באר היטב על אורח חיים קח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך אורח חיים קח |

סעיף א[עריכה]


(א) נאנס:    עמ"ש בסי' צ"ג ס"ק ה'.


(ב) שתים:    וכשהוא ש"ץ יוצא במה שמחזיר התפלה בקול רם הרדב"ז וכנה"ג מ"א ופר"ח. ולענין ק"ש אם יש לה תשלומין עיין ס"ס נ"ח ובברכת ק"ש אין לה תשלומין ע"ש.


(ג) היפך:    דהיינו שגילה דעתו כמ"ש לקמן עיין מגן אברהם.

סעיף ב[עריכה]


(ד) שחרית שתים:    ואסור לאכול קודם שיתפלל השניה ואם התחיל אינו מפסיק. מ"א.


(ה) ערבית:    משמע דא"א תחנון עד אחר תפלה השניה דאל"כ למה ליה לאפסוקי באשרי. מ"א ולבוש. ול"ח כתב דיאמר תחנון אחר תפלה הראשונה וכ"כ ע"ת ע"ש.


(ו) לתפלה:    אבל כשמתפלל מנחה שתים משום שלא התפלל שחרית אין לומר אשרי בנתיים דהר"מ מרקנ"ט הזהיר מאוד שלא לומר אשרי אחר מנחה. ע"כ ישהה כדי הילוך ד"א בין תפלה לתפלה כשמתפלל מנחה שתים. ב"ח. ומ"א חולק עליו וכן המנהג פשוט ביוה"כ לומר אשרי אחר מנחה ונ"מ למי שמתאחר לבא לבה"כ בשעה שהציבור התחילו מנחה יתפלל י"ח עמהם ואח"כ יאמר אשרי דלא כהב"ח. וכ"פ לבוש ול"ח ושכנה"ג ועיין סימן רל"ד. מיהו בזוהר פרשת פנחס משמע דאחר תפלת מנחה לא יאמר אשרי וכתב המ"א ומ"מ משמע שם בזוהר דמותר לאומרו שלא אדעתא דחובה ע"ש. (ובספר אליהו רבא העלה דכשמתפלל ערבית שתים לא יאמר אשרי רק ימתין כדי הילוך ד' אמות אכן במנחה יתפלל אשרי בנתיים ע"ש).

סעיף ד[עריכה]


(ז) הסמוכה:    אם טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים אף על פי שכבר עבר מוסף דזה מיקרי תפלה הסמוכה. נ"צ.

סעיף ה[עריכה]


(ח) נדבה:    ולכן מי שהיה חולה או תפוס בתפיסה ולא היה המקום נקי כשיצא יתפלל כל התפלות שהפסיד. ב"י תר"י. ואם יצא מתפיסה בר"ח מזכיר בכלם יעלה ויבא. וה"ה אם יצא בשבת מזכיר בכלם של שבת. כנה"ג מ"א פר"ח.

סעיף ו[עריכה]


(ט) תשלומין:    דהאיך יקרא הקרבנות וכבר עבר זמן מוסף.

סעיף ז[עריכה]


(י) התפלל:    מעשה באחד שבא לבה"כ סמוך לערבית וירד לפני התיבה והתפלל ערבית ועדיין לא התפלל מנחה. נ"ל דלא מיקרי מזיד ויש לה תשלומין ומשמע לי דבר"ח יזכיר יעלה ויבא בשניה דכבר קבל עליו ר"ח. מ"א. כתב פר"ח נ"ל שמ"ש המחבר לעיל בסי' ע"ו שמי שקרא במקום שראוי להסתפק בצואה ומצאה אח"כ צריך לחזור ולקרות. היינו דוקא כשלא עבר עדיין זמן תפלה או בתפלת התשלומין וכגון כשהשלים תפלתו היה לו שהות להתפלל עוד אלא שאח"כ נטרד או נאנס אבל אי כשהתפלל במקום הראוי להסתפק מצואה ליכא שהות תו אח"כ להתפלל תפלה אחרת ה"ל מעוות לא יכול לתקן ולית ליה תשלומין דכי היכא דחשבינן ליה פושע להצריכו לחזור ולהתפלל לפי שלא בדק הכא נמי מיקרי פושע לענין דלית ליה תשלומין אבל בדין שכור לא שייך למימר הכי דהתם גברא לא חזי עד שיפיג יינו מעליו ע"ש.

סעיף ט[עריכה]


(יא) שבת:    המ"א נסתפק אם לא הזכיר שבת בשניה אם מחזירין אותו ע"ש. וכנה"ג הביא משם הר"ם די בוטין דלא יצא וצריך לחזור ולהתפלל וכ"פ הט"ז ע"ש אבל הע"ת פסק דיצא בדיעבד וכ"פ הכנה"ג שם ופר"ח.


(יב) שתים:    כתב המ"א מי שלא התפלל ערבית בר"ח והתפלל שחרית שתים. ולא אמר יעלה ויבא בשניה מחזירין אותו ע"ש ועיין במהרש"א ודו"ק וכנה"ג בסי' תכ"ב כתב דאין חייב לחזור ע"ש וכ"כ הפר"ח.


