ביאור:אחים - אוהבים או שונאים?

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



לפרשת ויגש

בשבועות האחרונים אנו קוראים על יוסף, שנשנא על-ידי אחיו ונשאלת השאלה - האם דבר זה חריג בנוף התנכ"י? אנו ננסה להראות כאן שלא רק שדבר זה איננו חריג, אלא אף שהוא מהווה את רובם של המקרים בהם מופיעים אחים בתנ"ך, ולשם כך נערוך סקירה, המוסברת בקצרה:

בבראשית -

"השומר אחי אנכי?" (ד', 9) אומר קין ביחס להבל אחיו שהרגו - ואלה האחים הראשונים המוזכרים בתנ"ך.

"מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם" (ט',5) אומר אלהים במצווה הראשונה שנצטווה האדם מחוץ לגן-עדן.

"ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו" (ט', 25)אומר נח, לאחר שרידתו את המבול ולאחר חטאו של בנו כלפיו.

"אמרי אחותי את" (יב', 13) אומר אברהם, פעם בדרכו למצרים ופעם בדרכו לגרר (כ', 2), וכן אומר יצחק בדרכו לגרר (כו', 7), שזה בא לשם הצלה, אך עדיין בשקר מדובר - ושקר דבר שלילי הוא.

"ויאמר אברהם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רעי ובין רעיך כי אנשים אחים אנחנו" (יג', 8) נאמר, ואחר כך - "ויפרדו איש מעל אחיו" (שם, 11). אמנם אברהם הציל את לוט, בן אחיו בעצם, מאוחר יותר, אך תחילה היה עליהם להפרד.

"אל נא תרעו אחי" (יט', 7) אומר לוט לאנשי סדום, אך הם רוצים להרע.

"ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק" (כא', 9) - כאן האחים הם יצחק וישמעאל.

"הוה גביר לאחיך" (כז', 29) מברך יצחק את יעקב, כשבכך יש כבר את זרע הפורענות.

"בא אחיך במרמה ויקח ברכתך" (שם, 35) אומר יצחק לעשו בדבר יעקב - שני האחים הידועים בסכסוכם.

"ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" (שם, 41) - כך נמשך סיפור זה.

"הכי אחי אתה ועבדתני חנם" (כט', 15) אומר לבן ליעקב, כאילו אחים צריכים באמת לעבוד בחינם, מה גם שהחליף משכורתו עשרת מונים, כפי שמסופר מאוחר יותר.

"ותאמר רחל נפתלי אלהים נפתלתי עם אחתי" (ל', 8) - הנה גם אצל נשים אנו מוצאים 'צרות' זו.

"אחי" (לא', 46) קורא יעקב לבונים איתו את המזבח ו-"אחיו" (שם, 54) מוזמנים לאכל לחם, אך כאן מפרש רש"י - אחיו של לבן, כי יש אחים שבאים רק למסיבות.

"הצילני נא מיד אחי מיד עשו" (לב', 12) אומר יעקב בדרך חזרתו לישראל וכל מילה פה היא מיותרת, על אף שאיום זה לא התממש בסופו של דבר.

ולבסוף - כל סיפור יוסף, שבפרשתינו.

בשמות -

"ותתיצב אחתו מרחק לדעה מה יעשה לו" (ב', 4) - זה דבר חיובי מאוד, אלא שבאחריתה הרי דיברה מרים אודות האשה הכושית שלקח משה ואף נענשה על כך. וכן גם אהרן - אח טוב בשמשו פה למשה, אך נכשל לבסוף, כשם שנכשלה מרים.

"ופניהם איש אל אחיו" (כה', 20) נאמר על הכרובים, אך במקום אחר נכתב "איש נגד אחיו" ויש פירושים בעניין זה.

בויקרא -

"לא תשנא את אחיך בלבבך" (יט', 17) - כאן יש לנו קבצי מצוות, שעצם נתינתן מוכיחה את נצרכותן. וכן אנו מוצאים - "אל תונו איש את אחיו"(כה', 14), מלבד איסורי העריות, המובאים בפרק יח'.

בבמדבר -

"ויאמר איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה" (יד', 4) - כאן הם אמנם אחים, אך לדבר עברה. ובכלל האחיות עוברת מיחידת המשפחה ליחידת הלאום, עד שהיא מגיעה לכלל-לאומיות בנביאים, כפי שנראה בהמשך.

"וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום כה אמר אחיך ישראל" (כ, 14), אך אדום לא נתנו לעבור בארצו - ונשע עליו עוד בהמשך.

ועוד אנו מוצאים את מצוות יבום בפרק כז', שהיא מצוה יפה מאוד, אך הרי הופרה על-ידי אונן בספר בראשית.

