ביאור:"פרטי הכפורת והכרובים מתוך הספר אשר על המשכן"

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


הכפורת והכרובים

תיאור התורה (שמות, כ"ה, י"ז- כ"ב):

(יז) וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ: (יח) וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת: (יט) וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו: (כ) וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים: (כא) וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ: (כב) וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

פירוש רש"י (שמות כ"ה, י"ז-כ"ב):

(יז) כפרת - כסוי על הארון שהיה פתוח מלמעלה ומניחו עליו כמין דף: אמתים וחצי ארכה - כארכו של ארון, ורחבה כרחבו של ארון, ומונחת על עובי הכתלים ארבעתם, ואף על פי שלא נתן שיעור לעוביה, פירשו רבותינו שהיה עוביה טפח: (יח) כרבים - דמות פרצוף תינוק להם: מקשה תעשה אותם - שלא תעשם בפני עצמם ותחברם בראשי הכפרת לאחר עשייתם כמעשה צורפים, שקורין שולדי"ץ [מולחמים], אלא הטל זהב הרבה בתחלת עשיית הכפרת והכה בפטיש ובקורנס באמצע, וראשין בולטין למעלה וצייר הכרובים בבליטת קצותיו: מקשה - בטידי"ץ בלעז [עשוי בהכאה]. כמו (דניאל ה ו) דא לדא נקשן: קצות הכפורת - ראשי הכפרת: (יט) ועשה כרוב אחד מקצה - שלא תאמר שנים כרובים לכל קצה וקצה, לכך הוצרך לפרש כרוב אחד מקצה מזה: מן הכפרת - עצמה תעשו את הכרובים. זהו פירושו של מקשה תעשה אותם, שלא תעשם בפני עצמם ותחברם לכפרת: (כ) פרשי כנפים - שלא תעשה כנפיהם שוכבים, אלא פרושים וגבוהים למעלה אצל ראשיהם, שיהא עשרה טפחים בחלל בין הכנפים לכפרת, כדאיתא בסוכה (דף ה ב): (כא) ואל הארן תתן את העדות - לא ידעתי למה נכפל, שהרי כבר נאמר (פסוק טז) ונתת אל הארון את העדות. ויש לומר שבא ללמד, שבעודו ארון לבדו בלא כפרת, יתן תחלה העדות לתוכו, ואחר כך יתן את הכפרת עליו. וכן מצינו כשהקים את המשכן נאמר (שמות מ כ) ויתן את העדות אל הארון, ואחר כך ויתן את הכפורת על הארון מלמעלה: (כב) ונועדתי - כשאקבע מועד לך לדבר עמך, אותו מקום אקבע למועד שאבא שם לדבר אליך: ודברתי אתך מעל הכפורת - ובמקום אחר הוא אומר (ויקרא א א) וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, זה המשכן מחוץ לפרכת, נמצאו שני כתובים מכחישים זה את זה, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (במדבר ז פט) ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת וגו', משה היה נכנס למשכן וכיון שבא בתוך הפתח, קול יורד מן השמים לבין הכרובים, ומשם יוצא ונשמע למשה באהל מועד: ואת כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל - הרי וי"ו זו יתירה וטפלה (בס"ת של רש"י היתה ו"ו יתרה, ש"ח), וכמוהו הרבה במקרא, וכה תפתר ואת אשר אדבר עמך שם, את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל הוא:

הכפורת והכרובים - תיאור כללי:

