ביאור:אוילים ודיבורים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


ספר משלי מלמד להתעמק, לחשוב בעיון על מעשינו ולא לפעול מתוך מחשבות של איוולת ( = שטחיות ).

ההעמקה חשובה לא רק במעשים אלא גם בדיבורים:

אדם שעונה מהר, מבלי לחשוב ולהבין את השאלה, עלול לענות תשובה אווילית ושטחית, שתבייש אותו לפני השומעים (משלי יח יג): "משיב דבר בטרם ישמע - אולת היא לו וכלמה" ( פירוט ).

יש אנשים שהם מטבעם אוילים ושטחיים; הם מסתפקים במס-שפתיים גם בדברים טובים: "חכם לב יקח מצות, ואויל שפתים ילבט" ( פירוט ) וגם בדברים רעים: "קורץ עין יתן עצבת, ואויל שפתים ילבט" ( פירוט ).

הם מתייחסים לכל החכמות כאל גבוהות וקשות מדי להשגה (משלי כד ז): "ראמות לאויל חכמות, בשער לא יפתח פיהו": אינם טורחים להתעמק כדי ללמוד, ולכן לא נותנים להם לפתוח את פיהם במקום שבו מתקבלות ההחלטות הציבוריות החשובות ( פירוט ).

כשהם בכל-זאת פותחים את הפה, הם גורמים נזק לעצמם (משלי י יד): " "חכמים יצפנו דעת;" "ופי אויל מחתה קרבה" ": הם אומרים מייד כל רעיון שעולה בדעתם, ולכן, גם כשהם מגלים שהרעיון שלהם היה שגוי, קשה להם לחזור בהם ולתקן את הטעות, ואינם מצליחים ללמוד כמו החכמים ( פירוט ).

כדי לצאת מהמצב, האויל צריך לשתוק (משלי יז כח): "גם אויל מחריש חכם יחשב; אטם שפתיו נבון": אם ישתוק, ייחשב לחכם, ויוכל ללמוד קצת ( פירוט ).

החכם, המדבר מבלי לחשוב, ייחשב לאויל; והאויל, המחריש ואינו מדבר, ייחשב לחכם.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-04.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/ewil_dibur