(יג) בשניה:    גלי דעתיה דראשונה היתה לשם תשלומין כמו בהבדלה דבסעיף שאח"ז והיינו דוקא כשהתשלומין בא מחמת תפלה שאינה של ר"ח אז איכא למימר כדלקמן גבי הבדלה דכיון דלא הזכיר יעלה ויבא בראשונה גלי דעתיה דצלי ראשונה אדעתא דתשלומין אבל אם היה ר"ח ב' ימים ולא התפלל מנחה ביום ראשון של ר"ח כשמתפלל בליל ב' של ר"ח שתי תפלות אחת לחובה ואחת לתשלומיו אם לא הזכיר בראשונה והזכיר בשניה פשיטא דא"צ לחזור ולהתפלל דהכא ליכא למימר גלי דעתיה ובודאי טעה.

סעיף י[עריכה]


(יד) בשניה:    משום דהבדלה לאו רחמי נינהו אלא מצוה לשעתא אין שייך להבדיל ב"פ זא"ז דאם עשה פעם א' חול למה יעשה שנית חול משא"כ שבת ור"ח דצריך להזכירם בכל התפלות. מ"א וט"ז דלא כלבוש וע"ת.


(טו) לא עלתה לו:    דמבעיא ליה לאקדומי חובת שעתיה ברישיה והוא גילה דעתו שהתפלל הראשונה לתשלומין לכך צריך לחזור ולהתפלל א' לתשלומין בלא הבדלה ודוקא שעשה במזיד אבל אם שכח מלהבדיל בראשונה יצא דהרי לא גילה דעתו כמ"ש בס"ק י"ג מ"א. ובכה"ג איירי הרמ"א במ"ש ואם לא הזכיר יעלה ויבא בראשונה והזכיר בשניה דצריך לחזור וכו' היינו דגילה דעתו שהראשונה יהא לתשלומין ומסתמא במה שלא הזכיר הבדלה או יעלה ויבא בראשונה אמרינן דבזה גילה דעתו אבל אם אמר בפי' שבשניה נתכוין לשם תשלומין רק ששכח בראשונה הבדלה או ר"ח. אף שהזכיר הבדלה או ר"ח בשניה יצא וכ"כ ט"ז ופר"ח ע"ש.

סעיף יא[עריכה]


(טז) שתים:    יש בזה מחלוקת. התוס' בשם ר"י ס"ל דא"צ לחזור בשביל זה דהא כבר התפלל י"ח רק ששכח של שבת וכשישלים ויתפלל י"ח ולא יזכיר של שבת מה ירויח בזה התשלומין. וחכמי פרובינצ"ה ס"ל דמה שהתפלל י"ח בלא שבת הוי כאלו לא התפלל כלל כיון שלא עשה כדין ועל כן הכריעו הפוסקים שיחזור להתפלל בתורת נדבה וא"צ לחדש כיון שיש סברא שצריך לחזור ולהתפלל מצד הדין. כתב כנה"ג בסי' רצ"ד בשם רדב"ז ח"א סי' (קע"ו) [שס"א] שאם נאנס ולא התפלל במ"ש מתפלל ביום שתי תפלות אחת לחובה ואחת לתשלומין ולא יאמר אתה חוננתנו אעפ"י שלא הבדיל ע"ש.


(יז) ר"ח:    ואם בלילה ג"כ ר"ח לכ"ע יתפלל דהוא ירויח שיאמר יעלה ויבא וה"ה בליל יום טוב שני וה"ה אם שכח ותן טל ומטר או משיב הרוח מ"א. ונ"ל פשוט דאם שכח יעלה ויבא ג"כ בלילה בתפלת התשלומין דאין צריך לחזור. דאין מקדשין החדש בלילה ואע"פ שהיא לתשלום תפלת המנחה ובזה יתורץ קושיית התוספות במה שמקשים למה לי האי טעמא דאין מקדשין החדש בלילה תיפוק ליה תפלת ערבית רשות וכו' דנ"מ לדינא כמ"ש וק"ל. עיין בברכות דף כ"ו ע"א ודף למ"ד ע"ב. וכ"פ הכנה"ג בסי' תכ"ב ופר"ח סי' זה דאם ר"ח הוי ב' ימים וביום ראשון נטרד ולא התפלל מנחה כשמתפלל ליל שני של ר"ח שתי תפלות אם בתפלת התשלומין שכח ולא הזכיר יעלה ויבא אין מחזירין אותו ע"ש.

סעיף יב[עריכה]


(יח) ימים:    זה למד בב"י מדאמרינן דאם הבדיל בשתיהן יצא ע"ש וט"ז הקשה עליו דל"ד דהתם ודאי זמן הבדלה היא בעת ההיא רק שזה האיש הבדיל שנית ללא צורך משא"כ במידי שאין לו שייכות בזמן ההוא כגון שאומר בימות החול מה ששייך לפסח אין לך הפסק גדול מזה וצ"ע פסק זה עכ"ל. וכן בתשובת הלק"ט ח"א סי' ר"ס חולק ע"ז ופסק דמחזירין אותו ע"ש ואפשר לומר דאיירי בתפלת התשלומין כגון מי שלא התפלל מנחה בר"ח או בשבת או בשאר מועדים שמתפלל ערבית שתים בענין זה קאמר דאם הזכיר בתפלה של תשלום ראש חודש או שבת או מאורע שאר מועדים כיון דתפלה זו באה לתשלומים היום שעבר אם הזכיר לא הוי הפסק. יד אהרן ועי' בשכנה"ג.