בדברים -

"אחינו המסו את לבבנו" (א', 28) - נאמר בחטא המרגלים.

"כי יסיתך אחיך" (יג', 7) - עוד קבצי מצוות. וכן אנו מוצאים - "את הנכרי תגש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך" (טו', 3), "לא תשמט ידך מאחיך האביון" (שם, 7), השמר לך פן... ורעה עינך באחיך האביון" (שם, 9), "כי ימכר לך אחיך וגו'" (שם, 12), "מקרב אחיך" תשים מלך (יז', 15), ו-"לבלתי רום לבבו מאחיו" (שם, 20), וכן - "נביא אקים לכם מקרב אחיכם" (יח', 18), "העד שקר ענה באחיו" (יט', 18), "לא תראה את שור אחיך וגו'" (כב, 1) - זאת בניגוד ניסוחי לחמור שונאך, "אבד אחיך" יש להשיב (כב', 3), "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא" (כג', 8) - ונראה המשכו בנביא, "לא תשיך לאחיך נשך" (כג', 20) והמשכו - "לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך" (שם, 21), "גנב נפש מאחיו" (כד', 7), "לא תעשוק עני ואביון מאחיך" (שם, 14), "ארבעים יכנו לא יוסיף פן... ונקלה אחיך לעיניך" (כה', 3).

"האיש הרך בך והענג מאד תרע עינו באחיו" - נאמר בקללות.

"ואת אחיו לא הכיר" (לג, 9) - נאמר ללוי בברכות. ולוי הוא השבט, אשר לא הייתה לו נחלה בקרב אחיו.

ביהושע -

אנו מוצאים את מקרה עכן (פרק ז'), שמעל בחרם ובגללו נענשו כל ישראל, מה שמראה על הערבות ההדדית.

בשופטים -

"כי אמרו אחינו הוא" (ט', 3) - אומרים בעלי שכם על אבימלך, שמאוחר יותר - "ויהרג את אחיו" (שם, 5). ובכלל אנו מוצאים על מנהיג שעלה לגדולה, שהורג את כל אחיו, כדי לפנות את דרכו. וכן גם חששו אחי יוסף, שעלה לגדולה, מנקמתו המאוחרת. וכאן נשאר רק - "וינס יותם... מפני אבימלך אחיו" (שם, 21).

ויברח יפתח מפני אחיו" (יא', 3), שכן הוא היה בן אשה אחרת.

"אל נא אחי תרעו" (יט', 23) - נאמר בסיפור פילגש בגבעה, כשם שנאמר בסדום. וסופו של סיפור זה - "מלחמה עם בנימין אחי" (כ', 23).

בשמואל א' -

"וישמע אליאב אחיו ויאמר... אני ידעתי את זדונך ואת רע לבבך" (יז', 28) - המדובר הוא באח דוד, שבא למטרה ראויה - "וישאל לשלום אחיו" (שם, 22)

בשמואל ב' -

"אחי יהונתן" (א', 26) סופד דוד לחברו, אך שאול אביו הרי מכנהו על חברות זו - "בן נעות המרדות".

"ויואב ואבישי אחיו הרגו לאבנר על אשר המית את עשהאל אחיהם בגבעון במלחמה" - אך דוד אומר להם - "מה לי ולכם". וזהו כמו שמעון ולוי, שהרגו את תושבי שכם בעבור אחותם (בראשית, לד'), אך יעקב אומר להם בברכתו - "שמעון ולוי אחים, כלי חמס מכרתם".

"לאבשלום... אחות יפה ושמה תמר" (יג', 1) והוא שוכב עמה, אך סופו שגדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה. והוא אף ננקם על-ידי אבשלום אחיו.

"תני את מכה אחיו ונמתהו" - אומרת האשה החכמה בסיפורה.

"ויאמר יואב לעמשא השלום אתה אחי" והוא קרב אליו לנשקו, אך לבסוף דוקרו בנשקו. נשיקות בכלל טיבן מפוקפק בתנ"ך - כך גם בנשיקת לבן ליעקב, המנוקדת מעליה, ופירשו - לחפש מרגליות ניסה, כך בנשיקת עשו ויעקב, שפרשו - בא לנשוך אותו והפך צוארו לשיש, ואולי גם נשיקת יצחק ליעקב בעלת טבע כפול היא, שבא למוש אותו, לבדוק האמנם זה הוא. וכן היא גם נשיקתו המפורסמת של יהודה אישקריות לישוע, בספר שאינו ענייננו כאן.

במלכים א' -

תחילה שלמה נאלץ להפטר מאדניה אחיו (פרק א').

"מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי" (ט', 13), אומר חירם לשלמה.