הכפורת ושני הכרובים אשר יצאו ממנה במקשה אחת ("מקשה"- משמע חתיכה אחת", רש"י- מנחות, כח.), שימשה כמכסה מזהב טהור לפתחו העליון של ארון העדות. וכן מצאנו כי ספר התורה שכתב משה רע"ה הוכנס לארון (לאחר הכנסת הלוחות, בשנת ב"א, תמ"ט), ביום ז' אדר, שנת ב' תפ"ט (ב"ב, יד.), כפי שנאמר: "וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ" (שמות, כ"ה, ט"ז), ונאמר: "וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ" (שמות, כ"ה, כ"א). בנוסך לכך, הכפורת שימשה גם למקום השמעת דבר ה' יתברך למשה רע"ה, כמובא במדרש: "שהיה נכנס משה ועומד באהל, וקול יורד מן השמים כמין סילון של אש לבין שני הכרובים, והוא שומע את הקול מדבר אליו מבפנים" (מד"ר, במדבר, פר' יד, יט, רש"י – שמות, כ"ה, כ"ב). כמו כן, השראת תמצית השכינה בין שני הכרובים, נועדה להראות כי "הכבוד שנאמר בו: "הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא" (ירמיה, כ"ג, כ"ד), ראה חיבתן של ישראל להיכן גרמה לכבוד הזה. כלומר, דחק להיות מדבר "מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים" (ספרא ויקרא, דבורא דנדבה, פר' א, ב). "א"ר יהושע דסכנין בשם רבי לוי: משל למערה שהיא נתונה על שפת הים, געש הים נתמלאת המערה והים לא חסר כלום, כך הקב"ה יתברך זכרו, אע"פ שכתוב: 'וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן' (שמות, מ', ל"ד-ל"ה), אעפ"כ הודו על ארץ ושמים. ולא תאמר שצמצם הקב"ה שכינתו בתוך המשכן, אלא אף בתוך הארון שעשה בצלאל צמצם שכינתו, שנאמר: 'הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ' (יהושע, ג', י"א), זה הקב"ה שהיה בתוכו" (תנחומא, ויקהל, ז).

צורתם של הארון והכפורת נדמו למקום מושבו העליון של ה' יתברך, כמובא במדרש (מד""ר, במדבר, פר' ד, י"ג): "והארון כנגד הכסא, עשה למעלה הימנו כפורת כשרפים שהם עומדים ממעל לו, עשה בו שני כרובים שהם חביבים כנגד שמים וארץ, שהיה בהם מושבו של הקב"ה שנאמר: "וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה" וגו', וכשם שהשמים פותח את אוצרו לארץ, שנאמר: "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם" (דברים, כ"ח, י"ב), כך השכינה נתונה למעלה משני כרובים שנתונין מזה ומזה, הם מכוונים זה לזה, שנאמר: "וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו", כנגד כסא הכבוד שמכוון כנגד הקב"ה". וכן רבינו בחיי כתב (פר' תרומה) כי הכרובים "היו פורשין כנפים למעלה, לקבל שפע מאת הבורא יתברך".

כפורת הזהב שימשה גם לכפרת עוון העגל (כפורת מלשון כופר, א"ע), כמובא בגמ': "תנא רבי יוסה בן חנינה: הדא מתניתא 'ועשית כפורת זהב טהור', יבוא זהב של כפרת ויכפר על זהבו של עגל" (ירושלמי, שקלים, פ"א, דף מה). הרמב"ם כתב כי "צוה הש"י לעשות על הארון צורת שני מלאכים, לקיים מציאות המלאכים באמונת ההמון, אשר הוא דעת אמתי שני לאמונת מציאות השם, והוא התחלה לנבואה ולתורה, ומבטל עבודה זרה כמו שבארנו. ואילו היתה צורה אחת ר"ל צורת כרוב אחד, היה בו הטעאה גם כן, שהיו חושבין שהיא צורת האל הנעבד, כמו שהיו עושים עע"ז, או שהמלאך הוא איש אחד גם כן, והיה מביא לקצת שניות" (הרמב"ם, מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק מה, וכ"כ רבינו בחיי, ומאור האפלה). לדעת האברבנאל שני הכרובים נועדו לכך שעם ישראל "ידעו את ה' אלהיהם בלבד". פרטי הכפורת והכרובים מבוארים להלן בהרחבה:

פרטי הכפורת והכרובים:

