ביאור:אמונה טהורה/השער הראשון: הקדמות נצרכות
השער הראשון:
הקדמות נצרכות
דבר הכותב אל המעיין
[עריכה]ספר זה אינו כשאר ספרים.
שאר ספרים, שורשם ומטרתם – דעתו של מחברם.
ספר זה אינו כך. ספר זה אינו בא אלא לפרוס בפני המעיין את דברי הגאונים הראשונים והאחרונים בסוגיות אלו, ולהציע בפניו את הסברות העיקריות, לכאן ולכאן, בעניינים אלו. מסקנתו של המעיין תהיה על פי דעתו והבנתו [1].
. ובלשון אחרת, הספר אינו אלא כלי בידי הלומד בו, על מנת שיתקרב אל האמת, ולפי שכלו יהולל איש .
לכן, אין טעם לנסות להבין מהי דעתו של הכותב בסוגיות אלו, שכן דעתו אינה מעלה ואינה מורידה. אין הוא "מאן דאמר". המעיין בר־הדעת אף יבחין שקשה להסיק מקטע מסוים מהי דעת הכותב, ולא בכדי. מטרת הספר, כאמור, לסייע למעיין להעמיק בסוגיות אלו, כדרכה של תורה.
הודעה והודאה
[עריכה]אינני ראוי לכתוב ספר זה. כל מה שאני כותב כאן הוא רק משום "בשעת המכנסים פזר" [2].
, ומפאת הצורך הציבורי החשוב והגדול לעיסוק בנושא זה.
על כל פנים, אין מכך נפקא מינה למעיין בספר זה, שהרי כבר אמרו ראשונים "שמע האמת ממי שאמרה" [3].
מטרות הספר
[עריכה]מטרות הספר – ארבע:
א. להציע בפני הלומד את הדעות השונות בסוגיות יסודיות בעולם המחשבה, שבמקרים רבים אינן מוכרות.
ב. לחלק בין חיובי האמונה לבין שאר סוגיות במחשבה, שבהן אין חיוב לסבור כצד זה או כצד זה.
ג. להראות את ריבוי הדעות לגבי סוגיות רבות בעולם המחשבה, שמוכיח שפרטים רבים בנושאים אלה אינם ודאיים לנו.
ד. להציע בפני המעיין גם את דרכם של גאונים ראשונים ואחרונים רבים, שאחזו בדרך השכל והחקירה, וריחקו כל מה שאינו מתיישב עם המושכלות.
ואפשר שהמרחיב ומעמיק בסוגיות אלו יזכה אף למבט כללי ועמוק יותר בעולם המחשבה, שכן בא זה ולימד על זה, ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקומות אחרים [4].
כבוד תלמידי חכמים
[עריכה]בבואנו לדון ביסודות האמונה והמחשבה, עלינו לזכור את חשיבות כבודם של תלמידי החכמים שבכל דור ודור, ועוד יותר מכך לזכור שחשיבות זו אינה מצומצמת רק ל"תלמידי חכמים שסבורים כדעתי" [5], וכי הנו רבנן רבנן, והנו רבנן לאו רבנן ? [6].
הלומד סוגיות אלו ואינו חס על כבוד תלמידי חכמים, דומה למי שמסרו לו מפתחות הפנימיות, ומפתחות החיצונות לא מסרו לו , ובמה ייכנס אל הקודש פנימה . ואמרו, כמה טיפשים האנשים שמכבדים את ספר התורה ואינם מכבדים את תלמידי החכמים [7].
וכבר מצינו בתלמוד שאחד האמוראים אמר "אין משיח לישראל" [8], ואף על פי שהיא טעות בדבר של עיקרי הדת, לא חשבוהו לכופר חלילה [9], ולא חדלו לומר דבר הלכה משמו [10], ולא ביטלו חלילה את תוארו "רבי", ועאכו"כ שחס וחלילה לא הוציאוהו מכלל ישראל [11], ואף על טעותו נקטו בלשון עדינה "שימחל לו אדונו" [12].
