ביאור:'הגולים ושוביהם' - אהובה קליין

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



הגולים ושוביהם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

הגולים יושבים בצל הערבות

כגשמי זעף הדמעות זולגות

מתמזגות בשקשוק המים

פותחות שערי שמים.

שוביהם מתגרים בכאבם

כלהב חודרים לליבם

לשירי ציון מתחננים

למען ישפילו הנשבים.

המה מאנשי הלווים

מועקה זורמת בעורקים

לייאוש אינם נופלים

בכיליון עיניים לגאולה מצפים.

הערה: השיר בהשראת: תהלים מזמור קל"ז.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אהובה קליין שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2012-07-29.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/forums_423