א. הכפורת - חלקו העליון של ארון העדות נקרא בשם כפורת, באופן מעשי הכפורת שימשה כמכסה מזהב טהור לפתחו העליון של ארון העדות, לאחר הכנסת תכולת הארון לתוכו. הכפורת נעשתה מ"זָהָב טָהוֹר" (שמות, כ"ה, י"ז), דהיינו, מזהב מבריק באיכות גבוהה, בכדי שהזהב הטהור של הכפורת והכרובים ישמש גם כתאורה למתחם קודש הקודשים הסגור (ללא חלונות), וכן מובא בגמ': "תני עד שלא ניטל הארון, היה (הכהן הגדול) נכנס ויוצא לאורו של ארון, משניטל הארון היה מגשש ונכנס, מגשש ויוצא" (ירושלמי, יומא, פ"ה, דף מב, ה"ג). מידות הכפורת הכתובות בתורה הם (כמידת אורכו ורוחבו של הארון): אורכה - ½2 אמה (15 טפח), ורוחבה - ½1 אמה (9 טפח). התורה לא כתבה במפורש את עובי דף הכפורת, אולם חז"ל קבעו במספר מקומות במפורש, כי עוביה של הכפורת היה טפח, כמובא בגמ': "כפורת טפח" (שבת, צב., עירובין, ד:, סנהדרין, ז., נדה, כו:, ילק"ש, ישעיהו, רמז תקי), וכן נאמר: "ארון תשעה וכפורת טפח" (סוכה, ד:,ה.). כמו כן חז"ל למדו מן הטפח של עובי הכפורת הלכות למעשה, כגון: ההלכה הקובעת כי למעלה מעשרה טפחים היא רשות אחרת, לעניין הלכות עירוב, הלכות שבת, וכו'. לפיכך נלענ"ד כי משקלו של דף הכפורת (ללא הכרובים) היה: 1502 ק"ג זהב טהור. הכפורת הונחה על ארבעת דפנותיהם של שני הארונות הפנימיים (ארון הציפוי מזהב הפנימי, וארון העץ). גובה דפנות הארון החיצוני "עשרה ומשהו" (יומא, עב:, דהיינו, טפח "ומשהו" מעל ארבעת דפנות הארונות הפנימיים, כנ"ל), הסתיר את עובי הכפורת, כך שרק זר הזהב של הארון החיצוני בלט ב"משהוא" מעל הכפורת.

בענין עובי הכפורת תרגום יונתן הוסיף לתרגום הפסוק פירוש (שמות, כ"ה, י"ז): "וסומכה יהי פושכה", דהיינו, ועוביה של הכפורת יהיה טפח. וכן הרש"י כתב: "עובי הכפורת" הוא טפח (רש"י- יומא, עב:), וכן ה"אבן עזרא" כתב: "כי עובי הכפורת טפח" (א"ע, שמות, כ"ה, י'), וכן כתבו השל"ה, המלבי"ם, "מעשה חושב" (פ"ח, ה), ו"מקדש אהרן" (ארון, ב): "ועוביו טפח". הרבי מלובביץ' כתב כי: "הכרח המציאות הוא: שהכפורת לא היתה דקה ביותר, אלא היה לה עובי, שכן רק באופן כזה היא יכולה לשמור על יציבותה, להיות כיסוי לארון". לפיכך רק לגבי הכפורת "פירשו רבותינו שהיה עוביה טפח" (התוועדויות תשמ"ו, ש"פ תרומה, עמוד 599). "ומובן בפשטות שאין בכוחו של אדם אחד לעבוד ולעשות חתיכת זהב רבת משקל כזה, הכוללת זהב הכפורת והזהב הרב שממנו נעשו שני הכרובים, אם לא בסיוע של עוד בני אדם, ולכן נאמר: 'ועשו' לשון רבים" (ליקוטי שיחות, כרך י"א, ויקהל, עמ' 165).

לגבי עובי הכפורת ישנן סברות נוספות: הרלב"ג (שבת, צב.) כתב: "כי לא היה זה העובי (טפח) אלא בדפנות, אבל הכפורת היתה דקה" (וכ"כ "מאור האפלה": "עושים אותה עובי בינוני"), דהיינו, הכפורת היתה כעין ארגז הפוך וחלול. וכן כתב התשב"ץ ענין ע: "ובענין הכפורת טפח נוכל לתקן, כי לא היה זה עובי אלא בדפנות, אבל הכפורת היתה דקה". אולם הרלב"ג והתשב"ץ לא ציינו את המידה המדויקת של עובי "הארגז הדק" של הכפורת לפי דעתם. האברבנאל כתב (בפר' תרומה): "כי יהיה המשא כבד ולא יוכלו לשאת אותם ארבעה אנשים על כתפיהם, כל שכן עם כובד הכפורת והכרובים", דהיינו, האברבנאל סבר כי הכפורת והכרובים היו "משא כבד", "כי היה זהב הכפורת גוף מלא בלחי חלול מבפנים (בחלק העליון) כחתיכה אחת, ויכו אותו בפטיש עד שיציירו ממנו הכפורת והכרובים", אך גם האברבנאל לא הגדיר במדוייק את משקל הכפורת לשיטתו.