אף במלחמה נגד דברי המורה נבוכים, מלחמה שלא היתה כמותה נגד דבריו של אחד מגדולי הראשונים [13], בא אחד מגדולי מתנגדיו [14], ואע"פ שכתב ש"לשריפה הוא עומד" [15], הודה שבכל זאת מצווה לחוס על כבודו של הרמב"ם ולהודות על גדלותו בתורה ובמידות, כי מלאך ה' צבאו־ת הוא, ואחריו לא קם כמוהו, וחייבים לדונו לכף זכות, ואין להרהר אחר מידותיו, כי מה האדם שיבוא אחר המלך [16].
וחלילה לאיש ישראל מהיות מהכת הארורה שמתפרצים כלפי אנשים רמי המעלה שכבר נודעה חכמתם אצל החכמים [17].
והוסיף הראי"ה קוק שהדואג לחומת הדת צריך הוא לדעת שביזוי תלמידי חכמים הריהו הרס גדול יותר, שמהרס את כל בניינה של תורה [18].
ובכלל, הרי אורה של תורה , שאדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו , מזהיר כל כך, שגם אם יעבור דרך אספקלריא שאינה מאירה – של הוה־אמינא, דעות שנדחו או טעויות – יש בו כדי להאיר לדרי הארץ ברחמים .
כבודם האמיתי של חז"ל
[עריכה]בקשתנו הראשונה היא שיחוננו השי"ת דעה, כי לא ניתנה התורה לאשר אין דעת לו [19]. ואם יש דעה יש הבדלה . והמבדיל בין קודש לחול ובין ישראל לעמים יודע שכבודם וסמכותם של חז"ל נובעים מידיעתם ועמלם בתורה לעומקה ולרוחבה, מיראת השמיים שלהם, ומהציווי "לא תסור". ויודע להבדיל שגדלותם זו אינה תלויה ואינה קשורה לידיעת פרט זה או אחר שידעוהו או שנתעלם מהם לפי שעה [20].
ואדרבה, אף אילו שגו בפרט מסוים בחיי חיותם, הרי עכשיו שהם בעולם האמת במתיבתא דרקיעא, הרי מכירים האמת [21], וניחא להו שנתקן דבריהם [22], ובוודאי שיעידו כך כשנזכה לשומעם בתחיית המתים. ואם כן הרוצה להידבק בדעתם הנכונה, הרי שעליו לברר את האמת לאמיתה.
ואל תיבטל נקודה אחת ממה שהסכימו בו חכמי ישראל הקדושים בעניין הלכה.
- ^ אמנם אין כל חדש תחת השמש, וכבר כתב כך בספר אור השם (רבי חסדאי קְרֶשְׂקַשׂ, מן הראשונים) תחילת מאמר ד: "ולפי שלא התבאר בתורה בפרוש המשפט הצודק באלו הדרושים, אם החיוב והשלילה, הנה אופן החקירה בהם כשנראה פנים בכל אחד מהם לשני [הצדדים] הסותרים, כדי שיהא נקל למעיין לברור הצודק מהבלתי צודק"
- ^ ברכות סג ע"א
- ^ הקדמת הרמב"ם למסכת אבות (שמונה פרקים) פרק ד: "ושמע האמת ממי שאמרה"
- ^ שכן סוגיות רבות בעולם המחשבה קשורות זו לזו, ומחלוקות רבות נובעות משורשים דומים, וראיה שנמצאה בסוגיה אחת יכולה ללמד על סוגיות אחרות
- ^ ולא כאלו שדרכם, כאשר הם רואים ספר שאינו מתאים לדעתם, שאינם שוקטים ואינם נחים עד שיגעים ומוצאים בו אי־אלו טעויות, על כל פנים לדעתם, ומכך מסיקים שבטל מקצתו בטל כולו
- ^ וכאן יש להעיר מהגמרא נדרים כג ע"א: "ר' ישמעאל בר ר' יוסי הוה ליה נדרא למישרא. אתא לקמייהו דרבנן אמרו ליה: נדרת אדעתא דהכי? אמר להו אין. נדרתא אדעתא דהכי? אמר להו אין. כמה זימנין. כיון דחזא ההוא קצרא דמצטערי רבנן, מחייה באוכלא דקצרי. אמר: אדעתא דמחי לי קצרא לא נדרי, ושריה לנפשיה. א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא: האי נולד הוא, דלא מסיק אדעתיה דמחי ליה קצרא, ותנינא אין פותחין לו בנולד! א"ל: האי לאו נולד הוא, דשכיחי אפיקורי דמצערי רבנן".
