בוסתנאי/פרק כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


25) ראש הגולה

‫העיר מחוזא צהלה ושמחה‪ ,‬קול ששון וקול שמחה בכל רחובותיה‬, ‫בוסתנאי שב אל חיק הוריו חי ובריא אולם‪,‬ שבע כבוד וגדולה‪ ,‬והודות‬ ‫והלל לה׳ נשמע בכל פינות בית אבותיו‪ ,‬גם אחאי מצא את שרה אשתו‬ ‫שמה ואת אבותיה היקרים עמה.‪

‬וציר שלוח מאת הכאליף ממדינה בא‬ ‫אל מחוזא‪ ,‬ובידו מכתב אל סעיד שר הצבא לאמר‪ :‬כי בפרשו דגלו‬ ‫על כל ארץ פרס‪ ,‬והביא כל יושביה בברית האישלאם‪ ,‬לא יגע לרעה‬ ‫ביהודים‪ ,‬אף הבטח יבטיח להם נאמנה, כי יוכלו לעבוד את אלהיהם, ‬ולשמור מצותיו ככל נפשם באין מכלים‪ ,‬ואת בוסתנאי צוה לנשיא‬ ‫היהודים ולראש הגולה‪ .‬

שערי בתי הישיבות בסורא ופומבדיתא נפתח‬ו ‫לרוחה, ובחורי ישראל נהרו ובאו שמה בהמון חוגג — על כסא הישיבה‬ ‫בסורא ישב רבינו כפנאי ובפומבדיתא רבינו מרי בר מר הזקן‪,‬‬ ‫ולכבוד רעו הנאמן בבריתו אחאי, יסד בוסתנאי ישיבה חדשה שלישית‬ ‫בנהרדעה‪ ,‬ויצוהו לגאון עליה — הוא רבינו אחאי גאון אשר עשה לו שם‬ ‫גדול בישראל עד היום בספרו השאילתות‪.‬‬

‫בבוא סעיד אל קטיספון עיר המלוכה הוגד לו כי נמצאה שם בת‬ ‫המלך כוסדראי — דארא‪ ,‬שארית פליטה לבית סאססאן‪ .‬ויצו שר‬ ‫הצבא‪ ,‬לכלכלה ולנהלה בכבוד גדול כי בת מלך היא ואשת חיל‪ ,‬עד‬ ‫אשר ישוב מצבא העבודה אשר שומה עליו‪ ,‬לכבוש את כל גלילות‬ ‫הארץ ולהביא כל יושביהן בברית האישלאם‪ ,‬ אז ישים עינו עליה‪,‬‬ ‫לתת לה אחרית ותקוה טובה‪.‬‬

‫סעיד פנה ראשונה אל ירכתי צפון המדינה‪ ,‬מקום נמלטו ונשגבו‬ ‫שם שרידי חיל פרס‪ ,‬ויבריחם ויפיצם לכל רוח.‬ משם פנה אל מדינת‬ ‫שושניא‪ ,‬ויך את חיל נציבה האחשדרפן הארמוזאן גבור החיל‪ ,‬ואותו תפשו חי ויביאוהו לפני שר הצבא‪ ,‬וכראות סעיד אותו צוה להמיתו‪— .‬‬

‫"מי יחמול עלי ויתן לי מעט מים לשתות בטרם אמות" התחנן‬ ‫הארמוזאן. סעיד צוה ויביאו לו מים בכלי‪.‬‬

‫"ירא אנכי״ אמר הנציב הפרסי‪ ,‬פן ימיתוני בטרם אכלה‬ ‫לשתות‪.‬‬

‫"על דברתי" אמר סעיד "לא תמות ‬עד אשר אם שתית המים אשר‬ ‫בגביע״‬

‫אז לקח הארמוזאן את הגביע וישליכהו לארץ והמים נשפכו‪ .‬ויאמר‬ ‫אל סעיד‪ :‬עתה ידעתי כי לא תמיתני ואהיה לפניך‪ ,‬בדברך‪ ,‬כי לא אראה‬ ‫מות עד אשר אם שתיתי את המים אשר בגביע‪ ,‬והמים הלא נשפכו !‬ ‫הדבר הזה מצא שכל טוב בעיני סעיד‪ ,‬ויחשוך משלוח בו יד‪ .‬הארמוזאן‬ ‫בא בברית האישלאם‪ ,‬ממנו ראו וכן עשו כל נציבי הארץ האחשדרפנים‬ ‫ושרי המדינות, ותורת צאראסטער כליל נגוזה עברה מן הארץ‪ ,‬לא נשארו‬ ‫נאמנים בבריתה כי אם מתי מספר הידועים בשם חברים (גועבערן), ומבניהם‬ ‫עד היום עובדים את האש‪.‬‬

‫ויהי כאשר כלה סעיד לכבוש את כל ארץ פרס שב אל קטיספון‬ ‫להנפש שם ימים אחדים ולנסוע משם עם חילו הגדול ארצה מצרים‪ .‬ובטרם‬ ‫יצא אמר לבקר את רעהו בוסתנאי במחוזא‪ ,‬ולהביא לו את חלקו מן השלל‬ ‫הגדול אשר רכש במלחמה‪.‬‬

‫אך בוסתנאי לא אבה לקחת מידו כל מאום‪ ,‬מן הזהב הכסף וכלי‬ ‫החמדה אשר הביא לו סעיד כחלק היורד במלחמה‪.‬‬

‫"קחה נא מידי את אשר הבאתי לך" אמר שר צבא הערבים‪.‬‬ ‫והיה לך לשלם שכר אנשי חילך ולעזור את אחיך בני עמך‪ ,‬אשר‬ ‫התרוששו מתגרת ידי מלכי פרס האחרונים כי אכלום בכל פה‪ ,‬ולך‬ ‫הבאתי תשורה אחרת‪ ,‬אשר תהיה לך לבדך ולא לזר אתך"‬

‫סעיד רזם לשריו הנצבים עליו והמה מהרו והובילו אשה אחת עטופה‬ ‫בצעיף‪.‬‬

‫"האשה הזאת נפלה בשבי לפני‪ ,‬ואמרתי טוב תתי אותה לך והיתה ‫לך לשפחה ובידך לעשות עמה כרצונך״‬

‫השבויה הסירה את הצעיף מעל פניה‪.‬‬

"הלא היא דארא ! קרא בוסתנאי.

