באר היטב על אורח חיים תקעד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך אורח חיים תקעד |

סעיף א[עריכה]


(א) שקבלו:    אע"פ שהוא לא קיבל עליו התענית אלא בני עירו קבלו עליהם ואם קבל עליו התענית אע"פ שאין דעתו לחזור מתענה ומשלים משום דצריך לקיים נדרו ועיין ט"ז.

סעיף ב[עריכה]


(ב) דעתו:    אע"ג דבשאר מידי דאכילה שרי לאכול בצינעה אם דעתו לחזור אפי' בעיר הכא שאני שצריך להשתתף עם הצבור בצרתם מרדכי ב"י ואם כן אפשר כשמתענה על צרה שעברה כבר מותר לאכול בצינעה אם דעתו לחזור וצ"ע. מ"א.


(ג) ואין צריך:    אע"ג דדעתו לחזור. עטרת זקנים.

סעיף ג[עריכה]


(ד) עידונין:    אפי' חוץ לתחום לא ינהג עידונין בעצמו דאם יבא לעיר יהיו פניו צהובין. מ"א עיין שם.

סעיף ד[עריכה]


(ה) טבילה:    ומ"א חולק ואוסר בליל טבילה עיין שם ועיין ט"ז וביד אהרן.

סעיף ה[עריכה]


(ו) הפורש:    היינו אם יש בידו להציל הצבור בין בגופו בין בממונו אבל אי לא אין להעמיד במקום סכנה. יש"ש מ"א.