18]. ואחרי ככלות הכל, קרובים דבריהם להיות שווים, שבוודאי שהסתמך על דברי חז"ל, אלא שבירר מעוצם שכלו ודעתו מה מדברי חז"ל נחשב כעיקר ומה לא.
הבחירה
[עריכה]בהלכות תשובה כתב הרמב"ם שהבחירה היא עיקר גדול [19]. ומה שלא מנאה כעיקר בפני עצמו בין שלושה עשר העיקרים, היא משום שהיא כלולה בעיקר השכר והעונש, כי מי שמאמין בשכר ועונש צריך להאמין שיש לאדם בחירה [20].
זהירות ממחשבות פסולות
[עריכה]לא זו בלבד שאנו מחויבים להאמין בעיקרי האמונה, אלא שאנו מוזהרים שלא להעלות על ליבנו מחשבה שתגרום לעקור עיקר מעיקרי התורה. מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולות להשיג האמת על בוריה, ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות ליבו נמצא מחריב את העולם מפאת קוצר דעתו ונמצא יוצא לידי מינות [21]. ולא ימשך כל אחד אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת [22], אלא יקצר מחשבתו וישים לה גבול [23], ולא ישתמש בחכמתו באופן שירחיקו מעבודת האלוקים [24], שהרי השכל מוגבל, ואין לו זכות להאפיל על האמונה [25].
ואם יבוא אדם ויתעקש שדעתו אינה מסכימה לעיקרים אלו, בוודאי שיצר הרע הוא שהטעהו, ושב ורפא לו .
והקב"ה בישר אותנו, גזר עמנו והבטיחנו מעולם ועד עולם, שכל טוען טענה לבטל מה שבידינו, יפסיד בטענתו ולא תתקיים [26].
והואיל ואנו מצווים להאמין בעיקרים [27] אלו [28], לא יעלה על הדעת שמסובב כל הסיבות, שלא ייפלא ממנו דבר, וחותמו אמת [29], היה מניח לעם ישראל ליפול בטעות בתחומים אלו, ולהתחייב להאמין במה שאינו [30], וחלילה לא־ל מן השקר [31] . שכל דבר שהקב"ה הבטיחנו, ואפילו רק לתועלת חינוכית, לא יכזיב מאמרו, ויקיימו ויצדיק דברו [32].
פרטי י"ג העיקרים
[עריכה]לגבי הפרטים שבשלושה עשר העיקרים ישנן מחלוקות.
לגבי העיקר השלישי, שאין לו גוף, הראב"ד כתב שהמאמין שלקב"ה יש גוף, אינו מין, והוסיף שהיו גדולים וטובים שסברו כך [33]. אכן היו חכמים בתקופת הראשונים שסברו כך [34], ואף בתקופת האחרונים [35], ויש מי שכתב שהיו אף אמוראים שחשבו כך לפי תומם [36]. ואפשר שטעו בכך שסברו שאיסור הגשמה הוא רק על המאמין שיש לו גוף מוחשי [37], או שטעו מחמת מחשבת ההמון שאין מציאות שאינה גשמית [38]. והיו [39] בתקופת הראשונים מי שמתוך הזהירות לייחס הגשמה לבורא, ייחסו את תיאורי ההגשמה לכרוב המיוחד [40] שנאצל ונברא מאישו הגדולה של הבורא, ופירשו שתיאורי הפסוקים [41] ואגדות חז"ל מתייחסים אליו [42], והיה מי שאף כיוון אליו את תפילותיו [43].
לגבי העיקר הרביעי, שכל נמצא זולתו בלתי־קדמון בערכו אליו, היו מעטים מהראשונים שכתבו שהקב"ה ברא את העולם מחומר קדמון, ולא יש מאיין [44].
גם לגבי העיקר השמיני, שכל התורה כולה ניתנה למשה, יש לדון באריכות, כפי שנבאר בהמשך [45].
כך גם לגבי העיקר התשיעי, שלא יהיה שינוי בתורה, יש מהראשונים שחלק, כפי שנבאר בהמשך [46].
כך גם לגבי העיקר העשירי, שהשם יתברך יודע מעשיהם של בני אדם, יש כמה ראשונים ואחרונים, ובראשם רש"י, שכתבו שהקב"ה לא יודע מראש אם האדם יהיה צדיק או רשע, שאם היה יודע זאת – היתה נפגעת בחירתו של האדם. כפי שנבאר בהמשך [47]. מפשט לשונותיהם של ראשונים מסוימים משמע שאין ידיעת השם יתברך מתפשטת בפרטים, אמנם כבר דחו הבנות אלו, וכפי שנבאר בהמשך [48].
בעיקר השנים־עשר מפורש "ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו. וחכמים אומרים 'תיפח רוחן של מחשבי קיצין'". כידוע יש שכן חישבו קיצין על סמך סברות במקראות, כפי שנפרט בהמשך [49].
ולגבי עצם העיקר השנים־עשר, להאמין בביאת המשיח, כתב החתם סופר שאין זה מעצם עיקרי הדת, אלא שכיוון שעיקר יסוד הכל להאמין בתורה ובנביאים, הרי שמי שמפקפק בגאולה כופר בהאמנת התורה והנביאים שניבאו על גאולתנו האחרונה [50].
לגבי העיקר השלושה־עשר, שיחיו המתים, נחלקו האם חובה גם להאמין שמקורה מהתורה [51], או שדי להאמין בעצם תחיית המתים [52].
שינויי גרסאות בפרטי י"ג העיקרים
[עריכה]ישנם תרגומים שונים לי"ג העיקרים [53], וחשוב לשים לב לכך שלעיתים ישנם שינויי משמעות ביניהם [54]. כך ישנם שינויים בין הנוסח המקורי שבפירוש המשנה, לבין הנוסח שבסידורים [55], שאין ברור מי חיברו [56], ובוודאי שאין לדקדק בלשונו [57].
טועה בעיונו
[עריכה]היו מהראשונים שחידשו את המושג "טועה בעיונו" – אדם שכופר באחד העיקרים, אך עושה זאת בשגגה, שמחמת עיונו בסוגיות אלה, מצד השכל והבנת הפסוקים או האגדות, טעה והסיק כנגד אחד העיקרים. ועל כך כתבו הראשונים שאינו כופר, אלא הוא בכלל חכמי ישראל וחסידיהם, אלא שהוא חוטא בשוגג וצריך כפרה [58], או שאף נחשב כאנוס ופטור [59]. והרי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו [60], אלא הכל בצדק [61].
והראב"ד [62] כתב שאף הטועה וסבור שהקב"ה גוף ובעל תמונה, כיוון שהבין כך ממקראות ודברי אגדות, אינן מין [63].
וכתב על כך אחד מפוסקי דורנו, שכך לגבי כל מי שיש לו פירוש אחר באחד מי"ג עיקרי האמונה, וכן בכל מקום שיש ישראלים שאומרים שישראלים אחרים טועים בדעתם בענייני האמונה – שיש לומר שהם טועים אבל אין לומר שהם כופרים, ולכן מותר לצרפם למניין. שאם לא תאמר כן, יהיו אף מגדולי ישראל מן הראשונים שלא נוכל לצרפם, חלילה [64].
והעיר על כך הראי"ה קוק שאם כופר באחד העיקרים בעניין שאין בו מחלוקת, וכל חכמי הדור מזהירים עליו, אינו נחשב "טועה בעיונו" [65].
מאידך האברבנאל לא קיבל את המושג "טועה בעיונו", וכתב שהכופר בעיקר מעיקרי האמונה, אין לו חלק לעולם הבא, גם אם עשה זאת מחמת טעות [66].
בדעת הרמב"ם נחלקו האחרונים האם הטועה בעיונו הוא מין [67] או לא [68].
ואף החולקים בחריפות על דרכו של המורה נבוכים וספר המדע, שסברו שיש בהם דברי כפירה [69], והחרימום ואף שרפום [70], הרי לא ערערו על גדולתו של הרמב"ם עצמו, ועל שאר ספריו [71]. ועל כרחך שכיוון שהכירו בגדלותו בתורה ויראת שמיים, הסכימו שהוא בכלל חכמי ישראל וחסידיהם.
ומכל מקום, גם מי שטעה בעיונו ונסתפק באיזה מן העיקרים, איסור חמור עוד יותר אם יפרסם את ספיקותיו ברבים [72].
דעות החולקות על הרמב"ם לגבי מניין העיקרים
[עריכה]בגאונים ובראשונים היו עוד שיטות שונות במניין העיקרים:
א. רבנו חננאל: ארבעה עיקרים – אמונה בקב"ה, אמונה בנביאים, אמונה בעולם הבא ושכר לצדיקים, אמונה בביאת המשיח [73].
ב. מהכוזרי משמע שישנם חמישה עיקרים: בחירת ישראל, ארץ ישראל, תורת משה מפי הגבורה, נבואה, גמול ועונש [74]. ובמקום אחר משמע ממנו שישנם חמישה עיקרים שונים: אלוקותו יתברך, קדמותו, השגחתו על אבותינו, התורה, יציאת מצריים [75].
ג. הראב"ד הראשון: שישה עיקרים – שורש האמונה, אחדות, תאריו של הקב"ה, פעולותיו, אמונה בנביאים, שהקב"ה נבדל מכל מה שנאמר עליו [76].
ד. ר' חסדאי קְרֶשְׂקַשׂ: שישה עיקרים – ידיעת ה', השגחה, יכולת, נבואה, בחירה, תכלית [77]. בהמשך הביא אחד עשר עיקרים נוספים: חידוש העולם, הישארות הנפש, גמול ועונש, תחיית המתים, נצחיות התורה, ההבדל שבין נבואת משה רבינו ע״ה לשאר הנביאים, היות הכהן גדול נענה באורים ותומים, ביאת המשיח [78], תפילה וברכת כהנים, תשובה, יום הכיפורים וד׳ פרקי השנה הקבועים למועדי ה' [79].