ב. הכרובים - מעל החלק העליון של משטח הכפורת, נעשו "שני כרובים של זהב טהור מִקשׁה" (כתר יונתן, שמות, כ"ה, י"ח) אחת ("מקשה"- משמע חתיכה אחת", רש"י- מנחות, כח.) עם הכפורת. וכן המלבי"ם כתב (התורה והמצוה, שמות, כ"ה, י"ט): "שיהא מקיש בקורנס על הכפורת עד שיצאו הכרובים מגוף הכפורת... למשל: שהיה עובי הכפורת שלושה טפחים בכל מקום (גוש זהב במשקל 4506 ק"ג), ויקיש מן שני טפחי זהב העודפים בצד ימין כרוב ימני, ומן שני טפחי זהב העודפים בחצי הכפורת השמאלי את הכרוב השמאלי".

הכרובים היו כדמות שני תינוקות עם כנפיים פרושים למעלה, העומדים ומביטים זה בזה. פניו של הכרוב אשר רגליו היו בקצה הצפוני של הארון ופניו לדרום, נעשו כדמות תינוק זכר ("מקדש אהרן" פירש: עם זקן), ופניו של הכרוב אשר רגליו היו בקצה הדרומי ופניו לצפון, נעשו כדמות תינוקת נקבה ("מקדש אהרן", ארון, ו). וכן מובא בגמ': "אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן: ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה... אמר ריש לקיש: בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין (דבוקים וחבוקים כאיש "באשתו בין זרועותיו"- רש"י, יומא, נד:) זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו, שברכתן ברכה וקללתן קללה, יעסקו בדברים הללו?, מיד הזילום" (יומא, מז.).

מיקומם וגודלם של הכרובים: רגלי הכרובים עמדו בקצוות אורכה של הכפורת ובמרכז רוחבה, גובה קצה כנפי הכרובים היה: 10 טפחים מעל משטח הכפורת, ופני הכרובים היו בגודל "טפח לפחות" (סוכה, ה:). כנפי הכרובים חפפו ברוחבם את רוחב הכפורת (9 טפחים), ואורך כנפי כל אחד מהם נפרש עד לאמצע אורך הכפורת (½7 טפחים). קצה הכנפיים של הכרובים היו גבוהים יותר מראשי הכרובים, כך שהחלל אשר מתחת קצה כנפי הכרובים עד הכפורת, היה: עשרה טפחים (במרכז אורכו של הארון). וכן מבואר בגמ': "אמר רב אחא בר יעקב, גמירי: אין פני כרובים פחותין מטפח... ומאי כרוב?, אמר רבי אבהו: כרביא, שכן בבבל קורין לינוקא רביא... משכן נמי כרובים בשליש הבית הן עומדין. משכן כמה הוי?, עשר אמות... כמה הוי להו?, שיתין פושכי (טפחים). תלתיה (שליש ממנו) כמה הוי?, עשרים פושכי (טפחים). דל עשרה דארון וכפורת (רש"י- "לדעת מראשם של כרובים כמה הוי, נמצא מראשם של כרובים עד רגליהם עשרה טפחים"), פשו להו עשרה (טפחים), וכתיב (שמות, כ"ה, כ'): "וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת" (רש"י- "אלמא: מכנפיהם ולמטה עד הכפורת קרוי סכך, וכנפיהם למעלה לגבהן היו פרוסות, אלמא: תחת כנפיהם עשרה טפחים חלל עד הכפורת, וקרי ליה סוכה"), קרייה רחמנא סככה למעלה מעשרה" (סוכה, ה:). כלומר, הגמ' לומדת מגובהם של הכרובים, כי חלל הסוכה כשרה הוא עשרה טפחים (ללא הסכך). לפיכך נלענ"ד כי משקלם של שני הכרובים (ללא דף הכפורת) היה: 1062 ק"ג זהב טהור.