ונשאלת השאלה, שהרי מפורש שהכובס היכה אותו בגלל "דמצטערי רבנן", ואם כן כיצד מאשימים דווקא את הכובס בכינוי "אפיקורי" – מופקר, שמבזה תלמידי חכמים?
אלא, שחסיד שוטה, שמקנא לכבודם של רבנים מסוימים, אבל לשם כך מבזה רב אחר – בעצם אינו "מקנא לכבוד רבו", אלא מופקר ששכיח שיצער תלמידי חכמים.. - ^ מכות כב ע"ב: "אמר רבא: כמה טיפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה"
- ^ סנהדרין צט ע"א (וכן שם צח ע"א): "רבי הילל אומר: אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה"
- ^ ריא"ז (קונטרס הראיות) מסכת סנהדרין סוף צ ע"א: "שהרי הלל שהיה מחכמי התלמוד היה אומר 'אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו', וכל המקראות שנאמרו על הגואל היה מפרשן לשעבר, ולא נקרא כופר בכך, שהרי היה מיישב המקראות, אלא אמרו 'שרא ליה מריה להלל'"
- ^ שו"ת רדב"ז חלק ד סי' קפז (אלף רנח): "והרי הלל היה אדם גדול וטעה באחד מעיקרי הדת שאמר 'אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו'. ומפני זה הטעות לא חשבוהו כופר ח"ו, דאם לא כן איך היו אומרים שמועה משמו"
- ^ תשובות והנהגות (הרב משה שטרנבוך) ח"ו סי' צ ד"ה והגראב"ו: "וכן הקשה דבגמרא איכא אמורא הלל שאמר (סנהדרין צח ב) 'אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה', וח"ו לומר שהאמורא הנ"ל יצא מכלל ישראל כיוון שכפר בטעות באחד מי"ג עיקרים"
- ^ סנהדרין צט ע"א: "אמר רב יוסף: שרא ליה מריה לרבי הילל! חזקיה אימת הוה – בבית ראשון, ואילו זכריה קא מתנבי בבית שני ואמר גילי מאוד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות"
- ^ ובפרט שנלחמו נגד דבריו גם בתקופת האחרונים
- ^ רבי יהודה אלפכאר הנשיא (רבי יהודה הרופא), ראש קהילת יהודי טולדו
- ^ אגרת רבי יהודה הרופא אל הרד"ק המתחילה "יגער ה' בך השטן" (בספר אגרות קנאות): "הלא ידעת אם לא שמעת כי מקצת דברי מורה הנבוכים, נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר, ודודם חמק עבר... ועבר עליו רוח קנאה, לפי שחלק [המורה נבוכים] בשגגה על משנה גמורה...
ותדע ותשכיל מן מוצא דבר כי העם ההולכים בחשך המחזיקים בספר מורה הנבוכים, החכמים בעיניהם, הנבונים נגד פניהם, אשר בדבר יי' מאסו וחכמת מה להם, נרפים הם נרפים, ופוסחים על שתי הסעיפים, והם חושבים כי הם לכאן ולכאן והם באמת יורדים ואינם עולים אלא עומדים בתוך לנדה ביניהם, לא אור התורה נגה עליהם, ולא שם חכמה יוונית נקרא בהם, ועליהם הכתוב אומר וכמשפטי הגויים ההם לא עשיתם, ועוד נוסף עליהם דברים רבים, הלא כתובים, על ספר המורה, אשר הוא בעיניכם יורה ומורה, ובעינינו פתחון פה לכל סורר ומורה...