ה. ר' יוסף אלבו: שלושה עיקרים – מציאות ה', השגחה, תורה מן השמיים [80].
והיה מי שמנה עשרים ושישה עיקרים [81].
דעות החולקות על מהות העיקרים
[עריכה]האברבנאל והרדב"ז חלקו על רעיון העיקרים בכללותו, וכתבו שאין להניח בתורתנו שום עיקר [82]. וכן כתבו האחרונים בשם חלק מהמקובלים [83]. האברבנאל אף הוסיף שמייסדי העיקרים נמשכו בעניין זה אחר מנהג חכמי האומות בספריהם, שדרכם להניח שורשים ויסודות [84].
ויש מי שחידשו שהרמב"ם עצמו חזר בו מכך שהחשיב את י"ג העיקרים כיסודות האמונה והדת, ולא רצה לקבוע עיקרים לאמונה, כי כל התורה כולה ומצוותיה עיקרים הם, וישנם עיקרים רבים נוספים גם באמונה [85].
דעות מחייבות
[עריכה]ישנן דעות שאינן מעיקרי האמונה, ואעפ"כ בוודאי שאנו מחויבים להאמין בהן.
ניתן לחלקן לארבעה: עיקר התורה, דעות שמוכחות מהתורה, דעות ששומרות על כבוד התורה, הימנעות מסכלות.
א. עיקר התורה
[עריכה]כתבו ראשונים, ובראשם הרשב"א, בחריפות רבה נגד מי שיעקור פשוטי מקראות ויעמיס במקומם רעיונות פילוסופיים, שאם כן יחזרו הכל לתוהו ובוהו [86]. גם הרמב"ם הסכים לכך שבמקומות שאין הוכחה להוציא את המקראות מפשטיהם, אין לעשות זאת [87].
ב. דעות שמוכחות מהתורה
[עריכה]ספר העיקרים הדגיש שישנן דעות שמוכחות מהתורה, ובוודאי שמחויבים להאמין בהן, אלא שהעובר על כך אינו "כופר בעיקר", כיוון שאינן מעיקרי האמונה. למשל: שהשם יתברך שומע תפילה, שהוא מקבל את השבים אליו [88], שהשכינה שורה בישראל באמצעות התורה, שהעולם מחודש, דהיינו שהוא לא היה קיים מאז ומתמיד [89] ועוד [90].
ג. דעות ששומרות על כבוד התורה
[עריכה]כך הרמב"ם התנגד בחריפות להסברת אגדות כפשוטן, כדי שלא לאבד את הדר התורה [91]. ואעפ"כ, אין זה מעיקרי האמונה.
ד. הימנעות מסכלות
[עריכה]כך כתב הרמב"ם לגבי מי שסבור שלמלאכים יש גוף, ושבני העולם הבא חיים בגוף – שאלו דברי סכלות [92], ואעפ"כ הטוען כך אינו כופר [93].
אמנם, שלא כסוגיית שלושה־עשר העיקרים, לגבי אמונות אלו אין פסיקה ברורה שנתקבלה. לכן ישנן אמונות שלחלק מהראשונים חובה להאמין בהן, וחלקם חלקו עליהן [94], ואין בידינו הכרעה מוחלטת בהן.
- ^ בהקדמתו לפירוש המשנה של פרק חלק
- ^ "להאמין מציאות הבורא יתברך והוא שיש שם נמצא שלם בכל דרכי המציאות, הוא עילת המציאות. הנמצאים כולם – בו קיום מציאותם וממנו קיומם"
- ^ "יחוד השם יתברך. כלומר שנאמין שזה שהוא סברת הכל אחד. ואינו כאחד הזוג, ולא כאחד המין, ולא כאיש האחד שנחלק לאחדים רבים, ולא אחד כמו הגוף הפשוט האחד במניין שמקבל החילוק לאין סוף. אבל הוא השם יתברך אחד באחדות שאין כמותה אחדות"
- ^ "שלילת הגשמות ממנו. וזהו שנאמין כי האחד הזה שזכרנו, אינו גוף ולא כוח בגוף, ולא ישיגוהו מאורעות הגופים כמו התנועה והמנוחה והמשכן, לא מצד עצמות ולא במקרה. ולכן שללו ממנו החכמים ז"ל החיבור והפירוד"
- ^ "הקַדמות. והוא שנאמין כי זה האחד האמור, הוא קדמון בהחלט, וכל נמצא זולתו בלתי־קדמון בערכו אליו"
- ^ "שהוא יתברך הוא הראוי לעבדו ולגדלו ולהודיעו גדולתו ולעשות מצוותיו. ושלא יעשה כזה למי שהוא תחתיו במציאות, מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות ומה שהורכב מהם. לפי שכולם מטובעים, ועל פעולתם אין משפט ולא בחירה אלא לו לבדו השם יתברך. וכן אין ראוי לעובדם כדי להיותם אמצעים לקרבם אליו, אלא אליו בלבד יכוונו המחשבות, ויניחו כל מה שזולתו"
- ^ "הנבואה. והוא שידע אדם, שזה מין האדם ימצא בהם בעלי טבעים ממידות מעולות מאוד ושלמות גדולה, ונפשותיהם נכונות עד שהן מקבלות צורת השכל אחד. כן ידבק אותו השכל האנושי בשכל הפועל, ונאצל ממנו עליו אצילות נכבד. ואלה הם הנביאים. וזו היא הנבואה וזו עניינה"
- ^ "נבואת משה רבינו ע"ה. והוא שנאמין כי הוא אביהם של כל הנביאים אשר היו מלפניו ואשר קמו מאחריו, כולם הם תחתיו במעלה. והוא היה הנבחר מכל מין האדם אשר השיג מידיעתו יתברך יותר מכל מה שהשיג או ישיג שום אדם שנמצא או שימצא. וכי הוא עליו השלום הגיע התעלותו מן האנושות עד המעלה המלאכותית, ונכלל במעלת המלאכים, לא נשאר מסך שלא קרעו ונכנס ממנו. ולא מנעו מונע גופני, ולא נתערב לו שום חסרון בין רב למעט, ונתבטלו ממנו הכוחות הדמיונות והחושיות והשגותיו, ונבדל כוחו המתעורר המשתוקק, ונשאר שכל בלבד. ועל העניין הזה נאמר עליו שהיה מדבר עם השם יתברך בלא אמצעיות מן המלאכים"
- ^ "היות התורה מן השמים. והוא שנאמין כי כל התורה הזאת הנתונה ע"י משה רבינו ע"ה, שהיא כולה מפי הגבורה. כלומר, שהגיעה אליו כולה מאת ה' יתברך, בעניין שנקרא על דרך השאלה 'דיבור'. ואין ידוע היאך הגיע, אלא היה משה ע"ה שהגיע לו, וכי הוא היה כמו סופר, שקוראים לו והוא כותב כל מאורעות הימים, הסיפורים והמצוות. ולפיכך נקרא 'מחוקק'. ואין הפרש בין 'ובני חם כוש ומצרים' 'ושם אשתו מהטבאל' 'ותמנע היתה פילגש' ובין 'אנכי ה' אלוקיך' ו'שמע ישראל'. כי הכל מפי הגבורה, והכל תורת ה' תמימה טהורה וקדושה אמת"
- ^ "ההעתק, והוא כי התורה הזאת מועתקת מאת הבורא השם יתברך לא מזולתו. ועליה אין להוסיף, וממנה אין לגרוע לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה"
- ^ "כי הוא, השם יתברך, יודע מעשיהם של בני אדם, ואינו מעלים עינו מהם. לא כדעת מי שאמר 'עזב ה' את הארץ', אלא כמו שנאמר (ירמיה לב) 'גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם' וגו', 'וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ' וגו' (בראשית ו) ונאמר 'זעקת סדום ועמורה כי רבה' (שם יח)"
- ^ "כי הוא, השם יתברך, נותן שכר למי שעושה מצוות התורה. ויעניש למי שעובר על אזהרותיה. וכי השכר הגדול – העולם הבא, והעונש החזק – הכרת"
- ^ "ימות המשיח. והוא להאמין ולאמת שיבוא, ולא יחשוב שיתאחר, אם יתמהמה חכה לו, ולא ישים לו זמן ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו. וחכמים אומרים (סנהדרין צו ע"א) 'תיפח רוחן של מחשבי קיצין'.
ושיאמין שיהיה לו יתרון ומעלה וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם, כפי מה שניבאו עליו כל הנביאים ממשה רבנו ע"ה עד מלאכי ע"ה. ומי שהסתפק בו, או נתמעט אצלו מעלתו, כפר בתורה, שיעד בו בתורה בפירוש בפרשת בלעם ופרשת אתם נצבים.
ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד, וכל החולק על המשפחה הזאת כפר בשם השם יתברך ובדברי נביאיו" - ^ "תחיית המתים. וכבר ביארנוה"
- ^ בדבריו שם לא התייחס דווקא לעיקרים שסידר הרמב"ם
- ^ מבוא התלמוד (מהר"ץ חיות) פרק יז ד"ה ואין: "ואין ספק אצלנו שכל דבריהם [של חז"ל] ביסודות האמונה ובעיקרי התורה, כולם מקובלים היו אצלם מסיני בעל פה. רק לפעמים דרשו חז"ל באלו היסודות דרך המידות הנדרשות, כדרכם בכל עת להסמיך כל העניינים למקרא למען ישתמר אצלם היטב בכל הזוכר. אבל הדבר אמת ונכון בלי שום ספק שהכל בא מקובל בעל פה מאת ד' למשה רבינו ע"ה"
- ^ שו"ת פרשת מרדכי (ר' מרדכי בנעט) אורח חיים סי' ה ד"ה עוד התמרמר (על דברי שו"ת בשמים ראש שנביא לקמן בסמוך): "לא הוסיף רבינו משה ולא גרע מאומה, וכל דבריו מפורשים בכתובים ובדברי חז"ל הישרים, צדיקים ילכו בם"
- ^ שו"ת בשמים ראש (ספר זה יוחס לרא"ש, אך כבר רבים ערערו על ייחוס זה ואף דחו חלקים מן האמור בו), סי' רנא, דף עה ע"ב: "בעיקר הדבר הזה אשר נתן הרב [הרמב"ם] ז"ל אל ליבו לחקור אחר עניין לדעת עיקרי האמונה, וכאשר עלה לו מתוך חקירתו ראש לקובעם בישראל לחוק עולם. ואנכי לא אדע זו מניין, אחרי שהרב ז"ל מודה שלא קיבל הדברים איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה, וא"כ אין זה מן המקובל באומה...
