באר הגולה (רבקש) על חושן משפט שע

(א) ל' הרמב"ם בפ"ו מה' גזילה דין ז'

(ג) וכתב ה"ה מפורש בפרק זה בורר למ"ד משום ארא וזהו שמפריח יונים כדי להביא אחרי' (שם דף כ"ח ע"ב)

(ד) לומר שבמדבר מותר והכין מוכח התם

(ה) ברייתא שם

(ו) שם ב"י ברייתא שם

(ז) ה"ה תמה בזה דהא משמע שם דההיא אוקימתא דאמר אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא אידחו לה וקי"ל כר' ששת דאמר כה"ג לאו אסמכתא היא דהא מדעתיה קא יהיב לו והטעם שהן פסולים לעדות מפני שאין עוסקין ביישובו של עולם וכגון שאין להם אומנות אלא הוא ולא שנא עכו"ם ול"ש ישראל וכ"ש שרבינו בעצמו פסק פ"י מהל' עדות (ומבואר לעיל סי' ל"ד סי"ו) שאין המשחק נפסל אלא בשאין לו אומנות אלא הוא ונראה סיוע לדברי רבי' ממ"ש בפכ"ג דשבת (דף קמ"א ע"ב) ומנה גדולה כנגד מנה קטנה אף בחול אסור מ"ט משום קוביא ע"כ ובכ"מ בפ"י מה' עדות ד"ד האריך ליישב דברי רבי' ואין כאן מקום להאריך

(ח) רמב"ם שם דין י"א

(ט) טור ס"ח בשם אביו הרא"ש וכך נראה מדברי הרי"ף שהביא דברי רב ששת והשמיט אוקימתא דרמי בר חמא

(י) ל' הטור ס"ט משנה וגמ' ספ"ה דגיטין דף נט ע"ב וריש ד' ס"א וכת"ק דרבי יוסי וכן כתבו הפוסקים

(כ) שם ושם ומבואר לעיל סי' רעג סעי' יג

(ל) כפול לעיל בסי' הנזכר סי' יז ומבואר במ"ש שם: פי' קודם שנפלו לארץ וכשנפלו לארץ נטלם אחר ומבואר במ"ש שם בסימן רעג

(מ) כן הוא בטור וברמב"ם שם די"ג

(נ) לשון הרמב"ם שם די"ד מה דא"ל רב אשי לרבינא בפ"י דב"ק דף קי"ד ע"ב דקנין דרבנן הם

(ס) שם בסוף הפ' ושם בגיטין דף ס"א ע"א כדמפר' רב חסדא: