באר היטב על אורח חיים שמז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך אורח חיים שמז |

סעיף א[עריכה]


(א) לחוץ:    ואם היתה ידו למטה מג' הוה כאילו הניחם בארץ וי"א דידו בתר גופו גריר עיין במ"מ פרק י"ג.


(ב) מדרבנן:    אבל מכרמלית לר"ה מותר דלא גזרינן גזירה לגזירה עבודת הגרשוני סי' ק"ד והיד אהרן חולק עליו ע"ש ועיין מ"ש בסי' רס"ו ס"ז.


(ג) יד חבירו:    דידו של אדם חשובה כד' על ד'.


(ד) אסור:    לא משום איסור שבת אלא שמכשיל את חבירו וגורם לו להוציא חפץ ועובר משום לפני עור לא תתן מכשול. ואם הוא מונח באופן שאם אפי' לא היה בידו היה יכול ליטלו לא עבר אלפני עור ומ"מ איסורא דרבנן איכא דאפי' קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו כ"ש גדול שלא יסייע לו הרא"ש. ונ"ל דלעכו"ם ליכא איסור לסייע במידי דאסור לו כמו אבר מן החי אם לא דקאי בענין שאינו יכול ליטלו וכן איתא בהדיא בע"ז דף ו' וכ"כ התוספות שם דאסור להושיט למומרים דבר איסור ואסור להשאיל לאדם כלי מלאכה אם הוא חשוד לעשות מלאכה בשבת אם לא שיש לתלות שיעשה בה מלאכת היתר ודוקא בדבר המצוי אבל בדבר שאינו מצוי אסור אם לא מפני דרכי שלום עיין בגיטין דף ס"א ובע"ז דף נ"ה משמע ברש"י דאפי' בעכו"ם אסור לסייע בדבר שנצטווה ע"ש ועיין ביורה דעה סימן קנ"א סס"א ובש"ך שם. דרך ארץ לומר לאדם שעוסק במלאכה תצליח במלאכתך שבת דף פ"ט ואפי' לעכו"ם אבל מי שעוסק במלאכת איסור אסור לומר לו כך. גיטין ספ"ה.


(ה) חבירו:    ואם יד חבירו למעלה מיו"ד פטור דמקום פטור הוא ויש חולקין. מגיד משנה. הזורק ונעקר חבירו ממקומו וקבלו פטורין ואם רץ הוא עצמו וקבלו ה"ז ספק אם חייב שאין ההנחה גמורה עד שינוח במקום שהיה לנוח בשעת עקירה. הזורק מר"ה לר"ה ורה"י באמצע או מרה"י לרשות היחיד ור"ה באמצע פטור ואם הלך החפץ ב' אמות בר"ה זה וב' אמות בר"ה זה חייב. פשט ידו לפנים ונטל מים מעל גומא חייב שהמים כגוף אחד הם ואם נטל פירות או שמן מעל גבי המים פטור שהרי לא עקר מעל גבי מקום ד' שלא נחו על הארץ וכתב רמ"א כששולחים עכו"ם להביא שכר מחוץ לעירוב שיקח העכו"ם הכלי מעל השלחן ולא יתן הישראל שלא יעשה עקירה ועיין מ"א בסימן ש"ז סי"ד ס"ק כ' מש"ש.