אמנם אחר ההתבוננות ראיתי להסיר הגמגום הזה מעל הרב ז"ל ולהצדיק את מעשהו... אחרי אשר בלי ספק, האדם אשר לבבו יבין מתוך התורה באמונות דעה מן הדעות הנכונות והישרות, כל עוד לא יכחיש המקרא וקבלת חכמים, יכול הוא ללכת אחר דעתו, ואדרבה, מצווה ומחויב הוא להתהלך את שכלו כל שהגיע למדרגה הזאת... אף זה הותר להרב ז"ל לכתוב בספר ולהודיע לישראל עיקרי האמונה כפי אשר הוציא בעוצם שכלו ודעתו היפה, ולקובעו עליהם חובה" - ^ רמב"ם הלכות תשובה פרק ה ה"א וה"ג: "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו... ודבר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצווה שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים, וכתיב ראה אנכי נותן לפניכם היום, כלומר שהרשות בידכם וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה בין טובים בין רעים"
- ^ עץ שתול (על ספר העיקרים, לרבי גדליה ליפשיץ) מאמר א פרק ג, ענפים: "ולא מנה [הרמב"ם] הבחירה כי כבר מנה השכר והעונש בכלל, והבחירה היא בכללה, כי מי שיאמין שכר ועונש צריך להאמין שיש לאדם בחירה, כי הא בהא תליא. וסתירת האחד מחייב סתירת חבירו"
- ^ וכן אמרו שעבודה זרה היא הדבר היחיד שבו מותרת ליצנות (מגילה כה ע"ב: "אמר רב נחמן: כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דעבודה זרה דשריא"), אע"פ שידוע שהיא מרחיקה את ביקורת השכל. שבעניין זה עלינו להתרחק מדיון שכלי
- ^ רמב"ם הל' עבודה זרה פ"ב ה"ג: "כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה, מוזהרין אנו שלא להעלותה על ליבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב. מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו, ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו.
כיצד? פעמים יתור אחר עבודת כוכבים, ופעמים יחשוב בייחוד הבורא שמא הוא שמא אינו, מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא היא אינה, ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה, ואינו יודע המידות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו ונמצא יוצא לידי מינות.
ועל עניין זה הזהירה תורה ונאמר בה 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים', כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת, כך אמרו חכמים, 'אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות'.
ולאו זה אף על פי שהוא גורם לאדם לטורדו מן העולם הבא אין בו מלקות" - ^ ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה מז: "והמצווה המ"ז היא שהזהירנו שלא לתור אחרי לבבנו עד שנאמין דעות שהם הפך הדעות שחייבתנו התורה, אבל נקצר מחשבתנו ונשים לה גבול תעמוד אצלו, והוא מצוות התורה ואזהרותיה. והוא אמרו יתעלה (פ' ציצית) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. ולשון ספרי ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות..."
- ^ ספר חובות הלבבות שער ח פרק ג סוף ד"ה והחמישה ועשרים: "ומה שאמר 'ואל תתחכם יותר', ולא אמר 'ואל תהי סכל יותר', מפני שיש לחכמה אצלנו גבול ידוע, לא יתכן לעבור אותו.
והוא, שכל מין ממיני החכמה, שימשכנו לעבודת האלוקים ולשמור מצוותיו ולהראות חכמתו ויכולתו – מותר לנו וחייבים אנו לחקור עליו, כמו שאמר 'הן יראת ה' היא חכמה', ואמר 'תחילת חכמה יראת ה' ודעת קדושים בינה', ר"ל ודעת האלוקים, ואמר 'ראשית חכמה יראת ה, ואמר 'הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם'.
וכל מה שהוא מן החכמה על זולת הדרך אשר זכרנו [שמרחיקו מעבודת האלוקים] – אסור לעיין בה ולחקור עליה, וע"כ אמר 'ואל תתחכם יותר'" - ^ פנקסי הראי"ה, חלק ראשון, פנקס ה, אות ז: "האמונה השלימה, המאירה את כל חשכת היקום, איננה יראה כלל מהיקישי השכל האנושי. היא יודעת, שהשכל הוא הקניין היותר מוגבל של המין האנושי. הוא נועד רק להיות משתמשים בו באותו התפקיד שהוא ראוי לו, אבל אין לו כל זכות להאפיל על מאורים אחרים שהם חוץ ממנו, כמו הרגש והאמונה בכלל"
- ^ אגרת תימן (הרמב"ם): "שהקדוש ב"ה בישר אותנו על ידי ישעיהו, שכל אנס או נצחן שיתכוון לסתור תורתנו ולבטל דתנו בכלי זיין, ישבור הבורא כלי מלחמתו ולא יצליחו. וזה על דרך משל, כלומר שעצתו לא תשלם לעולם. כמו כן כל טוען שיתכוון לבטל מה שבידינו, יצא מחויב מן הדין בטענתו, ויבטל אותה ולא תתקיים. כמו שנאמר (ישעיהו נד יז) 'כל כלי יוצר עליך לא יצלח, וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי, זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאיתי נאם ה...
ושלושת המערערים האלה, כלומר הכת האנסית, והכת הטוענת טענות, והכת המתדמה לדתנו, כולם יאבדו. ואם תראה להם שום גבורה וניצחון בשום זמן, לא תעמוד להם הגבורה ההיא ולא יאריך להם הניצחון ההוא.
וכן גזר עמנו בוראנו יתברך, והבטיחנו מעולם ועד עולם, שכל זמן וזמן שיעמוד על שונאיהם של ישראל שמד, או שיתחדש עליהם שום רוגז שהוא, עתיד לסלקו ולהסירו. שכן אמר דוד ברוח הקודש, מספר בלשון האומה שמתרעמת מתוקף יד הגויים בנו ופשוט ממשלתם עלינו מתחילתנו, ואף על פי כן אין בהם יכולת להאבידנו ולמחות את שמנו, ואף על פי שרודפים אחרינו ומנגעים אותנו בשמדות וגזרות. שכן אמר דוד ע"ה (תהילים קכט א־ב) 'רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו לי'" - ^ וסברה פשוטה היא שישנן דעות מסוימות שהתורה מחייבת להחזיק בהן
- ^ ויש מהם אף השלכות הלכתיות, ליחס כלפי הכופר בהם
- ^ שבת נה ע"א, יומא סט ע"ב, סנהדרין סד ע"א: "חותמו של הקב"ה אמת"
- ^ ספר העיקרים מאמר א פרק כב: "האמונה שראוי שתשים את האדם מצליח היא האמונה בדבר האמיתי שהוא אמיתי בלבד, לא האמונה במה שאינו נמצא – שהוא נמצא, ובמה שהוא נמצא – שאינו נמצא"
- ^ כוזרי מאמר א אות פט: "חלילה לא־ל מן השקר"
- ^ כדברי הרס"ג לעניין עונש הגיהנום – אמונות ודעות מאמר ט ד"ה אבל השתי: שם ד"ה אבל השתי: "ואולי יאמר אומר כי העניין הזה בגמול יותר נכון, כי היא טובה והצלחה וחסד, אבל בייסורים וההתמדה באש, רואה אני שזה עזיבת הרחמים ואכזריות, ומה שאיננו דומה למידותיו יתברך. ואומר בזה עוד דבר מגיע, כי כאשר התחייב לייחל אותם יחול שאין גדול ממנו, כן התחייב להפחידם הפחד שאין גדול ממנו. כי אם היה מפחידם בייסורי אלף שנה, היה יכול האומר לומר, אלו היה משים אותם אלפים היו מפחדים יותר, ואם היה משים אותם אלפים, היה יכול לומר, אלו היה משים אותם רבבה, היו מפחדים יותר, על כן שם הייסורין באין תכלית, שיהיה מפחיד בגדול שבהפחד, שלא תישאר עמו תואנה לשום אדם. וכאשר ייראם ביראה הגמורה ולא ישמעו, לא היה נכון להמיר מה שהפחידם ויכזיב מאמרו, אך בעבור הצדיק מאמרו ודברו, ראוי שיתמיד עליהם הייסורין, וחמסם על נפשם, כי מרו וכחשו, ולו החסד בשהגדיל עליהם בפחד הייסורין לתקנם לעבודה"
- ^ השגות הראב"ד על הרמב"ם הלכות תשובה פ"ג ה"ז: "והאומר שיש שם ריבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה. א"א ולמה קרא לזה מין? וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה, לפי מה שראו במקראות, ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות"
- ^ רבי משה תקוּ בספרו כתב תמים (נדפס בתוך "אוצר נחמד" ח"ג), בתחילת הספר – עמוד 58: "והבורא המכובד בכל מיני כבוד וקדוש בכל מיני קדושה למעלה מכולם ומלך על כולם, ולכך קראו אברהם ה' אלוקי השמיים, ופעמים יורד משם לפורענות מכעיסיו ופעמים שהוא למעלה".
שם עמוד 59: "וברא מלאכים ובני אדם לעבודתו ובראם בצלם דמות תבניתו, כמו שיש לעדות תורה נביאים וכתובים משנה ותלמוד ואגדות. תורה – דכתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו... ובנביאים – ואראה את ה' יושב על כיסא...".
רבי שלמה בן אברהם מן ההר סבר שאמנם אין לבורא דמות ותמונה גוף ואברים, אך יש לו מקום מסוים. מלחמות ה' לרבי אברהם בן הרמב"ם י ע"ב: "וכן אמר רבי שלמה [בן אברהם מן ההר] בכותבו שיש שם מחיצה מבדלת בינו ובין בריותיו, כפשט דברי המדרש וההגדה... וגם זכר באמונתו חושך ענן וערפל המקיפים, כפשט דברי המדרש חגיגה שהם כפשט הפסוקים... והנה נאמר לו: ... מפני מה הודית שאין לבורא יתברך דמות ותמונה ולא גוף ואיברים, וחזרת ועשית לו יתברך וברוך שמו מקום מסוים ומחיצה של חושך?".
ר' משה בן שלמה מסלרנו (המפרש הראשון של המורה נבוכים) בפירושו למורה נבוכים חלק א פרק א (מכתב יד): "הדברים מגיעים לקצת בני עמינו, ואינם קצתם שלא יהיו רבים, שהאמינו שהשם גשם כגשם בני אדם, ולו עיניים וידיים ורגליים כאדם. ויותר קשה מזה, שהמשכיל הבא לדבר אליהם ולאמר שאין הכתובין כמשמען וכפשוטיהן, אכן יש פירוש לכל אחד מהם, יחזיקוהו מין ואפיקורוס ויקראוהו כופר בשם ובתורתו. וכל זה לרוב הימשכם אחרי פשוטי הכתובים ולקוצר ידם בחכמות... ומפני זה התחייבה להם ההגשמה הגמורה לכאורה בדעתם, שהם אם יפרדו מזאת האמונה, כלומר שלא יאמינו כן, יכזיבו הכתוב שאומר 'נעשה אדם כצלמינו' 'ויברא אלוקים את האדם כצלמו'...".
תחילת מאמר תחיית המתים (באגרות הרמב"ם): "שכבר פגשנו אדם שהיה נחשב שהיה מחכמי ישראל, וחי השם יודע היה דרך משא ומתן במלחמתה של תורה לפי מחשבתו מנעוריו, והוא היה מסופק אם השם גשם בעל עין יד ורגל בני מעיים כמו שבא בפסוקים או אינו גוף. אמנם אחרים שפגשתי מאנשי קצת ארצות פסקו לגמרי שהוא גוף והחזיקו לכופר מי שהיה מאמין חילופה, וקראוהו מין ואפיקורוס, והבינו דרשות רבות על פשוטיהן. וכיוצא בזה שמעתי על קצת אנשים שלא ראיתי וכאשר ידעתי באלו האובדים לגמרי שהם מוקצים וחושבים שהם חכמי ישראל והם הם הסכלים שבבני אדם ויותר תועי דרך מהבהמה" - ^ ספרו של ר' יוסף אשכנזי ("התנא מצפת", מתחילת תקופת האחרונים) (הודפס בתרביץ כח חוברת ב ליקוטים מספרו של ר' יוסף אשכנזי) פרק ט: "וכתב במדע [ספר המדע ממשנה תורה לרמב"ם] שכל האומר שיש שם תמונה, שהוא נקרא מין. והנה לפי דבריו בוודאי גם המאמין בדבריהם נקרא מין, שהרי כתיב בה 'ותמונת ה' יביט'. והנה, אפילו אם יהיה פירוש 'יביט' מה שיסברו בו הפילוסופים, דהיינו בכח המדמה, מכל מקום יש כאן תמונה, שהרי אמר 'ותמונת ה. ואין לומר שהם יפרשו לשון תמונה באופן אחר, דאם כן למה אמר שאין לשם תמונה".
שם פרק מו: "מה שהביא [הרמב"ם הל' יסודי התורה פ"א הי"א: 'וכיוון שנתברר שאינו גוף וגווייה... וכך אמרו חכמים אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה ולא עורף ולא עיפוי'] ראיה ממה שאמרו 'אין למעלה לא עמידה ולא ישיבה ולא עורף ולא עיפוי', שהביא ממנו ראיה שאין למעלה גוף. אבל אתה רואה שכיוון שאמר שאין שם עמידה וישיבה, משמע שיש שם איברי העמידה והישיבה... בשם כבר כתיב 'יושב על כיסא רם ונישא'" - ^ ריא"ז (קונטרס הראיות) מסכת סנהדרין דף צ ע"א ד"ה ומה שכתוב: "אם יחשוב אדם שהקדוש ברוך הוא בעל תמונה, לא הקפידה תורה בכך, וכמה היו מחכמי התלמוד הקדושים שמהם תצא תורה לישראל שלא נתנו לבם להתבונן בעניין האלוקות, אלא הבינו המקראות כפשוטם, ולפי תומם חשבו כי הקדוש ברוך הוא בעל גוף ותמונה, וחלילה שנקרא מינים לאשר נאמר עליהם לקדושים אשר בארץ המה וגו'"
- ^ מלחמות השם (רבי אברהם בן הרמב"ם) מהדורת ת"ר עמודים 27-28: "ואני אגלה אל בעלי השכל והבינה דעת אלו הטיפשים. הם דימו שאין קרוי גוף אלא גוף האדם או הידות בלבד, ולא תמונה אלא תמונת איברים בלבד, וכשהכבוד הוא אש מלהטת או בעל אור בהיר – אינו גוף.
ולא הרגישו אלו עניי הדעת שכל עצם וממש שיש לו אורך ורוחב וגובה הוא הגוף, בין שהיה מרובע כבית... או שיש לו חיתוך איברים כחיות או אין לו כשמים וכאש וכמים וכרוח – הכל גופים הם, מפני שיש להם סיום מקום ותמונה מן התמונות...
ושכל שיש לו סיום מקום – גוף הוא" - ^ האמונה הרמה (הראב"ד הראשון), תחילת פרק "העיקר הראשון בשורש האמונה" (פפד"מ תרי"ג עמוד 47): "אמונת ההמון היא, שלוקחים הידיעה בא־ל יתברך מקובלת, כי הם יחשבו שמה שאין לו גשם [גשמיות] אין לו מציאות..."
- ^ הם מכונים: חוג הכרוב המיוחד. אריכות על כך במאמר "חוג הכרוב המיוחד בתנועת חסידות אשכנז", תרביץ לה חוברת ד
- ^ שכונה גם: הכרוב הקדוש
- ^ ובעיקר במעשה מרכבה
- ^ א. כתב יד ציריך, הספריה המרכזית 102, הובא במאמר "סר ליבם מן העליונה", שהודפס ב"דעת – כתב עת לפילוסופיה יהודית וקבלה" מספר 85 עמוד 327: "הבורא יתברך שההוייה יוצאת משמו של ארבע אותיות – יקוק – אינו נתפס, אפילו בהרהור הלב, ואין בריה שיוכל לחשוב בו יתברך אלא היה הווה ויהיה... ואם אדם יחשוב בליבו ממקראות שמורים בו צורה, לא יטעה אדם בזה, כי כל אותן המקראות אינם כתובים אלא על הכרוב המיוחד הנאצל מאישו הגדולה אש אכלה אש... ואותו הכרוב הנאצל מאישו הגדולה יש לו דמות וצורה ועליו נאמרו כל הצורות הכתובות בפסוק והנאמרות בתלמוד...".
ב. ברייתא דיוסף בן עוזיאל, הובאה ב"קבץ על יד" חלק לג עמוד 168 והלאה: "[עמוד 171:] רוח אלוקים חיים קול ורוח ודיבור שאינו נראה, ואצל [האציל] משכינת כבודו על הכרוב המיוחד... [עמוד 174:] ומה שכתוב 'ויצא כבוד ה' ממפתן הבית ויעמוד על הכרובים' – כבוד ה' הוא הכרוב... ואדם הראשון נברא בצלמו ובדמותו, שנאמר 'ועל דמות הכיסא דמות כמראה אדם וגו והוא נאצל מן הכבוד... ואותו הכרוב המיוחד נקרא אכתריאל... [עמוד 176:] שברא מן שכינתו ומן אישו הקדוש המיוחד על הכיסא... [עמוד 181:] וממראה מותניו ולמטה ראיתי כמראה אש – הוא הכרוב הקדוש... [עמוד 182:] ופירש רבינו דלכך כתוב 'אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך'... דעו שקול רוח ודיבור הוציא אתכם מארץ מצרים, ואין בי תמונה, שנאמר 'ותמונה אינכם רואים זולתי קול'".
ג. ספר סוד הסודות לר' אלחנן בן יקר, בכתב היד דף 56 כ"ב, הובא במאמר "שרידי פולמוס על תורת האלוקות בספר סוד הסודות לר' אלחנן בן יקר מלונדון", שהודפס בתרביץ כרך סא חוברת ב (עמודים 263-264 בתרביץ): "ממראה מותניו ולמעלה, ממראה מותניו ולמטה ראיתי כמראה אש', הוא הכרוב הקדוש, ואסור להתבונן בזה המקרא" - ^ המשך הדברים שהובאו לעיל בכתב יד ציריך, הספריה המרכזית 102, הובא במאמר "סר ליבם מן העליונה", שהודפס ב"דעת – כתב עת לפילוסופיה יהודית וקבלה" מספר 85 עמודים 327-328: "לכן יש לכל יראי השם לכווין ליבם בתפילתם להתפלל ולברך ולהשתחוות ולהודות לכרוב בלי פירוד וקיצוץ, כלומר שלא יטעו בני אדם בליבותם שיש לכרוב כוח או גדולה מעצמו, אלא מן הזריחה שזורחת עליו מן הקדושה שבמערב שהוא אש אכלה אש היה הווה ויהיה (...) וכן כשאדם אומר שבח והודאה יכוון הכל לאותו הכרוב להלל ולשבח ולהודות.