"ולא תלחמון עם אחיכם" (יב', 24) מצווה ה', לאחר שהממלכה התפלגה ליהודה ולישראל.

"העודנו חי אחי הוא" (כ', 32), אומר מלך ישראל על בן-הדד, אויבו הארמי. ומיד - "והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו ויאמר אחיך בן הדד" (שם, 33).

במלכים ב' -

מסופר על יהורם, שאמנם רק בדברי הימים ב' מוסיפים עליו - "ויקם יהורם על ממלכת אביו ויתחזק ויהרג את כל אחיו בחרב" (שם, כא', 4). עוד מסופר על עתליה - "ותאבד את כל זרע הממלכה" (יא, 1), אך זהו כבר מענייני האם ולא האחים.

בישעיה -

"וסכסכתי מצרים במצרים ונלחמו איש באחיו" (יט', 2), כשמטבע-לשון דומה נמצא אף אצל נביאים נוספים.

"איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק" (מא', 6) - נשמע מצוין, אך המדובר הוא בבניית פסל.

"אמרו אחיכם שנאיכם" והמשכו - "והם יבשו" (סו', 5). והמדובר הוא על "אחיכם מכל הגויים" (שם, 20), כפי שאמרנו - יחידת האחיות מתרחבת.

בירמיה -

"בגודה אחותה יהודה" (ג', 7), אומר הנביא במשל, שיחזור בהמשך.

"ועל כל אח אל תבטחו כי כל אח עקוב יעקב" (ט', 3).

"כי גם אחיך ובית אביך גם המה בגדו בך" (יב'6).

"ונפצתים איש אל אחיו" (יג', 14).

"לכן כה אמר ה' אתם לא שמעתם אלי לקרא דרור איש לאחיו ואיש לרעהו - הנני קרא לכם דרור, נאם ה', אל החרב, אל הדבר ואל הרעב וגו'" (לד', 17), כשזו היא סיבת החורבן על-פי ירמיה.

ביחזקאל -

"ואמר אח אל כל תועבות רעות בית ישראל" (ו', 11) - זהו כמובן שימוש שונה של המילה 'אח', אך אי-אפשר שלא לשאול, בהתאם לדברים שאנו מראים פה, האם אין קשר מסויים ביניהם. וכן היא הקריאה "האח האח".

בפרק טז' אנו מוצאים את שתי האחיות המנאפות. והביטוי "אשר פללת לאחותך" הוא לא מלשון תפילה, אלא מלשון פלילים.

"ועשה אח מאחד מאלה" (יח, 10) - אנו רואים שהשיבוש מגיע עד הכתוב עצמו, שכן צריך היה להיות כתוב 'את'.

"גזל גזל אח" (שם, 18).

"אבחת חרב אח" (כא', 20) - גם-כן ההקשר שלילי.

"ואיש את אחותו בת אביו ענה בך" (כב', 11) - קראנו כבר סיפור כזה.

בפרק כג' גם-כן יש לנו סיפור על שתי אחיות מנאפות - אהליבה ואהליבמה.

"חרב איש באחיו תהיה" (לח', 21).

בהושע -

תחילה אנו מוצאים את האחים בעלי השם השלילי - לא עמי ולא רחמה, אף שהם משתנים לבסוף לחיוב (ב, 3).

"בבטן עקב את אחיו" (יב', 4), ממשיך את סיפור יעקב.

"הוא בין אחים יפריא... יבוא קדים רוח ה'" (יג', 15), כלומר - ה' ימית את בניו.

ביואל -

"ואיש אחיו לא ידחקון" (ב', 8), יכול לבוא כמשל כללי בהליכות בני האדם.

בעמוס -

"ולא זכרו ברית אחים" (א', 9) - פשעי צור.

"רדפו בחרב אחיו" (שם, 11) - פשעי אדום.

בעובדיה -

"מחמס אחיך יעקב תכסך בושה" (א', 10).

"ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו" (שם, 12).

ביונה - בני העיר נינוה חוזרים בתשובה וכך לא הופכים את העיר ל'קבר אחים' גדול. וליונה לא צר עליהם.

במיכה -

"איש את אחיהו יצודו חרם" (ז', 2).

בנחום -

"עיר דמים... לא ימיש טרף" (ג, 1).

בחבקוק -

"למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו" (א', 13).

בצפניה -

"הוי מוראה ונגאלה העיר היונה" (ג', 1) - גם-כן מענייני העיר.

"כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה'" (שם, 9) - גם-כן מעניין האחיות כיחידה גדולה, כלל-עולמית.

בחגי -

"איש בחרב אחיו" (ב', 22).

בזכריה -

"ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם" (ז', 10).

"להפר את האחוה בין יהודה ובין ישראל" (יא', 14).

