ביאור:אברהם הוא המאמין הרצוי

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרשת לך-לך: אברם הוא המאמין הרצוי / מוטי לקסמן פרשת השבוע, פרשת "לֶךְ לְךָ" מלאה בנושאים ובסיפורים. הדמות המרכזית בפרקי פרשה זו הוא אברם. ואכן, מהכתוב אפשר ללמוד פרטים רבים על התפתחות דמותו, שאלוהים משנה את שמו לאַבְרָהָם לקראת סיום הפרשה (1). אנו נתמקד בהיבט אחד שמבוטא בפסוק: "וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (ברא' טז, ו). נעסוק באמונתו של אברם כפי שאפשר ללמוד עליה מפרשת השבוע. אברהם מכונה "אבי המאמינים" ויש הרואים את כל העולם תלוי בו: "כל העולם כלו לא נברא אלא בזכות אברהם אבינו" (2). רש"י טוען: "הוא אחד היה מיוחד, וזה אברהם הנקרא ענק האדם הגדול בענקים" (3). ובנוסח אחר טוען ליבוביץ: "כל ההיסטוריה הגדולה מבריאת העולם עד רדת אבותינו למצרים, אינה אלא הרקע והמסגרת להצגת דמותו של אברהם-אבינו, שהוא האדם המאמין הראשון [...], ואשר ממנו מתחילה הכרת אלוהים על-ידי האדם" (4). אמונתו של אברם מתבטאת כבר בפתיחת פרשת השבוע, לאחר שאלוהים מצווה על "לֶךְ לְךָ", אברם מתארגן ומתחיל לנוע, למקום בלתי מוכר: "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'" (ברא' יב, ד1). אין להקל ראש בהחלטה כזו של אדם, שהוא "בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן" (ברא' יב, ד). במסעו לארץ כענן הוא נוטש את תרבות הולדתו ויש להניח שהמסע מתבצע בתנאים לא קלים ביותר. אכן, ניתן לראות בכך שאברם מונע לחפש סביבה ואמונה אחרת מזו האלילית בה הוא חי בחרן. אברם מגיע לארץ. לאחר שאלוהים מתגלה אליו שוב, אברם מתחיל בפולחן לה' "וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו" (שם, ז). לאחר זאת מתחיל אברם לבטא או להפיץ את דבר האמונה החדשה: "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'" (שם, ח2). תהליך שאינו פשוט כי הארץ אינה ריקה ובה יש גם אמונה וכנראה גם פולחנים אליליים שנוהגים בה: "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ" (שם, ו). ובכן, דמותו של אברם מתעצבת כבעלת אפיונים של מאמין גדול בתפיסה חדשה של האלוהות. כך גם בהמשך הפרשה, בברית בין הבתרים (ברא' טו) מציין הסופר המקראי אפיון זה של אברם, במפורש: "וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (ברא' טז, ו). אמונה זו מתבטאת גם במילוי מצוות ברית המילה (5). ובכן, נתונים אלה מספקים בסיס איתן לאפיון של אברם כאבי המאמינים. אבל באמרנו "אמונה" לא הבהרנו מה טיבה של האמונה. אמונה על-פי מילון היא: "מסירות, נאמנות, יושר, המידה לשמור ולקיים את המובטח" (6). על-פי הגדרה זו התנהגותו של אברם משקפת אמונה. אבל, השאלה היא איזה מאמין הוא אברם? לפני שנענה על שאלה זו, נבדוק מספר פסוקים בפרשת השבוע. פרק טו נפתח בהודעה של אלוהים אל אברם: "אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד" (ברא' טו, א2). פרשנים רבים (7) מבינים את העידוד של ה' לחשש של אברם שהוא ייפגע לאחר שנלחם במלכים להצלת לוט (8). תגובת אברם מפתיעה, הוא מתייחס לסיומת של דברי ה' וטוען:" וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱקֹוִק מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי" (ברא' טו, ב–ג). אברם אינו מקבל את דברי אלוהים כפשוטם, הוא משתומם, הוא מעלה ספק באפשרות מימוש ההבטחה! אלוהים אינו מבטא ביקורת או כעס על ביטוי הספק של אברם, ה' מפרט את הבטחתו, וגם מדגים את משמעותה: "לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ: (ה) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (שם, ד2–ה). ואף לסופר המקראי אין ביקורת, להיפך: "וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (שם, ו). במלים אחרות, אלוהים מבטיח לאברם וזה מטיל ספק, ואין ביקורת על כך. האם זה מקרה בודד? לא, עוד בפרק זה, בהמשך להבטחת ה' את הארץ (9), אברם שוב אינו מקבל את דברי אלוהים כלשונם, אלא שואל באופן מפורש: "וַיֹּאמַר אֲדֹנָי ה' בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" (שם, ח). ושוב, אין ביקורת, להיפך אלוהים כורת ברית בטכסיות רבה, ברית בין הבתרים [10]. ואם לא די באירועים אלה הנה דוגמה נוספת. אלוהים מבטיח לאברם ששרי, ששמה הוחלף לשרה, תהרה ממנו ותלד בן [11]. אברם אינו מביע שמחה או אמונה. הוא צוחק, ורק מבקש חיים לישמעאל בנו המשותף עם הגר: "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (ברא' יז, יז–יח). האם אלוהים או הסופר המקראי מקרים זאת? לא, אלוהים מפרט את התחזית להולדת יצחק ולחיי ישמעאל [12]. ואם תרצו, גם בתחילת הפרשה אפשר למצוא התנהגות דומה. האם אברם מתחיל לנוע מייד אחרי קבלת הצו "לֶךְ לְךָ"? אברם אינו מתחיל מייד ללכת. הוא אינו מגיב, אינו שואל, למרות שאינו מכיר את היעד (אגב, התנהגות שתחזור בעתיד). אלוהים אינו מתייחס לשתיקת אברם אלא מברכו "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בר' יב, ב–ג). ורק לאחר זאת קם אברם והולך: "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'" (בר' יב, ד). מה למדנו כאן? מצד אחד אברם הוא מאמין גדול, נושא בצקלונו אמונה חדשה ומקורית. אבל מצד שני, אברם אינו המאמין העוור, המאמין המקבל כל צו וכל הבטחה כמובנים מאליהם. אמונת אברם נושאת בחובה גם את הזכות החשובה להטיל ספק, לשאול שאלות. האם זו אמונה פחותה? לא, זו אמונה של אדם בן-חורין. זו אמונה משמעותית של אדם שאינו הולך בסך אחרי מנהיג מבלי לברר לאן! להיפך, "אמונה" שאין בה זכות להעלאת ספק ולביטוי שאלה, אינה אמונה זו עבדות! אכן זו דמות של מאמין איתן, מאמין שמעלה את ספקותיו ומתמודד איתם בגלוי. לא לחינם מכונה אברם כאבי המאמינים. ומאטעלע אומר: "אשרי המאמין וניצוץ הספק בליבו, וגחלת השאלה במחשבותיו". <><><><><> הערות (1) "וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (ברא' יז, ה). (2) רות רבה, פתיחתות ד"ה ז. (3) רש"י לשיר השירים ד, ט. (4) ישעיהו ליבוביץ, בתוך משה חלמיש ואחרים [עורכים], אברהם אבי המאמינים, רמת-גן תשס"ב, עמ' 7 (5) "וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים. וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ברא' יז, כג– כד). (6) י' כנעני, אוצר הלשון העברית, כרך א, ירושלים–תל-אביב תש"ך, עמ' 121. (7) למשל: יונתן, רש"י, רשב"ם, ראב"ע, רמב"ן, רד"ק בפירושם לברא' טו, א. (8) ראה בראשית פרק יד. (9) "אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ" (ברא' טו, ז). [10] ברא' טו, ט–יח. [11] "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ. וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" (ברא' יז, טו–טז). [12] "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו. וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל. וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת" שם, יט–כא).

מקורות

על-פי מאמר של motinue שפורסם לראשונה בmotinue @ gmail.com וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-10-26.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0112_1