באר היטב על אבן העזר נג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך אבן העזר נג |

סעיף א[עריכה]


(א) בתו:    עיין ב"ש וח"מ. כ"כ הכנה"ג דף פ"ח ע"א סעי' ז' ע"ש.


(ב) או לבנו:    וה"ה אם מת בנו ונפלה אשת בנו ליבום לפני בנו השני ג"כ יוכל לומר לבני הראשון רציתי ליתן ולא להשני אף אם הוא ת"ח עיין ב"ש.

סעיף ב[עריכה]


(ג) לבתו:    לא פליג אסעי' (ב') [א'] דשם איירי שפסק לחתנו בשביל בתו וכאן איירי שפסק לבתו ממש ועיין כנה"ג דף הנ"ל.


(ד) נתייבמה:    אבל אם אינה זקוקה ליבום ורוצה להנשא לאיש אחר ותאמר מה לך חתן זה או חתן אחר אין לדבריה ממש אם לא שנתן בידה מעות סתם קודם שנתקדשה לאיש ואמר לה הילך מעות לנדן סתם ואז אף אם מת הארוס הראשון תוכל להתארס למי שתרצה מאחר שנתן לה המעות סתם וכמבואר בסעיף שאח"ז.

סעיף ג[עריכה]


(ה) לחזור בו:    ומ"מ אם מתה אין בנה יורשה שהרי לא נתן לה אלא ע"מ שתנשא ולא נתקיים התנאי אלא בזה יפה כחה דאם היא חיה אף שאין כאן יבם זכתה לישא לאחר משא"כ בדין שבסמוך דלא זכתה לישא לאחר דשם פסק האב בעת הקדושין אומדנא הוא דפוסק דוקא כשתנשא לאיש זה או לאחיו אבל לא לאיש אחר. אבל כאן פסק או נתן קודם הקדושין שתנשא בו אם נתקדשה פעם א' ומת הארוס זכתה לישא אחר. ואין חילוק בין פסק לנתן. וכללא הוא אם נותן לבתו סתם הוי מתנה גמורה ואם מתה ויש לה בן יורש הבן. ואם פוסק ע"מ שתנשא לפלוני אין לה שום זכות בממון אלא כשתנשא לפלוני. ואם פוסק ע"מ שתנשא ולא אמר לפלוני אז אם נתקדשה לא' ומת ונשאת לאחר זכתה במעות אבל אם לא נשאת ומתה לא זכה בנה. ואם פוסק בעת הקדושין אפי' אם פסק סתם אין לה זכות במעות אא"כ כשתנשא להמקדש או לאחיו ט"ז ב"ש ע"ש.


(ו) סי' רנ"ג:    גם בח"ה סי' רנ"ג סעיף ט"ז נתבאר דין זה.


(ז) מן האב:    עיין ב"ש ועיין סי' קי"ח סעיף י"ט.


(ח) שניהם:    דין זה מתחלק לג' אופנים. אם השלישו שלא יתן להבעל עד זמן הקצוב ומתה הבת תוך הזמן. אז לא זכה הבעל. ואם השלישו סתם אז יחלוקו. ואם השלישו לטובת הזוג שירוויח לטובתם אע"ג דקצבו זמן ומתה הבת תוך הזמן זכה הבעל. ובהג"מ כתב אפי' אם נתרצו שחמיו ישא ויתן במעות נדוניא לטובתו זכה הבעל ב"ש ועיין ח"מ ס"ק י"ד.


(ט) ערבות:    אז גמר ומקנה כאלו הוציא מידו ליד החתן. ובתשובת רמ"א סי' פ"ט כתב אפי' אם העמיד ערבות לא זכה הבעל. עוד כתב שם דאפי' קנין לא מהני ולא זכה ע"ש סי' פ"ט. וכנה"ג דף פ"ט ע"א.


(י) במלוה:    ובש"ג כתב כשזקף במלוה זכה הבעל ובתשובת רמ"א סי' פ"ט כתב דהוי ספיק' דדינ' ואין מוציאין. מיהו בתשובת מהריב"ל ותשו' רש"ך כתבו דמוציאין מטעם ספק ספיקא עיין ב"ש. וט"ז פסק אם נתן ממרנ"י כנהוג במדינות פולין דאין כותבין מי הוא המלוה יש לפסוק כש"ג משום תיכף שיצא הממרנ"י מידו חייב הוא לשלם לכל מי שמוצי' הממרנ"י והוא יחזור על חתנו נמצא דהאב נקרא המוצי' מחתנו.