לגבי צורתם של הכרובים ישנן סברות נוספות: ה"אבן עזרא" כתב: "כי צורת כרובים כשני נערים" (א"ע, שמות, כ"ה, י"ח), וכן הרלב"ג כתב: "כרובים' - הם כצורת בן אדם צעיר ימים" (רלב"ג, שמות, כ"ה, י"ח). האברבנאל כתב כי הכרובים "כדמות שני ילדים קטנים, אשר אין בהם מום ולא טעמו טעם חטא, האחד בצורת זכר ושני בצורת נקבה", עם כנפיים הפרושים למעלה (וכ"כ הספורנו). וכן כתב "מעשה חושב" (פ"ח, ה): "ופניהם טפח... כמן שני ילדים של זהב... בגובה עשרה טפחים". השל"ה כתב כי פני הכרובים היו כפני רב ותלמידו. רבינו בחיי כתב: כי הכרובים היו בדמות זכר ונקבה (וכ"כ הנצי"ב), המסתכלים "למטה בכפורת ולא היו רשאים להסתכל למעלה", אך "אפשר שהיו הכרובים האחד כצורת אדם גדול והשני כצורת ילד קטן". הרשב"ם פירש כי הכרובים, היו בדמות "עופות" (רשב"ם- שמות, כ"ה, י"ח, וכ"כ החזקוני, ומאור האפלה), "על שם שבריה זו נקיה ורוב הילוכה באויר בלא טינוף" (חזקוני, שמות, כ"ה, כ'). לדעת ר"א בן הרמב"ם, ראשי הכרובים היו כראשי אדם, כנפיהם ככנפי עופות, ורגליהם כרגלי עופות (ע"פ רש"י-"רגליו של שד דומות לשל תרנגולים", גיטין, סח:). אולם גודלם, מידותיהם וסוגם של ה"עופות" לא הוגדר במדוייק. לדעת "מקדש אהרון" (ארון, ו), הכרובים עמדו על רגל אחת. לדעת "תבנית היכל" (חלק שלישי, הפרק הראשון, ג), לכל אחד מן הכרובים היו "ארבע פנים וששה עשר כנפים". צורת הכרובים במקדש היתה שונה לחלוטין (דבה"י-ב, ג', י'-י"ג).

ג. תיאור גרפי של הכפורת יחד עם שני הכרובים - לצורך המחשה ובאור יתר של המתואר לעיל כנלענ"ד, עיין בשירטוט מס' כ-4, הכולל את: "ארון העדות - הכפורת והכרובים", במבט תלת-מימדי, במבט על, ובמבטים לאורך ורוחב, פירוט רשימת החומרים, משקלם, ומידות במ"מ (בכפוף למבואר לעיל בתועלת החיבור, סעיפים ט., י.). בנוסף לכך, עיין בשירטוט מס' כ-3, הכולל את: כל מרכיבי "ארון העדות - במבט תלת מימדי", פירוט רשימת החומרים לארון העדות, ומשקלם.

ד. משקלה של הכפורת יחד עם שני הכרובים - משקלה של הכפורת (1502 ק"ג) יחד עם משקלם של שני הכרובים (1062 ק"ג, ללא הארון), היה: 2564 ק"ג. וכן מובא בגמ': "תנא רבי יוסה בן חנינה: הדא מתניתא: 'ועשית כפורת זהב טהור', יבוא זהב של כפרת ויכפר על זהבו של עגל" (ירושלמי, שקלים, פ"א, דף מה). ומובא במדרש: "ר' תנחום בר חנילאי אמר: קכ"ה קנטרין (כיכר) של זהב היה בעגל מנין מסכ"ה... ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא אומר ק"כ קנטרין מנין מס"ך" (מד"ר, שמות, פר' מב, ח). כלומר, ע"פ המדרשים הנ"ל הכפורת שקלה או קכ"ה קנטרין (ת"י, שמות, ל"ח, כ"ד, תרגם: "והוה סכום דהב ארמותא עשרין ותשע קנטרין"=כיכר, כיכר של חול=21 ק"ג ע"פ הרמב"ם), דהיינו, 2625 ק"ג של זהב, או ק"כ קנטרין, דהיינו, 2520 ק"ג של זהב, אשר הממוצע בינהם הוא (2572.5), כמשקל הכפורת והכרובים (2564 ק"ג) ע"פ החישובים בסיה"ק "אשר על המשכן", ראה תכ' מס' כ-4.

