באר היטב על אבן העזר מד
סעיף ב[עריכה]
(א) צלולה וכו': צ"ל דעתו צלולה מקודשת בודאי ועתים שוטה וא"י העת אז חוששין ואין ודאי קדושין. ואם דעתו משובשת ואין משיג דבר על בוריו יש חשש קדושין ח"מ עיין ב"ש.
סעיף ג[עריכה]
(ב) זה: כלומר חוקרין הרבה אם הוא שכור כלוט עיין סי' קכ"א.
סעיף ד[עריכה]
(ג) חמה: הוא מיד כשנולד מיום שרואה אותו החמה והוא כשר. וסריס אדם הוא פצוע דכא וחייבי לאוין הוא אפ"ה קדושיו קדושין. דקדושין תופסין בחייבי לאוין.
(ד) אינה מקודשת: ר"ל שלא הכיר בה הוי קדושי טעות וא"צ גט אפילו מדרבנן הרא"ש. אבל הנ"י בשם ר"ת כתב דצריכה גט מדרבנן. מיהו אם היא ספק איילונית שאין ניכר היטב הסימן צריכה גט ע' ב"ש.
סעיף ז[עריכה]
(ה) מאיסורי עשה: ומכ"ש המקדש אשה ויש לו אשה אחרת אע"ג דעובר על חדר"ג הרי זו מקודשת ד"מ ועיין ב"ש.
סעיף ט[עריכה]
(ו) שקידש: וה"ה גר שחוזר לסורו וקידש קדושין גמורין הם כמ"ש ביורה דעה סי' רס"ח בה"י. וה"ה המקדש למומרת תפס קדושין הר"ם איסרלאן סי' ס"ב. מי שקידש והיו סבורים שהוא יהודי ואח"כ נתגלה שהמיר דתו ושב בתשובה אך לא תשובה שלימה עיין בכתבי מהר"ר ישראל סי' קל"ח. האנוסים שבפרנקי"א אין חוששין שמא אמו מגויים שכל האנוסים נזהרין להתחתן בגוים ולא חיישינן למיעוטי דכל דפריש מרובא פריש הרא"ם ח"ב סי' ל"א הר"י בי רב סי' ל"ט.
(ז) גמורין: מהר"י מינץ סי' י"ב כתב דלא תפסי קדושין אלא מדרבנן וכ"כ רשד"ם חא"ה סי' מ"ד. עיין כנה"ג.
(ח) ישראלית: אפילו זרע זרעו עד כמה דורות הרא"ם ח"א סי' באר ה טב מ"ז. ודוק' במי שנשתמד לאנסו כאנוסין אשר בספרד אבל במשומד לרצונו בלי שום אונס רק טבעו הרע וזדון לבו השיאו לכפור בעיקר זרעו שלא היתה הורתו ולידתו בקדושה דינו כגוי ואין קדושיו קדושין הרא"ם ח"א סי' מ"ז בשם מהר"י בן חביב. והוא שם בסי' מ"ח חולק עליו וסובר דאפילו אם נשתמד לרצונו בניו הורתן ולידתן בקדושה קרינן ביה. והרשד"ם בחא"ה סי' יו"ד הסכים לדברי מהר"י בן חביב. וכתב כנה"ג דאפילו לדעת הרא"ם היינו דוקא בניו אבל בני בניו אפילו כשאמם ישראלית אין חוששין לקדושיהן עיין מהריב"ל ח"ב סי' מ"ה. והראד"ב סי' ו'.
סעיף יב[עריכה]
(ט) חורין: עיין בגיטין דף מ"ג סוגיא זו. וצ"ל לפי פירש תוס' שם בד"ה מה נפשך וכו' דמספק' ליה אי גמרי או פקעה ע"ש. הא דס"ל ר"ח דמקודשת היינו קודם השחרור ואינן קדושין גמורין לענין מיתה רק הבא עליה הוא באשם ועיין בהרא"ש. ואם קידש אחר קודם השחרור אין קדושיו של שני תופסין וה"ה אפילו אחר השחרור אם לא בא אחר וקדשה ס"ל לר"ח דהוי קדושין וא"צ קדושין אחרים והבא עליה חייב מיתה. דא"ל דבהא נמי מספק' לי אי גמרי או פקעי אפי' בלא בא אחר וקדשה. דא"כ למה נקט הגמר' דבא אחר וקדשה אחר שנשתחררה למה לא אמר סתם נשתחררה וכו' חד אמר פקעי וחד אמר גמרי אלא ודאי דבהא לא פליגי ובזה נתיישב דעת הרמב"ם דפסק כר"ח ומ"ש אינה מקודשת קדושין גמורים עד שתשתחררה וכו' לענין חיוב מיתה קאמר דקודם השחרור הבא עליה חייב אשם ואחר השחרור הבא עליה חייב מיתה. וכ"ה דעת הרא"ש ע"ש א"כ אין מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש דלא כהטור ע"ש. והכ"מ כתב ונ"ל ליישב דברי רבינו כשלא בעל וה"ק אעפ"י שקדושין אלו איפלגי בהו אמוראי אם היא מקודשת היינו דוקא לענין אם בא אחר וקדשה אבל לענין למקדש לד"ה וכו' ע"ש. לא הבנתי א"כ לר"ח דס"ל דמקודשת משמע אפי' בכה"ג דבא אחר וקדשה א"כ הדרא קושית התוס' בד"ה מה נפשך לדוכתי' ע"ש ודו"ק. ועיין מ"ש בית יהודא בסוגי' זו. ועיין ב"ח.
(י) לשניהם: דמספק' לן אי גמרו קדושי הראשון אחר השחרור או פקעו. ואם לא קידש אחר הרי זה מקודשת לראשון וא"צ קדושין אחרים הרמב"ם וב"י. ולדעת המגיד שם משום הביאה היא הקדושין דמסתמ' מקדש אותה בביאה. והר"ן חולק ע"ז עיין ב"י וכ"מ וח"מ וב"ש ודו"ק.