בדרך לא סלולה/פתח דבר
פתח דבר
[עריכה]מיום שנכנסתי ל"הגנה" ועד אשר הושבעתי לצה"ל במאי 1948, עברו 25
שנה. במשך כרבע מאה זכיתי למלא תפקידים שונים בתוכם חמישה תפקידים
שנשאו עמם כתר של "ראשוניות". הייתי מפקדה הראשון של הרצליה
וסביבתה (גוש השרון הדרומי) ; הייתי מנהלה הראשון של התעשיה הצבאית
של ה"הגנה" ; הייתי הראש הראשון של שירות הידיעות של ה"הגנה", ואחר-
כך - מפקדה הראשון של חטיבת "עציוני", בתוקף תפקידי כמפקד מחוז
ירושלים, ולסיום - התמניתי על-ידי בן-גוריון כמפקדו הראשון של חיל-
האוויר.
ראשונות בתפקיד, נושאת עמה אמנם קשיים של מחלות ילדות, אך יחד
עם זאת היא מהווה מקור ליוזמה, להתוויית דרך, להנחת יסודות, לקביעת
יעדים ודרכי ביצוע.
לצד כל אלה עמדה לי הזכות לעמוד בקשר ישיר והדוק עם מפקדי וראשי
ה"הגנה" וצה"ל לדורותיהם. תחילה היו אלה יוסף הכט, שאול אביגור
ואליהו גולומב, בהמשך - משה סנה ויעקב דורי ולבסוף – בן-גוריון.
היו אלה אנשים מיוחדים במינם. כל אחד שופע סמכות ומנהיגות על-פי
סגנונו. היתה לי זכות מיוחדת לשהות במחיצתם וללמוד מהם.
עם קבלת כל תפקיד חשתי במלוא האחריות שהוטלה עלי ושמחתי על
האמון הרב בו זכיתי מצידם. השתדלתי שלא לאכזב אותם ביודעי מה גורלית
השעה.
כמעט לאורך כל הספר נמנעתי מכניסה מיותרת (ולפעמים לא מיותרת)
לפולמוסים שונים שהתעוררו אז סביב ארועים שהיה לי בהם חלק. נהגתי כך
לא במקרה. אין לי עניין להיגרר לסגנון האשמות פומבי ובוטה. במקום
לשפוט אחרים אני מעדיף להביא לביטוי את העובדות כפי שאני ראיתים.
מקווה אני כי אכן אצליח בכך.
כל ימי הייתי איש מעשה ומוזר היה בעיני לגולל את סיפור מעשי. אבל
גברה עלי יד חברים שטענו כי חייב אני לספר את דבר התפקידים אשר נפלו
בגורלי למען ידעו הבאים אחרינו איך מקטנות צמח וקם הכוח הגדול המגן
על מדינת ישראל.
איני היסטוריון ואיני מתיימר להקיף את הכול. לא כל חברי שעשו עימי את
הדרך נזכרים כאן - ולא מתוך כוונה, ואיתם הסליחה.
חובה נעימה לי להודות לחברים שנסתייעתי בניסיונם ובעצתם, הלא הם
אלוף-משנה (מיל.) גרשון ריבלין, הבקיא בפרטי הדברים, וסגן-אלוף (מיל.)
צבי סיני, שלחם בזמנו בירושלים ומכיר את שהתרחש בה באותם ימים
גורליים. תודה מיוחדת אני חב ליוסף ארגמן על חלקו הרב בכתיבת הספר.
ישראל עמיר
הפרק הבא תוכן הפרק הקודם