ה. משקלו ונשיאתו של ארון העדות יחד הכפורת - משקלם של כל חלקי ארון העדות (הארון התחתון ומרכיביו – 479 ק"ג, והכפורת עם הכרובים – 2564) היה: 3043 ק"ג ללא תכולתו (שני לוחות הברית, שברי הלוחות, וס"ת, ואף ללא הכיסויים). נשיאתו של ארון העדות יחד עם הכפורת בעת מסעות בני ישראל במדבר, הוטלה על בני קהת הלוים, שנאמר: "וּמִשְׁמַרְתָּם הָאָרֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנֹרָה וְהַמִּזְבְּחֹת וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָּהֶם וְהַמָּסָךְ וְכֹל עֲבֹדָתוֹ" (במדבר, ג', ל"א). בני קהת נשאו את הארון על כתפיהם, שנאמר: "כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ" (במדבר, ז', ט'). בעת המסעות הארון היה מכוסה בפרוכת קודש הקודשים (המקופלת מעט), ומעליה כיסוי מפואר מעור תחש ("במצחה ובעורה ששה גוונים" תנחומא, פר' תרומה, ו), ומעליו בגד מתכלת, שנאמר: "וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת. וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה וְשָׂמוּ בַּדָּיו" (במדבר, ד', ה'- ו'), "וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת לָשֵׂאת" (במדבר, ד', ט"ו). כלומר, הכיסוי בפרוכת קודש הקודשים ובעור התחש לא היו נראים בעת המסעות, ("שאין אתה מוצא בשאר כלים שיהיו בגד תכלת מלמעלה, אלא בגד תכלת מלמטה וכיסוי עור תחש מלמעלה", מד"ר, במדבר, פר' ד, יג), וכן הרמב"ן פירש: "בעבור מעלת הארון לא היה נראה עליו כסוי עור תחש, אבל היו מכסים אותו בפרוכת שהוא המסך לו, ומכסים את שניהם במכסה עור תחש בעבור הגשמים, ופורשים על הכל בגד כליל תכלת מלמעלה, שיהיה נראה עליו הבגד הנכבד שהוא כעצם השמים לטוהר (במד"ר, במדבר, פר' ד, יג), אבל שאר כל הכלים: השולחן, והמנורה והמזבחות, היה נראה עליהם מלמעלה מכסה עור תחש" (רמב"ן, במדבר, ד', ו'). לפיכך אורך הכיסויים של ארון העדות היה: ½8 אמה, ורוחבם 8 אמה, עם חריצים עבור הכנסת הבדים. לצורך הבהרת יתר של האמור לעיל כנלענ"ד, ראה פירוט גרפי ומילולי של הנ"ל, בתכ' מס' חש-2, ובתכ' מס' מד-5.

מיקומו של ארון העדות ותכולתו:

תיאור התורה (שמות, מ', כ'- כ"א):

(כ) וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים עַל הָאָרֹן וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה: (כא) וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:

פירוש רש"י (שמות, כ"ו, ל"ה):

(לה) ושמת את השלחן - שלחן בצפון, משוך מן הכותל הצפוני שתי אמות ומחצה. ומנורה בדרום משוכה מן הכותל הדרומי שתי אמות ומחצה. ומזבח הזהב נתון כנגד אויר שבין שלחן למנורה, משוך קמעא כלפי המזרח, וכולם נתונים מן חצי המשכן ולפנים. כיצד, אורך המשכן מן הפתח לפרכת עשרים אמה, המזבח והשלחן והמנורה משוכים מן הפתח לצד מערב עשר אמות:

פירוש רש"י (שמות, ל', ו'):

(ו) לפני הפרכת - שמא תאמר (מזבח הזהב) משוך מכנגד הארון לצפון או לדרום, תלמוד לומר לפני הכפרת, מכוון כנגד הארון מבחוץ:

מיקומו של ארון העדות ותכולתו – תאור כללי:

