ביאור:אחריות לנזקים לרכוש

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תבנית:מאמר הלכות

תגובה ל: עסקים כשרים - מצוה להתנהג ביושר ולהתרחק מהונאה בעסקים ממוניים שנכתבה ב11:42:14  26.01.2005

במקרים רבים, התורה מטילה על האדם את האחריות לרכושו של הזולת; למשל - כשאדם מתמנה כשומר, או כשאדם שוכר חפץ. משמעות האחריות היא, שהאדם צריך לפצות את הזולת על אבדן הרכוש או על נזקים שנגרמו לו. רמת האחריות תלויה במקרה שבגללו נגרם נזק לחפץ. ניתן לחלק את המקרים לכמה רמות:

1. רשלנות.

2. גניבה או אבידה.

3. אונס גדול, כגון רעידת אדמה (שהרסה את הבית ואת החפצים שהיו בו), או חיה טורפת (שטרפה בהמה).

4. ירידה טבעית בערך החפץ, למשל בגלל עצם ההתיישנות (מכונית ישנה זולה יותר ממכונית חדש) או בגלל שינוי מחיר השוק (הורדת מכסים על מכוניות מסויימות עשויה לגרום לירידת מחירים כללית בשוק המכוניות).

בדרך כלל, מי שאחראי לנזקים מרמה מסויימת, אחראי גם לנזקים מרמה נמוכה יותר. למשל על פי הרמב"ם ( הלכות שכירות פרק א ):

• שומר-חינם אחראי רק במקרים מרמה 1 - הוא צריך לפצות את בעל החפץ רק במקרה שהוא התרשל בשמירה. מכיוון שהוא עושה לו טובה, הוא לא צריך לקבל על עצמו את האחריות במקרים אחרים.
• שומר-שכר אחראי רק במקרים מרמות 1 ו-2 - הוא צריך לפצות את בעל החפץ גם במקרה שבו החפץ נגנב או אבד, משום שהוא מקבל שכר על שמירתו, ותפקידו הוא לשמור מפני גניבה ואבידה. אך אין הוא אחראי על מקרי-אונס שאינם בשליטתו.
• גם שוכר אחראי רק במקרים מרמות 1 ו-2 - השוכר אמנם מקבל זכות להשתמש בחפץ, אך הוא משלם על כך, ולכן אחריותו מוגבלת.
• שואל, שמקבל חפץ בחינם, אחראי במקרים מרמות 1, 2 ו-3 - מכיוון שבעל-החפץ עושה לו טובה, ומוותר לטובתו על האפשרות להשתמש בחפץ, כל הנזקים שנגרמים לחפץ בתקופת ההשאלה הם באחריותו של השואל, גם אם נזקים אלה אינם באשמתו. אך אם החפץ עצמו לא ניזוק, ורק מחיר השוק שלו ירד מסיבות חיצוניות - השואל כמובן אינו אחראי על כך; הוא צריך להחזיר רק את החפץ כפי שהוא.
• האם יש אדם שאחראי על מקרים מכל הרמות 1, 2, 3, 4? כן: אדם שקונה חפץ, ומסכם עם המוכר שימכור לו אותו בחזרה לאחר זמן מסויים. במקרה זה, כל שינוי בערך החפץ, מכל סיבה שהיא, יגרום לכך שהוא לא יוכל למכור אותו בחזרה באותו מחיר שבו קנה אותו, וכך למעשה יפסיד חלק מכספו. דוגמה נוספת: אדם שלווה כסף מחבירו, ומשתמש בו לקניית חפץ מסויים. הלווה חייב בכל מקרה להחזיר את הסכום שלוה, בלי קשר למצבו של החפץ שקנה בעזרתו. זכויותיו של הקונה הן הגדולות ביותר, ולכן גם אחריותו היא הגדולה ביותר.

כל הדינים האלה נכונים רק עבור חפצים מיטלטלים (ע"פ רמב"ם, הלכות שכירות פרק ב ). עבור קרקעות או דברים שמחוברים לקרקע (וגם עבור סוגים נוספים של רכוש), ההסתברות לאירועים מסוג 2, 3, 4 היא נמוכה יותר, ובנוסף לכך בדרך-כלל לא מקובל להשאיל אותם או לשמור עליהם בחינם, העסקאות שקשורות לרכוש מסוג זה נעשות באופן אחר, בתנאים אחרים ובמחירים אחרים; ולכן גם דיני האחריות הם שונים.

רמות האחריות משפיעות גם על דיני ריבית - ע"ע " ריבית זה לא רק מה שאתם חושבים ".

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-01-29.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tryg/ribit0/axryut