(יא) קים:    עיין תשו' הרב בצלאל סי' ל"ה. ובתשו' מהר"י לבית הלוי ובס' תקפו כהן בענין קים לי: והסמ"ע בסי' כ"ה הביא דברי מהרי"ק דכתב בשאר פלוגת' י"ל דא"י לומר קים לי כהאי אלא דוק' בפלוגת' זו רש"י ור"ת דמסתבר טעם דרש"י ור"ת היה אחרון מש"ה הולכים אחר התפיסה. מיהו במרדכי סוף כתובות פסק בכל פלוגת' ס"ל י"ל קים לי כהאי מיהו א"י לומר קים לי כהאי אלא היכי דאיכ' שני פוסקים דס"ל כן. והרא"ש והטור אם הם נחשבים כשנים עיין ב"י בח"ה סי' ע"ז. והרמב"ם והמגיד הם נחשבים כשנים ועיין תשו' מהר"א ששון סי' מ"ב. והרמב"ם ורבותיו הם כחד. וא"י לומר במקום א' קים לי כהאי. גם היכא דאיכ' פלוגת' אם י"ל קים לי כהאי אינו יכול לומר קים לי כהאי דס"ל דיכול לומר קים לי כהאי תשובת מהר"א ששון סימן קמ"ג כתב בד"מ בשם הת"ה דוקא אם תפס החתן קודם שמתה הבת ואפי' אם הי' ביד החתן בחיי (אביו) [אשתו] חפציו של חמיו בתורת שאלה ואחר מיתה רוצה (להתפייס) [לתפוס] בו לא מהני. ומיירי ג"כ שלא תבע אותו האב שיחזור לו ולא רצה להחזיר לו באומרו שהוא תופס את הדבר שתחת ידו דאז מהני וזה פשוט ומדין זה נלמוד דעכשיו בזמן הזה שיש תקנות מדינה במדינת פולין לענין בורח שכל ב"ח שלקח איזה פרעון מן הבורח תוך י"ב שבועות קודם שנעשה בורח חייב להחזיר ויחלקו כל הב"ח אם היה אצל בע"ח איזה דבר בפקדון והבורח לא תבע ממנו קודם הבריחה ולא רצה להחזיר. צריך להחזיר ויחלקו בין כל הבע"ח והוא ג"כ יקח חלק אפילו אם אין לו שט"ח רק אמר שחייב לו בע"פ מהני התפיסה שזה חייב לו בה"י ומ"ש שהבי' בשם ש"ך בספרו תקפו כהן שכתב שם שפסקנו הלכה למעשה דמהני תפיסה דלא כת"ה ע"ש.


(יב) ומת:    ט"ס הוא וצ"ל בסוף הסעיף אחר וכן המנהג פשוט במדינות אלו שנוהגין בזה כתקנות שו"ם ואין חילוק בזה בין פוסק לבתו או לבנו. כי כן משמע התקנה אבל קודם התקנה יש חילוק בין פוסק לבתו או לבנו בה"י ועיין ח"מ ב"ש.


(יג) ראשונה:    אם שנה מעוברת ומתה בחודש י"ג. בתשובת מהרשד"ם סי' קכ"ה פסק כיון דאינו מפורש בתקנה וע"פ הדין הבעל יורש את אשתו אמרינן התקנה לא היה אלא ברוב השנים שהם יב"ח ואם מתה בחודש י"ג זכה הבעל מיהו בתשובת מהרי"ו סי' ס"ח פסק כל מקום דתני' שנה חודש עיבור בכלל. וע' תשובת שבות יעקב בח"ב שאלה קכ"ה העלה דאין להוצי' מיד המוחזק. ועיין בתשובת כנסת יחזקאל שאלה ס"ב. ובנחלת שבעה סי' כ"ב סעי' ג' ס"ק ה'. ובעבודת הגרשוני סי' ס"ח. ובתשובות דברי ריבות סי' נו"ן. ועיין סי' קי"ח מש"ש.


(יד) בלא זרע קיימא:    נראה כשיחיה הבן אחר מיתתה אפילו יום א' והוא בן למ"ד זכה הבעל ב"ש עיין בתשובת כנסת יחזקאל שאלה ס"ג ועיין בשבות יעקב ח"א סי' ק"ט.


(טו) לאב:    עיין סי' קי"ח. ובמרדכי אי' אינו חייב להחזיר מיד אלא עד שלשים יום שהוא זמן ב"ד חייב להחזיר ובתוך למ"ד יום משמע דיוכל לזון מן הנדן ח"מ ב"ש.


(טז) במדינות אלו:    לפ"ז אפי' לא נכתב בתנאים מה שמנהג לכתוב מחמת עידור וקטט יעמוד כתקנות שו"ם הוי כאלו היה נכתב ח"מ. מיהו דוק' דהוא יודע המנהג רשב"א ב"ש.


(יז) שהוצי' וכו':    כתב באגודה פרק נ"ש וז"ל שוב נתקנה היכא שמתה תוך שנתה בלא ולד של קיימ' שיחזור לנותני הנדוני' או ליורשי הנדוני' מה שנשאר בידו מן הנדוני' ולא הוצי' על חוליה ועל קבורתה ע"כ נשמע מה שהוצי' על רפואות ועל צרכי קבורה מנכה מן הנדוני'. ואם היה לו הפסד במשא ומתן נראה דמנכה ג"כ. ואם היה לו ממון שלו ג"כ מחשב ההפסד על שניהם. ומעשר שסילק מן הסך הנדן מנכה ג"כ ב"ש.


(יח) למחות:    שלא ימכור כלום מנ"מ תוך הזמן הנ"ל אפי' אם היא מרוצה שימכור עיין בה"י.