וכל זה יזהר אדם שלא יקצץ אותו ממעלה העליונה כי ח"ו אין לו שום חיזוק וכוח, אלא מלמעלה. ואותו הכרוב נקרא בספר הכבוד יקוק הקטן" - ^ א. פירוש רבי עזרא בן שלמה מגירונה (מגדולי המקובלים מקטלוניה, תלמידו של רבי יצחק סגי נהור), שיוחס לרמב"ן, שיר השירים ג ט: "אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. ר"ל משפע החכמה ומזיוה הבהיק האור ההוא ונאצל ממנו. וזהו שאמר בבראשית רבה מהיכן נבראת האורה... וכן דעת רבי אליעזר הגדול שאמר שמים מהיכן נבראו מאור לבושו לקח... הארץ מאיזה מקום נבראת משלג שתחת כיסא כבודו...
והוא על דעת אפלטון האומר כי שווא הוא שהמציא הבורא דבר מלא־דבר. כי יש חומר נמצא והוא על דרך משל כחומר ליוצר או כברזל לנפח שיצייר ממנו מה שירצה. כן הבורא יתברך צייר מן החומר שמיים וארץ ופעם יצייר ממנו זולתי זה.
ואין קוצר בחיק הבורא יתברך כשלא יברא דבר מלא־דבר. כמו שאין קוצר ביכולתו כשלא ימציא דברים הנמנעים, שיברא מרובע שיהא אלכסונו שווה לצלעו ולקבץ שני הפכים ברגע אחד. וכמו שאין זה קוצר ביכולתו כך אין קוצר אם לא יאציל דבר מלא־דבר כי זה בכלל הנמנעים כולם.
ועל זה אמר שלמה בחכמתו הברה ובמחשבתו הנכונה ברוח הקודש...".
ב. מלחמות השם (לרלב"ג) מאמר ו חלק ב פרק א: "שלא יחויב מצד הפינות התוריות שיהיה העולם הווה יש מאיין. וזה שאנחנו נמצא בכל הנפלאות שהם ידיו יש מיש, כהתהוות מהמים דם ומהעפר כינים ומהמטה נחש... ובכלל הנה התורה איננה נימוס מוכרח שתכריחנו להאמין דברים בלתי צודקים".
ג. "המאמר בביאור ההתחלה החומרית לרבי שם טוב בן יוסף אבן שם טוב" (ממפרשי המורה נבוכים, בסוף תקופת הראשונים) פרק ז (הובא בנספח לספר "סתירה והסתרה בהגות היהודית בימי הביניים"): "ואחר שהתיישב זה, נרצה לבאר כי החומר הראשון בלתי הווה [לא נוצר בשלב מסוים] ולא נפסד בעצם. וזה יתבאר משלושה פנים..." - ^ בפרק פו
- ^ בפרק קמה
- ^ בפרק לט
- ^ בפרק מ
- ^ בפרק קלו, ושם נביא שאף הרמב"ם עצמו עשה כן, ונדון על מה הסתמכו
- ^ שו"ת חתם סופר ח"ב (יורה דעה) תחילת סי' שנו: "אך א"א לי בשום אופן להאמין שיהיה גאולתינו אחד מעיקרי הדת, ושאם ייפול היסוד תיפול החומה חלילה ושנאמר אלו הי' ח"ו חטאנו גורמים שיגרש אותנו גירוש עולם וכדס"ל לר"ע בעשרת השבטים שהם נדחים לעולם המפני זה רשאים הם לפרוק עול מלכות השמים או לשנות קוצו של יו"ד אפילו מדברי רבנן, חלילה, אנחנו לא נעבוד ה' לאכול פרי הארץ ולשבוע מטובה, לעשות רצונך אלוקי חפצתי, ועכ"פ ועל כל אופן עבדי ד' אנחנו, יעשה עמנו כרצונו וחפצו. ואין זה עיקר ולא יסוד לבנות עליו שום בניין.
אך כיון שעיקר יסוד הכל להאמין בתורה ובנביאים ושם נאמר גאולתינו האחרונה בפרשת ניצבים ובפרשת האזינו, כמ"ש רמב"ן שם, והרבה מזה בדברי נביאים, אם כן מי שמפקפק על הגאולה הלז הרי כופר בעיקר האמנת התורה והנביאים" - ^ רש"י סנהדרין צ ע"א ד"ה הכי גרסינן: "הכי גרסינן האומר אין תחיית המתים מן התורה – שכופר במדרשים דדרשינן בגמרא לקמן מניין לתחיית המתים מן התורה, ואפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים אלא דלא רמיזא באורייתא – כופר הוא, הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה – מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא. הלכך כופר גמור הוא".
שערי תשובה (רבינו יונה) שער ג אות קנד: "והזהירונו רבותינו זכרונם לברכה במאמר הזה להאמין כי נכתבה אמונת תחיית המתים בתורה, וכי היא אחת מעיקריה".
מציאות קטן (הראי"ה קוק) אות שמ: "ועל כל פנים מה שהקשו (באר שבע) אפירוש רש"י דכתב (סנהדרין צ ע"א, ד"ה האומר) שאף על פי שמאמין בה, רק אינו מאמין שהיא אמורה בתורה, הוא בכלל אין לו חלק לעולם הבא, ודאי דברי אמת המה וראויים למי שאמרן, שאם יאמין רק מצד הכרע הדעת ויכחיש שלא נתקבלה למשה ככל התורה כולה, שאחת היא לנו בכתב ובעל פה, ודאי נידח הוא מעם ד'".
שו"ת משנה הלכות (לרב מנשה קליין, "האדמו"ר מאונגוואר") חלק ה סימן קסה ס"ק ז: "ובגיליון שם ציין לבאר שבע שכתב דדברים אלו אינם מדברי רש"י, אולם בספר יד רמה לסנהדרין שהיה מגדולי הראשונים דור אחר רש"י כתב דברים אלו בשם רבינו שלמה ז"ל ע"ש, א"כ אין ספק שדברים אלו יצאו מפי קדשו של רבינו הקדוש רש"י ז"ל" - ^ באר שבע סנהדרין צ ע"א ד"ה האומר: לפי דעתי לא יצאו דברים אלו מפה קדוש רש"י, אלא איזה תלמיד טועה פירש כן בגיליון ונכתב בפנים... אלא על כרחך לאו דווקא מן התורה... ותדע שהרי הרב בעל ספר עיקרים במאמר רביעי פרק ל"ה כתב דלא רמיזא באורייתא תחיית המתים, רק על צד הקבלה בלבד אנו מחוייבין להאמין בתחיית המתים".
וכן הגירסה באחד המקומות בירושלמי – פאה פ"א ה"א: "תמן תנינן אלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים ואין תורה מן השמים ואפיקורס".
גם בדברי הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק, לא מוזכר "מן התורה": "ותחיית המתים הוא יסוד מיסודי משה רבינו ע"ה, ואין דת ולא דבקות בדת יהודית למי שלא יאמין זה" - ^ שהרי הרמב"ם כתבם, כחלק מפירוש המשנה, בעברית יהודית
- ^ ביסוד השמיני, ישנו חילוק בין התרגום "שנאמין שכל התורה הזו הנמצאת בידינו היום הזה היא התורה שניתנה למשה", לבין התרגום "שנאמין כי כל התורה הזאת הנתונה ע"י משה רבינו ע"ה, שהיא כולה מפי הגבורה"
- ^ ביסוד השנים־עשר, ישנו חילוק בין הנוסח שבסידורי האשכנזים "אחכה לו בכל יום שיבוא", לבין הנוסח המקורי "ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבוא, ואין לומר שנתאחר, אם יתמהמה חכה לו"
- ^ במאמר "השפעת תמורות מחשבתיות על נוסחי אני מאמין" (אלי גורפינקל) עמוד סא כתב כך: "לאחר בדיקה מקיפה מתברר שהנוסח המקורי [של סידורי זמננו] תוקן על ידי המשכיל יצחק סטאנוב, בסידור שהוציא לאור בשנת תקמ"ה. השינויים נעשו ככל הנראה מסיבות דקדוקיות... כל שינוייו בנוסח אני מאמין הועתקו על ידי ר' וואלף היידנהיים בסידורו שפה ברורה (תקס"ח) וממנו העתיקו כנראה כל הבאים אחריו... העובדה כי רבים משינוייו של סטאנוב, משכיל וזייפן מפורסם, בחלקים שונים של התפילה, נקבעו והשתקעו בנוסח התפילה, מביכה עד היום חוגים רבניים"
- ^ שו"ת מלכי בקודש (הרב חיים הירשנזון), חלק ב, תשובה ו סעיף ד ד"ה ומחבר וד"ה ואיך: "ומחבר פיוט 'אני מאמין' אשר אני קורא אותו בשם 'פיוט' לא מפני רוח פיוטי אשר בו, רק מפני התייסדו לאמירה כמו קרובץ ופיוט, לא להיגיון ויגיעה, והוא העתיק בלשון העם את הי"ג יסודות אשר כתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה א' דחלק, לא דייק הפייטני הזה בלשונו, במה שכתב שכל התורה 'המצויה עתה בידינו' היא הנתונה למרע"ה, במקום לכתוב שכל התורה כולה שכתבה משה רבינו ע"ה נתנה מפי ה' אליו, או נכתבה ממנו על פי ה', כי זה לשון הרמב"ם ז"ל שם היסוד השמיני הוא 'התורה מן השמים', והוא שנאמין 'כי כל התורה בזאת הנתונה ע"י משה רבינו ע"ה שהיא כולה מפי הגבורה'...