במלאכי -

"הלוא אח עשו ליעקב, נאם ה', ואהב את יעקב. ואת עשו שנאתי" (א', 2-3).

מדוע נבגד איש באחיו" (ב', 10).

בתהילים -

"כרע כאח לי התהלכתי" (לה', 19), אך הם בגדו.

"אח לא פדה יפדה" (מט', 8) - כך, לטעמי, יש לקרוא את זה, עם קמץ בפ' של 'יפדה'.

"תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי" (נ', 20).

"מוזר הייתי לאחי" (פט', 9).

"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" (קלג', 1) - שזה מצויין, אך השאלה היא מה קורה כאשר הם, כפי שראינו, לא ביחד - אז זה לא כל-כך נעים.

במשלי -

"גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית" (יח', 9).

"אח נפשע מקרית עז ומדונים כבריח ארמון" (יח', 19).

"איש רעים להתרועע ויש אהב דבק מאח" (שם, 24), שמזכיר את הכתוב שיבא תכף.

"כל אחי רש שנאהו" (יט', 7).

"... ובית אחיך אל תבוא ביום אידך, טוב שכן קרוב מאח רחוק" (כז', 10).

באיוב -

"כי תחבל אחיך חינם" (כב', 6), אף-על-פי שזו עלילת-שווא.

"אחי בגדו כמו נחל" (ו', 15).

ברות -

"השדה אשר לאחינו לאלימלך" (ד', 3) נגאל על-ידי בועז, אך לא על-ידי הגואל הראשון.

שיר השירים -

"בני אמי נחרו בי" (א', 6).

בקהלת -

"יש אחד אין שני גם בן ואח אין לו" (ד', 8), כלומר - בודד.

איכה -

לא נזכר עניין אחים, עד כמה שראיתי, אך בית המקדש השני נחרב בעבור שנאת חינם. וכן כאן - נשים מבשלות ילדיהן וכיוב'.

אסתר -

"ורצוי לרוב אחיו" (י', 3), נאמר על מרדכי, אך דרשוהו - לרובם ולא לכולם.

דניאל -

שם 4 חברים ולא אחים. או החכמים מפלילים את דניאל עמיתם.

בנחמיה -

בפרקים ט'-י' מסופר על הנשים הנכריות שגרשו והוא לא מענייננו. חוץ-מזה האחים בונים יחדיו את החומה, שזה דוקא טוב, והם מופרעים רק מבחוץ, על-ידי גשם הערבי וחבריו. מלבד זאת, חלק גדול מהאחים היהודים נשאר בגולה בבבל.

בנחמיה -

"הלחמו על אחיכם" (ד', 8) הם מצווים, ואף זה דבר טוב הוא. אך מאוחר יותר - "כבשר אחינו בשרנו" (ה', 5) וממשיך - "והנה אנחנו כבשים את בנינו ואת בנותינו לעבדים".

בדברי הימים א' -

"ויהי יעבץ נכבד מאחיו" (ד', 9) - וראינו כבר שיש סיכון במצב זה.

בדברי הימים ב' -

"לנגיד באחיו כי להמליכו" (יא', 22) - הוא מאותו עניין.

"וישבו בני ישראל מאחיהם אלף נשים בנים ובנות" (כח', 8).

הנה כי כן, אנו רואים, שאחים לא תמיד אוהבים אחד את השני, אלא יש מקרים רבים של שנאה ושל שליליות בכלל. אמנם יש, כפי שאומרים, שני צדדים למטבע, אך נראה שכאן הצד השלילי מודגש עוד יותר מן הצד החיובי. ואולי הוא מודגש דוקא משום שהצד החיובי ברגיל הוא חזק יותר, גם זה יכול להיות. והרי אנו מוצאים - גם אם מעט יחסית - גם את הצד החיובי, כמו למשל - "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך" (תהילים, קכב', 8), "אספרה שמך לאחי" (שם, כב', 23), אף כי זה אותו דוד שמספר לנו בתהילים, שהוא היה מוזר לאחיו, ושעליו קראנו בשמואל כיצד אכן השתלח בו אחיו. על כן, ככלל, אין אני בא לפגום באחוה החיובית חלילה, אלא שיש עלינו להיות ערים למורכבות הגדולה הקיימת כאן, כפי שראינו בסיפור יוסף.

על-כן מעתה דע, כי אם אתה נשאל 'הכל טוב, אחי?' - זה לא אומר שבאמת הכל טוב ולא בהכרח השואל הוא אחיך לחיוב.

אך אם לסיים בנימה חיובית - אולי האח הוא כמו "האח המבוערת" של ירמיה - חום, שיכול להיות נעים ומועיל, אך יכול גם לשרוף, ויש להזהר.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-01-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0145_3