באר הגולה (רבקש) על חושן משפט שעג

(א) ל' הרמב"ם בפ"ט מה' גזילה דין ו' וכתב ה"ה דהכי אסיקנא בפ"ק דב"מ והלכתא יש לו מעות ויש לו שבח וכו' (דף ט"ו ע"ב) והחילוק שכתב רבינו איזה יותר אם השבח אם ההוצא' מבואר בה' בדברי הרב ז"ל

(ב) שם ד"ז כתב ה"ה גם זה מבואר שם (פלוגתא דרב ושמואל שם דף יד ע"ב ופסק רבא הלכתא כרב שם ד' טו ע"ב) ובה' הרב וכו' ע"כ וכן כ' התוספת שם דף יד ריש ע"ב

(ג) פלוגתא דרב ושמואל שם דף טו ע"ב ופסק רבא הלכתא כרב דשבח אין לו מעות יש לו

(ד) כתוב בהל' ופשוט הוא ה"ה ☜ כ"כ התו' שם דף טו בד"ה מעות יש לו וכ' הב"ח וכן כתב הרז"ה אבל הרמב"ן חלק עליו וכ' כדברי הרא"ש ושזה דעת הרי"ף ע"ש בס' במלחמות ונ"י כתב ב' הסברות ☜ ולפיכך בספיקא דדינא אין מוציאין מיד המוחזק

(ה) ל' הטור ס"ב כ"כ הרמב"ם שם ד"ח וכתב ה"ה הבבא זאת היא קצת תמוה וכו' שא"נ כן מפירש"י שם בפ"ה דגיטין במשנה לאכילת פירות (דף מח ע"ב) ושכן משמע באוקימתא קמייתא בפ"ק דב"מ (סוף די"ד) מדלא מוקי לה שגזל שדה ומכרה ואכל הלוקח פירו' וכו' מכל מקום דבריו עיקר כדמוכח בפ"ק דב"ק דאמר התם ואי אמרת עבדי כמקרקעי דמי וכו' וכן פסק בתוס' שם (דף צז ע"א) אע"ג דנחית לה בתורת גזלנות וכתיב השב לה את כל תבואת השדה מיום עזבה וגו' ומבואר בפ' חזקת (בבא בתרא ד' לג ע"ב) הדרא ארעא והדרי פירי כשמחזיקין אותו שאכלה בגזל וכן ההיא דהדר בחצר של חבירו שלא מדעתו שנתבאר בפ"ב (ולעיל סי' שס"ג ס"ו)

(ו) מפו' בפ"ה דב"מ דף עב ע"ב ממ"ש שם אי למ"ד דניחא ליה וכו' ה"ה:

(ז) טור שם בשם הרמ"ה וכתב ה"ה שם דין ז'