באר היטב על אורח חיים קיט
סעיף א
[עריכה](א) ברכה: המחבר ע"ת לא עיין בהג"ה סעיף זה ע"ש ועיין שכנה"ג.
(ב) רחמים: המבקש רחמים על חבירו א"צ להזכיר שמו ברכות דף ל"ד. וה"מ בפניו אבל כשמתפלל שלא בפניו צריך להזכיר שמו. מהרי"ל.
(ג) צרכיו: טוב להתוודות בש"ת ויאמר חטאתי עויתי פשעתי. ולשאול מזונותיו אפילו הוא עשיר. ואם יש לו עון מחודש מזכיר בתפלה הקודמת אצלו. ספר הכוונות.
(ד) ש"ת: וב"ח כתב דלהרר"י אפי' בש"ת אסור לומר צרכיו בלשון רבים באמצע ע"ש. ומ"מ ציבור שרי אפילו באמצע הברכה. ב"י מ"א. ובבאר היטב אשר לפני בס"ק ג' לא דק ע"ש.
סעיף ב
[עריכה](ה) לא יאריך: אא"כ רבים צריכים לתורתו. עיין מ"א.
סעיף ג
[עריכה](ו) הסדר: והיינו בשוגג אבל במזיד צריך לחזור לתחלת י"ח כמ"ש בסי' קי"ד ס"ז. ודברי רש"י בברכות ל"ד ע"א ד"ה מתחלת הברכה שטעה בה וכו' תמוהים המה ע"ש.
סעיף ד
[עריכה](ז) רפאינו: פי' שחתם ברכת רפאנו ואם יחזור ויאמר עננו יצטרך לומר רפאנו פעם אחרת דצ"ל על הסדר ויהיה ברכה לבטלה דאין מחזירין בשביל עננו אבל אם לא חתם רפאינו יאמר עננו ואח"כ רפאינו. והא דנקט כאן ש"צ משום דיחיד אומר אותו בש"ת ואם שכח עד אחר שגמר ש"ת אף ע"ג דלא התחיל רצה א"ל עננו שם כיון שאין מחזירין בשביל עננו משא"כ בש"צ אומרה בברכה בפ"ע. ט"ז ומגן אברהם ואחרונים דלא כר"ת.
(ח) כיחיד: ויחתום בא"י העונה בעת צרה וש"ת. הג"מ וב"ח מ"א דלא כע"ת. ועיין בשכה"ג (ובספר אליהו רבה פסק כע"ת דיסיים רק בש"ת לחוד כיחיד וכ"מ בתשו' רש"ל) ואם חתם בש"ת לבד יצא. מ"א. וה"ה אם לא היו י' המתענים בבה"כ ובאו אחר ברכת רפאינו אומרה בש"ת. ש"ג. ואם שכח גם בש"ת אומרה ברכה בפ"ע אחר בשלום. רש"ל מ"א:
ועיין בטור סי' תקס"ה די"א דאפי' יחיד הדין כן ונהי דלא קי"ל הכי ביחיד מ"מ בש"צ יש לפסוק כן. מ"א. וכנה"ג כתב בשם ש"ג דאומרה בעבודה אם נזכר והרמ"ע פסק דדינו כיחיד וכן כ' ע"ת. ואם אמר ענינו קודם ראה נא צ"ל עננו פעם אחרת אחר ראה נא. מ"א ע"ש.