ואיך רחוקים דברי הפייטני בעל אני מאמין הנכתב מקופיא מדברי הרמב"ם ז"ל אשר נכתבו בדיוק גדול, שהכופר בתורה נקרא מי שאיננו מאמין במרע"ה שכל דבריו אמת, כהכופרים בזמן משה שפיקפקו בדבריו עד שאמר בזאת תדעון כי ה' שלחני כי לא מליבי" - ^ ספר העיקרים מאמר א תחילת פרק ב: "אבל מי שהוא מחזיק בתורת משה ויאמין בעיקריה, וכשבא לחקור על זה מצד השכל והבנת הפסוקים היטהו העיון לומר שאחד מן העיקרים הוא על דרך אחרת... או היטהו העיון להכחיש העיקר ההוא להיותו חושב שאיננו דעת בריא תכריח התורה להאמינו... – אין זה כופר, אבל הוא בכלל חכמי ישראל וחסידיהם, אעפ"י שהוא טועה בעיונו, והוא חוטא בשוגג וצריך כפרה"
- ^ שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' קפז (אלף רנ"ח): "מי שטועה באחד מעיקרי הדת מחמת עיונו הנפסד, שלא נקרא בשביל זה כופר... כיוון שאין כפירתו אלא מפני שחושב שמה שעלה בעיונו אמת ואם כן אנוס הוא ופטור"
- ^ עבודה זרה ג ע"א: "שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו"
- ^ פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא לט ע"א: "שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ואינו בא בכפישה, אלא הכל בצדק, שנאמר (תהלים ז) אלוקים שופט צדיק, ואומר א־ל צדיק ומושיע"
- ^ אמנם הרמב"ם שם חלק עליו, כדלקמן בהערה הבאה
- ^ רמב"ם הלכות תשובה פ"ג ה"ז: "חמישה הן הנקראים מינים:... והאומר שיש שם ריבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה.
השגת הראב"ד שם: והאומר שיש שם ריבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה. א"א ולמה קרא לזה מיןף וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות, ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות" - ^ אורחותיך למדני חלק ח אורח חיים סי' יז: "ויש לשאול, האם אסור לצרף את הרלב"ג למניין?... האם אסור לצרף הרמב"ם למניין?
אלא נראה שי"ל בזה כדמצינו לגבי מי שיש לו פירוש אחר באחד מי"ג עיקרי האמונה, שעדיין הוא אינו בכלל מינים ואפיקורסים, לכן מצינו פירושים שונים לגבי ביאת המשיח כדמצינו בפרק חלק...
ולכן הכי י"ל בכל מקום כשיש ישראלים שאומרים שישראלים אחרים טועים בדעתם בענייני האמונה כדלעיל... י"ל שהם טועים, אבל אין לומר שהם 'כופרים', ולכן מותר לצרפם למניין" - ^ מאמרי הראיה ח"א "פרק בהלכות ציבור" עמ' 58 (בדעת העיקרים): "בדבר שאין בו מחלוקת וכל חכמי הדור מזהירים על זה, י"ל שאין זה טעות בעיון"
- ^ ראש אמנה לאברבנאל פרק יב: "שהדעת הכוזב כשיהיה בעיקר מעיקרי האמונה כבר יסיר הנפש מהצלחתו האמיתית ולא יביאהו לחיי העולם הבא, אע"פ שלא יעשה אותו בכוונה למרוד. כי כמו שהסם הממית כשיאכל האדם אותו יכלה רוחו ונשמתו אליו יאסוף אע"פ שנאמר שאכל אותו בחושבו שהיה מאכל בריא, ויאות כן הכפירה והאמונה הכוזבת בעניין עיקרי הדת"
- ^ פרדס רימונים (לרמ"ק), שער א ("עשר ולא תשע") פרק ט ד"ה אמנם: "שהרמב"ם, לפי הנראה מלשונו, סבירא ליה שהאומר שא־לוה הוא בעל גשם הוא מין, ואע"פ שיהיה הטעות הזה מטעם כי לא הורגל באלוקיות ורדף אחרי פשוטי המקראות והמדרשים ולא ירד לעומקם להבין עניינים כצורתם.
ולזה השיגו הראב"ד ז"ל והכחישו ואמר שאיש כזה, שבכל ענייניו עובד את הא־ל והולך בדרכי התורה בתמימות ומפני קוצר ידיעתו האמין בגשמות – לא יקרא מין, עם שהוא בוודאי טועה, מאחר שאין כוונתו להרע ח"ו. אבל המכיר את בוראו, שנגלו לו שערי ההקדמות בסילוק הגשמות, ואינו מודה באמת ומעיז פניו ואומר שהא־לוה הוא גשם – זה ודאי יקרא מין ואפילו לסברת הראב"ד ז"ל" - ^ משנה כסף (רבי דוד שירירו) הל' תשובה פ"ג ה"ז ד"ה ובהשגה: "דרבינו [הרמב"ם] לא קרא מין אלא למכווין למרוד בהקב"ה וליכנות אצלו שהוא בעל גוף ובעל תמונה, ואה"נ אילו טעה מכח דמיונות הכתובים או האגדות יודה רבינו דאין זה מין, אלא הכופר אף שראה וידע שאין להקב"ה גוף ותמונה ועכ"ז מתעקש ומבהיל ומכנה להקב"ה דברים הנמצאין אצל בעל גוף וגוויה, אנוש כזה אין לו חלק לעוה"ב"
- ^ א. איגרת רבי יהודה הרופא (רבי יהודה אלפכאר הנשיא, ראש קהילת יהודי טולדו) אל הרד"ק המתחילה "יגער ה' בך השטן" (בספר אגרות קנאות): "הלא ידעת אם לא שמעת כי מקצת דברי מורה הנבוכים, נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר, ודודם חמק עבר... ועבר עליו רוח קנאה, לפי שחלק [המורה נבוכים] בשגגה על משנה גמורה...
ותדע ותשכיל מן מוצא דבר כי העם ההולכים בחשך המחזיקים בספר מורה הנבוכים, החכמים בעיניהם, הנבונים נגד פניהם, אשר בדבר יי' מאסו וחכמת מה להם, נרפים הם נרפים, ופוסחים על שתי הסעיפים, והם חושבים כי הם לכאן ולכאן והם באמת יורדים ואינם עולים אלא עומדים בתוך לנדה ביניהם, לא אור התורה נגה עליהם, ולא שם חכמה יוונית נקרא בהם, ועליהם הכתוב אומר וכמשפטי הגויים ההם לא עשיתם, ועוד נוסף עליהם דברים רבים, הלא כתובים, על ספר המורה, אשר הוא בעיניכם יורה ומורה, ובעינינו פתחון פה לכל סורר ומורה...
ותישא כל העדה, ויתנו את קולם, על אותו ספר מורה כלם, כי היא מולדת חוץ לא יבוא להם בקהל יי' עד עולם, וגזרו שלא יהיה אדם רשאי ללמוד בו וללמד, הואיל ולשריפה הוא עומד".
ב. ספר האמונות (לרבי שם טוב אבן שם טוב הראשון) שער א פרק א דף ו ע"א־ע"ב: "ובספר המדע פ"ד כתב... ולמדנו מכל דבריו, כי מה שהבינו רבני צרפת ז"ל ושאר המשיגים עליו [על הרמב"ם] כי לפי דעתו אין עונש לנפש הרשע והוא כופר בדינה של גהינם ובחשבון ובמניין – הוא אמת ויציב. וכן מה שהשיג עליו הראב"ד ז"ל ור"מ הלוי ורבינו שמשמון בעל התוספות ושאר רבני עולם ז"ל ורבינו שמואל ראש הישיבה בבבל, שלא היה [הרמב"ם] מאמין בתחיית המתים – הוא אמת ויציב".
ג. ספר האמונות שער א סוף פרק א דף ז ע"א: "והנני מעתיק פרק אחד קצר בחלק ג [מהמורה נבוכים] פרק מד... אבל האמת – כוונתו ידועה בכל התורה למודה על האמת, כי לא יצא מדרכי הממרים בתורה מן השמיים".
ד. ספרו של ר' יוסף אשכנזי ("התנא מצפת", מתחילת תקופת האחרונים) (הודפס בתרביץ כח חוברת ב ליקוטים מספרו של ר' יוסף אשכנזי) פרק מב: "כי הרב [הרמב"ם] והנמשכים אחריו... כיוון שאינם מאמינים בעולם הבא ובאפשרות תחיית המתים... וכן כיוון שאינם מאמינים בשכר ועונש... וגם כיוון שאינם מאמינים בהשגחה... והרי כפרו בה' אלוקי ישראל ובתורתו..." - ^ איגרת הרד"ק (באגרות קנאות עמוד 4) מביא את דברי מתנגדי הרמב"ם: "והוא שב עד הפסילים, ולעובדי אלילים... לדברי רבינו משה ממצרים אשר כתב ספרי מינות, ואתם [הנוצרים] מבערים את המינים שלכם, בערו את שלנו. וצוו לשרוף הספרים ההם, והם ספר מדע וספר מורה".
סדר הדורות ח"א ד"א תתקכז (עמוד 206): "וכבר ידעת מה שאירע לספר המורה והמדע ששרפו אותם" - ^ איגרת רבי יהודה הרופא, בהמשך דבריו שם: "ובכל זאת מצווה עלינו לחוס על כבוד של רבינו משה [הרמב"ם] ז"ל ולהודות, כי היה בדורו כאיש חמודות, ולו בכל חכמה עשר ידות, ויותר מהמה מידותיו רבות ונכבדות, תורת אלוקיו בקרבו, ותרועת מלך בו, הוא כתב את משנה התורה הזאת על ספר, הנותן אמרי שפר, אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו, ומפיו תורה יבקשו, כי מלאך יי' צבאו־ת הוא, ואחריו לא קם כמוהו, וחייבין אנו לדון אותו לכף זכות, ואין להרהר אחר מידותיו כי מה האדם שיבא אחרי המלך, וכל שכן דל כמוני והלך".