ארון העדות "היה במערב כדי להרחיקם מעבודת השמש למזרח" (האברבנאל). הארון הועמד במרכז קודש הקודשים, דהיינו, דפנותיו הוצבו במרחק שווה מדפנותיו הפנימיות של קודש הקודשים. גם במקדש שלמה הארון הונח "באמצע ההיכל" (תנחומא, קדושים, י), וכן מובא בגמ': "דאמר ר' לוי, ואיתימא רבי יוחנן, דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מקום ארון וכרובים אינו מן המדה. תניא נמי הכי: ארון שעשה משה, יש לו ריוח עשר אמות לכל רוח ורוח" (ב"ב, צט.). לפיכך מיקומו של הארון במשכן היה: רוחבו של הארון ובדיו הועמדו בכיוון אורכם של קירותיו הצפוניים והדרומיים של המשכן, ואורכו של הארון הועמד בכיוון אורכו של הקיר המערבי של המשכן וקודש הקודשים. וכן מובא בגמ': "תנו רבנן: כל הכלים שבמקדש ארכן לארכו של בית, חוץ מארון שארכו לרחבו של בית, וכך היה מונח, וכך היה בדיו מונחין" (מנחות, צח:, וכ"כ הרשב"ם). ע"פ מיקמו של הארון בין הצפון לדרום, נקבע מיקומו של מזבח הזהב אשר במשכן, שנאמר, "וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה" (שמות, ל', ו'). וכן רש"י פירש: "לפני הכפרת', (מזבח הזהב) מכוון כנגד הארון מבחוץ". לצורך הבהרת יתר של מיקום ארון העדות כנלענ"ד, ראה שירטוטים מס' מ-1, ומ-2.

בתוך ארון העדות משה רע"ה הניח את שתי הלוחות, אשר "ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה (טפחים), מונחות כנגד ארכו של ארון" (ב"ב, י"ד.), ומעליהם משה רע"ה הניח את שני לוחות הברית אשר ניתנו למשה בסיני (מלכים-א, ח', ט'), שנאמר: "אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב". כמו כן א"ר שמעון בן יוחאי: "שהשם וכל כינויו מונחין בארון" (ב"ב, י"ד:). לדעת ר' מאיר, בתוך הארון בצד הצפוני של הלוחות, היה מונח גם ספר התורה אשר משה רע"ה כתב ביום מותו. לדעת ר' יהודה, בנוסף ללוחות הונחו בצד אורכם (המערבי והצפוני) עוד שני עמודי כסף קטנים (חצי טפח כ"א), לעומת זאת את ספר התורה אשר משה רע"ה כתב ביום מותו, הניחו בצד החיצוני של הארון, על מדף אשר הוא היה בולט מן הארון כלפי חוץ. מחלוקת זו נובעת מן המחלוקת העקרונית אשר בין ר' מאיר לר' יהודה בנוגע לגודלה של האמה בכלים: לדעת ר"מ האמה בכלים היא בת 6 טפחים, ולדעת ר' יהודה האמה בכלים היא בת 5 טפחים (מנחות, צז., ב"ב, יד.). כלומר, לדעת ר"מ הארון היה גדול יותר, ולכן הוא הכיל גם את ספר התורה אשר משה רע"ה כתב ביום מותו (וכ"כ המלבי"ם, לדעת "אור החיים": לאחר הכנסת שברי הלוחות, ושתי הלוחות, הכפורת לא הורמה מעל הארון "עד עולם"), ללא עמודי כסף אשר הם היו מחוץ לארון. ור"י סובר כי האמה היא בת 5 טפחים לפיכך הארון היה קטן יותר, על כן לא נותר מקום לספר התורה אשר משה רע"ה כתב ביום מותו, משום שקוטרו היה בין טפח לשני טפחים (ב"ב, י"ד:, בהתאם לגלילתו). בברייתא דמלאכת המשכן (פ"ו, ב, וכן מובא בירושלמי, שקלים, פ"ו, מ"ט, ובילק"ש, שמואל-א, רמז קא) מובא: "ר' יהודה בן לקיש אומר: שני ארונות היו: אחד שהיה יושב במחנה, ואחד שהיה יוצא עמהם במלחמה והיו בו שברי לוחות".

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של רפאל ב"ר אשר חגבי שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2013-02-14.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/sofrim_hagay_index_49