באר היטב על אורח חיים תריג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סעיף א[עריכה]

(א) בצואה:    אבל להעביר את הזיעה אסור. ט"ז.

(ב) לרחצם:    ויזהר שלא יטול אלא מקום המטונף בלבד. רמב"ם מ"א.

סעיף ג[עריכה]

(ג) ושפשף:    משמע אבל בלא שפשוף אין ליטול ידים רק אם רוצה להתפלל כמו שכתב אח"ז. וט"ז כתב כיון דצריך לברך אשר יצר יטול אפי' בלא שפשוף. עיין שם.

(ד) כהן:    וה"ה לוים במקום שנהגו. רדב"ז מ"א.

סעיף ד[עריכה]

(ה) רפואה:    אבל משום רפואה גמורה מותר לרחוץ דלא גרע ממי שרגליו כהות. מ"א.

סעיף ה[עריכה]

(ו) שגדול:    משמע דבשוין אסור. מ"א.

(ז) מתנים:    ל"ד אלא מעט למעלה מהם. מ"א.

סעיף ו[עריכה]

(ח) בספינה:    עיין בטור מ"ש בשם בה"ג. וע' אחרונים מה שהקשו עליו ועיין בכנה"ג ועיין בבאר היטב אשר לפני.

סעיף ז[עריכה]

(ט) תלמידו:    ואם א"א לו לתלמיד לילך מותר לרבו לילך אצלו ט"ז. ובלבוש לא כ"כ עיין שם.

סעיף ח[עריכה]

(י) טפי:    וב"ח בשם רש"ל כתב שיקיף וכן דעת אחרונים.

סעיף ט[עריכה]

(יא) לשרות:    מ"מ מותר לקנח ידיו ורגליו עיו"כ במפה ולמחר מעבירה ע"ג עיניו דבזה לא חיישינן לסחיטה. הרי"ף.

סעיף י[עריכה]

(יב) כלה:    וצ"ע ברש"י בכתובות דף ד' ע"א מ"א. וע' במרדכי דמ"ק שהקשה כן לרש"י ותירץ ע"ש.

סעיף יב[עריכה]

(יג) לטבול:    נ"ל דהלובשת לבנים מותרת לרחוץ מעט בין ירכותיה. מ"א עיין שם.