ספר האמונות (לרבי שם טוב אבן שם טוב הראשון) שער א פרק א דף ה ע"א–ע"ב: "והרב הגדול [הרמב"ם] אשר בנה מגדל עוז ומבצר בתלמוד, בנוי לתלפיות, ממולא בכתם אופיר, מספרא וספרי ותוספתא מכילתא וכולי תלמודא בבלי וירושלמי, כשבא להקדים הקדמה למסכת אבות העולם, ובא לדבר בנפש האדם וכוחותיה... אם כן בהכרח למדנו מזה סתירת כל התורה...".
עוד יש להדגיש, שכולם הקפידו לכנות את הרמב"ם בתארי כבוד - ^ מעשה ניסים (ר' ניסים ממרסיי) פרק יא עמוד 160: "ועל זה הצד כפי מה שאחשוב, בא בלשון רבותינו 'והאומר אין תורה מן השמיים' ולא אמר 'המאמין', כי באמירה לבד הוא מזיק לרבים וכופר בתורה, ואף אם יאמין כמונו שיהא רבת התועלת. כי הוא מחטיא הכוונה והופך הקערה על פיה, מחליש דבריה...
לפי שהדיבור שיצא ממנו חורבן והריסה, אם לו לבדו אם לזולתו, עוון חמור ואשמה גדולה. ועל זה אמרו ז"ל 'האומר'" - ^ רבינו חננאל שמות יד לא (בתוך ספר מגדל חננאל): "ויאמינו בד' ובמשה עבדו. האמונה מתחלקת לארבעה חלקים:
אמונה בהקדוש ברוך הוא. שנאמר (דברי הימים כב) האמינו בד' אלוקיכם ותאמנו וזהו שכתוב ויאמינו בד' ובמשה עבדו.
אמונה בנביאים. שנתחייבנו לשמוע דבריהם שנאמר (ישעיה נג) מי האמין לשמועתנו.
אמונה בעולם הבא. שיש להאמין כי יש עולם הבא ויש שכר טוב מעותד לצדיקים, וזהו שאמר דוד ע"ה (תהלים כז) לולא האמנתי לראות בטוב ד' בארץ החיים.
אמונה בביאת הגואל. שזה פינה גדולה בתורה, זהו שאמר (ישעיה כח) הנני יסד בציון אבן אבן בוחן פינת יקרת מוסד מוסד המאמין לא יחיש.
וכל המאמין יש לו זכיות הרבה, שנאמר באברהם שהיה שורש האמונה (בראשית טו ו) והאמין בד' ויחשבה לו צדקה. והנה הוא זוכה לגן עדן שנאמר (ישעיה כו) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים. וזכה לחיי העולם הבא שנאמר (חבקוק ב ד) וצדיק באמונתו יחיה.
ומי שאינו מאמין בכל אלו, עליו הכתוב אומר (איוב טו) לא יאמין שוב מני חושך וצפוי הוא אלי חרב. ואינו זוכה לגאולה שנאמר (יחזקאל כ לז־לח) וברותי מכם המורדים והפושעים בי. וכתיב (תהלים לא) אמונים נוצר ד' ומשלם על יתר עושי גאוה. פירש ד' יתברך נוצר אמונים ואל אותם שאין בהם אמונה משלם ענשם כי הם עושים בגאווה. ואינו זוכה לחיים שנאמר (חבקוק ב ד) הנה עופלה לא ישרה נפשו בו וצדיק באמונתו יחיה" - ^ אמנם הכוזרי לא הגדיר זאת כ"עיקרים", אך הם משתמעים ממנו במאמר א אות יא (וכך הבין הרב הנזיר ב"כוזרי המבואר"): "אנחנו מאמינים באלוקי אברהם יצחק ויעקב המוציא את בני ישראל ממצרים באותות ובמופתים ובמסות, והמכלכלם במדבר, והמנחילם את ארץ כנען, אחר אשר העבירם את הים והירדן במופתים גדולים, ושלח משה בתורתו, ואחר כך כמה אלפי נביאים אחריו מזהירים על תורתו, מיעדים בגמול הטוב לשומרה, ועונש הקשה לממרה אותה. ואנחנו מאמינים בכל מה שכתוב בתורה, והדברים ארוכים"
- ^ כוזרי מאמר ג אות יז: "מסדר הקשרים אשר בהם ישלמו קשרי היהודים, והוא שיודה באלוקותו יתברך, ובקדמותו, ובהשגחתו על אבותינו, ושהתורה מעימו, ובמופת על כל זה, והוא החתום והוא יציאת מצרים. כמו שאמר אמת שאתה הוא ה' אלוקינו, אמת מעולם הוא שמך, ועזרת אבותינו, ואמת ממצרים גאלתנו ה' אלוקינו.
ומי שהשלים כל אלה בכוונה גמורה הוא ישראל אמיתי וראוי לו שיקווה להידבק בעניין האלוקי הדבק בבני ישראל מבלעדי שאר האומות, ויקל עליו לעמוד לפני השכינה, וישאל ויענה" - ^ האמונה הרמה תחילת מאמר ב: "העיקר הראשון: בשורש האמונה.
העיקר השני: באחדות.
העיקר השלישי: בתאריו יתברך, ומה שיתואר בו בהעברה המונית, ומה שיתואר בו בהעברה סגוליית, וביאור הקושי לתאר יתברך בתואר אמיתי עצמותי.
העיקר הרביעי: בפעולותיו יתברך ובסידור המשך הנמצאות ממנו.
העיקר החמישי: באמונה האחרונה, והוא האמונה בנביאים ע"ה ובקבלה, ובתנאים אשר בהם יתאמת ויקויים דברי הנביא, ויחוייב להאמינו, ובתואר מיני הנבואה, וחילוף מדרגות האנשים בה.
העיקר השישי: באמונה וההערה על אמות, שכל מה שידומה עליו הוא נאמר בדרך העברה והוא נבדל ממנו" - ^ אור השם, תחילת מאמר ב: "בפינות התוריות, ר״ל שהם יסודות ועמודים אשר בית אלוקים נכון עליהם, ובמציאותם יצויר מציאות התורה מסודרת ממנו יתברך, ואילו יצויר העדר אחת מהם תיפול התורה בכללה חלילה.
וכשחקרנו בהם מצאנום שישה:
האחד, ידיעת השם בנמצאות.
השני, השגחתו בהם.
השלישי, יכולתו.
הרביעי, הנבואה.
החמישי, הבחירה.
השישי, התכלית" - ^ אור השם מאמר ג תחילת חלק א: "המאמר שלישי. באמונת האמתיות אשר נאמין בהם אנחנו המאמינים בתורה הא-ל ית' ושהכופר באחד מהן יקרא מין.
והנה כאשר חקרנו בהם מצאנום ב׳ חלקים מלבד פינות השש אשר כלל אותם המאמר השני: החלק הא' אמונות בלתי נחלות במצות מיוחדות. והב׳ אמונות נתלות במצות מיוחדות. אם החלק הא׳ מצאנום ח׳:
הא' חידוש העולם. הב' הישארות הנפש. הג' גמול ועונש. הד' תחיית המתים. הח׳ נצחיות התורה. הו' ההבדל שבין נבואת משה רבינו ע״ה לשאר הנביאים. הז' היות הכהן גדול נענה באורים ותומים. הח' ביאת המשיח" - ^ אור השם מאמר ג תחילת חלק ב: "באמונות הנתלות במצות מיוחדות. וכאשר חקרנו עליהם מצאנום ג': הא' בתפילה וברכת כהנים. הב' בתשובה. הג' ביום הכיפורים וד׳ פרקי השנה הקבועים למועדי ה'"
- ^ ספר העיקרים מאמר א תחילת פרק ד: "הדרך הנכון שיראה לי בספירת העיקרים שהם שורשים ויסודות ותורה האלוקית הוא, כי העיקרים הכוללים וההכרחיים לדת האלוקית הם שלושה, והם: מציאות השם, וההשגחה לשכר ולעונש, ותורה מן השמיים.
ואלו השלושה הם אבות לכל העיקרים אשר לתורות האלוקיות, כמו תורת אדם ותורת נח ותורת אברהם ותורת משה, וזולת זה מן התורות האלוקיות אם אפשר שימצא יותר מאחת בזמן אחד או בזו אחר זו.
ותחת כל עיקר מאלו, שורשים וסעיפים משתרגים ומסתעפים מן העיקר ההוא. כי תחת מציאות השם הוא שורש היותו קדמון ונצחי ודומיהן. ובכלל תורה מן השמיים הוא ידיעת השם והנבואה ודומיהן. ובכלל ההשגחה הם השכר ועונש בעולם הזה לגוף ובעולם הבא לנפש".
ספר העיקרים מאמר א סוף פרק טו: "ולא מנינו הבחירה והתכלית הכולל בכלל העיקרים ולא בשורשים, אף על פי שהם הכרחיים לתורה אלוקית שלא יצוייר מציאותה זולתם, כי אחר שאינם הכרחיים לה במה שהיא אלוקית כמו שקדם, אין ראוי למנותם שרשים אליה" - ^ ספר העיקרים מאמר א פרק ג ד"ה ויש: "ויש מי שאמר שהעיקרים הם כ"ו, ומנה בהם כל הדברים העולים על רוחו, כנצחיות והחכמה והחיות והיכולת והרצון, וזולת זה מן התארים שייוחסו לשם יתברך, ומנה גן עדן עיקר אחד וגיהנם עיקר אחד ודברים אחרים מרבים הבל, כי זה האיש לא שת לבו להבין מילת 'עיקר' ועל מה זה ייפול זה השם"
- ^ ראש אמנה לאברבנאל פרק כג: "שאין ראוי שיונחו בתורה האלוקית עיקרים ולא יסודות בעניין האמונות".
שו"ת הרדב"ז ח"א סי' שדמ: "אין דעתי מסכמת לשום לתורתנו התמימה שום עיקר" - ^ סידור בית יעקב ליעב"ץ, בתחילתו, "סולם בית אל" דף טו ע"א ד"ה וכגון: "ואמנם שיר יגדל עם היותו שבח נאה. לא היה מקובל להאר"י ז"ל ונימוקו עמו. לא לבד מטעם נסתר ידוע ליודעי חן, אלא באמת גם בנגלי לא נכון להעמיד עיקרי האמונה והתורה על י"ג בלבד. כי רבים המה כשישים ריבוא אותיות וכתריהן".