‫ודארא נפלה על פניה ארצה לרגלי בוסתנאי ותאמר: אדוני ! הנני‬ ‫שפחתך לשרתך ולרחוץ רגליך‪ ,‬אם תעמידני לפניך‪.‬‬

‫בוסתנאי לא יכול להתאפק‪ ,‬ואגלי דמעה מלאו עיניו. -- שארית פליטת בית האססאן, בת מלכים אדירים‪ ,‬כורעת ומשתחווה לפניו‪ ,‬ולשפחה‬ ‫נתנה לו‪.‬‬

‫ויושט בוסתנאי את ידו ויקים את דארא ויקרא‪ :‬הנני קורא לך‬ ‫דרור בת מלכים! וכל עוד נפשי בי לא אשכח את כל הטוב והחסד‬ ‫אשר עשית עמדי‪.‬‬

‫"לא אצא חפשי" ענתה דארא "‪עשה עמדי חסד ואהיה לך שפחה כל ימי חיי"

‫"הידעת דארא‪ ,‬כי בהיותך שפחה לאיש יהודי‪ ,‬לא תוכלי לעשות‬ ‫את כל [אשר] אסרה תורת משה וישראל עלינו‪.‬‬

‫״ידעתי גם ידעתי" ענתה דארא ״ועוד בימי נעורי כאשר למדתי לדעת‬ ‫אותך בבית אבי האומלל‪ ,‬פתחה אזני לשמוע דבר תורת היהודים מפיך‪,‬‬ ‫ונפשי נקשרה באהבתה.

"או אז" לא תהי שפחתי כי אם גברתי ורעיתי —‬

‫בוסתנאי הביא את דארא אל אמו ילתא ללמדה יסודות אמונות‬ ‫ישראל‪.‬‬

‫ביום המחרת יצא סעיד מאת פני מחוזא‪ ,‬כי אץ לבוא עם חילו‬ ‫לארץ מצרים לעשות גבורות חדשות‪ ,‬ולקצור גם שם בשמחה פרי‬ ‫נצחונותיו.


‫מקץ חדשים אחדים קרא בוסתנאי לשלשה ראשי הישיבות הגדולות‬ ‫אשר בסורא פומבדיתא ונהרדעה לבוא אל מחוזא, ולפניהם באה דארא‬ ‫בברית תורת ישראל‪ ,‬ ואחרי כן חגג בוסתנאי חג חתונתו בהדרת קדש‪.‬‬

‫ובהסב הקרואים אל המשחה על שולחנותיהם עמד רבינו כפנאי גאון‬ מכסאו ויאמר‪ :‬רות בת מלך מואב היתה אם דוד המלך‪ ,‬נעמה בת מלך‬ ‫עמון אם מלכי יהודה. ועינינו רואות כי אלהי ישראל בחר לו סגולה מבנות‬ ‫מלכי עמי הנכר ויטען שורק בכרם בית יהודה, גם היום תהי דארא בת מלכי‬ ‫פרס אם נשיאי ישראל מבית דוד‪ ,‬אם ראשי כל הגולה‪.‬‬

‫ודבר כפנאי בא ונהיה‪ ,‬שלשלת חדשה וגדולה של נשיאי ישראל יצאה‬ ‫מבוסתנאי אשר הפליא ה׳ חסדו לו להצילו מכל רע — ומבניו ישבו כסאות‬ לנשיאים על כל יהודי בבל ופרס עד תחלת המאה השמינית לאלף החמישי‬ ‫עד אשר שמו הכאליפים הקנאים שונאי היהודים קץ לכבוד הנשיאות‪,‬‬ ‫ובמות ראש הגולה דוד בן זכאי לא נתנו למנות נשיא אחר תחתיו‪.‬‬ ‫ובכן ככה נר כבוד בן ישי‪ ,‬וסר מחוקק מיהודה.


יותר מתשע מאות שנה עברו למן היום אשר גלה כבוד מישראל.‬‬ — חדלו נשיאים בפרס חדלו‪ .‬אך גם ממלכת רומא האדירה ספה תמה מן בלהות, גם ממלכת ביצאנץ הגדולה נפלה שדודה לפני התורקים בני תורת‬ מחמד וגם גבורת המחמדים כשלה‪ ,‬וממשלתם הולכת הלוך וחסור מדור‬ אל דור‪— .‬‬

‫האמנם לא ידענו איה אפוא הם צאצאי דוד גם עקבותיהם לא‬ נודע לנו‪ .‬אך סמוך ובטוח לבנו בדברי נביאינו חוזי מחזה שדי‪ ,‬כי‬ לא כבה נר בן ישי‪ ,‬ולא ידעך אורו לנצח‪.‬‬


‫גם תורת ישראל עודה חיה בקרבנו‪ ,‬ורוחה מתנוססת ברוחנו‪.‬‬

‫יבש חציר נבל ציץ‪ ,‬ודבר אלהינו ‬יקום לעולם‪.‬‬