באר היטב על אבן העזר כא
סעיף א[עריכה]
(א) ביופיה: הר"י כתב דאסור מדאוריית'. והרמב"ם ס"ל דרבנן. ובפנויה לכ"ע מדברי קבלה. והרהור אפי' בפנויה אסור מדאוריית'.
(ב) אחריה: דהיינו בתוך ד' אמותיה מהרא"י ובה"י. וכנה"ג בשם הרדב"ז ח"ב כתב דלא סגי כשירחיק ד' אמות אלא כל שאינו מרוחק שאינו מכיר ומבחין בה בהלוכה ובתנועותיה אסור. איסור זה הוא בכל האנשים ובכל המקומות אפי' במקום שהנשים הולכות מכוסות מכף רגל עד ראש. כנה"ג בשם הרדב"ז ח"ב.
(ג) זונה: ואם הוא חשוד על אשה א' מתרין בו שאל יעבור פתח ביתה ואם יעבור מלקין אותו ועיין ב"י מ"ש בשם רי"ו.
(ד) קול ערוה: אבל קול פנויה או קול אשתו מותר אלא בעת תפלה אסור כמ"ש בא"ח. אבל בספר באר שבע דף קי"ט כתב בין בתולה בין אלמנה אסור ולא שרי אלא קול אשתו שלא בשעת תפלה. ודוק' קול ערוה אסור אבל קול דיבור שלה מותר. וא"ל מש"ס קידושין דף ע' ע"א דאי' שם קול ערוה אפי' בשאלת שלומה אסור תירץ הרשב"א קול דיבור זה מה שהיא משיב על שאלת שלמה גרע טפי בה"י ע"ש.
סעיף ב[עריכה]
(ה) פנויה: פנויה היינו אלמנה או גרושה או בעולה. אבל בתולה מותר ב"ח ח"מ בה"י ב"ש. ופריעת ראש בחצר ליכ' איסור אלא משום צניעות. עיין ב"ש. אנוסה צריכה לכסות ראשה וכל שלא נבעלה אף שנתקדשה מותרת לילך בפריעת ראש כשאר בתולות. שבות יעקב ח"א סי' ק"ג ובתשובת חות יאיר סי' קצ"ו פסק דאף בתול' שנתקדשה יש לילך בכיסוי ראש וכן פסק בתשובת יצחק הלוי אחיו של הט"ז סי' ט' ע"ש.
סעיף ד[עריכה]
(ו) ישחוק: ולהביט במקום התורפה אסור. ואם מביט כשהיא נדה עונש שלו דאית ליה בנים שאינם מהוגנים. וכשמביט בעת שרוצה לשמש נעשו בניו סומין. ובלא תשמיש אסור משום דמגרי היצר הרע בעצמו כמ"ש סי' כ"ה. ובעת נידתה אסור להביט במקומות המכוסים כמ"ש בי"ד סי' קצ"ה.
סעיף ה[עריכה]
(ז) אלו: היינו באכילה בקערה א' או להושיט מידו לידה דאסור כשאשתו נדה מ"מ באשה אחרת לא חיישינן להרהור בכה"ג אבל רחיצת ידים והצעת המטה ומזיגת הכוס ל"פ הרשב"א ב"ש.
(ח) שפחות: ובדרישה מיקל ג"כ הואיל ודבר עבדות הוא. וב"ח כתב שראה במרדכי ישן כתב מותר לרחוץ משפחה אם יוכל לזהר מהרהור והנמנע מתברך עכ"ל. ואם אינה מכוסה בכל גופה ושערה אסור בה"י ע"ש.
(ט) שמים: ומזה נהגו לרקד עם הכלה כדי לחבבה על בעלה או משום כבוד אביה. ות"ח ראוי להחמיר רש"ל.
(י) ברישיה: אפילו יושב ואין מונח בחיקה אסור כ"מ מתשובת הרשב"א סי' אלף קפ"ח וכתב ט"ז ונראה דיש חילוק בזה. דעיון לחוד אין נכון בפני אחרים באשתו משום הרואה יבא לידי הרהור דנזכר קירוב שלהם ע"י תשמיש. אבל בבתו ואחותו ונכדו שאין כאן זכרון תשמיש מותרת בפני אחרים. אבל שכיבה בחיקה פשיט' דאסור אפי' שלא בפני אחרים. ובשאר עריות אפי' בפנוי' אסור אפי' עיון בראשו לחוד עכ"ל.
סעיף ו[עריכה]
(יא) שלומה: וה"ה לשאול לאחרים על שלומה מותר כ"כ הב"ח. מיהו בש"ס בב"מ דף פ"ז ע"א דתירץ שם ע"י בעלה שאני. משמע לשאול לאחר על שלומה אסור. ומזה נהגו לכתוב בתחלת אגרת בשלום זוגתו אבל בסוף הכתב שרגילים לכתוב ותאמר שלום לזוגתך אסור דהיינו שאלת שלום ששולח ע"י בעלה ב"ח: וכתב ט"ז אם לא היתה בקו הבריאה מותר לכתוב תודיעני משלום אשתך.
סעיף ז[עריכה]
(יב) הגדולה: וצדיק גמור שיודע בעצמו שלא יבא לידי הרהור מותר ח"מ.
(יג) שאין קרובים לערוה כלל: כנ"ל.
(יד) חוץ מהאב לבתו: וה"ה בת בתו מותר. וה"ה אחותו קטנה בת שלשה שנים מותר ב"ח ח"מ. ואם היא גדולה דשערה צמח אסור לישן עמה בקירוב בשר אפי' בבתו וה"ה לאותבי' בכנפיה הוי קירוב בשר. וכן לשכוב בחיקה לעיין ברישיה הוי כקירוב בשר ט"ז: אם היא מקודשת אסור אפי' אם היא קטנה והיא בתו. ואם הם מלובשים מותר לשכוב עמהן בבתו ובת בתו אפילו אם היא גדולה ומשמע אפילו אם היא נשואה מותר דהא לענין קירוב גדולה ונשואה או נתקדשה שוין. ולעיין ברישיה לא גרע מזה ומותר אם היא בתו או בת בתו ולעיין ברישיה אפי' אם היא גדולה ונשואה וכ"כ ט"ז. ושאר ערוה אסורה לעיין ברישיה וכן פנויה אסורה ואחותו מתיר בט"ז. מיהו אסור לישן עמה אפילו אם הם מלובשים וכן יחוד אסור כמ"ש סי' אח"ז ומכ"ש חבוק ונישוק אסור כמ"ש תוס'. והא דעולא היה מנשק לאחותו משום דהיה יודע שלא יבא לידי הרהור אבל לשאר בני אדם אסור אבל מותר לנשק לאתותו הקטנה עב"ש.
(טו) גדול: היינו אם הגדילו אסור לישן בקירוב בשר אבל חיבוק ונישוק מותר פרישה.
(טז) נכונו: היינו אפילו קודם שנתגדלו אם הביאו סימנים אסור. עיין ב"י ב"ח ח"מ.