ביאור:איסור על גיוס כלים של חתן

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



בדברים כד ה-ו, יש שתי מצוות שלכאורה אין קשר ביניהן:

  • "כי ייקח איש אישה חדשה, לא ייצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר. נקי יהיה לביתו שנה אחת, ושימח את אשתו אשר לקח."
  • "לא יחבול רחיים ורכב, כי נפש הוא חובל"

פרשנים שונים ניסו להסביר את הקשר בין המצוות; ע' למשל בדברי הרב אמנון בזק ("שבת בשבתו", פרשת כי-תצא ה'תשס"ג).

ולי (אראל) נראה, שהמצוה "לא יחבול רחיים ורכב" היא מצוה על שלטונות הצבא: הם יכולים לחשוב, שאם אסור להם לגייס את החתן - מותר להם לפחות לגייס את הכלים שלו, את "הרחיים" שבהם הוא טוחן קמח, או את כלי "הרכב" שלו, כמו שמקובל גם בימינו, שכאשר מגייסים אדם למילואים - מגייסים לפעמים גם את כלי-רכבו (ע"ע רחיים ורכב ). לכן קובעת התורה, שהאיסור לגייס את החתן בשנת נישואיו חל גם על הכלים החיוניים שלו - כי אם ייקחו לו את הכלים שבהם הוא מכין אוכל, או את כלי התחבורה, איכות החיים שלו תיפגע באופן משמעותי כאילו לקחו את נפשו ("כי נפש הוא חובל"), והוא לא יוכל לשמח את אשתו.

וחז"ל הרחיבו את המצוה, וקבעו שאסור באופן עקרוני לקחת מהאדם את הכלים החיוניים שלו, גם אם אינו חתן בשנת נישואיו, וגם אם הוא חייב כסף (ע"ע רמב"ם, הלכות הלוואה).

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-03-30.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-24-0506