ותישא כל העדה, ויתנו את קולם, על אותו ספר מורה כלם, כי היא מולדת חוץ לא יבוא להם בקהל יי' עד עולם, וגזרו שלא יהיה אדם רשאי ללמוד בו וללמד, הואיל ולשריפה הוא עומד" - ^ אגרת רבי יהודה הרופא אל הרד"ק המתחילה "יגער ה' בך השטן" (בספר אגרות קנאות), בהמשך דבריו שם: "ובכל זאת מצווה עלינו לחוס על כבוד של רבינו משה [הרמב"ם] ז"ל ולהודות, כי היה בדורו כאיש חמודות, ולו בכל חכמה עשר ידות, ויותר מהמה מידותיו רבות ונכבדות, תורת אלוקיו בקרבו, ותרועת מלך בו, הוא כתב את משנה התורה הזאת על ספר, הנותן אמרי שפר, אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו, ומפיו תורה יבקשו, כי מלאך יי' צבאו־ת הוא, ואחריו לא קם כמוהו, וחייבין אנו לדון אותו לכף זכות, ואין להרהר אחר מידותיו כי מה האדם שיבא אחרי המלך, וכל שכן דל כמוני והלך"
- ^ רמב"ם בפירושו למשנה בהקדמה לפרק חלק: "והכת השנייה, גם הם רבים, והם אותם שראו דברי חכמים או שמעוהו והבינוהו כפשטו, וחשבו שאין כוונת חכמים בכך אלא משמעות פשטי הדברים, ולכן זלזלו בו וגנוהו וחשבו למוזר מה שאינו מוזר, וילעיגו על דברי חכמים לעתים קרובות, וחושבים שהם יותר נבונים מהם ויותר זכי רעיון, ושהם עליהם השלום פתיים חסרי דעת סכלים בכל המציאות, ואינם משיגים שום דבר כלל...
והם כת ארורה שהתפרצו כלפי אנשים רמי המעלה שכבר נודעה חכמתם אצל החכמים" - ^ מאמרי הראיה ח"א, פרק בהלכות צבור: "ואם באנו לעשות סייג לחומת הדת, הלא צריכים אנו לדעת שלא לגרום את ההרס היותר גדול שמהרס את כל בניינה של תורה, שבא ע"י ביזוי ת"ח ח"ו"
- ^ אבן עזרא בהקדמה לתורה: "שיקול הדעת הוא היסוד, כי לא ניתנה התורה לאשר אין דעת לו"
- ^ שיש להבחין בין ידיעת האמת לבין מה שבדהו הדמיון, כדברי הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג פרק נא) בעניין אחר: "אבל מי שחושב בה' ומרבה לזכרו בלי ידיעה, אלא שהולך אחר סתם דמיון מסוים או אחרי דעה שקיבל מזולתו, הרי הוא לדעתי, עם היותו מחוץ לחצר ורחוק ממנו, אינו זוכר את ה' באמת ואינו חושב בו. כי אותו הדבר אשר בדמיונו, ואשר הוא מזכיר בפיו, אינו מתאים למצוי כלל, אלא הוא מוצר שיצרו דמיונו"
- ^ שו"ת אגרות משה חו"מ ח"ב סי' עג סוף ד"ה ולכאורה: "שאף הרשב"א אם היה חי, וכן עתה שהוא בעולם האמת בגן עדן, מודה שיש מקצתן מאלו שמנו במשנה וגמרא שהן טריפות שיכולין לחיות"
- ^ שו"ת חתם סופר קובץ תשובות סי' פב ד"ה ומה (אמנם שם מתייחס לטעות שבדברי אחרונים): "בחיי כי הראה לי א' מהתלמידים כי הרגיש שער המלך (שם) שדברי תוס' אלו נעלמו מהמשנה למלך, ותמהתי על מעלתו, וכי מפני כן נעקש עלינו את דברי התוס' ופשוטם ח"ו, והקדושים האלו, רצוני בית שמואל ומשנה למלך (הוה) [המה] בעלמא דקשוט, וניחא להו שנוציא שגיאותם כי שגיאות מי יבין, ולא ח"ו שיגרמו לנו לעוות היושר ולעקר דברי תוס' מפשוטם ואמתיותם, וכן לא יעשה"