שו"ת חתם סופר ח"ב יורה דעה תחילת סימן שנ"ו: "יקרתו הגיעני עניין הוויכוח אם יש י"ג עקרים או ג' כהר"י אלבו – לא ידעתי שום נפקותא כי אם קריאת שם בלבד. ולדעת המקובלים אין כאן עיקר, כי כל קוצים של תורה הם עיקרים, מה בין זה לזה" - ^ ראש אמנה (לאברבנאל) פרק כג: "שהאנשים האלה שלמים הם איתנו, הרב הגדול [הרמב"ם] והנמשכים אחריו, לא הביאם להניח עיקרים ויסודות בתורה האלוקית כי אם להימשכם אחרי מנהג חכמי האומות בספריהם, כי הם ראו בכל חכמה מן החכמות טבעיות או לימודיות שורשים ויסודות שאין ראוי לכפור ולהתווכח בהם...
וחכמי אומתנו אחרי אשר התערבו בגויים בעיון בספריהם וידיעת חוכמותיהם למדו ממעשיהם והעתיקו דרכיהם ועניינם בתורה האלוקית, באומרם איכה יעבדו הגויים האלה את חוכמותיהם, הלא בהנחת התחלות ושורשים אשר עליהם תסובו, ואעשה כן גם אני בהנחת עיקרים ויסודות לתורה האלוקית" - ^ מחזור אהלי יעקב (ר' יעקב יצחקי) ראש השנה, ערבית, יגדל (עמוד 118): "ובאמת גם הרמב"ם ז"ל לא זכר דבר מהעיקרים הללו לא בספרו הגדול משנה תורה ולא בספר המורה שחיבר אחריו בזקנותו. ואם היה עודנו מחזיק בם היה לו להזכירם בספר המדע והמורה. כי שם מקומם. ורק נזכרו בפירוש המשנה שחיבר בבחרותו כידוע, שסדר לימודו בעת ההיא היטה אותו להניח עיקרים לחכמת התורה האלוקית".
תורת השבת והמועד (הרב שלמה גורן) עמוד 570 ד"ה אולם: "אולם אע"פ שראינו כי י"ג העיקרים, או היסודות כלשונו של הרמב"ם בעצמו, מרומזים (בדרך השלילה) גם ביד החזקה בהל' תשובה, בכל זאת כנראה חזר בו מדעתו העקרונית הראשונה שהחשיב את ידיעתם כיסודות האמונה והדת, והזהיר על ידיעתם באופן מיוחד וחייב כל יהודי בהם, כפי שכתב בפרק חלק שם בין השאר 'אבל אני עשיתי זה לפי שראיתי בו תועלת באמונה לפי שאספתי בו דברים מועילים מפוזרים מספרים גדולים, לכן דע אותם והצלח בהם וחזור עליהם פעמים רבות והתבונן בהם התבוננות יפה' וכו'. על אף כל זאת לא קבע אותם בצורה כזאת כחובת האמונה על כל יחיד בספרו ההלכתי 'היד החזקה'. זה מוכיח שבכל זאת שינה הרמב"ם לבסוף את דעתו ולא רצה לקבוע עיקרים לאמונה, כי כל התורה כולה ומצוותיה קלות כחמורות עיקרים הם וישנם עיקרים רבים נוספים גם באמונה" - ^ שו"ת הרשב"א ח"א סי' תטז (כתב החרם השני נגד לימוד פילוסופיה): "ואף באבותינו הקדושים שלחו לשונם, מה שלא עשו עובדי עבודה זרה, כי יאמרו על אברהם ושרה כי הוא חומר וצורה, ושנים עשר שבטי ישראל הם שנים עשר מזלות, השמע עם מיום התחלק הארץ לגבולות כדבר הרע הזה או הנשמע כמוהו, כי יחזרו הכל לתוהו ובוהו. ועוד אומרים המנאצים השם כי כלי הקודש המוקדשים האורים והתומים הם כלי האצטורלאב אשר יעשו להם אנשים. הכאלה נמצאו בנים כחשים?"
גם רבי ידעיה הבדרשי (הפניני), ב"כתב ההתנצלות" שלו שכתב בתגובה לדברי הרשב"א הללו, הסכים לכך: "הנה אשר סופר לאדוננו, מעשות צורה והמשל באבות הטהורים, ואמרו באברהם ושרה שהם חומר וצורה. העבודה לא כך היה. והנני מעיד על אמיתת העניין אחר החקירה מפי האומר בעצמו, ומפי רבים מן השומעים שהיו במעמד... אמנם מאמר היות שנים עשר בני יעקב אבינו ע"ה הם שנים עשר מזלות – זה לא שמענוהו מעולם ולא הוגד לנו בו דבר. אבל שמענו פעמים רבות מקצת הדרשנים ההפך" - ^ מורה נבוכים ח"ב פרק כה: "אבל אין שום דוחק שיביא אותנו לכך [להוציא את הפסוקים מפשטם], אלא אילו הוכחה אותה ההשקפה. אבל כיוון שלא הוכחה, לא השקפה זו ניטה אליה, ולא לאותה ההשקפה האחרת נפנה כלל, אלא ניקח את המקראות כפשוטם"
- ^ ספר העיקרים מאמר א פרק כג: "לא מנינו בכלל האמונות הללו האמונות הנתלות במצוות פרטיות, כמו התשובה והתפילה וזולתם, ולומר שראוי להאמין שהשם יתברך שומע תפילת הצועקים לפניו, וכן שהוא מקבל בתשובה לשבים אליו, וכיוצא באלו האמונות התלויות במצוות מיוחדות, לפי שאין ראוי למנות שום מצווה באמונה יותר מזולתה"
- ^ ספר העיקרים מאמר א פרק ג: "ואם נאמר שהרב ז"ל לא מנה העיקרים כפי הוראת שם עיקר, אבל מנה בעיקרים האמונות האמיתיות שראוי להאמינם כל בעל תורת משה – אם כן למה לא מנה בעיקר שהשכינה שורה בישראל באמצעות התורה, כמו שנאמר ושכנתי בתוך בני ישראל, ולמה לא מנה החידוש שהוא אמונה שראוי להאמין אותה כל בעל דת אלוקית"
- ^ כך גם כתב ספר העיקרים (מאמר ד פרק מב) לגבי האמונה בביאת המשיח, לשיטתו שהיא אינה מעיקרי האמונה: "ועל כן נאמר שאין האמנת ביאת המשיח עיקר, שהמכחיש ביאתו יקרא כופר בעיקר, אבל היא אמונה אמיתית יחויב כל בעל תורת משה להאמינה".
ושם במאמר א סוף פרק ב כתב זאת בקצרה: "ואף על פי שיאמין בקצת דברים ששמו הראשונים עיקרים, כביאת המשיח והחידוש [שהעולם אינו קדמון] וכיוצא בהם, שאינם עיקרים אלא שהן אמונות אמיתיות יחויב המאמין בתורה להאמינם, כמו שיאמין פתיחת פי הארץ במחלוקת קרח, ובירידת האש מן השמים, וכיוצא בהן מן הניסים או מן היעודים שנזכרו בתורה שהם אמיתיים – עם שאינם עיקרים לתורה, אין זה כופר בתורה חלילה, ולא בעיקריה" - ^ בהקדמתו לפרק חלק: "רוב [האנשים] אשר נפגשתי עמהם ואשר ראיתי חיבוריהם ואשר שמעתי עליהם, מבינים אותם [את אגדות חז"ל] כפשטם ואינם מסבירים אותם כלל, ונעשו אצלם כל הנמנעות [מקרים בלתי אפשריים] – מחויבי המציאות, ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים...
רחמנות על סכלותם, לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם, ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות ואינם מרגישים בכך, וחי ה' כי הכת הזו מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרה, ועושים תורת השם בהפך המכוון בה" - ^ וכן כינה "סכל" את כל המתעקש נגד דבר שהוכח בראיות – מורה נבוכים ח"א פרק לא: "שכל דבר שנודעה אמיתתו בהוכחה, אין בו מחלוקת ולא ויכוחים ולא התנצחויות, זולתי מצד סכל המתעקש עיקשות הנקראת העיקשות המופתית. כדרך שתמצא אנשים שהתעקשו נגד כדוריות הארץ"
- ^ איגרת תחיית המתים לרמב"ם, בהקדמה: "ואם לא ירצה להאמין זה אחד מן ההמון, וייטב בעיניו להאמין כי המלאכים גוף, ושהם יאכלו גם כן, אחר שבא בפסוק 'ויאכלו', ושבני העולם הבא גם כן גופות – אנחנו לא נקפיד עליו בזה, ולא נשימהו לכופר, ולא נרחיק מעליו, ולא יוסיף אצלנו כל מי שיאמר זה סכלות. ולוואי כל סכל לא יסכל רק זה השיעור, ונהיה בטוחים שתימלט אמונתם מאמונת הגשמות בבורא יתברך, ואין היזק אם יאמינוהו בנבראים הנבדלים"
- ^ ספר העיקרים מאמר א פרק ג: "ואם נאמר שהרב ז"ל לא מנה העיקרים כפי הוראת שם עיקר, אבל מנה בעיקרים האמונות האמתיות שראוי להאמינם כל בעל תורת משה, אם כן למה לא מנה בעיקר... ולמה לא מנה שראוי להאמין בכל הניסים שבאו בתורה כפשטן, ואמונות אחרות פרטיות שראוי שיאמינם כל בעל תורת משה".
ודאי שיש ראשונים ואחרונים שחלקו עליו והוציאו את ניסי התורה מפשטן, כדלקמן פרק צו